"גברים ממאדים ונשים מנגה".

כתוב שם:

א. אישה יכולה לומר לגבר שאין היא אוהבת את צורת לבושו בלי לתת הרצאה על איך עליו להתלבש.

אלא לומר לו, בשעה שהוא מתלבש:"אני לא אוהבת את החולצה שאתה לובש, אולי תלבש חולצה אחרת הלילה?"

אם זה מרגיז אותו - אז להתנצל.

ב. אם הוא רגיש עד כדי כך - וגברים מסויימים אכן הינם כאלה מן הראוי, שתנסה לדחות את הנושא למועד אחר.

היא תוכל לומר לו:"אתה זוכר את החולצה הכחולה שלבשת עם המכנסיים הירוקים? לא אהבתי את הצירוף הזה. אולי תנסה ללבוש אותה עם המכנסיים האפורים?"

ג. היא יכולה לומר לו ישירות:"אני רוצה לקחת אותך לקניות באחד הימים. הייתי מאד רוצה לבחור בשבילך חליפה."

אם ישיב בשלילה, היא יכולה להיות בטוחה שהוא לא רוצה עוד אימא.

אם ישיב בחיוב, לא צריך להרבות במתן עיצות.

ד. היא יכולה לומר:"יש משהו שהייתי רוצה לדבר איתך עליו, אבל אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.

לא הייתי רוצה לפגוע, אבל מאד רוצה לומר לך את זה.

אתה מוכן להקשיב ואחר כך להציע דרך טובה יותר להביע זאת?

פתיח זה מכין אותו לקראת ההלם,ואחרי ששומע במה מדוברהוא שמח שלא מדובר במשהו נורא יותר.

העתקתי בערך, כדי שיהיה ברור יותר מצילום..

צורת הלבוש שהוא מתחבר אליה.. אי אפשר לשנות מציאת חן בעניינים כאלה. 

ייתכן שזה חוסר מודעות, אבל גם זה לא תמיד ניתן לשנות כי לא תמיד הצד השני מבין עניינים שקשורים באסתטיקה והתאמת צבעים 

מה שכן- את יכולה לנסות לשאול האם הוא מוכן שתקני לו את בגדים,

וכך תוכלי למצוא משהו שנמצא במרחב תמרון כזה שגם יתאים למה שהוא אוהב, וגם לא יהיה רחוק מטעמך..

הצלחה 

אם איכפת לו ש"תתאימי" לו או שתקני בגדים גם לפי טעמך, שתשמחי בזה, ושתסכמי מראש איתו פחות או יותר צבע וכו' שטוב לדעתו גם כן.

יסכים - יסכים. לא יסכים - קבלי אותו כמו שהוא..

תשאלי בעדינות.

אני לשמחתי גיליתי שכל מה שלא אהבתי, נבע כי סתם לא ידע לתאים בגדים/ אמא קנתה לו והלך למרות שלא אהב/ זה מה שיש וחבל על הכסף וכו'....

הלכנו ביחד וקנינו דברים ששנינו אוהבים

ועד היום הוא מבקש שאכין לו בגדים למחר כמו הילדים כי אין לו מושג איך להתאים והוא מבין שזה חשוב לי....

גם לי יש תחושה דומה...גם בעלי לפעמים לא שם לב כ"כ להתאמת צבעים ( לא משהו בוטה..סתם גוונים שפחות משתלבים..לא משהו בולט...אבל לי זה מציק) ואני לא אוהבת הרבה מהחולצות שלו.

( רק שבאמת אין לו הרבה בגדים..ואין פה באזור שום חנות שאפשר לקנות חולצות בסגנון... אז אין לי הרבה אפשרות...)

אני לא  היתי אומרת לו ככה ישירות כי הוא בטוח יפגע מזה.

כשפעם הוא העיר לי בשיא העדינות על איזה בגד שהיה צמוד אני כן נפגעתי. בשכל זה נשמע לגיטימי אבל בלב.. ובעלי הוא מאוד רגיש כמוני.

במקום זה אני כל הזמן אומרת לו שממש מגיע לו בגדים חדשים כי בקושי יש לו ושאני ממש רוצה לפנק אותו בחולצות חדשות

 ואם היה לי איפה לקנות פה אז היתי פשוט קונה..ומראה לו שאני מתלהבת מהסגנון...

אני  יודעת שזה תלוי בתקשורת..וברגישות של הבעל..ויש כאלה שזה בסדר גם שיגידו דוגרי וזהו..

תחשבי מה נכון לכם.

תכיני לו מראש בגדים ותבקשי כשחוזר שילבש אותם.

גם לי כשאישתי מעירה באמצע היום אין כח להחליף, אבל אם מראש תכין לי אזרום איתה..

בעלי לבש בגדים שהביא מביתו כשהיה רווק זה לא היו בגדים שהוא בחר/רצה/נקשר...

זה מה שאמא שלו הלבישה אותו וזה מה שהוא לבש...

אחרי כמה חודשי נישואין (היום כבר 3 ורבע שנים יחד..) שאלתי אותו אם יהיה לו בעיה עם שינוי הבגדים קצת,והוא אמר בכייף רק תדאגי שיהיה לי נח...

תכלס..

כל הבגדים שהוא הביא לי מהבית בפח בשמחה רבה..

קנינו מה שאני אוהבת ומה שנח לו והכל תקין...

תקחי אותו לשופינג ותקני לו בדיוק מה שאת רוצה

לא מזמן היה שרשור ארוך למדי, בסוגיית אישה שלא מספיק מטפחת את עצמה-

לא מתאפרת, בגדים אפרוריים וכדו'.

האם גם אז עניתם- קבל אותה כמו שהיא?

אם לא, מה ההבדל?

כי לגברים יש כביכול את האיום, " שאם אישה לא מטפחת את עצמה אז  הוא ילך לחפש בחוץ מישהיא אחרת " כי הרי אישה חיבת להיות מושכת בעיני בעלה, חיבת להתלבש כמו שהוא רוצה.

אבל לו מותר, כי כנראה האיום הזה של האישה, שהיא תמצא גבר אחר, אם בעלה לא מושך כבר זה משהוא שמאיים על הבעל..... משום מה גברים חושבים שיאהבו אותם כמו שהם, וזה ממש לא ככה.

אז לא עניתי (דומני..).

ב. גם אשה אי אפשר "בכח" - אפשר לבקש.

ג. יש הבדל. הן מצד היחס של אשה לזה (עפ"י רוב זה לא "העקה" בשבילה אם יבקש ממנה שתלך בצורה מסויימת. נשים רבות רגילות מנעוריהן לשים לב איך זה "ייראה", וזה חשוב להן), ושלכן היא תקבל זאת לרוב כמחמאה. איכפת לו - ותשמח בזה. ולא תראה בכך נסיון "להנדס" אותה", כמו חלק מסוים מהגברים, שלא אוהבים ש"ילבישו" אותם. והן מצד המשמעות של מראיה, לעיתים, לאיש. הרי אנחנו רואים שחז"ל דאגו "שלא תתגנה בעיני בעלה". למה לא ההיפך?.. [זו נקודה אולי "לזכות" הנשים..]. לעומת זאת, רואים שחכמים דאגו שהאיש לא "יתבזה" ע"י דברים אחרים (למשל, מובא בספרים שלא ייכנס איתה לכל סכסוך שהיה לו עם מישהו.. לעומת מה שנדרש לסבלנות לשמוע מה שעברה אשתו, בגבולות שמיה"ל).

וככלל, הכל בדרכי נועם ובהתחשבות הדדית, בהשתדלות להבנה וללא העקות מיותרות. אפשר לעורר רצון טוב מתוך קרבה, ובהתחשבות.

1. לא נראה לי שאישה נפגעת פחות, להפך.

2. מסכימה שזו נק' לזכות הנשים: לדעתי, לנשים פחות מפריע המראה החיצוני! יותר נשים יקבלו בעל מוזנח מלהפך.

שמתי לב לזה שלבחורים יותר חשוב שהבחורה אותה מציעים להם תיראה טוב. נשים מצליחות להסתכל על הפנימיות יותר ובד"כ מוכנות להתפשר על מראה. 

מגברים לא מצפים להיות מי יודע מה ...

ה"היפגעות" או לא - תלויה כמובן בצורת אמירה. ככל ענין כמעט. ולא דיברתי על "היפגעות", גם אצל האיש, אלא על משהו אחר. דומני, שאם איש מבקש מאשתו באופן חיובי שתלך עם משהו מסויים, שלא ממש נגד טעמה, זה מתקבל אצלה יותר בטבעיות.

ותקני לו שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות שאת אוהבת. אולי מתנה לחג או משהו.

תחמיאי לו עליהם באופן משמעותי, וכשתוכלי תוסיפי עוד חולצה שתיים שמתאימות.

ובעדינות רבה, רק עם מה שאת ממש לא אוהבת- תבקשי שלא ילבש. אני לא כ"כ אוהבת את החולצה הזאת, יש מצב שבשבילי לא תלבש אותה?

וכל הזמן להחמיא על מה שכן את אוהבת.

נסי לקנות לו בכל הזדמנות בגד אחד שאת אוהבת, ואז כשיוצאים או משהו כזה תשאלי אם הוא מוכן בשבילך ללבוש את זה.

ואז תראי אם הוא אוהב או לא אוהב את זה, פעם הבאה תנסי לקנות משהו שימצא חן בעיני שניכם.

ככה זה היה אצלינו. האמת שבהתחלה לא ממש שמתי לב מה הוא לובש. אח"כ התחיל יותר להפריע לי והתחלתי לקנות

לו בגדים לפעמים. הוא די שמח שאני חושבת עליו וקונה לו.

היום אחרי הרבה שנות נישואין הוא לא רוצה ללכת לקנות בגדים לבד. הטעם שלנו עדיין שונה, אבל מנסים למצוא משהו שמקובל על שנינו. בכל זאת חשוב לו להראות טוב בעיני.

לפעמים אם אפילו לא חושבים שיש קשר בין בגדים להתאמת צבעים .

גם לי זה הפריע.

מה שעשיתי נתתי לו כמה כללי אצבע להתאמת צבעים:

1. תמיד צבע אחד של הבגד יהיה כהה והשני בהיר.

2. לקרם/ שחור/ לבן/ כחול כהה לרב הכל מתאים (בהתחשב בכלל 1).

3. לירוק/ בורדו/ חום מתאים רק XXX (הראתי לו את ההתאמות).

בנוסף אני שמה לו מראש בארון את הבגדים לפי הסדר, לפי ההתאמות שאני רוצה.

בעלי לא התנגד, זה ממש לא הפריע לו. לרב זו התגובה של כל הגברים לפי דעתי.

בקשר לחולצות בנ"ע/ צבא וכד'.... אל תזרקי לו וכד'... אלא תעבירי לפיג' מות.

לבעלי יש אישור ללכת איתם בטיולים ואז הוא בוחר את החולצה

לומר לו כמה הוא נראה טוב,

כמה יפה לו,

כמה זה חשוב שאדם ייראה טוב,

מוסיף לדימוי העצמי, הסביבה מעריכה יותר וכו'.

תקפידי על הלבוש שלך ועל האסטטיות בבית,

סביבה בנראות טובה גורמת לאנשים לרצות להיראות טוב,

אמנם תהליך אבל זה יקרה.

אפשר גם לבדוק בחנויות מה מוצא חן בעינייך ולבקש ממנו לבדוק

אם מוצא חן בעיניו (זו עיצה שעבדה בפועל בעבר).

שפשוט אין להם מודעות בהתאמת צבעים

לדעתי הכי יעזור להחמיא לו כשהוא כן במקרה קולע לשילוב מוצלח

ולבדוק בעדינות אם זה לא יעליב אותו שתעזרי לו להתאים

ולגבי בגדים גדולים... יש אנשים שפשוט נוח להם שהבגדים קצת מסתירים אותם...

אני חושבת שזה סוג של אופי.

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

יש לא מעט מידע על 'למה' רגשית קורות מחלות'

רובו סטטיסטי. כלומר, הוא לא 'מדוייק' אבל נותן כיוון לא רע.

וכן. זה עובד יפה. לא ב100% אבל לפחות הסטטיסטיקה שלי היא סביב 80%. דברים שלקופת חולים אין מענה.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן