לאמא שלי יש חברות שלא התחתנו בכלל כתוצאה מהתנגדות הורים וגם בת דודה של סבתא שלי.מבחיתי עדיף כבר להיות גרושה. חוץ מזה אם היית מתנגדת והם היו מתחתנים בכל זאת אז מה הרווח?

אני מעתיק שני משפטי מפתח, בהם את מודה בפירוש שה"בעיה" עם החתן הינה נחלתכם בלבד, ואילו בתכם מאושרת:

"ביתי נראית שמחה בחיי הנישואים שלה, אבל אנחנו פשוט לא מבינים מה היא עושה איתו???"

"אין ספק שמבחינה ריגשית הוא טוב אליה ונותן לה את החיזוקים שהיא צריכה, אבל בכל זאת מאוד מאוד קשה לנו."

הלוואי על כולנו שהבנות שלנו יהיו מאושרות ושמחות בבעליהן, ושנתחיל לחדוב על טובתן במקום על טובתינו!

הרי חלום חייו של כל הורה הוא לראות בשמחת ילדיו, מה הקטע??

פחות משנה מה הייתם אמורים לעשות. זה שלא עשיתם, זה אומר שככה ה' רצה שיקרה, גם אם זה הכי לא מובן בעולם למה.

כל אותם מחשבות שגרמו לכם "להירדם בשמירה" מישהו, אבא אוהב שלכם ושל הבת שלכם, הכניס לכם לראש. הם לא באו סתם.

צריך להתחזק ולהאמין בזה.

ודווקא מתוך כך, יכול להיות שיש משהו במה שאתם אומרים, שביתך יותר מבעלה בכמה תחומים. אבל הוא כרגע בעלה, וב"ה שטוב לה, ואתם כהורים צריכים כל יום להתפלל על הבית שלהם, על הזוגיות שלהם.

ולעשות הכל שימשיך להיות להם טוב.

יש את השאלה התיאורתית, האם הורים צריכים להתערב בבחירת בן זוג. עכשיו אתם לא שם, אתם אחריה וחבל להתעסק בה. זה לא יהיה נכון לדעתי, ויכול רק להחליש אותכם, ומתוך כך גם את הבת שתראה את רגשותיכם, (אי אפשר להסתיר לגמרי לאורך זמן)

חפשו בחתן נקודות טובות, תגדילו את אורו בעיניכם, תתחזקו באמונה ותפילה...

וזה יעבור גם לביתכם.

לכל זוג יש את הנסיון שלו, אולי זה מה שה' בחר לה? מאחלת לכם רק טוב!

נראה לי שהטעות העיקרית בחשיבה זה המשפט "ואנחנו חושבים שהיתה יכולה למצוא מישהו הרבה יותר ברמה שלה."

הרי בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהזיווג של האדם נקבע 40 יום לפני יצירתו. זה נכון שלפני שמתחתנים אי אפשר לדעת מי זה אותו אחד שנקבע לנו, אבל ברגע שכבר היתה חתונה, אז הגישה צריכה להשתנות לגמרי- זה האדם שנקבע לה מראש, הוא הזיווג שלה, ולא אף אחד אחר!

[נכון שיש גם מצבים של נישואין קשים מאוד, שבהם אפשר לשקול גירושין. ואז יש דרכים שונות להסביר את מאמר חז"ל הנ"ל, אבל פה זה לגמרי לא רלוונטי כי היא כן שמחה בו, אז אין מה לדון בכיוון הזה].

ומניסיון אישי (מאוד שונה מהמצב אצלכם אבל בכל זאת יש מן המשותף):

אמא שלי תמיד חשבה שאני צריכה להתחתן עם מישהו גאון במיוחד. לא כי היא לא מעריכה אנשים שלא גאונים, אבל כיוון שאני תמיד הייתי מאוד מוצלחת בלימודים, והייתה לי תפיסה מהירה במיוחד, היא חשבה שלא יהיה מתאים להתחתן עם אדם שלא כזה, כי בנישואין מאוד חשוב שהאישה תעריך את הבעל, ואם אני אבין הכל יותר מהר ממנו זה לא יהיה לנו בריא.

בסופו של דבר- בעלי מאוד שונה מהדמות שהיא ציירה לעצמה. הוא למד הרבה מאוד שנים בישיבה, ויודע הרבה מאוד בתחומי התורה, וגם אוהב ללמוד ולהרחיב את דעתו בנושאים שונים, אבל בתחומים אחרים אני יודעת יותר, ואת כל החישובים המתמטיים שצריך אני עושה.. ובפועל, למרות שזה מאוד שונה ממי שאמא שלי דמיינה שאני אתחתן איתו- הוא האדם הכי מתאים לי מכל הבחינות, ואני מעריכה ומעריצה אותו על מה שהוא ועל מי שהוא. (דווקא כשנפגשתי לפניו עם מישהו שכבר היה בדרך לפוסט-דוקטורט, הרגשתי כל כך כלום לעומתו שזה היה בכלל לא מתאים).

אצלנו זה שונה, כי אמא שלי אמנם הייתה לחוצה מאוד לפני שהתחתנתי איתו, ומאוד פחדה שאני עושה טעות, אבל אחרי החתונה כשהיא למדה להכיר אותו יותר ולראות את החכמה שבהחלט קיימת בו, רק בצורה שונה ממה שהיא חשבה, וכשהיא ראתה כמה שאנחנו מאושרים ביחד- היא כל כך שמחה בשבילנו, ומאוד מאוד מעריכה את בעלי.

בכל מקרה, אם ביתך שמחה, והוא גורם לה להיות מאושר, אז זה האדם שמתאים לה, ואף אחד אחר לא היה יכול להיות במקומו. אתם לא צריכים להעריך אותו אולי על חכמה שאין בו, אבל אם הוא גורם לבת שלכם להיות שמחה, זו כבר סיבה מספיק טובה להעריך אותו ולשמוח בו..

הבעיה שהוא לא מוסיף לכם כבוד, לא הרמה שלו ולא המשפחה שלו. תסתכלו על האמת שהבת שלכם שמחה, הוא מספק אותה במקום שהיא צריכה מגבר. יכול להיות שבעיניכם זוגיות זה הרבה שיתוף אינטלקטואלי ותחומי עניין וכ' אבל יש כאלה שמחפשים בעיקר את הצד הרגשי, אינטימי מיני ונראה שהיא שמחה ומסופקת. אז לפי קריטריוני הזוגיות שלה, טוב לה. והיא לא נמצאת באיזה מצב סיכון שצריך לפקוח את עיניה. אז תשמחו בכך שהיא קיבלה את מה שהיא רוצה. אם הייתה מתחתנת עם משהו ברמה שלה אבל היחס שלו לא היה מספיק טוב בעיניה, זה הרבה יותר פספוס...

צריך עבודה עצמית לשמוח במה שיש...זה אכן קשה...

ואים מה להרגיש אשמים כי טוב לה...יכול להיות שאם הייתם מתנגדים אז היא הייתה מקשיבה ועד היום הייתה רווקה מתוסכלת...וזה לא חבל?

הבן שלנו מוצלח במיוחד ויש לו תעודות על כך (בלי לפרט). התאהב בבחורה מבית בעייתי (האבא מכה, ולא רק את הילדים. עד כדי כך שהבחורה חשבה שכך נוהגים כולם וגם עליה להשלים עם העובדה שהיא תחטוף מדי פעם אחרי החתונה. היא התפלאה לשמוע שהבחור לא מתכנן כך) וכדי לגונן עליה הוא נענה לכל בקשה ודרישה, לא רק שלה אלא גם של האבא, וכיון שהבחורה מפחדת מכל מה שנמצא בעולם הרחב וכדי לשמור עליה הם נמנעים מלבקר אצלינו, למרות שהם מבקרים תדיר בבית הוריה. כמובן שבחתונה ההחלטות התקבלו לפי רצון הצד שלה וכמעט שלא התחשבו ברצוננו (כל בקשה שלנו פורשה כנסיון לתקוע מקל בגלגלי החתונה). הבחור ניתק מגע מכל החברים שלו (היו לו הרבה, הוא טיפוס חברותי מאד) ולא עונה להם לטלפונים, למרות שהיא שומרת על קשר רציף עם חברותיה והן גם מתארחות אצליהם בבית.

אין לנו ספק שהוא פועל לא נכון אבל איננו יכולים לעשות דבר. אולי הזמן יעשה את שלו ואולי לא. מבחינה פסיכולוגית, רגשות רחמים וחמלה על מישהו יכולים להוביל לרגשות אהבה ומשיכה.

אנו מתנחמים בכך שיש צרות גדולות יותר (בנים שלא מתחתנים למשל) ושהבחור ימשיך בעז"ה את שושלת הדורות עם המשפחה שהוא בחר להקים. אנו מאושרים שלפחות הוא הולך בדרך התורה וכאן בארץ.

אבל הבן שלך נשמע כמו אישה מוכה-ניתוק מהמישפחה והחברים כשחייו נשלטים על ידי משפחת אישתו כי איזו הגנה זו המשך הקשר עם האב האלים וכניעה לתכתיביו בשונה לחלוטין מהמיקרה של פותחת השירשור

אני מכירה משפחה שההורים המציאו על האשה את כל הסיפורים

וכשהבן ניתק קשר לאחר נסיונות של להרגיע את ההורים מהגישה המגעילה לאישה

אז ההורים המציאו שהוא ניתק כי האשה בעיתית

מאווד צריך לקבל סיפורים כאלה בעירבון מוגבלללל

ברר איתו את הענין ותידע אותנו על אמינותו

נראה שמדובר בבחור שמנסה להתמודד עם מצב לא פשוט.

הוא מנסה לגונן על אשתו לא רק פיזית אלא גם רגשית, מנסה לעזור לה לשמור על כל הקשרים מבלי לאבד את השפיות.

מנסה לא לאבד כלום.

צריך להסביר לו שלמרות שזה מאמץ חיובי, המאמץ העקרי לא צריך בלהאבק על על פינה אלא בהשפעה חיובית.

השאלה הנשאלת היא מה חלקם של ההורים שלו בסיפור, האם הם פתוחים ותומכים או מבקרים ולא מקבלים.

יתכן שהוא מתנתק מההורים כחלק מההגנה על אשתו.

בקשר לעזרה לאשתו, ככלל, עדיף להרבות חוויות חיוביות מאשר להאבק בכדי לתפוס את כל מה ש"היה".

אבל ממש לאט

הבחור לא רוצה עצות מאיתנו, הוא טוען שטוב לו ככה. והבחורה? היא וודאי מאושרת. בעננים.

שיהיה ברור. האבא שלה לא שולט בבחור בכח הזרוע אלא בזה שהבחורה עדיין כרוכה אחריו והבחור מנסה לתת לה את כל רצונותיה.

ואילו אצל הפותחת המצב סתם לא נחמד ולא נעים להורים..

כדאי שתלכו ליעוץ

לא קראתי את כל התגובות הקודמות אבל...

אני נשואה עדיין פחות משנה...

ב"ה שמחה ומאושרת בוודאי שתמיד יש עבודה!

בטוחה שגם לבת שלך יש עבודה...

תחשבי רגע לפני שהבת שלך  התחילה להיפגש.. מה את אמרת לה שהכי חשוב? על מה צריך לשים לב?

(על השכל? או על היחס שלו אליה?...) איך מישהי פעם אמרה לי? "אם הוא  לא יידע כל מיני דברים... או שתלמדי אותו או שתלמדו יחד"...

תשמחי!! תשמחי, ב"ה זכית בחתן עם מידות טובות (זה מזכיר לי את כל הסיפורים האלה על הנסיכות הגדולות בארמון שבוחרות להתחתן דווקא עם אחד מפשוטי העם כי שם היא מוצאת את ה- מידות... חח ;) בהצלחה!

יפה אמרת.  אנשים יקרים לדורותיכם- השכל וההצלחה החיצונית יש להם חשי בות אבל בלי מידות טובות הכל לא מחזיק מעמד!

יש לכם חתן עם מידות טובות! הללויה! שווה לשמוע קצת מאנשים שהתחתנו או חיתנו עם אדם מקולקל במידות - אין גרוע מזה. הקושי שלכם הוא במידות של עצמכם- ההורים, שחולמים על "יותר" ולא יודעים להבחין בטוב שקיים. תתפללו שהמחשבות הלא טובות שלכם לגבי נישואי הבת יחלפו כלא היו- אלו מחשבות שמקורן ביצר הרע. בהצלחה רבה

זאת אומרת - לא בחרתם לפגוע בבחור או במישהו, בגלל שהדברים לא מצאו חן בעיניכם.

בעלי הוא אדם מדהים! לפעמים נדמה לי שהתחתנתי עם מלאך! ואני ממש לא צוחקת..

מבחינת אבא שלי, הקריטריונים לבחור מוצלח עבורי -
עמדו בעיקר על הזמן שלמד בישיבה, הבית שממנו הגיע, מאיפה ינק את ערכיו..

(יש בזה הרבה, אבל לבעלי אין את הרקע הספציפי הזה, הוא לא הגיע מבית דוס במיוחד..)

היה לי ברור שגם אם אביא את הרב מרדכי אליהו הבא! -

הוא לא ימצא חן בעיני אבא שלי על ההתחלה, ויקח לו המון זמן לקבל את זה..

כי הוא פשוט חושב שהבת שלו מושלמת, ובאמת קשה לו לשחרר, ולאפשר לקב"ה לתת לי את בן זוגי שהוא רואה לנכון..

(מה גם שאני רחוקה מלהיות מושלמת)

גם תפיסות ה"הצלחה"  - של אבא שלי ובעלי - יוצאות מנקודת ראות אחרת לחלוטין!!

אני בטוחה שבהתחלה הוא חשב (ואולי הוא חושב עד היום אבל לא אומר? כמוכם?)
שהתחתנתי עם בחור פשוט מדי עבורי..

אני באופן אישי בטוחה! - שכל אישה שתתחתן עם בחור שיש בו חצי מהמעלות שבבעלי - תהיה מאושרת עד אינסוף!

ושקיבלתי מתנה עצומה מה' בכל הקשור לזיווג שלי!

(ואם מישהו דאג - הוא יודע למנות היום הרבה מאוד מעלות של החתן שלו..)

זיווג הוא שמימי. תרצו או לא תרצו - זה מי שהקב"ה ייעד לבת שלכם.

וכל עוד היחסים שלהם תקינים וטובים, ואין פה משהו לא בריא, נראה שתצטרכו לקבל את זה.

אגב - גם אני מתפללת מאוד!! שאזכה להיות חותנת טובה

על אף שאני כבר יודעת, שאני דומה מאוד לאבא שלי..
ושיהיה לי קשה מאוד לקבל אפילו גיסות (גם אם הן יהיו כלילות המעלות..)

במסגרת העבודה האישית שלי בתחום, נדמה לי על עצמי - 

שבמקור זה נובע מהמחשבה שאני יודעת הכי טוב.. אולי אפילו יותר מהקב"ה, מה נכון למי ומה, ומי שווה את מי..

האמנם? 

 

משתדלת ללמוד מחמותי המדהימה, שהיא ממש כמו אמא שניה שלי לכל דבר!!

שאזכה להיות בענווה לכל מה שה' בוחר לקחת או לתת לי - ולקבל כמוה את הכלות והחתנים שלי..

לפני מספר שנים, הייתי בשיעור של הרבנית אסתר לבנון בבנין שלם, בנושא הילדים שמתחתנים, כלות חתנים וכו'

והיא סיפרה על אישה שבאה אליה והתלוננה על החתן, ובסוף השיחה סיפרה שלבת ולחתן יש 5 ילדים..

והרבנית אמרה לה- ולנו-

עד האירוסין- זה הזמן שאפשר לחשוב "האם זה מתאים, אולי לנסות להפריד, להסביר לבת/בן על צדדים נוספים שאנו רואים בחתן או בכלה והם לא רואים.

אחרי האירוסין- זה כבר החלטת שמים, ובשום אופן לא לחשוב על "זה לא הנכון, זה לא מתאים" אלא רק לחזק ולקבל, וכמו שאמרו לך אחרים- לחפש - ממש לחפש בנרות- את הצדדים הטובים, וכל הזמן לחשוב עליהם.

אם תרצי, אני אחפש לך את השם המדויק של השיעור, ויכול להיות שאפשר לקנות הקלטה שלו מבנין שלם.

בהצלחה רבה!

ולא עד האירוסין...

כי היום הרבה מהזוגות מביאים את המיועד/ת רק לאחר החלטה,

ואז להורים אין מספיק זמן להיכרות עם המיועד/ת עד לאירוסין.

אני מכיר מקרים של ממש כמה שעות...

וגם החתונה זו ממש התחייבות הלכתית!

בשונה מאירוסין של היום, שחוץ מהוצאות כלכליות, אין בהן ממש.

אילו היו האנשים נפגשים באופן טבעי בתנועה, בלימודים, בעבודה, בצבא וכו' רוב הסיכויים שהם היו פוגשים ומכירים בני זוג שדומים להם יותר ואולי אף מתאימים יותר ברקע, בתכונות ובאישיות.

בשיטת הדייטים פוגשים גם אנשים שבחיים הרגילים לא היינו מגיעים אליהם כלל. (גם לטוב)

כשמציעים הצעות תמיד אפשר "לברור" ולומר- המשפחה לא מתאימה לי וכד'...

אבל כשמכירים באופן ספונטני מכירים קודם אתהבנאדם ולא את הרקע. ולכן יכולים להכנס למקומות שמלכתחילה לא היו רצויים.

אני רוצה להזכיר נק' אחת, בקצת יותר עומק-

יש תורה של רבי נחמן על עין טובה (אל תשאלו אותי איזה בדיוק, אני לא מבינה בזה... לקחתי לי את העיקרון לחיים, לא את הספר הכתוב...) 

עין טובה היא דבר שיוצר מציאות

אם יש מציאות שמסתכלים עליה- הצורה של המבט- יוצרת את המציאות להיות יותר בצורה הזו

אם יש מציאות שיש בה גם רע וגם טוב- ומסתכלים עליה במבט של טוב- אז המציאות נהיית באמת יותר טוב! 

תסתכלי בעין טובה על החתן שלך

באמת, בכנות עם עצמך, לא בהצגות מבחוץ 

איזה דברים טובים את יכולה לומר עליו?

את תראי- את יכולה ליצור טוב, להביא טוב 

את חמות נהדרת  

אמא יקרה.

לפני שנים, טרום תקופת נישואי ילדינו, שמעתי מאשה חכמה: "אני אוהבת את חתניי וכלותי עוד לפני שאני מכירה אותם... בהם/ן בחרו ילדיי." 

זהו מסר שמלווה אותי בכל התקופה הנפלאה הזו: הרי אותם/ן לא אנחנו גידלנו, ותמיד אדם קרוב לעצמו ולילדיו יותר. באופן טבעי נמצא חסרונות, ואם לא פחות מ, אז באופי או ביופי וכו'. אם ניקח את הדברים כעבודת המידות שלנו ללוות את בחירות ילדינו בקבלה פנימית ואוהבת של בני/ות זוגם- נצא אנו וכמובן המשפחות הנוצרות, נשכרות. ובע"ה המשך הדורות יעיד על כך.

                                                           והכל בעין טובה ולב אוהב!       בהצלחה!

ואם הוא היה בנך היית רוצה בשבילו את הטוב ביותר גם אם הוא "לא כל כך מוצלח" כהגדרתך. הוא שלך! ואם הורי אשתו היו מביטים בו בצורה לא טובה, בצרות עיין והתנשאות- תחשבי כמה זה היה כואב לך. אז "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

זו הפעם הראשונה שאני כותבת פה, ואני רוצה להגיד תודה לכם, אנשים טובים, (כמעט) על כל התגובות בכללי ובפרטי (א' - תודה!)

תודה שעצרתם את מרוץ החיים, והקדשתם זמן לנסות לעזור לי מנסיונכם ומחוכמתכם, על אף שאתם לא מכירים אותי.

זה סוג של גמילות חסדים בסתר

רובכם נגעתם בנקודות נכונות, ועזרתם לי לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת. בהמשך לדברים שחלקכם כתבתם בצורה כזו או אחרת, אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות שהמחשבה יוצרת מציאות ולא להיפך.

כאשר מגיעות מחשבות שליליות בעקבות מציאות מסוימת, מותר להיות עצובים, מתוסכלים, אפילו לעבור תקופת אבל על החלומות שהיו לנו, וכנראה לא יתגשמו, אבל כאשר רואים שהמחשבות האלו לא מקדמות אותנו לשום מקום טוב, צריך לעצור אותן בכח, ולחשוב במודע מחשבות חיוביות שבסופו של דבר יגרמו למציאות להיות חיובית יותר.

זה חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה.

ולאלה מבינכם שלא הצליחו להתחבר למה שכתבתי, והאמת שעד שהגעתי למצב הזה, גם אני לא יכולתי להבין.

במצוקתינו דיברנו עם זוגות חברים שלנו. (אתם יודעים, זקנים שכמונו עוד מדברים ומרכלים אחד עם השני, ולא רק בפורומים אנונימיים באינטרנט....). התברר לנו שיש הרבה מיקרים כאלו, כמובן בעוצמות כאלו ואחרות, שמתוסכלים מאוד מהבחירות של הילדים שלהם. הסיבות רבות ומגוונות. 

אלו אנשים נורמטיבים לחלוטין, אנשים טובים וערכיים- ובכל זאת כשהגיעו להתנסות הזו- "חטפו בוקס בפרצוף".

לכן- יש סיכויים גדולים שגם לכם זה יקרה.

עצה קטנה ממני- תעשו, העתק הדבק לשרשור הזה, ובבוא היום, תוציאו אותו, תקראו ותפנימו. תגלו כאן הרבה עצות טובות.

אכן, נגזור ונשמור

כתבת שאת נשואה 20 שנה.

אז מי כמוך יודע שהדבר שהכי חשוב בזוגיות זה המידות הטובות.

נשמע שביתך זכתה בכך... ב"ה!!!

(ולגבי משפחת המוצא- זה נחמד שהוא יבוא ממשפחה טובה, אך המשפחה אינה מורה על האדם.

לטוב ולמוטב...)

ולא את שאר התגובות.

סליחה, אבל אני פשוט לא מבינה אותך (אתכם), הבת של שמחה בחיי הנישואין שלה. מה את צריכה יותר מזה??

מבחינה ריגשית הוא טוב אליה? הוא בעל מידות טובות? הוא נחמד?

טוב להם ביחד??

מההודעה שלך נשמע שלגמרי כן, אז מה מפריע לך?

אולי זה בדיוק מה שהבת שלך צריכה, אולי היא לא צריכה מישהו עם רמה שיכלית כמו שלה או גבוהה משלה, אלא אדם רגיש שיבין ויכיל.

וזה מה שהיא קיבלה, וזה הכי הכי חשוב.

את יודעת, נראה לי שחמותי הייתה כותבת עלי אותו דבר אם הייית שואלת אותה.

כשהגעתי למשפחתם לפני הרבה שנים, הם היו בשוק מהבחירה של הבן שלהם, גם מהמהירות שבה התגלגלו העניינים, גם מהמש'

המתוסבכת שממנה הגעתי, מהרמה הדתית שלי שהייתה נראית להם מוגזמת ואולי גם ממני, הייתי מאוד סגורה והם לא הבינו מה הוא מוצא בי.

הם ניסו להגיד לו שייקח את הזמן כדי לחשוב, אבל ב"ה הוא לא רצה לקחת את הזמן. (והוא היה כבר רווק הרבה שנים.)

אולי עד היום הם חושבים שהוא היה יכול להשיג משהו יותר טוב. הם לא אומרים כלום בנושא מרגע שהתחתנו, אך לפעמים מתחת לפני השטח אני מרגישה בדברים. אני מנסה להתעלם, מה גם שכשלמדו להכיר אותי, היחסים יותר התחממו(לטובה) .

לפעמים אני מנסה להזכיר לעצמי שהם בסך הכל דואגים מאוד לילד שלהם שהם מאוד אוהבים, אבל אני לא בטוחה שהם תמיד יודעים באמת מה הכי טוב בשביל הילד שלהם. הוא כבר לא הילד הקטן שהם מכירים, מרגע שהוא התבגר הוא בנה לעצמו חיים עצמאיים שהם לא תמיד מכירים היטב,  לכן הבחירות שלו לא תמיד מובנות להם.

וחוץ מזה צריך לתת מקום לאמונה שאם הקב"ה הועיד אותם לבנות את הבית הזה, כנראה כך צריך להיות וכך יהיה גם טוב.

(כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק, אם יש חשש שמא בן הזוג מתעלל בצורה זו או אחרת בבת שלכם, אך נשמע שזה ממש לא העניין.)

מקווה שבבא העת אוכל גם אני להשלים עם הבחירות של הילדים שלי...

ועוד משהו- כדאי בכל מקרה לחפש את הטוב אצל כל אדם, במיוחד אם הוא הצטרף למשפחה. כמו שהילדים שלנו אינם מושלמים ואנחנו אוהבים אותם כמו שהם כך כדאי להתייחס אל בני זוגם. למרות שזה וודאי לא פשוט.

אולי בתך אוהבת אותו דווקא כי הוא נותן לה את המקום של המוצלחת? אולי טוב לה איתו כי הוא אוהב אותה באמת בפשוט ובלי כל מיני שטויות מסביב?

ובמה בכלל מתבטא מוצלחות? דווקא בחכמה? אני בטוחה שאם היא בחרה בו וטוב לה איתו כנראה מידויות עולות על הכל.

האמת שאני מאוד מקווה שחמותי לא חושבת עלי ככה כי זה פוגע ממש. 

אני לא מכירה אותכם וברור לי שאתם רוצים רק בטובת ביתכם,

עלתה לי מחשבה ואולי יש בה נקודת אמת,

ממה שכתבת הרגשתי ששכל ואינטליגנציה זה משהוא שאתם מחשיבים מאוד (ואני מניחה שזו הסיבה שהפער כל כך קשה לכם),

אולי ביתכם החכמה הרגישה שאינטליגנציה זה חשוב אבל לא הכי חשוב, ולכן היא בחרה לעצמה את מה שחשוב לדעתה- חוכמת הלב,ויותר מזה אולי היא בחרה דווקא את הבחור הנפלא שלה שלא ימדוד אותה במדדים שכליים אלא יאהב אותה אהבה אחרת משלכם, ואולי לכן היא שמחה בו ומי שהוא, דווקא כמו שהוא. 

מקווה שהובנתי ולא פגעתי, ומאחלת לכם שתלמדו לאהוב אותו מהמקומות שטובים בו.

נ.ב: הייתי מציעה לכם לשבת ביחד את ובעלך ולעשות "אזמרה" על הבחור- להאיר בו רשימת של תכונות טובות, מעשים טובים שיש בו וכך לפתוח את הלב אליו.

מכירים את הסיפור על המלך שלמה ובתו????

לשלמה המלך הייתה בת ושמה קציעה
הנערה הייתה יפת תואר חכמה וטובת לב.
כשגדלה הנערה רצה אביה לדעת מי יהיה החתן שלה וקרא לכהן הגדול שישאל באורים ותומים מי הנער שישא את בת המלך לאשה?

הכהן שאל באורים ותומים והשיב כי בחור עני וללא שם תואר יהיה בעלה.

לשמע הדברים החליט המלך למנוע את נישואי בתו לאותו בחור.

לעבדיו ציווה ללכת לאחד מאיי הים אל אי רחוק ושומם ולבנות עליו מגדל גבוה וחומות סביבו ללא מדרגות בתוכו ולא לספר לאיש על פקודתו.

אותם עבדים שטו בספינה ובנו מגדל מוקף חומה ובו הניחו מיטה שולחן וכיסא למגורי אדם אחד בלבד

לאחר שסיימו את מלאכתם שבו לארמון המלך והוא ציווה עליהם לשוב בעוד שבועיים

בינתיים פנה המלך לביתו והורה לה להכין בגדים לתקופה ארוכה עד שהמלך יקרא לה.
הבת עשתה את רצון אביה ללא כעס כי חפצה לכבד אותו


לאחר שבועיים הובילו העבדים את הבת למגדל אשר על האי הבודד

בעזרת סולמות טיפסה הבת לראש המגדל ונשארה לבדה בחדרה.

הסולמות הורחקו מהמגדל והיא נותרה לבדה.


לאחר מכן קרא המלך לנשר גדול וחזק וציווה עליו לקחת בכל יום ממטבח המלך אוכל ולהביא לביתו שבראש המגדל את ארוחותיה.



באותם ימים חי בעיר עכו איש עני אביים שמו ולבנו אשר נולד קרא ראובן.
הילד גדל והיה ליפה תואר נבון ומוכשר, אך בשל המצב הכלכלי הקשה בבית ביקש לשוטט בארץ אולי ימצא תעסוקה ויביא מעט כסף לפרנסת הבית



הנער נפרד מהוריו ויצא לחפש את מזלו.
כל היום הלך ללא אוכל ומשקה רעב ועייף היה לעת ערב ופחד נפל עליו.
התחנן לה' שימצא עבורו איזה מסתור וה' זימן לו נבילת שור מונחת על הארץ.

נכנס הנער לתוך בטנו הפתוחה של השור ונרדם.
בשנתו לא חש בנשר גדול שנעץ ציפורניו בנבלת השור הרים אותה יחד עם הישן בתוכה ונשאה אל ראש המגדל שבו שכבה בת המלך
לאחר ששבע הנשר מבשר השור עף לדרכו והנער נשאר במגדל


בבוקר יצאה בת המלך למרפסת המגדל ומצאה את הנער הישן
העירה אותו והוא לא ידע לספר לה כיצד הגיע אליה.

הנערה שמעה את סיפור הנער היא כיבדה אותו מהמאכל הרב שהיה בחדרה והציעה לו להישאר איתה במגדל הבודד.
אין לך דרך כיצד לרדת מהמגדל וגם אם תצליח לרדת תמצא עצמך מרוחק ממקום ישוב.
תישאר איתי, הזמינה הנערה את הנער להישאר איתה ומעתה והלאה הנשר היה מביא בכל יום שתי ארוחות בכל פעם והשביע אותם

עברו ימים ושני הצעירים מצאו חן אחד בעיני השניה והבינו כי מאת ה' יצא הדבר והסכימה להינשא לבחור.
בדם שיצא מאצבעו הדקורה טבל נוצה וכתב לה כתובה.

חיו בני הזוג בשלוה ונולד להם בנם הבכור ושמו "זכור"
הנשר הבחין בילד ומעתה הביא שלושה ארוחות בכל יום אל המגדל


זמן רב עבר והמלך התגעגע לביתו ושאל את הנשר מה שלומה?
והנשר השיב כי שלום לה ולבעלה ולבנה הקטן ולא חסר להם דבר.

המלך סירב להאמין למשמע אוזניו
הוא החליט לצאת עם עבדיו אל עבר האי. שם הלך למגדל. ציווה להרוס את החומה סביבו ולהעמיד סולם גבוה.

המלך ראה את בתו ואת משפחתה ונפלו בבכי והתרגשות אחד על צווארו של השניה

לאחר שנרגעו אמרה קציעה לאביה כי הנה הבחור שכאן הוא בעלה וזה הבן שבורא עולם הועיד לה.

כיצד הגיע הבחור לכאן שאל המלך את בתו?
והבת השיבה כי צפור ענקית הובילה אותו למגדל עטוף בתוך נבלת שור.

זמן מה שוחח המלך עם הבחור וגילה כי הוא נבון מאוד יודע ללמוד ומתמיד.

יחד עם בתו חתנו ונכדו ירד מהמגדל והפליג איתם ועבדיו חזרה למקום ממנו בא.

המלך ציווה לערוך סעודת הודיה משתה לעמו ולכולם סיפר את שנעשה במגדל.

עתה נוכחתי פעם נוספת כי אין אדם יכול להימלט מגזירת הקב"ה.

שלחתי את בתי למקום שומם שרגל אדם לא דרכה בו ובמקום גבוה ובכל זאת לא הצלחתי לחלץ אותה מגורלה אשר ה' גזר עליה.
יהי שם ה' מבורך!
 

טוב לה, טוב לו?

אל תתערבו להם.

אני מכירה משפחה עם שם מאוד רע בשכונה שהיא גרה בה בעיר כלשהי, 

מטופלים ברווחה ולא מתנהגים בצורה מקובלת.

אבל... הגדולים שלהם, כרגע בצבא במשהו איכותי, בש"ל ובישיבות/אולפנות טובות, 

הם צעירים איכותיים, חכמים, ילדים טובים, מעבר לטובים, מדהימים.

לא מגיע להם חתן/כלה טובים? 

לי לא הייתה שום בעיה לחתן את הבן/בת שלי עם מישהו/י איכותיים ממשפחה פחות איכותית.

(אלא אם מדובר על אנשים אלימים, שליליים או מסוכנים שעלולים להזיק לה)

גם על ההורים של בעלי, שהם לא רהוטים ומשכילים, ויש להם בין השאר גם ילדים גאונים-על, 

יש אנשים רכלניים שמסתכלים בעין עקומה. מזל שההורים שלי לא.

והם אנשים טובים יותר מרוב רובם של האנשים שאני מכירה. אני אוהבת אותם ומעריכה אותם מאוד.

היא התחתנה איתו, טוב לה , טוב לו ,

לא טוב לכם? אז מה? רק אל תפגעו להם בזוגיות.

יש המון בחורים לא כל כך איכותיים (בצעירותם, אחר כך הם משתפרים), וזה עושה בעייה קשה לבנות שיש להם פחות מה לבחור.

ובכל זאת עדיף שהבת תתחתן ותהיה מאושרת מאשר שתישאר חס וחלילה רווקה.

אמא שלי אמרה לי בכנות מה היא מרגישה. היא גידלה ילדה במשך 20 שנה, השקיעה את כל כולה ואחרי 20 שנה הגיע איזה בחור ולקח. וכמובן היא ציפתה ליותר למרות בעצמה לא הצליחה למצוא שום חסרון מהותי

ומקרה שהיה לנו שנתיים אחרי חתונה עם חמי וחמותי. הם הגיעו אלינו לשבת ובעלי הלך לעשות קניות איתם. הוא חזר עם כמות בלתי מתוארת של ממתקים כשחצי מהרשימה שנתתי לו חסר. כששאלתי אותו למה הוא קנה כל כך הרבה ממתקים ולמי בעצם? הוא ענה לי שהורים שלו קנו כי רצו לפנק אותו. אז שאלתי למה הוא לא קנה חיתולים ועוד כמה דברים שביקשתי- הייתי בתדהמה כי בדרך כלל הוא לא התנהג ככה אז הוא אמר שהוא היה עם חמי  וחמותי. קשה להורים לקבל שבן שלהם גדל ולא צריך ממתקים, האמת הוא מעדיף בשר הרבה יותר, שזהו ילד התחתן והפסיק להיות ילד

זה שורש הבעייה 

אני נשואה באושר ברוך ה' כבר למעלה מ-22 שנים...

כשנפגשנו, בעלי היה בחור ישיבה תמים שלא יודע כלום (אבל באמת כלום) מחיי העולם הזה, ואילו אני הייתי 'אשת העולם הגדול' - עובדת בהייטק, בעלת רכב משלי, עוזרת בניהול בית הורי ועוד. ואילו הוא 'אשרי יושבי ישיבתך' - ממש לא הבין כלום בחיי העולם, אפילו לא היה לו חשבון בנק.

גם ההבדל בין המשפחות היה אדיר: אני ממשפחה אשכנזית מבוססת והוא ממשפחה מעדות המזרח שעלו מארץ מוצאם כשבעלי היה ילד, בנוסף על כך הוריו אנאלפבתים, גם בעברית וגם בשפת המקור, והפרנסה אצלם בדוחק גדול מאוד - כלומר לסיכום, גם ההבדל בין המשפחות היה שמים וארץ.

תמיד צריך לעבוד על זוגיות, כי גם אחים מאותה משפחה הם שונים ולו רק בגלל שבנים ובנות במהותם שונים וגם אין שני בני אדם שווים.

לומר שלא היו עליות וירידות בזוגיות? אי אפשר לומר זאת. אבל עבדנו, ואנחנו עובדים ונמשיך לעבוד בעזרת ה' עד 120.

היום, לאחר כל כך הרבה שנים מאושרות, בעלי הוא זה שאחראי על נושאי הכספים בבית (בנק, ביטוח וכו') ואני זזתי הצידה. גם משאר הבחינות הוא כבר לא 'אחד שלא יודע כלום מהעולם'.

העולם הוא דינאמי וכן בני האדם.

אני ממש מבקשת ממך, תני להם צ'אנס. ותאמרי לביתך שאת אוהבת אותה ולכן גם אוהבת את בעלה. והכי הכי חשוב, תבקשי ממנה שכאשר יש לה בעיות עם בעלה, שתיגש להתייעץ עם אנשים נייטרליים, ולו רק בכדי שאת תמיד תוכלי לחשוב עליו דברים חיוביים - כי הם יתפייסו, ולכם זה יהיה הרבה יותר קשה להשלים.

בהצלחה!

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה