שאת במצב רוח רע, או מדוכאת, מצוברחת, עצבנית... וכו' וכו'

ואין לך מושג למה, זה מטמטם אותי...חחח. לפחות הייתי יודעת מה קורה והייתי יכולה לעזור לעצמי. אבל לא....

במקרה כזה, אני ממליצה לך לעשות משהו שאת אוהבת, לשמוע מוזיקה, לרקוד, לאכול אולי חחח.

בהצלחה! ואם באלך את מוזמנת לפרטי.

בע"ה

והעיקר - אל תחשבי על זה שעצוב לך, פשוט תזרמי.. אם תחשבי על העצב כל היום י'הי'ה לך יותר קשה לצאת ממנו..
ב"הצלחה..
ואל תשכחי ש"השמחה תמיד בלב גם אם לפעמים כואב.." (ארז לבנון הי"ד)

ותשכחי מהכל (לפחות לשעה ככה....)

אבל זה פתרון זמני

ואני לא יכולה להראות את זה לאפחד, אני לא רוצה לדבר על זה.......

ואני מעמידה פנים שהכל טוב ואז באמת קצת טוב, אבל קשה לי

נמאס להיות מדוכדכת ומדוכאת כ"כ....

אוףף

אההה? מה דעתך?
אוקי. קל לומר את זה....

אז...רגע , נחלק את הענין.
הרמב"ם [גדול הרופאים] אומר שכאשר אדם
נמצא ב"מראה שחורה" (דיכאון) יעשה דברים המרחיבים את הנפש.
הוי אומר - ישמע מוזיקה שהוא אוהב , יטייל בגינות נאות , בפארקים שקטים וכדו'...
זה מרגיע את הנפש. עוזר לצאת מה"דיכי"...

אבל - אם ה"דיכי" הזה הוא כל הזמן , כמה אפשר לשמוע מוזיקה?! דיי נמאס כבר לטייל בפארק!!
ובצדק זה נמאס...לכן , יש את הענין שנקרא "שמחה".
ביהדות זה דבר חשוב מאוד - ה' אומר לעמ"י - אני אעניש אותכם - למה?
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב ללב" - היית עצוב - תחטוף על זה!
אתה צריך להיות שמח!

ו...איך נהיים שמחים? הנה לך נוסחה:
בטחון בה' , אמונה , שכל , הסתפקות = "שמחה".
בואי נקח את כל אלה ונחבר אותם ביחד. מה אנחנו מקבלים?
אדם הרוצה להגיע לשמחה צריך דבר ראשון להשתמש בשכל שלו. רגע. עוצרים. חושבים עם עצמינו.
מה חושבים? אמונה. מי זה ה'? יש אחד כזה בכלל? מה זו התורה הזו? הוא לטובתי? אוהב אותי?
א-מ-ו-נ-ה. צריך לדעת בברור ש...יש ה'. התורה אמת. שהכל לטובתי. שה' אוהב אותי....
ו...אז ממילא - אני בוטח בו. אני יודע בשכל , בברור שהוא קיים , אני מאמין בו אמונה אמיתית.
אז...שאני אהיה עצוב?! למה לי להיות עצוב?! הרי הכל מכוון מלמעלה לטובתי! הרי ה' אוהב אותי!
אני צריך לקבל פי שניים מההוא?! למה? הרי מה שה' נתן לי - הוא יודע מה הוא עושה! הכל לטובתי!
אני מסתפק במה שהוא הביא לי....אז - שאני אהיה עצוב?! למה?!? אין שום סיבה כזו בעולם!

ו...אז - האדם מבין ש..."שמחה" זו דרך חיים. שמחה באה לאחר שהאדם רגוע שהכל טוב אצלו -
ואם הוא מאמין - יודע שה' אוהב אותו ולטובתו - אזי מבחינתו - הוא רגוע!
א"כ אין מקום לעצבות! א-י-ן!
אז...יש לי סיבה להיות ממש ש-מ-ח! יש! דואגים לי. אוהבים אותי. אני "מסודר" , אני לא דואג!

תחשבי על זה.
זה דבר חשוב מאוד! הכל מתחיל מהאמונה. ו...לא סתם אמונה - אלא ממש ידיעה ברורה -
הוכחות ש....ה' אוהב אותי! יש ה'! הכל לטובתי!

תנסי. תטעמי - את בעז"ה תרגישי שינוי.
תרגישי יותר "כיף" בחיים! תרגישי את אלוקים!
אין...פשוט א-י-ן כמו השמחה הזו - השמחה האמיתית!


מקוה שקצת עזרתי.
המון בהצלחה!!

שלפחות לי עזרו בצורה בלתי משוערת.

תנסי להשיג את הספרונצ'יק- "ליקוטי עצות" ותקראי את מה שרבנו כותב על השמחה.

חוץ מזה שרבנו אומר שהאדם צריך לעשות כל דבר, ע"מ שישמח את נפשו. אפילו מילות שטות "מילתא דבדיחותא"

העיקר שישמח.

ותדעי שעצבות זה דבר נורא מאד. כי אי אפשר לעבוד את השם בעצבות.

רק בשמחה תמיד!!

תדברי עם אבא שבשמים!! הוא רוצה אותך!! אוהב אותך!! מקשיב לך בכל רגע ורגע!!!

תחשוב - אם ה-כ-ל לטובתך!!
גם אם מישי עזבה מישו או להפך...זה בגלל שה' החליט.
הוא החליט - הוא עושה לטובתי - הוא אוהב אותי - אין לי מה לדאוג!
אין מה לדאוג > שמחה!!

תראה אחי , ברור שזה קשה לעזוב מישי...
קשה. כואב. זה בגלל שיש לנו רגשות ב"ה...
אז - כאן , במצב הזה צריך לתפוס ת'צמנו ולהשליט את השכל על הרגש!
כל מה שעושה ה' לטובה עושה!
זה לא אומר שאסור לבכות...חכמים כבר אמרו ש"שלושה ימים לבכי" [על אדם שמת]
מותר וכדאי לבכות - למה בוכים? לא על זה שה' לא עשה טוב. אלא על הראיה המצומצמת שלנו -
ש...עם האדם הזה היינו מתקדמים יותר. זה נכון לי ולנפטר שהוא נפטר! כי כך ה' עשה.
אבל...עדיין - הרגש כאן מתפקע כ"כ חזק שמאוד קשה לעצור אותו. כי...ההבנה שלנו שזה לטובתינו
לא מצליחה לגבור על הרגש הכואב. כך אנו...בני אדם! לכן מותר לבכות על אדם שנפטר...שלושה ימים -
זה משחרר. מוציא את ההרגשה הרעה. אחרי זה שהשכל כבר יכול לגבור על ה"רגש" - צריך להשליט
אותו על הרגש.
לכן , גם לעזוב מישי או שמישי תעזוב מישו - זה כואב. קשה.
אבל...אם ה' עשה כך - וזה דבר שה' אולי רוצה שאני אעשה ו...השתדלתי - ובכל זאת -
ה' חשב לפעול אחרת.
בהתחלה זה קשה. קשה מאוד - אבל חייבים להשליט את השכל על הרגש ולחשוב רגע -
מהי העצבות ולמה היא באה?
אחרי זה אפשר להתגבר עליה ולצאת מה"דיכי" הזה.

בהצלחה!
שבת שלום!!

לכוווווווווווווווווולם!!!!!!

בהצלחה לכולם בכל הקשיים....

תומכת......

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.

או אם לא היה חרם דרבינו גרשום אז שתי סיבות...😜😜

יאללה עוד מעטט חח רציני הייתה רוצה 2?

והיא תהיה כולה שלי...

אז.. כן גם אני גם ממש רוצה זה

זה הדבר היפה בלחכות עד לחתונה ולשמור למרות שזה קשה רצח....

והאחת הזאת היא תהיה כולה רק שלי, ואני אהיה כולי רק שלה ולא של עוד אחת...

אצל אף אומה ועם בעולם, מלבד מי שחיים בתרבות של העולם העתיק, באורח חיים של שבטים, חמולות…

לא פשוט בכלל לתחזק זוגיות ומשפחה רגילה, נדרשת השקעה יומיומית, אז להחזיק משפחה של יותר מאישה אחת?

הואיל ואני רווק אני לא שמח בו - שמח = חוגג... או משהו כזה...

שושלת 'מהדרום' המעטירה... אני ממש מרוצה מעצמי...

לק"י

אם אתה מתייחס לצד הזה של ט"ו באב.

יש לט"ו באב עוד סיבות לכך שהוא יום שמח, אבל זה לא קשור לרווקים/ נשואים.

לא מהתרבות העברית ואני חושב שזה כוונת בעלת השרשור המעטירה...

חג טו באב שמח

ומה היו אומרות הבנות לבחורים? התלמוד מחלק אותן ל-3 קבוצות:

1. יפהפיות – הבנות הנאות היו אומרות: "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. תן עיניך ליופי, שאין האישה אלא ליופי…".

2. מיוחסות – הבנות המיוחסות היו אומרות: "בחור, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שאין האישה אלא לבנים…".

3. מכוערות – הבנות המכוערות היו אומרות: "שקר החן והבל היופי" – אל תלכו אחר החן של המיוחסות ולא אחר היופי של היפהפיות, אלא "אשה יראת ה' היא תתהלל" – תלכו אחרינו, יראות השמיים, בתנאי שתעטרו אותנו בתכשיטים אחר החתונה…".

יצוין כי חג ט"ו באב נחגג במתכונת המלאה רק בתקופה שבית המקדש השני היה קיים. כיום אין הוא נחשב ליום טוב, אולם לא אומרים בו תחנון.

את סוגיית 'מחוללות בכרמים' התלמוד חותם במחול אחר שצפוי להיות לעתיד לבא: "עתיד הקב"ה לעשות מחול (=מעגל) לצדיקים והוא יושב בתוך המעגל בגן עדן, וכל אחד ואחד מהצדיקים מצביע על הקב"ה ואומר: "הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ".

אם יעשו את זה יהיו ישר פמינסטיות שידרשו שגם הבנים יחוללו בכרמים והבנות תבחר אותם,

והחרדים יגידו שזה שיקצע ואם משהו כתוב בגמרא זה לא אומר שצריך לעשות אותו, והשתנו הטבעים.

וזכינו לצניעות מרובה על־ידי השדכנים העוסקים במלאכת הקודש

"אני בחור נחמד מחפש בחורה נחמדה"

"וואו, שמע, אין לי ממש רעיונות בשבילך..."

דופק?

"הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה."

קרבן העדה: "אל תתן עיניך בנוי. אלא באשה שתמצא חן בעיניך מחמת מעשיה."

"תן עיניך במשפחה. כלומר היופי הוא לבנות מחמת שאביהן עשירים כדנתן בנדרים בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן הרי היפות מסתמא בנות עשירים הן."

גם ראיתי אי־שם באמרי אמת שאחת הטעויות "שלח לך אנשים" הייתה שהיה צריך לשלוח בנות במקום בנים כי מסתמא הייתה להן עין טובה (אולי לכן בט"ו באב שזה התיקון של ט' באב זה יותר חג של הבנות. ונראה לי שזה גם קשור למחולות של יוה"כ.)

אבל זה היה בכלל אפשרי בזמנם לשלוח בנות לדבר כזה?

היו נכנסות עם ויזת תייר

אולי זה לא היה בעיה כי זה הענקים מהגובה שלהם לא הבדילו בין גבר לאישה

הקטע של הלוויות כו' המדרש הידוע

המרגלים יכלו לקחת את הבנות איתם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה