תשובה כהלכה

רבי שמשון ורטהיימר היה רבה של אוסטריה ודמות נערצת בחצר המלוכה האוסטרית. נוסף על כך היה עשיר מופלג ונתקיימו בו 'תורה וגדולה במקום אחד'.
עם ידידיו הטובים של רבי שמשון נמנה רבי נתן-נטע, אב בית-הדין בעיר אייבשיץ. יום אחד קבעו השניים להיפגש, ולפגישה הובא בנו של רבי נתן-נטע, יהונתן, שהיה אז נער כבן שלוש-עשרה. שמע חריפותו העצומה של העילוי עול-הימים הגיע לאוזניו של רבי שמשון ורטהיימר, והוא ביקש לעמוד מקרוב על טיבו. בת צעירה הייתה לו, והוא שקל את האפשרות לקחתו לחתן בעבורה.
בתחילת הפגישה שוחחו שני הידידים הגאונים בעניינים כלליים. אך בעוד רבי נתן-נטע הפגין כבוד כלפי חברו והקדים את התואר 'רב' לשמו, פנה רבי שמשון אל רעהו בשמו הפרטי בלבד, ללא כל תואר של כבוד. הדבר חרה ליהונתן, והוא ביקש להגן על כבוד אביו.
"יסלח לי מר, אם אפסיקו באמצע שיחתו", פנה לפתע יהונתן אל רבי שמשון. "ידועים לי היטב דברי חכמינו ז"ל על מי שנכנס לתוך דברי חברו, וכן על מי שמדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה; ואולם באותה מידה ידועים לי גם דברי חכמים כי 'אפילו שיחת חולין של תלמידי-חכמים צריכה לימוד'. והנה, מתוך שיחת החולין של מר זכיתי לתשובה על שאלה שהטרידה אותי זמן רב".
"ומה השאלה?", שאלו רבי שמשון בנימה מסוקרנת.
"המשנה במסכת שבת", ענה לו יהונתן, "אומרת, 'מצינו שם קטן משם גדול – שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל' (כלומר, לפעמים חלק משם גדול הוא שם קטן בעצמו, ומתחייבים על כתיבתו בשבת). ונשאלת השאלה, מדוע לא אמרה הגמרא 'שם משמשון', והלא שמשון (השופט הגיבור) קדם לשמואל (הנביא)?!".
"שאלה מצויינת", הגיב רבי שמשון. "מהי אפוא התשובה שמצאת בדבריי?".
"ובכן", הטעים יהונתן, "הלוא את המשנה ערך רבי; ומכיוון שרבי שמשון שוכח את 'רבי', שכח גם רבי את רבי שמשון!"...
התפעל רבי שמשון מחריפותו של יהונתן. "אם חריף אתה כל-כך", הגיב, "אבקש מבעל האכסניה להביא לפנינו ספר כלשהו ובדף שבו ייפתח הספר – תאמר לי דבר-חידוש משלך...". יהונתן נענה לאתגר.
הספר שבעל האכסניה הוציא מהארון היה סידור-תפילה, והוא נפתח בברייתא "רבי ישמעאל אומר בשלוש-עשרה מידות התורה נדרשת". יהונתן הרהר קלות ומיד החל להרצות את חידושו.
"כבר בראשית הברייתא מתעוררות שלוש קושיות", פתח ואמר. "הקושיה הראשונה היא, הכיצד נתנו הורים כשרים מישראל לבנם הנולד את השם ישמעאל, שהיה רשע מרושע; והלוא מהפסוק 'שם רשעים ירקב' למדו חז"ל שאין לקרוא לאדם בשמו של רשע?!
"קושיה שנייה – ידוע בש"ס שכאשר הדעות בעניין כלשהו חלוקות, הלשון הוא 'רבי פלוני אומר כך, רבי אלמוני אומר כך ורבי פלמוני אומר כך'. ואולם כאשר מובאת דעתו של יחיד, ללא דעה החולקת עליו, הלשון הננקט הוא 'אמר רבי פלוני'. והנה כאן לא מובאת שום דעה המנוגדת לדעתו של רבי ישמעאל, ובכל-זאת הלשון הוא 'רבי ישמעאל אומר' ולא 'אמר רבי ישמעאל'.
קושיה שלישית המתעוררת בברייתא זו נוגעת למידות העוסקות ב'כלל ופרט', כאשר מסדר הקדימות של הופעת הכלל והפרט בתורה נגזר פירוש הכתובים וההלכות הנובעות מהם (אם אין בכלל אלא מה שבפרט או שהכלל מוסיף על הפרט וכו'). ואולם לפי הדעה ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', איזו משמעות יש לסדר הופעת הכלל והפרט בפסוקים?!".
עשה יהונתן אתנחתה קצרה בדבריו, ומיד והמשיך: "נראה כי תשובה על הקושיה השלישית תסלק גם את שתי קודמותיה. יש לומר שגם הסוברים 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' מתכוונים רק כשמדובר בפסוקים רחוקים זה מזה; ואז אין משמעות לסדר הופעתם. אך כאשר הפרטים מופיעים בסמיכות זה לזה – ועל-אחת-כמה-וכמה באותו פסוק עצמו – גם הם מודים כי לסדר הקדימות יש משמעות.
"חיזוק לכך אפשר להביא מדברי הגמרא על הפסוק בפרשת חיי-שרה, 'ויקברו אותו יצחק וישמעאל' – מכאן שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו אברהם, שאילולא כן לא היה ישמעאל הבכור מקדים לפניו את יצחק. אך אם 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אין כל משמעות להקדמת שמו של יצחק לשמו של ישמעאל! אלא שכאמור, כאשר מדובר בעניין אחד ובאותו פסוק עצמו, הכול מסכימים כי אפשר להסיק מסקנות מסדר המילים.
"כך אפוא נאמר גם לגבי המידות העוסקות ב'כלל ופרט', שכאשר הכלל והפרט נכתבו בסמיכות זה לזה, אפשר לדרוש מהם משמעות והלכה.
"על-פי זה נבין כיצד ניתן לבעל הברייתא השם ישמעאל, שכן 'במקום שבעלי-תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'.
"זו אפוא גם הסיבה שהברייתא נוקטת את הלשון 'רבי שמעאל אומר' ולא 'אמר רבי ישמעאל', שכן בכך היא רומזת למהפך שחל בהנהגת ישמעאל בן אברהם – מרשע גמור ל'רבי ישמעאל'"...
נפעם רבי שמשון ורטהיימר מגאונותו יוצאת-הדופן של יהונתן, ונשק לו בחיבה על מצחו. "אשריך ר' נתן-נטע שהצמחת נטיעה מפוארת כל-כך בגנך!", אמר לחברו, הפעם בהקדמת תואר של כבוד.
 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?