האם אתם חושבים שכימיה זה דבר כל כך מוחלט שניתן בוודאות לדעת אחרי דייט אחד בלבד ש"זה לא זה"? האם זה דבר כל כך מוחלט שעליו תפסלו עוד אחרי דייט ראשון בלי לתת עוד סיכוי אחד לפחות של דייט שני?

הרי כימיה זה דבר כל כך עדין - ותלוי בכל כך הרבה גורמים, ובמיוחד במפגש כל כך מלאכותי כמו דייט, ועוד דייט ראשון - שבו עדיין לא באמת שברתם את הקרח ויש את הביישנות הטבעית של שני הצדדים, הדוסים הרבה פעמים (בציבור שלנו) - איך ניתן כל כך בוודאות לראות ש"אין כימיה" אחרי דייט אחד בלבד בלי לחטוא לצד השני ולעצמך? זה מה שמשגע אותי...

וכן - אני סבור שאחרי שאתה מכיר את עצמך, אתה יכול לדעת בבירור איזה דברים קריטיים לך ממש (כימיה זה עניין אחר...אני מדבר על "רשימת מכולת") שאם תגלה אותם בדייט ראשון, תפסול בגללם - ואותם אפשר וחובה לברר עוד לפני הדייט.

אגב - מה שאמרתי לא הגיע ממני בלבד, אני נשען בדבריי על יועצי נישואין ושדכנים ועוד המון אנשים חכמים שליוו המוני קשרים שטוענים בלהט שזה פשוט עוול לחתוך אחרי דייט אחד, והם עצמם ראו כמה וכמה דייטים ראשונים שלכאורה עוד שנייה עמדו לחתוך לאחר הדייט הראשון, ובגלל לחץ מהשדכן /לחץ אחר/מחשבה שנייה "לתת צ'אנס" - המשיכו לדייט שני וזה נמשך משם לקשר ארוך ופעמים רבות גם לחתונה.

הבעיה העיקרית, נראה לי - היא שבחורים ובחורות רבות חיים בסרט שעל הדייט הראשון אתה צריך "להרגיש" שהיא אשתך... שאתה צריך " לדעת" שזה זה...

אחת?

הרי כימיה לפי מה שאת אומרת את אמורה לדעת אחרי חמש דקות מהי רמת הכימיה - אז דברים אחרין? יש פעמים שהייתה כימיה טובה וחתכת אחרי דייט אחד בגלל משהו אחר?

תחושה קיצונית של חוסר נוחות על גבול רתיעה

או קצר בתקשורת -שיוצאים בתחושה שפשוט אין!!! שפה משותפת

כל משפט שמישהו אומר-השני מתאמץ לפענח, בדר"כ בחוסר הצלחה 

הרי בבירורים תמיד יגידו דברים טובים ונחמדים,

זה דברים שאפשר לדעת רק מתוך המפגש עצמו

שדכן זה לא חברה של הבחורה, שהגיוני יותר שתנסה בעיקר להגיד טוב.

שדכן הוא אדם שזה התפקיד שלו להציג אותה בצורה האובייקטיבית ביותר.

ודבר שני - גם בבירורים עם חברים, לא צריך שהם יגידו דברים "רעים" כדי שתדע שזה לא מתאים. הרי הנקודת הנחה היא ששני הצדדים הם בסדר ו"נורמאלים" אבל מסיבות מסויימות זה לא מתאים לך - לא שהוא רשע ומגעיל, אלא שלך אישית זה לא מתאים - ואז, את זה את יכולה פעמים רבות לדעת על ידי בדיקה מראש.

רתיעה ממש כבר בדייט ראשון - רתיעה בגלל מה? וזה לא דבר שניתן לגלות כבר בבירורים המקדימים?

האם אחרי שאת חותכת את יושבת לפחות עם עצמך לנתח לעצמך ל-מ-ה חתכת, ולנסות בדייט הבא למנוע את זה עוד בשלב הבירורים?

הרי בחור יכול לחתוך בגלל משהו, לא לברר לעצמו לגמרי מה השורש, ובדייט הבא לעשות אותה טעות, שהיה יכול למנוע בכמה שאלות נוקבות עוד בבירור המקדים.

לכל אחד יש פעם ראשונה

רק אחרי כמה פעמים אפשר ללמוד מהניסיון

ולדעת טוב יותר לשאול את השאלות הנכונות

חוצמזה,עם כל הכבוד לשאלות וחקירות-

יש גבול כמה אפשר לדעת

ו...כמו ששיר ידידות כתבה לא כולם טובים בבירורים

כן! יש כאלה! (כמוני למשל) קשה לי לדעת אם האדם ששמעתי עליו פרטים בטלפון יתאים לי או לא.

מביך אותי מידי לשאול מיליון שאלות שהייתי רוצה לברר.  (אני לא רוצה לחפור יותר מידי)

והרבה פעמים כשאני כבר שואלת משהו שחשוב לי עונים לי- "לא יודע נראה לי את צריכה לשאול אותו את זה"

אז התיאוריה מאוד יפה- לברר היטב כדי למנוע אכזבה לצד השני.

אבל לא תמיד ישימה (או לפחות לא ישימה לחלק מהאנשים...)

אז כן! יצא לי להבין שזה לא מתאים בדייט ראשון!

אם זה ככה - אז את יכולה להטיל את מלאכת הבירור על חברה או אפילו אחות/אמא, שתהיה נוקבת יותר עם הצד השני ותשאל את השאלות שלך אישית חשוב מאוד לדעת. תכיני מראש רשימת שאלות. לא מתקשרים לבירורים רק כדי לשמוע כמה הבחור נחמד - הרי את הדבר הזה את לא צריכה לברר, את יכולה לבד לשער. הבירורים נועדו כדי להחליט אם זה מתאים או לא מתאים כדי לבדוק את זה.

לעניות דעתי לא צריך להיות כאן עניין של מבוכה - בסופו של דבר מדובר פה בחיים של שני אנשים שלא רוצים יותר מידי שריטות בנפש לפני שמוצאים את האחד, ובשביל זה צריך להיות סגור על עצמך מראש מה לא מתאים לך, ולא לשים על אף אחד ולברר את זה. כן - אם נניח סתם דוגמה יש אחת שמפריע לה מאוד מישהו שהוא שתקן - אז היא חייבת לברר את זה בבירורים המקדימים ולא להרפות עד שתקבל תשובה שתרגיש שהיא אמיתית...

ואגב - המניעת אכזבה היא לא רק בשביל הצד השני, אלא גם בשביל הצד הראשון... בשבילך בעצמך. זה ימנע גם ממך לבזבז ערב סתם...

אז מישהו אחר בטוח לא יצליח. מי שהכי מכיר מה אני רוצה זה אני!

ויש פה עניין של מבוכה- זה שמחפשים מישהו להתחתן איתו לא אומר שמותר לשאול הכל לפני שבכלל מכירים את האדם.

וברצינות? שריטות בנפש? אחרי דייט אחד? מה עשו לך?

ובקשר ללבזבז ערב סתם- נכון, זה מחיר. אבל לפעמים עדיף לשלם את המחיר הזה מאשר לפסול סתם אנשים.

אבל כל "פתיחה" של החיים שלך כלפי אדם זר -גם אחרי דייט אחד בלבד, זה דורש מאמץ נפשי, ואחרי שבבום זה נגמר, זה אכן משאיר משקעים, גם אם לא תמיד גדולים מידי.

לא לכל אחד זה קל ללכת ערב, להתחיל לדבר על עצמו, לנסות להיפתח, לבוא בראש פתוח לגמרי, להכיר את האדם שמולו ולנסות לתת לו להכיר אותך - ואז יום למחרת לשמוע ש"זה לא זה", לעיתים גם בגלל דבר שכל כך ברור לך שהצד השני היה יכול לברר מראש ולדעת מראש שזה לא מתאים לו.

