כל הכבוד!

איזו כתיבה משובחת. אהבתי

וכן, גם אני כבר מבינה שהגיע הזמן להוציא את הבונבון מחדר שינה

רק קשה לי.....

במיוחד שמיום ליום אני מבינה שבעלי לא מוכן לוותר על הרעיון שהבונבון הזה ישאר המז'יניק שלנו........

העברנו אותה לחדר הבנות כשהייתה בת חמישה חודשים, ואז החזרנו אלינו אחרי שהיא נפלה והייתה מאושפזת וחששנו עליה. אבל אחרי חודשיים-שלושה שוב הוצאנו אותה מהחדר שלנו... (ובמקביל העברנו שתיים מהבנות לחדר האורחים. ועכשיו יש בי התלבטות אם לשנות את ההרכב בחדרי הבנות, כדי ששתי הקטנות יהיו יחד בחדר. מצד אחד קל יותר להרדים אותן כך, מצד שני - הילדונת הגדולה יותר עלולה לקרקף את הקטנה גם בלילות🫢)

בדרך כלל זה הפוך...

מוכשרת שהצליחה לצאת מלול קמפינג ועוד באופן אלגנטי...

לא בטוח שחייב להעביר למיטת מעבר עכשיו אם זה בלגן. אולי אפשר להצמיד את המיטה לרהיט אחר בצורה שתאפשר לצאת ולהיכנס באופן בטיחותי.

ולגבי הטיטול- נראה לי הייתי מאפשרת להתנסות בשירותים, ומסבירה שמורידים טיטול רק כדי לעשות בשירותים, אבל אם לא מתאים לך גמילה מלאה עכשיו- אז לא.

אולי רק כיסא.

ובכל מקרה, נראה שהיא מצליחה לצאת בצורה בטוחה גם ככה🤭 (היא עשתה את זה עוד פעם אתמול. בסוף נעלתי את דלת החדר שלהן, והיא כנראה הבינה שלא משתלם לה לצאת מהמיטה ובסוף נרדמה...)

ובקשר לגמילה - אולי באמת ננסה להושיב אותה בסיר או בשירותים רק לפני מקלחת. נראה אם יהיה לי כוח...

אני רק אגיד - אולי הגדולה שמעליה לא חייבת לוותר על המיטת מעבר שלה? יכול להיות שיהיה יותר פשוט ונכון בשבילכם בשלב זה לקנות/להשיג מיטת מעבר נוספת (אולי עדיף לחפש מישהו שמוסר, או ביד שניה, ואז יהיה פחות מבאס להיפרד ממנה בהמשך).

ולגבי הגמילה - לא יודעת.. אם לך זה לא מתאים, אז לא יודעת אם הייתי מתחילה עם זה עכשיו. רק מקווה שהיא לא תשגע אתכם יותר מידי עם הורדת טיטולים עצמאית...

לא מתחשק לי להתחיל להעמיס על הבית רהיטים שלא נצטרך אחר כך... אבל אולי לא נעביר כבר עכשיו את המיטות, אלא נעשה קודם הכנה הדרגתית. (ואולי עדיף שקודם שנת הלימודים תתחיל כמו שצריך, כי היא שינוי בפני עצמו...)

ובאשר לטיטולים - כנראה צריך לחזור לפתרון העבר שלנו, ולהדביק היטב בסלוטייפ מכל הכיוונים את הטיטול כדי שלא תמליח להוריד...

לא מורכב להשיג ממסירה ולמסור אחכ..

אבל אולי בכל זאת תרצי

מיטות מעבר מוסרים כל הזמן.

כבר השתמשתי בשתי מיטות מעבר ממסירה מעולות ממש (אחת מהן גם הגיעה עם מזרן איכותי שאין סיכוי שהייתי משקיעה ככה בעצמי🤭). ככה לא כואב הלב כשמסיימים את השימוש בהן.

כשהכנסנו אותה הביתה פשוט ישבתי עם אקונומיקה וקירצפתי מכל הכיוונים. שטפתי טוב כמובן...

וגם לנקות משהו יד שנייה קשה לי🙈

גם ככה הילדה תצטרך לעבור מתישהו למיטה של גדולים, אז אולי עכשיו זו ההזדמנות...

כדי שלא יהיה לך שינוי לשתיים במקביל?

אני אישית לא כ"כ אוהבת מיטות מעבר ומגיל ממש קטן שמה במיטה רגילה - היירייזר

את הקטנים על המיטה הנמוכה כדי שלא יקרה כלום אם יפלו ובהמשך על המיטה העליונה.

לא חושבת שזה שהיא הורידה את הטיטול זה סימן שהיא מוכנה לגמילה

אפשר לנסות אבל לא בטוח שיש קשר.

אפשר גם לחפש פיג'מות שהפתיחה שלהן היא רק מאחורה (רוכסן אחורי)

כדי שלא תצליח לפתוח.

בהצלחה רבה ואני מתה על הראייה ההומוריסטית הזאת!! מאמצת גם לעצמי.

(לא סותר את זה שאני אחר כך מסוגלת להתעצבן עליהם, כן?🙈)

ובאמת נראה לי שנתחיל לאבטח את הטיטול מפני הורדה. כבר עשינו את כמה פעמים בעבר... (עונה גם לך @טארקו )

אם מיטת המעבר של הגדולה יותר עוד מתאימה לה.

ולא חושבת שהייתי גומלת, הייתי קודם מנסה לאבטח את הטיטול יותר(וכן לחשוף לשירותים לפני מקלחת וכד' ולגשש אם זה בכיוון.. אבל פעם אחת של הורדת טיטול לא אומר בהכרח בשלות)

נראה לי ממש מוקדם לגמילה

הבת שלי בגיל שלה

גם היא אומרת לי כשהטיטול שלה מלא

אבל היא ממש קטנטונת

אצלינו שני ילדים בגילאי 3 ו5 ישנים במיטות מעבר, שתיהן יד שניה וכשלא נצטרך נעביר אותן הלאה, באמת זה דבר שהרבה מוסרים... וזה יותר נוח ממיטה בבית צפוף כי זה קטן יותר. שנתיים זה לא מוקדם מדי למיטת מעבר, זה בדיוק הגיל...

