בכולם אני חתכתי

חוץ מקשר אחד שזה היה מוסכם.

מקשרים שהיו לי

מקשרים שהיו לחברים שלי ששיתפו

ומקשרים שבנות שיתפו אותי

בד"כ בנות נוטות לחתוך מהר יותר

ובנים נותנים עוד סיכוי

זה מדגם מייצג לאוכלוסיה בה אני נמצא

אני מאמין שהוא מייצג במעט

אבל בטוח שלא בכללי 

רוב הפעמים הייתה מין הסכמה משותפת שזה לא שייך

היו פעמים שמשהו אצלי ברגש לא היה שלם עם הקשר (לבטים וכו),

שידרתי את זה כלפי חוץ(באופן בלתי מודע)  ובכך גרמתי לו לחתוך

והיו פעמים שהוא חתך 

בשורה התחתונה,אף פעם לא יזמתי את החיתוך בצורה רשמית

לכן התפלאתי לקרוא שבנות בדר"כ חותכות ראשונות

*וזה (שבנים חותכים יותר) תקף גם לגבי חברות שאני מכירה 

(שגם ככה הייתי חותכת..)

ולא נראה לי שאני בררנית, פשוט בכל בחור באמת הייתה בעיה אחרת...

פשוט הם... הם לא ידעו/רצו לחתוך, גם כשלדעתי (לפחות) לא היינו מתאימים.

לא חתכתי אף פעם,

והייתי מוכנה לתת צ'אנס.

:/ 

לפעמים אני אומרת את הלא ולפעמים הוא אבל זה תמיד היה הדדי (נראה לי)

4 קשרים

הראשון-היא

השני-אני

השלישי-היא

והרביעי-היא

תמיד חתכתי..

חוץ מאחד שהגענו ביחד להבנה שזה פשוט לא קשור..

שנון

לא אוהבת לקרוא לזה 'לחתוך', אלא פשוט לומר שזה לא מתאים

ולרוב אני אמרתי..

75% אני..

25% הבחור

4 אני חתכתי

3 חתכו אותי

ועם אחד היתה יוזמה-הסכמה משני הצדדים

(כל זאת לפי ההתחשבות אם רצה/רציתי לתת צ'אנס...)

בנות חותכות יותר?

(אולי זה כי הן יותר מחושבות.)

הן מפחדות לשאת בהשלכות...

הרי בנות ידועות כעם שפועל יותר לפי הרגש, לעומת העם הגברי שיותר שכלתני. (באופן כללי, כן?!)

לכן הן נותנות פחות צ'אנס, כי הן באותו רגע רואות מספיק שחור כדי לחשוב שזה לא זה.

אבל זה לא מתיישב לי עם כל הפעמים שהכרחתי את עצמי להמשיך לבדוק ולא לחתוך בפעם הראשונה וכו'...

|פושט ידיו לצדדים|

"הבנים האלו שיודעים בדיוק מה הם רוצים..."

היו גם כמה שהחלטנו ביחד שזה לא מתאים.

אולי חצי חצי

מי סופר

המנגינה של מלך מלך מלך

יכול להיות שזה לא דוגמה כי עם כל אחד יצאתי פעם פעמיים.....פשוט היה ברור לי שזה לא זה!!!

אני חושבת שזה תלוי באומץ של הבן אדם אם לחתוך או לא ואם הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו....

ספרתי,

יצא לי שחתכתי קשר אחד יותר ממה שחתכו לי (ביחסיות.)

אבל הרבה זה היה הדדי,

והיה אחד שלא הצלחתי להיזכר מיהו בכלל

אז איך את יודעת שנפגשתם? או שיש לך רשימה? או שאת זוכרת מספר, ולא הצלחת להיזכר במספיק אנשים?

להתאמן על הזיכרון.. ואז אני מתבלבל מי היתה לפני מי.. חח

התשובות לא מפתיעות אבל מראות תופעה בהחלט נרחבת בה 

הבנות הן אלה שחותכות - וכאמור בוכות...

למה זה קורה?

האמת...צריך לשאול את הבנות.....

בנות...למה זה קורה?<

שאתן חותכות פי 2,3,4 מהבנים?

