זו אחת שאני אוהב.
יותר בסגנון של הקטעים שאתם מעלים לפה.
"אהבה ממרחקים"
"באהבה- אמציה" חתמתי את שמי, קיפלתי בעדינות את המכתב, החלקתי אותו למעטפה, פס דבק, טפחתי קלות. 'שירה בר לב, אוליפיה 68 סאן הוזה, קליפורניה' זהו, עכשיו רק נשאר לקנות בול ולשלוח בדואר.
מזמן לא ראיתי את שירה, כבר עברו כמעט ארבעה חודשים מאז שטיסה מספר 667 לקחה אותה עד לבית החולים בו נמצאת סבתא שלה, המצב לא היה טוב, ואין שם אף אחד שיהיה ליד המיטה שלה, אז הלב הטוב של שירה לקח אותה לשם, לשמור על סבתא.
שם- הגישה למחשב כמעט ובלתי אפשרית, גם טלפון אין לה, רק דואר, שמגיע בעזרת דוור על אופניים, יום כן- יום לא, ממש כמו פעם.
את המכתב הראשון קיבלתי לפני שלושה חודשים, זה היה מדהים, אני זוכר איך אחזתי אותו בהתרגשות, וכשפתחתיו, ריח הבושם שלה התפזר בחדרי, מעלה את דמותה, איי, כמה התגעגתי לריח הזה.
"אמציה יקירי ממרחקים" הדרך בה כתבה את שמי גרמה לי לחייך, כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, כתב ידה המסולסל סיפר לי מה עבר עליה בשבוע האחרון, איך המצב של סבתא מתדרדר, איך היא בוכה בלילה, ואיך היא מתגעגעת ביום, 'גם אני' אני לוחש, 'גם אני'.
"אוהבת, שירה" והמכתב נגמר, וכל החיות שהציפה אותי נעלמה, אני מרים את עיני בחזרה לראש העמוד- "אמציה יקירי ממרחקים"...
ישבתי, כתבתי לה בחזרה, על הר"מ החדש שלי, ואיך שבוע שעבר התקלקל המזגן אז יצאנו ללמוד בטבע, מתחת העצים, ואיך אחי הקטן התחיל ללכת, ובסוף גם על החברותא שלי, שהתארס.
הוספתי למכתב גם חול מארץ ישראל, שיהיה לה, סגרתי ושלחתי.
ושוב קיבלתי מכתב, קצר יותר, למעשה- הוא הסתכם בכמה שורות ובשאלה "למה אתה לא כותב?" צודקת, כתבתי רק מכתב אחד בשבוע האחרון, ישבתי לכתוב 2 מכתבים, אחד אשלח היום, את השני מחר, אבל הכתיבה לא יוצאת, כאילו יש ענן שחור באוויר, שחוסם את הכל. אני מנסה לכתוב על יום ירושלים שהיה אתמול, והטיול לצפון שאני מתכנן עם החבר'ה, וזהו, לא עולה לי יותר, אני מקפל את 2 המכתבים,מדביק בול, יורד לדואר לשלוח את מכתבי לאהובתי במרחקים.
עכשיו קיבלתי ממנה את המכתב השלישי, סבתא במצב קשה, והיא עדיין מחכה למכתבים שלי, ובנתיים היא פגשה שם בחור דתי, שעושה שם שליחות, והוא מצחיק ונחמד ואדיב....
אבל שלחתי! והנה, עכשיו אני שולח עוד אחד! איך עוד לא קיבלת אותם? ומי זה הבחור הזה? אני יורד לדואר, לוחש למכתב שלי "תגיע מהר, תעשה לי טובה, ותגיע מהר..."
היום קיבלתי מכתב נוסף, מכתב מוכתם בדמעות, סבתא נפטרה, והכל שם מסובך, והיא חיכתה למכתבים שלי, היא חיכתה להם יותר מאוויר של בוקר, והיה קשה לה בלעדי, עד שהיא פגשה את יוני, והוא נחת שם בדיוק בשבילה, והיא מצטערת, באמת מצטערת, אבל כנראה זה יהיה המכתב האחרון שלנו, האחרון בהחלט.
לא ידעתי מה לחשוב, הפכתי את המעטפה, הסתכלתי על הכתובת ממנה המכתב הגיע, היא כתבה לי מבית החולים, אני, כתבתי לבית של סבתא שלה.
המכתבים לא הגיעו אליה, אף לא אחד מהם, וככה הסתיימה לה, 'אהבה התלויה בדוור'...
)