נשאלתי שאלות שונות בנוגע לשיר הזה,אנשים רצו לדעת,על מה ולמה,אודה שלא תמיד אני אוהב לפענח שירים,בעיקר לא את שלי, אבל לתועלת המעונינים הנה מספר הערות בשולי השיר.ובבנין ירושליים ננוחם.
השיר "ברוקלין" נכתב בעקבות ביקור בניו יורק אליה הגעתי לפני כשלוש שנים לצורך הופעה.הייתה זו הפעם השניה שלי שם.עשר שנים קודם לכן הגעתי לעיר להופעות עם ה"פליטים" ואודה על האמת שהצד היהודי של ניו יורק לא כל כך ריתק אותי אז.אבל הפעם הזאת נמשכתי מאוד לניו יורק היהודית.
המלון שלי היה ממוקם בלואר איסט סייד,לשם הגיעו היהודים הראשונים מאירופה בסוף המאה התשע עשרה.אמנם עכשיו האוכלוסייה היהודית מאוד מדולדלת שם, נשארו בעיקר קצת זקנים,רוב הצעירים היהודים עברו לשכונות החדשות, אבל פה ושם תוך כדי שיטוט ברחוב ראיתי שרידים לעבר המפואר ההוא: חנויות קטנות של דליקטסן יהודי כשר,מאפיות עם כתובות באידיש ועברית, בתי כנסת ישנים.
השיר,בקצב הליכה,מתאר יום של שיטוט שהוא בעצם שיטוט במעגלי החיים, שנעים בין קטבים שונים ומנוגדים.אלה הם קטבים שאני חי יום יום ולא רק בברוקלין אלא גם בבני ברק רמת גן ירושלים ותל אביב.קודש וחול.מוסיקת רוק ויהדות,שמחה ועצב.בהירות ועירפול.ספק חשיכה ספק אור.
השיר מתאר מסלול של הליכה לקראת משהו:מקום,אישה,מצב נפשי.
אתחיל מהסוף:
"הרכבת עוצרת רק בתחנה הסופית":
בקר אחד עליתי על הרכבת ממנהטן לברוקלין.רציתי לבקר בשכונת בורופארק, ששמעתי עליה שהיא ה"בני ברק של ניו יורק",ורציתי לבקר ביתו של הרבי מלובאביץ’ בקראון הייטס,שעל בתו ,שרית,שכלל אינה קיימת,חלמתי פעם חלום מואר ונפלא עליו סיפרתי בסיפור "עוד מעט",בספרי "זוכר כמעט הכל".
להפתעתי, הרכבת חלפה ביעף על פני כל התחנות בלי לעצור ולקחה אותי עד ללונג איילנד,ממש בקצה העיר.כשירדתי מהרכבת אחרי נסיעה של למעלה משעה הסתבר לי שעליתי על רכבת אקספרס שעוצרת רק בתחנה הסופית, לונג איילנד.
השיר לא מדבר רק על המסע הספציפי ההוא, אלא על מסע החיים שמסתיים בתחנה הסופית,ויש אומרים,שגם שם זה לא מסתיים, אלא שיש חילופי רכבות...
"שומע קצת אידיש נו הבלה ספאניול"(לא מדבר ספרדית):
באחד מחלונות הראווה ראיתי שלט קטן:הבלה אידיש.מדברים אידיש.
למרות מוצאי הלא פולני אני חייב להודות ששירים באידיש יכולים לרגש אותי מאוד.וזאת הזדמנות להמליץ על הדיסק הנפלא של חוה אלברשטיין והלהקה הניו יורקית "הכלזמטיקס": "הבאר".
"ברוקלין רב שלמה הסנה הבוער":
את הרב שלמה קרליבך ראיתי בהופעה בבית החייל בתל אביב בשנות השישים.הוא הופיע עם להקה גדולה והיה שם ניחוח היפי חסידי ששבה את לבי.בחנות הדיסקים בבורופארק, ברחוב הראשי,האגף שלו היה הבולט והמשמעותי ביותר.בבתי הכנסת שהגעתי אליהם לתפילות השבת שרו מנגינות שלו.ביקרתי בבית המדרש שלו,בצפון מנהטן,המקום הפך למקדש מעט של מורשתו,וידידי סט גלאס, מוסיקאי מניו יורק שלקח אותי לשם,סיפר לי שביום מותו של הרב כל ההומלסים של הפארק ליד עשו מסיבה לזכרו.
"ברוקלין לו ריד,הפח הדוקר"
לו ריד,אותו הכרתי לראשונה בלהקת "מחתרת קטיפה" ,הוא מוסיקאי ניו יורקי יהודי,שמסמל עבורי את הצד האפל יותר של ניו יורק,הצד אליו נמשך ידידי המוסיקאי המנוח יוסי אלפנט.
"ברוקלין של סו שחזרה להיות שרה":
את סו פגשתי בקיבוץ בשנת 1971כשהייתי בנח"ל,והיא הייתה מתנדבת.היא לימדה אותי אקורדים ראשונים בגיטרה,ושירים של ליאונרד כהן.נפגשנו בביקור האחרון שלי בניו יורק,לפני כשלוש שנים, והיא סיפרה לי שבזמן האחרון היא ובעלה מתקרבים ליהדות,והולכים כל שבת לבית כנסת רפורמי. היא החזירה לעצמה את שמה המקורי,שרה.
"ברוקלין בייבי,בשמלה פרחונית,אני אגיע אלייך כשתעצור לי מונית":
לא הצלחתי להשיג מונית מבורופארק לקראון הייטס, לביית של הרבי מלובאביץ’.הלכתי שעות ברגל.יצאתי מתחום האזור היהודי,והגעתי לאזורים של שחורים והיספאנים.בסופו של דבר ראיתי סוכנות להובלות בטרנספורטרים ותמורת חמש עשרה דולר אחד הנהגים הסכים לקחת אותי.
"ברוקלין אומרת אבא לא מת":
חסידי חב"ד,או לפחות חלק מהם, חושבים שהרבי שלהם הוא המשיח.אני לא ממש מבין את העניין הזה,יש כאן סכנה גדולה,ואני בהחלט מסתייג מזה.
אבל יחד עם זה הדמות שלו תמיד ריתקה אותי. הוא היה אחד הרבנים הגדולים של המאה העשרים,ובזכות החוש הנבואי ורוח הקודש שלו,יש היום בתי חב"ד בנפאל בהודו ובתאילנד.
לי, כיום ,המשפט "אבא לא מת",מתקשר לכתוב בגמרא:"יעקב אבינו לא מת".
כי כל זמן שצאצאי צאצאיו,אנחנו,ממשיכים את רוחו,הוא לא מת.
" הוא יחזור בגדול,ובפיו שיר הלל,
והוא יעיף את ברוקלין עד לארץ ישראל".
יש בכפר חב"ד העתק של הבית של הרבי בברוקלין.לפעמים אני רואה אותו מהכביש בדרך לירושלים.האמונה היהודית אומרת שלעתיד לבוא באופן שנשגב כרגע מבינתנו המוגבלת תהיה תחיית המתים.כלומר תפישת הזמן והמרחב שלנו תשתנה.זה נשמע כרגע כמו תסריט בדיוני של מדע דמיוני,אבל יכול להיות שברוקלין תיהפך לשכונה של ירושלים.
ופירוש אחר,על דרך הפשט הפשוט,שהביא לי ידידי יהודה כץ,סולן להקת רבע לשבע:"כל היהודים מאמריקה יעלו סוף סוף לארץ ישראל."
"ברוקלין היית או חלמתי חלום,מחר לא אהיה אני רק היום":
ברוקלין בשיר שלי היא משל לחיים.היא כל המקומות כולם.אלה שאנו עוברים בהם,כמו בחלום,וגם אלו שאני חולמים עליהם. ברוקלין היא גם אישה וגם ילדה.
אני הייתי בברוקלין רק יום אחד.אבל גם בחיים האלה אני וכל אחד אחר חיים רק את היום הזה כי מי יודע מה יהיה מחר.
על השיר "ברוקלין" אהוד בנאי-יוני
השיריוניאחרונה
הֵד שַׁבָּת שְׁחוֹרָה הָרוֹחֶשֶׁת בַּשָּׂדֶהזכרושיצאנולרקוד
קינה פלינדרומית בחרוזים שכתבתי על 7 באוקטובר, כל שורה כולל הכותרת היא פלינדרום.
רוֹכֵב נָבָל עָט עַל בֵּן בְּכוֹר
רוֹחֵשׁ בָּרֶקַע כְּעַקְרָב שָׁחוֹר
רָצַח בְּנֶשֶׁק עֵד עַקְשָׁן בֶּחָצֵר
רָץ בַּתְּהוֹם וְהִתְבַּצֵּר
שָׂרַף הָרָשָׁע הַבִּיתָן, לִנְתִיב-הָעֲשָׂרָה פָּרַשׁ
שָׁלַף רוֹבֶה, מֵהַבּוֹר פָּלַשׁ
מִדָּם עוֹד כָּלוּ, מֵתוּ רֵעִים, יַעֲרוֹת מוּלכְּדוּ עִם דָּם
מִדּוֹרֵשׁ-בְּשָׂרוֹ חָמַק מֵחוֹרֵשׁ, בָּשָׂר-וָדָם
אֲבוֹי, לִבְאֵרִי שִׁיר אֵבֶל יוּבָא
הַבְּכִי בָּךְ, וְכָךְ כּוֹכָבִי כָּבָה
עֲבוֹר לְךָ בְּאוֹפׇקִים, דָּמִי קָפוּא בְּכָל רוֹבַע
הָבוּ נֵס!, רַהַב הַצַּר שֶׁרָצָה בְּהֶרֶס נוֹבָה
מֵתֵי נַחַל-עוֹז גָּזוּ עַל חֲנִיתָם
מֵתוּ, אֲבָל הֲרֵי יְשַׁיּיר הַלֵּב אוֹתָם
כָּל הָעֵת פֹּה כְּאֵב בַּלֵּב בָּא כְּהַפְתָּעָה לְךָ
כְּלוּם דּוֹמֵעַ, אֵ-ל, אֶעֱמוֹד מוּלְךָ?
אֲכַבֶּה קָמֵעַ כָּאוּב בְּבוֹאֲךָ עֵמֶק הַבָּכָא
הִכְבִּיד לִי הַמַּשָּׂא מִפַּחַד, חַף מֵאַשְׁמָה יַלְדִּי בָּכָה
תוּבְהַל בְּנַפְשְׁךָ הֲרָצָה מֵהַצָּרָה, כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת
תּוּגָה. לְמִי מָחָר אֵ-ל-מָלֵא-רַחֲמִים לַהֲגוֹת?
אורי עמירם
(זה לא שלי, אבל זה כל כך נוגה, כואב, מדהים ויפיפה
שהייתי חייב לפרסם. כמובן באישורו)
יום שישיxmasterx
יום שישי בצהריים בסופר השכונתי, צריך להשלים את מה ששוכחים קבוע
דחוק וצפוף כמו ערב חג
כולם בריצה, עינים ברשימות
ידיים חוטפות הכל מהמדף.
ליד המקרר של הגבינות עומד איש מבוגר
לובש חליפה ישנה מכופתרת, יש לו את הסגנון שלו.
הפוך לגמרי מכל הג'ינס, הטיץ והכפכפים שמסביב.
הוא מחזיק ביד קופסת קוטג' קטנה
מסתכל עליה מרוכז
מסובב אותה בוחן אותה
קורא אותה כאילו זה מכתב אהבה ישן.
בודק את התחתית מחפש עוד כיתוב בפינה חבויה.
כולם עוקפים אותו, נתקעים בו, מימין משמאל
הוא לא זז, עומד עם העגלה הקטנה שלו.
בסוף הוא ניגש לסדרן, נער עם אזניות
אומר לו
'סליחה, אתה יודע אם שינו משהו בעטיפה?
הפסים תמיד היו ככה והבית כל כך קטן?'
העובד מסתכל עליו כאילו הוא הגיע עכשיו מעולם אחר ועונה
'אחי זה קוטג' מה זה משנה?'
מחזיר אזניה וחוזר לעבוד.
הזקן לא נעלב הוא מחזיר את הקוטג' למקרר
באיטיות
מניח אותו עם הפנים קדימה
מסדר אותו
מסדר את החליפה
משאיר עגלה ריקה ויוצא מהחנות בלי לקנות כלום.
בלי להסתכל אחורה
לשמש של יום שישי
(כתבתי עוד פסקה, חשבתי לסגור את זה אבל מפה כל אחד ישלים לעצמו)
אהבתי אבל חסר סימני קריאהדגדגן
נוגע. לא מפריע לי שאין סימני פיסוק. דווקא זה טובנחלתאחרונה
תפילת האהבה / יומן חלומותחתול זמני
מחלום שחלמתי אתמול, וחלומות בהקיץ אחרים.
///
בבית הכנסת "תפילת השם"
אני מגיע באיחור־מה, החזן במקום אחר, אבל שיהיה
בין עמודי השיש הצחורים (לא מים)
אני אתפלל תפילת שמונה־עשרה של ט"ו באב
או... תפילת חמישה־עשר?
מילים אחרות לחלוטין שלא אזכור עוד
משהו עם אהבה.
והשם מתפלל איתנו, אני שומע זאת בתוך הראש
ואהבת – אהבתי
את – אתכם
ה' – אמר ה'
א־ל אמונה
המאמין בעולם ובאהבה
אנא
עזור לנו להאמין בעצמנו
ובאהבה בכלל.
זו הסתכלות מעניינתנקדימון
הכי רחוק שהגעתי פעם היה לדמיין את ארון הקודש כמו תעלה סודית שאין לה באמת תקרה אלא צינור כלפי מעלה - ההסתכלות שאתה מציע היא מעניינת. אולי אנסה להתפלל כך את התפילה הבאה שלי.
אל תנסו את זה בביתחתול זמניאחרונה
או שכן?
תעדכן אותנו
יופי! להאמין בעצמנו ובאהבה....כל כך נכון.נחלת
אמרי אמת מפורש [שלח תרח"צ]חתול זמני
"אאז"ל היה רגיל לומר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, נראה מזה שיכולין להיות בכל דרכיך דעהו הגם שאינם נקיים כל־כך, כדאיתא אין לך דרך שאין בו עקמומיות, דהרי כתיב לאחר זה והא יישר אורחותיך, וזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, עולם הזה עלמא דשיקרא, והמרגלים נשתלחו להשיב אמרים אמת לשולחיך, אולם הם אמרו כי חזק הוא ממנו שהיה להם הסתרות וחשבו שאין בכחם להתגבר עליהם, וזה לא היה אמת, שהיו צריכים להתחזק כמו דכתיב ויתחזק דוד בה' א־להיו, שזהו בכל דריך דעהו [...] ואיתא בספר הזכות שאמר להם שיראו הארץ בעין טובה, כי ארץ ישראל היא במדת הדין, אולם בפנימיות כולה חסד, וזה עניין אמונה שצריך להאמין אף אם רואים ההיפך, ולהימשך אחר השי"ת, כדאיתא בילקוט א־ל אמונה ואין עול שהאמין בעולם ובראו"
מונדיאל תשעה באבימח שם עראפת
יהההה!! תשעה באב הגיע רבותיי!! הנה השחקנים שלנו עולים למגרש, הנהונים, וקדימה, החזן ניגש... אוקיי החזן מורח את ערבית בעצב הנכון, איזה משחק זה עומד להיות!!
שימו לב לאדון משמאל, בשולחן הקידמי!!! אני אומר לכם, הוא עוד יפתיע במשחק הזה! והנה- מתחילים!!! שליח הציבור מתחיל פרק א'!! ו... איזה תזמון מושלם!!! מר חיים כהן, האדון משמאל, פורץ בבכי בדיוק במילים "בכה תבכה בלילה"!!! איזה יופי של מהלך פתיחה!!! רגע רגע! רבותיי!!! יש לנו פייט!!! שתי שולחנות מאחורי מר חיים, אנחנו כבר בפסוק ה', ומר שלום ממרר בבכי קורע לב!!! מר חיים מלכסן מבט, שימו לב רבותיי!!!! עומדת להיות פה התנגשות!!!! כן כן כן כן!!!! מר חיים עוקף אותו בסיבוב, איזו יללה מסמרת שיער!!! כן, חיים, כן!!! איזה יופי אתה בוכה על החורבן!!!
בינתיים באגף הימני קורה משהו מעניין, נראה שהאדון בן ציון מתכונן לקראת פרק ב'!! והנה הוא מצטרף לקרב!!!! שכנו לספסל האדון ברוך מקנח את אפו ברעם שכזה!!! אחח, איך הוא חש את צער השכינה!!!!
באגף האחורי בחורי הישיבה מפתיעים!!! "בתולותי ובחורי נפלו בחרב" והבחורים פה נותנים יופי של צווחות, ממש כתיישים בדרך לשחיטה!!! איזה יופי של משחק!!!!
עכשיו תור הרב!!! שימו לב לזה!!! "אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו" אנחנו בפרק ג', ו... יואוווו!!!! איזה מהלך!!! איזו יללה שוברת לבבות!!! הוא התחיל בתרועה, וחתך לשברים תקיעה תרועה!!! הנה הוא גורף שריקות ומחיאות כפיים מהקהל!!! איזה יופי של בכי!!!!
יללות הבכי גוברות, אנחנו קרובים לשלב הגמר!! פרק אחרון רבותיי!! מר ברוך כבר טובע בדמעותיו, שלום מתגלגל על הרצפה בבכי, והרב!! הרב בוטש ברצפה וגרביו מתמלאים חורים! ותראו את זה! הבחורים באגף האחורי יחפים, כמה מהם הגדילו לעשות ושמו עפר על ראשם!!! איזה משחק מדהיםם!!! אנחנו קרובים לשריקת הסיום, ו- רגע! מי זה שם?! באגף האחורי?! תראו אותו, יושב על כיסא, כאילו לא תשעה באב היום!!! ו- לא יאומן!!!! החצוף הזה לומד תורה!!! בושה וחרפה!!! רגע, הוא אומר משהו, תנו לשמוע...
אוקיי קבלנו דיווח שזהו אוהד שפרץ למגרש, הוא יושב בהפגנתיות על כיסא ולומד תורה, מהאוהד נמסר "די לבכות, בואו לבנות". אבטחה, תוציאו לי אותו בבקשה. יופי, תודה.
ועוד רגע נכריז על המנצח, וזה--- גברת שוורץ!!!!!!! עם יללות מקפיאות דם מעזרת הנשים!!!! איזה יופי, היא ניצלה רגע של בלבול והרטיטה את כל בית הכנסת!!! יש לנו מנצחת!!!!
אנחנו ניפגש שוב בשנה הבאה, אל דאגה, תוכלו להוכיח את עצמכם במונדיאל הבא! הכינו את הדמעות!
חסרים בתי כנסת? תחפש אחד אחרנקדימון
פפפפ לא הבנתימח שם עראפת
נראה לי שכן הבנתינקדימון
אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה
מדויקכְּקֶדֶם
מרתקאנימה
אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך
לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.
"משתויקקים" זה מושג מתאים?
חן חן גברת.ימח שם עראפת
מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף
אני מחזיק בדעהחתול זמני
שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.
יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.
אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.
///
הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.
דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.
קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.
לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.
איי לייקימח שם עראפת
כן 😃משה
כתבתי על זה פוסט לפני איזה 18 שנים.
ימח שם עראפתאחרונה
התגובות שלך מהירות כברק
להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...אברהם יאיר שטרן
רוב הסיפורים שאנחנו קוראים הם לא סיפורי אמונה למרות שכתוב עליהם סיפורי אמונה...
הם סיפורי חסדך...
הסיפור שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת ועף לבור ואז הגיע יהודי עשיר ושילם והיום הוא ראש כולל חשוב בבני ברק וכו'... זה לא סיפור אמונה זה סיפור חסד...
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"
בבוקר כשהשמש זורחת אומרים את חסד ה'.. כשטוב...
אבל לפעמים יש לילה, הכל חשוך לא רואים וכו' ואז צריך להאמין...
סיפור אמונה אמיתי זה שמושקה לא הסכים לעבוד בשבת, ואז הפריץ זרק אותו החוצה, והוא עם הילדים שלו שוכבים בשלג קופאים לאט לאט, ואין להם מה לאכול...
בלילה הראשון עברו שיכורים ובעטו בהם בשביל הצחוק... אחד גם הקיא על רבקה אישתו... למזלו הם לא התפתו לעשות בה כל מיני דברים... "למזלו" הם לא התפתו כי היא היתה כחולה והם פחדו להידבק בדלקת ריאות...
ואחרי יומיים הוא מנסה להעיר את התאומים הקטנים חצק'ל ושרוליק, והם לא זזים... חצק'ל נושם לאט בכבדות... הוא כולו כחול... ושורוליק כבר לא יזוז... אף פעם...
אז הם חופרים בור בשלג וקופאות להם האצבעות תוך כדי... הם שמים שם את שרוליק... ותוך כדי לאהל'ה משתעלת כמו טרקטור.... ואז מגיע הפריץ ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן..."
ויום אח"כ שמחה בונים מחליט שהוא נכנע והוא הולך מפנה עורף לאבא לא-לוקים ולהכל... והולך לשתות וודקה כדי להתחמם...
ואחרי עוד יומיים לאל'ה נופלת על הרצפה על הגופה של חצק'ל את הגופה של חצק'ל הם כבר לא קברו כי לא היה להם כוח פיזי... טכנית כבר לא היה להם כוח...
בסוף נשאר רק שמי'ל כי הוא היה צעיר וחזק מספיק כדי לשרוד... הוא עוטף את עצמו בגופות של המשפחה שלו כדי להתחמם... אתמול איוון הסכים להביא לו קצת אש אז הוא הדליק את הבגדים שלהם כדי להתחמם... והפריץ עובר לידו ואומר לו "אתה רק צריך להגיד כן... אני כבר אדאג לכל השאר..." ושמיל מנסה לענות לו "לא" אבל משפתיו יוצאת רק נשיפה קרה, רועדת ובלתי ברורה... הפריץ צוחק עליו וממשיך...
ואחרי שבוע יש בצד השביל ערימה של גופות ומספיק אוכל לחתולים ולעופות הדורסים למשך כל השבועיים הקרובים בשפע...
זה סיפור של אמונה... של מסירות עם ה' עד הסוף... למרות שאין כל סיבה ניראת לעין לעשות את זה...
וגם על זה צריך להודות לה'. ולהגיד אמונתו בלילות...
אני יודע יצאתי חרדי רצחח, אבל הרגשתי צורך לשתף... אז סליחה...
בררר🙈🙈תמימלה..?
הכתיבה מהממת, ויזואלי מאוד, ממש מרגישים שם...(לי אישית היה טיפה קשה עם זה אבל זה רק מדגיש כמה הכתיבה טובה😅)
בקשר למסר אתה צודק, סוגשל, כי סיפורי אמונה שמכירים על ניסים שקרו זה סיפורי אמונה שגררו איתם חסד, הסיפור שאתה כתבת זה סיפור אמונה שלא גורר איתו חסד ולכן פחות ירצו לספר אותו בתור חיזוק לרבים כי הוא לא מחזק, הוא מציב מראה, הוא נכון מאוד אבל לא מחזק, לכן לא שומעים אותו.....
וכן, זו גישה קצת ליטאית מאוד אבל בסדר😅
אמלהה חזק עצוב..ניגון🌿אחרונה
זה לפעמים קשה להכיל שבעבודת ה' יש לפעמים דברים קשים מאודד...
ביחד עם כל האהבה והטוב הזה
אמי הביטה בינחלת
במבט חרד
קווצת שיער חמקה מהכיסוי
תצבעי את הלבן אמרה
זה...זה לא ראוי!
סליחה?! התמרמרתי בלבי
זה לחלוטין... עניין שלי!
בתשעה באב
עלה פתאום בזכרוני
איך פעם סיפרה (רק לי)
שאמה (זאת סבתי)
היתה עוד צעירה
כשערה הפך לבן.
אז, כשהגיעה שמה
המומה ומבולבלת,
(הסבתא כלומר האמא)
בהינף יד
מבלי הנד עפעף
הוא שלח אותה
מייד ימינה
ט"ז אב
(ממש עכשיו)
אניח על שיער
שכבה עבה של צבע
אדום, ירוק...
לא משנה
א נ י
לא אעשה
את המשגה הזה
וואו🫂תמימלה..?
קטעמשה
לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.
לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת
יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי
אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה
שלחו ימינהooאחרונה
את הצעירים
ומשגה זה אומר האשמת הקורבן
(שיער לבן זה אחלה
הטבע לא יכול להיות משגה)