מקפיצה לך..

אני לא יודעת באיך לתמוך בך כרגע.

מניחה שיבואו המומחים בקרוב,

מניחה שהתגובות מתעכבות כי כל נשות החיל עסוקות בהכנות לחג.

הרב ענה שם בצורה תקיפה ונכונה ואם בעלך לא יישם את שנאמר שם נראה לי שהדרך לפירוק המשפחה קרובה.
הצטערתי כ"כ לקרוא את הסיפור. אני בהלם שיש אנשים כאלה בעולם. כ"כ עצוב.
יישר כוח ענקי לך על שהסכמת לקבל את בעלך בחזרה למרות כל מה שעשה, אך חוששתני שאולי עלייך לעשות חושבים שוב לגבי המשך חייכם.
 

רציתי לדעת- האם הקשר שלו עם ההורים שלו נמשך?
האם את בקשר עם הוריו?

הרבה הצלחה. וחיבוק גדול.
יש לך כנראה נשמה ענקית!

נ.ב.

אין לי ח"ו שום רצון לפרק משפחה בישראל ואין לי כלל ניסיון בדברים כאלו
אלו פשוט דברים שעלו מן הלב ומרחמים על משפחתך- עלייך ועל ילדייך.

מקווה שיהיו פה תגובות של אנשים שיוכלו לייעץ לך יותר.

לדעתי, פתרון אמיתי ועמוק, שפותר את הדברים באמת, לא תמצאי בפורום.

אני מציעה בחום על ייעוץ זוגי, או לפחות טיפול עבורך (שיהיה לך איפה לפרוק את הדברים ולקבל עצות).

כמו כן, אם יש דמות כלשהי שהוא מקבל את דבריה (רב/חבר קרוב/אחר), כדאי לנסות להיעזר בו.

אם את רוצה עזרה או הקשבה, את יכולה לפנות באישי.

הרבה הצלחה.

ואם תבקשי ממנו לבוא לייעוץ עבורך, לא עבורו, הוא יסכים? יש סיכוי?

אם לא, לכי לייעוץ זוגי עבורך. מצאי מישהי (אולי הרבנית אהובה צוקרמן, אולי מישהי אחרת), שתשמע אותך ותיתן לך עצות טובות.

אני מבינה מאוד את הצורך לפרוק. ועם זאת, אין בזה די. זה לא יפתור את הבעיה. זה נותן הקלה קצרת-טווח, וזהו.

מאוד מאוד כדאי לחפש משהו בנוסף לזה, לקבל עזרה מקצועית ממישהו/מישהי. לא להמשיך להישאר בתוך זה, כי מדובר במעגל קסמים שלילי.

רק טוב.

להתגרש זה לא אומר עתיד אופטימי ושמח. בד"כ זה ההפך- קושי מטורף, אין עזרה מהסביבה, והתמודדות עם שני ילדים קטנים והצורך לפרנס אותם (נשמע שההורים שלו לא יתנו לו לתת מזונות)

כך שלא טוב להציג את זה בצורה הזו (הרבה חשבו כך והתפכחו מאוחר מדי אחרי שגילו שהרבה יותר גרוע לחיות כך מאשר עם בן הזוג) ולא קל התחיל פרק ב' (זיווג שני הרבה יותר קשה למצוא)

כך שלהתגרש זה אופציה רק כשהרבה יותר גרוע להמשיך לחיות במצב הנוכחי מאשר עם כל הקשיים של להיות לבד.

יתכן שכך המצב במקרה הזה, ולכן מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע (יועץ נישואין) שמבין בתחום, ולהגיע למסקנה מה יותר גרוע. (אבל לא טוב לשכנע שלהתגרש זה דבר אופטימי ושמח)

הצטערתי מאד לקרוא את הדברים.

אין לי ניסיון וגם לא מתיימרת...

רק שבאמת באמת כדאי שאת תפני לייעוץ בשביל עצמך -בלעדיו.

זה נשמע שהעצות שלך מרחיקות אותו ממך... אז פשוט בשביל שתדעי את איך להתנהל ומה לעשות.

המון תפילות. המון המון תפילות

בהדלקת נרות שבת במיוחד, שזה עת רצון גדולה - ובה מתפללים במיוחד על הבית.

תהיי חזקה!

בהצלחה רבה!

בשורות טובות בקרוב!!

כמים הפנים לפנים.

אולי כדאי להתעלם ממעשיו ככל שהם לא נוגעים ישירות אלייך. תתמקדי בקשר שלו אלייך, בלי לתלות את התנהגותו בביקוריו אצל ההורים.

חג שמח! בשורות טובות.

נשמע מדברייך שההורים שלו הם רעל עבורו, אם בעלי היה עושה לי דבר כזה

אני הייתי מתגרשת ממנו חד וחלק, נשמע שבעליך עדיין ילד של ההורים שלו

ולא בשל לנהוג בך כמו שצריך לנהוג באישתו כלומר בחום ואהבה ודאגה

הוא צריך להעדיף אותך ואת הזוגיות על פני כל דבר אחר!

אני אגיד לך את האמת שקראתי את זה חשבתי שזה סיפור מומצא

חשבתי שלא יכול להיות שיש בעל כזה ולא יכול להיות שעוד חוזרים אליו!

אם הוא לא מוכן לייעוץ אז את צריכה לחשוב אם החיים שלך שווים איתו

אבל אל תתני לו לגזול את ההנאה בחיים שלך לכי תטפלי ותתייעצי

לפני שזה יחמיר, זה לא נשמעת מציאות שטוב לחיות בה

לפני הסיפור עם ההתערבות של אימו כשביקרתם אצלה, היחס ביניכם היה בסדר מבחינתך?

ולא לסבול סתם כי יש ילדים, ילדים צריכים את ההזדמנות הכי טובה שלהם

לחיות והם לא חיים טוב אם האמא אומללה.

למען האמת אמא שלי התגרשה שהייתי בת כמה שנים

מאבא עם עם בעיות רציניות היא התחתנה לא הרבה אחר כך

והם נשואים כבר יותר מ15 שנים באושר!

הייתי אז בערך בת שנתיים. זה לא קל ולא תמיד אופטימי

השאלה אם החיים שלך איתו טובים?

אם את חושבת שאפשר לעבוד על זה תעבדי בכל הכוח 

אבל לפעמים יש מקרים שאין על מה לעבוד

תחשבי אם זה המקרה שלך

גירושים של הורים הם לא דבר נעים וזה לא קל לאף אחד, אבל זה עדיף בראייה כוללת אם המצב קשה ואינו ניתן לפתרון. אין טעם שתסבלי רק בגלל הילדים. יכול להיות להם טוב גם רק איתך.

אמרת שמבחינת ההורים שלו הוא לא מרגיש בעיה, אבל הוא רואה את הבעייתיות והקושי שיש לכם בזוגיות? את הקושי שיש לך עם ההתנהגות שלו? הוא מעוניין לשנות משהו? לא דווקא בייעוץ. באופן כללי.

תנסי ללכת ליועצת זוגית לבדך. ספרי לה כל מה שאת כותבת פה, וגם את זה שהוא לא מוכן לקבל עצות חיצוניות.

היא תוכל לעזור לך להתמודד עם המצב למרות שהוא לא מוכן להגיע איתך ליעוץ, ואולי תצליח לעזור לך לגרום לו לבוא איתך, או לקבל עצות חיצוניות.

ובמידה והיא תראה שבאמת אין פוטנציאל לקשר, באמת אין לקשר אפשרות להיות טוב יותר היא תוכל להמלי לך כן/לא על גירושין.

לכי למישהי מקצועית, היא תוכל לדעת לבחון את המצב ולתת עצות טובות יותר משיתנו לך פה בפורום.

גם המלצות להתגרש שנתנו לך פה- יכול להיות מוצדקות, אך כשיבואו מהכיוון של היועצת ששמעה את כל הסיפורים, ובעלת ניסיון- יוכלו לגבש לך דעה מה לעשות, וגם כלים איך לעשות ואיך להתמודד.

חבל על כל יום שקשה לך!

נסי יועצת מקצועית.

תכתבי מאיזה אזור את בארץ ויוכלו להמליץ לך פה על יועצים..

בהצלחה מתוקה!!

העלית פה לא מעט קשיים בקשר ביניכם, ביחס שלו כלפייך, בקשר שלו עם הקב"ה

 ובהתנהגות הלא מכבדת שלו כלפי עצמו. 

המציאות שאת מתמודדת איתה בגבורה ממש נשמעת לא פשוטה בכלל.

את ממש מיוחדת, וכנראה שגם המשפחה שלך מאוד חזקה ותומכת.

ובכל זאת נשארת איתו וילדת שוב.

אם את מצליחה לשרוד איתו, אולי בכל זאת יש משהו טוב אצלו?

את יכולה לנסות לכתוב ולשתף אותנו?

האם הוא בן אדם רגיל?

אולי יש לו בעייה שאת לא מודעת אליה?

זה מזכיר לי מישהו שאני מכירה והוא על כדורים פסיכיאטריים

זה היה מסביר גם התנהגות מוזרה של הוריו.  אולי אני טועה כמובן

את מרגישה שהן מרוויחות מהנוכחות שלו כאבא בבית?

את חוששת לפגוע בהן ?

אבל אני באמת תוהה למה את נשארת איתו. בשבילך? בשביל בעלך? בשביל הילדים? בשביל התקווה שיהיה טוב יותר?

אני חושבת שאת צריכה לקחת כמה ימים לחשוב עם עצמך ברצינות על החיים לצד בעלך, ואיך את רואה אותם.

אח"כ, להתייעץ פנים-אל-פנים עם דמות רבנית לגבי בעלך.

אני לא חושבת שכדאי להמשיך לחכות שיהיה טוב יותר, אם רוב הסיכויים שהמצב לא ישתפר (אני לא אומרת שהמצב לא ישתפר, אם כי מדברייך לא נשמע שיש הרבה למה לקוות).

אני לא רוצה לכתוב יותר או לייעץ לך מה לעשות. אני מרגישה שזו סוגיה רצינית ביותר, שדורשת בירור באופן מיידי.

זוגיות- כן או לא.

אם כן- מה עושים ואיך, כדי לשפר באופן משמעותי (והדרגתי כנראה) את המצב הנוכחי.

מי ילווה אתכם בתהליך (חייבים דמות רבנית שבעלך יסמוך עליה, לענ"ד).

ועד כמה שניתן, להוציא את הוריו מהתמונה.

הרבה הצלחה!

את זה מעולה...

בהצלחה רבה יקירתי.

אם תרצי באישי מוזמנת.

חזקי ואמצי.

אל תפסלי את זה כ"כ מהר! ותלכי למישהו מקצועי באמת!!

ולגבי התשלום- אני יגיד לך משהו ששמעתי מהמדריכת כלות שלי בהקשר למקרה מסוים של בעיות בזוגיות וחוסר רצון ללכת ליעוץ- היא אמרה שאם היתה בעיה כזאת ח"ו לבת שלה היא היתה מעדיפה לעשות הכל, אפילו ללכת לישון ברחוב- ואת הכסף לקחת לטובת יעוץ. יש מקרים שזה פשוט הכרחי.

בהצלחה!

קשה לקרוא את זה, את אישה חזקה

יש לי הרבה דברים להגיד, אבל אני מפחדת לכתוב, כי אי אפשר להבין את התמונה המלאה רק על סמך מה שכתוב, וזה במקרה הטוב פשוט לא יתאים לכם, ועלול גם להזיק

כתבת שבעלך נאטם מלשמוע יועצים שמטיפים לו. אבל זה נשמע שאת צריכה יועצת, בשבילך, שתעזור לך לעשות סדר בתמונה, להבין מה מפריע, האם ומה את יכולה לעשות כדי להגיע לחיים טובים יותר. ייעוץ רק בשבילך, בלעדיו. 

נכון, זה עולה כסף, אבל זה נשמע הכרחי במקרה הזה. יש דברים שלא מתקמצנים עליהם

שיהיה המון הצלחה

מאחלת שתמיד יהיה לך טוב

את בטוחה שאין לא בעיה מסוימת?

איזה שהוא נכות נפשית? מוגבלית שכלית?

את נשמעת מדהימה איך את חזרת אליו?

איך הילדות שלך גדלות עם אבא כזה?

אני רואה שכולם כאן מתנצלים שהם מעלים את האופציה להיפרד, אבל

אני רוצה לאמר לך, שרק את יודעת אם יש עוד טעם להישאר איתו.

ובבקשה! אם אין, אז תעזבי אותו כמה שיותר מהר!

בבקשה!

עד כמה שידוע לי , האבא נפגש עם הילדים במקום מיוחד שבו נמצאת גם העובדת הסוציאלית אבל

תצטרכי לאסוף ראיות והוכחות שהוא אכן מסוכן לבנות, כמו הקלטות, הסרטות שלו וכו'

תחשבי על העתיד שלך גם, מגיע לך להיות שמחה וכל החיים עוד לפנייך .

בשורות טובות!

אם את חוששת שהבנות יהיו איתו, אז עכשיו כשאתם ביחד הן כן מוגנות? 

את הדברים המביישים ספרי לעו"ד שיספר אותם בבית משפט לענייני משפחה. אם שירותי הרווחה ישתכנעו, הם יגבילו את ההסדרי הראייה שלו עם הבנות בתנאים מסוימים כמו פגישה מפוקחת במרכזי קשר למשל. 

זה אבא שלהן. אם עליו את לא סומכת בדבר כ"כ פשוט, מה את עושה איתו?

ככה את רואה את חייך.

קומי. לכי לייעוץ טוב, ותתני לך ולבנותיך חיים נורמאלים.

עכשיו הן קטנות, מה יהיה כשהן יהיו גדולות?

גם תוכלי להגיד להן לא להיות לבד עם אבא?

את חושבת שה' רוצה שתחיי את חייך בסבל כזה?

ואני מוכרחה להגיד, שגם אם כל מה שכתוב הוא הגזמה פרועה הייתי שולחת אותו ואת המשפחה שלו שיילכו לחפש.

למה את צריכה את זה?????

מתוקה את, לכולנו יש בעיות לפעמים וכולנו יש עבודה במידות, אבל את פשוט לא מבינה מה זה נישואין, כנראה.

נישואין זה השקעה, ששכרה בצידה. לא בור ללא תחתית.

תיפטרי ממנו. ללא ספק שעדיף לחיות לבד מאשר איתו. הוא נשמע דביל רציני.

למרות שעם כזה ייעוץ מהמשחה שלו הם עוד עלולים לסבך אותך באופן רציני, אז תתארגני מראש עם עו"ד תותח.

מה המצב כרגע עם הוריו? האם הם עדיין משולבים בחייכם?

איך התקשורת ביניכם?

איך יחסיו עם הבנות הקטנות?

הכל נראה מדאיג מאוד וצריך עוד מידע כדי לנסות לעזור.

נשמע מוזר שאני שואלת, אבל עוד יותר מוזר לי שזה קורה.

למה את מתייעצת בפורום? 

למה את לא מתייעצת עם אנשים קצת יותר מבינים?

אלו הבנות שלך!! אלו החיים שלך!!

אם הוא לא מסכים לעבור דירה לארץ אחרת הרחק מהוריו ולהתחיל לקחת כדורים, אני לא רואה שום סיכוי לגבי השינויי שלו, ונראה לי שאת מתְנה (מלשון התני'ה) את זה להמשך הקשר... (אני חושבת שזה הדבר הכי הגיוני)

תמיד אני מאמינה שעל הכל אפשר לגשר,  גם עכשיו אני מאמינה שהכל יכול להשתנות. סה"כ הוא נשמע אדם טוב. מבולבל מידיייי אבל עדיין אדם עם כוונות טובות שצריך גם הכוונות טובות.

השינוי אצלכם צריך להיות נתק מוחלט ממי שהוא סומך עליו ובניית אמון עם אדם אחר.

לא נראה לי שבכל יום אפשר לקרוא כזו תגובה של רב. 

אבל מההיכרות שלי בנושא, אני אשתדל לומר זאת בעדינות, היום זה קורה להמון גברים בגלל צפייתם באינטרנט איך נקרא לזה - "לא כשר". הסרטים שהם רואים "הורגים" אותם והופכים אותם לדכאוניים וכו'. אם את מזהה משהו כזה אולי כדאי לך להשים סינון על האינטרנט כמו רימון.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?