אני ממליץ שכל אחד יחשוב עם עצמו ויתפלל לקב"ה,

ולא יסמוך על אי אלו ספרים, גם אם הם של רבנים שאני מאד מאד מעריך.

אין מתכון מדוייק על איך למצוא את הזיווג, וביטחון באדם לרוב יביא נזק ולא תועלת.

תהיו אתם, תבטחו בקב"ה, והוא כבר ינחה אתכם בדרך המתאימה לכם.

"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה"

"טוֹב לַחֲסוֹת בַּיקוָק, מִבְּטֹחַ בָּאָדָם.  טוֹב לַחֲסוֹת בַּיקוָק, מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים."

אם אתה מושפע מאד מתרבות המערב, אז קריאת ספרים של תרבות אחרת לא תעזור לך.

ואם אתה לא מושפע מהתרבות, אז אין טעם לקרוא בספרים.

אם אתה חושב שאם תקרא ספרים זה מה שיעזור לך למצוא בחורה, שיערב לך.

אפילו אם לא נעשה את ה-"ממה נפשך", לדעתי בסוף לא יצא מזה טוב.

אני חושב שזה גורם לאדם לא להיות 'הוא' בפגישות, כי הוא מנסה לחקות את העצות שבספר.

אז בטווח הקצר זה יכול להיות טוב, כי זה יעזור לו להתחתן יותר מהר.

אבל לטווח הארוך, זה יכול להוות נזק מתמשך, כי מתברר בדיעבד שהכל היה מעושה ולא אמיתי.

ומותר לי ללכת לפי הרבנים שלא חושבים כמוך.

אתה צריך להיזהר מלקחת כמה רבנים, ולהפוך את מה שהם אומרים כהנחיה כללית לכולם.

בסופו של דבר כשתתחתן, תראה שחתונה זה לא מה שכתוב בספרים.

הנישואין, זה מה שאתה ואשתך לעתיד תחליטו לעשות עם זה.

ואין שום מקור תנכ"י/תנאי/אמוראי/ראשונים/אחרונים, שצריך ללמוד איך למצוא את הבת-זוג.

מי שאומר זאת, זה חלק מהרבנים בדור האחרון.

אני אמרתי שאני יודע כבר מה המשמעות של נישואין?

אני יודע שרק כשאני אתחתן אני אדע, וברור לי שלא אדע זאת מקריאת ספרים.

וכן, אני מקווה שאני יודע יותר טוב מהרבנים (כל עוד אני מקפיד על ההלכה), מה טוב ומתאים בשבילי.

מהיכן לך שכל הרבנים אומרים שמומלץ ללמוד את הספרים ה"מומלצים" שלך???

נכון שצריך ללמוד, צריך ללמוד להיות אדם טוב עם מידות טובות, להיות אחראי, להביא את עצמך לידי ביטוי...

אבל איך זוגיות צריכה להתנהל, זה כבר כל אדם יעשה לפי האופי שלו, ולא לפי סטראוטיפ שרב או כל מישהו אחר קבע.

הוא רוצה לקרוא ספרים בתור הכנה אז שיקרא. (באמת שזה לא דבר שלילי, פשוט צריך לקחת את הספרים האלה בפרופורציה ובעירבון מוגבל כי בסך הכול כל זוג בונה את הזוגיות שלו ולא "לפי הספר")

(הוא ביקש המלצות לספרים לא דיון האם ספרים על נישואים זה טוב או פוגע בטבעיות)

כי חלק לא מבוטל מהבנות שפגשתי (אלו שקראו באדיקות את הספרים),

ציפו ממני להתנהג לפי הספרים,

גם ובעיקר כשזה לא היה מתאים לא לה ולא לי.

וסתם חבל, שבגלל ספר שהיא קראה, נהרס קשר,

רק כי לא פעלתי לפי מה שכתוב בספר שאותו היא קראה.

מספיק שאחד מבני הזוג קרא ספר של הרב לבנון והשני ספר של הרב שפירא,

ורק בגלל שהם קראו ספרים בעלי השקפה שונה,

שלא בטוח בכלל שההשקפה שאותה הם קראו באמת מתאימה להם,

סתם חבל שהם יפרדו מסיבה כזאת טיפשית.

כמו שאמרה שיר ידידת זה לא דבר שלילי, וצריך לדעת שלוקחים את הספרים בערבון מוגבל.

מכל ספר אפשר ללמוד ("מכל מלמדי השכלתי"), בסופו של דבר בשטח כל אחד בוחר מה הוא לוקח לחיים שלו בכלל, ולזוגיות בפרט. 

ואני כמעט בטוחה שהרבנים שכתבו את הספרים לא כתבו אותם מתוך הנחה שכך כולם צריכים לעשות ובדיוק רב, והם סומכים על תבונת ליבו של הקורא המשכיל שידע מה מתאים לו ומה מתוך מה שקרא יאמץ.

(יתכן ואלו שנפגשת איתן לא התאימו לך, וטוב שהאשמה נופלת על מילים כתובות ולא על דברים אחרים...מה שנקרא להפיל זעמך על עצים...מעובדים).

בהצלחה. 

מה זה המסרים הנסתרים האלה???

מצד אחד, מן הסתם הקב"ה לא רצה שהם יתחתנו, וזו הדרך שהוא החליט שהם יפרדו,

וגם מן הסתם עצם זה שהיא כ"כ פתטית לספרים שהיא קוראת והוא לא, זה כבר מעיד על חוסר התאמה.

אבל בן אדם צריך לעשות את ההשתדלות.

מצד שני, את לא יכולה להתעלם מטענתו, א"א לבנות מראש על זה שבן-אדם יקח בערבון מוגבל ספר.

יש את מה שנקרא תופעת העדר, רוב העולם כשהוא קורא ספר, הוא ינסה ליישם אח"כ את מה שהוא למד ממנו.

הבעייה נוצרת, כמו שרוני אמר לעיל, היא כשכל אחד קורא ספר שונה בעל השקפה שונה.

מוזר קצת מה שאת אומרת בסוף, אם לרב לא היה ברור בצדקת דרכו, אז הוא לא היה כותב את זה בספר.

לכן נראה לי תמוה שהרבנים בונים על זה שהקורא יקח רק חלק מהמסרים שהם רוצים להעביר.

שמעתי גם לא מעט שיחות של רבנים, והם מעבירים את השקפת עולמם האישית כהלכה פסוקה,

ואני גם מבין למה הם עושים זאת, כי אם הם לא יעשו זאת המסרים שלהם פשוט לא יעברו.

האמת שהגבתי לך, סתם כי כתבת דברים תמוהים.

אף פעם לא חשבתי לעומק אם ספרים כאלה מועילים או לא,

מן הסתם, הם עוזרים בעיקר לאנשים מבולבלים או חסרי ניסיון.

אני מבין שאתה ישר מתחיל להפגין זלזול בכל אחד שלא חושב כמוך,

ראיתי שעשית זאת גם לעיל לרוני.

וגם אני לא מבין בכלל מה היציאה שלך, מהיכן היא הגיעה?

אז בחורצ'יק, נראה לי שהקדמת את המאוחר, קודם צריך ללמוד דרך ארץ, אח"כ כתוספת ללמוד איך מקימים בית לפי היהדות.

שגם זה אני בטוח שמדובר בדבר רחב, ולא בדרך ספציפית כמו שאתה מתאר.

ואני גם מקווה שהידע המאוד רחב שיש לך בנושא מגיע באמת מתוך מניעים טהורים ולא מתוך סטייה.

אתה כולה בן 20 ועוד לא התחלת את החיים, שב תרגע, יהיה בסדר!

אתה משרשר אלי כל מיני שאלות ותגובות שלא ברור מהיכן הן צצות.

מתי ביקשת ממני שאביא לך שם של רב?

אבל אם אתה מבקש שם של רב שתומך בעמדתו של רוני,

אז נראה לי שהרב צוקרמן (מהר המור) אומר בשיעורים שלו בעניין, להתנהג בטבעיות בדייטים,

ולעשות כל מיני דברים שאתה טוען מן-הסתם שמדובר בתרבות המערב, כמו שייט בים וללכת ללונה-פארק וכד'.

ובהוראות מדוייקות מרבנים.

זה מצריך שיעורים שיאזנו אותם.

ומי אמר לך שלא למדתי אותם?

התורה אומרת כך וכך, כשהיא לא אמרה דבר כזה.

וכמו שרוני אמר לך לעיל גם לא התנאים וגם לא האמוראים וכו'

כל הרבנים אומרים כך וכך, כשברור שלא כולם וגם לא בטוח בכלל שרובם.

אתה כל הזמן מזלזל בצד השני ציטוט לדוגמא: "כאילו שאתה יודע מה זה בית לפי היהדות !"

כשעל עצמך אתה מעיד: "הידע המאוד רחב שיש לי בנושא..."

למרות שאני לא באמת יודע אם ספרים זה עוזר או לא,

אני קראתי כמה ספרים וזה לא עזר לי, אבל יכול להיות שלחלק זה כן עוזר.

רק כשהבאת דעות, הבאתי דעות שגם יכולות להגיד הפוך,

מה באמת נכון, אני משער שכל אחד יחליט לעצמו מה נכון בשבילו.

אבל דבר אחד אני כן יכול להגיד עליך, שאתה כותב בשחצנות!

ולא נעים בכלל לדון איתך!

מצד אחד- הם נותנים איזשהוא "רף" לשאוף אליו- הנה, ככה נראים (בערך) חיי זוגיות בקדושה וכו' וכו'.

מצד שני, כל אדם הוא עולם ומלואו, ק"ו שכל זוג הוא עולם ומלואו ואין שום אפשרות בעולם שהנחיה מסוימת תתאים לכל הזוגות.

גם אני קצת נכוויתי בזה- קריאה בספרים מפתחת לפעמים ציפיות מסוימות- ציפיות שהרבה פעמים לא מתגשמות כ"כ מהר או שבכלל לא, כי זה לא קשור לזוג הספציפי.

אז לקרוא עקרונית כמה שחיי נישואין הם קדושים, ועד כמה שזה מה שבונה את האיש והאשה, וכו' וכו'- זה יפה וטוב.

אבל כשמגיעים לשלב ה"איך"- כל אחד יש לו איך משלו ובשום פנים ואופן אי אפשר להשליך מזוג אחד לזוג שני. כל זוג עולם אחר לגמרי.

דווקא היום, אחרי כמה שנות נישואין, יוצא לי לפעמים לקרוא בספרים כאלה. מה אומר לך- לחלקם אני לא מתחברת ואת חלקם רק עכשיו אני מתחילה להבין. אין סיכוי שהייתי מבינה לפני החתונה על מה באמת מדובר. מרגישה שעברנו תהליכים שאף אחד לא כתב עליהם ואם היינו "כופים" על עצמנו עקרונות שכתובים בחלק מהספרים- הקשר שלנו לא היה במצב כ"כ טוב.

אז שח"ו לא ישמע שאני מזלזלת ברבנים כותבי הספרים, ובהחלט יתכן שיש כאלה שצריכים יותר הדרכה ויש כאלה שצריכים פחות, אבל נדמה לי שגם המחברים יסכימו שדבריהם לא תמיד מתאימים ל100% של הקוראים.

'גברים ממאדים ונשים מנוגה'

וגם הרבה פחות בעייתי מבחינת התכנים כמו נצרות וכד'.

הסייג היחיד אולי, שמי שכתב אותו הוא גוי.

אבל חכמה בגויים תאמין.

אם אתה מתחייב לי שזה ישנה משהו, אני אכתוב לך.

אם לא, סתם חבל שאכתוב עכשיו שמות של רבנים, והם יכנסו לרשימה השחורה שלך.

אתה רוצה להגיד שהיית מתחתן עם משהי שלא קראה הארי פוטר?

איך היא תקבל את זה שאתה קוסם?

או שאתה טהור דם ורוצה לשמור על זה?

וזה אכן היה בציניות.

ומן-הסתם קראת הארי פוטר, אז רק רציתי להמחיש לך באיזו רמת צניעות מדובר.

לא מדברים שם על חדר-המיטות.

מדברים שם בעיקר על הפסיכולוגיה של האיש והאישה, ועל ההבדלים ביניהם.

היכן כתוב בתורה שלא לקרוא את הספר?

תברר קודם על מה הרב אבינר מבסס את דבריו, אח"כ תדבר!

בואו נדבר תורה ואמונה, טוב?

זה כאילו אמור להיות כיף לדבר על זה שהרב אבינר אסר או לא אסר לקרוא הארי פוטר? זה מעניין משהו?

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק