לפעמים ריטלין עוזר לתפקד בקלות יותר.. בעבודה, בלימודים.. 

אין מה להרתע מזה..

ידוע שאנשים שלוקחים ריטלין  גדלים להיות אנשים נמרצים ומלאי עשייה... אם כיוונו אותם נכון כמובן...

דווקא נחמד אישה כזאת.. לא?!

אני די משוכנעת שלא אפסול על זה

כי אתה לא מכיר את זה, מן הסתם.

אבל אח"כ, לבדוק עניינית.

הרי זה רק לזמן הלימודים, לא לכל הזמן. אז תראה איך היא בלי זה. מוצאת חן בעיניך - אז מה הבעיה.. לוקחת כדי להיעזר בריכוז.

גם "היפריות", וגם קשיי ריכוז, זה חלק מהאופי. יש בכל צדיים שונים; מה שקשה ללימודים - יכול לךהיות נחמד מבחינת אופי האדם בחיים זתם. צריך לראות עניינית - ככל דבר (אני בכלל לא בטוח שכל מי שלוקח ריטלין זוכר לספר על זה בפגישות. זה לא חייב להיות כזה דבר משמעותי..)

תלוי אם האיבחון אמיתי;

תלוי במינון, בסוג שנותנים.

וזה לא "במקום" התכונה ההטבעית. השפעה מוגבלת למס' שעות של לימודים.

התופעות שהיו לך - מראות באמת על טעות בטיפול. כמו שראו אח"כ.

אל תדאגי - על המרץ של היום זה כבר לא משפיע.

יש ילדים שזה ממש מציל אותתם ואת תדמיתם העצמית.

היפר זה לא שלילי. אופי חמוד. ללימודים לעיתים צריך עזרה.

ולא כ"כ שייך "בעין חיובית". זה חשוב לכל מוסד, אבל לא תמיד עוזר ללימודים. אם כי אפשר להעלות את הכושר ע"י לימוד מאד מענין וכד'. יש גם שיטה של "ביופידבק" שאומרים שעוזרת לפחות במידה מסויימת.  יש גם כדורים מקבילים, עדינים יותר, שמסיבות מסחריות אינן ב"סל התרופות" אבל אפשר כשהריטלין ממש קשה.

ואכן, צריך להיזהר לא לחלק ביד קלה מידי, רק כי למורה קשה קצת.

אבל מכל מקום, ראיתי גם כאלה שזה פשוט העלה אותם. לימודית ותדמית עצמית. זה גם משהו (ראיתי גם כאלו שזה הזיק להם.. כל אחד כעניינו).

ראיתי תלמידים שלי שהרטלין גמר אותם, פשוט ריסק!!

והאבחון היה נכון- בלי זה הם בכלל לא הצליחו ללמוד,

א-ב-ל.

יש לי חברה, שהחליטה בגיל כלשהו לבד, שהיא מנסה לשנות את זה באופן טבעי.

כל יום, היא עושה ספורט- וניסתה לתק' לקחת ריטלין.

התוצאה- היא טוענת שכל התופעות לוואי של הרטלין נעלמו (כי היא לא לוקחת),

אבל מצד שני היא ממש מרוכזת- בגלל הספורט.

בתור גמול- היא נהייתה ממש רזה

אבל כיום- היא לומדת ככה, ומצליחה שחבל"ז.

(עדיין, לפעמים היא צריכה לצאת באמצע קורס לכמה דק'- אבל זה ממש לקצת זמן,

וזה בכלל לא מתקרב להיפריות שהיתה לה לפני..)

שלקחית הרטילין גורמת להם כך, כפי שאת מתארת.

כשרואים מישהו כזה, צריך להפסיק מיד.

לפעמים סוג הכדור לא נכון - יש כמה סוגים - ולפעמים המינון לא.

במקרים נדירים יותר - הכדורים הללו לא טובים לו .עדיין יש אופציה לכדורים אחרים שאינם בסל התרופות ופועלים אחרת.

אני גם ראיתי מקרים כאלה.

אבל גם ראיתי מקרים הפוכים: של ילדים שבזכות זה למדו, תדמיתם העצמית השתפרה, הרגלי הלמידה.  זה לא מבוטל. מי יקח אחריות על כך שילד יצבור חסר גדול בלימודים, ואח"כ ההשפעה על היכולת ללימודי המשך, וכו'. זה לא צחוק.

וגם אם נחשוב שאפשר שבתי ספר "יפעלו אחרת", ילמדו מאד מענין וכו' - הרי שמלבד העובדה הפשוטה שרוב בתיה"ס פועלים כפי שהם, ואין אופציה זמינה אחרת - גם היכן שיש לאו דווקא עובדים בלי זה.

הנה, ד"ר צ'סנר שייסד את "בני חיל" לבעיות כאלו, ולומדים שם בקבוצות קטנות וכד', אך למיטב ידיעתי גם שם - כל זה אחרי שכל אחד לוקח את הריטלין שמתאים לו..

לגבי ההתעמלות - אני גם שמעתי משהו כזה, שהתעמלות כ20 מדק' פועלת את התעוררות אותו חומר שע"י הריטלין. אבל זה ממש לטווח קצר [באמת ניסינו פעם באיזה ת"ת לעשות פעילות עם טרמפולינות לפני שיעורים, לצורך שיפור הריכוז..].

אז לא שאני אומר למישהו שיקח, זה לשיקול דעת ההורים. אבל צריך לדעת שיש לכך השלכות כבדות מידי מכדי לפותרן באמירת "משהו טבעי".

וכבר ראיתי הורים שהיו מתנגדים חריפים מאד - וכשבלית ברירה ניסו בפיקוח נכון, שינו דעתם מהקצה אל הקצה כשראו את ההשלכה על ילדיהם (לא בטוח כמה זה שייך לפורום זה, אבל בהיות שכולם מצפים להיות בעז"ה הורים לילדים - אז אולי טוב ש"ירשמו לפניהם" אם יצטרכו - שזה נושא שצריך לברר..)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

לילדים יותר קשה להתגבר על קשיי ריכוז מאשר מבוגרים.

לדעתי יש משהו בלהכיר בקושי ולטפל בו כמו שצריך 

יכול להיות שאצלך זה לא היה נכון ואני לגמרי לא מזלזלת אבל נשמע שזה היה המצב

אני אולי לא מדד אבל מה שיכול לעזור לו/לה (בדרך מקובלת אל תתחילו שוב עם סמים- כי זה לא הכונה!) וזה לא פוגע בתפקוד היומיומי מקובל עלי 

זה לא עניין של עין חיובית... חייבים איכשהו ליצור ריכוז....

מדברת אחת שיודעת משהו בעניין....

אני לימדתי תלמידה היפרית שלקחה משהו טבעי וזה ממש לא עוזר.

כאילו לא עוזר ברמות שהיא יכלה גם לא לקחת שום דבר והיא היתה אותו דבר..

היא לא יכלה ללמוד, פשוט לא יכלה פיזית. היא מאד רצתה אבל זה קשה מאד שרוצים ולא יכולים פיזית להתרכז בכיתה.

אין היום בתי ספר שלומדים רק שיעורים פרטיים...אז צריך להתמודד עם העניין.

לנו יש חומר בגוף שממונה על הריכוז ולה חסר אותו, הפתרון כנראה הוא להשלים אותו עם כדור, לכמה שעות שצריך להתרכז.

את הבעיות של חוסר תאבון וכאבי בטן צריך לדווח לרופא ולשנון מינון לפי זה. זה שאצלך טעו זה לא אומר שאצל אחרים.

אבל יש כאלה שזה מאד מתאים להם ועוזר להם.

אני מכירה מישהו שלוקח רטלין לא בגלל שהוא היפר אלא דווקא ההפך, זה לא חייב להיות בגלל היפראקטביות

אלא בגלל בעיות בקשב וריכוז (זה לא אותה בעיה, יש כאלה שיש להם את שניהם)

הריטלין גורם לו להתעורר ולהתרכז בלימוד.

והוא כבר מזמן מזמן סיים לימודים בתיכון....

זה חוסך הרבה תסכולים ודימוי עצמי נמוך

אני ב"ה לא לוקחת ריטלין, למרות שאומרים שאני צריכה...

אם אתה רוצה לחפור קצת בנושא הריטלין

יש פורום שאווה במיוחד, עם חבר'ה שפיציים אחד אחד

ואתה יכול להכנס אליו

קוראים לו פורום לקויות למידה- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f146

אתה יכול לשאול שם מה שאתה רוצה בנושא הפרעות קשב, ריטלין, לקויות למידה נוספות וכו'...

ולראות שהחבר'ה שנמצאים שם- פשוט הרבה יותר טובים מכולם |עפה על עצמי|

מוזמן בשמחה!!!!

שרבוב- כמה את נותת לי על הפרסום?

אתה מוזמן לשאול אצלנו

ותקבל תשובות אחרות

נתחיל לפסול בנים כי הם ל--א לוקחים ריטלין

לפי דעתי זה ממש טוב ומאוד חיוני

מניסיון!!!!!

עדיף להנשא לאדם שלוקח ריטלין מאשר אדם שאמור לקחת רטלין והוא לא לוקח.

בלי הלקחת ריטלין במבחנים

וזה אחד היתרונות של זה 

אני נגד ריטלין [כן,אמרו לי גם לקחת כמה פעמים בחיי] ואני לא בעד להשתמש, כי במקרים מסויימים אפשר להתמודד עם זה

אבל לפסול מישהו על זה? זה שטויות, זה ממש תלוי עד כמה המצב חמור ואם זה משפיע עליו באופן אישי וישיר ומונע ממנו ברים בתפקוד היומיומי ועד כמה, ולא בהכרח כי הוא לוקח ריטלין.

נראה לי כבר סתם מיותר כל השאלות האלה, אבל שיהיה..זאת רק דעתי

זה ממש לא ממכר.

זה לא מכוון מצב רוח...

לך זה לא היה טוב. באמת חבל שלא ראו בזמן. אולי מינון לא נכון, אולי סוג לא נכון. אולי בכלל לא טוב עבורך.

מי שכך, אז באמת לא טוב.

אבל יש גם הרבה אחרים. אני ראיתי כאלו שלוקחים ריטלין כמו שמתאים, לומדים טוב, שמחים, ילדים מצויינים.

צריך להיזהר מלתת "המלצות" עפ"י מקרים פרטיים. זה עלול להזיק למי שההמלצה לא מתאימה לו.

לכל היותר, אפשר להעיד שנתקלת במקרים שזה מזיק (עצמך), ושיזהרו ושימו לב אם נותנים, שזה אכן מועיל ומכוון נכון אל מול הילד. זה באמת נכון.

אתה צודק שאפשר לטעות.

צריך לדעת מה לשאול ילד - כדי להבחין במצבו.

באמת לפעמים זה נלמד מתוך ניסיון לא נעים עם אחרים..

