שאת במצב רוח רע, או מדוכאת, מצוברחת, עצבנית... וכו' וכו'

ואין לך מושג למה, זה מטמטם אותי...חחח. לפחות הייתי יודעת מה קורה והייתי יכולה לעזור לעצמי. אבל לא....

במקרה כזה, אני ממליצה לך לעשות משהו שאת אוהבת, לשמוע מוזיקה, לרקוד, לאכול אולי חחח.

בהצלחה! ואם באלך את מוזמנת לפרטי.

בע"ה

והעיקר - אל תחשבי על זה שעצוב לך, פשוט תזרמי.. אם תחשבי על העצב כל היום י'הי'ה לך יותר קשה לצאת ממנו..
ב"הצלחה..
ואל תשכחי ש"השמחה תמיד בלב גם אם לפעמים כואב.." (ארז לבנון הי"ד)

ותשכחי מהכל (לפחות לשעה ככה....)

אבל זה פתרון זמני

ואני לא יכולה להראות את זה לאפחד, אני לא רוצה לדבר על זה.......

ואני מעמידה פנים שהכל טוב ואז באמת קצת טוב, אבל קשה לי

נמאס להיות מדוכדכת ומדוכאת כ"כ....

אוףף

אההה? מה דעתך?
אוקי. קל לומר את זה....

אז...רגע , נחלק את הענין.
הרמב"ם [גדול הרופאים] אומר שכאשר אדם
נמצא ב"מראה שחורה" (דיכאון) יעשה דברים המרחיבים את הנפש.
הוי אומר - ישמע מוזיקה שהוא אוהב , יטייל בגינות נאות , בפארקים שקטים וכדו'...
זה מרגיע את הנפש. עוזר לצאת מה"דיכי"...

אבל - אם ה"דיכי" הזה הוא כל הזמן , כמה אפשר לשמוע מוזיקה?! דיי נמאס כבר לטייל בפארק!!
ובצדק זה נמאס...לכן , יש את הענין שנקרא "שמחה".
ביהדות זה דבר חשוב מאוד - ה' אומר לעמ"י - אני אעניש אותכם - למה?
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב ללב" - היית עצוב - תחטוף על זה!
אתה צריך להיות שמח!

ו...איך נהיים שמחים? הנה לך נוסחה:
בטחון בה' , אמונה , שכל , הסתפקות = "שמחה".
בואי נקח את כל אלה ונחבר אותם ביחד. מה אנחנו מקבלים?
אדם הרוצה להגיע לשמחה צריך דבר ראשון להשתמש בשכל שלו. רגע. עוצרים. חושבים עם עצמינו.
מה חושבים? אמונה. מי זה ה'? יש אחד כזה בכלל? מה זו התורה הזו? הוא לטובתי? אוהב אותי?
א-מ-ו-נ-ה. צריך לדעת בברור ש...יש ה'. התורה אמת. שהכל לטובתי. שה' אוהב אותי....
ו...אז ממילא - אני בוטח בו. אני יודע בשכל , בברור שהוא קיים , אני מאמין בו אמונה אמיתית.
אז...שאני אהיה עצוב?! למה לי להיות עצוב?! הרי הכל מכוון מלמעלה לטובתי! הרי ה' אוהב אותי!
אני צריך לקבל פי שניים מההוא?! למה? הרי מה שה' נתן לי - הוא יודע מה הוא עושה! הכל לטובתי!
אני מסתפק במה שהוא הביא לי....אז - שאני אהיה עצוב?! למה?!? אין שום סיבה כזו בעולם!

ו...אז - האדם מבין ש..."שמחה" זו דרך חיים. שמחה באה לאחר שהאדם רגוע שהכל טוב אצלו -
ואם הוא מאמין - יודע שה' אוהב אותו ולטובתו - אזי מבחינתו - הוא רגוע!
א"כ אין מקום לעצבות! א-י-ן!
אז...יש לי סיבה להיות ממש ש-מ-ח! יש! דואגים לי. אוהבים אותי. אני "מסודר" , אני לא דואג!

תחשבי על זה.
זה דבר חשוב מאוד! הכל מתחיל מהאמונה. ו...לא סתם אמונה - אלא ממש ידיעה ברורה -
הוכחות ש....ה' אוהב אותי! יש ה'! הכל לטובתי!

תנסי. תטעמי - את בעז"ה תרגישי שינוי.
תרגישי יותר "כיף" בחיים! תרגישי את אלוקים!
אין...פשוט א-י-ן כמו השמחה הזו - השמחה האמיתית!


מקוה שקצת עזרתי.
המון בהצלחה!!

שלפחות לי עזרו בצורה בלתי משוערת.

תנסי להשיג את הספרונצ'יק- "ליקוטי עצות" ותקראי את מה שרבנו כותב על השמחה.

חוץ מזה שרבנו אומר שהאדם צריך לעשות כל דבר, ע"מ שישמח את נפשו. אפילו מילות שטות "מילתא דבדיחותא"

העיקר שישמח.

ותדעי שעצבות זה דבר נורא מאד. כי אי אפשר לעבוד את השם בעצבות.

רק בשמחה תמיד!!

תדברי עם אבא שבשמים!! הוא רוצה אותך!! אוהב אותך!! מקשיב לך בכל רגע ורגע!!!

תחשוב - אם ה-כ-ל לטובתך!!
גם אם מישי עזבה מישו או להפך...זה בגלל שה' החליט.
הוא החליט - הוא עושה לטובתי - הוא אוהב אותי - אין לי מה לדאוג!
אין מה לדאוג > שמחה!!

תראה אחי , ברור שזה קשה לעזוב מישי...
קשה. כואב. זה בגלל שיש לנו רגשות ב"ה...
אז - כאן , במצב הזה צריך לתפוס ת'צמנו ולהשליט את השכל על הרגש!
כל מה שעושה ה' לטובה עושה!
זה לא אומר שאסור לבכות...חכמים כבר אמרו ש"שלושה ימים לבכי" [על אדם שמת]
מותר וכדאי לבכות - למה בוכים? לא על זה שה' לא עשה טוב. אלא על הראיה המצומצמת שלנו -
ש...עם האדם הזה היינו מתקדמים יותר. זה נכון לי ולנפטר שהוא נפטר! כי כך ה' עשה.
אבל...עדיין - הרגש כאן מתפקע כ"כ חזק שמאוד קשה לעצור אותו. כי...ההבנה שלנו שזה לטובתינו
לא מצליחה לגבור על הרגש הכואב. כך אנו...בני אדם! לכן מותר לבכות על אדם שנפטר...שלושה ימים -
זה משחרר. מוציא את ההרגשה הרעה. אחרי זה שהשכל כבר יכול לגבור על ה"רגש" - צריך להשליט
אותו על הרגש.
לכן , גם לעזוב מישי או שמישי תעזוב מישו - זה כואב. קשה.
אבל...אם ה' עשה כך - וזה דבר שה' אולי רוצה שאני אעשה ו...השתדלתי - ובכל זאת -
ה' חשב לפעול אחרת.
בהתחלה זה קשה. קשה מאוד - אבל חייבים להשליט את השכל על הרגש ולחשוב רגע -
מהי העצבות ולמה היא באה?
אחרי זה אפשר להתגבר עליה ולצאת מה"דיכי" הזה.

בהצלחה!
שבת שלום!!

לכוווווווווווווווווולם!!!!!!

בהצלחה לכולם בכל הקשיים....

תומכת......

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות