הילד. יש לי ילד ביסודי אז אני יודעת שבמשך השנים (בגנים וגם ביסודי) זה קורה. לאף אחת לא מתאים שיציקו לילד שלה, אך לצערנו בחיים יש אי נעימויות כאלו, גם לנו המבוגרים יש לפעמים אי נעימויות עם הסובבים אותנו, נכון?

השאלה היא המינון, אם זה הצקות ש"נורמליות" לגילאים שאת מדברת עליהם- תמיד רבים על צעצועים וכו' או חלילה משהו קשה וחריג, שאז צריך לחפש מסגרות אחרות... תלוי גם איך הגננות מתמודדות...

בכל אופן חשוב לחזק את הילד, לתת לו עצות וכלים איך להתמודד עם המציקים...בהצלחה ובנעימות בע"ה!

גם הילדים שלי במעון, והגדולה בגן.

ואין מה לעשות הם חייבים ללמוד להגן על עצמם.

לפי דעתי זה בלתי נמנע,

וחוץ מזה, גם בבית הספר בעז"ה הם יאלצו להגן על עצמם.

בשביל זה הגננת נמצאת שם...

מפחדים להסתבך איתם...

סתם.

כמו שאמרה אחת מעלי- בכל מקום שאת נמצאת בו מקבלים את פנייך בחיוך? לא קורה שמישהו מדבר אלייך בצורה לא הכי נעימה? זה קורה בכל מקום בעולם המבוגרים, וכמובן גם בעולם הילדים, רק ששם הביטוי הוא אחר.

ואם דיברו אלייך לא יפה, אז מה? את לא מסוגלת להיות במקום הזה יותר? לא, את לומדת להתמודד למרות שזה לא הכי נעים.

אני חושבת שחשוב לאפשר לילדים לחוות חוויות נורמליות של חיים, כדי שהם יוכלו ללמוד להתמודד!

את מכירה את הילדים האלה שכל החיים ריפדו להם את כל הקירות שהם היו יכולים להתנגש בהם ואז כשהם גדלים הם חוטפים את הזאפטה של החיים? כואב הלב.

אז אני לא ממש דואגת מזה שיציקו לילד שלי במעון. ברור שיש מריבות קטנות, אבל הוא ילמד להסתדר עם החברים שלו (בדיוק כמו שהוא לומד להסתדר עם האחים שלו בבית) ויהנה מכל הדברים הטובים שיש למסגרת לתת לו.

ונקודונת:

נראה לי שככל שהאמא דואגת יותר לילד שלה - שלא יציקו לו, איך הוא יסתדר וכו', הוא חוטף יותר ומסכן יותר.

יש לי רעיון להסביר  למה זה ככה, בהזדמנות.

לא צריך יותר מידי "לאפשר לחוות חוויות נורמליות של החיים", במובן הזה... לדעתי.

בעיני, זה כמו להגיד שפרח שמגדלים בחממה - צריך "לחוות חוויות נורמליות" של צמח גדול מחוץ לה.. לא - בשביל זה הוא מוגן בחממה, שיוכל לגדול בלי צורך "להתמודד" עם מה שלא מתאים לשלב הזה.

זה לא אומר שצריך ב"היסטריה" על כל ענין קטנצ'יק, אבל זה אומר הרבה מאד.

לא מחנכים לתרבות של אלימות.

אולי חלק מהתיאור של "עולם המבוגרים", בא ממבוגרים ש"התחנכו" כך..

[זה נכון, שגם אם מקצינים ב"חרדות" שמא תהיה אלימות עלולים להקרין זאת לילד - אבל זה ענין אחר]

בתור אמא לילדה שסבלה מהצקות ומכות במעון. ברור לי שהמטפלת שמרה עליה, הרחיקה את הפוגע, וגם עודדה את הבת שלי להרחיק את הילד המכה (הבת שלי למדה לצעוק עליו, או קצת להרביץ בחזרה. לא מדובר במכות חזקות).

שלא יהיו מכות, חטיפה של משחקים וכו'.

הבעיה שלא תמיד זה אפשרי. נשיכה למשל זה משהו של שניה וזהו, לא מספיקים להגיב.

בכל מקרה, בד"כ דברים כאלה לא קורים.

יש את הילד הביישן והמפוחד ולכן אוהבים להציק לו!!

לא שלא תחשבו לרגע שאני בעד להציק חס ושלום אבל זו המציאות המרה ,

יש כאלה שלטנים כבר מגיל הגן ויש כאלה שבצד זה חלק מהחיים. וצריך

כמה שיותר לעודד את הילד הפגוע שיהיה לו מקום מוגן אצלכם ואז הוא יוכל יותר להתמודד מול האנשים שסביבו!!!

ואם משאירים את הילד עד גיל שלוש בבית (כמו אצלי ) הם יותר מחוסנים נפשית אפילו שהם שברירים להתמודד עם העולם

שסביבם!!

בהצלחה!!

יש גננות, מטפלות וכו'.

חמור מאד בעיני אם זה "חלק מהחיים" במעון..

אסור שיהיה.

אל "תשלימי" עם דבר כזה.

מה זה? את שולחת אותו לגן-חיות?...

[אני לא "אמא" - אבל בכ"ז כתבתי..]

והילדים שלי לא סובלים מכך.

אם את מדברת על דחיפונת קטנה פעם בהמון- המון זמן כשרבים על בובה מסויימת- אני לא מתרגשת מכך...

אבל ממש הצקות ומכות- ממש לא!!!

היתה שנה אחת שהיה ילד די "אלים" בקבוצה ולכן המטפלת בערך "עמדה" עליו כל הזמן שלא יצליח לפגוע באחרים ובאמת שנה אח"כ כבר לא הסכימה שימשיך אצלה.... אבל שום ילד לא סבל מכך, פשוט המטפלת כל הזמן עמדה בגבורה על המשמר!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....