בכולם אני חתכתי

חוץ מקשר אחד שזה היה מוסכם.

מקשרים שהיו לי

מקשרים שהיו לחברים שלי ששיתפו

ומקשרים שבנות שיתפו אותי

בד"כ בנות נוטות לחתוך מהר יותר

ובנים נותנים עוד סיכוי

זה מדגם מייצג לאוכלוסיה בה אני נמצא

אני מאמין שהוא מייצג במעט

אבל בטוח שלא בכללי 

רוב הפעמים הייתה מין הסכמה משותפת שזה לא שייך

היו פעמים שמשהו אצלי ברגש לא היה שלם עם הקשר (לבטים וכו),

שידרתי את זה כלפי חוץ(באופן בלתי מודע)  ובכך גרמתי לו לחתוך

והיו פעמים שהוא חתך 

בשורה התחתונה,אף פעם לא יזמתי את החיתוך בצורה רשמית

לכן התפלאתי לקרוא שבנות בדר"כ חותכות ראשונות

*וזה (שבנים חותכים יותר) תקף גם לגבי חברות שאני מכירה 

(שגם ככה הייתי חותכת..)

ולא נראה לי שאני בררנית, פשוט בכל בחור באמת הייתה בעיה אחרת...

פשוט הם... הם לא ידעו/רצו לחתוך, גם כשלדעתי (לפחות) לא היינו מתאימים.

לא חתכתי אף פעם,

והייתי מוכנה לתת צ'אנס.

:/ 

לפעמים אני אומרת את הלא ולפעמים הוא אבל זה תמיד היה הדדי (נראה לי)

4 קשרים

הראשון-היא

השני-אני

השלישי-היא

והרביעי-היא

תמיד חתכתי..

חוץ מאחד שהגענו ביחד להבנה שזה פשוט לא קשור..

שנון

לא אוהבת לקרוא לזה 'לחתוך', אלא פשוט לומר שזה לא מתאים

ולרוב אני אמרתי..

75% אני..

25% הבחור

4 אני חתכתי

3 חתכו אותי

ועם אחד היתה יוזמה-הסכמה משני הצדדים

(כל זאת לפי ההתחשבות אם רצה/רציתי לתת צ'אנס...)

בנות חותכות יותר?

(אולי זה כי הן יותר מחושבות.)

הן מפחדות לשאת בהשלכות...

הרי בנות ידועות כעם שפועל יותר לפי הרגש, לעומת העם הגברי שיותר שכלתני. (באופן כללי, כן?!)

לכן הן נותנות פחות צ'אנס, כי הן באותו רגע רואות מספיק שחור כדי לחשוב שזה לא זה.

אבל זה לא מתיישב לי עם כל הפעמים שהכרחתי את עצמי להמשיך לבדוק ולא לחתוך בפעם הראשונה וכו'...

|פושט ידיו לצדדים|

"הבנים האלו שיודעים בדיוק מה הם רוצים..."

היו גם כמה שהחלטנו ביחד שזה לא מתאים.

אולי חצי חצי

מי סופר

המנגינה של מלך מלך מלך

יכול להיות שזה לא דוגמה כי עם כל אחד יצאתי פעם פעמיים.....פשוט היה ברור לי שזה לא זה!!!

אני חושבת שזה תלוי באומץ של הבן אדם אם לחתוך או לא ואם הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו....

ספרתי,

יצא לי שחתכתי קשר אחד יותר ממה שחתכו לי (ביחסיות.)

אבל הרבה זה היה הדדי,

והיה אחד שלא הצלחתי להיזכר מיהו בכלל

אז איך את יודעת שנפגשתם? או שיש לך רשימה? או שאת זוכרת מספר, ולא הצלחת להיזכר במספיק אנשים?

להתאמן על הזיכרון.. ואז אני מתבלבל מי היתה לפני מי.. חח

התשובות לא מפתיעות אבל מראות תופעה בהחלט נרחבת בה 

הבנות הן אלה שחותכות - וכאמור בוכות...

למה זה קורה?

האמת...צריך לשאול את הבנות.....

בנות...למה זה קורה?<

שאתן חותכות פי 2,3,4 מהבנים?

שאנחנו מצליחות לבכות מספיק פעמים,

כדי שנוכל להשאיר את הבצל במנוחתו

וכאן נכנס הבצל לתמונה....

(גם לבנים וגם לבנות)

כי הכדור אצלך.. אבל אם חתכו אותך אתה רק משלים עם זה.. 

קיצר בשני הצדדים קשה, הייתי בשניהם.. יותר מדי פעמים.. 

עד מתי alone?! 

ה' ... 

זה קשה זה ודאי...אך האם חתכת וגם בכית?

וכן.. לשאלתך.. אבל בקשרים ארוכים..

קשרים ארוכים זה יותר הגיוני..

ולבכות לאחר קשרים קצרים...אולי זה מתוך שמחה?!

א. בנות בגלל שהם נקשרות יותר ונפגעות יותר אז הם מפחדות בתת מודע להיכנס לקשר כי הם חושבות מה יקרה אם הוא לא יצליח ורק הם ייפגעו..אז הם יותר נוטות לוותר על הקשר ולראות את הסוף שלו עוד לפני שהוא מגיע.. הבנים מעדיפים לתת צ'אנס כי להם פחות יש יותר מה להיפגע (למרות שגם לנו קשה,  אנחנו לא אבנים! )

ב. בכ"מ זה קורה אצלי לא יודע אם אצל עוד, אם אני רואה שהקשר לא מתאים, אז אני גורם לבחורה להיפרד ממני כדי שלא לפגוע בה..

יש פה שני נתונים שאם הם נכונים הם משנים קצת את האפשרות לבדוק מי יותר נפרד ממי.. כי התנאים שונים..

באיזשהו שלב,

אםלא ממש בטוחים שיש סיכוי-

אז מעדיפים לחתוך וזה בהחלט משו בתת מודע,

מעין מערכת הגנה שכזו...

מסבירות לי על מהלך מחשבתי אצלכם ואז אני אומר לעצמי. מה?! איך הסקת את המסקנות האלה?! חחח 

לק"י

הייתי מוכנה לתת צ'אנס לכל אחד שלא נראה לי "לא" לגמרי..

אז השניים הקודמים פסלו אחרי דייט או שתיים, והשלישי רצה להמשיך..

מעידה על עצמי.

מה גם שבכ"ז נתתי לעצמי לבדוק את הקשרים לעומקם (וגם אם זה נראה שלא..)

כשבפגישה אני רואה  שזה לא מתאים, (אני בוחרת נושאי שיחה שעקרוניים לי  כדי לבדוק את ההתאמה) אני מתחילה לספר על עצמי דברים  שלפי השיחה איתו במהלך הדייט הבנתי שזה יפריע לו (רק דברים נכונים כמובן).

כמו- אם דיברנו על הר  הבית והוא מתנגד לעליה לשם אני אומרת שהחלום שלי זה לעלות להר הבית יום יומיים לפני החתונה (וזה באמת נכון!!)

וככה הוא מבין לבד שזה לא מתאים ושנינו מבינים שזה לא- כך הפרידה היא הדדית. (ואני יודעת שהוא לא נפגע)

פעם כנראה  כל כך הבהלתי  בחור שהוא ביקש מהשדכנית להיפרד בשמו (כנראה הגזמתי)

 אני מדברת על כמה נושאים ומספרת על עצמי אז אני לא יודעת על הוא רצה לחתוך מתוך כל מה שדיברנו. אבל תמיד זה היה הדדי. מעולם לא היה בחור שחתך ואני  רציתי להמשיך (לא שהיו כל כך הרבה...) ולכן לא הפריע לי על מה הם חתכו ולא טרחתי לברר.

ברור שהיו בנות שאני רציתי והם לא רצו.. 

אני לא בקטע הזה של האגו..

לא מתבייש להגיד את זה, (הם הפסידו )

התכוונתי שיש מצבים גם כאלה שצד אחד גורם לשני לחתוך כדי לא לפגוע..

אז אותם לא לספור

כדי שלא לפגוע בו

אם הבנתי נכון

אגב,מהניסיון שלי

היו פעמים שגרמתי לצד השני לחתוך ונראלי שזה רק יצא עוד יותר פוגע

כך שלא תמיד האופציה הזאת מומלצת

תלוי איך עושים את זה

את קולטת על מה יש מצב שהבחור יחתוך תוך כדי שיחה,

ומעצימה את הצד הזה בך,

גם אם הוא לא עד כדי כך חזק.

וזהו

במחשבה שנייה,זאת קצת טעות שאנחנו מפרסמות טריקים כאלה

עוד מעט כל הבנים כבר יעלו על השיטה הנ"ל

עד שהם יתחילו לשאול: "זרובבלה,למה את אומרת לי שאת חייבת לגור דווקא ליד המכללה בנווה יהויפיץ?

פשוט תגידי שאת רוצה לחתוך!!"

בננות,מעכשיו-ננסה לשמור את הטריקים לעצמנו.......

אנחנו בשכל, ועוד ביינישים.. וואו.. אולי ככה ואולי ככה... 

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)