גישה נכונה.

ב. הבעיה מובנת. תנסי אולי "להפוך" את ההסתכלות. להחליט שמנצלים את ההזדמנות שכולם ביחד בבית, ועושים ממהלך הבית חוויה משעשעת ונעימה. אפשר להכריז על "מבצעים": ילדים, "מבצע מטבח".. - תשימי לוח גדול עם שמות ומדבקות/נקודות (לדאוג שלכולם בסוף יהיה אותו דבר) - כל אחד מקבל משימה, ניקוד בסוף המשימה..

תגידי שכשיהיה קצת חם יותר, קונים ממתק/פרס עבור הנקודות.

לקחת כאתגר את הזמן שהם בבית, שתישאר מזה חוויה נעימה לעתיד. להכין משחקים. "מבצע ציורים" ולתלות על הקירות וכד'. לתכנן משחקים ליום שלמחרת, ולבצע. כשהם יראות שאת יוזמת, נותנת עיסוקים, יקבלו גם את "כעת כולנו מסדרים" וכו'.

וגם את: "כעת מבצע מנוחה לאמא אחרי לידה"... (זה חשוב מאד, במהלך היום. תסבירי מה עושים. כל אחד יקח על עצמו להשגיח על מה שצריך שתוכלי לנוח - ולשבח כשאת קמה).

הצלחה רבה.

לא אחרי לידה - אבל משתגעת בבית עם הילדים שנאלצו להיות בחופש - ורוצים כל היום החוצה ולחברים...

באלו גילאים ילדייך?

ילדיי הגדולים (6 ו- 4.5) אוהבים שאני מכינה להם "דפי עבודה": אני מציירת וכותבת, אפילו בישיבה, על דפים ובעט שהם מביאים לי, תרגילים שונים בקריאה, צור ובחשבון, בהתאם לרמתו של כל ילד, ובהקשר לעונה ולחג (למשל עכשיו כתבתי לילד שלומד קמץ ופתח מילים כמו: "מטר", "טל", "ברק", "רעם", כדי שיתאמן בקריאה.

וחוץ מזה - להרשות להם לשחק לידך בכל המשחקים, ולתת להם רעיונות. שוב, בעלי נתן להם רעיון שקשור למזג האוויר: לשחק באמא שמבשלת במטבח, ואז השלג מפריע לה, אז אבא הולך "לפנות" את השלג עם כלי העבודה שלו... רק שאח"כ צריך לסדר. אצלי לא כ"כ עובד שיתוף הפעולה שלהם. אולי לבקש מהבעל בערב שיסדר...

בהצלחה!

ומוסיפה (אולי כבר דאגת לזה, אם לא, כדאי לדאוג לזה בהקדם)- תדאגי לצרכים הפיזיים שלך- מספיק שינה, מספיק אוכל מזין, מספיק שתיה וקצת מנוחה במשך היום.

תנצלי את ההזדמנות לשחק במשחקי קופסא שיושבים בצד או לעשות יצירות וכו'. אולי גם לרקוד ולהשתולל קצת בתוך הבית, איפה שאפשר.

בהצלחה.

אני גם ממש התרגזתי על הילדים שלי עכשיו,במוצא"ש. הקטן בכלל לא יצא היום מהבית, (הגדול הצליח לשכנע את אבא שלו לקחת אותו לערבית). והם נרדמו רק ב9 במקום ב8, אחרי המון צעקות ומריבות. לצערי, גם אני מרגישה כמותם ולא הצלחתי לתפוס את עצמי. למזלי בעלי הרגיע אותם לבד....

אחרי שהם נרדמו החלטתי החלטה נחושה- שזה לא יקרה לי שוב פעם (מלבד זאת, אני בהיריון וממש כאבה לי הבטן מהכעס. הם באמת הגזימו היום...). החלטתי לעצור הכל ולהגיד לעצמי שהכעס פשוט לא שווה את זה, ובכל מקרה זה לא משפיע עליהם וזה לא עוזר. נראה לי שאם ח"ו זה יקרה שוב, אני אחבק את הגדול (עושה רוב הבלגן) במיטה שלו עד שירגע לגמרי , ואח"כ אשוחח איתו, רגועה לגמרי, ש"עכשיו לילה וצריך לישון".

וגם אני מחכה בקוצר רוח מוחלט לקיץ

בבוקר במסגרות, מה שנותן לי זמן לעצמי, זמן למנוחה ושלווה, חסר לי הזמן בו היינו יוצאים החוצה אחה"צ, נושמים אוויר ופוגשים חברות....במקום זה אנחנו בבית אחה"צ כל יום, והיו ימים שלא שלחתי אותם למסגרות כדי לא לצאת עם התינוק מהבית בסופה...

 אני צריכה לנשום עמוק, להנות מהזמן שבבוקר ולהתכונן בצורה יעילה לאחה"צ.... אין כמו בקיץ!!

סיבוב בקניון. כשיוצאים עם אוטו ונכנסים לחניון. זה רק כמה דקות של קור, כל המקומות מחוממים.

הגעתי למסקנה ,שעדיף לצאת מאשר להתחרפן בבית!!!

אני אף פעם לא מצטערת אחרי יציאה, אפילו שבהתחלה זה נשמע הזוי להתחיל להתלבש בקור, או להפך בימי חום נוראים.

פשוט תופסים את הרגלים ויוצאים. זה עושה את כולם בריאים נפשית...

במיוחד אחרי לידה (אחרי גיל חודש) היינו יוצאים המון, כי גם אני הייתי מחורפנת לחלוטין. הייתי חיבת אוויר, אז זה או לצאת לבד לסיבוב אחרי שבעלי מגיע (אפילו חצי שעה) אפשר גם לקחת איתך את הגדולים שעדין לא הולכים לישון (שמים מעיל על הפיזמה). לרדת להסתובב אפילו סביב הבנין רבע שעה, זה גם עושה משהוא!

ואם בעלך עדין לא חוזר, פשוט תופסים את הילדים ,עם הפיזמות , שמים מעילים ומגפים, יורדים למטה, ועם יורד גשם עומדים בחצר מתחת לגגון ונושמים אוויר, אולי זה נשמע מצחיק, אבל לפעמים פשוט זה נותן נשימה עמוקה. ובמקרים שממש אין אפשרות לצאת. מתלבשים טובים, פותחים את החלון לכמה דקות ונושמים אוויר.

זה תמיד מדהים אותי מחדש איך בשניה שיוצאים מהבית נגמרות כל המריבות כל הצעקות והעצבנות והם הופכים להיות מלאכים.

ולצערי להיפך בשניה שנכנסים חזרה...

לכן אהבתי את הרעיון שלצאת אפילו לכמה דקות כשיש הפוגה בסופה.

אנחנו פותרים את השיעמום הנורא בסופה ( החמישיה השתגעה לגמרי בחנוכה וכעת זכו שוב בארבעה ימי חופשה (חלקם אפילו בלי אפשרות לכמה דקות סרט...)) בעזרת שכנים.פשוט הזמנתי חברה לפה עם כל השישה שלה ושוב גילינו איך כולם הופכים למלאכים. למחרת החבורה שלי היתה אצלה וזה כולל כל פעם צהוריים משותפת (הרבה יותר קל ביחד, והיא שותפת כלים...) 

מותר גם להזמין מדי פעם בייביסיטר הילדים מאוד נהנים אפילו עם הבת הקטנה-גדולה של השכנים (שפעם חזרה הביתה ואמרה לאמא שלה - "היא בכלל לא היתה צריכה ללכת, היא רק נכנסה לישון... )

שיהיה לך הרבה הצלחה.באמת תקופה לא קלה...

כל מיני חוברות כאלה שמחברים מספרים או אותיות ויוצא ציור,

או לצבוע מנדלות

או כל מיני דברים כאלה.

בינתיים- הדבקנו צמר גפן על דפים, בתור שלג, כמובן...

ובנוסף להגיע מהעבודה ואין לאישתך זמן בשבילך....עוד יותר מבעאס

כל אמא, ובעיקר בזמנים כמו שתארת, חייבת לפנק את עצמה במשהו כל יום. כל אחת צריכה למצוא משהו קטן וכיף, משהו טעים לאכול (ולא להגזים בכמויות...), סרט במחשב, משחק, קריאה, שיחה בטלפון עם חברה, ללמוד משהו מעניין, עבודת יד, שינה או מנוחה קצרה באמצע היום, העיקר לעשות משהו שאת אוהבת, שיעלה לך את מצב הרוח, זה ישנה לך את היום, אפילו כמה דקות על חשבון עבודות הבית זה שווה, וכולם יצאו נשכרים, בדוק!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....