אבל השותפים האחרים לדרך יחכימו אותך יותר...
בהצלחה שיהיה.

בטלפון ויש כאלה שכן.

בהצלחה

זה סבבה שתהיה כזו. אני אף מעדיפה שתהיה קצרה ועניינית.

אחר-כך - זה לגמרי אישי... מבחינתי גם לא לדבר בכלל חוץ מתיאום לפעם הבאה (כמובן קצת "מה נשמע" נימוסי) זה בסדר גמור גם אחרי כמה פגישות.  לעומתי יש בנות שנורא מפריע להן אם לא מדברים בטלפון - אין כללים.

אחרי שיחה קורקטית כזאת היה חסר לי הציפיה לפגישה.

אני לא אומרת שצריך לפטפט אבל כן קצת מעבר לטכני..

כמו: מה נשמע, איך היה היום וכו'..

הוא פשוט רוצה להכין אותך ליום שאחרי החתונה

אחכ אני מציעה לך להתקשר מוקדם או לשאול אותה מתי נח לה לדבר.

לדבר שיחה נעימה-מה שלומך?איך היה היום? אם אתה רוצה אתה יכול לשתף מה אתה חושב להמשך

ולשאול את דעתה...

עדיף לא לדבר שיחות ארוכות,זה סתם גורם לצפייה ולפעמים זה בכלל לא קשור..

שיהיה ממש בהצלחה!!!!

איך שהיא זורמת

בכל מקרה, לא כדאי להיות קריר וטכני מדי

אבל גם לא נסתף מדי

להיות חביבים, להתעניין בשלומו של האחר

ולנסות לקבוע

אם רואים שנחמד לדבר, אפשרי לדבר כמה דקות, רק לא להסחף (מפתח דמיונות וגו')

ומצד שני, גם אם רואים שלא כ"כ הולך לדבר, אין צורך לקחת את זה כסימן למשהו

כל שיחת טלפון ראשונה זה שיחת ברור...

אני שואל את הבחור שאלות שחשוב לי לדעת...

אצלי זה לא שיחת קביעת פגישה.

ואני ממליצה את זה לכולכן!!

זה חוסך ככ הרבה דייטים מיותרים ובירורים עוד יותר מיותרים!!

למשל, גבר כנל, הייתי מבינה עליו שאו שאני הראשונה שלו, או שהוא דוס על, או שהוא פרקטי בטירוף (ואז אנחנו לא מתאימים...)

או שאין לו מושג מזה בנות.... וגם על זה הייתי רוצה לברר תסיפור

זה לא מה שכתבתי, זה רק משהו שאני אומרת שחשוב לדעת

ונראלי שבחיים לא יצאתי עם מישהו שאפעם לא יצא עם בנות...

והוא לא מה שאמרתי שיכול להיות שהוא.....

אשמח להתבדות!!

ואצלי זה לא מאלץ בכלל

זה כיפי וזורם...

אני אומרת לשדכנים שיגידו לבחור שזה לא שיחת ״איפה נפגשים״

אלא שיחת ברור מבחינתי... ולא אומר שניפגש בכלל....

אז אז בסוף השיחה הוא שואל בנימוס: אז את. רוצה שניפגש... ואם זה מתאים, הוא גם מרגיש את זה אז קובעים...

איך אתה יודע מה הרמה של הבחורה לפני שאתה יוצא איתה?

ז"א אי אפשר לדעת ב א מ ת עד שלא נפגשים לא?

אולי כדאי להתייעץ עם מישהו.

אני שמעתי שזה לא כדאי כי לפעמים זה לא אותו בנאדם (בטלפון ובפגישה),

ואולי יכול להיווצר רושם מטעה משיחת טלפון אחת.

אבל אולי אני טועה.

מה שכן, בעז"ה בהצלחה!

את התחביר של "אני בקושי יוצא כי אני לא ראוי"

שתזכה בהתאמצות קלה,

ללא כל בחילה,

לכלה כלולה-

שתתן לך ללמוד בנחת 'מסכת כלה'.

במסכת כתובות, וגם במסכת קידושין הסתבכתי שם.

אתה יכול ללכת בינתיים לחפש את המסכתות עד 

שאזכר מה היה קשה לי?

אם הייתי בן-כבר היית פוסלת אותי מזמן

פשוט מרגיש לי מאולץ כזה לדבר שיחה כ"כ ארוכה עם מישהו שלא פגשתי בחיי

לא היית רוצה לעשות תשיחה הזאת... ואז את היית פוסלת אותי ראשונה חחחחח

והיו לי גם שיחות של מעל שעה בפעם הראשונה,

פשוט מיותר...

אם תדברו 3 דקות ו27 שניות- יקרה אסון!!!

שיחה שניה- 12 דקות ו6 שניות. כולל קביעת פגישה

שיחה שלישית- כבר מותר לדבר עד 23 דקות, ויש שמרשים עד 25 ו6 שניות. 

סתם, ראבאק! אין כללים. מה שטוב לכם- תעשו, תזרמו, תסמכו קצת על הטבעיות שלכם. מרוב כללים תאבדו את עצמכם |מתחרפן|

ורק לידע כללי- אני משיחות כאלה קצרות ומתציתיות הייתי מאבדת את כל החשק. 

ולא אכפת לי להגיע לפגישה מולהבת ולהתאכזב- כי גם ככה הייתי מתאכזבת. לא מאמינה ששיחת טלפון תתן לי משהו כ"כ שונה מהמציאות שתגרום לי להתאכזב ממשהו שלא הייתי מתאכזבת ממנו גם ככה.

(היתה לי פעם שהיתה שיחה ממש קצרה- פחות מדקה. אבל הקול שלו היה נשמע לי גברי נורא, ואז הגעתי והתאכזבתי מאד מהמראה החיצוני וגם מהקול- שהיה נשמע אחרת באמיתי, כך שאורך שיחה לא באמת אומר כלום..)

מצד שני- כשאני באה לפגישה מתוך שמץ הכרות- גם אם היא מבוססת על חצי שעה של שיחת טלפון סתמית- אני באה פתוחה יותר, עם יותר רצון להכיר. מאשר כשאני באה עם בנ"א שרק שמעתי עליו ולא דיברתי איתו.

מצד שלישי- עם בעלי היתה לי שיחה כזו- קצרה תמציתי ומיבשת. (למרות שהוא ממש לא כזה- פשוט הוא היה אחרי טיול ארוך ולא היה לו כוח לדבר עם אפחד, בטח שלא עם מישהי לא מוכרת..) ובאמת הגעתי ממש חסרת רצון וחסומה, מזל שלא נתתי לזה להשפיע עלי

תודה

לא הייתי חותך על שיחה כזאת, אם זאת השאלה...

מגיעים לפגישה ורואים...

היא שלחה לי יונת דואר לבנה מידי אז היא יותר מידי לחוצה לחתונה....

הוא שלח לי קלף לא מעובד כמו שצריך אז הוא רוצה להיות רועה צאן ולא סוחר...

 אנשים אולי תזרמו קצת? שיחת טלפון לא אומרת כלום- תפגשו ותראו אם זה מתאים.

מסכימה לגמרי

הצחקת אותי עם הדוגמאות

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)