ולגבי הגמילה, היא לא הראשונה שלך שמורידה טיטול גם בלי להיות גמולה, אז את בעלת נסיון (זה את עם הסלוטייפ על הפיג'מה?) אבל יכול להיות שהיא בשלה עוד לפני גיל שנתיים, אם את לא בשלה לגמול אותה אז אל תגמלי, היא תחכה...

יפה שאת זוכרת😅

וכן, כנראה שהגיע הזמן שוב לפתרון הזה...

אני חושבת שאתחיל לגשש אצל הילדונת הגדולה יותר על הרעיון של מעבר למיטה של גדולים. אם יהיה לה ממש קשה - אז נחשוב על משהו אחר...

וזאת שמעליה תשאר במיטת מעבר. מה יכול להיות?

נשמע לי פחות מעברים ויותר פרקטי מאשר להעביר 2 ילדות

אצלי עברו למיטה רגילה עם מגן, שלא יתגלגלו בלילה

יש לנו מיטת קומתיים עם שתי נפתחות, ויש גם מעקה למיטה התחתונה שאנחנו לא משתמשים בו. אז אפשר להעביר את הקטנה לנפתחת הנמוכה ולשים בה את המעקה (בתקווה שזה מתאים).

רק צריך לראות שיש לנו מקום לזה (אני רוצה שזה יישאר פתוח כל הזמן), וגם איכשהו לקבע את הגלגלים של המיטה כדי שהיא לא תגלגל בהשתללויות שלה.

תודה!

לפני ההריון הראשון בכלל לא ידעתי שצריך חומצה פולית, וגם אחר-כך לא תמיד הקפדתי.

תתחילי לקחת, ואם יהיה הריון מהר את יכולה לבדוק בבדיקת דם אם החומצה פולית תקינה, ואולי לקחת מינון יותר גדול בהתחלה.

כי חוסר משמעותי עלול להשפיע באחוזים גבוהים מאוד שה' ישמור, ואני מניחה שילד בריא ושלם גובר על הרצון שלך להביא ילד עם פער של עד שנתיים...

אמרה שאין צורך לחכות בשביל זה, כמובן להתחיל לקחת כבר עכשיי

לא תתגבר על זה תוך כמה שבועות בודדים..

ואיך אפשר לדעת את זה בלי בדיקת דם??

בעיני פשוט סיכון מיותר.

לכל הפחות לבצע בדיקת דם לפני החלטה כזאת

תבדקי עם רופא משפחה.

אגב, לאחרונה הבנתי שנותנים 5 מ"ג גם במשקל עודף.

תתחילי מעכשיו.

עד לפני דור או שניים לא היו לוקחים בכלל חומצה פולית ועדיין רוב מוחלט של הילדים נולדו בריאים ושלמים.

אני ממש חיפפתי בזה, בקושי לקחתי...

אני לא ממליצה ללמוד ממני וגם אני משתדל להקפיד יותר, אבל בעיניי זו ממש לא סיבה להמתין

אם אומרים שבמצב מסויים יש אחוזים יותר גבוהים לסיכוי לעובר פגוע, גם אם החשש קטן

איך אפשר בכלל לבחור אחרת?? ולא שמדובר פה על המתנה ארוכה

כמה חודשים בודדים..

גם ככה לא תמיד נקלטים על החודש הראשון, נגיד נקלטים בניסיון שני או שלישי, כל הזמן הזה לוקחים חומצה פולית, זה כבר בטווח הסביר

אבל בבדיקה פשוטה אפשר לבדוק

ואם יש חוסר אז למנוע קצת

(יש לא מעט נשים נשים שנקלטות ממש מהר. אצלי עד כה בלי מניעה נקלטתי תמיד על החודש הראשון)

כשיש חוסר משמעותי הסיכוי גדל משמעותית..

בנושאים האלו.

ואני מאוד קונבנציונלית והכי בעד לקחת חומצה פולית.

אבל מבחינתי לחכות כמה חודשים להריון, כאשר כל שאר התנאים בשלו, רק בשביל לכסות עוד איזו סטטיסטיקה זו לא סיבה מספקת למניעה

שזו גם הסתכלות כללית על כל הנושא של מניעה.

אני לא מאמינה שצריך לחכות לתנאים "מושלמים" בשביל הריון, אלא צריך שתהיה מסוגלות ומוכנות פיזית ונפשית.

ומבחינתי חודש לפה חודש לשם של סטטיסטיקה כזו או אחרת לא נכלל ב"אי מסוגלות"

מקסימליים להריון תקין עד כמה שזה בידיים שלנו.

רוב הדברים לא בידיים שלנו

ואז יש משהו קטן כמו חומצה פולית שכן

אז למה להתעקש על זה דווקא??

למה להתעקש למנוע על דבר כ"כ קטן?!

ברור, להתחיל לקחת עכשיו.

אבל מבחינתי למנוע נטו על עניין של חומצה פולית זו ההתעקשות ולא להפך...

ושוב, השאלה מה זה תנאים מקסימליים...

כל אישה עם עודף משקל/ תת משקל גם צריכה למנוע הריון עד שתגיע למשקל תקין? כן אישה עם ברזל טיפה נמוך כנ"ל?

שוב, אני לא מדברת על מקרי קצה שהגוף לא מסוגל להחזיק הריון, אלא על דברים קטנים שבעיניי הם לא עילה למניעה.

מבחינתי בשביל למנוע הריון צריך סיבה משמעותית ולא על כל חשש רחוק מונעים הריון

זה מונע הופעה של מומים קשים מאוד במערכת העצבים המרכזית

זה ממש לא דבר קטן, זה דבר שהילד יכול לסחוב איתו כל החיים וזה במחיר של מניעה של חודש-חודשיים

של זה על העובר..

ראית פעם תינוק שנולד עם שפה שסועה? או כזה שנולד עם פתח בעצם הזנב? זאת נכות קשה לכל החיים.

