בשביל שנבין על מה שאנחנו מבקשים ומה אומרים...
בתפילה לפני שוכן מרומים...
מתוך עיון בחז"ל ובפרשנים...
אנחנו רוצות לפתוח בסוג של פרוייקט שמבאר פרקי תהילים. מוזמנים להשתתף ולכתוב הסבר וללמוד אותו עם כולנו!
הנה התחלנו-
"אשרי האיש אשר לא הלך .. וכל אשר יעשה יצליח". בתחילת הפרק, המלבי"ם מסביר לנו על ההבדל בין 'אושר' [אשרי..] ל'הצלחה' [יצליח].
הצלחה- בדברים של העולם הזה. קבלתי מאה במבחן, כל החושים שלי עובדים ב"ה.. הדברים החומרים.
אושר- זו הצלחה בעניין הרוח - הנשמה. שלמות הנפש.ולמה זה נחשב לאושר, ולא סתם להצלחה?! כי זה מה שגורם לבנאדם להיות באמת מאושר.
תכלס, כמה פעמים אנחנו מפנטזים שאם יהיה לנו בית חדש, את הפלאפון הכי מצ'וכלל או כל דבר אחר - אז. רק אז נהיה שמחים. מאושרים. אבל ברגע שכבר יש לנו את הבית החדש, אט אט ההנאה שוחקת. וסבבה והכל, הצלחנו להנות מימנו. ועדין נהנים. אבל לא נהיה מאושרים מי זה, וגם אם נהיה - זה אושר מתכלה - נגמר.
זה טעים. זה נחמד. אבל זה לא אושר.
אושר אמיתי זה דבר שאינו חולף. הוא ניצחי! הוא לא נגמר! זה עמל והשקעה שבאמת טובים תמיד. ולא רק בעולם הזה.. גם לעולם הבא. אם קניתי מידה בנפש - התגברתי על נקודה. על הנקודה הקטנה ביותר - זהו! היא שלי לתמיד. אז יכול להיות שבעתיד אצטרך עוד להלחם עליה, ולתחזק אותה בנסיונות הבאים - אבל היא שלי. והיא גורמת לסיפוק אמיתי. לא כזה שחולף ונגמר. 
וזאת גם מדרגה שמבדילה אותנו משאר בע"ח. הרי בהצלחה החומרית, יש בע"ח שרואים הרבה יותר טוב מימנו. רצים הרבה יותר מהר, מריחים הרבה יותר חזק והרבה יותר חזקים מימנו.
זה לא אושר אמיתי. המדרגה של האדם, והסיפוק הכי גדול שהוא יכול להגיע אליו - זה ברוח. זה בשלמות המידות.
נמשיך את המזמור..
"... אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב".
שימו לב להדרגתיות.
בהתחלה רק הולכים..
ואז רק עומדים,
וזהו - התישבת.
וזה הכי גרוע. כי הישיבה היא קבועה. וזאת הבעיה. 
מלא פעמים אנחנו רק הולכים, "ובקטנה.. אני אהיה שם רק קצת. או שאני אעשה משו ממש קצת זמן". ואז אנחנו כבר שם, וזה לא טוב.. אבל מה? ללכת. פאדיחה. אז רק עומדים. וחאלס, כמה אפשר לעמוד - התישבנו. שקענו בפנים.
הלוואי ונצליח לעצור עוד הרבה קודם. לא ללכת בכלל. בנוסף, על "דרך חטאים" המלבים מפרש שהחטאים באים מהתאוה. [בניגוד לרשעים שזה בזדון. ואסור לשמוע לעצתם] ואפילו שב"ה אנחנו מנסים להתרחק.. לא ללכת בעצתה ולהקשיב לה, צריך לנסות להזהר גם לא לעמוד בדרכה. אפילו קצת! כי זה מפיל.
כי אם אנחנו בדרך שלה, הרבה יותר קל לה לגשת ולהוריד אותנו למטה.
ועכשיו, על הלצים.
"ובמושב לצים לא ישב". לכאורה, מה הבעיה בלצים?! הם לא עושים רע. הם לא חוטאים. לא רשעים. סתם יושבים וצוחקים.. אז יכול להיות שהם לא ירדו עוד.. ולא עושים רע. אבל- אם לא עולים- אפשר רק לרדת.... ומכאן צריך להיזהר. איך? "סור מרע" לא מספיק. אנחנו צריכים גם "עשה טוב" ...
נשים לב להמשך הפרק. בהתחלה אומרים מה לא. לא להיות עם הרשעים, חטאים, לצים. ומה כן?
"כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".
אנחנו צריכים לחפוץ ללכת בתורת ה' - בדרך ה'. לחפוץ אותה באמת באמת! אפילו בלי לרצות שכר או לירא מעונש שאז ניכנס לפה קצת העניין של האינטרסים.
להיות שלו, בתורת ה'. מבוטל אליו. ואז מה יהיה? תורת ה' תהפוך ל'תורתו' - לחלק מימנו! מתורת ה' הגדולה, היא תהפוך להיות התורה שלי הקטן/נה .
ואז מה יקרה?
"והיה כעץ שתול על פלגי מים"- כמו עץ- שהוא קבוע ויציב ומוציא פירות
[גם לעתיד- שלא כמו עשב שנובל אחרי זמן קצר] כמו במשל של העץ
"ועלהו לא יבול". גם ההצלחה החומרית מההתחלה - תהיה לטוב.
"וכל אשר יעשה יצליח"- אצל הצדיק, גם ההצלחה הזמנית, גם החומר - הוא טוב. כי זה לא המטרה אצלו!
זה אמצעי שהוא מתרומם על ידו ומרומם את החומר איתו,
כמו שאומר הרב ראי"ה קוק "כל מה שאדם גדל- מתגדל העולם כולו עימו" (שמונה קבצים, א', תנ"ד).
כל הטובה שקראנו למעלה מתייחסת לצדיק. אבל מה קרה עם הרשע? 
-אז לא רק שהוא לא מרוויח כלום ולא מאושר- ההפך!
הפסוק אומר- "לא כן הרשעים- כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח"- הרשע הוא לא יציב- נע ונד והוא "מסונן" כמו המוץ [פסולת החיטה] מן החיטה- כדי שלא יתערב עם הצדיק.
ולמה?
"כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" הקב"ה יודע שהצדיק רוצה להידבק בו, לכן -ה' משגיח עליו והוא מקבל סייעתא דשמייא בשביל להישאר "חבוקה ודבוקה בך" לנצח! לעומת הרשעים שלא כל כך רוצים או מבינים את הדבקות הזאת...
,ולכן מפסידים כי הולכים אל הבל וריק.. ודרכם תאבד בשאול תחתית... ....
[במאמר מוסגר- הקב"ה אוהב ומחכה לבניו שישובו אליו! ולכן אנחנו צריכים להתפלל ולבקש ש "ייתמו חטאים ולא חוטאים"]
נתפלל שנזכה לקנות את מידת הצדיק , להידבק בה' ולעבדו באהבה ובלבב שלם!
שבת שלום ומבורך!!
נ.ב - זה בע"ה חלק מהניסיון שלנו ללמוד ביחד את התהילים. אמרנו שנביא- והנה זה פה.
ותודה רבה לטובי על ההכנה והסיוע. אשרייך!!
תגובות- טענות- מענות- בשמחה!! פה או באישי.
)
