יש דברים שאכן יש בהם גם צד של קדושה וגם צד הפוך. הבאתי דוגמאות לגמרי ברורות. אין עמימות. כל מי שלמד סוגיא יודע שיש דברים כאלה.
ב. לא אומר כאילו בגלל ש"אני אומר" - ציטטתי מקורות.
ג. הרמב"ן אומר ש"לא תשתבש ותאמר" וכו' - אלא שזה נוהג גם בזמן הזה. וכך פסק ה"פתחי תשובה". מה זה "אתה רוצה להיכנס לויכוח"?.. (אגב, לא כתבתי בשביל מי שמתווכח - כי לא הנחתי שישנה דעתו. אלא בשביל מי שמתלבט "מהצד"..)
ד. טעות: קדושה זה לא רק הפרשה. קדושה זה גם חיוניות פנימית ("מה קדוש לעולם קיים" וכד') כל מצוה שהקב"ה מחדש על ישראל מוסיף להם קדושה. מקדש ישראל והזמנים. קדושת שבת ויו"ט ועוד.
בוודאי כשמדובר על כלל-ישראל, יש בהם קדושה עצמית - ובחיבור של עם הקודש עם ארץ הקודש, יש קדושה עצומה. אלו דברים מאד בסיסיים.
ציצית ביחס לזה -זה לא "אפילו".. קדושת כלל-ישראל היא מעבר לכך. גם ציצית היא אכן חפץ מצוה ולא חפץ-קדושה, אבל היא מוסיפה קדושה בנפש מקיימה. קדושת הכל זה עוד יותר.
ה. מה שכתבת על דברי חז"ל על קץ המגולה אינו מדוייק. הגמרא שם דנה על אופן הגאולה ואז מביאה בהקשר: ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה. ורש"י אומר שזה סימן על הגאולה הקרבה.
וכן - הם ישארו שם. הבאתי לכך מקור מדברי הרב קוק זצ"ל, שגם לזה יש מקורות, ואני מאמין בהם..
ו. אפשר לראות את הריבוי העצום של תורה בארץ ישראל, של חזרה בתשובה, של עוד הרבה דברים. אפשר גם לראות רע. הבחירה על מה לשים את הדגש תלויה הרבה באדם.
חז"ל אומרים בירושלמי: גדול קידוש השם מחילול השם. מה ה"חכמה"? היה מסביר מו"ר הרצי"ה זצ"ל שכאשר יש את שניהם "מעורב" - הקידוש השם מכריע. ברור שבמדינת ישראל, שאיננו עוד מרמס לגויים (עם כל הבזיונות - רחוק מאד ממה שהיה בגלות..), יש קידוש השם עצום. וזהב מכריע.
ז. הגר"א אומר: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו. לא חילק בין בכתב לבע"פ.
ח. אין היום "רשעים גמורים שיודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו".. חוששני שהאמירה הזו בעצמה היא רשעות.. מאיפה הם "יודעים"?.. כמה חינוך תורני קיבלו? וכמה השפעה קשה של ה"עולם" יש?..
ט. לא מה ש"אני אומר" - זה החסד לאברהם אומר, שמי שנמצא בארץ הוא צדיק כי אחרת היתה מקיאה אותו. באמת אמירה חריפה, אבל מה נעשה? אין היום מי שיכול לחלוק עליו.
ההסבר (צדיק מבפנים) הוא של הרצי"ה. וכן כתוב בספר הזוהר על דורות של עקבתא דמשיחא - "טב מלגאו (מבפנים) וביש מלבר (רע מבחוץ)".
י. בוודאי "זכותך" לקבל מה שרבותיך אומרים. כתבתי מפורש, מי שאומר כי כך אמר לו רבו - אין "האשמה" עלפיו. רק לא להצגי את הדברים כאילו "פשוט מהמציאות" כך. להחזיר את עם ישראל לארץ אחרי 200 שנה, זה לגמרי מה', לכל מי שמאמין שה' מנהל את העולם.
י"א. לגבי לימוד זכות. ראשית, דיברתי על עם ישראל. על הכלל. דבר שני - ה"רשעים" של הח"ח, זה לא אנשים שבקושי קראו ושנו, אם בכלל, אי פעם. אבל אני דיברתי על האמריה על הכלל בעיקר.
י"ב. נקודה למחשבה, לגבי השאלה הראשונית. נניח ש"עם ישראל", לא רק ה"מדינה" היו חוטאים נורא ואיום ח"ו וכו'. עד איזה גבול היינו קוראים להם "עם קדוש" עם ה', ומאיזה גבול הם כבר לא?..
תשובה: ל"דעת" המינים (הנוצרים) הם מפסיקים להיות העם הנבחר. אבל לדעת, להבדיל, רבי מאיר המובאת בגמרא - אפילו עובדים עבודה זרה נקראים בנים, ובנים מעולים..
איך יכול להיות? כנ"ל - ככה זה "מבפנים". מה שנקרא "סגולת ישראל". שהיא אינה תלויה בסופו של דבר לחלוטין בבחירה, על אף שמתגלה דרכה.
וכך גם קדושת שלטון - שייכות - עם ישראל על ארצו. קשורה לקדושת כלל ישראל וארץ ישראל.
