רצה הקב"ה ובשבוע שעבר הייתי בכנס ענק שהגיעו אליו נשים מכל רחבי הארץ לעילוי נשמתו של מרן זצ"ל.
בשביל לסבר את האוזן, רק מהעיר שלי יצאו שלושה אוטובוסים מלאים. 
בסוף הכנס דודה שלי ואני יוצאות, וכל הזמן שמות לב איפה נמצאת הקבוצה שלנו. בשלב מסוים איבדנו את דרכנו ואת מיקום הקבוצה.
יצאנו החוצה - ומה הסיכוי למצוא מישהי אחת שאני מכירה שנסעה איתנו (והכרתי רק שלוש מהנוסעות, את השאר פגשתי בפעם הראשונה בדרך לכנס) מתוך עשרות אלפי נשים, ולגלות את מיקום האוטובוס מתוך עשרות אוטובוסים?

כדי להבין את גודל הנס צריך להזכיר שלא היה לנו את המספר של האחראית על האוטובוס (כי תמיד היינו יחד עם כולם, ולרגע לא חשבנו על אפשרות של איבוד הקבוצה)

אמרתי שני פרקי תהלים.

עוד אני אומרת את הפסוק האחרון ואחת משלוש הנוסעות שאני מכירה באה מולי, גם היא לבדה ועם המספר של האחראית...

מותר לציין שאנו גם מצאנו את האוטובוס בחסדי ה', והיינו הראשונות שעלו עליו...

צריך רק לפקוח את העיניים, הם סביבנו!

אומנם זה נס שיצא לאוויר העולם (תרתי משמע) כבר לפני כמעט ארבעה וחצי חודשים, אבל כל יום מחדש כשאני רואה את אחותי הקטנה מול העיניים (לא כל יום יוצא לי לראות אותה, לצערי...) - אני נזכר מחדש בנס הזה שה' עשה לי ולמשפחתי, ולהוריי בעיקר. כי הלידה שלה לא הייתה מובנת מאליה, וזוהי זכות גדולה שהיום אנחנו מסוגלים לחבק אותה ולהודות לה' על כך שהיא נולדה, נולדה בריאה ושלמה! (לידה בגיל מבוגר יחסית...).

לק"י

הקפצתי את אחותי לחברה שלה להביא לה משו.

התברברנו בדרך..אבל ב"ה החברה הבינה איפה אנחנו, והסבירה לנו איך להגיע אליה בדיוק.

ככה שהגענו אליה בריאות בנפשינו ב"ה

בכל שבוע... לא רק בחודש מתוייג

איזה נס קרה לי בכסליו?

המכבים ניצחו את היוונים, והחזירו את המלכות לישראל. 

קיבלתי את אמא שלי במתנה לפני יותר משנה היא עברה ניתוח קשה ולא צפוי בכלל וב"ה יצאה ממנו בריאה ושלמה....כל רגע של החלמה שלה היה ממש נס צרוף ב"ה. ויש עוד הרבה אבל זה מה שהכי מהבהב לי בראש כרגע.....

אני לא יודע אנגלית

קיבלתי נכשל בקורס אנגלית עסקית ומשדום מה המרצה החליט שרק הכיתה שלנו מקבלת 5 או 10 נקודות נוספות ועברתי

לא יודע אם בצורה אחרת זה היה קורה

אני הנס הקטן של ההורים שלי ..חחחח

דודי ודודתי עומדים ללדת ילד/ה ראשון/ה בגיל יחסית מאוד מבוגר. זה כשלעצמו נס, וכאשר בעז"ה הלידה תעבור בקלות וללא בעיות, זה יהיה נס עצום נוסף.

אתמול נפל לי הגלאקסי מהאוטו ולא שמתי לב,

כשקלטתי שהוא איננו חזרתי

וראיתי אותו על הכביש עם סימני דריסה..

ב"ה שמצאתי אותו כי הוא בערך גם הארנק שלי

וגם לא קרה לו כלום 

ב"ה 

אני יושבת בסלון עם אחי ואני מריחה ריח מוזר, טוב עדיין לא זיהיתי שהריח המוזר הוא ריח הגז ואני ממשיכה לשבת דקות רבות עד שהריח היה בלתי נסבל והמוח שלי התחיל לגלות שהריח מקורו מהגז..,

נראה שפתחתי את הגז מבלי לשים לב והלכתי לסלון, איזה ב"ה איתרתי מאיפה הדליפה של הגז וכיביתי את הגז לפני שמישו היה מדליק משו והיה פיצוץ או שהיה לנו איזה היזק משאיפת הגז ..

פשוט השגחה פרטית .. 

אחותי ילדה תאומות.

ב"ה כולן בריאות

"כל הבלתי מתוכנן שלנו הוא המתוכנן של הקב"ה" (שם,שם)

היכולת לאלתר ברגע את מה שמתאים לקבוצה, למרות שהדברים מוכנים הרבה לפני...
אחד הניסים הגדולים...
קרה אתמול והיום..

כשניגשים לילדים חייבים שה' יהיה איתנו - אחרת איך נצליח לעשות את מה שטוב להם?

ועוד אחד - כשמצליחים לגרום למישהו לחייך למרות הקושי בו הוא נמצא, זה נס. 
תודה לכל העוסקים במלאכה.

איזה נס!

תן לאותו אחד מתנה רצינית...

וזה נס בפני עצמו...
זה לא דבר שזוכים לראות כל יום!!!

ילדון קטן בן 3 ניצל את זה שמישהו גדול פתח מעט את הדלת הכבדה של בית הכנסת (והלך כבר) וניסה לחמוק פנימה. אלא שהדלת כמעט נסגרה עליו. עמדתי במרחק 2 מטר משם כשראיתי את זה, ופשוט רציתי לזנק על הילד ולעצור את הדלת/הילד, אבל למזלי ולמזל הילד (כי הייתי רחוק מידי בדיעבד) מישהו שהיה טיפה יותר קרוב ממני גם ראה את זה בזמן והציל את הילדון.

לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הדלת הייתה נסגרת עליו. אימאל'ה. (זאת דלת מסיבית ביותר!).

נס ענק. (מה גם שאני מכיר את הילדון אישית ומאוהב בו, אז בכלל התרגשתי...)

אחרי 2 כספומטים שלא היו ידידותיים אליי, הכספומט השלישי הואיל בטובו לחלק לי קצת כסף, עשיתי קניות, ועוד הספקתי לתפילת ערבית במרכז 

חברה טובה ילדה בת בשעה טובה ומוצלחת!!!

הסיפור המלא על ההצלה מהפיגוע

בלי נדר.

עוד - 

הרופאים אמרו להורים שלי שלא יהיו להם ילדים לעולם והם צריכים להשלים עם זה..

מממ.. שאני אעלה תמונה משפחתית? 

ובעקבות אירוע מסויים נתנו להורים שלי  כמה שעות להיפרד לנצח מתינוקת קטנה וחמודה ממש ממש 

היום היא גדולה מאוד והיא כותבת בשעות לא שעות בצמ"ע..

כל הישראלים מאיזור האסון בפיליפינים - נמצאו בריאים ושלמים. (לפחות לפי מה שידוע לי).

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!!!

קמנו הבוקר - הלכתי לעבודה והצלחתי ללמד (ולגלות שהתלמידות כן קולטות משהו ממה שאני מלמדת, ושהן מחכות לשיעורים בקוצר רוח) למרות העובדה שאני מרגישה לא טוב...

המנהלת שיחררה אותי מישיבה, כדי ללכת לראות מישהי יקרה.

והנס - היא הצליחה להתיישב!!!

כמה משמח לראות את זה!

וכמה הדברים האלו לא מובנים מאליהם - לשבת, מה שכל תלמיד עושה שעות על גבי שעות בכתה ומתפלל שזה יגמר כבר...

תעריכו את הזכות לשבת!

מחכות לשיעורים בקוצר רוח?!

בא עט - הייתי חייב ו- שתרגישי טוב במהרה. רפואה שלמה!

דווקא היום העבדתי אותן קשה...לכתוב!!!

ואמן!

כל עם ישראל!

זה לא התחום שהתמחתי בו אבל מסתבר שיש לי חיבור לזה...

כל יום הולך כך בדיוק - 

"המורה, את מלמדת אותנו היום?"

|תשובה כלשהי, תלוי ביום|

"המורה אני רוה שתלמדי רק את הכתה שלנו" או "איזה כיף שיעור מדעיםםםםם!"

אחרי שנים של ציפייה ותקווה. בת בכורה להוריה.

נס משפחתי מדהים במתיקותו!!!

בבית שני כשמלכה מלכות יון, גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידיהם בממונם ובנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו את הטהרות, וצר להם לישראל מאד בפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שרחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה עד החרבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו החכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שמתחילין כ"ה כסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה בשמונה עלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו נקראים חנוכה רצונו לומר "חנו כ"ה" שביום כ"ה חנו מאויביהם, ועוד מפני שבימים אלו עשו חנוכת הבית שהצוררים טמאוהו,

החודש עדיין לא נגמר, וניתן להשאיר את השרשור הזה רלוונטי גם הרבה אחריו.

ניתן לכתוב כמובן גם ניסים שבכל יום, ניסים שנראים קטנים וחלק מטבע העולם - אך בראייה שלכם הם נס :.

ואכתוב עוד נס קטן כזה מהיום - התעוררתי בזמן לאוטובוס שיצא בשעה יחסית מוקדמת בדרך לבית שלי, שאם הייתי מפספס אותו, הייתי מפספס עוד כמה דברים חשובים. תודה ה' (ובמיוחד כשהשעון מעורר שלי די מעפאן, אז בכלל...)