האם לדעתך טוב לבזבז הרבה ערבים מאשר לפסול הרבה אנשים?

אם ככה - עם מי לא תצאי? למה שלא תיקחי כל אחד שיציעו לך בלי לפסול אף אחד כי "מקסימום תבזבזי ערב"?

נכון - אחרי קשר אחד א שניים לא יודעים, זה לוקח זמן, לא אמרתי שלא, תקראי בהודעה הפותחת - אבל אחרי כמהקשרים כל צד אמור לגבש לעצמו את מה שקריטי לו. 

ואם את במבוכה מלברר - אז תעשי עבודה על עצמך...בלי להעליב - למה בגלל שאת מתביישת לשאול אם הבחור שתקן, כי את לא רוצה שתקן (סתם דוגמה...לא מכיר אותך)- למה בגלל זה הבחור צריך לסבול לאחר מכן בפגישה כשתגיעי ותראי שהוא באמת שתקן וזה לא מתאים לך ותחתכי אחרי פגישה אחת? למה שלא תעבדי על עצמך מראש להצליח יותר לשאול, תכתבי לעצמך את הנקודות החשובות לך ופשוט תשאלי אותם אחת אחרי השנייה את זה שאת מבררת אצלו, בלי לנסות להתפתל ולהתבייש...

נכון, יש את הבושה הטבעית - אבל אם מול זה שמבררים אצלו מתביישים, מה יהיה עם זה שאת אמורה להיפגש איתו ממש? 

לא יודע...זה עדיין לא מובן לי... זה מתסכל הרבה פעמים...

הייתי מת לדעת את הנתונים של ה' שם למעלה, כמה מהקשרים של הדוסים בעולם, נחתכו אחרי דייט אחד, וכמה מהם נחתכו בגלל דבר שלא היה באמת קריטי לחתוך בפגישה ראשונה, או לחלופין - דבר שהיה יכול לברר מראש.

ותסתכל על זה בצורה הכי אובייקטיבית שאפשר.

למה פתיחה של דייט ראשון זה כ"כ קשה? 

אני היחידה שרואה דייט ראשון כעניין נחמד יותר, של להכיר אישיות- תכונות, התנהגות, ופחות 'פתיחה' של החיים שלי? אם יהיה לי נחמד לדבר עם הבחור על החיים בכללי, אני אפתח איתו גם ת'חיים שלי.. זה יכול, בוודאי, לקרות בדייט ראשון, אבל לא בהכרח..

ואני כן אברר קצת- לראות מי הבנאדם, לשמוע עליו.. הרי לא על כולם אומרים "חכם, יפה, נעים הליכות וצדיק". לכל אחד יש את הניואנסים שלו, את המילה שמתארת אותו.. 

אני, למשל, בחורה שטותניקית. ואם יגידו לי על מישו שהוא רציני ופחות זורם עם "היום יום שישי? בוא נרד למעיין. נסתדר כבר עם שבת.." אז זה לא מתאים לי. אחלה בחור אבל לא בשבילי. [סתם דוגמא. אם זה יהיה הפאק היחיד שלו אז ישמצב שכן.. אבל לודעת..]

אני לא אצא עם כל אחד,

אבל כן עם כל אחד שנשמע מתאים.

בדייט הראשון אני אבדוק אם אנחנו זורמים ביחד,

ואז נמשיך וניפתח ונעמיק את ההכרות..

אבל אולי זאת רק אני..

גם אם ביררת מלא פרטים לפני, פתאום מגיע משהו שנקרא "המציאות" וזה אולי סותר את הרושם שקיבלת בפרטים (כמו מראה. כל פעם שמישהו/מישהי הציעו הוא/היא תמיד אמר/ה "היא ממש מקסימה!" וכו' וכו'...). גם לי קרו מקרים שחתכו עליי אחרי דייט אחד וגם מקרים שאני חתכתי אחרי דייט אחד וכמו שאמרת שצריכים לחשוב קצת לפני שנפגשים שוב כדי שזה לא יחזור על עצמו, אבל זה לא תמיד קורה כי החיים הם לא מתמטיקה וכמה שתברר טוב-טוב לפני זה לא מבטיח לך 100% שתצליח בפעם הבאה. לכן כל עוד אדם הוא ממוקד למה הוא מחפש וגם אחרי הבירורים האלה הוא נפגש וזה לא תאם, אין מה לומר לו שייתן עוד צ'אנס.

אולי עכשיו תאמר שהוא לא בוגר מספיק וחי בפאנטזיות ויש מצב שזה נכון אבל ברוב המקרים לדעתי זה לא נכון ופשוט שזה משהו שאולי פחות ניתן להסביר למה זה לא עבד הפעם.

אני גם חושבת שכדאי וצריך לברר את הפרטים הטכניים כמה שאפשר לפני כדי להגיע לפגישה ראשונה כמה שיותר פנויים להכיר. 

בדרך כלל פגישה ראשונה אמורה להיות היכרות ראשונית. האם אנחנו יכולים לדבר אחד עם השני וגם שיהיה לנו נחמד. אחר כך רגשות ובירורים נוספים...

אבל כמו שאמרו לפניי תמיד יש יוצאים מן הכלל ולא כל מה שאנחנו מבררים הוא באמת ככה במציאות. 

ולשאלתך -

באילו מקרים כן אפשר להוריד אחרי פעם אחת. לפי דעתי: 

- במקרה שבו המראה ממש דוחה אותך ויש לך הבנה שזה לא יעבור.

- במקרה שאתה מגלה שהשוני גדול על המשותף ולא היה נחמד בכלל ופגישה שנייה תיהיה רק בשביל לחזק את הלא.

- במקרה שהבחור מגיע מרחוק ועושה מאמץ גדול בשביל להגיע, אני אשתדל לחסוך ממנו אם אני חושבת שאין סיכוי אמיתי להמשיך.

מה שבטוח, אם מחליטים כן להמשיך להיפגש. ה- כן צריך להיות כן חתונה (גם אם אחר כך התמונה משתנה).

אני לא חשובת שזה נכון לתת צ'אנס רק בגלל שאין לי משהו אחר לפסול עליו, אז אני אצא עוד פגישות רק כדי לחזק את הלא.

אם הלא קיים עדיף להגיד אותו כבר בהתחלה. 

בשורות טובות!!!

אם נתקדם שלב - נראה לי שבעייה עקרונית בעולם הדייטים, זה שבחורים ובחורות מגיעים אליו הרבה פעמים בגישה של: טוב, זה לא, עכשיו אני צריך לתת לעצמי מספיק סיבות טובות למה זה "כן", כדי שהתשובה לא תהיה"לא".

במקום לבוא מתוך גישה חיובית שמראש זה כן, ועכשיו צריכים לתת לך מספיק סיבות למה זה "לא"...

אני מודע לכך שעכשיו המון יתנפלו עלי ויגידו שזה לא נכון - נכון, לא תמיד, אבל זה התחושה שלי הרבה פעמים מדברים שאני שומע/רואה מסביבי... אז אני לחלוטין לא אומר שזה מוחלט, אלא רק לעניות דעתי, זה בעיה עקרונית.

דבר שני - אמרת שבמקרה שבו המראה ממש דוחה אותך ויש לך הבנה שזה לא יעבור - נו, בדיוק על זה אמרתי בירורים מקדימים!!!מראה זה כמעט לגמרי דבר מאד מאוד טכני שאתה צריך אחרי כמה פעמים לדעת איזה דברים דוחים אותך - ולשאול מראש בבירורים המקדימים! אסור להתבייש בנקודה הזאת! אם מפריע לך אף גדול - תשאלי את החבר/השדכן! אם מפריע לך מישהי שמנה - תשאל! אם מפריע לך מישהי ממש גבוהה - תשאל! אם מפריע לך מישהו שיש לו פנים עגולות ועיניים שקועות - תשאלי!!!

נכון, יש עניין של "מציאת חן" שקשה לדעת מפרטים טכניים - אבל שכל אחד ואחת ישאלו את עצמם עד כמה במקרה שחתכו בגלל מראה, זה דבר שלא היו יכולים לברר מראש?

רק שאני דיברתי על מקרים קיצוניים מאוד שבהם אפשר ואולי עדיף לפסול בפעם ראשונה. 

גם אני מסכימה שלפסול אחרי פעם אחת זה לא הוגן כשלא נתנו מספיק הזדמנות לפתח קשר אמיתי. וכתבתי על זה פה פעם.

רק שאתה לא דיברת על זה. אתה שאלת מתי כן ניתן לפסול אחרי פעם אחת. 

אפשר להתווכח עם רגשות ולשכנע את עצמנו לבוא בגישה של כן כשהכל מרגיש לנו - לא.

מה שכן אני מדברת על מקרה שהוא באמת קיצוני. גם אני מסכימה שלא ראוי לפסול אחרי פעם אחת.

גם אני בעד לשאול על מראה חיצוני אם זה מאוד חשוב. 

הייתה למשל מישהי שחתכה אותי ובסיבות שנתנה לאחר מכן, אמרה בין השאר: " מפריע לי המקצוע שאתה מתכונן לעבוד בו בחיים" - וזה, עם כל הכבוד - דבר שלחלוטין ניתן לברר בבדיקות מקדימות ושאף אחד לא ייתמם ויגיד שלא...

ודוגמא שנייה זה לחתוך בחור אחרי פגישה אחת ולהגיד: " מפריע לי שאתה יחסית גבוה ו"גדול", ואני נמוכה, "קטנה"... - גם זה, דבר שכל כך כל כך קל לברר בשאלה אחת פשוטה בשלב הבירורים ואם זה אצל שדכן זה עוד יותר קל - הרבה פעמים כתוב אצלו גם הגובה של הבחור והבחורה וכו'...

ואם תגידו - זה לא הסיבות היחידות - אז בבקשה, אם זה דבר שגרם לחתוך, אז זה כן סיבה משמעותית בשבל הצד שחתך, ולפחות את זה הוא היה יכול לברר מראש. ואם זה דבר שלא משמעותי כל כך לצד שחתך ורק ב"סיבות שאחרי", הוא הכניס את זה לסל כדי "לעבות" את הסיבות שלו כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו/עם הצד השני - לעניות דעתי זה גזל דעת וראייה אגואיסטית ולא כזאת שבאה באמת להסביר את הסיבות לצד השני...

יכול להיות שהיא יחסית חדשה בעולם הדייטים,יש מצב שהיא כן ביררה על הגובה

שאר הפרטים נשמעו לה טובים והיא החליטה ללכת על זה מתוך מחשבה שאולי הגובה לא יפריע לה כ"כ

(לפעמים יש שדכנים שמפעילים לחץ שהגובה זה לא עניין כ"כ קריטי וכו..)

ובפגישה היא גילתה שזה מפריע לה מאוד

גובה של אנשים זה לא מתמטיקה מוחלטת,יכולה להיות מישהי נמוכה עם חזות של גבוהה

כמובן שמתוך הניסיון שלה היא אמורה ללמוד עם הזמן על מה לפסול

.

את רב הבחורים חתכתי בהחלט אחרי פגישה אחת

אם זה רלונטי הסיבות לכך לא ארפת לי לפרט

לא זכור לי שבחרתי בך בפרימריז.

עורכת. אה מה? אין אפשרות לערוך תגובות ישנות?

אבל רק הפעם, תזהרי! 

(אבל האמת שהסכמתי עם מה שכתבת).

ניואנסים דתיים משהו שבברורים קשה לדעת במדויק (זה היה בעיקר)

לפעמים גם תכונות אופי כמו בחור שהתגלה כקמצן \יקה מידי ברמה שהפריעה לי

דחיה מהטיפוס 

ולפעמים דברים כמו גובה שלא הפריעו בבחור אחד אבל בבחור אחר פתאום כן

אמרו לנו שרק מקרים קיצוניים שהיא עושה לך בחילה 

ובאופן עקרוני עיקר התפקיד של הפגישה הראשונה הוא שתהיה פגישה שניה...

אני מסכימה עם מה שאתה אומר

יש המון דברים שאפשר לברר מראש: גובה,סגנון,תכונות אופי,השקפה ותוכניות לעתיד

מסכימה שיש הרבה מאוד דייטים שהיו יכולים להיחסך בזכות יותר בירורים מעמיקים

בקיצור,יש לנו בהחלט מה לשפר בנושא

אבל עדיין....תמיד יכולים להיות מקרי יוצאי דופן

האדם מכיל בתוכו אינסוף פרטים שלא תמיד ניתנים לבדיקה מראש

תקני אותי אם אני טועה - אבל זה נשמע ונראה שהרבה מאוד מאוד מאוד דייטים נגמרים אחרי פגישה אחת בלבד, אולי שתיים - ולא אחרי שלוש/ארבע/חמש...

את שותפה לדעתי זאת? (וגם דייט שני זה כבר שונה מדייט ראשון, אבל עדיין יש תחושה שהמון חותכים אחרי דייט אחד)

ואני מדבר על אחוזים מאוד גבוהים כשכבר אי אפשר להגיד שזה מקרים יוצאי דופן, וכמו כן על "שועלי דייטים" ותיקים שיודעים או אמורים לדעת כבר מה הם רוצים ומה חשוב לברר בבירורים המקדימים.

את מסכימה איתי שלא הגיוני לחתוך אחרי דייט אחד או שניים בגלל מקצוע מועדף של הצד השני, לדוגמא? הרי זה אבסורד! זה הדבר הכי טריוויאלי לשאול בבירור מוקדם - למה לעשות את העוול הזה לצד השני! אם אתה לא רוצה בחורה שמתכוונת ללמוד רפואה, אז גם אם היא עכשיו רק שירות לאומי שנה שנייה או מדרשה, בכל זאת סיכוי גדול שהיא כבר התכווננה על זה, זמן רב קודם - אז תשאל בבירורים, תשאל אצל השדכן...

נראה שבקשרים אנשים פשוט בעיקר בעיקר חושבים על עצמם ולא חושבים שיש שני צדדים לקשר ואומנם צריך לדאוג לעצמך אבל ל-א על חשבון השני! (ולא הכוונה בלחתוך בכלל, אלא בלעשות דברים "לא הוגנים".

של המקצוע\עיסוק-אני מסכימה בהחלט!

וזה אחד הדברים שאני כן טורחת לבדוק מראש

תיאורטית,אני מסכימה עם דעתך 

אבל תכלס,בירורים זה לא הצד החזק שלי

לא אוהבת לקדוח לאנשים,במיוחד כשהם ביינישים

לויודעת,משהו בלתי מוסבר,מרגיש לי כמו טרחנות יתר וביטול תורה

שואלת רק על דברים עקרוניים במיוחד

לא מתחילה לחפור על סגנון,מראה חיצוני וכאלה

במיוחד בגלל שאני בת...

למשל,בן יכול לדעת על עצמו מראש שהוא לא יימשך למישהי עם שיער בגוון ירוק (בכוונה הבאתי דוגמא דמיונית)

אז הוא יכול לשאול על זה מראש

לבת יש פחות קריטריונים מוחלטים,יותר עניין של הרגשה כללית ואפילו אם ייתנו לה תמונה זה לא יועיל

(כי יש הרבה בנים לא פוטוגנים שנראים טוב במציאות)

וכל מה שכתבתי פה על מראה,זאת רק דוגמא אחת

יש עוד דברים שקשים מאוד לבירור

בכללי,בציבור שלנו,יש באמת מקום לשיפור

השאלה היא:איך עושים את זה?

למרות שבנות עושות את זה הרבה יותר מבנים .

פשוט רואים שלא ילך לנו ביחד.

לעניות דעתי...

היו כמה דייטים שבשנייה הראשונה הבנתי שזה הולך להיות "בזבוז זמן" אבל לא הייתה ברירה, משום הנימוס, הבנ"א הגיע מרחוק, אז המשכתי להקשיב לו עד שנגמר הדייט

הוא דיבר במרירות על כך שלבת יהיה מותר לעשות את זה - לא משנה מה הסיבה, ואצלה זה בסדר גמור והיא לא תרגיש שום דבר רע עם עצמה וגם מסביבה יצדיקו אותה, ואילו בחורים שחותכים ככה - זה נתפס הרבה פחות טוב, ובנות שישמעו את הבת מספרת על הבחור שחתך אחרי פעם אחת "יקטלו" אותו, ויגידו לה שהוא מתנשא ובררן מידי וכו'...

אני לא בטוח שאני מסכים לגמרי עם זה, אבל אני כן יכול להודות די בכנות זהירה (מחשש לסקילה מהצד הנשי של הפורום) שלבנות לכאורה "מותר" בענייני דייטים הרבה יותר ממה ש"מותר" לגברים - ואם תהיו כנים עם עצמכן אתן יודעות שזה נכון...

דוגמה קטנטנה - בחור שיפסול בחורה לפני פגישה ואיכשהוא יתברר לה שהוא פסל אותה בגלל מראה - אז הוא ייתפס בעיניה ובעיניי כל חברותיה כ"שטחי/רדוד/עלוב/בררן/וכו' וכו'... - ואילו אם היא בעצמה תפסול על מראה, גם לפני הדייט הראשון - אצלה זה כמובן לא שטחי ולא רדוד, זה "אינטואיציה"... המילה הקדושה שמנצחת הכל...הבנים הם הבררנים והשטחיים ואלו שפוסלים סתם ככה בלי סיבה, והבנות תמיד פוסלות על פי "אינטואיציה" - מילה שאי אפשר להתווכח איתה, כמובן, כי לבנים אין אותה... <צ>.

וחלילה אני לא מאשים אף אחד, וניסיתי להיות זהיר - ככה זה נראה בגדול, לפחות מהצד שלי ואני מאמין שעוד כמה וכמה בנים חושבים ככה...

ושיר ידידת - חלילה, ממש לא כל הבנות מכשפות! או לפחות אחת לא - זאת שתהיה אשתי

כי הם נוטים להיתפס למראה החיצוני לפני שהם יודעים מי הבחורה

וחבל שיפספסו מישהי שאחכ בסוף הם כן יאהבו...

אצל בנות בדכ זה על דברים אחרים וגם, בנות לא חשודות בכך שהן רוצות אך ורק חתיך. ובנים כן חשודים בכך.... מלעשות?!?!?

באופן כללי, אני חושבת שחוץ ממראה חיצוני שמפריע בצורה לא רגילה (לא רוצה להגיד "דוחה". הנה, אמרתי), לא כדאי לחתוך אחרי פגישה אחת.

אני חושבת שבסוף כל פגישה כדאי לשאול את עצמך: "האם אני רוצה לפגוש אותו/אותה לעוד פעם אחת?" ולא מעבר לזה. לא להתעסק בשאלות הרות גורל, כגון: "האם זו אשתי?" / "האם מצאתי את החצי השני?", דווקא בגלל שאי אפשר להכיר לעומק אחרי פעם אחת (לדעתי).

רק טוב

אפילו לא בהודעת פתיחה ובטח שלא אחכ...

וגם לא את כל השירשור.

וכן, זה עדיין רציני להוריד על דייט אחד.

ולכל הבנים החוצפנים שמדברים פה!!!!!

חתכו אותי נראלי איזה 15 פעמים אחרי דייט אחד!!!!

אז אל תחנטרשו.... וזה בסדר מבחינתי. ככה ה׳ מסנן לי אותם.

ואני חתכתי נראלי איזה 5 על הדייט הראשון מסיבות רציניות מאוד!

אז בתשובה לשאלתך, כן. זה רציני לחתוך אחרי דייט אחד.

חתכו אותי גורם לי לרצות להזמין לך אמבולנס

אולי כדאי שתזמיני להם אנבולנס...

כי לא הבנת אותה. מצטער. תקראי כעת את מה שכתבתי בהודעת הפתיחה ממש, וא-ז תגיבי, אפילו תגיבי אותה תגובה - אבל לפחות אחרי שקראת.

אם לא קראת את כל מה שכתבתי שם - איך את יכולה לדעת שענית לעניין למה ששאלתי? בלי להעליב כמובן...את יודעת שאין לי אינטרס להעליב אותך...

עניתי שכן, זה רציני.

שאלתי את זה על בסיס מספר תנאים שכתבתי מראש.

נגיד - שכל דבר שניתן לבדוק בבירור מוקדם חובה לבדוק בבירור מוקדם - ועל זה זה בכלל לא רציני לפסול בדייט ראשון אלא זה עוול שנעשה לצד השני (כמו למשל בדוגמה הזויה, שבת חותכת מישהו אחרי דייט אחד כי "הוא לא למד בישיבת הסדר אלא במכינה" - בחייאת רבאק! זה דבר שמבררים בבירורים המקדימים, לא בדייט עצמו1 זה לחלוטין לגזול ערב מחייו של בן אדם, לדעתי! - הדוגמה הזאת הייתה סתם בשביל הקטע ולא מבוססת על מקרה אמיתי).

אני יודעת בדכ מה התכוונת עוד לפני שכתבת....

ועדין תשובתי באינה

אם תשובתך עדיין עומדת, אשמח שתבהירי על מה הגיוני לחתוך בדייט ראשון שאי אפשר לברר בבירורים מקדימים בשום צורה שהיא?

וגם לא רק שתי

אני שואלת בכללי....

מדברת עם הבחור.

נראלי, יוצאת.

הבחור יודע שזה מה שאני עושה בבירורים.

והוא בכז מחליט לצאת איתי למרות שלא ביררתי עליו מה צבע הפיגמה שלו.

אני לא מבררת על מראה למשל.

בכמ אדם שנגיד לא מספיק אינטלגנט, או דוחה אותך במראהו או לא בריא (לפי רצונותייך) 

אלו סיבות לחתוך.

כמובן שאני כן שוטלת בבירורים עדכמה הבחור חכם ולכל אחד הגדרות אחרות.... מה לעשות?!?

ובקשר לבריאות.... לפעמים הבחור בעצמו בכלל לא יודע שהוא לא הכי בריא.... אז מה נשאר?!? תבררי עד מחר

שלא תמיד אומרים את הסיבה האמיתית שבגינה חותכים...

לפעמים אני אומרת שאני לא נקשרת ריגשית, כשאני יודעת שאין סיכוי שאקשר ריגשית... (ולא שציפיתי להיקשר כבר בפגישה אחת)

דווקא לפי דעתי, פגישה ראשונה זה הכי לגיטימי לחתוך, כי אז זו פעם ראשונה שנפגשים עם האדם..

כמובן, שלא אחתוך סתם על טעות מקומית שהגבר עשה,

אבל אם אראה שיש משהו מובנה באופי וכד' שלא מתאים...

אני לא אמרח אפילו לפגישה שניה.

ראשונה???

בדיוק על זה זעקתי - האם את באמת יכולה לנתח את האופי של האדם ולהחליט על תכונה מסויימת שבו שהיא תכונה מובנת באופי שלו שאין סיכוי שזה יצליח ביניכם - אחרי דייט אחד בלבד??? אחרי שעתיים פגישה ראשונות בחיים בלבד, שלעיתים חצי מהשעתיים מוקדש רק לשבור את הקרח והמתח הראשוני???

זה נראה לי מעט מוגזם, במחילה ממי שנפגע - זה יומרני מידי להחליט שאחרי שעתיים של היכרות ראשונית עם בנאדם זה הגיוני "לדעת" מהי האישיות שלו והאם היא תתאים לנו או לא, בשביל לא להמשיך אפילו לדייט שני.

ודווקא לדעתי בדיוק ההיפך - פגישה ראשונה לחתוך, כמו שאמרתי, זה בגלל חוסר בבירורים או בגלל שטחיות ולחתוך על דברים שאין עניין ואין יכולת לדעת עליהם בדייט ראשון.

לא הבנתי למה לדעתך הפעם הראשונה שבה נםגשים עם אדם זה הכי לגיטימי לחתוך???

זה נראה לי שוב בא מהמקום של - אני מגיע לפגישה מתוך מגמה להבין למה כדאי לי לחתוך, ויאללה נסגור עניין. ורק אם אתה באמת לא מצליח למצוא סיבה לא לחותך, אז תיתן את הצ'אנס. במקום לבוא בגישה ההפוכה לחלוטין, של "אני בא בגישה של אני ממשיך בכל מקרה לפגישה שנייה וצריך לקרות משהו באמת באמת קיצוני ויוצא דופן ומיוחד כדי לגרום לי להחליט שלא להמשיך לפגישה שנייה...

לפי איך שאת אומרת, הקלות של לחתוך בדייט ראשון היא בלתי נסבלת.

האם לדעתכם זה רציני לחתוך אחרי דייט שישי

על דברים שיכולת לדעת כבר ב2 הפגישות הראשונות?

לא התכוונתי לנצל"ש,רק באתי להראות

שלפעמים אבל רק לפעמים כשמרגישים שבאמת אין סיכוי-

כבר עדיף לחתוך מיד מאשר למרוח את הקשר

יש מקרים שברור מראש שזה לא מתאים ולא יתאים ויש מקרים שאפשר "להחליק" בהתחשב בשאר המשתנים.

במילים אחרות, במקרים מסוימים - אם לא ממשיכים לדייט שישי, אי אפשר לדעת שהיה אפשר לחתוך כבר בדייט השני....

ההרכב הבסיסי (4 נגנים וזמר) זה באזור 11-12 אלף לרוב

יש להקות טיפה יותר זולות, למשל אומרים שהראל טל או להקות שבהם הזמר הוא אחד מה4 נגנים, אבל צריך לבדוק שזה להקה שמתאימה לסגנון שלכם

בעיניי התועלת של להקה על דיג'יי זה שהנגינה חיה

זה לא איזה מחרוזת שנמצאת ביוטיוב כולם כבר מכירים יודעים בדיוק איך היא הולכת

היא גם מותאמת למה שקורה באולם ולריקודים

וכמובן זה שאתה יכול לבחור את השירים שאתה רוצה ובסגנון שאתה רוצה

דיג'יי בסוף לוקח שירים או מחרוזות שמישהו אחר הקליט ורק משחק איתם

ובעיניי זה מורגש שזה לא נגינה

אתה מגביל את עצמך לביצועים שכבר יצאו

ואין שום דבר אישי שלך

היתרון של דיג'יי זה כמובן המחיר

בסוף לשלם לאדם אחד במקום לחמישה זה הבדל משמעותי במחיר

לנסות לשאול אותו אפשר תמיד

כשאנחנו בדקנו להקות לפני שנתיים המחירים היו סביב ה8,000₪ וזה גם מה שזכור לי ששלמנו.

קבלנו רשימת להקות שמסתובבת בין חברים. אולי אלו היו להקות זולות במיוחד?

היינו מרוצים מהלהקה שבחרנו, חוץ מפשאלה קטנה. סימנו באופציות בבחירת סגנון השירים גם "מחזורת שירי אלול", מסתבר הכוונה שלהם הייתה להתחיל מעגל שירי נשמה של 20 דקות רצוף בסוף הריקודים כשכולם כבר מזיעים ועייפים.

חוץ מהסיפור הזה, שזו בעיקר חוסר הבנה שלנו, הם לא נראו מתחילים או לא מנוסים, וראיתי אותם בעוד כמה וכמה חתונות מאז.

עוד נקודות שכדאי לדעת שלא בהכרח חושבים עליהם?

אני מתלבט אם זה באמת הזמן שעבר

או סגנון להקות שונה

כי נגיד הניגון שבלב נחשבים להקה פחות אנרגטית וצעירה אז אולי זה קשור

הלהקה שלקחנו היא להקת "לב אבות". נראים לי מספיק "צעירים ואנרגטיים", לא חשבתי אף פעם למדוד לפי הקריטריון הזה. לא בדקתי את הגילאים של חברי הלהקה, נראו בסביבות גיל 30? לא כזה משנה לי.

אני יכולה גם לחפש את רשימת הלהקות שקיבלנו. כל הלהקות האלו הזה כנראה באותו סגנון גם מבחינת המחיר. שנתיים לא נראה לי מספיק כדי לעבור שינוי כזה קיצוני במחיר.

אין לי מושג

אני נתתי לך כבר את ההמלצה שלי

להקת הניגון שבלב זו הלהקה הכי זולה שמצאתי (ובפער), והיא ותיקה וטובה. לדעתי הם היו מעולים, והם לא שמים פלייליסט ביוטיוב אלא שרים.

מי שרוצה יותר פרטים אפשר בפרטי

אמת

אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.

קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…

לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,

בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).

כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,

חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...

אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.

ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?

כירושלמים ההוצאות גדולות -

ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.

בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']

לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.

בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,

היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]

ואם כבר ברסלב...

ההצלחה היא מאת ה',

מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,

בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.

ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.

מאחל לך הצלחה גדולה -

בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.

לסיום:

לכי על זה!

בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...

אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.

יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).

ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.

עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".

ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.

אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.

כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?

בהצלחה רבה!!!

נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.

ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.

אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.

כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?

את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.

ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.

ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.

בהצלחה

והשכר ראוי

את בתסמונת המתחזה. תקראי בגוגל.

הייתי ממליץ להתרחק מעבודות "אידאליסטיות".

בתור מי שעבד בלא מעט כאלה בעבר הן מאכזבות ממש, לא משלמות מספיק (כי השכר שלך הוא בעולם הבא בכלל, אנחנו עושים לך טובה שאנחנו מעסיקים אותך, את רוצה גם להתפרנס?) במיוחד אם משלמים לך מכספי תרומות הכל מחושב על החור של הגרוש וכל רצון להעלאה יגרור התנגדות מצד המצפון, בסוף כשאת תצטרכי כסף עבור רווחת משפחתך שתגדל בעז"ה ותיווצר דרישה למעונות ושאר דברים שילדים צריכים תגלי שהרבה חברות שלך התקדמו בחיים במשרות אמיתיות ולא משרות צעצוע אידאליסטי ותרגישי פספוס.

וזו מנקודת מבטי כמי שעבד בעבר בכמה עמותות וחש תחושה מרה שעבדו עלי אנשים טובים ואידאליסטים אבל לא מנהלים טובים.

הם באמת האמינו בזה. וזה כמובן נכון שמקומות כאלה מוגבלים באופן בסיסי עקב כמות התרומות שהם יכולים לגייס. נשמע גם שהמעסיק העתידי שלה סיפר לה דברים נפלאים על העבודה הזו כדי שתרצה לקחת אותה והיא בתורה הפכה אותה ל"גדול עליה".

אבל בכל זאת:

א. קצת חבל 'להפיל' על בעלך התיאורתי, צפיות שלא בטוח שיתממשו. יש בני זוג שהם ממש השותף והנושא עם בן הזוג באידיאלים ובמשימות ויש בני זוג שהשותפות שלהם היא בזה שהוא בעל טוב/היא אשה טובה ויש בית נעים לחזור אליו, אבל בכלל לא בראש של להיות מעורבים בעבודה/התנדבות של בן הזוג.

בקריית משה תמיד דיברו על שתי דמויות של רבניות - הרבנית אליהו לאוי"ט, שהיא בעצמה 'רבנית' - הובילה כנסים, קיבלה נשים, נתנה ברכות. לעומת זאת היתה את הדמות של הרבנית שפירא זצ"ל, שתפקיד 'הרבנית' שלה היה לשמור על הרב ולסלק אותנו התלמידים כש"כבר מאוחר והרב עוד לא אכל!!!".

אינך יודעת איזה דמות תהיה לבעלך ומה יתאים לו, לא כדאי לתקוע את עצמך בגלל זה.

ב. לא כהבטחה, אבל אולי דווקא לקבל עבודה כזאת, יזרז אצלך משהו (מכיר סיפור אמיתי כזה, אבל מידי אווטינג).

שבעיני זה קשקוש. תעבדי במה שמתאים לך ומי שזה מוזר לו - שיחפש אשה אחרת. אפילו אם תהיי מתנקשת של יוסי מוסלי יהיו גברים שירצו להכנס איתך לזוגיות.

זה שלאשה יש עבודה משמעותית וחיים מלאים בזכות עצמה.

ירושלים-

גן הורדים, גן סאקר, הרובע

טחנת רוח, פארק טדי, קבר שמואל הנביא (יש שם את השמורת טבע 'נבי סמואל'), טיילת ארמון הנציב.

ביער ירושלים יש אחלה מקומות לשבת אם יורדים בתחנה של הר הרצל והולכים לכיוון יד ושם.

בגוש יש את עו"ז וגאון

ויותר לכיוון בנימין יש את מצפה דני.

גם באזור בית שמש יש מקומות..

מקום להסתובב?

לאכול?

לשתות קפה?

לעשות יצירה יחד?

ללכת למוזיאון/הרצאה יחד?

מחפשים מקום נוח ושקט לשבת וגם לשתות קפה, לדוגמה באזור טחנת הרוח, האם יש שם אכן עגלת קפה ועד מתי היא פתוחה? בנוסף, זכור לי שיש קבוצת ווטסאפ למקומות מומלצים, מישהו יודע על זה משהו?

יש עגלת קפה בטיילת בארמון הנציב.

( קפה קפה יש גם בבית שמש לדעתי )

יש עגלת קפה ליד מחלף בית חורון על 443,

יש בית קפה בקניון עזריאלי מודיעין.

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

מקור?

הקב"ה במפורש אומר "וגנותי את העיר למעני ולמען דוד עבדי", קרי חסד גמור ושמירת הברית לדוד - וגם זה לאחר שכל יהודה נחרבה תחת כיבוש רבשקה. אותה יהודה שכל ילד ידע בדיני טהרות וכו'.

כדאי לחזור לתחילת ישעיהו ולקרוא על אותו הדור. לימוד התורה הוא רק מצוה אחת, והיא לא הכריעה כלום.

לא לימוד תורה הציל אותם. ממש לא.

זה לא אומר שאין ערך ללימוד תורה חלילה. זה רק אומר שאין קשר בין לימוד תורה להיעדר מלחמות.

גם 1 מכל 8 יהודים ממלכת ישראל ברחו לירושלים. העיר בתקופת חזקיהו גדלה אסקפונציאלית, יש לזה גם הוכחות ארכיאולוגיות.

וכן חדמשמעית שניצלו בזכות התורה

בזכות דוד העונש נדחה לדור אחר

מילים כמו "חדמשמעית" או "אקספוננציאלית" זה לא ראיה, כידוע. זה רק נשמע טוב.

אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד? ואם זכותו של דוד הצילה - כמו שהנביא אומר - אז לימוד התורה לא הספיק? לא יכלו להוסיף עוד אמירת תהילים או עוד חצי שעה של העמקה הסוגית רוב וקרוב? וכיוון שלמדו ללא הפוגה, עד שאפילו רוכבים לסוסים לא היו להם - למה עונש? וכי יש נעלה יותר מזה? הרי זה בדיוק הפנטזיה החרדית שאתה מציג?

אלא, שפשוט וברור שלימוד תורה אינו העניין בכל הנוגע למלחמות ישראל. לשיטתך, אחזיה מרד במלך אשור ורצה ליטול עצמאות בחזרה לעם ישראל למרות שידע שאין לו צבא (כי כולם לומדים) וכי חשב שהלימוד מספיק כדי שהמציאות תתיישר... שלא לדבר על השוחד הכושל שהוא שלח לסנחריב. וכל זה למה? הרי לימוד התורה מגנא ומצלא?

בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים, הנביא מיכה מתאר "כי אנושה מכותיה, כי באה עד יהודה, נגע עד שער עמי עד ירושלים", הנביא ישעיה מתאר את המצב של כל אותם לומדי תורה של יהודה.

גם במלכים וגם בישעיה מדובר במפורש על השארית ועל הפליטה.

במצבות הפאר של סנחריב הוא מתאר את כיבוש יהודה ומדבר שם על מאות אלפי בני אדם, איש ואישה, קטן וגדול. התנך מתאר בפועל את כיבוש ערי יהודה. האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם?

זה השיבוש החרדי. העירבוב בין קיום תורה ללימוד תורה. בעוד אחד הוא כל המצוות וכל האמונה, השני הוא מצווה אחת ואמונה מומצאת.

כשיש מלחמה אז מלהגים על הכרח הלימוד, אבל כשיש חוק גיוס אז צריך לצאת לרחובות ולימוד לא מספיק.

כשאחד מגדולי הדור החרדיים נמצא על ערש דווי אז חשוב לעשות גם עצרות תפילה לקרוע את השמיים, אבל כשאלף איש נרצחים ביום אחד ומרחפת סכנת השמדה על מדינת ישראל אז מספיק רק לכוון יותר (מבלי לומר מה זה אומר בכלל ואיך עושים את זה).

למזלנו, זהו מעוות שכן יוכל לתקון. אם ירצו. היום. אם בקולו תשמעון.

אבל יש בליל גדול מאד של שטוית ובילבולים ואני חייב להעמיד את הדברים על דיוקם כי זה גובל בחרפה.

א. אמרת שאחזיה מרד באשור? אחזיה היה עבד נרצע שלהם. אז כנראה שהתבלבלת והתכוונת לחזקיהו (אלף אלפי הבדלות) לא ברור לי איך אפשר להתבלבל בין משיח השם לבין אחד המלכים הגרועים שלנו (מתלבט אם ראוי לומר עליו יימח שימו)

ב. "אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד" נראה לי שכאן שורש העיוות שלך. זה לא שדוד הוא איידול. שרק בזכותו לבד נינצל חלילה. זה בזכות הברית שהשם כרת איתו (שהייתה על תנאי) שים לב למה שדוד המלך אומר בעצמו :"וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם לְמַעַן יָקִים ה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם"

"למעני ולמען דוד עבדי" - רוצה לומר למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור מלכות מהם" (רלב"ג)

כזכור על חזקיהו הכתוב מעיד שעשה הישר כדוד אביו ולא היה אחריו ולא לפניו מלך (לבד דוד) שעשה הישר בעיני השם כמוהו .

"בַּה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו"

ובדברי הימים מפורט יותר פועליו בחנוכת המקדש ובפסח שחגג כל העם.

"עַתָּה, עִם-לְבָבִי, לִכְרוֹת בְּרִית, לַה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

כלומר בזכות הברית שחזקיהו חידש בין עם ישראל והשם הברית שהשם כרת עם דוד יכלה להתקיים. אחרת כדבריך, אם זה לא התנאי ומספיק להיסמך על דוד כאדם איך תסביר שנחרב הבית הראשון והשני? הרי היה דוד המלך. שנניצל בזכותו. לא?

אגב, חז"ל לומדים גם שברית אבות עמדה עד דורו של חזקיהו ולא כולל (כלומר לדור של חזקיהו לא היה זכות אבות כי היא תמה)

ג. "בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים" כאן הכעס שלי כבר באמת גבר מאז שהדלקת אותי אתמול "מוזמנים לשאול את חזקיהו ואת רבשקה אם לימוד התורה מועיל" לפני שאתה מוכיח אחרים בלימוד תורה תעשה טובה קטנה ובדוק את הדברים שאתה כותב. כי אתה מבולבל. מאד. רבשקה לא היה מלך והוא בטח שלא כבש את ירושלים... רבשקה היה יהודי מומר שהשמיץ את השם בנוכחות יהודים רבים שהיו בחומות ירושלים. "אל דבר איתנו יהודית" זוכר? ואז ויגבה קולו. אתה לא שמת לב אבל כל הדברי נאצות שרבשקה אמר שם במודע או שלא במודע אתה ציטטת והבאת כראיה...

"וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-ה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר"

בחזקיהו עסקינן, ולא בחורבן הבית. ירושלים לא נחרבה. היא ניצלה בזכות חזקיהו ודורו שהיו צדיקים (חז"ל בפסחים כמדומני) אומרים שלא היה כדורו של רבי שמעון בר יוחאי וכשל חזקיהו שלא נראתה הקשת בימיהם.

רק ערי המטרופולין של ירושלים נחרבו, כלומר לכיש, גזר וכן הלאה

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם (לא ירושלים!!!)

אך לא לפני שכל הגולים עלו לירושלים (כולל ממלכת שומרון ) וזה מביא אותנו לנושא הבא שגם בו גילית בורות.

בימי המרד באשור ירושלים גדלה ויש לזה הוכחה כמובן גם בארכיאולוגיה ראה ערך חומות חזקיהו

וכן יש לזה רמז בכתובים "יוְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה" וכן בדברי הימים "והוא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ" כלומר ציון שממערב לעיר יבוס.

אם אתה לא מודע לאסכולה השלימה הזאת בארכיאולוגיה אז אין לי דרך וכוונה להמשיך להסביר. פשוט תלך לרובע היהודי ותראה את החומה הרחבה שנבנתה בימיו.

וההוכחה שגם ממלכת שומרון עלו לירושלים : " בפאת מטה אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם " (רד"ק עמוס ג יב)

ועכשיו לדובדבן שבקצפת

ומצטער אם אערער לך מעט את האידיאולוגיה "האנטי חרדית" שלך. במחילה אבל זה לא אידיאולוגיה חרדית. זו פשוט אידיאולוגיה יהודית. זה הבסיס של הבסיס של הכל ועצוב לראות קוקניקים שקצת התבלבלו בדרך. התורה היא הכל. כמובן שצריך לעשות את מה שבחלקנו אבל התורה היא המגינה. והנס בדורו של חזקיהו שבאופן אירוני הבאת הוא ההוכחה הגדולה לכך. וכן כן ידוע לי מה הרב בעין איה אומר על הניסים באותו דור, וזה נכון, ושוב אין סתירה.

"וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל-הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל-רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל-לְבָבָם לֵאמֹר

חִזְקוּ וְאִמְצוּ--אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל-הֶהָמוֹן אֲשֶׁר-עִמּוֹ כִּי-עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל-דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה "

ובכך ניצלה הממלכה. ואותו מלך דגול היה מועמד להיות המשיח שלנו.

אגב, הרב איפשהו באגרות כמדומני אומר שהתברר לו שהוא משורש נשמתו של חזקיהו מלך יהודה

א. אכן נפלה טעות תחת ידי, טעות סופר. זה קורה לפעמים כשמגיבים באמצע היום.

התכוונתי לחזקיה ולא לאחזיה, וכמו שכתבתי נכונה בתגובה הראשונה. וכמו שהמעשים שתיארתי שם היו מעשיו של חזקיה. וכמובן שהתכוונתי ליהודה ולא לירושלים, כמו שציטטתי נכונה את הפסוק.

מיהרת לכעוס ידידי, או שחיפשת אמתלאות כדי להוסיף פסקה או שניים לתגובה שלך.

ב. לפני שניכנס לפרטים נצטרך להבהיר שוב, כי זה שורש המרי, יש קיום תורה ויש לימוד תורה. כל הראיות החרדיות - כולל אלה שלך כאן - עוסקות בקיום התורה אך במסקנתה שלהן מוחלפת המילה "קיום" במילה "לימוד". זהו שורש האמונה שהוא שורש המרי.

ייתכן והמוח החרדי רואה זהות מוחלטת בין המילים הללו והוא מאחד אותם לעניין אחד, וזה באמת עיוות חמור.

ג. במה שקשה לך על לימוד תורה וזכותו של דוד: ראשית, "זכות אבות" זה ביטוי שמור ומשמעותו היא זכות 3 האבות ולא זכותו של דוד. וזה לא מענייננו, גם לא הזכרתי את האבות.

שנית, אם לימוד תורה מגן מצד עצמו אז אין צורך בזכות של אף אחד שהרי זכותו של הדור עצמו בגלל הלימוד מספיקה כי בכלל מאתיים מנה. וכל זה לשיטתך, או לשיטת החרדים שאת שיטתם אתה מייצג להבנתי בדיון הזה.

ג.2. ומה שהבאת מרלב"ג יפה ונחמד אך אינו יוצא מכלל דברי האברבנאל (בפסוק לג): "היה הש"י מגן ומחסה על העיר להושיעה, לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו ית' ובעבור הברית אשר כרת לדוד עבדו, שאם ישמרו בניו את מצוותיו לא יסור המלכות מהם... והעיר הנביא בזה שזכות חזקיהו וצדקתו תגין על העיר". בעברית מודרנית אומר האברבנאל שחזקיהו הוא זה שניצל, והעם ניצל אגב חזקיה.

ד. לגבי הרחבת העיר, אני לא רואה איך זה משנה משהו בטיעון או שאני לא מבין את האמירה הארכאולוגית. האם כל שטח ממלכת יהודה התרוקן מיושביו ונס לתוך ירושלים? אם כן אזי שאלתי מקודם עומדת בעיניה: האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם? למה יאמרי הגויים איה אלוהיהם?

ואם השטח לא התרוקן אזי בוודאי רבים מלומדי הצורה גם לא ניצלו אלא חוו את הכיבוש על נזקיו, שבוייו, פצועיו והרוגיו. וביניהם בוודאי הנמצאים בערי הבצורות.

ה. הדובדבן שבקצפת הוא קצת רקוב לדעתי, בכל הנוגע לכוחו בטיעון. הרי אתה רוצה לומר שלימוד תורה בהיקף החרדי של היום הוא מה שמציל ולצורך כך מביא ראיה את דברי חזקיהו הנהדרים, אך מה כתוב באותו פסוק שציטטת? שמא נעלם ממך במודע או שלא במודע אך כתוב שם "ויתן שרי מלחמות על העם". קרי, חזקיה יצר צבא. ובפשטות אלה דברי חיזוק לעם היוצא למלחמה, ואחרי נבואת ישעיהו נאמרו (או שאני טועה?).

מצד עצמו הוא רעד עד אימה מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר, כמו שידוע לנו ממאמר חזל על כך שלא היה לו כח לא לרדוף, לא להרוג ולא לומר שירה. כל זה למה לו? הרי למדו תורה בכמויות!

אלא, ושוב הדברים חוזרים לפשוטם הפשוט, לימוד אינו ממלא את הפונקציה שהטענה החרדית רוצה שהוא ימלא.

אם תגיד לי שאתה רוצה לדבר על קיום תורה, כאשר לימוד הוא מצווה מהמצוות שיש לקיים, זה כבר יהיה דיון אחר.

אפילו את דברי האברבנאל שהבאת ראוי לך לקרוא שוב "שזכות חזקיהו וצדקתו תגן על העיר"

טעות סופר אעלק גבר לפחות תודה שאתה קצת חלוד אולי קצת הרבה.

"רעד מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר'

ירושלים? דיברנו על זה כבר לא..?

"אני ישן במיטתי ואתה עושה" זה לא נשמע לי כמו מישהו שרועד מפחד.

נסיים את "הדיון" כאן כי זה ממש לטחון מים

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

רש"י בפירושו שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:

לסוף בטלה לגרור עון. כך כתוב במשנה לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:"

הרמב"ם בפירושו על המשנה שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא בפירושו שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז:

"

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת; אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"."

רש"י בפירושו שם:

"אם אין תורה אין דרך ארץ. כמ"ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד"א:"

הרמב"ם על המשנה שם:

"רוצה לומר בזה, שכל שנים מאלו, כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים אותו."

הרב עובדיה מברטנורא על המשנה שם:

"אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו נג:"

עיקר תוספות יום טוב על המשנה והרב עובדיה מברטנורא:

"אם אין תורה אין דרך ארץ וכו'. פי' הר"ב דרך ארץ משאו ומתנו יפה וכו' ואם אין דרך ארץ סוף שתורתו משתכחת ממנו. ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדם האחד לחברו שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאות. שאם אין האחד אלא א"כ שיקדם לו האחר. וכל אחד יש לו דין קדימה על חבירו נמצא שאי אפשר שימצא המאוחר בלא הקודם ושניהם מאוחרים נמצא ששניהם אינם נמצאים. ועוד שודאי שיש לדרך ארץ קדימה זמנית על התורה. וכמ"ש במ"ב פ"ב. אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות. כי לא ידע כדת מה לעשות כענין חז"ל בפרק המניח [דף ל'] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזקין וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאינו נושא ונותן יפה וכו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל שם שמים שאומרים אדם זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו [יומא דף פ"ו] וכו':"

כי הרמב"ם, הטור והרמ"א פסקו את זה בהלכות תלמוד תורה. (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, בטור ובשולחן ערוך בסוף סימן רמו ביורה דעה)

הטור, הבית יוסף והב"ח הביאו את הדברים להלכה בהלכות משא ומתן (אור חיים סימן קנו)

בכלל, אחת התופעות התמוהות זה החשיבות הגדולה המוענקת ללימוד תורה במקומות רבים ועדיין לא לומדים שם הלכות תלמוד תורה. מובן לנו שצריך ללמוד הלכות שבת כדי לדעת איך לנהוג בשבת והלכות חנוכה לקראת חנוכה, למה לא לומדים הלכות תלמוד תורה לפני שלומדים כל היום תורה?

הם לא קראו לזה עבודה, אני קראתי לזה עבודה, הם כתבו פרנסה כפי שהבאתי פה למטה:

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

בגדול -

1. לא סביר שלשתי הדמויות שהצגת, יש את אותו אופי.

2. בהנחה שהציבור כאן הוא בגדול 'דתי לאומי' ואם יש חרדים שגולשים בערוץ 7, הם לא 'מיניסטרים' - יש מעט מאוד אברכים שעונים על התיאור שהצגת.

3. כמעט כל האברכים בציבור הדתי לאומי, (למעט עשרות בודדות) עשו שירות צבאי כזה או אחר ומשרתים במילואים בשגרה ובוודאי במלחמה.

4. כמעט כל מי שמתחתן בציבור הדתי לאומי על דעת שהוא אברך בתקופה הקרובה ולא מתחייב להמשך. יש מי שכבר עם תכנית יציאה (עד סוף ההסדר/התעודת הוראה וכד') ויש מי שעדיין לא, אבל גם הוא, כמעט אף פעם לא חותם קבע.

5. רוב מי שנשאר אברך מעבר לגיל שלושים - זה או עם תכנית ספציפית (כולל דיינות וכד'), או בסוג של מחקר תורני - כמו מכון הלכה ברורה, המכון של הרב רימון, הר ברכה וכד'.

בהצלחה

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

עד כמה זה באמת מעודכן (אולי יש כאלה שכבר לא עוסקים בזה)

ולפי זה ננסה לחשוב על שדכנים פעילים..

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

לאט לאט ליצור אמון ולא להיבהל, בהלה לוקחת 50 אחוז מאנרגיה שלנו. זה יבוא.

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

טוב שאתה נכנס לישיבה והיא למדרשה. תדאג לתת לעצמך זמן להיבנות בישיבה, ותנצל את הליווי הרוחני והדמויות שתפגוש שם.

ותזכור לא נכנסים לקשר ולא מתחתנים בשביל לפתור בעיות. קשר טוב יכול לתת הרבה כוח וטוב, אבל הוא לא אמור להיות הפתרון לקשיים שכל אחד מביא איתו.

כדאי מאוד שיהיה לך ליווי מיטיב של אדם שאתה סומך עליו, שמכיר אותך ויכול לעזור לך להסתכל על הדברים גם מבחוץ ולא רק מתוך הסיטואציה.

ומסכימה עם מה שכתבו לך @מדרשיסטית20 ו @נוגע, לא נוגע

תלוי כמה אכפת לך מהצניעות... אבל נראלי אתה באמת קצת מתעוור...

דרך צלחה

כי אתה מציג תמונה שקשה מהצד להבין אותה ורק אתה יודע באמת מה יש מולך.

מצד אחד,

תמיד טוב להכנס לקשר כאשר לך -טוב כשאתה לבד- (כלומר אתה לא במצוקה ואז מחפש זוגיות כדי להרגיע את המצוקה).

אז הקשר בריא יותר, כי אתה גם חזק יותר במקרה שיהיו בעיות.

אם אתה מגיע מתוך מצוקה או חולשה, אז ברגע שיצוצו בעיות אתה תהיה פחות חזק להתמודד עם זה ואז אתה יכול להכנס לסיחרור ולהתגמש או להלחץ

גם כשאין צורך בזה.

מצד שני,

אתה אומר שמדובר בבחורה עם אישיות מדהימה. השאלה אם פירגנת מתוך נימוס או שבאמת התכוונת לזה ויהיה לך קשה מאוד להשיג שוב בחורה כזו ?

כי גם זה חשוב לא לפספס.

מורכב.

מה שאני הייתי עושה במקומך,

זה משתף את המציאות, את האמת, את כל האמת, עם אותה בחורה.

אומר לה בדיוק את המורכבות הזו ורואה איך היא מגיבה אבל מעבר לזה, אני באמת לא יכול להגיד משהו ברור.

פשוט אתה צריך לשים לב, לא להלחץ ולא למהר לקחת החלטה פזיזה, שלא תפספס משהו מתחת לרדאר.

בתחושה שלי,

אם בן אדם נמצא איתי בתקופה קשה בחיים למרות שזה פחות האינטרס שלו והוא עובר איתי הכל, בלב שלם, נותן תחושה שאפשר לסמוך עליו (עליה)

אצלי זה מקבל המון נקודות בונוס, כי אם בתקופה חלשה היא איתי, אז בתקופה חזקה אני אהיה איתה. אבל לא יודע אולי פשטני מדי.

מי יתן שתקבל את ההחלטה הכי מתאימה לשניכם.

הצלחתך, הצלחת עם ישראל.

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,

ותחשוב טוב על מה שכתבת.

ובלבד שבקיר הזה יש שקע חשמל

כלי ששת, תבניות, פיירקס, ספלים, וכו'

תיק איפור

מחזיקי מפתחות

נרות ריחניים

מסגרת לתמונה