ככה זכור לי משו״ע הרב

.

מערכת הערכים שלנו בנויה על דבריו של אלוקים

ואנחנו מנסים לחפש אם הוא אמר משהו בנושא 

וכיון שהשאלה היתה אם "ראוי" לעשות משהו, זאת שאלה ערכית

בשרשורים שכבר מההודעה הפותחת ברור שהלך הרוח שלה הוא הלכתי. ושם גם אני לא "מפריעה".

אבל לאחרונה (ובעצם, זה לא מכבר) שאנשים פותחים שרשור קליל/פריקה/שאלה ומישהו בא וטראח! מפיל שמו"ס הלכתי, או מנפנף באיזה פסק אחרון או אנערף מה...

וזה מעצבן. וזה הורס, וזה מחניק וזה מכביד ולחלוטין לא ענייני.

ולשאלתך,

אישית לא אכפת לי להביע את דעתי גם אחרי שהבאת את דעת ההלכה,

אלא שלא כולם כאן כך.

ובכלל, מה אתה רוצה לומר בשאלתך? הנה בדיוק מה שאמרתי. בכך אתה סותם את הדיון.

תודה רבה לכל הדואגים להחכימנו...

הייתי פשוט מתמגנט לאתגר של החיפוש אחר הנקודה שבאמת מציקה.

הייתי משקיע הרבה, לא כדי להבין את מה שכתוב, אלא כדי להבין את מה שלא כתוב...

(אגב, לתגובתך אלי שם למטה לא הגבתי כי לא משנה איזה ניסוח ניסחתי- זה יצא מדי חריף, ואני מנבאת שזה יפגע ביושבי הפורום.

אם קריטי לך- באישי.

כל טוב סלה.)

(הסוגריים מופנים אלי?).

הפורום ומונעת תגובות ושרשורים ברוח יותר קלילה. 

אבל לא מדובר פה בפלפולים או משהו, הוא שאל שאלה ונראה לי שבתור אדם דתי יעניין אותו הפן ההלכתי אז הפנתי אותו לשם.  אני אמור לסתום ולא להגיב כי יש פה כמה דתיים בלאי שמפריע להם הנושאים שמעניינים אותי?

עוד באתי לענות לך אבל בלי בושה את מזלזלת בהלכה ובאורח חיים של רוב חברי הפורום. מגעיל. 

אני אוחז במה שהביעו כבר לפני,אבל התהיה היא טכנית מדוע אין להם זכות או אפשרות להביע את דעת התורה רחבת הימים בפורום ? ועוד בפורום דתי ? האין זה איפה ואיפה אם הרציונאל הוא לתת מקום לדעות אך לא לדעת אנשים שאוחזים בדעת תורה ?

למה זה צריך להופיע בכל שירשור??

אנחנו רובנו אנשים דתיים,

מונהגים ועוקבים באדיקות אחרי מה שיש לריבונו של עולם לומר,

וממגמה זו נגזרים החיים ודרכי ההתנהלות שלנו.

ולכן "מה נפסק בהלכה" נחשבת ברירת מחדל בכל עניין או שאלה שמועלית בפורום שמורכב מיהודים דתיים. נקודה.

לו לא היינו דתיים- אכן היינו עונים ישר מהכרס

לא חידשת לי שאת חושבת כך

מזמן הגעתי למסקנה שמבחינת כמה אנשים הדת היא משהו צדדי בחיים, ולא מה ש א ת חושבת

כיון שאני, וברוך ה' עוד הרבה, חושבים ב א מ ת כמו שהתורה אומרת, ומתאימים את עצמינו ב א מ ת לדברי התורה, אז בתור במה שפתוחה לכולם, אנחנו במפורש נביא גם את עמדתינו - עמדת התורה לדעתינו

והאובססיביות היא להיות כל הזמן "פתוח" ו "זורם" ולחשוב באותה צורה שחילוני חושב

להתלהב מהחדשנות, מהקידמה, מהנאורות. ולא להעריך את חכמינו בדפים הישנים שלהם

והגאווה הזאת לחשוב שאני מבינה יותר מה"דפים הישנים". -  לי השכל ולי התבונה, לי השכל ולי השיקול דעת, ואני לא יודעת לבטל דעתי בפני גדולים ממני (יש דבר כזה?)

ברוך השם חופפות במידה כזו או אחרת להלכות התורה.

"עוד חידוש עבורך זה שלא כל שאלה כאן היא הלכתית. אלא אנושית. במיוחד בפורום פתוח. וכששואלים אותך "מה דעתך" (מגלה בסוד) יש לך שכל ושיקטל דעת. ובתוך הראש יש לך שכל ותבונה, ולא דפים ישנים."

אין לי שום טענה נגדך, זו תכלית האתאיזם. התורה היא דפים ישנים, היא סותרת שכל ותבונה.. יפה יפה.

ואת גם קוראת לכך "אובססיה"- שברת שיא.

סך הכל מישהו העיר שהוא זוכר שיש על זה שולחן ערוך הרב

לא אמרו לשאול רב

ברור שיש לנו שכל, ולא כל דבר חייבים לחפש בספרים, אבל אם מישהו מביא ספר, לא נסתום לו את הפה

זה מקור חשוב יותר ממה שהעלנו בשיכלנו

הויכוח הוא על עצם הלגיטימיות להביא את ההלכה כתשובה על שאלה בפורום

הצחקתני!

אבל מה ש(כמעט) נכון...

ומכרה אותו למדינים

השיירה הזאת היתה עמוסה באופן חריג בבשמים ושעווה, והיא נועדה למצרים

כתבינו מוסר שהעבד נמכר במחיר זול במיוחד, והתמורה שולמה  בעסקת חליפין של נעליים

כל המעורבים בסיפור- עד מצרים- הם בני אברהם- 

מדנים, מדינים, ישמעלים, בני יעקב.... 

אפילו יש שיטות שפוטיפר הוא לא מצרי אורגינאל....

עדיין לא מצאתי לזה פשר 

יש לו כמה קטעים עם עמים אחרים, גם כאיש גם כשבט ובעיקר כרעיון.

לא בנחישות!!!

אני מבקש!!!

זכותו להתלבש איך שבא לו, וחוצפה להכריח אותו להתלבש בצורה שאתה החלטת

כמו שחוצפה להיות נחוש להעיף מישהו מהבית שלו 

(טוב, לא בדיוק...)

רק לא בנחישות!

מה שייך נחישות כאן?

תן לו לחיות איך שבא לו! תעיר לו בעדינות, ותעזוב אותו

הוא מביא לי כאן אמרות כנף של רשעים מההתנתקות

המתנחלים האלה!

לכל דבר הם חייבים לדחוף את "א"י השלימה" שלהם!

אתה חייב להכיר אותו ולהפסיק לקחת אותו קשה...

או שזה התענוג שלו... 

ואם הוא נהנה - הכי טוב!

ואם זאת בת, שולח מישהי להעיר לה

למה שיסחוב איתו את הפדיחה כל היום? רחמים על הבנאדם.

קרה איזה פעמיים שלמורות שלי היו פדיחות כאלה בתיכון, ורק אני העזתי לומר להן... (חח מקווה שזה אומר עלי גם דברים טובים) 

אם תהיה לי פדיחה, ממש אשמח שיגידו לי את זה, לפני שהבא בתור יצטרך להתלבט על זה...

קיצור, אולי זה מפדח להעיר, אבל במקרה הזה, חייו קודמים. (ברור שאם זה יהיה בן, אשלח מישהו כשאפשר)

ברור שזה לא הכי נעים.

אבל מסכנה האישה הזאת... (תשמע, אם זאת תהיה ערביה- ברור שלא אגש אליה. מה אכפת לי ממנה)

פשוט עושים את זה בזרימה, בלי להתפדח, ובלי פרצוף כזה שאזר הרבה אומץ בשביל זה... ככה זה גם לא יפדח אותה..

כשאתה חושב על זה, זה ממש חסד. והבנאדם ישמח ש"תפנה את תשומת ליבו"...

שיש אמרה של הרב קוק שצריך לאהוב גם גויים

כשתלמד אתה את הרב קוק, נדבר...

מי צפוי?

אני עדיין בהלם מעצמי,

ולא מקבל את זה!

רק דיברתי בשבילכם.

וטיפ לחיים:

את הרב קוק אפשר ללמוד ממיליון צדדים.

אל תלמד רק מצד אחד!

ניסיתי להרחיב אופקים, ולקבל רושם

אני עושה את זה על כל מגזר, על חב"ד ועל סאטמר, על ברסלב ועל גור

אז עשיתי את זה גם עליכם

לא יותר מזה

בגלל שלא למדת אני אומרת את זה.

טוב, פירוט לא על גבי הפורום...

(נדבר עם מעיין טוהר על הפעם הבאה שאנחנו באזור...)

לא אכפת לי לאהוב אותם כשהם בחו"ל... 

ובאמת, ערבים ונאצים אני לא אצליח לאהוב.

פעם אחת חייכתי בטעות לערבייה, ומה זה התבאסתי על זה... כאילו בזבזתי חיוך על ערביה... 

גויים חפים מפשע אין לי בעיה לאהוב...

(במחשבה שניה, אולי אני ארחם עליה באותו רגע ואעשה את זה, אבל בשכל לא בא לי לעשות את זה)

ראיתי בעיר 2 ערביות עם כמה ילדים... 

אחד הילדים היה במצב קצת מסוכן ולא יציב (אבל מסכן רק אותו ולא את הסביבה) 

אם הם היו יהודים- הייתי ניגשת, נוזפת בעדינות שזה מסוכן לילד, מציעה את העזרה שלי לכמה דק עם כל הילדים... 

אבל הם לא היו- אז פשוט המשכתי בדרכי.... 

יצא לי יותר מפעם לרמוז למישהיא שהמטפחת שלה לקחה חירויות.... לא זכור לי מישהיא שלא הגיבה לי בנעימות ובתודה 

יש הרגשה אוטומאטית שהתכוונת לעשות לה נו נו נו

ולומר:

תתביישי לך שרואים לך את השיער! איך בת ישראל מסוגלת ללכת כך ברחובה של עיר, ולא נזהרת שתיראה כמו בת מלך?!

קצת זהירות! בכל זאת!, את לא מתביישת?!

זה פשע נוראי!!! אם באמת היה אכפת לך, זה לא היה קורה! אם היה לך מתחת למטפחת יהלומים, נראה לך שזה יה גולש??? היית נזהרת בשבע עיניים, אה, אז כנראה לא אכפת לך!

להמשיך?

פלא שהיא לא לוקחת את זה טוב?

גם אני הערתי הערות כאלה לבנות מהמשפחה, וקיבלתי תגובות בהתאם...

תמיד התייחסו בנעימות

לא משנה

אני אמרתי מה שחוויתי

(אחת המילים. מחכה להזדמנויות להשתמש בה)

אחד מכללי הרגישות של להעיר לאדם על משהוא- 

זה מגדר 

מגיע לך 

יש גם הבדל במהות של ההערה - 

אני אמרתי כיוון של- לעזור לך להיות מכובדת ויפה יותר

אתה אמרת כיוון של - לתקן דבר הלכתי 

לא מגיע לי ולא נעליים!

אני לא אעיר לסתם אשה (אפילו שבגמרא יש סיפורים כאלה, על הערות בתקיפות לנשים ברחוב, והוא נקרא מתקיפי ארץ ישראל, ובסוף התברר שהיא היתה גויה...)

אבל אשה במשפחה שאני מעיר לה על משהו שבטעות קרה?

אני לא אעיר לאשה על פאה ארוכה\חצאית קצרה\מחשוף\גרביים שקופות

ברור שהיא משום מה חושבת שמותר, ואין מה לעשות

אבל אם בטעות קרה לה משהו, אני סך הכל מנסה לעזור לה!

שתגיד תודה!

בוודאי כל ההסתייגויות שכתבת, לא היה לי ה"א על מציאות אחרת... 

אפילו אם זה היה אחותך, או אשתך- 

כשזה נאמר על ידי גבר- זה נשמע אחרת.... 

(כמו שאישה תגיד לאישה שנמרח לה הליפסטיק, ככה היא תגיד לה שברחה לה המטפחת... אבל גבר לא יגיד את זה!!! ) 

(אתה לא מהסוג שממשיך לחפור באישי, אז חפרתי פה... אם יש לך עוד מה לחפור חזרה- תשלח לי מסר דרך אשתך המהממצצצ ) 

שער שכם.

ערבייה מחפשת את הבן שלה. אני מבינה שאני רואה אותו.

אבל ברור שלא אגיד כלום...

(לחברות שלי זה לא היה כזה ברור. לב רחמן מדי לא במקום...

אבל הן לא היו צריכות להתאפק הרבה זמן, הם מצאו אחד את השני...)

קיצוניות כמוני!

למרות שכנראה אני ממש לא נמצא בסוף הסקאלה.

אם אנסה להסביר למה אני לא בסוף הסקאלה - אם מבקשים עזרה, בהחלט אעזור, אבל לטרוח לחפש להשקיע ולעזור, לא אטרח באותה מידה. אז יש קיצוניים ממני.

חבל, למה להכניס את זה לכל הודעה, מה העניין?

סתם להרבות גזענות ושנאה בעולם?

איך הם יצליחו שם במילואים?

יגישו לערבים פרחים?

מה אני אגיד...

[זאת בדיוק הבעיה, שמשני הצדדים יש בני אדם..]

כמובן שלא הייתה כוונתך להפך מכך,אומנם אומר בכל זאת ,יש הבדל של שמים וארץ מכל בחינה מהותית בין רוממות וקרבה מיוחדת לה' למען תיקון עולם ובין האדרת קבוצה על מנת לרמוס אחרות ולשעבד אותן.אני מזכיר את האחרון כי השתמשת במושג שנפוץ לשימוש לגבי דברים גרועים ידועים.. ומאידך אין קשר ביניהם כמובן.

ב.לגבי מה שארוון אמרה,יש צד של אמת ברצון לתקן עולם ולהתייחס לבני אדם כבני אדם,ברואים של ה'.אומנם ביחס לאומה הערבית יש לזכור שרבים מהם מחזיקים בתפיסות עוינות כלפי עם ישראל.וקצרה היריעה מלהרחיב עד כמה זה משמעותי ונפוץ.

ובכל אופן לא ברור לי מה ההשלכה המעשית של זה,הן מבחינת הפוטנציאל הקטן שמא הוא נקי מזה והן מבחינות אחרות.. אבל זה לא פשוט

העם המובחר ועליון ומה שתגידו, זה ידוע ודווקא בגלל זה האיסור לקלל אפילו גוי הוא יותר משמעותי, א-ו-ר לגויים.. אל תאהבו אותם אבל תישארו בני אדם בכל זאת, זה התפקיד שלנו, לא צריך לרדת לרמה כזאת..

והם בהחלט העם הנבחר.

אבל מה שמייחד אותנו זה רק בחירה אלוקית ולא שום מאפיין גזעי.

מה שאומר שהערבים, שהם ואנחנו משתייכים לגזע השמי,

הם בני אדם בדיוק כמונו,

ועדיין יש לנו ייחודיות על פניהם.

אגב,

הייחודיות הזו רק תובעת מאיתנו לקחת אחריות גם עליהם,

כמו על כל שאר העמים, הגזעים ועולם הטבע.

ולרגע לא טענתי שהבחירה שלנו היא שהופכת אותנו ליהודים.

אנחנו יהודים מבחירה - בחירתו של הקב"ה בנו ("אשר בחר בנו מכל העמים").

והבחירה הזו (כפי שמסביר הכוזרי) מתבטאת בכך שהעניין האלוהי עבר במשך דורות רבים דרך יחידים,

ורק אצל בני יעקב הוא החל להתפשט לכל הצאצאים.

כך שבהחלט,

מה שמייחד אותנו היא נשמת כנסת ישראל, שנשמות כולנו הן חלק ממנה,

והיא מייחדת אותנו גם בלי כל קשר לגזע.

אנחנו בהחלט העם הנבחר,

ומתוקף זה, כמו שכבר כתבתי, יש לנו אחריות על העולם כולו.

גם על צאצאי עשו וישמעאל.

הדבר הטוב ביותר לעולם כולו, גם להם, הוא שישראל ישבו בארצם בשלטון של "ממלכת כהנים וגוי קדוש",

ולשם כך אנחנו נלחמים בהם.

אבל השנאה כלפיהם צריכה להיות מלווה באהבה לבריותיו של הקב"ה,

ולזכור שאנחנו שונאים אותם ונלחמים בהם

מכיוון שאנחנו חפצים בטובת העולם כולו. גם בטובתם.

זה לא פשוט,

אבל זו שנאה מתוך אהבה.

אבל לא הצלחתי איפה ראיתי או שמעתי את זה.

אבל זכור לי בודאות שלמדתי את זה.

אם זה גנטי - גם הערבים (לא כל המוסלמים) הם צאצאי אברהם.

ובוגע להיטלר - הוא שייך את הערבים לאותו גזע נחות.

העובדה ששיתף פעולה עם המופתי, נבעה מטעמים טקטיים:

הוא הבין ששיתוף פעולה עם הערבים יכול להקנות לו ניצחון במזרח התיכון (דבר שהיה קרוב מאוד להתרחש).

לגבי הגוף הישראלי - ודאי שיש בו קדושה,

אך הוא יונק אותה מהנשמה שבו.

והמצוות שאנחנו מקיימים תפקידם לזכך אותו עוד יותר (אם כבר מהר"ל - זה בדיוק העניין של תפארת ישראל).

אנחנו לא צריכים לפחד מלהיות גזע אחד יחד עם הערבים,

מכיוון שזה לרגע לא משפיע על כך שהעניין האלוהי קיים אצלנו ולא אצלם.

אבל עצם הגדרתו כ"גוף ישראלי" מראה שאתה מתייחס למוצאו ולעניין האדלוהי שאליו הוא משתייך.

ולגבי ויקיפדיה,

מחקרים רבים טוענים שהעובדה שהיטלר רצה להשמיד רק את היהודים ולא את הערבים,

נבעה מכך שהוא חשב שהיהודים הם גזע נפרד.

מנגד, מחקרים רבים טוענים שמכיוון שהוא הכיר את היהודים באירופה,

אותם הוא רצה להשמיד, ולא את הערבים שלא ישבו לו כעצם בגרון,

אך הוא לא עשה ביניהם חלוקה גזעית.

אגב, זו כנראה הסיבה שבגינה הוא רצה בהתחלה רק לגרש את היהודים,

ולכן עד ועידת ואנזה (1941) בכלל לא היתה החלטה על השמדת היהודים.

רק כאשר הוא גילה שאף מדינה בעולם אינה מוכנה לקלוט אותם,

גמלה בליבו ההחלטה לפנות ל"פתרון הסופי".

כשהוא כתב את מיין קאמפף הוא עוד לא תכנן פתרון סופי של השמדה.

הברית עם המופתי, שנחתמה ב1936 (או 1935, לא זוכר כרגע),

נחתמה כאשר הוא כבר הבין שיש לו צורך בעוזרים כדי לבצע את מלאכתו - השתלטות על העולם.

באותה מידה אתה יכול לשאול למה הוא נעזר בגזע הסלאבי (אוקראינה ומדינות הבלקן) או הלטיני.

הוא לא רצה להשמיד אותם, מכיוון שהשקפת עולמו גרסה שיש גזע עליון וגזעים שמשרתים אותו.

הגזע הנחות ביותר הוא הגזע השמי,

ובני הגזע השמי הנחותים ביותר הם היהודים (ככל הנראה מכיוון שהם היו באירופה).

מחקרים רבים הוכיחו שהערבים היו כלי עזר בשירות הגרמנים.

היטלר לרגע לא האמין בהשוואת הערבים לגרמנים.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה