כל אחד מכיר את עצמו לעומק וחושב שהוא מורכב..
אבל מסתכל על אחרים ומכיר אותם (גם את החברים הטובים) באופן שטחי..
אז הוא מרגיש בודד בנישה הזו..
אבל-
כולנו מורכבים. לכולנו יש צדדים מעטים באישיות שאנחנו מחצינים
ומאות תחושות פנימיות ועוד עשרות צדדים - שאנחנו שומרים לעצמינו, או חולמים להחצין אי פעם.
(או חולמים שמישהו יכיר בהם אי פעם, יכיר בנו - בכל מה שאנחנו! )
לפעמים חלקם צפים ועולים, ואז גם אנשים קרובים אלינו - מגיבים אלינו קצת אחרת..
אם בטוב - אז אנחנו נפתחים ומגלים עוד מעצמינו.
אם ברע - מסתגרים וממשיכים להיות בדיוק מי שהכירו אותנו קודם.
כולם חפצים באהבה ללא תנאים וללא גבולות!
זה בדיוק מה שהקב"ה בחכמתו - נתן לנו במתנת הנישואין!
אם יודעים לעבוד נכון, ומגיעים מוכנים להכיר לעומקי עומקים נוף אישיותי אחר -
אז מגלים עוד ועוד דברים לאהוב בבן הזוג..
גם אחרי שנים של ביחד, מכירים צדדים חדשים , מחשבות, רגשות, פחדים, שמחות, התנהגויות..
בזכות השנים המשותפות והאמון שנוצר מתוך המערכת הממוסדת של נישואין -
אפשר להיפתח עוד ועוד..
אני ממליצה לבוא ככה גם לפגישות..
לא בגישה של "הנה אני הולך לפגוש היום את אשתי שתיראה X שתתנהג Y"
אלא במחשבה -
"אני הולך לפגוש היום מישהי -להכיר ולהתבונן בנוף אנושי חדש! אני סקרן לגלות מי היא ומה היא בנבכי נפשה.."
ואז גם יש סבלנות לעוד פגישה, (אפילו אם זה לא ממש תואם את המודל שיש לי בראש)
ויש סקרנות ומצע טוב לקשר עמוק -
שבעז"ה יוביל לבניית בית נאמן בישראל!
נ.ב.
הדברים שכתבתי הם כמובן באידיאל, הרבה אנשים לא מנצלים כראוי את מתנת הנישואין
ולא מגיעים על מנת ליצור חיי שיתוף והיכרות עם בן/בת הזוג
(או שלא יודעים איך ולא קיבלו הדרכה..)
אלא ליצור חיי נוחות לעצמם..
ואז - חבל, לא מגיעים לא לנוחות ולא מצליחים להגיע לפסגת השאיפות -
אדם שיכיר אותי לעומק, יכיר בי ויאהב אותי על כל מגרעותיי וטובותיי.. פשוט כי אני - אני!