לאמא שלי יש חברות שלא התחתנו בכלל כתוצאה מהתנגדות הורים וגם בת דודה של סבתא שלי.מבחיתי עדיף כבר להיות גרושה. חוץ מזה אם היית מתנגדת והם היו מתחתנים בכל זאת אז מה הרווח?

אני מעתיק שני משפטי מפתח, בהם את מודה בפירוש שה"בעיה" עם החתן הינה נחלתכם בלבד, ואילו בתכם מאושרת:

"ביתי נראית שמחה בחיי הנישואים שלה, אבל אנחנו פשוט לא מבינים מה היא עושה איתו???"

"אין ספק שמבחינה ריגשית הוא טוב אליה ונותן לה את החיזוקים שהיא צריכה, אבל בכל זאת מאוד מאוד קשה לנו."

הלוואי על כולנו שהבנות שלנו יהיו מאושרות ושמחות בבעליהן, ושנתחיל לחדוב על טובתן במקום על טובתינו!

הרי חלום חייו של כל הורה הוא לראות בשמחת ילדיו, מה הקטע??

פחות משנה מה הייתם אמורים לעשות. זה שלא עשיתם, זה אומר שככה ה' רצה שיקרה, גם אם זה הכי לא מובן בעולם למה.

כל אותם מחשבות שגרמו לכם "להירדם בשמירה" מישהו, אבא אוהב שלכם ושל הבת שלכם, הכניס לכם לראש. הם לא באו סתם.

צריך להתחזק ולהאמין בזה.

ודווקא מתוך כך, יכול להיות שיש משהו במה שאתם אומרים, שביתך יותר מבעלה בכמה תחומים. אבל הוא כרגע בעלה, וב"ה שטוב לה, ואתם כהורים צריכים כל יום להתפלל על הבית שלהם, על הזוגיות שלהם.

ולעשות הכל שימשיך להיות להם טוב.

יש את השאלה התיאורתית, האם הורים צריכים להתערב בבחירת בן זוג. עכשיו אתם לא שם, אתם אחריה וחבל להתעסק בה. זה לא יהיה נכון לדעתי, ויכול רק להחליש אותכם, ומתוך כך גם את הבת שתראה את רגשותיכם, (אי אפשר להסתיר לגמרי לאורך זמן)

חפשו בחתן נקודות טובות, תגדילו את אורו בעיניכם, תתחזקו באמונה ותפילה...

וזה יעבור גם לביתכם.

לכל זוג יש את הנסיון שלו, אולי זה מה שה' בחר לה? מאחלת לכם רק טוב!

נראה לי שהטעות העיקרית בחשיבה זה המשפט "ואנחנו חושבים שהיתה יכולה למצוא מישהו הרבה יותר ברמה שלה."

הרי בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהזיווג של האדם נקבע 40 יום לפני יצירתו. זה נכון שלפני שמתחתנים אי אפשר לדעת מי זה אותו אחד שנקבע לנו, אבל ברגע שכבר היתה חתונה, אז הגישה צריכה להשתנות לגמרי- זה האדם שנקבע לה מראש, הוא הזיווג שלה, ולא אף אחד אחר!

[נכון שיש גם מצבים של נישואין קשים מאוד, שבהם אפשר לשקול גירושין. ואז יש דרכים שונות להסביר את מאמר חז"ל הנ"ל, אבל פה זה לגמרי לא רלוונטי כי היא כן שמחה בו, אז אין מה לדון בכיוון הזה].

ומניסיון אישי (מאוד שונה מהמצב אצלכם אבל בכל זאת יש מן המשותף):

אמא שלי תמיד חשבה שאני צריכה להתחתן עם מישהו גאון במיוחד. לא כי היא לא מעריכה אנשים שלא גאונים, אבל כיוון שאני תמיד הייתי מאוד מוצלחת בלימודים, והייתה לי תפיסה מהירה במיוחד, היא חשבה שלא יהיה מתאים להתחתן עם אדם שלא כזה, כי בנישואין מאוד חשוב שהאישה תעריך את הבעל, ואם אני אבין הכל יותר מהר ממנו זה לא יהיה לנו בריא.

בסופו של דבר- בעלי מאוד שונה מהדמות שהיא ציירה לעצמה. הוא למד הרבה מאוד שנים בישיבה, ויודע הרבה מאוד בתחומי התורה, וגם אוהב ללמוד ולהרחיב את דעתו בנושאים שונים, אבל בתחומים אחרים אני יודעת יותר, ואת כל החישובים המתמטיים שצריך אני עושה.. ובפועל, למרות שזה מאוד שונה ממי שאמא שלי דמיינה שאני אתחתן איתו- הוא האדם הכי מתאים לי מכל הבחינות, ואני מעריכה ומעריצה אותו על מה שהוא ועל מי שהוא. (דווקא כשנפגשתי לפניו עם מישהו שכבר היה בדרך לפוסט-דוקטורט, הרגשתי כל כך כלום לעומתו שזה היה בכלל לא מתאים).

אצלנו זה שונה, כי אמא שלי אמנם הייתה לחוצה מאוד לפני שהתחתנתי איתו, ומאוד פחדה שאני עושה טעות, אבל אחרי החתונה כשהיא למדה להכיר אותו יותר ולראות את החכמה שבהחלט קיימת בו, רק בצורה שונה ממה שהיא חשבה, וכשהיא ראתה כמה שאנחנו מאושרים ביחד- היא כל כך שמחה בשבילנו, ומאוד מאוד מעריכה את בעלי.

בכל מקרה, אם ביתך שמחה, והוא גורם לה להיות מאושר, אז זה האדם שמתאים לה, ואף אחד אחר לא היה יכול להיות במקומו. אתם לא צריכים להעריך אותו אולי על חכמה שאין בו, אבל אם הוא גורם לבת שלכם להיות שמחה, זו כבר סיבה מספיק טובה להעריך אותו ולשמוח בו..

הבעיה שהוא לא מוסיף לכם כבוד, לא הרמה שלו ולא המשפחה שלו. תסתכלו על האמת שהבת שלכם שמחה, הוא מספק אותה במקום שהיא צריכה מגבר. יכול להיות שבעיניכם זוגיות זה הרבה שיתוף אינטלקטואלי ותחומי עניין וכ' אבל יש כאלה שמחפשים בעיקר את הצד הרגשי, אינטימי מיני ונראה שהיא שמחה ומסופקת. אז לפי קריטריוני הזוגיות שלה, טוב לה. והיא לא נמצאת באיזה מצב סיכון שצריך לפקוח את עיניה. אז תשמחו בכך שהיא קיבלה את מה שהיא רוצה. אם הייתה מתחתנת עם משהו ברמה שלה אבל היחס שלו לא היה מספיק טוב בעיניה, זה הרבה יותר פספוס...

צריך עבודה עצמית לשמוח במה שיש...זה אכן קשה...

ואים מה להרגיש אשמים כי טוב לה...יכול להיות שאם הייתם מתנגדים אז היא הייתה מקשיבה ועד היום הייתה רווקה מתוסכלת...וזה לא חבל?

הבן שלנו מוצלח במיוחד ויש לו תעודות על כך (בלי לפרט). התאהב בבחורה מבית בעייתי (האבא מכה, ולא רק את הילדים. עד כדי כך שהבחורה חשבה שכך נוהגים כולם וגם עליה להשלים עם העובדה שהיא תחטוף מדי פעם אחרי החתונה. היא התפלאה לשמוע שהבחור לא מתכנן כך) וכדי לגונן עליה הוא נענה לכל בקשה ודרישה, לא רק שלה אלא גם של האבא, וכיון שהבחורה מפחדת מכל מה שנמצא בעולם הרחב וכדי לשמור עליה הם נמנעים מלבקר אצלינו, למרות שהם מבקרים תדיר בבית הוריה. כמובן שבחתונה ההחלטות התקבלו לפי רצון הצד שלה וכמעט שלא התחשבו ברצוננו (כל בקשה שלנו פורשה כנסיון לתקוע מקל בגלגלי החתונה). הבחור ניתק מגע מכל החברים שלו (היו לו הרבה, הוא טיפוס חברותי מאד) ולא עונה להם לטלפונים, למרות שהיא שומרת על קשר רציף עם חברותיה והן גם מתארחות אצליהם בבית.

אין לנו ספק שהוא פועל לא נכון אבל איננו יכולים לעשות דבר. אולי הזמן יעשה את שלו ואולי לא. מבחינה פסיכולוגית, רגשות רחמים וחמלה על מישהו יכולים להוביל לרגשות אהבה ומשיכה.

אנו מתנחמים בכך שיש צרות גדולות יותר (בנים שלא מתחתנים למשל) ושהבחור ימשיך בעז"ה את שושלת הדורות עם המשפחה שהוא בחר להקים. אנו מאושרים שלפחות הוא הולך בדרך התורה וכאן בארץ.

אבל הבן שלך נשמע כמו אישה מוכה-ניתוק מהמישפחה והחברים כשחייו נשלטים על ידי משפחת אישתו כי איזו הגנה זו המשך הקשר עם האב האלים וכניעה לתכתיביו בשונה לחלוטין מהמיקרה של פותחת השירשור

אני מכירה משפחה שההורים המציאו על האשה את כל הסיפורים

וכשהבן ניתק קשר לאחר נסיונות של להרגיע את ההורים מהגישה המגעילה לאישה

אז ההורים המציאו שהוא ניתק כי האשה בעיתית

מאווד צריך לקבל סיפורים כאלה בעירבון מוגבלללל

ברר איתו את הענין ותידע אותנו על אמינותו

נראה שמדובר בבחור שמנסה להתמודד עם מצב לא פשוט.

הוא מנסה לגונן על אשתו לא רק פיזית אלא גם רגשית, מנסה לעזור לה לשמור על כל הקשרים מבלי לאבד את השפיות.

מנסה לא לאבד כלום.

צריך להסביר לו שלמרות שזה מאמץ חיובי, המאמץ העקרי לא צריך בלהאבק על על פינה אלא בהשפעה חיובית.

השאלה הנשאלת היא מה חלקם של ההורים שלו בסיפור, האם הם פתוחים ותומכים או מבקרים ולא מקבלים.

יתכן שהוא מתנתק מההורים כחלק מההגנה על אשתו.

בקשר לעזרה לאשתו, ככלל, עדיף להרבות חוויות חיוביות מאשר להאבק בכדי לתפוס את כל מה ש"היה".

אבל ממש לאט

הבחור לא רוצה עצות מאיתנו, הוא טוען שטוב לו ככה. והבחורה? היא וודאי מאושרת. בעננים.

שיהיה ברור. האבא שלה לא שולט בבחור בכח הזרוע אלא בזה שהבחורה עדיין כרוכה אחריו והבחור מנסה לתת לה את כל רצונותיה.

ואילו אצל הפותחת המצב סתם לא נחמד ולא נעים להורים..

כדאי שתלכו ליעוץ

לא קראתי את כל התגובות הקודמות אבל...

אני נשואה עדיין פחות משנה...

ב"ה שמחה ומאושרת בוודאי שתמיד יש עבודה!

בטוחה שגם לבת שלך יש עבודה...

תחשבי רגע לפני שהבת שלך  התחילה להיפגש.. מה את אמרת לה שהכי חשוב? על מה צריך לשים לב?

(על השכל? או על היחס שלו אליה?...) איך מישהי פעם אמרה לי? "אם הוא  לא יידע כל מיני דברים... או שתלמדי אותו או שתלמדו יחד"...

תשמחי!! תשמחי, ב"ה זכית בחתן עם מידות טובות (זה מזכיר לי את כל הסיפורים האלה על הנסיכות הגדולות בארמון שבוחרות להתחתן דווקא עם אחד מפשוטי העם כי שם היא מוצאת את ה- מידות... חח ;) בהצלחה!

יפה אמרת.  אנשים יקרים לדורותיכם- השכל וההצלחה החיצונית יש להם חשי בות אבל בלי מידות טובות הכל לא מחזיק מעמד!

יש לכם חתן עם מידות טובות! הללויה! שווה לשמוע קצת מאנשים שהתחתנו או חיתנו עם אדם מקולקל במידות - אין גרוע מזה. הקושי שלכם הוא במידות של עצמכם- ההורים, שחולמים על "יותר" ולא יודעים להבחין בטוב שקיים. תתפללו שהמחשבות הלא טובות שלכם לגבי נישואי הבת יחלפו כלא היו- אלו מחשבות שמקורן ביצר הרע. בהצלחה רבה

זאת אומרת - לא בחרתם לפגוע בבחור או במישהו, בגלל שהדברים לא מצאו חן בעיניכם.

בעלי הוא אדם מדהים! לפעמים נדמה לי שהתחתנתי עם מלאך! ואני ממש לא צוחקת..

מבחינת אבא שלי, הקריטריונים לבחור מוצלח עבורי -
עמדו בעיקר על הזמן שלמד בישיבה, הבית שממנו הגיע, מאיפה ינק את ערכיו..

(יש בזה הרבה, אבל לבעלי אין את הרקע הספציפי הזה, הוא לא הגיע מבית דוס במיוחד..)

היה לי ברור שגם אם אביא את הרב מרדכי אליהו הבא! -

הוא לא ימצא חן בעיני אבא שלי על ההתחלה, ויקח לו המון זמן לקבל את זה..

כי הוא פשוט חושב שהבת שלו מושלמת, ובאמת קשה לו לשחרר, ולאפשר לקב"ה לתת לי את בן זוגי שהוא רואה לנכון..

(מה גם שאני רחוקה מלהיות מושלמת)

גם תפיסות ה"הצלחה"  - של אבא שלי ובעלי - יוצאות מנקודת ראות אחרת לחלוטין!!

אני בטוחה שבהתחלה הוא חשב (ואולי הוא חושב עד היום אבל לא אומר? כמוכם?)
שהתחתנתי עם בחור פשוט מדי עבורי..

אני באופן אישי בטוחה! - שכל אישה שתתחתן עם בחור שיש בו חצי מהמעלות שבבעלי - תהיה מאושרת עד אינסוף!

ושקיבלתי מתנה עצומה מה' בכל הקשור לזיווג שלי!

(ואם מישהו דאג - הוא יודע למנות היום הרבה מאוד מעלות של החתן שלו..)

זיווג הוא שמימי. תרצו או לא תרצו - זה מי שהקב"ה ייעד לבת שלכם.

וכל עוד היחסים שלהם תקינים וטובים, ואין פה משהו לא בריא, נראה שתצטרכו לקבל את זה.

אגב - גם אני מתפללת מאוד!! שאזכה להיות חותנת טובה

על אף שאני כבר יודעת, שאני דומה מאוד לאבא שלי..
ושיהיה לי קשה מאוד לקבל אפילו גיסות (גם אם הן יהיו כלילות המעלות..)

במסגרת העבודה האישית שלי בתחום, נדמה לי על עצמי - 

שבמקור זה נובע מהמחשבה שאני יודעת הכי טוב.. אולי אפילו יותר מהקב"ה, מה נכון למי ומה, ומי שווה את מי..

האמנם? 

 

משתדלת ללמוד מחמותי המדהימה, שהיא ממש כמו אמא שניה שלי לכל דבר!!

שאזכה להיות בענווה לכל מה שה' בוחר לקחת או לתת לי - ולקבל כמוה את הכלות והחתנים שלי..

לפני מספר שנים, הייתי בשיעור של הרבנית אסתר לבנון בבנין שלם, בנושא הילדים שמתחתנים, כלות חתנים וכו'

והיא סיפרה על אישה שבאה אליה והתלוננה על החתן, ובסוף השיחה סיפרה שלבת ולחתן יש 5 ילדים..

והרבנית אמרה לה- ולנו-

עד האירוסין- זה הזמן שאפשר לחשוב "האם זה מתאים, אולי לנסות להפריד, להסביר לבת/בן על צדדים נוספים שאנו רואים בחתן או בכלה והם לא רואים.

אחרי האירוסין- זה כבר החלטת שמים, ובשום אופן לא לחשוב על "זה לא הנכון, זה לא מתאים" אלא רק לחזק ולקבל, וכמו שאמרו לך אחרים- לחפש - ממש לחפש בנרות- את הצדדים הטובים, וכל הזמן לחשוב עליהם.

אם תרצי, אני אחפש לך את השם המדויק של השיעור, ויכול להיות שאפשר לקנות הקלטה שלו מבנין שלם.

בהצלחה רבה!

ולא עד האירוסין...

כי היום הרבה מהזוגות מביאים את המיועד/ת רק לאחר החלטה,

ואז להורים אין מספיק זמן להיכרות עם המיועד/ת עד לאירוסין.

אני מכיר מקרים של ממש כמה שעות...

וגם החתונה זו ממש התחייבות הלכתית!

בשונה מאירוסין של היום, שחוץ מהוצאות כלכליות, אין בהן ממש.

אילו היו האנשים נפגשים באופן טבעי בתנועה, בלימודים, בעבודה, בצבא וכו' רוב הסיכויים שהם היו פוגשים ומכירים בני זוג שדומים להם יותר ואולי אף מתאימים יותר ברקע, בתכונות ובאישיות.

בשיטת הדייטים פוגשים גם אנשים שבחיים הרגילים לא היינו מגיעים אליהם כלל. (גם לטוב)

כשמציעים הצעות תמיד אפשר "לברור" ולומר- המשפחה לא מתאימה לי וכד'...

אבל כשמכירים באופן ספונטני מכירים קודם אתהבנאדם ולא את הרקע. ולכן יכולים להכנס למקומות שמלכתחילה לא היו רצויים.

אני רוצה להזכיר נק' אחת, בקצת יותר עומק-

יש תורה של רבי נחמן על עין טובה (אל תשאלו אותי איזה בדיוק, אני לא מבינה בזה... לקחתי לי את העיקרון לחיים, לא את הספר הכתוב...) 

עין טובה היא דבר שיוצר מציאות

אם יש מציאות שמסתכלים עליה- הצורה של המבט- יוצרת את המציאות להיות יותר בצורה הזו

אם יש מציאות שיש בה גם רע וגם טוב- ומסתכלים עליה במבט של טוב- אז המציאות נהיית באמת יותר טוב! 

תסתכלי בעין טובה על החתן שלך

באמת, בכנות עם עצמך, לא בהצגות מבחוץ 

איזה דברים טובים את יכולה לומר עליו?

את תראי- את יכולה ליצור טוב, להביא טוב 

את חמות נהדרת  

אמא יקרה.

לפני שנים, טרום תקופת נישואי ילדינו, שמעתי מאשה חכמה: "אני אוהבת את חתניי וכלותי עוד לפני שאני מכירה אותם... בהם/ן בחרו ילדיי." 

זהו מסר שמלווה אותי בכל התקופה הנפלאה הזו: הרי אותם/ן לא אנחנו גידלנו, ותמיד אדם קרוב לעצמו ולילדיו יותר. באופן טבעי נמצא חסרונות, ואם לא פחות מ, אז באופי או ביופי וכו'. אם ניקח את הדברים כעבודת המידות שלנו ללוות את בחירות ילדינו בקבלה פנימית ואוהבת של בני/ות זוגם- נצא אנו וכמובן המשפחות הנוצרות, נשכרות. ובע"ה המשך הדורות יעיד על כך.

                                                           והכל בעין טובה ולב אוהב!       בהצלחה!

ואם הוא היה בנך היית רוצה בשבילו את הטוב ביותר גם אם הוא "לא כל כך מוצלח" כהגדרתך. הוא שלך! ואם הורי אשתו היו מביטים בו בצורה לא טובה, בצרות עיין והתנשאות- תחשבי כמה זה היה כואב לך. אז "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

זו הפעם הראשונה שאני כותבת פה, ואני רוצה להגיד תודה לכם, אנשים טובים, (כמעט) על כל התגובות בכללי ובפרטי (א' - תודה!)

תודה שעצרתם את מרוץ החיים, והקדשתם זמן לנסות לעזור לי מנסיונכם ומחוכמתכם, על אף שאתם לא מכירים אותי.

זה סוג של גמילות חסדים בסתר

רובכם נגעתם בנקודות נכונות, ועזרתם לי לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת. בהמשך לדברים שחלקכם כתבתם בצורה כזו או אחרת, אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות שהמחשבה יוצרת מציאות ולא להיפך.

כאשר מגיעות מחשבות שליליות בעקבות מציאות מסוימת, מותר להיות עצובים, מתוסכלים, אפילו לעבור תקופת אבל על החלומות שהיו לנו, וכנראה לא יתגשמו, אבל כאשר רואים שהמחשבות האלו לא מקדמות אותנו לשום מקום טוב, צריך לעצור אותן בכח, ולחשוב במודע מחשבות חיוביות שבסופו של דבר יגרמו למציאות להיות חיובית יותר.

זה חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה.

ולאלה מבינכם שלא הצליחו להתחבר למה שכתבתי, והאמת שעד שהגעתי למצב הזה, גם אני לא יכולתי להבין.

במצוקתינו דיברנו עם זוגות חברים שלנו. (אתם יודעים, זקנים שכמונו עוד מדברים ומרכלים אחד עם השני, ולא רק בפורומים אנונימיים באינטרנט....). התברר לנו שיש הרבה מיקרים כאלו, כמובן בעוצמות כאלו ואחרות, שמתוסכלים מאוד מהבחירות של הילדים שלהם. הסיבות רבות ומגוונות. 

אלו אנשים נורמטיבים לחלוטין, אנשים טובים וערכיים- ובכל זאת כשהגיעו להתנסות הזו- "חטפו בוקס בפרצוף".

לכן- יש סיכויים גדולים שגם לכם זה יקרה.

עצה קטנה ממני- תעשו, העתק הדבק לשרשור הזה, ובבוא היום, תוציאו אותו, תקראו ותפנימו. תגלו כאן הרבה עצות טובות.

אכן, נגזור ונשמור

כתבת שאת נשואה 20 שנה.

אז מי כמוך יודע שהדבר שהכי חשוב בזוגיות זה המידות הטובות.

נשמע שביתך זכתה בכך... ב"ה!!!

(ולגבי משפחת המוצא- זה נחמד שהוא יבוא ממשפחה טובה, אך המשפחה אינה מורה על האדם.

לטוב ולמוטב...)

ולא את שאר התגובות.

סליחה, אבל אני פשוט לא מבינה אותך (אתכם), הבת של שמחה בחיי הנישואין שלה. מה את צריכה יותר מזה??

מבחינה ריגשית הוא טוב אליה? הוא בעל מידות טובות? הוא נחמד?

טוב להם ביחד??

מההודעה שלך נשמע שלגמרי כן, אז מה מפריע לך?

אולי זה בדיוק מה שהבת שלך צריכה, אולי היא לא צריכה מישהו עם רמה שיכלית כמו שלה או גבוהה משלה, אלא אדם רגיש שיבין ויכיל.

וזה מה שהיא קיבלה, וזה הכי הכי חשוב.

את יודעת, נראה לי שחמותי הייתה כותבת עלי אותו דבר אם הייית שואלת אותה.

כשהגעתי למשפחתם לפני הרבה שנים, הם היו בשוק מהבחירה של הבן שלהם, גם מהמהירות שבה התגלגלו העניינים, גם מהמש'

המתוסבכת שממנה הגעתי, מהרמה הדתית שלי שהייתה נראית להם מוגזמת ואולי גם ממני, הייתי מאוד סגורה והם לא הבינו מה הוא מוצא בי.

הם ניסו להגיד לו שייקח את הזמן כדי לחשוב, אבל ב"ה הוא לא רצה לקחת את הזמן. (והוא היה כבר רווק הרבה שנים.)

אולי עד היום הם חושבים שהוא היה יכול להשיג משהו יותר טוב. הם לא אומרים כלום בנושא מרגע שהתחתנו, אך לפעמים מתחת לפני השטח אני מרגישה בדברים. אני מנסה להתעלם, מה גם שכשלמדו להכיר אותי, היחסים יותר התחממו(לטובה) .

לפעמים אני מנסה להזכיר לעצמי שהם בסך הכל דואגים מאוד לילד שלהם שהם מאוד אוהבים, אבל אני לא בטוחה שהם תמיד יודעים באמת מה הכי טוב בשביל הילד שלהם. הוא כבר לא הילד הקטן שהם מכירים, מרגע שהוא התבגר הוא בנה לעצמו חיים עצמאיים שהם לא תמיד מכירים היטב,  לכן הבחירות שלו לא תמיד מובנות להם.

וחוץ מזה צריך לתת מקום לאמונה שאם הקב"ה הועיד אותם לבנות את הבית הזה, כנראה כך צריך להיות וכך יהיה גם טוב.

(כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק, אם יש חשש שמא בן הזוג מתעלל בצורה זו או אחרת בבת שלכם, אך נשמע שזה ממש לא העניין.)

מקווה שבבא העת אוכל גם אני להשלים עם הבחירות של הילדים שלי...

ועוד משהו- כדאי בכל מקרה לחפש את הטוב אצל כל אדם, במיוחד אם הוא הצטרף למשפחה. כמו שהילדים שלנו אינם מושלמים ואנחנו אוהבים אותם כמו שהם כך כדאי להתייחס אל בני זוגם. למרות שזה וודאי לא פשוט.

אולי בתך אוהבת אותו דווקא כי הוא נותן לה את המקום של המוצלחת? אולי טוב לה איתו כי הוא אוהב אותה באמת בפשוט ובלי כל מיני שטויות מסביב?

ובמה בכלל מתבטא מוצלחות? דווקא בחכמה? אני בטוחה שאם היא בחרה בו וטוב לה איתו כנראה מידויות עולות על הכל.

האמת שאני מאוד מקווה שחמותי לא חושבת עלי ככה כי זה פוגע ממש. 

אני לא מכירה אותכם וברור לי שאתם רוצים רק בטובת ביתכם,

עלתה לי מחשבה ואולי יש בה נקודת אמת,

ממה שכתבת הרגשתי ששכל ואינטליגנציה זה משהוא שאתם מחשיבים מאוד (ואני מניחה שזו הסיבה שהפער כל כך קשה לכם),

אולי ביתכם החכמה הרגישה שאינטליגנציה זה חשוב אבל לא הכי חשוב, ולכן היא בחרה לעצמה את מה שחשוב לדעתה- חוכמת הלב,ויותר מזה אולי היא בחרה דווקא את הבחור הנפלא שלה שלא ימדוד אותה במדדים שכליים אלא יאהב אותה אהבה אחרת משלכם, ואולי לכן היא שמחה בו ומי שהוא, דווקא כמו שהוא. 

מקווה שהובנתי ולא פגעתי, ומאחלת לכם שתלמדו לאהוב אותו מהמקומות שטובים בו.

נ.ב: הייתי מציעה לכם לשבת ביחד את ובעלך ולעשות "אזמרה" על הבחור- להאיר בו רשימת של תכונות טובות, מעשים טובים שיש בו וכך לפתוח את הלב אליו.

מכירים את הסיפור על המלך שלמה ובתו????

לשלמה המלך הייתה בת ושמה קציעה
הנערה הייתה יפת תואר חכמה וטובת לב.
כשגדלה הנערה רצה אביה לדעת מי יהיה החתן שלה וקרא לכהן הגדול שישאל באורים ותומים מי הנער שישא את בת המלך לאשה?

הכהן שאל באורים ותומים והשיב כי בחור עני וללא שם תואר יהיה בעלה.

לשמע הדברים החליט המלך למנוע את נישואי בתו לאותו בחור.

לעבדיו ציווה ללכת לאחד מאיי הים אל אי רחוק ושומם ולבנות עליו מגדל גבוה וחומות סביבו ללא מדרגות בתוכו ולא לספר לאיש על פקודתו.

אותם עבדים שטו בספינה ובנו מגדל מוקף חומה ובו הניחו מיטה שולחן וכיסא למגורי אדם אחד בלבד

לאחר שסיימו את מלאכתם שבו לארמון המלך והוא ציווה עליהם לשוב בעוד שבועיים

בינתיים פנה המלך לביתו והורה לה להכין בגדים לתקופה ארוכה עד שהמלך יקרא לה.
הבת עשתה את רצון אביה ללא כעס כי חפצה לכבד אותו


לאחר שבועיים הובילו העבדים את הבת למגדל אשר על האי הבודד

בעזרת סולמות טיפסה הבת לראש המגדל ונשארה לבדה בחדרה.

הסולמות הורחקו מהמגדל והיא נותרה לבדה.


לאחר מכן קרא המלך לנשר גדול וחזק וציווה עליו לקחת בכל יום ממטבח המלך אוכל ולהביא לביתו שבראש המגדל את ארוחותיה.



באותם ימים חי בעיר עכו איש עני אביים שמו ולבנו אשר נולד קרא ראובן.
הילד גדל והיה ליפה תואר נבון ומוכשר, אך בשל המצב הכלכלי הקשה בבית ביקש לשוטט בארץ אולי ימצא תעסוקה ויביא מעט כסף לפרנסת הבית



הנער נפרד מהוריו ויצא לחפש את מזלו.
כל היום הלך ללא אוכל ומשקה רעב ועייף היה לעת ערב ופחד נפל עליו.
התחנן לה' שימצא עבורו איזה מסתור וה' זימן לו נבילת שור מונחת על הארץ.

נכנס הנער לתוך בטנו הפתוחה של השור ונרדם.
בשנתו לא חש בנשר גדול שנעץ ציפורניו בנבלת השור הרים אותה יחד עם הישן בתוכה ונשאה אל ראש המגדל שבו שכבה בת המלך
לאחר ששבע הנשר מבשר השור עף לדרכו והנער נשאר במגדל


בבוקר יצאה בת המלך למרפסת המגדל ומצאה את הנער הישן
העירה אותו והוא לא ידע לספר לה כיצד הגיע אליה.

הנערה שמעה את סיפור הנער היא כיבדה אותו מהמאכל הרב שהיה בחדרה והציעה לו להישאר איתה במגדל הבודד.
אין לך דרך כיצד לרדת מהמגדל וגם אם תצליח לרדת תמצא עצמך מרוחק ממקום ישוב.
תישאר איתי, הזמינה הנערה את הנער להישאר איתה ומעתה והלאה הנשר היה מביא בכל יום שתי ארוחות בכל פעם והשביע אותם

עברו ימים ושני הצעירים מצאו חן אחד בעיני השניה והבינו כי מאת ה' יצא הדבר והסכימה להינשא לבחור.
בדם שיצא מאצבעו הדקורה טבל נוצה וכתב לה כתובה.

חיו בני הזוג בשלוה ונולד להם בנם הבכור ושמו "זכור"
הנשר הבחין בילד ומעתה הביא שלושה ארוחות בכל יום אל המגדל


זמן רב עבר והמלך התגעגע לביתו ושאל את הנשר מה שלומה?
והנשר השיב כי שלום לה ולבעלה ולבנה הקטן ולא חסר להם דבר.

המלך סירב להאמין למשמע אוזניו
הוא החליט לצאת עם עבדיו אל עבר האי. שם הלך למגדל. ציווה להרוס את החומה סביבו ולהעמיד סולם גבוה.

המלך ראה את בתו ואת משפחתה ונפלו בבכי והתרגשות אחד על צווארו של השניה

לאחר שנרגעו אמרה קציעה לאביה כי הנה הבחור שכאן הוא בעלה וזה הבן שבורא עולם הועיד לה.

כיצד הגיע הבחור לכאן שאל המלך את בתו?
והבת השיבה כי צפור ענקית הובילה אותו למגדל עטוף בתוך נבלת שור.

זמן מה שוחח המלך עם הבחור וגילה כי הוא נבון מאוד יודע ללמוד ומתמיד.

יחד עם בתו חתנו ונכדו ירד מהמגדל והפליג איתם ועבדיו חזרה למקום ממנו בא.

המלך ציווה לערוך סעודת הודיה משתה לעמו ולכולם סיפר את שנעשה במגדל.

עתה נוכחתי פעם נוספת כי אין אדם יכול להימלט מגזירת הקב"ה.

שלחתי את בתי למקום שומם שרגל אדם לא דרכה בו ובמקום גבוה ובכל זאת לא הצלחתי לחלץ אותה מגורלה אשר ה' גזר עליה.
יהי שם ה' מבורך!
 

טוב לה, טוב לו?

אל תתערבו להם.

אני מכירה משפחה עם שם מאוד רע בשכונה שהיא גרה בה בעיר כלשהי, 

מטופלים ברווחה ולא מתנהגים בצורה מקובלת.

אבל... הגדולים שלהם, כרגע בצבא במשהו איכותי, בש"ל ובישיבות/אולפנות טובות, 

הם צעירים איכותיים, חכמים, ילדים טובים, מעבר לטובים, מדהימים.

לא מגיע להם חתן/כלה טובים? 

לי לא הייתה שום בעיה לחתן את הבן/בת שלי עם מישהו/י איכותיים ממשפחה פחות איכותית.

(אלא אם מדובר על אנשים אלימים, שליליים או מסוכנים שעלולים להזיק לה)

גם על ההורים של בעלי, שהם לא רהוטים ומשכילים, ויש להם בין השאר גם ילדים גאונים-על, 

יש אנשים רכלניים שמסתכלים בעין עקומה. מזל שההורים שלי לא.

והם אנשים טובים יותר מרוב רובם של האנשים שאני מכירה. אני אוהבת אותם ומעריכה אותם מאוד.

היא התחתנה איתו, טוב לה , טוב לו ,

לא טוב לכם? אז מה? רק אל תפגעו להם בזוגיות.

יש המון בחורים לא כל כך איכותיים (בצעירותם, אחר כך הם משתפרים), וזה עושה בעייה קשה לבנות שיש להם פחות מה לבחור.

ובכל זאת עדיף שהבת תתחתן ותהיה מאושרת מאשר שתישאר חס וחלילה רווקה.

אמא שלי אמרה לי בכנות מה היא מרגישה. היא גידלה ילדה במשך 20 שנה, השקיעה את כל כולה ואחרי 20 שנה הגיע איזה בחור ולקח. וכמובן היא ציפתה ליותר למרות בעצמה לא הצליחה למצוא שום חסרון מהותי

ומקרה שהיה לנו שנתיים אחרי חתונה עם חמי וחמותי. הם הגיעו אלינו לשבת ובעלי הלך לעשות קניות איתם. הוא חזר עם כמות בלתי מתוארת של ממתקים כשחצי מהרשימה שנתתי לו חסר. כששאלתי אותו למה הוא קנה כל כך הרבה ממתקים ולמי בעצם? הוא ענה לי שהורים שלו קנו כי רצו לפנק אותו. אז שאלתי למה הוא לא קנה חיתולים ועוד כמה דברים שביקשתי- הייתי בתדהמה כי בדרך כלל הוא לא התנהג ככה אז הוא אמר שהוא היה עם חמי  וחמותי. קשה להורים לקבל שבן שלהם גדל ולא צריך ממתקים, האמת הוא מעדיף בשר הרבה יותר, שזהו ילד התחתן והפסיק להיות ילד

זה שורש הבעייה 

אני נשואה באושר ברוך ה' כבר למעלה מ-22 שנים...

כשנפגשנו, בעלי היה בחור ישיבה תמים שלא יודע כלום (אבל באמת כלום) מחיי העולם הזה, ואילו אני הייתי 'אשת העולם הגדול' - עובדת בהייטק, בעלת רכב משלי, עוזרת בניהול בית הורי ועוד. ואילו הוא 'אשרי יושבי ישיבתך' - ממש לא הבין כלום בחיי העולם, אפילו לא היה לו חשבון בנק.

גם ההבדל בין המשפחות היה אדיר: אני ממשפחה אשכנזית מבוססת והוא ממשפחה מעדות המזרח שעלו מארץ מוצאם כשבעלי היה ילד, בנוסף על כך הוריו אנאלפבתים, גם בעברית וגם בשפת המקור, והפרנסה אצלם בדוחק גדול מאוד - כלומר לסיכום, גם ההבדל בין המשפחות היה שמים וארץ.

תמיד צריך לעבוד על זוגיות, כי גם אחים מאותה משפחה הם שונים ולו רק בגלל שבנים ובנות במהותם שונים וגם אין שני בני אדם שווים.

לומר שלא היו עליות וירידות בזוגיות? אי אפשר לומר זאת. אבל עבדנו, ואנחנו עובדים ונמשיך לעבוד בעזרת ה' עד 120.

היום, לאחר כל כך הרבה שנים מאושרות, בעלי הוא זה שאחראי על נושאי הכספים בבית (בנק, ביטוח וכו') ואני זזתי הצידה. גם משאר הבחינות הוא כבר לא 'אחד שלא יודע כלום מהעולם'.

העולם הוא דינאמי וכן בני האדם.

אני ממש מבקשת ממך, תני להם צ'אנס. ותאמרי לביתך שאת אוהבת אותה ולכן גם אוהבת את בעלה. והכי הכי חשוב, תבקשי ממנה שכאשר יש לה בעיות עם בעלה, שתיגש להתייעץ עם אנשים נייטרליים, ולו רק בכדי שאת תמיד תוכלי לחשוב עליו דברים חיוביים - כי הם יתפייסו, ולכם זה יהיה הרבה יותר קשה להשלים.

בהצלחה!

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

טיפול. דחוף לדעתי. אגב, מי שיודע, שיתן את המספר של ער"ן.

אולי הוא הלום קרב?

לא להמשיך כרגיל, להבין וכו'. חייבת לדבר עם מישהו אמין ומקצועי.

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

שהסכמת והלכת. בדרך כלל האגו הגברי מתקומם נגד טיפול.

"אני צריך טיפול"?  "את צריכה!"

שם הספר על ההלום קרב "רחוקי שלי". שם המשפחה של הכותבת: ברוש. אולי תמר ברוש.

ספר קשה. מאוד. חשוב כדי להיווכח מה קורה עם אדם המתכחש למצבו ומסרב לכל עזרה.

עצוב.

פשוט נזכרתי בגלל המצב ההפוך שלך: "פסיכופת בקרב ילד טוב בבית".

נחמד.