...זה באמת קשה לשלב תורה ולימודים.

(לא שהתנסתי בכך אבל אני בינתיים "רק" עם לימודים ואני לא רואה איך אפשר להכניס עוד משו ללו"ז היומי..)

הארה חשובה וטובה!

ובשבילך, אל תתעסק בזה ברמה הפרטית, תעשה מה שנכון וטוב לך.

בס''ד

כשהנושא עולה חשוב מאוד להגיד איפה השאיפות שלך.

אם אתה כרגע בלימודים מאוד אינטנסיבים ואתה היית מאוד רוצה ללמוד עוד תורה וגם שבעז"ה בעתיד כשיהיה לך יותר זמן אתה בעז"ה תקדיש זמן ללמוד תורה בצורה יותר מסודרת.

הגיוני שהלימודים זה זמני וזה אינטנסיבי ולכן חשוב לדעת איפה אתה רואה את עצמך בקשר ללימוד תורה אחרי הלימודים גם..

ב"הצלחה

רובן לא ידעו מה אתה בדיוק לומד

בשביל רובן לימוד גמרא בקיאות במסכת תענית זה יהיה כמו לימוד גמרא עיון בסדר יבמות

"הוא לומד גמרא"

לא באמת משנה להם מה הוא לומד

העיקר שיהיה בו רצון ללמוד גם דברים שהוא לא חייב (כמו שתיים מקרא ואחד תרגום)

לפחות מהבנות שאני מכיר

היום גם באוניברסיטה וגם במדרשיות שונות לא חסרות בנות שלומדות..

בס"ד

אני דוקא מכירה כמה כאלה.

ונכון, זה קשה.

אבל בתור מישהי שלומדת מקצוע עמוס ועדיין מתאמצת ללמוד (גם אם לא יבמות), אני מצפה מהבחור להתאמצות דומה, לפחות.

וזה בכלל לא עניין של "דרישה", זו שאלה של איך אני רוצה שהבית שלי יראה. אני לא אכעס על אף אחד שירדם על הגמרא (קרה לי כמה פעמים..), אבל לוותר מראש על לפתוח, מראה כן על איזשהו ריחוק וניתוק.

זה מרגיש לי שאת הישיבה, הבחור השאיר בישיבה,

ובהכרעה מה יותר חשוב פרנסה או יראת שמים הוא בחר אחרת ממני.

אני לא חושבת שצריך לחיות בעולם "אוטופי" שבו פרנסה זה לחלשים, ממש לא. אבל גם לא בעולם שבו לימודים דוחים הכל..

וכמו שאמרו מעלי- השאלה היא איפה הלב שלך (אבל אי אפשר רק לדבר...).

קשה להן להשלים עם המציאות... עם הפער שיש אולי בין הציפיות של ההורים שלהן, הציפיות של עצמן ל"ביטחון" כלכלי, ומצד שני החינוך התורני שהן קיבלו.... הן רוצות "גם וגם"...

באמת הכי יפה וטהור להקים בית מתוך יומיום תורני. זה יפה שהבעל בשנה הראשונה לנישואין לומד תורה רוב היום. זה לא אומר שהוא רק ילמד כל החיים, אבל זה חזק כשמניחים את היסודות לבית החדש באוירה של קדושה. להרבה בנות יש כיסופים למקום הזה

כי הן מחפשות את ה"שנה ראשונה" הזאת ולא מוכנות לצאת עם כאלה שבדיוק גמרו את הישיבה והולכים ללמוד מקצוע- ולא משנה כמה הבחור למד לפני כן- העיקר שהוא ע-כ-ש-י-ו בישיבה.

ואם בחור הוא בן 25 ועוד לא התחתן? הוא כבר לא בישיבה... אז מה? משיעור א' הוא היה הרבה שנים בישיבה וזה שהכרת אותו אחרי זה לא מוריד ממנו כלום! זה אותו בנאדם, פשוט בשלב אחר בחיים.

אני חושבת שבגלל שהרבה בנות רוצות להיות "אברכיות" יש את הקטע הזה של שנה ראשונה וזה גורם לפסילת בחורים צדיקים ויקרים, וחבל!

איפה הוא לומד מקצוע? באוניברסיטה? רק באוניברסיטה? אז הוא באמת בחר באוירה אחרת. ובחורה יכולה להחליט שזה לא מתאים לה. זה אולי שונה אם הוא משלב לימודים בכולל עם לימודי מקצוע, או לומד במקום שמשלב לימודי קדש משמעותיים.

ראיתי בחורים רבים מגיעים לאוניברסיטה אחרי ההסדר או אפילו אחרי שיעור ו' ויותר מזה - והאוניברסיטה השפיעה... אין מה לעשות זה עולם אחר. חילוני. מוקף בנות. מורים ומרצים חילוניים. אוירה שונה.לעיתים פרוצה ממש. אלה שנשארו רווקים באוניברסיטה.... נו, אחרי שנתיים שלוש כבר היו משהו אחר מכפי שהיו בישיבה... ראיתי לא פעם נפילה ביראת שמים....

 יש גם המלצה של הרבי מליובאוויטש שהבעל ילמד בכולל בשנה הראשונה לנישואים. גם לאנשים שאחר כך פונים ללימודים גבוהים או לעבודה, בשנה הראשונה לנישואים מומלץ ללמוד בכולל.

אז אם בחור רווק רוצה להישאר תורני, שיקח את כל זה בחשבון.... אני לא חושבת שרווק תורני צריך ללמוד באוניברסיטת תל אביב למשל... ואם כן שידע שמבחינה רוחנית זו סכנת נפשות. כפשוטו ממש.

בכלל היה יותר טוב אם היו עוזרים לכולם, לבנים ולבנות, להתחתן בשלבים יותר מוקדמים.... לתשומת לב הנוגעים בדבר

לכל הבני״שים שאני לומד איתם כרגע. בגלל שאני ועוד מלא חבר׳ה לא לומדים במכון לב/שילוב ביצהר*, זה עושה אותנו פחות יראי שמיים? אני וכמו כל החבר׳ה למדנו בישיבה והשקענו בדרך שאנחנו רוצים לחיות, חיים תורניים, וכן, לא כל החיים נחיה בישיבה, אלא מתמודדים בחוץ. חבר שנתיים מעליי שלמד איתי בישיבה אמר שהוא בחיים (כמעט) לא ייצא מדרשיסטיות. למה? כי חלקן לא מבינות מה זה אדם שנמצא מחוץ לישיבה, שתתאכזב למה הוא לא שורק משפטים של הרב קוק.

כפי שאמרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון איפה אנחנו לומדים ולדעת שהחיים מחוץ לישיבה כבר לא כפי שהם היו עד עתה ושצריך להתמודד, ולפעמים כשמתמודדים, לא תמיד מצליחים, אבל יודעים מה צריך לעשות ולאן להתקדם ותמיד אפשר לחזור לישיבה כשרוצים. לגבי פריצות? אין הבדל ברחוב לבין אוניברסיטה.

*השילוב לימודים בבית מדרש ביצהר הוא מאוד קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי ללמוד תואר עם רף שעות גבוה+ לימוד לתואר עם כומתה שיעורי בית. אז לכן לא הלכתי לתוכנית הזו.

אני לא חושבת שכל התמודדות הכרחית או ראויה בכל שלב. למשל, ברור שאם אתה והחבר'ה שלומדים איתך הייתם מגיעים לשלב הנוכחי נשואים, כל ה"התמודדות" היתה שונה לגמרי . ואם בנאדם משלם מחיר כה ברור ביראת שמים שלו, אז זו שאלה האם ה"התמודדות" הזו מותרת לו בכלל. 

זו אחת הבעיות במסרים הסותרים שהציבור הדת"ל מעביר לבניו. הוא זורק אותם להתמודדויות קשות בלי כלים מתאימים ואחר כך מקונן על התוצאות... כביכול "אין ברירה אחרת" אבל תמיד יש ברירה, זו רק שאלה של סדר עדיפויות.

בכלל לימודים אקדמיים יש איתם בעיות מגוונות, וזה שהציבור הדת"ל מקדש את ה"השכלה" זו עוד קליפה לא מבוררת...

וכן בישיבה מסבירים לנו (לפחות בישיבה שאני למדתי) מה יש בחוץ ושכדאי לבוא לקראת, שזה לדעת להציב גבולות מה כן ומה לא ויש גם גבולות אפורים. אני לא חושב שיש הרבה הבדל אם אדם הוא נשוי או לא לבין התמודדויות לגבי פריצות (נשואים, תקנו אותי אם אני טועה) וכאילו במגזרים "יותר" שמרניים אין בכלל בעיות... בסופו של דבר אדם בוחר איפה ללכת וגם אם הוא הולך למקום פחות בעייתי, זה לא אומר שאין לא התמודדויות, זה אומר ששם הוא לא מתמודד.

אנחנו חושבים שצריך לעבוד את ה' בכל מה שאתה עושה כולל בלימודים, במדע, בכל מקצוע שתעבוד בו וכו'

אני יודעת שהתכוונת לזה במשמעות אחרת אבל ההבנה שאנחנו חושבים שכל עבודה וכל דבר צריך להיות עבודת ה'  עומדת בבסיס  ההבנה של הציבור שלנו...

ונכון - לפעמים יש פער גדול בין השאיפה למה שקורה בשטח... בשביל זה אנחנו פה בעולם- כדי לעבוד על עצמנו ולהתאמץ ולגלות את ה' בכל דבר.

במכון לב ובבר אילן זה נראה לי שיחסית קל להגיע לכזה שילוב.

אבל לא חושבת שבנות מתכוונות שילמד כמו בישיבה- שיהיה לו חברותא פעם-פעמיים בשבוע. ילך לשיעור פעם בשבוע. ילמד כל יום משהו. וכמובן שבשבתות הרבה יותר.

יכול להיות שאלו בנות שעדיין לא עשו הכרעה מציאותית.

אם את רוצה בית תורני - לכי על זה, ותעשי עבודה פנימית על התחזקות באמונה וביטחון, כדי לקבל את זה שבעלך לא יביא משכורת של מהנדס הייטק. זה מקום של בירור רוחני - מה חשוב, למה אנחנו כאן, מה היעד, מה השליחות. מי באמת זן ומפרנס לכל חי.  באיזו אוירה את רוצה לגדל את ילדייך. מה סדר העדיפויות.

מאידך, אם האיש שלך למד "מקצוע נחשב", ואת בוחרת בו בגלל שהוא מתאים לך מסיבות מהותיות, אז תשלימי עם זה שהוא לא "רב", יש לו התמודדויות עם "העולם" ולחציו השונים, והיום הצלחה במקצוע נחשב דורשת השקעה טוטאלית... ואדרבא דוקא בגלל זה הוא זקוק לאשה צדיקה, כדי שהרוחות החיצוניות לא יסחפו את שניכם.

בכל מקרה כדי לבנות בית תורני, זו עבודה משותפת שדורשת מסירות נפש של שניכם. שדורשת בעיקר וקודם כל את ה"חכמות נשים בנתה ביתה", בין אם את נשואה לאברך כולל או למהנדס הייטק. הבית לא יהיה תורני רק מפני  שלבעלך יש קביעות עיתים לתורה. זה לא מספיק. הוא יהיה תורני גם בזכות התפילה והאמונה שלך.

לכן בשידוכים צריך לבדוק עניינים מהותיים כמו יראת שמים ומידות. ואחר כך צריך לקחת אחריות על הבחירה ולשנס מותניים בעצמך

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.