שאנחנו מצליחות לבכות מספיק פעמים,

כדי שנוכל להשאיר את הבצל במנוחתו

וכאן נכנס הבצל לתמונה....

(גם לבנים וגם לבנות)

כי הכדור אצלך.. אבל אם חתכו אותך אתה רק משלים עם זה.. 

קיצר בשני הצדדים קשה, הייתי בשניהם.. יותר מדי פעמים.. 

עד מתי alone?! 

ה' ... 

זה קשה זה ודאי...אך האם חתכת וגם בכית?

וכן.. לשאלתך.. אבל בקשרים ארוכים..

קשרים ארוכים זה יותר הגיוני..

ולבכות לאחר קשרים קצרים...אולי זה מתוך שמחה?!

א. בנות בגלל שהם נקשרות יותר ונפגעות יותר אז הם מפחדות בתת מודע להיכנס לקשר כי הם חושבות מה יקרה אם הוא לא יצליח ורק הם ייפגעו..אז הם יותר נוטות לוותר על הקשר ולראות את הסוף שלו עוד לפני שהוא מגיע.. הבנים מעדיפים לתת צ'אנס כי להם פחות יש יותר מה להיפגע (למרות שגם לנו קשה,  אנחנו לא אבנים! )

ב. בכ"מ זה קורה אצלי לא יודע אם אצל עוד, אם אני רואה שהקשר לא מתאים, אז אני גורם לבחורה להיפרד ממני כדי שלא לפגוע בה..

יש פה שני נתונים שאם הם נכונים הם משנים קצת את האפשרות לבדוק מי יותר נפרד ממי.. כי התנאים שונים..

באיזשהו שלב,

אםלא ממש בטוחים שיש סיכוי-

אז מעדיפים לחתוך וזה בהחלט משו בתת מודע,

מעין מערכת הגנה שכזו...

מסבירות לי על מהלך מחשבתי אצלכם ואז אני אומר לעצמי. מה?! איך הסקת את המסקנות האלה?! חחח 

לק"י

הייתי מוכנה לתת צ'אנס לכל אחד שלא נראה לי "לא" לגמרי..

אז השניים הקודמים פסלו אחרי דייט או שתיים, והשלישי רצה להמשיך..

מעידה על עצמי.

מה גם שבכ"ז נתתי לעצמי לבדוק את הקשרים לעומקם (וגם אם זה נראה שלא..)

כשבפגישה אני רואה  שזה לא מתאים, (אני בוחרת נושאי שיחה שעקרוניים לי  כדי לבדוק את ההתאמה) אני מתחילה לספר על עצמי דברים  שלפי השיחה איתו במהלך הדייט הבנתי שזה יפריע לו (רק דברים נכונים כמובן).

כמו- אם דיברנו על הר  הבית והוא מתנגד לעליה לשם אני אומרת שהחלום שלי זה לעלות להר הבית יום יומיים לפני החתונה (וזה באמת נכון!!)

וככה הוא מבין לבד שזה לא מתאים ושנינו מבינים שזה לא- כך הפרידה היא הדדית. (ואני יודעת שהוא לא נפגע)

פעם כנראה  כל כך הבהלתי  בחור שהוא ביקש מהשדכנית להיפרד בשמו (כנראה הגזמתי)

 אני מדברת על כמה נושאים ומספרת על עצמי אז אני לא יודעת על הוא רצה לחתוך מתוך כל מה שדיברנו. אבל תמיד זה היה הדדי. מעולם לא היה בחור שחתך ואני  רציתי להמשיך (לא שהיו כל כך הרבה...) ולכן לא הפריע לי על מה הם חתכו ולא טרחתי לברר.

ברור שהיו בנות שאני רציתי והם לא רצו.. 

אני לא בקטע הזה של האגו..

לא מתבייש להגיד את זה, (הם הפסידו )

התכוונתי שיש מצבים גם כאלה שצד אחד גורם לשני לחתוך כדי לא לפגוע..

