בס"ד

וכן, אנחנו צריכים לפרסם בכל מקום שב"ה אנחנו נולדנו לעם הנבחר ואנחנו לא גויים.

בכתפילה והעידוד בתוך קהילה זה מצויין

בחוץ פחות

אני חושב שבצורה כזאת זה עשוי להתפרש כמסר של שנאה, וזה גם לא אמיתי, וגם מזיק.

+ אני בספק אם יש בזה תועלת למניעת ההתבוללות.

מלחמה על הזהות היהודית, על בנות ישראל? כשזה חלילה יגיע אליכם לבית?? רק אז תזכרו שיש אוייב ושיש דבר כזה התבוללות שצריך להילחם בה בכל הכח? מה עם ערבות הדדית?

צריך לשדר לאוייב שנאה, אוייבים לא אוהבים, נקודה!

תראו להם אהבה הם יתקעו לכם סכין בגב.

השאלה היא מה הצורה והדרך הנכונים כדי להשפיע כך שהדברים יתקבלו

אבל זה שאנשים יושבים בבית ומחלקים עצות לפעילים שמוסרים את עצמם למען המאבק, זה לא בסדר.

וזה לא אמור להשפיע עליי או עליך אלא על הערבי וסטיקר זה רק דבר אחד קטן מתוך המון דרכים של מאבק..

אני לא נגד איומים על הערבים בעניין,
(אני כמובן לא חושב שרק בצד הזה צריך להשפיע, או שזה הצד העיקרי המובהק. גם אתה בטח לא חושב ככה)

אבל סטיקר "שלא עשני גוי" - למה שישפיע על ערבי? ...

שישאר לבד

אם להב"ה היו מתייחסים כך לחבר'ה שבבית,

לא היו כ"כ הרבה לייקים אצלם בפייסבוק.

אינטרס לעם זה בנצי, ברוך ומיכאל, הם היחידים שפועלים בשכונות, עוזרים לאנשים, מןנעים התבוללות וב״ה רואים כמה תמיכה יש בין אם זה דתיים חרדיים וחילונים ועם הזמן זה רק יגדל..

אתה צודק שזה יגדל מכיוון שב"ה אתם לא פוחדים מביקורת

אלא יודעים לתת תשובה עניינית לכל שאלה שבאה ממקום אמיתי.

לא רואה טעם בלחנך לשנאה.

יש עניין לעורר מודעות, אבל סטיקר כזה מפספס את המטרה.

(שוב, הכל לענ"ד).

זה עלול להתפרש כהסתה ושנאה, כשזו לא המטרה. 

לא יודעת איך, אבל צריך איכשהוא לזעזע את היהודיות בכמה וכמה מקומות ולעורר אותן להיות מודעות לאיזה עם הן שייכות.

מורכב..

נכון - זה כן
חכם - תלוי בצורך (המצב התודעתי של העם), ובשיקולי תועלת (פוטנציאל השפעה על התודעה ועל המעשה) ונזק (תגובה נגדית / פסילת תדמית / התלהטות יתרה)

נקודה נוספת - אשר להתבוללות, אני לא יודע אם דווקא זה הכיוון שצריך לפעול בו.

חכם או לא?

אם המצב במדינה היה שפיר וטוב, באמת לא היה עניין לעורר פרובוקציות.

אממה, המצב כנראה חמור בכמה וכמה מקומות וצריך לעורר בצורה שתזעזע.

לכן, במקומות מסויימים חשוב לתלות את השלט ובמקומות אחרים לא.

לא יודעת אם הייתי משתמשת דווקא בניסוח הזה, אך בהחלט הייתי כותבת משהו המבדיל בצורה משמעותית בין עמ"י לערבים.

יש הבדל בין הרגשה של התנשאות, בוז, ביטול ולעג,

לבין הכרה פשוטה בקיומה של היררכיה. שהיא מוכרחת.)

היא לא 'נוצרה', אלא נלמדה. כמו כל המושגים האחרים.

(ואני חושב שזאת נקודת מחלוקת בסיסית. באותה מידה ניתן לשאול על המוסר, או על מושג האלוהות, מאיפה הם נוצרו בתרבות האנושית... והתשובה הפשוטה היא שהם לא, אלא קיימים עוד לפניה.)

וגם הכותרת שלך לא נכונה בדווקא. הכרה בהיררכיה לא מוכרחת בכלל להיות מלווה בביטול ובלעג - למרות שאכן לפעמים נגררים אליהם מחמתה.

על היהדות בעיניהם

(והדגישו את חיוניות ההיצמדות לדברי חכמים)

מה את לומדת מהצורה בה הם בחרו להציג את היהדות?

להשיג בסטיקר הזה שלך?

להחביא את הסידור או לצעוק לארבע רוחות?

את לא רואה הבדל בין הדברים?

זה שהצלצול שלך הוא "זכרני נא" (רוצה לשמוע מה שלי? ) או שתלכי עם דגל ישראל ברוסיה לא מבטא שום שנאה.

ההיפך! זה ביטוי של גאווה לאומית. גאווה ישראלית ויהודית.

לעומת מה שאנחנו דנים עליו.

נראה לי שזה שאני ממלכתית וגאה בלאום שלי ובמדינה שלי, ברור לכולם, לא?

העניין נמדד (לענ"ד) במבחן התועלת. אני לא רואה כל תועלת בהפצת סטיקרים אלה וזה בלי קשר למה שהגויים יחשבו או ירגישו (רמז: רובם לא יבינו את הכוונה) אלא בגלל מה שזה עושה למי שהסטיקר מופנה אליו.

זה ביטוי של שנאה.

אני לא רואה תועלת בחינוך לשנאה.

זה לא ימנע (לדעתי) התבוללות.

המטרה היא לחזק את הבנות, לחזק את השייכות והגאווה הלאומית שלנו ויש לנו ב"ה במה להתגאות. למה לעשות זאת על דרך השלילה?

מעבר לזה, מה ההיגיון בזה שאם נשנא את כל הגויים, בת מסוימת לא תצא עם גוי?

זה כוללני מדי.

תני קצת קרדיט לנוער שלנו.

לא הייתי רוצה שז מה שיחשבו עלי, כשעניתי להגדרה של "נוער"...

(או שאני לא כותבת ברור, גם אופציה).

יש הבדל בין להיות גאה על זה שאתה יהודי לבין לבוז למי ש-ה', ברצונו, ברא אותו "בצלם אלוקים" להיות גוי. יתר על כן, גם עם ישראל הוא גוי. אפילו גוי קדוש. רואים שהברכה הזאת נתקנה בתקופה שכבר היינו מנותקים מהשפה העברית... כך שזה משהו מאוחר, משהו שהקדוש ברוך הוא לא רוצה ולא מעוניין בו. סיגים שנטפלו אל היהדות.

למה אנחנו צריכים להיות אור לגויים? כדי שהם יהיו כמונו. שהם ילמדו איך להיות כרצון ה'. אם הם יהיו כמונו, [וקודם כל אנחנו נהיה כמו שאנחנו צריכים להיות...אנחנו הרי עדיין רחוקים מאוד ממה שאנחנו צריכים להיות] -- אז לא יהיה הבדל בינינו לבינם.

הסידור מקומו בידינו בתפילה,

או על המדף בבית הכנסת.

אבל אם הוא משמש כמשענת לספר אחר,

אעדיף להחביא אותו. בבית הכנסת.

אם המילים של הברכה משמשות לכוונה אחרת,

שהיא קריאת תיגר בגויים (ולא להודיה הכי מוצדקת,

כלפי הנמען שלה - הקב"ה)

אני מעדיף לחוס עליהן ועל כבודן היכן שהן שייכות.

ברמה העקרונית אנחנו בארץ ישראל וכן צריכים

להיות בגאווה ובגו זקוף מול שונאי נפשנו.

חייבים לבטא את כבוד ישראל ברבים,

רק שזו משימה שצריכים ליישם בכובד ראש ורצינות.

באשר הוא גוי.

כפי שכל בחורה צדיקה ובריאה,

כשהמדוייט שלה ישיר מולה בקול "ברוך שלא עשני אישה",

לא תמשיך את הקשר הזה.

את כל מי שישמע אותו.

כי הוא פשוט אלוף

המשענת היא להשתמש בחפץ חשוב למען מטרה

שאיננו מטרתו (ובכך לפספס ולהחטיא את משמעותו).

כתבת דברים מדהימים וראויים לציטוט, תודה לך!

אם כיוונת בהם לחלוק עליי - אני מציע לעיין בדבריי שוב.

ספר אחר (חוץ מתנ"ך למשל) בשום מקום שתקחי אותו...

איפה החלק של ה*הסברה* נכנס כאן?

יש נשים -- גם דתיות -- שמרגישות מאוד רע עם "שלא עשני אישה". הברכה הזאת איננה יסודי תורה ומן הראוי היה לוותר עליה. אילו היה כתוב לנשים "שלא עשני איש" זה היה בסדר. כלומר כל אחד צריך להיות מרוצה עם איך ש-ה' ברא אותו. יש חסרונות לכל מצב. עוד יותר טוב היה אילו היה כתוב "שעשני כרצונו" לשני המינים. אבל, הכי טוב היה אילו היינו מוותרים על הברכה הזאת. אגב, זה כולל גם את הגוי, גם את האישה, גם את כל מה שלא כתוב כגון "שלא עשני בלונדיני, ג'ינג'י וכו' "

את הברכה "שלא עשני גוי" אפשר היה להביע בצורה הרבה יותר מוצלחת "ברוך אתה ה' שעשני יהודי" או "ברוך אתה ה' שעשני ישראל". [כמו ב"ישראל אף על פי שחטא ...וכו']

הבנתי שהיו רבנים גדולים אפילו בימי הביניים שהבינו שהברכה הזאת פוגענית ושינו אותה. [לצערי, שכחתי את שמותיהם אבל קראתי על זה. אולי זה היה המהר"ל מפראג]

ולפני שכל הצדיקים [בעיני עצמם] יקפצו עלי אז יש שינויים בהתנהלות הדתית. פעם, אישה לא היתה יכולה להיות טוענת רבנית והיום מקבלים את זה. ההתנגדות לריפורמים היא לא בגלל השינויים אלא בגלל שהם ביטלו יסודי תורה ובגלל שהם הקלו את הדרך להתבוללות. לדבר הזה כולנו מתנגדים.

מסכת כתובות קיא. "ג´ שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי"

זהו דרוש מתוך שיר השירים ובגלל שאין פוסקים מדברי אגדה זה לא תופס לגבי מצוות עשה של כיבוש הארץ וכו.. אבל פה? צריך לשאול רב..

המטרה היא לא להתגרות בהם (למרות שזה באמת לא מזיז לרוב פוסקי העבר ופוסקי דורנו אבל לא זה הדיון)

אלא לעורר מודעות אצל הנערות הפתיות ההולכות שבי אחריהן.

מבחינת היהדות חתונה עם גוי משולה לחטיפה.

יש דרכים יותר מוצלחות לשכנע בנות יהודיות שרוצות לחיות עם ערבי -- לא לעשות זאת. בשביל זה לא צריך להרחיק את כל האנשים שהם זרע ישראל אבל בגלל צוק העתים בחוץ לארץ קרה מה שקרה והם בנים לאם שאינה יהודיה. כשהם יתקלו בדבר כזה, זה ירחיק אותם, ולמרות שבמקור הם רוצים מאוד להתגייר הם לא ירצו עוד. אנשים אלה רואים עצמם כיהודים. הם חשבו שהם באו הביתה אחרי שסבלו מאנטישמיות בשל היותם יהודים. והנה, גם פה הם לא רצויים.

וכי מה חשבתם? שאחרי שבעים שנה של משטר קומוניסטי שדיכא את הדת בכלל ואת היהדות בפרט, היהודים ירדו מן המטוס לבושים קפוטות ושטריימלים? תתעוררו. תקרבו במקום להרחיק. אגב, חשוב יותר לעזור להם מאשר לאותן בנות טיפשות ומרדניות שרק לאחר שהן מתחילות לחטוף את המכות נזכרות ביהדותן. הן הלוא היו מודעות לזה שבעיני היהדות מה שהן עושות זה לא בסדר. אבל הן, בעזות מצח, עשו את זה. היהודים ברוסיה, וגם בארצות אחרות, רובם אינם מודעים כלל לזה שהתנהגותם לא רצויה.

בכללי,לא אוהבת פרסומות שפונות בכוון השלילי (שלא עשני)

חוצמזה,מרבית האנשים לא יבינו את המשמעות האמיתית

שמסתתרת מאחורי המשפט

ויקבלו את זה בצורה לא יפה (יחשבו כאילו יש פה חלילה גזענות)

צריך להתאים את הפרסומת לקהל היעד!!

ובמקרה שלנו,דווקא קהל היעד הוא זה שסביר להניח-לא יתחבר\יבין את המשפט

ודווקא אלה שמתחברים\מזדהים\מבינים הם כאלה שלא יתבוללו ממילא

אני קצת ממהרת אז אנסה בקצרה:

כיום,הכוח שבולט בעולם זה הכוח של האיש

הכוח של האיש זה הכוח הבחירי

לעומת זאת,הכוח של האישה זהו כוח הסגולה

סגולה-כלומר,באישה יש קדושה מיוחדת,ללא תנאי

אפילו עוד לפני שהיא עושה מעשים טובים-הרצון האלוקי טבוע בה

כיום,בעולם שלנו,הכוח הבחירי הוא חזק ומוערך יותר

אך לעתיד לבוא יגבר הכוח הסגולי של האישה

ואז גם הברכה תשתנה

בקיצור,הברכה לא נועדה לתאר את המצב האמיתי,האידיאלי

אלא היא נועדה להיות מתאימה למצב\הרגשה בהווה

מקווה שהסברתי ברור

נ.ב. זה מבוסס על דברי הרב קוק או הרצי"ה (אחד מהם,לא בטוחה מי)

ושמעתי פעם אצל הרבנית עידית

גם נשים בכלל הקללה שבזיעת אפן הן אוכלות לחם

כמו שהן בכלל הקללה שאל עפר תשוב

הקללה של האדם היא קללה לכל מין האדם, והקללה של האשה היא קללה מוחד לנשים, כי חוה גם אכלה מעץ הדעת וגם שיכנעה את בלעה לחטוא

ברור שקללת האישה היא מיוחדת...למה שתהיה קללה נפרדת לגבר? [אוח,כמובן שבציניות למי שלא הבין]

ובעצם-

זה יכול להיות אחלה הסבר למה נוהגים שהאישה מפרנסת בציבור החרדי, נו, הקללה גם עליה....

[בעוד שרוב העולם הבין את זה בכך שהגבר הוא המפרנס והאישה קוללה בלידות ומכן לקחו את דיכטומית תפקידי גברים- נשים]

אני מניח שכתבתי את ההסבר כבר כאן פעם

את חולקת עלי?

נשים לא מתות? הן לא בכלל הקללה של ואל עפר תשוב?

מענין יהיה פעם אחת לשמוע תשובה עניינית בלי ציניות

ההריון והלידה

אבל אם מרחיבים את הקללה, שהרי היום יש כ"כ הרבה פתרונות להקל בצער הזה, אפשר לומר שהקללה מתייחסת גם לצער גידול בנים, ואז הקללה על שניהם.

של הרב יעקבזון.

הוא אמר מלכתחילה אשה היא הרבה יותר בנויה טהור וטוב וקרוב לדמות האדם השלם.

הגבר נולד יותר חיה, יותר בהמי, וצריך ללמוד תורה בשביל להיתקן.

האשה מברכת: ברוך שעשני כרצונו- כמה שיותר קרוב לרצון שלו איך שהאדם יהיה טהור, לשלמות של האדם. (הכוונה שהאשה יותר קרובה לדמות של האדם השלם שהקב"ה רוצה)

הגבר לא יכול לברך שעשני כרצונו, כי איך שהוא בנוי, זה לא כרצונו של אלוקים, הוא צריך לעבוד הרבה כדי להגיע למדרגה נעלה, הוא מברך שלא עשני אשה-, הכוונה עם המגבלות שלה, הגבר יכול הרבה יותר לפעול, כי אשה מלכתחילה מוגבלת באיסורים, ואסור לה דברים כי היא לא צריכה את זה היא כבר במדרגה נעלה יותר.

והוא מסביר שאין פה עניין שהאשה נעלה יותר או שהגבר יותר, אלא שיש דברים שלגבר מעלות עליונות יותר ויש דברים שלאשה מעלות עליונות יותר.

גבר הוא בחינת משפיע  - אור.

ואישה היא בחינת מקבל - כלי.

מלשון כתבי האר"י מובא שבתחילה היה "אור אינסוף" ממלא את הכול.

כלומר הבריאה כולה היא כלי, אישה לזכר שהוא "אור אינסוף".

ולכן כל הבריאה היא בחינת אישה וזה בחינת - כרצונו.
אדם הראשון הרי הוא שיאו של הכלי- הוא היחיד שיכול לקבל באמת את ההארה האלוקית,
שלא כמו העליונים שאין בהם יכולת לקבל והם בחינת אור, ולא כמו התחתונים שאין להם זכות

לקבל והם בחינת קליפה.
אדם הראשון היה בחינת כלי והוא היה אחד, אבל גם כאן עוד לא התברר לגמרי הכלי. 
בהפרדת האישה מהאיש, נוצר מצב חדש - גבר ואישה נפרדים, למעשה הכלי הופרד לשני צדדים-
איש- משפיע, צינור שדרכו אמור להגיע השפע- ואישה, כלי, מטרת הבריאה.
לכן כל המציאות של גבר היא לא נצרכת מצד הבריאה כביכול, כי הוא עוד צינור ולא כלי.
על כן גבר לא יכול לברך ש"עשני גבר"\"שעשני כרצונו", כי העשייה של הגבר היא לא מצד הכרחיותו,
אלא מצד שהוא לא אישה. גבר לא "נעשה" אלא הוא היה קיים, הוא רק התבטאות של משהו שהתקיים לפני זה,
לכן כל הקיום שלו הוא מצד שהוא לא, ולכן הוא מברך על דרך שלילה. 
והוא מברך שלא עשני אישה. 
נוצר המצב שגבר הוא יותר "גבוהה" בהיררכיה כי הוא בחינת אור. אבל אישה יותר "גבוהה" בהיררכיה כי היא מטרת הבריאה.

 

יש עניין לחזק את המשוכנעים ולתת להם רוח גבית

כדי שיפוצו מעיינותיהם חוצה ביתר שאת

(וגם כדי שישארו משוכנעים)

דוחים על הסף

אולי כי הם מודעים למצב בשטח

ומסיקים שצריך לפעול בקיצוניות

ולהניח בצד את הזהירות.

בס"ד

מה המשמעות של הברכה הזאת בכלל??
ז"א אם הייתי גוי, לא הייתי אני בכלל, לא?

אני יהודי.
אם האני שלי זה הנשמה- הרי לגוי אין את הנשמה הקדושה שיש ליהודי- חלק אלוקא ממעל. 
אם האני שלי זה הגוף- אז גם גופו של יהודי קדוש, הגנים שלו עברו דרך אברהם יצחק ויעקוב וכ'.
ומעבר לזה הנפש הבהמית של היהודי, ותודעת הגוף שלו  שונה משל הגוי, שכן זה קליפת נגה, לעומת גוי שזה ג' הקליפות.
אף גרים שמתגיירים הם לא גויים שהופכים ליהודים, אלא תינוקות מיוחדים שנולדו להורים גויים, אך נפשם היא נפש בהמית כמו של יהודי. נפש זו מתגעגעת כל חייה לנשמה הקדושה ששייכת אליה, ובגיור החלק הזה חודר בגוף.
(זאת לומדים מהביטוי גר שנתגייר, ולא גוי שנתגייר, לומר שמלכתחילה לא היה כאן גוי רגיל)
 

ונחזור לשאלה, אם אני זה נשמה, או גוף, או נשמה שמלובשת בגוף, בכל מקרה זה לא משהו שיכול היה להיות גוי.
אז על מה אנחנו מודים?  

בס"ד

לא ברור לי מי ה"אני" הזה שהיה נברא כגוי... 
אני יכולה לומר ברוך שברא אותי עם תכונות מסוימות,
ברוך שהנשמה שלי התלבשה דווקא בגוף מסוים, בתקופה מסוימת וכ'. 
אבל איך יהודי היה יכול להיות גוי? איזה חלק ביהודי היה יכול להיות גוי?
"ישראל קדמו לעולם". הנשמות נבראו לפני בריאת העולם, אז אי אפשר להפוך נשמה של יהודי לגוי.
כנ"ל גם גוף של יהודי לא יכול להיות גוף של גוי.

אז מי זה ה'אני' הזה שהיה יכול להיות גוי?

זה נשמע כאילו יש נשמה גולמית, שעדיין אין לה תכונות, ואז הקב"ה חצב לה "חומר של נשמות" מתחת כסא הכבוד, והפך אותה לנשמה יהודית

בס"ד

בייחוד אם אנו מאמינים שנשמה זה "חלק אלוקא ממעל ממש"...?
הרמב"ם מדבר על היש הנברא הראשון, שנברא ללא צורה. חומר בלי צוורה שנברא במאמר "בראשית", שבו נמצאים בפוטנציאל כל הצורות של הנבראים, (כיום אין לנו אפשרות לדמיין מציאות של חומר בלי צורה, אבל ברור שאלו דברים שונים, שכן אותו חומר יכול לקבל צורות שונות, ולהפך,את אותה הצורה ניתן ליצור מחומרים שונים) אולי במקום הזה יכולנו להיות כל דבר, גם גוי. 
רק להבהיר חומר הכוונה כאן יש נפרד מאלוקות. לאו דווקא חומר גשמי. בלשונו של הרמב"ם "יסוד דק"
אם נסתכל על זה ככה, אז ברוך שלא עשני גוי דווקא מדגיש את האחדות של הבריאה, כי אם אנו מסתכלים על הממד הראשוני הזה, שאומר שהכל נעשה מאותו חומר, ואני זכיתי להיות יהודי, אך גם אותו גוי יכול היה להיווצר יהודי, אך נוצר אחרת, אז אין לי כיהודי שום עליונות על הגוי, מעבר לכך שבחירתו של הקב,ה לברוא אותי כך ולא אחרת. וזה מדגיש את המחויבות שלי להתנהג בהתאם ליהדות שניתנה לי כמתנת חינם מאת ה'.
כך הגוי יכול לתבוע אותי לקיים את העולם על ידי תורה ומצוות, כי זה תפקיד שניתן לי כלפי כל העולם כולו, ובמקום הכי עמוק גם הגוי יכול היה להבראות כך...? 

בכל אופן צריך עיון... 

שאין לנו עליונות וזה מתנה נראה לי ברור בלי קשר

זה בעצם כל הברכה הזאת, שאנחנו מודים להקב"ה שעשה אותנו יהודים - כלומר זה מתנה שלו, ואנחנו מודים על זה

גם ברכה זו וגם שלא עשני עבד וגם שלא עשני אשה - שלש הברכות עם כוונה אחת - לברך לקב"ה שיש לגבר יותר חיוב מצוות מאשר לגוי \ עבד\ אשה  ולכל אחד מהשלשה יש סיבה אחרת על הפטור מהמצוות אשה לא מחוייבת בגלל תפקידים אחרים - חשובים לא פחות שיש רק לה - טהרת המשפחה כשרות המאכלים וחינוך החלדים - הדברים הכי מהותיים בהמשך קיומנו כעם תלוי על האשה ולכן היא פטורה מהרבה מצוות שהזמן גרמא סיבה נוספת שלאשה יש יותר יראת שמים פנימית והיא לא זקוקה לתזכורות בצורת ציצית כיפה תפילין וכו' מה שהגבר חייב ולכן היא מברכת "שעשני כרצונו" - היא פשוט שמחה במקום שלה .

הגוי והעבד פשוט לא נבחרו לעם סגולה ויש להם רק 7 מצוות שהם מחוייבים בהם ואנחנו מודים לה' שלנו יש יותר - עד כאן הסבר הברכות

בקשר לסטיקרים - מה המטרה ? הרי להתגרות בגויים אסור מהתורה וחוץ מלהוציא עצבים בצורת סטיקר ולגרום לחילול ה' גם בקרב אחינו שלא שומרים תורה ומצוות -שלא באמת מבינים את המשמעות - זה רק ילבה שנאה כלפי הדת והתפילות ובטח לא זו הכוונה ו-חכם עיניו בראשו !!!

גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?

בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.

נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.

לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.

לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.

גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.

זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.

ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.

חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)

כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..

אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....

מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד

ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).

שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.

שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.

זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.

עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

אלא מה?

אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.

אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".

וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת

ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת

אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...

כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ

טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.

"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.

אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...

כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא

היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים

אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם

(עדיין) אבל משהו בכל זאת.

הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"

לא סתם.

ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה

הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....

גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין

ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.

ברור. ללא שום ספיקות.

ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.

צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.

היפלא מה' דבר?!

ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.

הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?

אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,

אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?

אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.

זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.

לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.

להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,

כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.

אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.

ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.

עכשיו הקשבתי לראיון עם עודד ניר (המראיין הוא הרב לוינשטיין).

זה הקשר של היהודי עם הקב"ה (של עודד ניר). כנראה איבדנו

את זה מאז תקופת ההשכלה.

תתחיל לדבר איתו (גם בלב) ותקשיב. פשוט תקשיב.

הכוונה, בכל פרט ופרט בחיים. ולו הפעוט ביותר.

מהבוקר ועד שהולכים לישון.

(אני לא כל כך מצליחה וזה גם עניין של תקופות אבל אין לי ספק שהוא כל

הזמן מביט ומאזין ומקשיב......

אני יכול לחשוב על הקב"ה כל היום וכל הלילה, זה לא הופך את הקב"ה למישהו שמשגיח עלי באופן אישי על כל צעד ושעל ולא דרך חוקי הטבע.

אין משהו שמחייב שאם אני חושב עליו כל הזמן אז גם הוא בהערח חושב עלי כל הזמן.

אלא פונה אליו, משתף אותו, כמו שפונים אל חבר נורא נורא טוב,

אל מישהו אהוב, כמו שמשתפים מישהו שנותנים בו אמון מלא.

הבעיה, שבכורח הנסיבות, קשה לנו (לי, על כל פנים), לתת

אמון מלא...

למשל : יש לי מצב רוח רע, השם. שמח אותי. קח את זה ממני

לבקש על עבודה, על כוח ללמוד (אם לומדים), אם משהו

לא מסתדר....כמובן שהאידיאלי זה לשתף אותו בכל

פשוט לשוחח איתו...

אנחנו בין כך עושים את זה במצבים קשים, של

מצוקה, כשמרגישים חסרי אונים....אבל אפשר

לעשות את זה גם ככה, ביום יום..

הרי אנו עושים זאת בתפילה. בשמע קולנו

ורפאנו, אז למה לא בין התפילות גם?

ומה פירוש שאיני מסכימה עם העובדות,

אילו עובדות?

חושבת כשאנו מרגישים שהוא עונה

מאותת, ישנו איתנו, לכתוב את זה.

כדי לזכור, ברגעים של קור

ניתוק, בדידות. יאוש.

לא שקל לי. בכלל לא, עם זה.

אבל אולי לגברים, יותר קשה.

אשה מטבעה, יותר קרובה

כנראה.

אין עוד מלבדו. אנו כאן במסע

מהלידה ועד המוות.; זמן קצו

לא קרה לכם אף פעם שנתקעתם,

למשל, לפני שבת. אין מוניות,

יצאנו מאוחר מדי, בודאי שאין

אוטובוסים, ומתחננים להשם

שלא נאלץ לחזור הביתה ואז

פתאום מגיחה מונית והנהג

אומר לנו: בכלל לא התכוונתי

לעבור מכאן....

אני לא מומחית בזה. צריך

לקרוא ספרים המדברים

על זה; על תפילה, על פנייה

לבורא עולם.

חסידות ברסלב מדגישה

את הפן הזה ביהדות אבל

לא רק, אני מתארת לעצמי.

וגם לראות בכל דבר, נסיון.

אוי, כמה שזה קשה; מקסימום

רק כשמגיעים למצב בו רוצים

לדפוק את הראש בקיר, נזכרים

ש....ישנה עוד אפשרות;

ה אפשרות. (איך משנים

ה רגילה לה גדולה כאן?

אין למטה את האפשרות הזו).

נורא קשה לחיות בלי הקב"ה.

אפילו די מדכא, הייתי אומרת.

ושוב, לא מדברת ממרומי כסאי.

בכלל לא. אני עצמי זקוקה לעידוד

בזה.

הוא הרי נתן לנו את כוח הדיבור

את הלב המרגיש את המוח החושב....

את היכולת להתקשר...אז למה לא

אליו?....

אז אין לך את הבעיה הזו..

בקיצור, ממך אליך אברח.

קראתי פעם ספר של מישהו מאוד חכם, מבריק,

דתי והרגשתי בדידות כזו וזרות כזו.....

ואני לא מסכימה עם הכתוב. חושבת שזה

נובע מאיזה משהו בנפש, שלא רוצה

להפשיר...

הרגשות שלך הן לא טיעון, מה לעשות...

בכל לבבך....אנו לא שכלים מהלכים בלבד. זה ביחד.

לפעמים הרגשות שלנו כל כך חסומים, או פגועים, או מאויימים, או מפוחדים

שאנו כולאים אותם ועוברים לגור בשכל.

מה אכפת לך לנסות? דיבור אחד אמיתי. איתו. הוא פחות מבין מאיתנו, המגיבים?

פחות קשוב? פחות אכפתי?

תנועת ההשכלה עשתה לנו, לאשכנזים במיוחד, נזק רב; המדע, הרציונל...

אחינו הספרדים מחוברים יותר; הקליפה העבה והקרה הזו של עשיו,

נמנעה מהם; הרי הערבים הם ברובם דתיים (אאל"ט, הרב הירש כתב

על זה בפרשה שאברהם שולח את הגר. חיי שרה אולי? בושה, לא זוכרת

ומתעצלת לקום ולפתוח חומש...)

הם יותר מחוברים.

סיסמטןת ורגשות אינן טיעונים. וכשאלה נגמרים, אני יוצא מהדיון.

עד הפעם הבאה...

אני מקשיבה לשיעור של הרב אהרן לוי על השגחה אליבא גדולי ישראל, מהרמב"ם.

מרתק.

אבל מה את רוצה לעשות בזה?

בעצמו.

איפה פה השאלה?

אין פה שאלה. אמרתי שכדאי לראות איך הרב אהרן לוי, מיישב את הכביכול הסתירה הזו

שעליה דובר קודם. הוא לא אוכל אף אחד והוא אדם מ א ד רציונלי וחכם. כדאי. באמת.

מכל מלמדי השכלתי.

ו/או דיעות אחרות. הרב לוי מדבר על זה. מאוד מעניין.

זה היה נכון אילו עם ישראל היה עושה תשובה. כל עוד אנחנו לא שם, זאת יכולה להיות סתם תופעת טבע שחוצה יבשות.

כולנו עשינו תשובה, עדיין הברית בינינו לבין השם, קיימת. גם כשהיתה התקפת הטילים

המסיבית של אירן, לא היינו במצב כל כך טוב רוחנית.

מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה

כגון:

עיתון דיגיטלי | גיליון 1206

זה אמנם מגזין חרדי אבל התוכן הוא סיפורי תחקיר בכל מיני נושאים, סוג של השכלה כללית לחרדים.

קראתי שם על ההיסטוריה של טראמפ, על הבריחות הגדולות מבתי כלא, על בתי הכלא הכי שמורים בעולם, כל מיני.

אין לי ממש מושג איפה משיגים את זה. אני חושב במכולות בריכוזים חרדים שונים. אני קראתי אצל קרוב משפחה. זה בעלות נמוכה ומקבלים חוברת ירחון די עבה.

אם זה יעניין אותך. נסה.

כךך נקרא מגזין מעניין; לחרדים עובדים. נוטה ללאומי, אני סבורה.

יש להם חוברת הנקראת אחוותא; לענ"ד - מצויין ותורני ומגוון.

המייל של "המקום" - Sub@hamakom.social

אולי התכוונת אליו?

יש עלוני שבת עם יותר חומר תורני כמובן

אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.

הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.

אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.

הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.

אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.

זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!

עוברת לעניין אחר:

כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת

עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם