כמה שאומרים שזה לא העיקר, זה גם לא מעט. מנסיון...

טוב-לב, נעימות הליכות, התחשבות. שיש על מה לדבר, ואין "דחיה". איכפתיות עמוקה מדבר ה'.

ו..צריך מציאת חן באופן אישי.

הרבי מלובאוויטש אמר פעם למישהו (אחרי שהציעו לו בחורה עם "נתונים" טובים): אתה צריך לראות אם יש לך משיכת-הלב אליה. ואת זה אף אחד אחר לא יוכל להגיד במקומך..

לפי מיטב ההכרה, ההבחנה וההרגשה.

וברור שאח"כ צריך "לתחזק" ולשפר ולשכלל.

גם כל אחד בעבודת המידות וההתנהלות שלו - וביישום מול מצבי חיים חדשים -

וגם בהעמקת הקשר והשיתוף.

זה לא רק "גורל", אלא דבר שנתון לבחירה ועבודה שיכולה להיות מאד משמחת.

אלא גם האהבה של הזוג - שהולכת ומתחזקת!

ואז כבר לא באמת משמעותי -הזוית של החיוך (אם אהבת אותה בהתחלה)

והאם הוא התגלח הבוקר..

אם הדברים לא נראים כך, כנראה שבני הזוג הזניחו את העבודה הזוגית והמידותית שלהם..

כי הרבה יותר קל להתמודד עם הפתעות (ובכלל עם כל דבר שהחיים מזמנים לנו) כשחיים עם אדם בעל מידות טובות ונכונות לעבוד. מנסיון

שייכות לעולם של עבודת המידות, חשבון נפש ותיקון עצמי מתמיד. זה הכי חשוב.

כיף ביחד/ כימיה

השקפה דומה פחות או יותר

לבוא בראש פתוח בלי דמיונות על איך בן הזוג חייב להראות/ להיות לפרטי פרטים.

לתת הזדמנות ולבחון בעין טובה, להתמקד בלמה זה כן יכול להיות מתאים והאם ההתאמה היא בדברים המהותיים.

מה שאני חיפשתי וקיבלתי אולי קצת שונה, אבל הכי מקסים בשבילי ב''ה.

חיפשתי:    בן אדם שאפשר לתת בו אמון, אמיתי וישר, בעל מידות טובות, ומישהו שיאמין בי!, רגיש עם לב טוב ומפרגן, המראה היה לי חשוב אבל לא חיפשתי ווווואו!   כאילו, קודם כל שימצא חן בעיני ויהיה נקי, בסוף קיבלתי ב''ה בחור יפה מאד!

אבל עם יופי לא אוכלים ארוחת בוקר, ויופי לא מרגיע אותך כשאת עצובה, זה מוסיף וזה חשוב אבל זה רחוק מלהיות הכל!

המונמון הצלחה וס''ד!

אני התחתנתי על בסיס כמה דברים:

א. החלטנו מראש שאנחנו לא מפחדים לעבוד על הזוגיות.

ב. ראיתי שהוא שונה ממני בכמה דברים שתמיד רציתי לעצמי. יותר מעז, יותר מפוקס מטרה וכו'.

ג. אדם שלעולם אבל לעולם לא יקלל או ירים את הקול.

ד. אדם שלעולם לא ישתף מישהו חיצוני במה שקורה ביננו.

ה. אדם שרוצה ללמוד ממני ואני ממנו.

בדיעבד יש כמה דברים שנראים לי גם חשובים, כמו דימיון בין המשפחות...

בהצלחה!

מידות זה בשביל שיהיה אפשר לחיות יחד באותו בית 

דת - חובה התאמה דתית של כוון בחיים כי אחרת זה קשה מאוד בפרט לאנשים מאוד דתיים

נעים ביחד-  חובה מה יש לדבר אחרת אי אפשר אפילו להפגש 

מראה - בשלב ההתחלתי אסור בתכלית שתהיה דחיה האם אתה מסוגלת שהוא יגע בך?

בשלב יותר מתקדם של הקשר סביר לצפות לרצות מגע

אם המראה לא מהמם אבל גם לא מטריד בהמשך הקשר - זה לא סיבה לפסילה 

ולדעתי-

שני דברים הם משמעותיים ביותר, בשלב הבחירה וקבלת ההחלטות:

בסיס של הערכה הדדית- להית שלמים עם העיסוק שלו, הרמה הדתית, היכולת האינטלקטואלית,  המוצא, התכונות שלו וכד'-

כי גם אם כרגע עוד לא מדובר באהבה מסחררת-

יש לזה בסיס איתן לצמיחה והתבססות של רגש.

מידות טובות- כפי שאמרו לעיל- זה בסיס לחיים מאושרים יותר מהרבה פרמטרים אחרים- אבל כשזה משולב עם הערכה לדמות בן הזוג, לא להתבייש במה שהוא עושה/ אומר, במי שהוא, לא תחושת זלזול וכד'.

אני חושבת שהמראה הכי אטרקטיבי, וההתאהבות הכי מסחררת-

לא תשרוד ולא תפצה לאורך שנים אם אין את שני הנ"ל.

ברור גם שהמראה צריך למצוא חן, וחייבת להיות משיכה- אבל זה ^^ העיקר.

הכי חשוב, התאמה בהשקפות עולם,

ועדיף עדות קרובות, ותירגעו, זה לא קשור לגזענות,

גם ככה יש כ"כ הרבה על מה לגשר בין גבר לאשה, שאיפה שאפר לחסוך את הגישורים האלה, עדיף.

בגלל זה מבררים אצל חברים שמכירים, אנשים מכל מיני צמתים בחייו, מורים שלו-

ובגלל זה גם נפגשים.

נכון שאת לא עושה מבחן איי קיו בדייטים-

אבל אפשר לדעת אם את מדברת עם אדם חכם או לא?

אם יש לו אינטיליגנציה רחבה או שהוא מצומצם וצר אופק?

אם לא תתביישי במחיצתו, כפי שהוא כרגע?

(אנחנו לא יכולים לצפות מראש את כל התרחישים של החיים, אבל לפחות בנקודת הזמן הזו?)

זה דברים שחבריו/ מכריו יוכלו לתת על כך אינפורמציה??

כנ"ל התנהגות בחברה ומידות טובות- האם זה לא משהו שאפשר לברר מראש??

אפשר פחות או יותר לדעת רמה דתית- למרות שיכולים לחול שינויים במהלך החיים,

נכון שהכל צריך תפילות והמון סיעתא דשמיא,

נכון שהחיים דינמיים, מלאים הפתעות ומתקילים אותנו בכל מיני צמתים,

אבל אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות- ומקווים לטוב.

 בחורה מאוד אינטיליגנטית שתתאהב בבחור מאוד פשוט-

כמה זמן תוכל לאהוב כשתחוש חוסר כבוד לדעותיו/ מעשיו? שתרגיש שהוא לגמרי לא משדר באותו תדר שלה?? שאין לה עם מי לדבר??

כנ"ל מי שלא רוחש כבוד למנטליות ממנה מגיע בן הזוג, ואחרי זמן קצר מרגיש כי הפערים הולכים ומתבלטים??

שאלוקים יכוון כל אחד בדרך הנכונה.

משהו מוכן להגיד סוף סוף מהן מידות טובות? פרטו, נמקו, הסבירו, בעיקר פרטו.

כל הזמן זה עולה, ומה זה באמת אומר בפועל, ממש, "ברחל בתך הקטנה"?

מאד חשוב לי להבין זאת, אז אשמח להגיגכם המחכימים.

רגישות לזולת, עין טובה, דרך ארץ, יושר, שמחה - ועל זה הדרך.

שלא יהיו לו המידות הקשות שהן כעס, גאווה וכו'.

ועל דרך החיוב, אפשר לומר שהכוונה היא שמידותיו לא יטו לקיצון.

למשל נתינה. כשזה בזבזנות או קפיצת יד, אזי זה כבר לא טוב.

כך שלי נראה שזה אומר, למרות שקשה להגדיר..:

שהמידות הקשות לא יהיו קיימות בו,

ואלו שכן קיימות: יהיו במידה הנכונה והמתאימה והטובה. לך בעיקר

, איך הוא מתייחס לאנשים שבהם אתם נתקלים- מוכר בחנות, מלצר בבית קפה, נהג באוטובוס וכו'  וגם לבדוק איך הוא נוהג.

נראה לי שמתוך אלה אפשר לראות אם לאדם יש עדינות נפש, כבוד לאחרים, יכולת קבלה, ענווה, ועוד הרבה מידות טובות אלו ואחרות...

אבל ברור שקודם כל המידות.

כי מראה- צריך שתהיה מציאת חן אבל למראה מתרגלים, ומראה יכול להשתנות. למידות רעות לא מתרגלים, ומידות טובות לא משתנות...

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?