אז אותם לא לספור

כדי שלא לפגוע בו

אם הבנתי נכון

אגב,מהניסיון שלי

היו פעמים שגרמתי לצד השני לחתוך ונראלי שזה רק יצא עוד יותר פוגע

כך שלא תמיד האופציה הזאת מומלצת

תלוי איך עושים את זה

את קולטת על מה יש מצב שהבחור יחתוך תוך כדי שיחה,

ומעצימה את הצד הזה בך,

גם אם הוא לא עד כדי כך חזק.

וזהו

במחשבה שנייה,זאת קצת טעות שאנחנו מפרסמות טריקים כאלה

עוד מעט כל הבנים כבר יעלו על השיטה הנ"ל

עד שהם יתחילו לשאול: "זרובבלה,למה את אומרת לי שאת חייבת לגור דווקא ליד המכללה בנווה יהויפיץ?

פשוט תגידי שאת רוצה לחתוך!!"

בננות,מעכשיו-ננסה לשמור את הטריקים לעצמנו.......

אנחנו בשכל, ועוד ביינישים.. וואו.. אולי ככה ואולי ככה... 

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.

הקשר של ההורים שלי הרס לי את הזוגיות היחידה שהייתה לי כי לא ידעתי מה זה להיות גבר אמיתי וחזק מה זה הדדיות בין ההורים שאוהבים את אחד משני ולא משפילים

טכנית ההורים שלי חיים כפורדים בבית אחד גירושין שקטים במילים אחרות

הלכתי ליועץ נישואים פתחנו הכל והיום אני חדש לגמרי מחכה רק לבחורה הנכונה

אז יש השפעה ולדעתי בחור או בחורה שחיו בצל הורים כאלה שיכלו לדבר על זה עם מישהו כי זה פשוט דבר שמשפיע אם לא מודעים אליו

לפעמים הוא משפיע במובן הזה שמנסים להיות הפוכים לגמרי ממנו, וגם זה הרבה פעמים לא בריא...

לדוגמה- אם ההורים שלי התווכחו הרבה ובצורה לא נעימה, אני מבטיח לעצמי שלא אתווכח עם בת זוגי אף פעם*, ואז כשזה קורה פעם אחת, הכול "מתפרק" מבחינתי, וכיוצא בזה.

טראומות ילדות

מסכימה מאוד עם @מתוך סקרנות.

בסוף הכי חשוב למצוא את האיזונים בין הלא והכן של מה שלומדים ומה שלא לומדים מההורים.

על עצמי יכולה להגיד שההורים שלי לא היו מודל זוגיות בכללי ולא לאורח חיים שלי ודווקא בשנה האחרונה מצליחה לראטת כמה כן אפשר ללמוד מהם בצד החיובי כשכל אחד מהם נמצא בקשר אחר כבר שנים.

טראומות ילדות נמצאות וחלקן משאירות שאריות, כמשטפלים נשאר לפעמיפ שאריות רגשיות אבל בעומק צרמך לשים לב שלא נשארים דפוסים לא בריאים שנכנסים איתם להקים בית.

יותר קל לו לנתח את הדברים אובייקטיבית במקום להישאב לשם. גם כשיש מישהו מולך שנפגע קל לך לזהות את זה ולהבין שזו לא דרך. לכן שומעים מהרבה אנשים שהם למדו מההורים שלהם מה לא לעשות בזוגיות.

הבעיה היותר קשה היא הדינמיקה בין ההורה לילד עצמו. מכיוון שהילד נשען על ההורה רגשית ופיזית, קשה לו להבין כשיש להורה בעיה אמיתית והוא מעדיף באופן תת מודע להשליך את זה על עצמו. וזה יכול להיות הרסני מאוד, ולפעמים אפילו לא מודעים לגודל ההשפעה של זה (גם כאלה שחושבים שהם כן מודעים). ככל שהבעיה של ההורה היא יותר עמוקה (מכעס וביקורתיות עד נרקיסיזם לדוגמא), הילד יותר נפגע.

ילדים גם רואים בהורים מודל לחיקוי, אז לדוגמא אבא תוקפני או מהצד השני אבא מרצה, גורם לילד שלו לחשוב ולהרגיש שזו התנהגות לגיטימית ואפילו ראויה