ברזל והשמנה של האמא

זה משפיע בעיקר על האמא ולא על העובר ככה שלא קשור בכלל הדוגמאות שהבאת.

בסקירה או לא?

מדובר על מניעה של מומים במערכת העצבים, כלומר ספינה ביפידה או תינוק שנולד בלי מוח לא עלינו

כאילו, זה בכלל תינוק בר חיות?...

בכל אופן, זה באמת מזעזע. מניחה שאלה דברים שאפשר לראות בסקירות ואפילו בשקיפות...

נולד עם גזע המוח ללא הקורטקס שזה שאר המומ ונפטר אחרי כמה שעות...

תחפשי בגוגל, לא זוכרת את השם הרשמי של זה

עורכת: השם הוא אנאצפולוס

אבל בינינו.. לא זה העניין

כל המומים שמופיעים פה בשרשור אף אחת לא מאחלת את זה לעובר שלה ואם אפשר להוריד את הסיכוי שיקרה למה לא???

דר גוגל תומך בך

מכירה אישית מישהי שעברה הפסקת הריון בגלל מום כזה. שהוא או מוות עוברי או מוות בלידה או תוך ימים.

חומצה פולית לא מבטיחה. אבל מורידה סיכון בהמון....

בסופו של דבר תשעה ילדים בריאים ב"ה (לפחות במובנים של חומצה פולית, לפחות).

אין בדבריי המלצה וכו' - רק עונה על שאלתך בסוף.

מהרופא משפחה פשוט

בדיקת דם פשוטה שאת עושה במרפאה, תוצאות מגיעות לרוב באותו היום

אם את בחוסר משמעותי- חד משמעית להמתין

אם הרמה סבבה או גבולית את יכולה להתייעץ עם רופא משפחה ליתר ביטחון.

ולהמשיך עם החומצה הפולית כמובן. תקני היום.

אבל תבדקי בדיקת דם ליתר בטחון

כשהסיכון לעובר במצב של מחסור בחומצה פולית הוא גבוה

נראה לי מאוד משתלם מבחינת סיכון-סיכוי

זאת בדיקת דם הכי פשוטה בעולם

ויכולה לתת קצת נחת אם יוצאת רמה טובה של חומצה פולית, להפסיק מניעה בצורה רגועה ובטוחה יותר

כמה חודשים לא לקחת חומצה פולית? את לוקחת ברזל/מולטי ויטמין/משהו בסגנון?

יצא לי להיכנס להריון בלי לקחת חומצה פולית לפני כן, הרופא לא התרגש מהלחצים שלי וב"ה הילד בריא ושלם,

מצד שני הפעם האחרונה כשבאתי להוציא את ההתקן אצל רופא אחר הוא אמר לי מיד שהוא מקווה שלקחתי חומצה פולית שלושה חודשים כי אחרי התקן יש סיכוי טוב לכניסה מיידית להריון.

ככה שככל הנראה היחס והחשיבות של חומצה פולית גם תלוי גישה של רופא.

והאם קשה לך בכללי עם שינויים?

אני שמה לב שמעברים (מכל סוג) מאוד קשים לי לפני מעשה, אבל לאחר זמן אני שמחה שהם נעשו.

הוא קצת פחות קשור לדירה הנוכחית וסנטימנטלי. ויותר רוצה כבר להיות בלי בעל בית על הראש...

שינויים גדולים בחיים כמו עבודה קשה וכו' קשים לי מאד וגם פרידות

ובמקרה הזה אני גם לא מרגישה שזה היה לחלוטין מיוזמה וצורך שלי, כי מבחינתי היינו ממשיכים בשכירות... כאילו השינוי הזה חצי נכפה עלי.

היא זאת שעוזרת.

את יכולה להבין שהקושי שלך קיים בכל שינוי גדול ולא בהכרח מצביע שהמעבר עצמו רע או הדירה פחות טובה.

נשמע שלדירה החדשה יש יתרונות גדולים והיא פשוט חדשה לך.

לקבל את זה שקשה לך במעברים (גם לי)

מבלי להשליך על הדירה הבאה או על מי שיותר דחף למעבר.

את קו החשיבה שלך

שבאמת כנראה זו הדירה המתאימה לכם בהשגחה פרטית ואין מקום להשוואות בעיקר כי היתרונות הדירה הם לפי מה שאתם היום אבל לא ניתן לצפות את השינויים העתידיים ולראות למה בעצם שהדירה הזו מתאימה לכם לגבי דברים שעוד יתעצבו/ יתווספו בהמשך הדרך ושכרכע אין להם משמעות או שעדיין לא קיימים ודווקא הדירה הזו היא תהיה הדבר הנכון לגבי הדברים האלו

אני באמת רוצה לזכור שאין לי מושג מה ההשגחה הפרטית ושיש הרבה דברים נסתרים גם בעתיד כמובן וגם בהווה

הרי בסוף גם בדירה שרציתי ביקרנו פעמיים ואני לא באמת יכולה לדעת איך היה לנו שם. זו גם הייתה דירה עם מדרגות( דו מפלסית) שזו הסיבה שבעצם וויתרנו והדירה שלקחנו מפלס אחד... והמדרגות האלו הדאיגו אותי גם כי זה מעייף וגם חשש מנפילות שלנו או חלילה של קרובי משפחה מבוגרים/אורחים

אבל שאר הדברים היו ( לכאורה!) מושלמים

חברה אמרה לי פעם שבגיהנום עוברים דירות...

ההצפה הרגשית יחד עם העומס הפיזי מעצימים את כל הקושי.

בטוחה שככל שתתרגלי לדירה החדשה, תראי בה את היתרונות ותשמחי בה. (ואל תשכחי שהכל הפיך. אם תראי שקשה ואת לא מתרגלת תוכלו לעבור / לשפץ).

יכולה לשתף שפעם התלבטנו מאוד בין שתי דירות (בשכירות), ואחרי שסגרנו במשך תקופה ארוכה מאוד הייתי בחרטות ותהיות. אני חושבת שלקח לי איזה שנה אחרי המעבר להשלים עם זה באופן סופי. אבל היום אני יודעת שבעלת הדירה היתה הרבה יותר טובה וזה היה סופר משמעותי, וגם פרקטית לא יודעת איך היינו מסתדרים בדירה השניה מבחינת גודל.

האמת כנראה יש דברים שמבינים בדיעבד. ואני עוד לא שם אז לא יודעת איך יהיה לי

דווקא בגלל שמעבר זה כל כך קשה אני מאד לא רוצה להגיע למצב שאנחנו עוברים שוב

אני רוצה לתת צ'אנס אמיתי, בלי השוואות

אבל את צודקת שזה יכול לקחת זמן.

תודה לך!

וגם אנחנו בדקנו דירה אחרת שלדעתי היתה יכולה להיות טובה יותר מהדירה שקנינו בסוף.

כשבדקנו אותה היו כמה שיקולים למה לא לקנות. אחד מהם היה המחיר, ובסופו של דבר הדירה שקנינו היתה אמנם זולה יותר, אבל היתה צריכה שיפוץ די משמעותי, שבסה"כ ביחד עם מחיר הדירה כבר יצא בערך אותו דבר...

(חוץ מזה לבעלי קצת הפריע משהו אחר. אבל היו לה יתרונות שאין בדירה הנוכחית, וזה מבאס אותי לפעמים לחשוב על זה שהפסדנו אותה).

אבל אני באמת מחזקת את עצמי במחשבה שזה מה שהיה צריך להיות... זה ממש מבחן באמונה בעיני. ואני משתדלת לא לשקוע במחשבות על העבר אלא לשמוח מהבחירה שלנו ולהאמין שזה נכון לנו. (וזה גם בר שינוי אם נראה בהמשך שזה באמת לא מתאים. גם אם זה מבאס, עדיין הכסף שלנו לא ילך עכשיו 'לפח' כמו בשכירות. ואם בהמשך נרצה לעבור, נוכל למכור את הדירה הנוכחית, במחיר שמן הסתם יהיה כבר גבוה יותר ממה שקנינו, לסגור את מה שעוד לא החזרנו מהמשכנתא, ובשאר להשתמש בתור הון עצמי לקניה של דירה חדשה).

באמונה את יודעת שהכסף לא בך ממך אלא הוא עובר דרכך למילוי הצורך של בניית עולם של החסד מבורא עולם אז אין בעיקרון עניין להשתמש במילים רווח והפסד

זה גם ככ מקטין להשתמש בזה כי כמות הכסף שיש לך לא באמת משקף את כל הערך שאת.. הערך שלך בנוי מכ'כ הרבה דברים שהם לא כסף... ואז העיסוק סביב זה לחשוב מה הפסדתי מה הרווחתי מתגמד

ועדיין אני כותבת לך לא משיפוטיות חלילה רק מלהאיר את המציאות באור יותר רחב להתבונן ביש ולא שאין, ומה שלי נראה כמו נמלה לך יכול להיראות כמו פיל כך שאי אפשר בכלל לשפוט ולהבין כמה זה מטריד אותך... את אלופה על עצם ההתמודדות בניסיון בכלל

קודם כל שיהיה לך מעבר קל וטוב, ושתגלי שהבחירה נכונה וטובה.

אני גם מבינה את ההשוואה בין היתרונות של הדירות וההתבאסות... מבינה ממש ממש.

ואני גם שומרת לעצמי תכנית ב' כזו דומה למה שכתבת. וזה באמת טוב לזכור שהערך של הדירה יעלה אז מקסימום נמכור ולא בהפסד.

(אני קצת מתבאסת על המחיר של ההובלה הנוספת, אם תהיה, אבל זה באמת בקטנה ומקווה שלא נצטרך. אבל רוצה גם לזכור שזה אפשרי ושום דבר לא חקוק בסלע.)

אני מרגישה שכל הסיפור הזה גרם לי ממש לחקור את כל הנושא של השגחה פרטית, גורל, בחירה...

וכמובן אני עדיין לא יודעת אפילו על קצה המזלג

אבל אמרתי המון המון תהילים ותפילות כל התקופה הזו

עברנו דירה לפני שנה, רצינו לעבור כבר כמה שנים ולקח הרבה זמן למצוא את הדירה המתאימה, היה לנו כבר מאוד צפוף בדירה הקודמת, הכל היה ישן ורק רציתי לעוף משם כבר ושמחתי והתרגשתי לעבור לדירה גדולה ומרווחת. כל כך רציתי לשם משם שאפילו לא "נפרדתי'' מהדירה הקודמת, יצאתי בלי להעיף מבט, היה לי כל כך חנוק שם שלא רציתי לראות אותה יותר.

להפתעתי בשבוע-שבועיים הראשונים בדירה החדשה היה לי ממש ממש קשה! כל כך חיכיתי לעבור, לא הבנתי מה עובר עלי, אבל הרגשתי מנותקת, בלי בית, ועוד לא הרגשתי בבית בדירה החדשה, הכל היה חדש וזר.

משתפת מהצד שלי כדי להראות שאפילו כשזה כן נעשה מרצון ולא אוהבים את הדירה שיוצאים ממנה, זה עדיין יכול להיות מאוד קשה, כי בסוף זה שינוי גדול, מעבר מתקופה אחת לתקופה אחרת, זה לא קל גם אם זה בסוף שינוי מבורך בע"ה. בהצלחה ענקית!

תודה על השיתוף הזה.

מזכיר לי שאפילו בדירה הנוכחית שאני מאד אוהבת, היה לי קשה בהתחלה...

אבל יש כאלו שמאוד רגישות אז יותר כואב

הפעולה עצמה זה כמה שניות

לפני מכניסים ספקולום ומחטאים את האזור

תקחי משכך כאבים לפני

ולגבי סיבוכים.. זה נדיר אבל הרופאה מחוייבת ליידע אותך בסיבוכים האלו

אבל אני רגישה אוף ולא באלי גלולות עם הורמונים

מקרה מומלץ לקחת משככי כאבים לפני ההתקנה

מה את לוקחת לכאבי מחזור למשל?

הייתי בול במצב כמו שלך אני גם רגישה נורא באזור אפילו בבדיקה רגילה..

יכולה להגיד לך שלא הרגשתי כאב שמו לי התקן נובה טי הרגשתי צביטה קטנה ברחם שהיא סיימה

היו לי אחר כך רק כאבי מחזור כאלה קלים הלכתי לרופאה שאני סומכת עליה שהיא עדינה וזהו עבר ממש בסדר..

בנושא אקרא שוב

הלוואי ולא יכאב לי קניתי את ההתקן.

לגבי הרופאה זו רופאה אחרת שמתקינה ולא מכירה אותה הלוואי ותהיה עדינה

כואב, אבל לא ברמה קשה וממילא מדובר בכמה דקות...

אישית לא לקחתי משכך כאבים, הרגיש לי מיותר בשביל כאב של כמה דקות (( ועוד כמה שעות של אי נוחות)

אבל הכאב הוא בעיקר מהספקולום באמת וזה קצר.

לי המליצו לקחת משכך כאבים מספיק מראש וזה עזר, וגם הרופא נתן לי תרופה לריכוך צוואר הרחם אבל לא תמיד נותנים..

הוא בעיקר בעיקר מהספקולום.

אם את זה עברת כבר, את די יודעת איך זה מרגיש (בנוסף יש גם צביטה קטנה לשבריר שניה).

(התקנתי 4 פעמים...)

מה שמפחיד זה ההכתמות אח''כ ואולי אפילו כאבים כמו ההתקנה מידי פעם מההתקן

לי היה חוויה לא קלה שיש לי התקן שמכאיב לפעמים ועושה הכתמות כל הזמן

אז לגבי הכאב אפשר לקחת משכך אחכ . אבל להתקנה עצמה לא הייתי לוקחת בכלל

(לידה וגינלית בגדול מרחיבה טיפה את צוואר הרחם, שזה איזור רגיש לרוב, בו ההתקן חייב לעבור בשביל להגיע לרחם)

בכל מקרה מומלץ לקחת משככי כאבים לפני (כאלו שאת רגילה לקחת, נגיד 2 כדורי אדוויל). קחי מספיק זמן לפני בשביל שישפיע (נגיד שעה)

לי ההתקנה היתה כואבת (עשו פאשלה בהתקנה, אבל גם החלק של לפני הפאשלה כאב. אציין שהתקנתי לפני לידה וגינלית)

הרופא מחדיר את ההתקן לתוך הרחם, "פותח" אותו וזהו. בזה נגמר הסיפור

לגבי חוויות לקיץ- אולי עדיף טיול או אטרקציה של יום, או אם גם זה עלול לעורר קונפליקטים אז אולי שרק את תיקחי אותם או את עם חברה.

מקווה שאחרי החגים

אבל גם לא הייתי יוצאת לנופש זוגי בתקופה כזו

בשביל מה?

חופשה משפחתית עם ילדים זה לא קל ומכיל המון טריגרים גם לזוג שהוא יחסית בטוב

אם כן יוצאים צריך לתכנן ממש טוב מה יהיה, לשים לב שהכל בנחת ממש וכמה שפחות זמנים לחוצים וחסכם מראש מה עושים עם בלתמים

שינוי פיזי של מקום , יציאה לטבע, החוצה, משנה הרבה פעמים את ההסתכלות ונותנים איזו הפוגה.

גם ככה זה מתיש ועלול להביא לקצה, לא הייתי מותחת את החבל עוד.

אבל את מכירה הכי טוב את הדינמיקות שלכם ויכולה לצפות פחות או יותר איך זה יהיה.

אם מחליטים לצאת בכל אופן ממליצה לעשות תיאום ציפיות מלא ותכנית כמה שיותר מפורטת, שלא יהיו ציפיות לא מותאמות ועוד אכזבות.

האם יציאות מביאות אתכם למתיחות ועצבים או דווקא מרעננות אתכם? או הכל כרגיל? אם הכל כרגיל אז זה לא משנה, אם אתם בבית או בחוץ, לפחות תצאו ותנו לילדים להנות. למען האמת הייתי משתדלת שתהיה מינימום של דינמיקה ביניכם כדי לא להתפוצץ, תתעסקו בילדים... אבל אם יציאה תביא אתכם לפתיל קצר אז למענכם ולמען הילדים עדיף שלא ... בע"ה תזכו בשלום ואהבה.

בכל מקרה, סטנדר שולחני זה דבר לא יקר ומגיע עד הבית. יש כל מיני עיצובים ולדעתי יכול להיות נחמד.

גם לו אין העדפה,

זה סתם משו שנתפס לי

מתנה אישית ואנטימית

בושם/ארנק

מושב של ד"ר גב לרכב

משהו מפנק ואישי

אז אולי איזה ספר לימוד לימים נוראים

סדר סליחות אם יש משו יפה

ברכון סימנים

מחזור עם פירושים

.....

ואז רק הוא קונה לי מתנה🤪🤪

חח סתם, שלא יהיה להבא עד 120 שנה יחד בבריאות ושמחה

להכין משהו מעצמך זו גם אופציה?

נגיד "פנקס שוברים" שאת נותנת לו על דברים בזוגיות (ארוחת ערב מושקעת, נעים בגב, וכו')

או בכיוון הרוחני להדפיס כל מיני תפילות על דברים שחשובים לכם להתפלל עליהם בימים נוראיים?

שופר יש לו? יש כאלה לא מאד יקרים (הרמה בהתאם..)

ספרון לסימנים של ראש השנה עם הסברים על הברכות

לבעלי יש יומולדת בקרוב ואין לי רעיון וגם לא כל כך תקציב

ארוחת מפנקת

מסאז

נעים בגב

מטלות בית שונות (לעשות במקומו) שטיפת כלים, שטיפת הבית, איסוף ילדים

דייט זוגי בבית (שאת מארגנת ואיו עליו אחריות)

אם מתאים לכם אז אפשר להכניס שוברים שקשורים לאינטימיות- דברים שאת יודעת שהוא אוהב ורוצה ולא קורים בד"כ

אפשר אולי לבקש עזרה מהצ'אט ברעיונות

שהרבה גברים הם כאלה.

לא יודעת אם מנחם.

תזרקי אם לא מתאים לך לשמוע כרגע...

נכון שזה ממש ממש מעצבן וזה הוא הביא את זה על עצמו והכל

אבל בעיני חלק מאהבה זה לתמוך בו גם כשהוא טעה, גם כשאת עצבנית עליו

להגיד שמה שהוא עשה לא היה נכון אבל את עדיין אוהבת אותו ואכפת לך ממנו ואת עוזרת לו להתמודד עם התוצאות של הטעויות שלו...

כל כך מובן למה את מרגישה ככה.

אין לי עצות כל כך כי זה נראה לי צריך להיות מלאך כדי לא להרגיש את זה.

מקווה שעם הזמן תצליחי למצוא מזה מוצא, אולי כי זה פוגע גם בך העצבים, אולי כי תרגישי חמלה עליו...

רפואה שלמה!!!

אני כן מרחמת עליו ודואגת לו ומטפלת בו והכל בסוף הוא בעלי;)

אבל הדברים שבאים יחד עם המצב הזה מעצבנים.

טיילת בבית של בני משפחה, חמותי שבאה לישון אצלנו כמה פעמים בשבוע ונותנת לי פקודות של איזה אוכל להכין לו.

וגם לה אני צריכה להכין אוכל ספציפי כי היא לא אוכלת הכל.והטלפונים בלי הפסקה..

ולארח כל הזמן בני משפחה מודאגים בשעות מאוחרות גם שיהיו בריאים.. '

וכולם באים לראות אותו ואף אחד לא עוזר לשטוף כלים, לקלח את הילדים , לקחת את הזבל

מעצבן.

אז אני כועסת עליו גם חח

אבל יהיה בסדר. עוד מעט הוא ירגיש טוב.

תודה לכן

אפשר להציב גבול של מי מתאים לך שיבוא ומתי... לטפל בו זה עניין אחד, לטפל בבני משפחה שבאים לבקר זה משהו אחר לגמרי ואם לא מתאים לך אפשר להגיד פשוט לא.

אמאלה נהיה לי גירודים בגוף מזה! הרגע לשלוח את כולם. תבקשי מבעלך שיגיד שזה מקשה עליו להחלים🤭. אני במקומך הייתי נועלת את הדלת חזק ולא מרשה לאף אחד להיכנס חוץ משעות שנוחות לך, או לחילופין אורזת את עצמי ועוברת לגור בבית מלון עד יעבור זעם (וחמות). בטח שאת כועסת.

לרכוב על אופניים, גן שעשועים, לצאת החוצה עם כדור.

בבית אפשר טרמפולינה, הליכות של חיות, מסלול מוטורי, משחק בגרוטאות.

כלומר, הוא יודע איך מתנהל יום בחופש, מה בא אחרי מה, מה עושים עכשיו ומה תעשו אחכ, או שזה מבולגן/את מחזיקה אצלך בראש אבל לו אין מושג?

יש ילדים שממש זקוקים לסדר יום ברור ובלי זה הם נאבדים ונסחפים לשטויות.

אז אם אין לו סדר כזה, הייתי עוצרת הכל מחר בבוקר ועושה לו סדר אחרי ארוחת בוקר:

היי שמוליק חמוד, ראיתי שאתה ממש מבולבל לאחרונה עם כל השינויים של החופש הגדול

אני רוצה שנחשוב ביחד מה עושים במהלך היום, ואז נסדר את זה בלוח יפה שיהיה לנו נוח לדעת מה קורה עכשיו.. מה דעתך?

ואז ממש לפרט.

ולכתוב. אם הוא עוד לא קורא אפשר להיעזר בAi לאייקונים

לשבץ בלוז זמנים של הוצאת אנרגיה, למשל- לצאת ליד הבית עם אופניים/קורקינט, משחקי תנועה במחשב(יש את רועיקי מצחיקי, dj רפי ועוד.. ואני בדכ מחפשת את המילה ספורט יחד עם הדמויות האהובות על הבן שלי, לרוב באנגלית.. מוצאת מלא)

אם יש לכם חצר או מרפסת כדאי להציע זמן חצר גם

אם יש אפשרות להשיג דברים כמו טרמפולינה קטנה או ערסל

לשלב גם תחושות זה מאוד מווסת, מגע בחומרים שונים(שאת מסוגלת להכיל את הבלאגן שלהם) כמו בצק/קליי/חול קינטי/דבק, משחקי מים...

לו דף של סדר יום עם תמונות, זה עבד מעולה ביום הראשון אבל אחר כך פחות.

אולי אני צריכה לבוא ולהגיד לו מה עושים בכל שנה, פשוט לא תמיד אני פנויה לזה.

הוא יודע קצת לקרוא.

להעביר אליו את האחריות כשאת מלמעלה אבל הוא זה שעושה באופן ישיר..

כשהוא ממש כועס שהוא זורק דברים על הרצפה?

אתמול הוא כעס כי לא הרשתי לו משהו ואז הוא זרק נטלה על הרצפה והיא נשברה ואח"כ פיזר חטיף על הרצפה

זה קרה בעבר בעוד פעמים כשהוא כעס.

זה נורמלי כן

אבל אפשר לעזור לו מצד אחד להיות פחות מתוסכל ומצד שני לבטא את התסכול בלי לפגוע באחרים/חפצים.

ריכוך מגננות

עבודה על קשר

צמצום תסכולים שגדולים למידותיו של הילד

ובינתיים הרבה משחק אגרסיבי.

בקטן, זה תהליך שנתפר על הילד וההורים לפי התמונה הספציפית שלהם, וכמעט תמיד תהליך שההורים צריכים לעבור דרכו, של הסתגלות ותובנות מעמיקות על הילד שלהם, עליהם ועל מערכת היחסים. זה מה שעושים בתהליך הדרכה...

אם זה לעיתים רחוקות אז עדיין נורמטיבי בגיל הזה "לאבד שליטה"

אבל זה בדיוק הגיל גם ללמד את זה.

גבולות ואלטרנטיבות.

מה אסור ומה מותר לעשות כשמרגישים סערת רגשות.

אסור לפגוע בעצמך ובאחרים.

מצד שני מה כן מותר.

אם זה קורה יותר מפעמים נדירות, אני לא חושבת שזה נורמטיבי וצריך לעצור ולנסות להבין מה קורה שם מתחת לפני השטח.

יכול להיות שיש לו קושי מסויים ושזה לא ייפתר מעצמו אם לא יהיה לו מענה מותאם. כדי להתאים לו את המענה צריך להבין מה בדיוק הבעיה...

בתור התחלה הייתי נותנת לו פתרונות פורקן (אנרגיה, רגשות עצימים)

לילד כזה להיות סגור רוב היום בבית (גם אם יוצאים קצת החוצה בערב) זה לא ממש מענה מספק.

בשביל הילד האנרגטי שלי, לא רק הייתי פותרת את עניין הנהיגה, אלא גם עוברת דירה ועוזבת שני מקומות עבודה בעיר ולמעשה מתחילה הכל מחדש..

זה מה שעשינו באמת כשהבכור שלי עלה לכיתה א' והילד עבר מהפך.

לסיבוב בקורקינט או לשחק עם כדור זה יכול לעזור?

תלוי כמובן כמה אנרגטי, ושזאת באמת הבעיה

אבל בשביל ילד שלא מוצא פורקן וזה מתבטא בשבירת חפצים (ולא בטעות מתוך סקרנות או חוסר זהירות, אלא מעצבים)

הייתי מחפשת יותר מזה.

אם אתם באיזור חילוני תחפשי משחקיה בפעלטון

אם באיזור חרדי אז יש בהרבה מקומות משחקיות מסובסדות שמופורסמות בערוצים רלוונטים לחרדים ובכוונה לא מפורסם לציבור הכללי.

משחקיה הכוונה טרמפולינות, בריכות כדורים (לא לפעוטות) טיםוס על קיר, אגרוף ועוד.

כדאי גם לרשום אותו לחוג ספורטיבי. יש חוגים שגם עובדים בהם חזק על משמעת וגבולות יחד עם פורקן.

בריכות שחיה (שחיה ממש לא הבריכות המתנפחות הביתיות) כדאי חוג שחיה אם יש באיזור. מתקני נינגה לילדים.

אם זה עוזר, מה טוב.

אם לא, ממשיכה לבדוק הלאה מה עוד חסר שם. מה עוד הוא מספר באמצעות ההתנהגות הזו.

שימי לב שחופש גדול ובכללי יציאה מהשגרה זה לא מדד לבדוק אם יש בעיה, זה כן יכול להציף יותר למודעות בעיות שבמובן מסויים שמת לב אליהם עוד קודם ועכשיו מתבטאת ביתר שאת.

עוד כיוון לבדוק, כתבת שהוא גם חכם. האם הוא מאותגר מספיק קוגניטיבית?

תנסי לעשות איתו ניסויים של מכון דוידסון (זה של מכון ויצמן)

אפשר אחרי הניסוי להראות לו את ההסבר (מותאם לילדים)

אם הוא נביע עניין ושמחה, ואת רואה שזה מפחית את ההתנגשויות, שווה להשקיע בזה.

אפשר גם ללמד אותו לקרוא (השקעה לטווח ארוך)

תנסי לשים לו פרקים על מדע או על ידע כללי בפודקסט (תנסי את של יובל מלחי)

אם מרגיע אותו להקשיב לפרק בהחלט יכול להיות שזה מה שחסר לו וההשתוללות זו הבעה של תסכול משיעמום וחוסר עניין.

ילדים חכמים שרגילים לגירויים וחקירה ולמידה והתפתחות מחוץ לבית יכולים למצות מהר מאוד שהייה בבית אם לא מביאים את הגירוי לתוך הבית.

בזמן שאת איתו תנסי לעשות איתו דברים שהוא יותר אקטיבי ומביע את עצמו מאשר קריאת ספרים (שיש לזה גם חשיבות רבה)

למשל בניה בלגו, יצירה בקליי/ פלסטלינה,

אפילו בנית פאזל, ותוך כדי לדבר על מיומנויות חשובות בחיים ולראות תוך כדי הנאה ועשיה מה עולה אצלו.

איך הוא מתמודד למשל אם משהו נהרס לו?

זה משהו חדש או יכול להיות קשור ללידה ושהוא לא מקבל את השינוי שיש עכשיו תינוקת?

יש לו מספעק איפה לפרוק אנרגיה במהלך היום?

כמה זה קשה אמאלה😵‍💫

כל הזמן הייתי צריכה להעיר לו.

הוא הרביץ לתינוקת והציק לה הורביץ גם לאחות אחרת.

הצעתי לו לשבת לצבוע ולשחק עם חול קינטי והוא לא רצה כ"כ.

גם הראתי לו את הסדר יום והוא לא רצה לעשות לפי מה שכתבנו.

זה ממש מתסכל, כל הכוחות שלי הולכים רק עליו..

הוא לא יושב ומשחק במשחק לבד

יכול להיות שיעסיק את עצמו רק אם אהיה צמודה אליו כל היום ואישה איתו דברים, מה שלא מתאפשר לי.

ולהגיע לשלב של אתגר מסויים שהוא מנסה "לפצח" להשאיר אותו עם הבנה ברורה מה הוא מנסה "לפתור" עכשיו, ואז לעזוב אותו ולחזור בשלב שהוא כבר התקדם לבד, אבל לפני שהוא "הולך לאיבוד" אחרי מה שניסה לפתור.

וזה הגיוני שיש תקופות שילד מסויים מעסיק אותנו יותר מהרגיל, ויותר מכל האחרים ביחד,

מזה דווקא לא הייתי מתרגשת.

תנסי לא להציע לו פעילות אלא להתחיל אותה בעצמך בתקווה שיצטרף אלייך ואח"כ ימשיך חלק מהזמן לבד.

שהקושי הוא בגלל אחותו הקטנה?

שעד עכשיו היה הכי קטן בבית, וקשה לו להיפרד מהתפקיד?

לפעמים האסימון נופל רק כמה חודשים מהלידה, כשהתינוק פתאום מתחיל לזחול ולפלוש למרחב שלו.

אולי זאת הנקודה שקשה לו?

מאז שהיא נולדה נהיה הרבה יותר קשה איתו, הוא מאוד מקנא.

אבל אני לא מוצאת מה הפיתרון גם כשהקדשתי לו זמן חישבתי ושיחקתי איתו זה לא עזר הוא המשיך עם ההתנהגות הזו

הילד שלך לא כ"כ בטוב

כל ההתנהגויות (האגרסיביות, הקושי להסתגל לגבולות, החוסר בהתהוות) הן סימפטומים של הקושי שלו.

אבל זה לא הוא..

יציאות מרובות והרבה אפשרויות לפריקת אנרגיה אולי יעזרו להעביר איתו את היום אבל ככל הנראה לא יפתרו את הבעיה.

גם הקדשת זמן וסבלנות יעזרו נקודתית אבל שוב, כמו שכתבת אין לך את כל היום רק בשבילו ולטווח הרחוק הבעיה לא נפתרת.

מה כן הבעיה?

אולי הוא ילד רגיש מאד והעולם "גדול" עליו.

אולי הקשר איתכם לא מספיק בטוח עבורו, מכל מיני סיבות -

אולי אתם משתמשים במשמעת מפרידה,

אולי הלב שלו ממוגן וסגור והאהבה שלכם לא מחלחלת פנימה,

יש כל מיני אפשרויות..

ילד שהוריו מבינים את העולם הפנימי שלו ויכולים לתת לו מענה מותאם הוא ילד שהרבה יותר קל לגדל. בע"ה הוא ירצה להשען עליכם, לשתף פעולה איתכם, תהיה הרבה פחות אגרסיביות אם בכלל, תהיה התהוות...

כי זה הוא. עכשיו הוא לא מרגיש טוב, אבל כשתטפלו בו כפי שהוא צריך הוא יחלים ויהיה הרבה יותר קל וטוב.

אמרו כאן הרבה דברים יפים וחכמים, לקחתי לעצמי גם כמה כיוונים.

וגם רוצה לומר שזה באמת קשה - וזה בסדר שזה קשה ומאתגר ומוציא מהדעת.

אני מעודדת אותך באמת לנסות את כל הכיוונים שכתבו פה, אבל גם מזכירה שאין כאן באמת בעיה שפותרים אותה.

יש תהליך למידה

יש תהליך וויסות

ויש אמא שהסבלנות שלה כמה שהיא גדולה - היא עדיין סופית, וילד עם מרץ אינסופי.

אז גם מזכירה לך להתכונן בעצמך ולהכין לך נקודות טעינה.

כי הוא יבדוק גבולות, ואת תשמרי, והוא יוציא אנרגיה, ואת תכילי, וכל זה לוקח זמן עד שהוא יצליח לווסת את עצמו , אז קחי מלא אוויר ומוזמנת לשתף ולקבל חיבוקים וירטואליים

אני חושבת שמהצד שלך- את מרגישה שאת נותנת לו המון, וזה כמו בור בלי תחתית- מה שכמובן לא נותן לך מוטיבציה להמשיך.

ובו זמנית, מהצד שלו- עדיין הוא מתגעגע לאמא שהיתה לו לפני אחותו. שהיתה הרבה הרבה יותר פנויה אליו. וגם עבורו זה קשה. ובגלל שהוא ילד- אין לו את הכלים להכיל את הרגשות הקשים שעולים לו, וזה בא לידי ביטוי בהתנהגויות קשות.

מצב באמת קשה ולא פשוט.

רוצה להציע לנסות לקבוע איתו ''זמן פרטי'' קבוע. שלא משנה מה- אתם ביחד רק שניכם. נגיד ברבע שעה הראשונה של השנ''צ של התינוקת.

שידע וירגיש שאמא נשארה שלו למרות הכל. ולתמלל את זה, להגדיר- הנה, מעכשיו עד x אני כאן רק בשבילך.

וגם, יכול להיות שבתוך הזמן הפרטי הזה, הוא צריך משהו אחר, לא סיפור. יש משהו בהקראת סיפור שיכול להביא אותנו ההורים למקום קצת 'מרחף' ולא מרוכז, או מרוכז בספר ולא בילד. ודווקא בזמן הזה כדאי שתהיי בנוכחות מלאה אליו. אז הייתי ממליצה יותר משחקי דמיון, כושר, או יצירה משותפת (אם תרצי אפרט כאן על המשחק שעובד אצלנו הכי בזמנים כאלה).

אני רואה כאן שברגע שאת לא איתו , הוא מציק ואת נאלצת להיות איתו. ככה שאת מחזקת לו את ההרגל . וההרגל בסוף נהיה חלק מהאישיות. בן אדם מתרגל שברגע שהוא לא מקבל משהו שהוא רוצה , צריך להציק או חלילה להרביץ או לצעוק. ההרגל הזה לא לטובתו ולא לטובת אף אחד בסביבה שלו.

דבר שני , אם מישהו בגינה יציק לתינוקת שלך , את מרחיקי אותו ולא תתעסקי מה המצוקה הנסתרת גורמת לו להציק.

אז יש דברים שלא עושים , לא משנה מה הסיבה ואמורה להיות לזה תוצאה מרתיעה ולא נו-נו-נו , לא נעים לי , תעשה לי טובה .

לגבי קנאה. לבדוק למה זה כל כך חזק. לא להגיד לו שאתם לא נונסעים כל יום לאטרקציות בגלל תינוקת אלא בגלל שזה בסדר גמור ללכת לגינות באזור. וזה באמת בסדר גמור. ואין שום סיבה שילד לא יאכל להוציא אנרגיה בגינה. לא להראות יותר מדי התלהבות לתינוקת לידו. מצד שני , מותר לך לתת תשומת לב לאנשים אחרים. את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך .

ילדים קולטים שדר . אם את משדרת שהוא מסכן כי את לא יכולה להיות איתו כל היום , ככה הוא ירגיש.

אם הוא חכם , אפשר לדבר איתו.