סליחה על התגובה אבל זה היה כ"כ לא נכון!!

צריך להיזהר ולקחת אחריות על המילים כשהן נכתבות בפורום....

דיכאון הוא לא רק הרגשה שאת יכולה לשלוט בה.

דיכאון הוא גם תלוי גורמים אנדוגניים, לדג' כבר שנים ידוע שבחולים דיכאוניים, במיוחד כאלה שזה גנטי אצלם נמצא בד"כ סרטונין נמוך,

ועל העיקרון הזה עובדות תרופות ממשפחת הSNRI והSSRI המעכבים את פירוקו.

וכמו כן הMAO-I המפרק את האנזים שמפרק אותו.

אז כן, כדאי להיזהר בהצהרות כאלה.

מגניב שאת יודעת את כל הדברים האלה.. אבל התורה יודעת מצויין ויש מצווה ממש ממש גדולה - להיות בשמחה וכמובן אם צווינו כניראה שזה בשליטתנו ואנחנו יכולים לקיים

ולא כולם הולכים לפי שיטתו.

וכן, זה הרסני להגיד דבר כזה לכל מדוכא, יש הבדל בין "דיכאון " מסיבה שולית שיעבור אחרי בילוי/גלידה וכו', לבין דיכאון שמשבש את אורח החיים, לפעמים זה אולי בגלל טריגר, ולמרות הטיפול התרופתי ידרוש עבודה קשה, אז לצאת בהצהרות שזה מבחירה זה כמו שתגיד דבר כזה על כל חולה פסיכיאטרי אחר.... לא הכי במקום.

(עריכה קפץ) מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

יש מצווה לשמוח בחגים לפי ספר דברים...

את כך שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד- ליקוטי מוהר"ן ואמר זאת ר' נחמן.

כמובן שיש עוד שמאמצים זאת היום...

אבל אתה כתבת שהתורה...

אבות - איזהו עשיר השמח בחלקו וגם "ושמחת בחגך" שמוזכרת גם בתרי"ג מצוות "לשמוח ברגלים" לכאורה קשה לאדם דכאוני.. בחג הדכאון חולף?

ומה עם היומיום?

וחוץ מזה לפי נועם זה בחירה מוחלטת שלך בדיכאון.... כאילו אין תרופות שעושות זאת, אין גנטיקה... וכן, יש....והיום גם דרכי טיפול...

אגב הלכתית לא מחייבים אותך להילחם כחולה סופני- ראה בבקשה את חוק החולה הנוטה למות שנכתב ואושר גם ע"י רבנים- ניתן להפסיק טיפול מחזורי , ניתן לא להתחיל טיפול, ואף יש פתרון הלכתי חדשני שהוא כמו שעון שבת למכשירי הנשמה....

התגובה "רק רבי נחמן?" קפצה לי. אז ערכתי אותה הנה מה שכתבתי:

מה עם "עיבדו את השם בשמחה, בואו לפניו ברננה"  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך" הרעיון הוא שלאדם יש שליטה על החיים כן.. גם ממחלות קשות וגם ממחלות פסיכיאטריות אפשר להירפא.. יש לנו דרכים.. רופאים, תפילה ומצוות.. ה' נתן את הדרכים ואת הנסיונות לכל אדם את הנסיון הפרטי שלו. אחד יכול לקבל נסיון בנטיה לדיכאון. זה אומר שהוא חייב להיות בדיכאון? לא! הבורא נתן לו כל כך הרבה דרכים לרפא את עצמו. ושם נמצאת הבחירה שלו. גם חולה במחלה סופנית לא עלינו יש את הבחירה והוא יכול לוותר ולמות ויכול להלחם ולחיות

עכ"ל בהודעה הקודמת

וכן זה בחירה מוחלטת! אז אין בחירה לאדם? הבורא שם אותו בדיכאון וזה גורלו? לחיות בדיכאון? נבראנו עם פגמים כדי לתקן )

אבל עיבדו את ה' בשמחה לא קשור לחגים אלה דוד המלך מדבר על היום יום. וכן ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלוקיך מדבר על כל מעגל השנה ולא על תאריכים מסויימים. כתבת שיש מי שחולק? אשמח גם למקור. לא שמעתי בחיים על רב שאמר שאין מצווה להיות בשמחה. שלא ישתמע מדברי שאני חושב שזה בסדר לקחת תרופות מזיקות ולהתגבר לדוגמא אם מוכח שריטלין גורם לדיכאון בטווח הארוך כמובן שלא אתן אותו לילדי (שלא נצטרך) הגוף בידינו כפיקדון וצריך לשים ליבנו שלא נהרוס אותו אבל התכונות לפי הגישה היהודית ניתנות לשינוי.. ראי מסילת ישרים, ארחות צדיקים ועוד..

http://www.yba.org.il/show.asp?id=23662

קודם כל. לא מכיר את הרב חיים נבון, מסופק אם הוא יכול לחלוק על רבי נחמן, שאמר בפרוש שמצווה גדולה להיות בשמחה, על הארחות צדיקים שכתב שבשמחה תלויה המצווה לשיצדיק כל  מאורעותיו, שבזה תלויה כל האמונה, וכותב שצריך לשמוח אפילו כשיש לו ייסורים! ושתפארת הנשמה היא השמחה! ואני בשמחה יחפש מקורות נוספים.. רק לצערי ניראלי שהרב לא מבין מה היא שמחה.

שכל נושא לגופו ויש לשקול בכל נושא בצורה רצינית. אבל את מפספסת את הנקודה. הדיכאון, המחלות, הכל! יש פיתרון פשוט והוא הבורא, האמונה, השמחה. אני מאמין שבכוחי לשנות הכל. גם את מצב הרוח שלי, גם את התכונות שלי, גם את המצב הבריאותי שלי, הכל - לטובה או לרעה. גם הדיכאון, תלוי בי! אני זה שבחרתי לא להלחם, או לא להלחם מספיק חזק על זה. או שאני נלחם ואז אם אני הולך בדרך התורה בוודאי שתוך תקופה אני גם יצליח! לדעתך גורלו של אדם בדיכאון הוא לחיות על תרופות כל חייו? בוודאי שלא. זה עוד נסיון שעליו צריך להתגבר. החיים בשליטתנו.. 

אני שמח לבשר לך שהרפואה לא מעודכנת מספיק.. היא לא מכירה תרופה מצויינת.. התורה. אני מרחם על האדם שיוותר על חייו ויקשיב לרופא שלא זכה להכיר את האמת.. 

לא שללתי שימוש בתרופות. אפילו כתבתי בהתחלה, ששימוש בתרופות מחייב גם כחלק מהתהליך. וכמובן גם לחולה לב, דיאליזה, ומחלות נוירולוגיות אמליץ להתפלל, לקוות, לשמוח, ולהאמין שה' מרפא והרופא רק שליח. ולא נחמד לומר שיש לי בעיה בהבנה.. גם אם את לא מסכימה איתי.

ד"א לא ראיתי בחיים שהאמונה בה' ותורתו חרצה גורל של חולה למוות.. להפך שמעתי הרבה סיפורים של ניסים גדולים

תתפלא אבל לאדם לא תמיד יש שליטה כנס למחלקה אונקולוגית בבית חולים הקרוב ותפרוס את משנתך...

בהצלחה רבה!!

ההבדל זה שמחלה גופנית זה נשמע יותר נקי לאוזן ויותר קל לנו כבני אדם לפרסם תמונות בפייסבוק מחובקים עם ילד חולה מאשר לקבל (- לא ביקשתי שתתחבק איתו רק תקבל !!!) אדם שסובל מהדברים המוזכרים למעלה 

קודם כל מוכח שדיכאון מביא למחלות, ושאדם חולה שמתייאש בוודאי ימות מהר יותר מאדם שממשיך. ומאידך על ליצנים רפואיים שמעת? הם מאמינים שלשמח חולים מרפא אותם! מדהים!

ד"א אני מקבל שדיכאון היא מחלהף מחלת נפש, שכמובן יש לה טיפול, רפואי ואמוני. אני לא מצפה שרופאים שאפרוס להם את משנתי האמונית בבורא יקבלו אותה (למעט אולי המאמינים שבהם) אבל זה לא אומר לי כלום. אם אלך למומחה לב הגדול בעולם ואגיד לו שתהילים היא תרופה מצויינת סביר להניח שהוא יצחק עלי.. זה לא אומר שאני טועה

ושאנשים מגיעים למצב כזה זה גם לא אשמתם, ושיש דרכים לטפל.

ולא לראות דברים כמו שכתבת ולחשוב שהוא דפוק,

בטח ובטח אם הוא לוקח תרופה שהתופעת לוואי שלה היא דיכאון, אז נכון שלקיחת התרופה היא אנדרוגנית כביכול- אבל בסופו של דבר אם היא עושה תהליכים כימיים או הורמנלים בגוף זה מעבר לשליטה.

ואין שום רע בלהודות שיש מניע שהוא או אנדוגני או תופעת לוואי. ההפך זה רק יעזור לטיפול.

אבל כשכתבתי את זה ידעתי בדיוק למה אני מתכוונת,

ובמחילה אבל התגובה מרתיחה נראה לי שההבדל ביננו זה מי ראה מקרוב אדם שמתמודד עם זה

יש מצב שאדם "בריא" יכול לקבל את הטיעון של לקחת אחריות על עצמך, הבעיה בדיכאון היא שזה בדיוק מה שחסר וזה הכח להתמודד (כמו שנאמר יש בזה גם פן גופני לידיעתך)- ההבדל בין דיכאון לשבר ברגל לדוג' זה היכולת לראות אותו במוחשי וכמו שלא תבואי לאדם ששבר רגל ותגידי לו שהוא חייב ללכת להתפלל/ כל מצות עשה/ לא תעשה שתמצאי אסור לך לעשות את זה לאדם בדיכאון..  

והקישור לתורה ממש לא נכון... באמת שקשה לי להאמין שאם בנאדם שזה התגלה אצלו היה פונה לרב הכי ענק שיש היה מגיב ככה בחוסר הבנה-- לא מאמינה שזה כ"כ אכזרי כמו שאת מציגה

ואגב, גמאני יודעת לעשות חיפוש בגוגל ולמצוא את כל המקומות בתנ"ך שמוזכרת בהם המילה "שמחה"..

ושוב לא מכירה ולא היתה שום כוונה לפגוע אישית ח"ו בכותב התיחסתי נטו לדברים שנכתבו 

מצידך הזלזול.. אני ישמח להסביר לך בדיוק איך כל מקור שהבאתי מוכיח שחייב אדם להיות בשמחה תמיד.

'חייב' מתייחס למי שהדבר ביכולתו. יש מושג של 'אונס רחמנא פטריה' גם מבחינה פסיכולוגית.

חס וחלילה לרגע לא חשבתי לומר שהם יתנו את הדין על זה שלא היו בשמחה.. ואם התפרש כך מדברי אז סליחה אבל כמובן שהבורא מאוד רוצה שהוא יתפלל אליו שיעזור לו לצאת מהדכאון..

לקחת כדורים כל החיים 

ובנוסף, זה הגיוני מאוד.

מבחינתי, כשדיברתי מנקודת מבט פסיכולוגית, מי שממשיך לקחת כדורים גם אח"כ כבר מוגדר כ'בחוץ'. והוא מודה לקב"ה בכל מאודו על כך שהוציא אותו מאחד הדברים הכי מייסרים שיש.

הרפואה - אני לא יודע אם היא יודעת איך לשמש כשליחה לזה.

לפעמים זה רופא, לפעמים זה רב, לפעמים הבורא רוצה רק שתתפלל.. זה שהרפואה לא מצאה פתרון לא מגביל את ה' מלרפא. 

טוב ניראלי שהבננות עשו עלי חרם חח או שסתם נמאס להם להתווכח..  תאמת שגם לי.. אז אני אתן לסיום תשובה של הצדיק מיבניאל.. בהצלחה ורפואה שלימה לכל עמ"י

http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_0968

הבננות ביום חמישי במטבח 

מקבלת את התשובה לגבי כל דבר אפשרי שיש ולאו דווקא ספציפית לכאן (במיוחד בעניין התפילה)

לילה טוב, שנשמע רק בשורות טובות בקרוב!!

אני לא בת?

- ולא רק מהבחינה ההורמונלית, אלא גם מהפסיכולוגית -

שלפעמים בן אדם נמצא ממש בבור,

שלומר לו "יש לך בחירה לצאת מזה" לא מסוגל לקדם אותו.

(יתכן שאסכים לפרט על נסיוני באישי)

היא הנחת העבודה- יש לי מה לעשות עם זה.
לכל אחד יש את מה שהוא יכול לעשות- לפעמים זה כדורים, לפעמים זה רק תפילות.
לבוא ולדרוש מאדם לצאת ממצב כי "יש לך בחירה לצאת מזה" זה פשוט לא אנושי,
לרוב האדם רוצה לצאת מזה רק לא יודע איך, או לחילופין לא רוצה לצאת מסיבות שנסתרות

אפילו ממנו.
הנחת העבודה- יש מה לעשות, נותנת כוח.
הכרחה - גורמת לעוד יותר שבר.
 

ובנוסף אומר לשואל נקודה למחשבה.

לכל אדם יש התמודדויות בחיים. חלקן בתחום הנפשי, חלקן במישור הפיזי, וחלקן במישור הרגשי.

ישנן התמודדויות שהן יותר מוחצנות ויש שהן פנימיות, אך לכל בן אדם יש את התמודדות שלו.

ולכן אני חושבת, שבמקרה הזה זו תהיה מישהי שלוקחת ריטלין, ובמקרה אחר זו תהיה מישהי שיש לה התמודדות עם מידה מסויימת וכן על זו הדרך.. פשוט ההתמודדות של מי שנוטלת ריטלין מתוייגת בגלל הנטילת כדורים, אך אני חושבת שיש הרבה מה להעריך בבחורה שנוטלת כדורים ודואגת לעצמה ובוחרת להתמודד. 

איני חושבת שזה חיסרון אלא להיפך, זו מעלה גדולה שהיא מצאה דרך לעזור לעצמה להתמודד עם קושי שיש לה!

מקווה שדבריי הובנו. בהצלחה בכל!

היום כל אדם שני לוקח ריטלין זה לא אומר כלום.. יכולים להיות אנשים מדהימים ומקסימים שבשביל להתרכז כדי להצליח הם צריכים קצת עזרה...

היפר אקטיביות זה לא מחלה ומצויין שהיא מצאה דרך לתפקד כמו כולם. בשביל זה קיימת רפואה מערבית. לפחות היא מכירה במגבלות שלה ועושה משהו לגבי זה, מה איתך?

פוחד שתהיה לה יותר מידי אנרגיה בשבילך? זה כמו לבחור לא לצאת עם מישהו שלוקח תרופות ללחץ דם, אלרגיה או קולסטרול ומיליון דברים אחרים. אתה סתם מחפש דרך לפסול.

לחיים עם אדם עם הפרעת קשב וריכוז יש אתגרים לא קטנים - וכדאי מאוד  -  לשני הצדדים - לדעת אותם לפני כן.

בדייטים לרוב הסוגיות הללו לא עולות, אך צצות למכביר בחיי היום-יום.

מודעות לאתגרים יכולה לסייע רבות בפתרונות לאורך הדרך.

הדחקה והתכחשות לבעיה  - מאוד לא מומלצות.

כמה אתרים בנושא:

http://www.telem.org.il/content/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96-adhd-%D7%95%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-0

אתר באנגלית:

http://www.webmd.com/add-adhd/guide/adhd-in-marriage-and-romantic-relationships

בס"ד

אל תכנס למיטה חולה

ריטלין זה לא בדיוק מיטה חולה,

כיום הרבה משתמשים בזה...

יש הבדל גדול באופן ההתנהלות עם חבר שיש לו הפרעת קשב, לבין עבודת צוות (וזוגיות זו מ-מ-ש עבודת צוות) עם שןתף עם הפרעת קשב.

בחברויות אין הרבה משימות משותפות: להגיע בזמן לבית של החבר/למפגש? לזכור להביא את כל האוכל לטיול?

בחיים, יש אינסוף משימות שיש לעמוד בהם - ניהול משק בית; לזכור לרכוש מוצרים, לשלם חובות לחשמל, ארנונה..., ניהול זמן נכון בין עבודה, לימודים, חברים, משפחה. להצליח לעשות הרבה מטלות במקביל ובקצב סביר (שלפעמים לאנשים עם הפרעות קשב זה קשה)

שלא לדבר על אופן תקשורת שונה - האם לקפוץ מנושא לנושא, או לבחון ולדון באופן יסודי בנושאים. 

וכמובן אופי עבודת ה' גם בא לידי ביטוי בהקשר זה:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/273814

זה נאמר לגבי מתבגרים, אך גם נכון לגבי מבוגרים.

הדברים שלך ברורים ומחכימים!

גם התיאור של ניהול בית (גם לי יש ניסיון..) בצורה כאילו זה "מפעל בלחץ" בערך.. מה פתאום? זה ענין לגמרי של בחירה.

בית זה לא "אינסוף משימות". זה חיים, שבצידם משימות, כמו עוד דברים בחיים. ובית זה לא "עבודת צוות". זה חיים ביחד. גם עם עבודה מסויימת. "לשלם חובות חשמל/ארנונה", זה פעם בחודש-חודשיים, לא צריך להגזים (היום בחיוג קל דרך הטלפון..). אם עושים מזה "ענין", אז זה נהיה ענין.. הכל בנחת.

ואנשים עם קשיי ריכוז, הם לא פעם בעלי רגישות חברתית גבוהה משל אחרים.

"אופן תקשורת" - זה גם בין סתם אנשים. תמיד צריך לבחון אם האופי של השני מתאים לי.

"אופי עובדת ה' " - כבר מוגזם לגמרי. אפילו לא פתחתי את הקישור..  עבודת ה' - יש לה דרך כללית לפי הדרכת התורה, ויש גוונים פרטיים, רבּים כמס' היהודים..

הקיצור: אין צורך להפריז.  אנשים פשוט צריכים לראות מי ומה מתאים להם. זה ענין של אופי אישיות. יש כאלה שטיפוס כזה ממש מעולה להם, יש כאלה שצריכים "מרובע" יותר. איש-איש כעניינו.  ואני מכיר מהמציאות, גם כאלה וגם כאלה. נשואים. וה"קשיי ריכוז" נשואים לא פחות טוב.. לפחות (אצל אלו שאני מכיר).

להפרעת קשב וריכוז יכולה להיות השפעה על התנהלות בחיים המשפחתיים. 

אבל -

א. צריך לראות כל מקרה לגופו, כמדומני שיש אנשים שזה מתבטא אצלם כמעט רק בלימודים.

ב. השאלה היא לא מי לוקח ריטלין או לא. יש אנשים שלוקחים ריטלין בגלל לחץ לעמוד בדרישות לימודיות גבוהות, ויש כאלה עם בעית קשב וריכוז חמורה שהריטלין השפיע עליהם בצורה לא טובה ולכן הם לא לוקחים אותו, או סתם לא רצו/ לא אובחנו.

ג. שאלה נוספת - מי אתה, ואיזה טיפוס אתה מחפש. האם חשוב לך שהכל יהיה מתוקתק, (סדר בבית, עמידה בזמנים וכדו'), או שאולי לחילופין אתה זורם עם דברים שלא הולכים בדיוק, וגם יכול לקחת על עצמך ארגונים וכדו'.  והרבה יותר חשוב לך שאשתך תהיה יצירתית ומעניינת ולא בנאלית.

התחתנתי עם בחור מקסים שלוקח ריטלין.

האם יש לזה השלכות? כן.

כי מי שצריך ריטלין זה בד"כ כי הוא צריך את זה.

וצריך את זה בשביל קשב וריכוז.

בד"כ אנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז (לא כולם! ) יש להם בעיות של התארגנות וזמנים.

רואים את זה בעיקר אצל ילדים בבית ספר שיש להם בעיות קשב וריכוז וברוב הפעמים אפשר למצוא בלאגן בדברים שלהם, לא זוכרים מתי יש מבחן, שהיה שיעורי בית וכו'

מה הקשר לחיי נישואין?

כי סדר ואירגון זה דברים שקשורים לעוד דברים בחיים.

אבל זה ממש ניתן לתיקון ולעבודה וגם לא מחייב.

אז פשוט תראה אם זה קורה גם אצלה ואם זה בכלל מפריע לך.

לי אישית זה לא הפריע ברמה שלא המשכתי לצאת איתו ולהתחתן איתו, (לא שזה לא מפריע לפעמים אבל יש הרבה דברים חשובים שמצאתי בבעלי ששווים הרבה יותר ושווה בשבילי להתגבר על הקצת חוסר אירגון שיש לו.)

הכי חשוב זה לשים דברים חשובים באמת מקדימה- לראות קודם כל אם יש מידות טובות, איך היא מתייחסת אליך וכו'

ואחרי זה שאר הדברים.

בהצלחה!

הלוואי שהיו נותנים לי את זה כשהייתי ילדה. אולי היו נחסכות ממני הרבה הרבה צרות ובעיות.

רייטלין זה המשקפיים של המוח, ואין בזה שום בעיה.

מה עוד, שמישהי היפר אקטיבית רק תעשה טוב לבית עם אנרגיה שלא נגמרת!

ועדשות? יש לי למה לחשוש שלא יסכימו לצאת איתי בגלל זה?

אתה מכיר אנשים שלוקחים רטלין?

יש בסביבה שלך חבר/ אח מישו שאתה מכיר שלוקח רטלין?

יכול להיות שאתה חושש מזה בגלל אותם סטיגמות שיש על הרטלין ועל ילדים שלוקחים אותו...

אני יכולה להבטיח לך שמי שלוקח רטלין אין לו קרניים וגם לא זנב. הוא ניראה רגיל מתנהג רגיל ורק צריך קצת עזרה בלהתרכז.

ממש חבל לי לשמוע שזה מרתיע אותך.

אנחנו אנשים רגילים לגמרי!

[חוץ מזה שקצת מוזר לי שאומרים את זה בבירורים...]

בס"ד

אני מכירה לא קצת בנות שלוקחות רטלין כי בלי זה הם לא יכולות לשבת..והם נשמות בטירוף!דווקא הן.

כתור אשה 

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

לכל מגזר חוקים משלו ולא תמיד נעים כשפונים ישירות

והוא מאוד תורני ואעפ כן ברוך ה' הם נשואים ..

מנגד אני יכול לומר שראיתי בחורה בסגנון שאני מחפש וידעתי אם אפנה ישירות פנים אל פנים היא תעיף לי נעל לפרצוף

ומכבדת אז למה לא ..

פונים. מקסימום, מקבלים סירוב או התעלמות וממשיכים הלאה.

יש דרכים שיפתחו לך את כל הדלתות ויש אמצעים שינעלו את כולן

שם כולן מחפשות שידוך,

וכולן פנויות.

וזה עדיין קשה למצוא אחת מתוך חצי עולם.

אם לא תכיר אותה...

איך תדע בכלל אם היא מתאימה לך?

תעשו מה ששומר עליכם וטוב לכם

אם מכיר את שניכם-הכי טוב. אבל גם אם לא, היא תרגיש יותר בנח לסרב בצורה מכובדת, וממילא תהיה גם יותר פתוחה לשמוע (ואולי להפך), מתוך הידיעה שהבחירה באמת בידיים שלה.

הרב בורשטיין אומר שמי שרוצה הוא מוכן להיות בצד ג'.

אגב, נקודה, תורני-תורני פחות מצוי בפייסבוק. לא בא לומר שהם לא זוג תורני, כי זה כן קיים, אלא שיש רצף, ומה שמתאים לתורנית שנמצאת בפייסבוק לא בטטח יתאים למי שמתרחק ממנו.

ככה גיליתי לאחרונה

בכל מקרה, 'כך גיליתי' זו לא ראייה מדעית'.

וגם אם הוא ביקר שם, מכאן ועד למעקב אחרי דמויות, ויצירת קשר בעקבות כך, הדרך קצת רחוקה. לפחות בסביבתי.

פגיעה, העלבות, וגם טעות, במידה והיא לא בדיוק זו שאתה מחפש. כי אפשר דרכו לברר, מיהי הבחורה הזו.

אני נגיד כנראה לא הייתי זורמת עם פניה כזו לדייט (בעיקר כי מרגיש מנותק. מה אתה יודע עליי?)

אם זה מישהו שמכירה שלום שלום והוא כותב- יש מצב

ובכללי, הייתי מעדיפה שיגיע דרך צד ג' (חברים משותפים וכו), שאוכל לשאול עליו וכזה.

אבל אם בא לך לכתוב ואין צד ג'- רק חשוב לכתוב בצורה מכבדת ולא מטרידה, ושאם היא מסרבת אז לקבל זאת בנימוס (לפחות מולה)

ולכתוב לה בצורה מובנת אם אין ביניכם היכרות: לא סתם "היי" ולחכות לתשובה, אלא הודעה קצרה של אני __, ושמתי אליו אליך דרך __ (הקבוצה המשותפת למשל). ומשהו בסגנון של אשמח להכיר אם זה מתאים לך כעת וכו.

והיא יכולה לענות "לא מתאים לי כרגע" ומן הראוי שתכתוב משהו בסגנון של "מובן לגמרי, בהצלחה!!"

לא להתחיל להתווכח איתה או משהו

(זה אמור להיות מובן מאליו, אבל במציאות נראה שלא. לכן כותבת)

אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

אני מבין את החוויה שלך את התסכול. למה לא היה עוד פגישה? השאלות האלה ברורות.. תזכרי שה' מכוון לך את ההכי טוב בשבילך. וקשה לראות את זה כשאנחנו במיצר

שולח לך מפה חיבוק גדול ומאחל לך שתכירי את האחד שלך. את לא צריכה להתפשר על מה שנכון לך וחשוב לך. רק תאמיני שהוא יגיע

ואם צריכה תמיכה רק תבקשי אנחנו פה בשבילך

כואב לקרוא

@רק נשמה את תפגשי בעזרת ה' בקרוב את הבחור שלך את האחד שמתאים לך ולמה שאת מחפשת אל תתייאשי תמשיכי להאמין. נכון עכשיו קשה ולא קל בכלל וגם להתעודד לא תמיד מרגיש טוב. אבל באמת שאם תאמיני בעצמך ובדרך שאת עוברת בסוף את תכירי את האחד שלך

אנחנו כאן בשבילך.

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....

היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה

אם היא מסכימה לשתף.

שתי בנות שגדלו ביחד בגן וגילו שהן אחיות,

לאחר מכן הן גילו שיש להן 16 אחים מ16 אימהות שונות. כולם מאותו תורם.

פשוט בוחרים לא להכיר אותו

לק"י

(בלי קשר לשרשור הספציפי).

יהודי המאמין וירא ה' -

ירצה לקיים את דבר ה'.

מי שלא מאמין -

גם אין לו סיבה לחיות או סיבה להתרבות.

ומקיים את זה כמו בעלי חיים.

בכל מקרה - הטבע שה' נתן בחי זה להתרבות. וזה קורה.

לק"י

אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים.

וזוגיות בלי אהבה וקשר בין בני הזוג היא לא מתכון לחיים מוצלחים.

והאהבה לבחור

ואני חושב שיש מי שלמעלה שברא אותנו ומשחק בנו

לק"י

כך שלא רואה סיבה לדון סתם.

ועדיין זה המצב גיל 40 מתקרב ואין ברירה מי שבגילי ומעל גיל מסויים בכלל כבר לקחה החלטה לגביי זה.

בגיל 28 מין הסתם לא חושבים על זה אבל בגיל 38, 39 ו40 כן.

כבר השלמתי ממזמן שלא אהיה אמא צעירה ולא כלה צעירה בגילאי 20 ו30 המוקדמות. זו בשלות שאת עוברת ככול שאת גדלה. זה המצב שאליו הגעת ומפה צריך להחליט החלטות קדימה. (זה המקום לומר למי שמעל גיל 30 ורוקה רוצי לעשות שימור פוריות )

לא נחכה לזוגיות הנוצצת לעד בינתיים יש חלום להיות אמא ולהגשים את הפן הזה בתוכך.

לפחות איך שאני הבנתי, כואב לה על הסיטואציה... לא בקטע של ביקורת אלא כי באמת זו שאלה וסיטואציה שקשה איתן רגשית...

כבת לבת בטוחה שכוונת התגובה היתה להביע רגישות.

בעז"ה שכל התקוות והחלומות יתגשמו במהרה.

(כאן לדעתי פחות יהיה מענה הטווח גילאים והסגנון די ספציפיים)

בגיל 37. יש לה שלושה ילדים ובלי עין הרע, הרבה נכדים!

ועוד אשה שאנו מכירים ילדה פעם ראשונה בגיל 39 בערך, חמישה או שישה ילדים.

לא להתייאש. יש גם י תרונות ללדת בגיל מאוחר יותר מהמקובל.

רק לצעוק אל השם....ולעשות השתדלות, אפילו אם זה אומר לדבר עם מישהו שיראה

לנו, אם אנו תקועים מהסיבות שלנו, היכן שורש התקיעות.

כמובן שלא מכירה אותך, מדברת באופן כללי.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

כדאי לעשות מהר אחורה פנה;

ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,

על ידי כך?

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

אני אומר ההפך -

בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,

תתחילו.

זה מחמיא מאוד.

רציתי לפרגן לה,

שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.

ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.

וברסלב זה האמת!

לק"י

ועדיין צריך זהירות.

(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".

כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.

אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.

במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).

לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.

לאה אמנו מתי אמורה להיות אשתו של עשיו הרשע הדמעות ששפכה עזרו לה בהצלחה

תגידו לי אם אתם מסכימים עם הטענה.

אם אתה מרגיש בדייט במידה מסוימת כאחד שיש לו "יתרון" על הצד השני, לא תהיה לך את תחושת החרדה, אלא הדיבור יהיה יותר משוחרר וזורם, כי אתה יודע מה אתה שווה, ואתה מרגיש שאתה לא צריך להוכיח את עצמך.

עם זאת, הרבה פעמים זה יכול להיות בגלל משהו שיש לך ואין לצד השני, לדוג' כישרון מיוחד שאתה מתבלט בו ואתה שומע שהצד השני מעריך אותו. וכשזה קורה, יכול להיות שזה מוביל לכך שאתה פחות מתרשם מצד השני בגלל שהוא נמצא כביכול "מתחתך" כי אין לה את הכישרון שיש לך. וממילא אתה פחות מעוניין להמשיך בקשר.

זה יכול להיות כישרון נגינה, דיבור מול קהל, מראה וכו'.

דעתכם?

אין איך לטפל בבן אדם שפועל בצורה לא הגיונית.

לא בטוח שזה בגלל שהוא יותר בעמדה של בוחן, אלא שאת מרגישה צורך להילחם ולהוכיח, עמדה של ריצוי.

צריך לעבד, מה היה לי טוב שם, למה זה מה שהרגיש לי טוב, ולנסות להכווין את ההצעות והבירורים למקום הזה.

ובהחלט אפשר קצת לנוח. לא יותר מידי. אבל 'כחלום-יעוף'. החלום שהרגשת מתפוגג לאיטומוכבר פחות יושב על הלב, ואז הלב נפתח שוב.

חשוב עם זאת לשמר את הרצון ולעבוד איתו. רצון פועל. אם חושבים על הרצון, למה אני רוצה להתחתן, להקים בית, על המעלה שלו, מקבלים כוחות.

לזכור תמיד, אני עושה את ההשתדלות, הקב"ה מחליט מתי.

"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלות בוניו בו"

לדבר עם אבא על זה. הוא מקשיב. התפילה מועילה, ותפילה מתוך צרה מועילה יותר, ומעלתה גדולה (לדעת הרמב"ן זו הצוות מדאורייתא). אני רוצה להקים בית לכבודך, כרצונך. עזור לי.

יברכך ה'.

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

אבל תדאג גם לעצמך

שהבנות שנפגשו איתך גם

יצטערו בליגת הבן העשירי

שלך ושל זוגתך בקרוב