אז לכולנו יש ניסים כאלו וכמובן גם יותר גדולים - יאללה, לעבודה...

יש לי כל כך הרבה,

אבל באמת אחד עוצמתי עבורי, ועבור מה שהוא מסמל לי.

לפני כמה שנים בהיותי סטודנטית עניה (רואים חבר'ה? הכל התחיל משם ) הסתובבתי לי בשוק מחנה יהודה וקניתי עגבניה, שזה בערך מה שיכלתי לקנות עם מה שהיה לי. יום אחרי זה הייתי צריכה לחזור להורים שלי , שזו חתיכת נסיעה. וכסף -אין.

אני מסתובבת לי בשוק, ופעם ראשונה בחיי שמעיזה לדבר עם הקב"ה באופן מוחלט, בידיעה ברורה שרק הוא יכול לעזור לי.

ואני אומרת לו כך:

ריבונו של עולם, לא מגיע לי ניסים, לא מצפה ממך שתוריד לי עכשיו כסף מהשמיים, אבל אני חייבת מחר לחזור הבייתה, ואין לי איך. אין עלי כלום. אז בבקשה בבקשה, תשלח לי איזה השתדלות מעשית , ביביסיטר, מלצרות, משהו... שיהיה לי כסף לסוע מחר.. אני מתחננת..

אני רק מסיימת לדבר איתו,

מכירים את זה שיש בסרטים שפתאום נופל כסף משמיים כזה בצורה מעגלית, והופ.. לרצפה?

אז, בסיום המשפט האחרון שאמרתי באמת מעמקי ליבי להקב"ה, באמונה ובפשטות מיוחדת והתחלתית כזאת, אני רואה שטר של חמישים ש"ח נוחת בצורה מעגלית על הרצפה..

מיותר לציין שהייתי נראית ככה?

ומרוב בהלה שאלתי את כללללללל מי שהיה ברדיוס שלי האם השטר הזה שייך לו.. רדפתי אחרי אנשים להחזיר להם את הכסף שחשבתי שנפל להם מהכיס.. וכלום, אף אחד לא מתוודה

ואז יהודי מבוגר אחד אמר לי שעל פי ההלכה הכסף הזה עכשיו שלי.

היו לי עוד הרבה ניסים בחיים, הייתי קרובה למוות כל כך הרבה פעמים..

אבל זה נס שלימד אותי תפילה, אמונה ופשטות.

ותמיד כשאני מרגישה שהוא לא עונה לי, ומתעלם ממני, אני נזכרת בגילוי המדהים הזה שלו. ומחכה לראות את אורו זורח עלי שוב..

שהגעתי לתחנה. אחרת הייתי מאחרת והיה לי מאוד לא נעים. (קמתי יותר מחצי שעה אחרי שהתכוונתי)

מזכיר לי ששנה שעברה, גם כן בחנוכה - היה לי שיעור בשעה שמונה ורבע, ולפעמים איחרתי אליו*. ראיתי את האוטובוס עובר! אבל תפילתי נענתה, ומייד אחריו הגיע עוד אוטובוס! התדירות שלו היא פעם בעשרים דקות, זה לא היה אמור להיות כך - זה היה נס חנוכה. נראה לי שאפילו באותו יום אני הייתי צריכה להעביר את הסמינר? או שסתם אחרת הייתי מאחרת מאוד. בכל אופן - עובדה שאני זוכרת את זה עד עכשיו, אז זה היה חשוב

קרה לקרוב משפחה קרוב שלי

הוא נסע בכביש המהיר ואיבד את הבלמים והשליטה על הרכב, הרכב טס בטיל לכיוון קיר בטון ונעצר 5 ס"מ לפני הקיר

ב"ה לנוסעים שלום

אומנם עברו כמה וכמה שנים, אבל בתור התאונה הראשונה שהשתתתי בה (ואני מקווה גם האחרונה) - היא חרוטה לי בזכרון. אנחנו עולים בעליות לירושלים, ובאחד הרמזורים שם, אבא שלי רואה שמתחלף לצהוב, ואנחנו ועוד מכונית לפנינו ממש קרובים והוא מניח בטבעיות שהמכונית שלפנינו תמשיך, כי זה מה שרוב האנשים עושים בזמן שמתחלף לצהוב. מסתבר שהנהג שלפנינו לא. (הוא היה נהג די צעיר וחשן, הסתבר בדיעבד9. אנחנו המשכנו, ועד שקלטנו שהוא עצר, ואבא שלי בלם, נכנסנו בו מאחורה.

כולנו היטלטלנו, אבל ברוך ה' היינו חגורים ולא קרה שום דבר משמעותי לנו. רק שני הרכבים די ניזוקו מהעניין, והנהג שלפנינו די חטף קריזה עלינו...

אבל ברוך ה' בריאים ושלמים

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה