המקרה הנ"ל זיעזע אותי נורא.

לא יודעת מה הלאה. אני לא זקוקה לטרמפים בד"כ.

מה שחשבתי היום, זה להמנע מטרמפים עם אנשים בעלי מראה מזרחי (וסליחה מכל הספרדים שביננו)

(אגב, סגור שהם לקחו טרמפים? אם כן, מאיפה?)

המון ערבים שנראים ממש אירופאים..

אחד מהם היה קרוב משפחה של המחבל מדימונה אותו עצרנו בחברון, בהתחלה שראיתי אותו הייתי בטוח שהוא רוסי או משו עד שבדקנו לו את הת״ז.

המחבלים בפיגוע באיתמר למשל, בעלי חזות בהירה.

ואגב ערבים שומעים שירים מזרחיים בפול ווליום בלי קשר

לא רוצה לחיות במציאות שיהודי צדיק חשוד רק בגלל חזותו

מה גם שבפועל, כפי ששדרותי אמר, זה לא מועיל הרבה

בס"ד

אולי גם נפסיק לנסוע באוטובוסים, לבקר בדולפינריום, לאכול במסעדות, לבלות בקניונים.

פיגועים יש לצערנו בכל מקום. נכון שטרמפים זאת דרך קלה, ונכון שחייבים להזהר מאוד

אבל אני לא אפסיק לקחת טרמפים בגלל החטיפה הזאת 

(מה שגם זה דבר שאני לא יכול בלעדיו).

אני חושב שאם יפסיקו לקחת טרמפים זהו נצחון לטרור,

אנחנו צריכים להמשיך, עם כל הזהירות, לקחת טרמפים ולהראות שלמרות הכל אנחנו לא מפחדים ושאנחנו הם בעלי הבית.

הם לא ישברו אותנו!

לפני זה נסעתי בעיקר הלוך ושוב מהבית לישיבה,

איזורים: שומרון, בנימין, מרכז הארץ ועוד...

עד עכשיו הייתי עוצרת טרמפים ב"מורשה" ו"קסם".

פחדדד! 

אני חושבת שלא אמנע (זה לא סותר שילווה לזה חשש בימים הקרובים...)

בד"כ האזור שאני נוסעת בו בטרמפים הוא איזור גוש עציון.

(לעיתים מאוד רחוקות גם בשומרון).

* מי שמנסה להאשים את הנערים במקרה, לא יודע כנראה מה דרכי הנסיעה היומיומיות במקומות הללו,

ככה שכאשר בת"א יפסיקו ללכת לבתי קפה וליסוע באוטובוסים פנימיים- כי התפוצצו שם מטענים,

אפשר יהיה לבקש שביהודה ושומרון לא יסעו בטרמפים.

מי נתן לי את האישור להוות מטרד על האחר?!

גם אם זה גמ"ח..

ה"לכתחילה" זה מה שהפריע לי..

בהסתכלות ריאלית הסיכוי לסיכון כזה אפסי יחסית לסיכון בתאונות דרכים

לא נראה לי הגיוני לחשוש לזה

גם אם אכפת לנו וכואב לנו, זה לא עושה את זה לסיכון שכיח

כמו אחי..

המחבלים ימ"ש מאיימים לחטוף ואכן עושים זאת.

יש בהחלט עניין וחשיבות להזהר, וכשלא חייבים להתנהג בפזיזות- מוטב כך.

ולא מעניינת אותי הסתברות ומה יותר מסוכן.

זה לא בא בסתירה.

אבל לא דיברנו על "זהירות באופן כללי" אלא על טרמפים

ברור שמי שרואה ערבי ועולה לטרמפ הוא חסר זהירות

אותו דבר מי שרואה שיכור ועולה לטרמפ הוא חסר זהירות

אבל מי שעולה לטרמפ שלא נראה חשוד, הסיכוי גדול יותר שימות מתאונה משימות מחטיפה

למה בגלל שקרתה חטיפה יהיה הגיון לא לעלות?

(אגב, זה צורת מחשבה גברית, יש סיכוי גדול שלעולם לא נסכים...)

זה חוסר זהירות בפני עצמו.

[ואני לאאאאאא מתכוונת לדבר על החטופים. בסדר? זה ממש לא הזמן והמקום לדון אותם..]

לא מעט נהגי טרמפים שאלו אותי בתמימות אם אני לא חוששת לנסוע איתם..

וזו בהחלט שאלה טובה.

וסלח לי על הגיחוך.. לא כל המחבלים ימ"ש כאלו פרימיטיביים.

לפני כמה שנים עלה על טרמפ מישוב סמוך לישוב שלי אדם בחזות חרדית,

שפוצץ את עצמו ואת כל הנוסעים בכניסה לישובי. מחבל!

הגיוני שגם החוטפים כאן היו בעלי חזות סבירה.

מאיפה הבטחון הזה לחשוב שאני יודעת איזה טרמפ בטוח ואיזה לא?!

זה הרבה יותר חמור מלנסוע בבטחה על כביש ולמות בתאונה, ל"ע.

כאן ממש לא היתה לך ברירה אחרת ולא נהגת בחוסר זהירות.

מסיבות אחרות... לגבי זה הסיכון באמת רציני

החילוק שעשית בין זה לתאונה לא ברור לי

אין ברירה? הכל ענין של סדרי עדיפויות

וגם אם לא נהיה קיצוניים ולא נאמר לך להישאר בבית, עדיף כבר ליסוע באוטובוס, הנהג הרבה יותר מיומן, וגם כשיש תאונה, בדרך כלל זה הרכב הפרטי שמתרסק, ולא האוטובוס שהוא הרבה יותר מאסיבי

ומה שאת אומרת שהוא לא נהג ב"חוסר זהירות" על זה הדיון - מה נקרא חוסר זהירות. 

למה לא לפחד מתאונות (כשנוסעים בצורה סבירה) זה לא חוסר זהירות

ולעלות על טרמפים (עם הסתכלות בצורה סבירה) זה כן חוסר זהירות 

אם הסיכון שיש בתאונות גדול מבחטיפה, אנ לא רואה הגיון שזה יהיה נחשב חוסר זהירות

באוטובוס אני מרגישה באמת יותר בטוחה [ק"ו באוטובוסים שלו, מסיביים מאוד.. בקושי זזים..].

אני באמת לא מבינה למה אתה [ואחי] מקשרים בין שני מקרים שונים ועושים השוואה..?

בסוריה יותר מסוכן ומתים כל יום עשרות אנשים.. מה הקשר?!

זה לא או לנסוע בטמרפים או למות בתאונת דרכים, ל"ע.

ואם בכ"ז מדברים על סטטיסטיקה- ההסתברות של מוות בתאונת דרכים כשאתה חטוף כפולה.

p(a)*p(b)

=>כבר עדיף לנסוע ברכב פרטי..

[ואני יודעת שזה הפוך מתמטית. מרשה לעצמי לערב אחד לשנות ע"מ להבהיר את הנק'..]

בקיצור, זה לא קשור.

צריך להזהר מאוד בטרמפים ולא לחשוב שאנחנו חכמים גדולים ויודעים לזהות באמת מי מחבל ומי ידידותי לסביבה.

יעלי, שנוסעת לא מעט בטרמפים.

אם זורקים את השכל לעזאזל אין לי מה לומר...

אני מקשר בין מקרים שונים כדי לתת דוגמא, אבל גם בלי דוגמא אפשר

יש איזה שהוא רף של הסתברות שמתחתיו אנחנו לוקחים סיכונים על החיים שלנו

כי אחרת יהיה לנו קשה מאד לחיות, וסומכים על הקב"ה

אני אוסיף כאן עוד משהו - יש לפעמים דברים שלפי "רף ההסתברות התקני" היו אמורים לא לעשות, ובכל זאת מקובל לעשות אותם, והגמרא אומרת שזה בסדר, כי על זה נאמר שומר פתאים ה', שהקב"ה שומר על מי שעושה דברים בחוסר זהירות אם זה מנהג מקובל, ואין בזה איסור ואפשר לסמוך על הקב"ה

(כר' משה פיינשטיין מתיר אפילו לעשן בגלל זה!!! וכנראה שיש חולקים כי הסיכון בעישון גבוה מדי, אבל רק רציתי להראות עד כמה מותר להסתכן כשזה מקובל)

בחטיפה יש אלמנט רגשי גבוה מאד, זה איבה מכוונת אכזרית שממש מחרידה

אבל מבחינת רף סיכון - הסיכון ממש נמוך מדובר על מקרים בודדים בעשר שנים האחרונות.

כך שזה בבירור מתחת לסף הסיכון שצריך לחשוש אליו

ואם תורידי את סף הסיכון שלך מתחת לזה - תצטרכי לחשוש לעוד המון דברים, כמו למשל מתאונות

התאונות הם רק דוגמא לדברים בסיכון נמוך שאנחנו עושים

הייתי יותר ברור?

(וסתם כך, אם במילא את נוסעת, אולי עדיף שתחשבי שזה בסדר? סתם להילחץ כל היום?)

ועדיין, ההסתברות לא משחקת אצלי. אולי זה קשור למשפט האחרון שלך בתגובה הראשונה..

מספיק שפעם אחת נחטפים צדיקים מעמ"י + איום מתמיד של האויב בשביל להזהר מאוד להבא.

ומבחינתי זה הרבה יותר איום ונורא מתאונת דרכים. צריך להתפלל לבריאות הגוף והנפש שלהם..

לא מזמן היו התראות אצלנו לחטיפות כשאתה בתוך האוטו שלך.

המחבלים חוסמים אותך בדרך ונכנסים לאוטו..

ואני מודה ששיקשקתי וכשלא היה לי אומץ לבקש מהנהגים לנעול את הדלתות,

הייתי מחזיקה בחוזקה את ידית הדלת לאורך כל הנסיעה.

זה איום ופחד מתמיד ומשתק. אין ספק.

ולכן אני שוקלת לנסוע בכמה אוטובוסים אפילו, רק לא לעצור באמצע הדרך..

במצב הרגשי שאת מדברת עליו

חשוב להתרכז בזה שהקב"ה מנהל את העולם

ואנחנו בידיים שלו

והוא עושה רק טוב לכל אחד, ולא יעשה לנו לעולם רעה

וכל מה שקורה לנו יהיה טוב בסוף

הסתברות זה בשביל כללי ההשתדלות, אבל רוגע אפשר לקבל רק כשזוכרים שיש מישהו למעלה שמכוין את הכל

ריבונו של עולם!!!

אנחנו צריכים אותך!

בבקשה תעזור!

נסיעה בטרמפים כוללת סיכון כפול.

זה שאני לא נוסעת ברכב שלי ותופסת טרמפ, לא מחסן אותי מלמות בתאונת דרכים חו"ח.

אך תאר לך אישה מדברת כך לערבי.

ממ לא בטוח שישתכנע כמו בסיפור הורוד שלך..

יו אתה גדול!!

זו ^ התנהלות של יהודי. אשרייך!!!

(עשית לי קצת נחת בלב סוף סוף הערב.. יו אני מרגישה כמו סבתא קשישה)
 

אנחנו ל-א אמורים לפחד מהם. לא מהם ולא משום דבר אחר!!!!

בין למות בתאונת דרכים לבין להחטף.

כאשר אויב חוטף בנ"א- זה נכנס למשהו ארצי וכללי.

זה יכול לסכן חיי אחרים (לדוג'- לגרום לשחרור מחבלים שיהרגו אחרים)

זה כמו שתשווה חציה באור אדם (מסכן את עצמו) לנהיגה בשכרות (מסכן גם אחרים)

לגבי השאלה עצמה- אני כמעט תמיד תופסת טרמפים מתוך היישוב. (אצלנו באמת יש יותר סיכוי למות בתאונה כשחוצים ת'כביש המסוכן כדי להגיע לטרמפיאדה..) לא יודעת אם אני אפסיק בגלל מה שקרה, כי אין לי כ"כ אופציה אחרת.. (יש פה אוטובוסים במקרה הטוב פעם בשעה עד שעתיים- וגם זה רק לי-ם..)

לא, ממש לא אמנע.

קודם כל, שאגד המקסימים יתחילו לעשות אוטובוסים בתדירות גבוהה יותר במיוחד לאיזורים האלו ואז אני לא "אאלץ" לסוע בטרמפים.

ודבר שני, זו הארץ שלי, ואני אעשה בה מה שבא לי, ואיך שבא לי, מתי שבא לי.

ושום מחבל מסריח לא יזיז לי.

ואני אסע לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה בארץ שלי.

אני אמשיך להזהר בדיוק כמו שאני נזהרת עד עכשיו לא לעלות עם מי שלא מרגיש לי. 

נסעתי לפני המון, תמיד.

בכל הארץ.

כמו תמיד בזהירות מירבית..

א.עדיפות גבוהה לקחת מתוך הישובים.

ב.באם לא להיות עם מספר של המוקד (1208) על הצג מוכן לשיחה על כל תנועה חשודה.

ג.שמתקרב ערבי לדאוג להיות עם אבן או כלי נשק אחר ביד עם מבט מאיים.

נוסע ביו"ש הרבה.

מה לעשות שיש הרבה נהגים ונהגות שלא לוקחים טרמפים במקומות הכי רגישים..

אולי עכשיו הגיע הזמן לעשות תעמולה של עצירת טמרפים בתוך ישובים כמה שיותר...(ואולי להכנס לתוך הישוב שמדובר על הציר לבדוק אם יש טרמפיסטים)

בעיקרון היה לי עד לאחרונה כלל כזה- לעלות רק עם נהגת בת..

נראלי שאני יותר יקפיד על זה וינסה פחות לעלות על טרמפים.

נשמע לי מפחידד..

לדעתי, להגיד שאין בכלל סיכון ולהמשיך כרגיל זה קצת לטמון את הראש בחול, כאילו הלוווו קורים לכם דברים מול העיניים!!! תיזהרו!!! 

