ולא מהכרות עם הנושא ב"ה, כדאי שתתייעצי עם מי שמבין בזה, או הוא עם רב שלו ככ  יהיה מי שישמור עליו.

נשמע שאת אוהבת אותו, כל הכבוד שסיפר לך ונשמע שהוא צדיק ורוצה לעזור לעצמו.

הנישואין יכולים להקל עליו א. בכך שתהיה לו אישה ויוכל להפנות אליה את כל אהבתו וזה ימלא אותו ולא יחפש דברים אחרים, מה לעשות, לגברים יש יצר חזק יותר, ואולי כשהוא יתבטא בצורה נכונה במערכת בריאה בין איש לאשתו- זה יתאזן.

ב. תקימו בית, ששטכנית לא יאפשר לו זאת, ללא אינטרנט/טלוויזיה/עם חסימה משמעותית וקוד פתיחה שרק את תדעי אותו. 

ועם כל זאת- "אין אפוטרופוס לעריות", זה קורה, נופלים, מתגברים... אם את אוהבת אותו ורוצה לעזור וגם הוא רוצה- זה מצויין.

מאחלת לכם הצלחה ומקווה שזה לא יחזור על עצמו... ושוב- להתייעץ, אחרי הנישואין זה לא קל לדעת דבר כזה שמתרחש בביתך, צריך זהירות רבה...

פתחתי כינוי חדש כדי לענות לך (יש לי כינוי מוכר באתר).

היינו במצב מאוד דומה למה שאת מתארת. ב"ה נשואים כבר כשנתיים.

אין לי כל כך עצות מעשיות כרגע לתת לך, צריכה לחשוב על זה. אבל בינתיים רק באתי לעודד אותך, זה אפשרי. זה לא קרה לו מאז שהכרנו, בטח לא מאז שהתחתנו.

הוא צריך את התמיכה שלך עכשיו. צריך להיזהר לא לשנוא אותו בגלל הנפילה (ושהוא גם לא ישנא את עצמו. זה שהוא עושה את זה לא אומר שהוא אוהב את זה, זו התמכרות לכל דבר), אבל לא לקבל את הנפילה ואת עצמו כנופל. לקבל את זה יתן לזה מקום בהמשך, יותר קל ליפול כשאתה אומר "אני כזה, וככה אני תמיד, ואין לי סיכוי להפסיק". לחזק אותו. להזכיר לו ולך שהוא לא צריך את זה, ולא רוצה את זה.

ועוד משהו, בתקופת האירוסין זה עוד יותר קשה, כי זו תקופה שגם ככה מאוד רגישה בעניין הזה. אני לא יודעת אם כבר קבעתם תאריך לחתונה אבל לא כדאי שזה יהיה זמן ארוך מדי. בעז"ה אחרי החתונה זה יהיה שונה, יהיה לו אותך ותעזרי לו להפנים את זה. ובכל זאת, אם אתם רואים שזה לא מצליח להשתפר בתקופת האירוסין כדאי ללכת לייעוץ בנושא הזה, לפני החתונה. בהצלחה.

מפחדת לכתוב עוד בדיני נפשות שכאלה. כל מקרה שונה מאחד לאחר, דברו על זה ותבינו מה מתאים לכם, ואולי כבר בשלב הזה לערב מישהו מקצועי.

יש כל מיני סוגי אנשים. הכרתי אנשים שהגדירו לי בתור רווקים ששהות של חודש בבין הזמנים עם אינטרנט בביתם איננה נסיון בשבילם.

לא הייתי רוצה להתחלף איתם. זה קשור ומלווה באישיות שונה לחלוטין ממני. אדם עם פחות נסיונות אובייקטיבית איננו קשור אלי בכלל נפשית איני מקנא בו ואף לא רואה אותו בתור סמל. הוא אחר. הוא לא אני.  אם אני הייתי מגיע לתוצאות כשלו אז הייתי מתמוגג משמחה ולחלופין מעריך אדם עם נטיות נפשיות כשלי שהגיע לאותם מקומות.

לכן, אני מספר לך שיש גברים רבים עם פחות נסיונות. אז מה? הם פשוט אחרים אישיותית. לא מקנא בהם. השוואה מבחינתי היא בין אנשים עם אשיות דומה והצלחות מרובות לאחד על פני השני, אך כשיש אישיות אחרת לגמרי, אין בכלל השוואה.

הנושא הזה קשור מאד להמון המון תתי סעיפים נפשיים, ושינוי אובייקטיבי בו (לא ע"י התמודדות אלא מולד) מוכרח ליצור אישיות אחרת לחלוטין, והרי את רוצה את האישיות שלו.

לפתרון: לעולם אל תבהלי יתר על המידה ממה שהוא יעשה . הוא לא רוצה את זה, ואם בכל זאת נפל כנראה שבאישיותו נקודת הבחירה שם קשה מאד, ובהלה אמורה לבוא ממעשה מופקע בחירתית , וזה לא מופקע לאשיות שכזו. ( יש מעשים שלא מופקעיים בחירתית לאנשים מסויימים ועדיין גורמים לזעזוע, אך זה באשיות לא נורמלית( בעל מכה, אף אם בטבעו הוא קרוב לכך, אך טבעו משובש) אך כאן זה נורמלי לחלוטין, לדעתי אף יותר נורמלי ממי שבאישיותו אין לו בעיה בתחום.)

תני לא מרווח עצום בתחום הזה מהבחינה שלא לחפור לו כלל בנושא ולא לעקוב ( כן להחליט מלכתחילה על הרחקות כמו לא להכניס אינטרנט) ותרעיפי עליו המון אהבה. כשנזכרים בכמה האישה אוהבת אותך זה מקל הרבה הרבה יותר מלהזכר כמה מסוכן שהיא תתפוס אותך. המון בהצלחה!

דברים צנועים- צריך לדבר בצניעות

באופן כללי-

החיים לא יחזרו להיות כמו שהם היו לפני שידעת...

הם יהיו גדולים יותר, מלאים יותר, שלמים יותר

הגבר שלך הביא לקשר ביניכם דבר שהוא ממש ממש- בנפשו, שהוא אחד המאבקים הגדולים של חיו

את יכולה לבנות איתו

או לנטוש אותו לבד בקרב הזה

זה בחירה שלך וזה חכמת נשים שלך לעזור לו  בזה

באופן כללי הכיוון שלך זה- כן, זה בסדר גמור להיות גבר.

כן, השפע של התשוקה והפיריון הוא דבר מבורך וטוב, וכשיש יותר ממנו- זה ברכה.

עכשיו כשמאורסים- את עוזרת לו לשמור על צניעות. בשבילך. בשבילכם ביחד.

כשתהיו נשואים- כל השפע שיש לו- יבוא אלייך,ואת תלמדי לשמוח בזה ולעשו לו ביטחון של "פת בסלו"

אני מקווה שהמעט שכתבתי- הוא מספיק צנוע וגם מספיק מובן, ואת מוזמנת להמשיך באישי

מעניין שבדיוק אמרת ההיפך ממני, ולכן אני חשה צורך להדגיש כמה לדעתי זה בעייתי מה שאמרת.

להגיד "זה האופי שלו ואם הוא ישתנה ולא יפול זה יהיה שינוי גדול באופי שלו" זה בדיוק מה שלא יעזור לו לצאת מזה. הוא הרי יגיד: "איך אני יכול לשנות את המעשים שלי אם זה טבוע בי כל כך חזק?" ו"נפלתי כי ככה אני", וזה יקשה עליו מאוד עד כדי בלתי אפשרי להתמודד.

ברור שיש אנשים שונים עם התמודדויות שונות! אבל כל אדם צריך ללמוד איך להתמודד ולא לקבל את זה. אנחנו כל החיים במגמת שיפור ועלייה. אם אתה עומד במקום אתה נופל. תרתי משמע.

והפסקה האחרונה שלך יצאה טוב.

לא באתי חלילה להמעיט במחוייבות של האדם להתמודד עם האופי שלו ולשבר את היצר שלו , כל אדם קיבל אשיות עם תכונות ונטיות ועליו החובה לרסן אותם ולמנף אותם לאפיקים ראויים ומועילים. מטרת דברי היתה

א. שהנופל לא יתייאש ממצבו בהשוותו עצמו לחברו התמים והטהור.

ב. שארוסתו לא תגרר להשוותו לאנשים עם הצלחות בתחום (תמיד לא ראוי ולא נכון מוסרית להשוות אך כאן גם לא נכון עובדתית- הם שונים)

ג. לא להבהל. זה מקשה אך קשור בעיסקת חבילה עם הרבה נטיות (שקט נפשי\מודעות עצמית וכו').

ד. לדעת שאפשר עדיין מאד להעריך אותו וכל הצלחה שלו בתחום שווה המון.

ודאי שעליו מוטלת החובה להשתפר וודאי שאנשים רבים עם נטיות כשלו ואף יותר קיצוניות הצליחו להתקדם רבות.

לפותחת השירשור: יותר  משכואב לי עלייך (וכואב לי מאוד) כואב לי עליו.  הוא במצב של התמודדות יומיומית קשה  עם המון ייסורי מצפון, ועכשיו עוד נוסף נופך של רגשות מעין רגשות בגידה והתנפץ החלום שאחרי שיש קשר זוגי כל המלחמות נגמרות. ליבי עליו.  ה' יסייענו להתקדם ולהצליח.

לא כל תאוה-מופרזת, שאינה באמת ביטוי של יחס, זה נקרא "זה בסדר גמור להיות גבר" (כאילו זה אוטומאטית "גבר" במובן החיובי) ו"שפע מבורך" וכאילו "עושה את החיים גדולים יותר".. זו לא פעם "הבנה" של נשים במה שאינן מבינות.

אלא שיש חולשות בחיים, וכל זמן שזה באיזשהם גבולות סבירים, אז אדם אמור לעבוד עליהם ולהעלות ולנתב כחות למה שראוי. ויש מקום לסבלנות.

ממש נכון!

זרם החיים כל כך חזק שלפעמים זה מתפרץ לא נכון 

צריך לכוון את את זה למקום נכון.

והכי חשוב לכבד אותו כי הוא סיפר לך!!

זה חזק מאוד.

הוא אמר לך דברים הכי אישיים.

ואם הוא לא היה אומר אז היית צריכה לדאוג

ומה אני אומר לך..

רק על עצמי לספר ידעתי- אצלנו זה לא עובר.

גם כשהוא מצליח לכמה זמן זה אח"כ חוזר, והוא לא מספר לי ואני צריכה לגלות את זה בדרכים לא נעימות.

גם לי הוא סיפר כמה שבועות או חודשים לפני החתונה ומה כבר יכולתי לעשות? הרי אהבתי אותו וידעתי שחוץ מזה הוא אדם טוב , והרי אין בן אדם מושלם גם לא אני..

אבל כל פעם ממחדש שהוא נופל ואני מגלה, אני נפגעת מחדש, ואנחנו נשואים כמעט עשור.

וזה הורס את היחסים ביננו לתקופה מסויימת ואז שוב חוזרים.

סה"כ הוא אדם נפלא שלא מתכוון לפגוע אבל גורם להרס עצום כל פעם. 

וכן, אני יודעת מה את רוצה לשאול... הייתי מתחתנת איתו שוב. אבל תמיד יהיה לי את החשש שלאט לאט זה ילך וידרדר למקומות שיהרסו את הנישואין.

צריך כל הזמן לעזור ולהכיל ללא כעסים ומריבות כי זה יגרום לו להסתגר יותר ולא לרצות לקבל עזרה , לא ממך ולא מגורם אחר.

 אם את רוצה תפני אלי באישי.

אכתוב את שעל ליבי העולם  לצערנו מלא בזוהמה

הגויים טמאים כ"כ ותרבות יון הרשעה עדיין עומדת על עמך ישראל

לא באופן ישיר "שיכתוב על קרן השור שאין לו חלק באלוקי ישראל"

אלא באופן עקיף הערוץ של הטומאה כ"כ קל לבתים הקדושים שלנו

עד כדי דמעות .

הניידים, בבית, ברחוב בתרבות הכללית הכל עטוף בעבותות של הטומאה

אנחנו מושתתים על הרשת כמעט בכל מעשי ידינו אם בעסקים (אני סופר

שפעיל בשני פורומים של סופרי סת"ם ולומד מהם המון) אם בחשבונות

לשלם תשלומים לעיין במצב החשבון בבבנק להכין חומרים לבית הספר

לחפש תשובה לשאלה הלכתית דחופה הכל לצערנו כ"כ פשוט אבל אליה וקוץ בה

גם כ"כ קשה על מנת לגדור את עצמנו בנושא צריך משמעת עצמית מטורפת

בנקל ניתן להגיע לבארות השחת שאת מתארת.

הניסיונות לנו כגברים אך גם לנשים הפכו לכמעט בלתי ניתנים לעמידה 

נדרשת גבורה של תנאים ואני לא מגזים כן כמו של רשב"י ר' אלעזר בנו רבנו הקדוש וחבריו

על מנת לעמוד איתן נגד הסער הגדול הלזה  ששטף אותנו אתה הולך לדואר והפקידה שם חצי ער$מה (שיניתי שרימון לא יחסום)

הולך ברחוב וילדות בנות 14 הולכות כמו בקובה של ז*&ת.

אני סבור שלאור הדברים שכתבתי אל לך לוותר על עלם החמודות שלך בשביל הניסיון הכבד הזה.

תשתדלי לעמוד לו לעזר ממש להיות כלי מלחמתו ברע הזה ובכוחות משותפים תגברו על הטומאה ע"י הוספת קדושה וטהרה

אל לך לשכוח לרגע את דברי מורינו ורבינו הראי"ה קוק זצ"ל בערפילי טוהר "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".

תוסיפי קדושה וטהרה תשלחי אותו לבית המדרש להינצל ממנובל זה תדאגי לו לסדר יום עמוס כי השיעמום והעצבות הם אבי ואם כל חטאת. תשמחי אותו בכל מלי דשימחה ובנו בית נאמן וטהור בישראל!

בברכת עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול חתן וקול כלה ....

לא צנועים - זו באמת בעיה. וזה לא בדיוק כמו הנושא השני שהזכרת, שאת לא כ"כ מבינה בו ומן הסתם הנישואין יכולים להעביר אותו לרוב.

זה באמת כואב. ואין לכך כל מקום. מצד שני, לפי תיאורך, נשמע איש טוב ומנסה להתמודד עם החולשה. לא עושה ממנה "אידיאליזציה". זה יפה בתוך המצב הזה.

יש אנשים עם "יצרים" חזקים, כלשון שאלתך, אם כי כמובן גם יש לאדם בחירה. אבל מי שהורגל בדבר לא טוב, כמובן צריך להפעיל כחות גדולים יותר בשביל הבחירה הזו.

אי אפשר לדעת ספציפית על אדם שלא מכירים אם זה "ידעך" או צריך טיפול. הרי איננו מכירים.  אם יש רצון חזק מאד, ואכן תהיה חסימה של כל אופציה להגיע לדברים מקולקלים - אז יש סיכוי בעז"ה.  כנגד הרגל - צריך זמן הגון של הרגל הפוך, עם העלאת מה שיש לו מקום בכחות אלו בתוך הנישואין - ואז בעז"ה יתכן שיתהפך לטובה. 

"את רוצה לשמוע שזה קורה לכל הגברים".. בשביל שתרגישי יותר טוב?. אני מאד לא רוצה לשמוע דבר כזה. חלילה שבשביל לעזור נשקר ונגיד שכל הגברים מחפשים סרטים לא צנועים, ונקלקל בכך אחרים. יצרים יש לכל אדם, איש ואשה, וכמובן צריך גם להילחם במה שלא טוב וגם להעלות מה שצריך לקדושה וטוב.

אני רק רואה לנכון להעיר, שלפעמים אנשים שמייעצים - גם במקומות כאלה - יכולים לערב בעיה אישית שהיתה להם, ו"ליעץ" לפי זה (לא קראתי כאן עוד תגובות חוץ מאחת שהגבתי עליה). זה צריך זהירות. אם הם באים לומר מנסיונם איך ניתן לעלות - טוב מאד. אם באים להציג כאילו מה שאצלם זה "כולם" - לא טוב. אדם צריך, כשבא לעזור, לדעת להבחין בינו לבין מי שמבקש עזרה.

אני אינני יודע מה להגיד בדיוק - איך אפשר להגיד "מרחוק".  עם זה, אפשר אולי לומר שסה"כ כל אחד מאיתנו, אם היה מכיר את כל הצדדים - הגלויים והנסתרים - שיש בשני, אולי היה "נדהם".  הרי לכל אחד יש צדדים שונים - והמכריע זה מה הוא עושה איתם. מה ה"מסקנה" של הסה"כ, מה הוא בוחר. איך מידותיו הטובות מתקדמות ונהיות טבעיות בו.

לכן אולי אם תשוחחו על הדברים, ותחליטו על חסימה מוחלטת של כל אפשרות כזו בעתיד, ואולי גם תשוחחו עם תלמיד חכם חשוב ומבוגר ומיושב, תתייעצי, וישוחח גם איתו - אז יתכן תוכלי להגיע למסקנה שאכן זה אותו בחור שהכרת מקודם, ובאשר לחולשה שלו - שינוי המציאות בנישואין, בתוספת "סור מרע" חזק, יגרמו לכך שהיא לא תופיע (שהרי גם הוא מאד לא רוצה בה), ומה שיישאר זה רק הטוב כפי שהיכרת וכפי שאת רואה. יתכן.

יש סיכוי שיעבור אחרי החתונה

יש כאלה שאחרי החתונה עובר להם

ויש כאלה שלא

אני לא יודע לומר כלל בזה

לא נראה לי סיבה לעשות משהו דרסטי לגבי הקשר ביניכם, זה לצערינו מצוי, זה בעיה בדור שלנו, ובדרך כלל לא מספרים כזה דבר, כך שעם כל בחור שתתחתני יש חשש גדול שהוא נופל בזה

(אפילו אצל חרדים זה בעיה די נפוצה, לפחות החלק השני של שמירת הברית)

בקיצור, חבל שהוא אמר לך...

אלא אם כן הוא רוצה שתהיי השוטרת שלו?

זה לפעמים לא מומלץ, ולפעמים יכול לעזור, צריך להכיר אותכם.

אם הוא לא היה אומר אז זה היה גרוע

סלחי לי 

להתחיל לפרט לה את כל העברות - שלא בירכתי ברכת המזון בכיתה ג' ושאני מעופף בתפילה 

ועוד כל מיני דברים ? זה ביני לבין קוני 

סתם מכניס אותה לסרטים 

ממש מקנא בו על הכנות והפתיחות, הלוואי ולי היה את האומץ לספר לאשתי דברים כאלה ואחרים...

הי, 

קודם כל אני חושבת שצריך להעריך ולשמוח מאוד בכך שארוסך סיפר לך את זה! זה מראה על קשר פתוח ומאפשר ועל תקשורת טובה ובטחון.. זה אחד הדברים החשובים והנהדרים, ויש לשמוח בכך מאוד!

רובם נופלים, נכשלים, וכואבים על זה.. לא הרבה מספרים ומשתפים בזה.. ואולי בגלל זה זה כ"כ מבהיל כשכן שומעים...

חתונה בהחלט עוזרת!! זה נסיון קשה, וברגע שמתחתנים מוצאים מקום טוב, נכון, אמיתי וטהור לכל היצרים.

צריך לזכור שהיצר הזה הוא טוב וחיובי בבסיסו. זה היצר שיוצר חיים.. וצריך פשוט  (או לא כ"כ פשוט..) לכוון אותו למקום טוב ולשים אותו במקום נכון.

אל תתני לפתיחות הזאת של ארוסך להוריד את רוחך... תשמחי בזה שהוא משתף אותך בדברים כל כך אישיים, ותעזרי לו בזה!

תשתדלי לתמוך, להבין, אולי תלמדו משהו ביחד שיכול לעזור.. ואחרי החתונה בע"ה יהיה הרבה יותר טוב.

גם אחרי יכולות להיות נפילות, אבל העיקר הוא לקום, לחזק את הקשר ובכך להגיע למקומות טובים יותר..

לדעתי- עצם חיזוק הקשר בניכם יעזור, וימנע נפילות במקומות אחרים..

תשמחו בקשר שלכם, בתקשורת שלכם ואחד בשני!

העצבות מביאה לנפילות, והשמחה מביאה לטוב גדול.

תשמחו אחד בשני..

מזל טוב!! ובהצלחה!!

ובכנות..

מה זה בנאדם מכור? מה זה בוכה ורוצה להפסיק ולא יכול?

מה זה לא יכול?

אם אתה רוצה באמת ולא מסוגל להתגבר, תעיף ת'פלאפון שלך, תעיף ת'אינטרנט,  ברצינות.

תקנה פון כשר של חרדים. בלי כלום. אם הגדר לא מספיקה, תבנה חומת בטון?

מישהו יכול לענות לי על זה?

מי אמר שהיא יכולה להתמודד עם זה??? זה דבר מאוד קשה להתמודד עם נפילות כאלה ואנחנו אנשים ממש גדולים.

 באמת!11

אבל צריך לזכור שזה פיתרון חלקי.

לצערינו אפשר לחטוא בלי אף אחד...

אני חשבתי על רעיון

שמי שרוצה באמת להיגמל ידור נדר לצדקה 10,000 שקל כל כל פעם שהוא נכשל

מופיע בפוסקים שאלות על נדרים כאלה, כך שנראה שהיה רעיון כזה

הבעיה הגדולה בזה שצריך שהאדם יתייחס לנדר ברצינות, וידע שנדר הוא איסור חמור מדאורייתא, ואי אפשר להתיר נדר כזה  בהתרת נדרים, ואם הוא נכשל ולא משלם זה מסוכן לאשתו ולילדים... (כמבואר בגמרא)

ורוב האנשים לא מספיק יראי שמים בשביל שזה יעצור אותם, אז אסור להשתמש בפטנט הזה!

[התגובה משורשרת למופים.. כי הגבתי לו משהו וקראתי את כל השרשור רק אחרי כתיבת התגובה.. אז מחילה..]

קודם כל כדאי להבין שאיך שאישה תופסת את המקום הזה ואיך שגבר תופס את המקום של הנפילה -

שונה לחלוטין!

אין לך מה להיפגע מהמקום הזה שלו..

הוא לא עושה זאת מתוך רצון, לא מתוך רגש, לא מתוך שכל..

מתוך יצר נטו.

הבחור לחלוטין לא קושר את עצמו לבנות המגעילות הללו שחושפות עצמן

ולא לוקח אותו איתן.

הוא לא היה רוצה לראות בך כלום  מהן, גם לא את הגוף שלהן עלייך..

תנסי להבין שכאילו נכנס בו דיבוק, עשה מה שעשה  ויצא!!

עלייך להאמין שהוא טוב ורוצה בטוב!

ושהוא נורמלי!!!!

(נורמלי זה לא אומר שכל הגברים נופלים באופן שהוא נופל, אלא שהיצר שלו הוא תקין!)

כמו שיש אנשים שאוהבים יותר לאכול ויש כאלו שפחות, כך גם במיניות יש אנשים שהצורך שלהם באוכל הזה גדול יותר משל אחרים.. אז אין מה להשוות פה לגברים אחרים!

(זכרי את המשפט "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו!" - ותעריכי את הבחור שלך על כך!)

אני גם מודיעה לך שיש נשים שההתמודדות שלהן היא אחרת -

שלגבר שלהן יש פחות יצר - וסתם גרמו להן להאמין שגבר תמיד ישמח בתחום המיני..

ואז הן מרגישות לא נחשקות ומיותרות בתחום הפיזי שהוא גם צורך שלהן..

אז תזכרי שלנסיון תמיד יש שני צדדים!

מכאן ולהתמודדות בפועל -

אפשר להתמודד בפועל!! ברוך ה' לא התנסינו בעצמינו, אבל אני יודעת על שני זוגות שכן!

הבחור שלך קודם כל צריך להחליט שהוא אכן לוקח את עצמו בידיים..

ועושה כל טיפול שיידרש!

בנוסף  ואולי לפני הכל - אמרו כאן מעליי, פלאפון כשר!

ולא נמצאים עם מחשב ומכשירים מועדים כגון זה - לבד! (גם אם יש עליו רימון!)

זו בעיה של ייחוד לכל דבר!

הוא צריך  - לא להחליט שהוא "רוצה להפסיק", אלא להחליט שהוא מפסיק!!!

ולא בשבילך בכלל! קודם כל בשביל עצמו, בשביל הנשמה שלו, בשביל קיום ישראל והעולם!

ללכת לרב שילווה אותו בנושא!

אגב - מטרת הנישואין אינה לספק את היצר.

זה נכון שעצם זה שלגבר ואישה יש אחד את השני - עוזר להם לקיים את הדברים בצורה הנכונה

ושעלינו כנשים להיות זהירות ולא להזניח את עצמינו ואת התחום הפיזי..
אבל יהיו גם זמנים שתהיו אסורים - ומה אז?

הוא חייב להחזיר לעצמו את השליטה..

המקום הנפשי שלך - צריך להיות במבט חיובי מאוד עליו!!

אנחנו כנשים לא יודעות מול מה הגברים מתמודדים! בטח לא בעולם הפרוץ של היום..

אז אל תשפטי אותו בשום צורה!

תני לו אמון גדול שהוא מסוגל ויכול, ושאת מאמינה בו!! שאת מאחוריו!!

(ובמיוחד שהוא נותן בך אמון מדהים וסיפר לך דבר שכל כך כואב לו ומצייר אותו כביכול קטן ועלוב, כשהוא בעצם ממש לא כזה!)

גם אם חס ושלום תוך כדי התהליך והנישואין - הוא שוב נופל

לא לכעוס! לא להיפגע! לא לחשוב שלעולם הוא לא ישתנה!

לזכור "7 יפול צדיק וקם"..

להיות מפוכחים! להסתכל לבעיה בעיניים! אבל לזכור שהוא מדהים והוא יכול!!!

ושהוא עומד מול מפלצת הדור!!

זה המקום שלך להיות הנסיכה התומכת ולתת לו את הכוח להלחם בה!!

שכאשה היא לא תופסת - אז אני חושב שגם את לא לגמרי, גם לכיוון השני.

בלי "טעויות" - זה דבר שיכול להפריע לחיים הגונים עם אשה ולא כפי דברים מסויימים שכתבת בהתחלה, שהם נכונים לתקופה הנוכחית שלה, לא בהכרח לאח"כ. אינני רוצה להיכנס לזה מידי.

וההשוואה ל"אוכל" שאין לו כל נגיעה כמעט לבין-איש -לאשתו, לזה - אינה מדוייקת.

לגבי ה"התמודדות" - אכן דברים נכוחים.

[ואינני חושב שהיא העלתה פה שאלה של "שיפוט". היא שאלה לגבי עצמה, האם "ללכת" עם זה או לא]

וגם אז - אני מקווה שהבנתי כראוי את ההסבר..

אז - אני כמובן אשאיר את התיקונים לגברים החכמים ממני..

ואני חושבת שהיא בהחלט צריכה להישאר איתו, לכן התייחסתי למקום הנפשי שלה כלפיו בהתאם לנסיון הספציפי.

כי אני מאמינה שזה מה שיועיל ויקדם אותו בנסיון, יחד עם הקשר המשותף שלהם.

 הצד הנשי נוטה הרבה פעמים לשפוט מאוד לחומרה את הנפילות האלו

(בלי קשר לחומרתן התורנית.. אלא מבחינת השיפוטיות כלפי הבחור..)

אז היה חשוב לי להדגיש.

הוא גם לא מפלצת. והוא בהחלט נכנע במלחמה שאסור להכנע בה!

אבל היה חשוב לי להדגיש שזה לא כניעה לרגש או לשכל - אלא כניעה ליצר בהמי!!

ושהוא לא נמצא שם במהותו הטובה, כך שאין כוונתו לפגוע באישה..

כשהוא נופל -זה לא כי הוא הולך לחפש חום ואהבה, או צרכים רגשיים כאלו ואחרים אצל הנשים המגעילות הללו..

לפי שעה

אפשר לקחת עיתוני חינם, אפשר להתסכל ברחוב על מי שמסתובבת 

יש המון רעיונות וטריקים תאמיני לי 

הפתרון הוא החלטה ולא הסתגרות - זה יכול לעזור אבל לא הפתרון 

- אכן מדובר בהתמכרות, התמכרות קשה ביותר.

ישנם אחוזים גדולים בציבור הדתי, שחשוף בצורה מאסיבית לתרבות המערבית מגיל צעיר, שנפגעו מזה.

עם כל הכבוד אני לא מצפה ממך להבין, לא באמת, גבר יבין(לרוב) לאישה יהיה יותר קשה.

 להעריך בחור כזה,

הוא חשף לפנייך כנראה את הנסיון הכי קשה שלו ויותר מכך, את הנפילה שלו בנסיון הזה.

הוא רוצה להיכנס לזוגיות אתך ממקום טהור ונקי אבל קשה לו , הוא מודע לקשייו והוא בוחר

להתמודד עמם ובעצם החשיפה הוא אומר לך "תעזרי לי", דעי שזה לא מובן מאליו כלל.

הופתעת, נדהמת, לא ציפית, איך יכול להיות שארוסי  "אין תוכו כברו" זה לא מה שרציתי, אלו מחשבות שעוברות 

בזוגיות ולזוגות רבים, יש שהופתעו לפני שהחליטו ויש שהופתעו אחרי, אבל רבים הופתעו,

מאידך, האמת שלו היא ברצון הפנימי שלו שגם מתגלה במאמצים שלא ליפול, אבל הוא לא תמיד מצליח,

תוכו כן כברו הוא רוצה אבל הנסיון הזה קשה לו.

חיי הנישואין  מקלים את ההתמודדות אבל לא מעלימים אותה, קחי בחשבון גם שחיי הרווקות, שלחלקם של הרווקים 

מלאים בזמנים של ואקום וחוסר תעסוקה, מסייעים ומהווים כר נוח לנפילות.

ההצעה שלך לטלפון כשר וכו' היא מצויינת, פתרונות מסוג זה וחיי נישואין בהחלט יכולים לעזור להתמודדות עד להיעלמות מוחלטת של נפילות.

רוצה להוסיף, שבסופו של יום ההתמודדות היא של הבעל (האשה סובלת ממנה אבל לא מתמודדת עמה), ובן-זוג שבאמת רוצה לעזור, עליו לעודד  ולהעצים את המקומות בהם הבעל הצליח ולא את המקומות בהם הוא נפל, הרבה יותר יעיל וגם מועיל לזוגיות, נכון שצריך לשנות כיוון מחשבה כדי לפעול כך אבל זאת הדרך המועילה ואולי אף היחידה.

ותקננו בעצה טובה מלפניך,

בע"ה הצלחה רבה.

(אלא אם זה בנות עם ניסיון בעניין)

רק גבר יודע איך זה משפיע עליו, השלכות, ואם הנישואים מהווים פיתרון לזה..

כשראיתי את הקישור לכאן מלנ"ו חששתי,

אבל דווקא התייחסו לבעיה עם חשיבה, ולא ראיתי כאן תגובות אימפולסיביות מהבטן.

גבר לא יכול לדעת לפני החתונה, איך זה ישפיע עליו לאחר החתונה.

ונישואין זה לא בית-חולים ליצר הרע ולתיקון המידות.

נכון שיצר הרע של הבנים והבנות פועל באופן שונה, אבל ראיתי שהבנות כאן התייחסו לעניין.

ב"ה דיברנו והחלטנו לדבר עם עוד גורם שילווה אותו בתהליך. כמובן שגם אני אהיה שותפה ואחזק אותו.

עשינו חסימה לפלאפון שלו ובעז"ה אנחנו מקווים ומאמינים מאוד שזה נגמר מעתה והלאה.

תודה רבה לכולכם על התגובות החמות והתמיכה הרבה. זה עזר לי מאוד..

אולי תרוויחי שתי מצוות - גם להתחתן וגם להציל בחור טוב מדברים לא-טובים..

אם את כזאת טובה כבר עכשיו, את תהיי בעז"ה גם אשה טובה - וזה עצמו יעזור לא לצרוך את כל "תחליפי-הזבל".

טוב מאד שכבר נקטתם "אומר ועושה" וחסמתם - זה ראשית לכל.

ואשריו שמצא בך שותפה נאמנה להשתחררות מהרע ועליה בקודש.

באמת משמח לשמוע.

יש אנשם שמתעסקים בנושא הזה, והם אלופים!!

אני חושב שהנכון הוא להתייעץ אם רב שמתעסק בשידוכים (הרב שמחה הכהן מדהים בנושא)

ועוד משהו, זה מאוד תלוי בך, את צריכה לחשוב עם עצמך במידה וח"ו לאחר הנישואים את תביני שפה ושם יש לו נפילות איך את תגיבי לזה?! אם תבואי תביני ותעודדי או שתשברי את הכלים...

במדרש מסופר שכשיהודה ראה את תמר כל יצר הרע שבעולם התלבש בו וכמעט ולא היתה לו ברירה.

בכל זאת ולמרות הבושה הגדולה כשהיה צריך איבד את כל כבודו והודה על האמת.

ארוסך נמצא באותו המצב, אחרי הכל מדובר בהתמכרות, אחת הנפוצות והקשות כיום.

למרות זאת הוא הצליח לעשות דבר שרובם המוחלט של הגברים לא היו מסוגלים לעשות אותו, להתוודות לפניך, ועוד לפני הנישואין.

ממליץ לו להכנס לאתר "שמור עיניך, יש שם כלים להתמודדות (שלא יקח כתורה מסני אבל הנסיון מראה שזה עוזר לכמעט כולם.)

את הצד הפיזי שבנישואין לא יכול "לרפא" לגמרי, מקסימום לעזור.

מה שאת יכולה לעזור בו בעיקר זו החיבה, אהבה ושמחה שבין בני זוג, אחרי הכל החסרון בקשר אנושי חיובי אמיתי הוא טריגר דיי בולט של התמכרות הזו.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בסדר זה לא ייפגע לה בגדילה ואפשר טיפה להזיז את השנצ שלה למוקדם יותר נניח...

ואנחנו בשמחת תורה פשוט מזגזגים את הילדים בין העזרת נשים לגברים בזמן של ההקפות.

ילדים בביל הזה מסתגלים מהר.

אני לקחתי אותה בעגלה ואם היא הייתה עייפה ממש נרדמה שם.

בגיל הזה לא מדבר אליה החג בכלל אז מה שיהיה לכם נוח לשניכם זה מה שחשוב,שתדעו לזרום אחד עם השני ולאו דווקא חלוקה מותנית מראש.

סביר להניח שבתפילה יותר מתאים שהיא תהיה עם האמא בהקפות כמה שמתאים לה המה שהיא ערה ומתעניינת,פשוט לזרום עם הסיטואציה

וגבי הקפות, אפשר לעשות 7 הקפות לבד תוך 5 דקות

אם הצלחתם להתמודד עם ראש השנה ויוה"כ.

שמחת תורה קטן עליכם

שימו לב שלא נותנים לילדה ממתקים / סוכריות בלי ידיעתכם (סכנת חנק ח"ו...)

חשוב מאוד, במיוחד בגילאים צעירים. עדיף שכל מי שנמצא עם הילדה ידע מראש אילו מאכלים וממתקים אסור לתת לה בלי אישור ההורים.

זה ממש לא פשוט.

יותר מרגיש תחושה של נטישה.

מין משהו בביטחון האישי נפגע

וזה שהשאיר הכל פתוח בלי לדבר זה עוד יותר מעמסה,

זה כואב וזה גם צובט את הלב ממש.

אין לי לתת עצות.

חוץ מזה שאני מתמודדת עם בעל שעבר סיפור דומה.

שולחת לך חיבוק חם🤗

לשמוע על סיפור דומה. מה עוזר לכם בהתמודדות עם זה?

והאמת שממש ממליצה לך ללכת לטפל בזה,לפחות בשביל לעכל.

הנסיון שלי היה שדווקא שחזר אצלו הקשר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו והתפרק.

אבל זה קרה אצלו לפני החתונה שלנו,וכשנולדו הילדים אז הוא חווה כמו אצלך כאב שאין אף אחד שנהנה מהילדים שלו ומהנחת שלהם ובדידות בעיקר בחגים.ויותר מיזה כעס גדול על איך הוא נעזב,איך היו מסוגלים לנטוש אותו מי שהיה אמור להיות מקור הביטחון שלו בעולם פשוט עזב שח זה נעשה יותר בצורה אינטלגנטית,פשוט נאמר שיש טיול וזהו,

הוא יותר הבין מה זה עשה לו בתור ילד נטוש רגשית ונפשית וכביכול עד שהילדים לא נולדו הוא כאב אבל לא כעס והכעס בא אחר כך....

אבל מה שלא הורג הוא מכשל,והוא יודע שהוא אחר ושונה ולילדים שלו לא יקרה מה שקרה לו.

ושצריך להלחם ולא לברוח.

וסתם בתור בת זוג היה לי ממש כעס על מה שנעשה כי ברור לי שלא לקחו בחשבון את ההשלכות של זה לאורך כל החיים.ולקח לי המון שנים להבין למה זה קרה מה הוביל למה בתת מודע,ולסלוח על זה.

היום אני מבינה שזה היה הדרך להתמודד עם זוגיות נרקסיסטית שוב זה לא במודע אבל זה מה שקרה...

לפנות זמן מוגדר לעיבוד רגשי. עדיף עם מקלדת או עט (מה את אוהבת?) לכתוב הכל הכל הכל ולהתחיל לפרק את כל המנגנון הרגשי.

ו

לכי כבר לקרוא את פורום רגישים!. כולנו שם מתמודדים עם הדברים האלה ויש כלים בדיוק לזה.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

סיוט להיות אדם רגיש מאד במצבים מסוימים

את נמצאת בתוך גוף שמתנהג כמו שהוא רוצה ואת רוצה לעשות משהו אחר אבל הוא חזק ממך.

כשמבינים את השפה, הגוף עדיין מתנהג כמו שהוא רוצה אבל אנחנו לא חסרי אונים.

אבל ההצפה לפני חגים

זה כבר אין לי איך לתקשר עם השפה הזו.

עומס מטלות, לצד העומס עם הילדים והכאב בראש שדופק

אני עובדת עכשיו (במקרה גם אני עד מאוחר בעבודה)

עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט כי יש לי עבודה וילדים. בשעה 21:00 הילדים ילכו לישון ואני יוצאת להליכה. ואז תתפרק שם כמה שאתה רוצה. אפשר גם לצעוק ולבכות ולצרוח ולהתעצבן ולקלל והכל. אז.

קוראים לזה גבולות פנימיים. אני בעל הבית במערכת הזו. כל הסיפורים הרגשיים צריכים יחס רך ומחבק ומכיל אבל הם לא הבוס.

מה אתה בעצם עושה ?

אשכרה מדבר עם הגוף? והוא אשכרה מבין? 😅

חייבת לפצח את השיטה

מסלק מפריעים סביבתיים (היי סמארטפון אהוב)

ועובר איבר איבר ומבודד מה שלומו ומה מפריע לו. למדתי את זה פעם מאיזה ספר.

בהתחלה קצת צוחקים. אחר כך באות התשובות.

בהקשר אחר, להגיד לכאב או הסחת דעת שעכשיו אני בעבודה, ואחזור אליה מאוחר יותר כשיש לי זמן.

ספרי לנו מה מצאת.

היופי בלהיות מבוגר והורה לילדים הוא שאת יכולה ליצור מסורות והורות חדשות משלך, רק שלך ושל הילדים, מסורות והורות שלא היו לך ולהעניק לילדים.

ההורים שלי ניתקו קשר באופן פתאומי קצת אחרי שהבן שלי נולד. אין כואב מזה. מצד שני, אני מזכירה לעצמי את כל המורכבות שנחסכת ממני, מטבע הדברים מערכת יחסים שמסתיימת באופן פתאומי היא לא משהו מושלם.

ממליצה לך לחפש ביוטיוב/ פייסבוק דרך העומק- ריפוי נתקים משפחתיים כדי להבין קצת יותר מה את עוברת ואיך אפשר לתקן את זה (ספויילר, לא תמיד נתק זה נתק מוחלט ולא תמיד תיקון זה בהכרח חידוש הקשר)

מאחלת לך הרבה כוח ושמחה, זה לא פשוט בכלל.

מציעה דבר ראשון לקבל עזרה ולעבד את הכאב הגדול הזה זה ממש אירוע כואב.

דבר שני לראות מה כן עושה לך טוב בלב בחגים? מה יכול לתת לך את ההרגשה שאת מבקשת?

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

רוב המקומות אין שירותים לכלל התלמידים, מכאן שגם התלמידים אומללים

הקיצור מצאנו את הבעיה במערכת החינוך.

אבל הסירחון מתחיל מהראש. אז קודם לבשם את שירותי המורים

היתה שנה שחינכתי כיתה ו עם 38 בנים.

שמתי בכיתה שני מבשמי אוויר אוטומטים.

כמו שחייב לבוא עם ספרים ומחברות

למלא את כל הכיתה בדאודרנט עד סף חנק, במקרה הטוב.

או להשפריץ אחד על השני במקרה הפחות הטוב,

לעשות איתו ניסויים מדעיים מסוכנים, במקרה הגרוע...

ומה קורה אחרי שיעור ספורט?

בפגישה הראשונה ידעתי שאני רוצה להמשיך לעוד אחת.

חבל להעלות את הציפיות יותר מידי, במיוחד כשלא ברור מה הצד השני חושב, במיוחד בדייט ראשון.

אצלנו, דת"ל, כשנפגשים לראשונה בלי שקדמו לכך בירורי התאמות מעמיקים, כפי שכן קיים אצל חרדים, אי אפשר לדעת כלום בפגישה הראשונה…

לוקח זמן מה עד שיודעים שזה זה..

(דעתי האישית כמובן)

אצל חרדים ידוע ששלב הברורים לפני הפגישה הראשונה הוא מקיף ומעמיק ביותר. ההורים בודקים יחוס משפחתי, מעמד חברתי, קהילה, מוסדות לימוד (ישיבה/סמינר), מצב בריאותי ונפשי, ואופי המשפחה. רק לאחר אישור כל הפרטים נקבעת פגישה.

נפגשתי 3 פגישות סה"כ עד שהתארסתי

ובכל זאת בפגישה הראשונה לא ידעתי שזה יהיה בעלי

שלוש פגישות זה לא מוקדם מידיי כדי להחליט?

אם זה זה

לפי עיסוק ההורים וכמה דפים הבחור לומד ביום?

אהבה מבט ראשון זה רגש וכימיה לא ידיעה.

זה יכול לקרות עם הבחור הכי לא נכון עבורך, ויכול לא לקרות עם הבחור עם הנתונים הכי נכונים.

לכן אין קשר. אי אפשר לברר כימיה.

בפעם החמישית צדקתי.

שיצאתי איתה)

אבל ידעתי שיש פה משהו מיוחד, התלהבתי עליו מאוד

הוא כן ידע

מזל שאחותי שכנעה אותי להמשיך בכל זאת...

לעוד פגישה

עד היום כשחברי. ילדות שלו פוגשים אותנו הם צוחקים שאני זאת אישתו, לא מאמינים שהגבעון השובבון זה הוא🤣

זה היה ממש כימיה ברורה בקטע הזוי

זה היה סיבה בשבילי (אז) להתחרפן מבפנים ולגרום לזה שזה לא יקרה.

אבל ב"ה הוא היה עקשן וסבלני

כן יודעת שהפגישה איתו היתה שונה מהאחרים בזה שהרגשתי התלהבות והתרגשות ממנו

וגם זה הבחור הראשון שהרגשתי משיכה כלפיו🫢

הוא הבחור ה8 שנפגשתי איתו.

עם האחרים זה היה מאד שכלתני. הוא כבש אותי ברגע🤣

ואגב- מה שהלהיב אותי בעבר הוא זה שדווקא יותר ביננו הרבה חיכוכים😄

תסבירי?

בנות על ימין ועל שמאל עד עצם היום הזה וזה מאיים עליה.

אז היא אומרת לו "מאמי אני לא מרשה לך להיות כזה חתיך, כולן מזילות עליך ריר".

והוא כזה "אבל חיימי ככה השם ברא אותי, מה אני אשם?"

והיא כזה "אה כן?? אז תישן בספה היום!"

והוא: צרצרים

אבל לא רק.

אני מאד מרובעת והכל חייב להיות מדויק ומתוכנן.

והוא מאד זורם כזה וחי את חייו.

וזה אחד מהדבריםשגרמו לי להתאהב. והיום זה מטריף אותי חחחחח אני חייבת שדברים יתנהלו כמו שאני רוצה וקשה לי הזרימה שלו.

והוא קשה לו עם זה שאני חייבת כל דבר לדעת מה יהיה ואיך יהיה. ושהכל יהיה מתוכנן לפרטי פרטים

אני אומר תעשו משחקי תפקידים, את תהיי הזורמת והוא יהיה המרובע. תראו איך זה יהיה לכם

יש לך משהו לשאול תשאל פה.

1. אף פעם. תיקון: הזמנתי את האלה מסעיף 2 אבל לא התאים להם.

2. אף פעם. תיקון: הוזמנו פעמיים בעשר שנים ^^`

3. ראי סעיפים 1,2

4. נשואים עשר שנים, שלושה ילדים ב"ה. גרנו יותר רחוק ממרכז העניינים בתחילת הנישואין. בשנתיים+- האחרונות עברנו ממש לרחובות של ה"קהילה", אבל אנחנו לא מאוד מעורבים.

(קצת יותר פרטים אם מעניין: אנחנו גרים בעיר, אבל כן סוג של בתוך קהילה די תוססת. באופיינו אנחנו לא כל כך מתערבבים, ולא יכולה להגיד שיש לי ממש חברות מכאן.)

אנחנו גרים ליד הישיבה של בעלי, אבל לא ממש בתוך האברכיאדה.

הזמינו אותנו כמה פעמים במהלך השנים (זוג צעיר). גם חברים של בעלי וגם סתם שכנים שלנו, אבל אף פעם לא באנו או הזמנו בעצמנו

כי אנחנו פחות בקטע של להיות נחמדים

סתם חחחח

פשוט ממש בהתחלה רצינו להיות אחד עם השני, וגם בהמשך זה מרגיש טיפה פחות שייך ששני זוגות אוכלים ביחד. אני לא צריכה להיות חברה של חבר של בעלי, ובעלי לא צריך להתחבר לחברות שלי...

אבל זה שכן הזמינו אותנו, מראה שיש אנשים שונים עם דעות שונות

כרגע גרים ביישוב פחות קהילתי ואין לנו פה הרבה חברים ומי שיש לא משותפים לשנינו כזוג. אז לא ממש קורה ..

מה שזכור לי מאז שבאנו לפה:

1. פעמיים

2. פעם אחת

3. פלוס מינוס

4. היום כבר עם 3 ילדים אז עוד היינו רק עם אחת

1. פעם באף פעם. אם כן ממש נדיר

2. כנל 1

3. אם יהיו אז כן

4. משפחה גדולה, מעל 4 ילדים. נשואים הרבה זמן יחסית.

   כשהיינו זוג צעיר אירחנו והתארחנו הרבה באופן לגמרי הדדי

נ.ב - למה זה עושה אצלך סדר בראש? לא דומה משפחה א/לקהילה/ישוב למשפחה ב/לקהילה/ישוב

1. אף פעם. בתחילת הדרך קרה פעמים בודדות.

2. גם אף פעם

3. כן. אף פעם לשני הצדדים

4. משפחה גדולה.

1. תדירות גבוהה יחסית

2. תדירות עוד יותר גבוהה

   מתחלקים בהכנות ופשוט אוכלים אצל מי שהבית שלו גדול יותר...

3. כן

4. זוג עם 2 קטנטנים גם החברים באותו שלב בערך

   יש גם משפחות עם יותר ילדים אבל זה מורכב יותר אז באמת קורה הרבה פחות

פשוט גרים ליד כמה חברים ממש טובים...

לפעמים מרגיש לי מוגזם ואז תקופה אנחנו לא אוכלים ביחד כדי לאזן

נראה לי יותר קל לענות כפסקה רציפה.

כשגרנו באברכייה בכמה חודשים הראשונים אחרי החתונה לא כל כך התערבבנו, כשהתחלנו להיפתח היה מאוד נחמד. בפועל היו בערך 3-4 הזמנות כמעט הדדיות, אבל מתווסף להרבה ערבי חברה בימי חול וקידושים משותפים של כולם. כל זה בשנה אחת.

לפני שנה עברנו למקום של אוכלוסייה מבוגרת ואנחנו לא מכירים אף אחד. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחרונה ועברו יחסית קרוב, ניסיתי להזמין אחת לפני כמה חודשים, אבל לתחושתי היה די מביך. אין באמת קשר בין הבעלים ובפועל הסגנון שלנו די שונה. (הבעל שלה מהסוג שנראה שלא מדבר עם נשים בכלל. אני לא יודעת מה בדיוק המשנה שלו בנושא, הוא כמעט לא דיבר כל הסעודה ובמיוחד לא איתי)

לא הייתה הזמנה חוזרת מצדם. יכול להיות ששכחו, יכול שלא רוצים. אין לי מושג.

יש לי חברה נוספת שאני גם מנסה להזמין אבל אין ממש זרימה, בעלה למד עם בעלי בישיבה התיכונית אז יש יותר סיכוי שזה יהיה מוצלח? מתלבטת כמה להתעקש על זה או לשחרר.

מאוד חסרים לי הקשרים שהיו באברכיה. בעז"ה בעתיד אני רוצה לגור ביישוב קהילתי עם השפה המשותפת של אנשים שנמצאים באותו שלב בחיים ובאותו סגנון. אנחנו גם מנסים להזמין את החברים שלנו מהאברכיה אלינו אבל זה אפשרי רק ביום חול, כי אין לנו מקומות לינה, וכל הפרוצדורה של המרחק מקשה על העסק עד שזה לא קרה כל כך.

אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים עדיין, גרים בסביבה של משפחות גדולות והורים בני 40-50+. אני יודעת שנצטרך לגור כאן עד סוף הלימודים של שנינו, אבל המצב החברתי זו אחד הסיבות העיקריות שאני לא מרוצה מהמקום.

כאלה שלא מהמשפחה...

אוהבים את השקט שלנו (או מדויק יותר - את הרעש שלנו🙄 שלא כולם יצליחו לעמוד בו...)

יש רק משפחה אחת של חברים שאנחנו מתארחים אצלם קבוע לסעודת פורים, וניסינו בתמורה שהם יתארחו אצלנו בקביעות לסעודה אחת בראש השנה - זה קרה כמה פעמים, אבל אז זה נהיה להם מורכב להתארח, אז הפסיק. (הם באמת המשפחה היחידה בערך שאנחנו מרגישים כמו בני משפחה שלהם)

לא זוכרת תדירות , זה היה מזמן. כבר שנים, מאז,שהילדים גדולים, שאנחנו לא מזמינים חברים לסעודות , זה הלך ופחת עם השנים, וכבר לא קורה. כן מארחים את ההורים שלנו, לעיתים רחוקות אחים שלנו, אנשים מהדירה בקהילה( אנשים עם מוגבלות). הפסקנו להזמין כי הרגשתי שזה מפריע לענין המשפחתי בשבת, הגדולים בגיל ההתבגרות, עכשיו כבר בצבא/ ישיבה/ ש"ל... הם לא בבית כל השבוע( וגם מתבגרת שלא בפנימיה, עסוקה כל השבוע בעניניה. וזה הזמן המשפחתי שלנו, וכשיש משפחה של חברים הם הופכים להיות המרכז ואנחנו מפספסים את הילדים. מוצאים הזדמנויות אחרות לקשרים חברתיים, זו אני( בעלי דוקא הציע להזמין כמה פעמים). בגלל שהפסקנו להזמין, גם לא מזמינים אותנו, ולי בסדר עם זה, מבחינתי לארח לסעודת שבת עוד משפחה זה לעבד קשה, ולפספס את הילדים בשביל קשרים חברתים שיש לי עוד דרכים לחזק אותם. אני כן מתאמצת על להזמין את האחים שלי, גם לעיתים רחוקות .

אף פעם. אולי רק את ההורים שלי פעם בשנה.

אנחנו מוזמנים פעם בחצי שנה למשפחה אחת ספציפית/להורים שלי או שלו

זה היה ככה כשהיינו לפני ילדים וגם עכשיו.

נטו כי אנחנו לא אוהבים לא להתארח ולא לארח. אוהבים את השקט שלנו וזהו.

תלוי תקופה, לפעמים בפעם-פעמיים בחודש ולפעמים חצי שנה שקט.

ההזמנות בד"כ הדדיות.

כי ככה אני רואה שאנחנו נורמאלים.

אנחנו משפחה ותיקה, הילדים כבר גדולים.

כשהיינו עם ילדים קטנים היינו מזמינים הרבה פעמים משפחות אחרות לארוחה. במיוחד הקפדנו להזמין משפחות חדשות שמגיעות לישוב. לעיתים רחוקות הזמינו אותנו. (כמובן שארחנו והתארחנו אצל ההורים והאחים, אבל זה כבר לשבת שלמה)

היום הילדים גדולים וחלקם ממש לא אוהבים לארח או להתארח לארוחות. לפעמים זה ממש מביך אותם אם למשל יש משפחה שיש להם בנים בגיל של הבנות שלנו או ההפך. ואני שונאת להתארח. אז אנחנו מזמינים לעיתים רחוקות, יותר בחגים או שבת פעם ב... ואנחנו לא הולכים לאף אחד מהישוב. גם אם מזמינים פעם במלא זמן. לרוב אנחנו מזמינים משפחות צעירות מאיתנו או אנשים מבוגרים מאיתנו שהילדים שלהם כבר לא בבית.

אבל לפעמים אנחנו מרגישים מחוץ לחברה בגלל שאנחנו לא זורמים בקטע הזה.

פעם גם הייתי נפגשת יותר עם נשים אחרות כי הייתי הולכת עם הילדים לגן שעשועים או סתם מדברים כשאוספים מהגן וכזה, היום אין לי כלכך סיבות כאלה לפגוש אנשים, אז אני די מנותקת מנשים אחרות (חוץ ממשפטים קצרים בווצאפ ומפגשים מקריים בשבילי הישוב). גם נשים אחרות בגילי יוצאות פחות מהבית.

בעלי פוגש הרבה אנשים בבי"כ, באימוני כיתת כוננות, בשמירות וכו' אז הוא מרגיש יותר בחבר'ה וקשה לו שאנחנו לא מזמינים יותר לארוחות בשבתות.

כנראה הוא משותף לרבים

כתבת עלינו במקרה? 😉