בס"ד

במשטרה נערכים לפעולות "תג מחיר"

ממש!

[אהממ]

אולי, אם בעלי ממש יתחנן, אסנן עוד יותר...

לא מרגישה מסוכן יותר מלפני חודש או עוד חודש...

הייתי לוקח טרמפים לפני, ביום חמישי יצאתי מכפר עציון בערך בשעה שזה קרה וחברים ניסו לשכנע שטרמפים יהיה קצר יותר..

זה לא סיכון שאני בעמדה שמאפשרת לי לקבל אותו.

בלי קשר לערבים, מאז ומעולם יש טיפוסים מפוקפקים (משהו כאן ציין על "מראה מזרחי", וואלה, אז אולי כל תינוק היום יודע שערבי משמע טרוריסט (או לפחות אדם מסוכן), אבל לפני שישים שנה גם ה"מראה המערבי" היה 'מסוכן' (?!) ע"ע נאצים ימ"ש. 

בכל אופן, תמיד יש סכנה בטרמפים בין-עירוניים, בלי קשר לערבים. 

כמובן שעכשיו הזעם על ממשלת ישראל ועל שחרור הרוצחים שלפני זמן מה- עולה ומתפרץ עד כדי קללות ל"ע בבני עמינו, מזכירה לכולם (ולי בעיקר) שהאויבים האמיתיים שלנו הם הערבים, ולא ביבי נתניהו ושות'. 

בקשר לשאלתך- היא לא במקום ככ. הבעיה עכשיו לא ככ הייתה טרמפים, כמו שהיא חבורת הרוצחים והטרוריסטים שיושבת ביננו ומסתובבת לנו בין הרגליים.

לא שיש לי יותר מדי ברירות.

אם לא באלי להתקע לנצח באותו מקום, אני חייבת טרמפים מדי פעם.

אבל כן ברור שזה מעלה את סף הזהירות.

בלי כל קשר, אני אומרת שהפוך, במקום להגיד לא ליסוע בטרמפים,

להגיד לאנשים שיעצרו יותר.

ככה ההסתברות שנעלה על ערבים תקטן.

וחוץ מזה, שהמחיר של הנסיעות גבוה מדי,

לא לכל נער בן 16 יש ביד כסף בשביל ליסוע לאן שהוא צריך.

אז הוא עוצר טרמפים..

אבל אכן אזהר יותר

בקרוב גם רשיון נשק יהיה

התגוננות והסתגרות יהיו פתרון קצר וקל, אולי

אבל לא אמיתי ולא כזה שימגר את הבעיה.

ושוב- בזהירות גדולה ומופלגת בע"ה, אבל כן. כשצריך- נוסעים.

אותי יותר מלחיץ לעלות על אוטובוסים בדרך מהמרכז לאריאל, המלאים פועלים פלסטינים ימ"ש ולהיות שם בין היהודים הבודדים. זו פגיעה בטוחה, יותר מטרמפים, לצערי. זה הרבה יותר מזעזע.

וכן- כמה שמנסים בכלי התקשורת להציג את זה כאילו הבעיה היתה שהם לקחו טרמפים- בכל זאת ברור שהבעיה היא לא בטרמפים, עם כל הזהירות הנדרשת בהם, אלא בהתייחסות ההפוכה של הממשלה לאויב ולאוהב:

את האוהב בכללותו רודפים במסירות נפש (תג מחיר וכאלה)

ואת האויב האורב- נותנים לו בכזאת קלות לחטוף בחורים יקרים מזהב ופנינים ולהעלם בלי להשאיר סימנים, ה' ירחם..

אז מה הפלא שגם התקשורת תתגייס לרדוף את האוהב ולהאשים בלקיחת טרמפים?

הקב"ה בא לעוררנו כאן, להתחזק באמונתו בעשיית רצונו ובאהבת ישראל. שנזכה שישובו הבנים לגבולם בריאים ושלמים במהרה..

אבל נראה לי שבאמת עדיף במקום לדבר על האם לקחת טרמפים, להרים קול שטרמפים לוקחים רק בתוך היישובים,
שנהגים יעצרו, נכון- אם לא ניקח טרמפים פחות נחטף, אבל זו כניעה, וכניעה פירושה קבלה של המציאות.
במקום לעצור את תרבות החסד של הטרמפים שבה אנשים מקיימים מצווה גדולה כי הצליחו להשתמש בזה

לפגוע ח"ו- להגביר את החסד ולדאוג שלא ניתן יהיה לפגוע.
במקום שנערים ונערות יחכו בצמתים, שיחכו ביישובים, אבל כל מי שיוכל ייקח איתו.
אסור לנו להפסיק לקיים חברה שפויה ובריאה בגלל שיש טרור, רק לדאוג להוסיף חסד ומצוות.
 

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה