ונכונה יותר..

וזה לא הפעם הראשונה, גם בגירוש היו כל מיני ביטחוניסטים שהאכילו את העם באשליות שזה טוב ויעיל..

הפשוטים..

הבן אדם לא אשם בכלום, כמו שאמרו כאן "עשה הכל כדי לשחרר את הבן שלו"- הממשלה היא זו שהחליטה לשחרר רוצחים (או בלשונו הנאורה "אסירים"(...)) ולא הוא. מדינת ישראל מכירה בעובדה שביכולתה לשחרר אותם ללא עסקה מטורפת כזו או אחרת, ויש בהיסטוריה שלה עדויות לכך

האחראית להחלטה הסופית (מבלי להיכנס ל- האם היא נכונה או לא) היא המדינה.

מילמל כמה דברים שהסגירו את חוסר הנעימות שלו... דברים אבסורדים אבל בכל אופן- דברי טעם. (נגיד והוא באמת מאמין ב"אנחנו לא דרשנו שחרור של אסירים" לכאורה הם אכן לא דרשו כזה דבר, אבל בכך שהם לא מנעו- הם דרשו)

לא מבינה מה פשע הבנאדם. תמיד כיף לתקוף שמאלנים- כאן הוא כתב דברי טעם.

בס"ד

זה אנושי לבקש סליחה אם בגלל שחרור הבן שלך נרצח אדם אחר, גם אם אתה לא אשם בכך.

אין חוזה לעשות את זה, אבל אם הוא כבר בוחר להגיב, אז זאת התגובה הראויה מאשר הצטדקות מגעילה של "אני לא בחרתי את רשימת המשוחררים".

שיחבק את הבן שלו, שישמח שהוא חזר הביתה, אבל שלא יגיב לתקשורת.

הרי המחבלים קלטו שהם משחררים אסירים ע"י חטיפת ישראלים, צריך להכאיב להם בנקודה הזו: אם המדינה תוציא להורג כל שעה כמה מחבלים עד שהחטופים יוחזרו (וכן רצוי להפסיק לרש"פ את אספקת החשמל, המים, הדלק, התקציבים וכו...) הם מזמן היו מחזירים אותם ובלי שצריך לסכן חיילים שילכו ויחפשו אותם...

כי אז היה לנו שקט מול החמאס,  הקרן של החמאס היה יורד, ואש"ף לא היה מתחבר עם החמאס.

ואז, כרגיל , השמאל היה משכיח מאיתנו את הצרות והיה רץ לקראת הסכמים נוספים ונסיגות נוספות, הייתה מתבצעת נסיגה מיהודה ושומרון וכל הארץ שלנו הייתה תחת תווך של טילים, ובכל רגע נתון הם היו יכולים להשתיק לנו את כל המדינה עם הפגזה מסיבית שלא היינו מוצאים דרך איך לצאת מזה, וגם חטיפות..

כשיש פה ושם טרור, המחבלים עצמם מזכירים לנו שלא נשכח מול איזה אויב אנחנו עומדים.

שלך את גם תאמרי בכל מחיר??

יש דרכים אחרות לשחרר שבויים, זה לא אחת מהן!

חכמינו אמרו אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון עולם, החשיבה המעוותת הזאת של בכל מחיר, היא זאת שגורמת לחטיפות ומעלה להם את המוטיבציה, כי הם יודעים שהיהוד פראירים ויעשו הכל.

בס"ד

וגם אם ח"ו יחטפו אותי לא אסכים להשתחרר תמורת שחרור מחבלים.

הדם שלי או של הילד שלי לא יותר אדום משל החבר שלי שעולל להיפגע מכך.

וכן, אני מודע לכל הקושי שכרוך בדבר ולכל הרגש המעורב, אבל אנחנו צריכים לפעול עם שכל ולא עם הרגש!

אומנם "רק" ברוך מזרחי נרצח ממחבל ששוחרר בעיסקה

אבל רובם הגדול של המחבלים ששוחררו חזרו לטרור וחלקם אף נתפסו בדרכם לעוד פיגוע,

אז נכון שאומנם עכשיו מדובר על מציאות של 'אחד על אחד' אבל באותה מידה זה יכול להיות ח"ו עשרה אנשים שנרצחו בגלל שחרור של חייל אחד.

שלא יובן לא נכון - כמובן שהיה צריך לשחרר את גלעד שליט.

אבל ממש לא בדרך של שחרור מחבלים, צריך שיהיו קווים אדומים.

לא סתם ההלכה אומרת שלא פודים את השבויים יותר ממה שהם שווים.

יש לזה טעם, ואנחנו רואים שהעם הזה הוא נכון ושהתורה יודעת על מהי מדברת.

אנחנו רואים ששחרור מחבלים רק מגביר את הטרור ורק מעורר את החשק לחטוף עוד.

ובזה הדמות שלי זה יהונתן פולארד,

שכבר 29 שנים יושב בצינוק שמצבו הבריאותי על הפנים (הרבה יותר גרוע משל שליט)

אבל בכל פעם שרק עולה השחרור שלו בתנאי לשחרור מחבלים, הוא מיד מסרב! הוא לא מוכן!

זאת דומות שאני מעריץ. דמות שעושה הכל למען עם ישראל והעיקר לא לסכן אף יהודי, גם אם זה כרוך בחיים שלו.

ישראל חייבת למצוא דרכים אחרות לשחרר את החטופים,

אפשר להתחיל עם הדבר הכי פשוט והכי נצרך - לחסל את הטרור אחד ולתמיד.

הבעיה היא שחוץ מלדבר הרבה (הרבה מאוד) אף אחד לא יודע לעשות את זה.

ועל זה הן ראויות להערכה רבה מאוד שאפילו אני לא יכולה לבטא את זה במילים כי הן מאוד רוצות את הבן שלהם איתם ודואגות לבנים שלהם כמו כל הורים.. 

ולפרח- בר הסכנה אינה תיאורטית מכיוון שהיא הוכחה כסכנה.  ההבדל היחיד הוא שפה יש לנו אנשים ספציפים ובעתיד איננו יודעים מי יהיה זה שיפגע. הסיבה שהנערים האלה אינם איתנו עכשיו היא העסקאות הקודמות (עסקאות ברבים...) שעשינו עם הערבים שמשדר להם ששווה לחטוף לנו. כמות הנסיונות לחטיפה עלתה משמעותית. האם אנו רוצים לעלות אותה עוד? יש כאב רב אבל יש להתעלות מעליו כדי למנוע כאב נוסף שיגרור כאב נוסף. 

אין לשחרר מחבלים מפני תיקון העולם.

בתור חרדי אני אמור להסכים איתך
הרבנים שלנו אומרים כמוך, יש תשובה של הרב עובדיה ארוכה שמורה לשחרר מחבלים
יש תשובה של הקהילות יעקב
וכן תשובה של המנחת יצחק
וכולם אומרים פה אחד שצריך לשחרר מחבלים כי אין ספק פיקוח נפש שהמחבלים יחזרו לטרור דוחה ודאי פיקוח נפש של החטופים

אבל במחילת כבוד תורתם, לי אישית לא נראה כך, זה נראה לי סיכון מדי גדול, ועידוד מדי גדול למחבלים
הרי כל מחבל עושה לעצמו חשבון ששווה לו להרוג יהודים, מקסימום יתפזו אותו - הוא יקבל משכורת, וישחררו אותו בעיסקה כלשהי

אז למעשה אם היו עושים על זה גיד משאל עם, הייתי מצביע בעד שיחרור מחבלים, כי הרב אמר ואני מוריד את הראש,
ומי אני הקטן שיעז להתווכח
אבל הלב מתמרד, והיד רועדת

וטיעונים רגשיים לשני הצדדים לא נכונים, אבל גם את כתבת טיעון רגשי ש"לא יתכן" שנערים כאלה יישארו שם.
למה לא יתכן? אם יש סכנה גדולה יותר ליהודים אחרים - אז כן יתכן!

מדינה כמובן על שייח מוניס הכבושה ואום רשרש ויפו ועכו ולוד ורמלה. 

הרי "אש"ף"- הרשות הפלסטינית- הוקם ב1964.

המחלוקת אצל הערבים היא לא במטרה אלא בטקטקיקה. מדינה ערבית "פלסטינית" בגבולות 48. השאלה אם בתוכנית השלבים כלומר קודם 67 ואז מתקדמים הלאה או בלי פשרות ישר ל48.

והיהודים? לים. 

לכן שכנותינו הערביות מצפון מזרח ודרום מתנהלות בשלווה ובנחת ולא מאיימות עלינו.

לכן גם רצועת עזה שקטה ורגועה מאז גירוש גוש קטיף ואיפשור מערכת שילטונית משלהם.

אין שם טרור, אין פיגועים על בסיס יומיומי, אין עריפות ואונס והוצאות להורג כדבר שבגרה.

ממש גן עדן

ואת לא תקבלי שום לגיטימציה מהעולם לתקוף מדינה. הרבה יותר לגיטימי לתקוף ארגוני טרור. חוץ מזה שזה אסור הלכתית.

אני תוהה מאיזה מקורות את ניזונת,

כאלה שתלושות לחלוטין מהמציאות בה אנו חיים.

ואכן, נלחמנו אז כנגד ארגון טרור שפעל מתוך מדינה ריבונית.

צבא לבנון לא השתתף בלחימה. אז זו לא דוגמא.

אלא אם את טועה בבערך 20 שנה אחורה?..

אבל למה להתפס לקטנות?

תעני לי בכנות, מי קל יותר לתקוף מבחינה בין לאומית:

א. מדינות ריבוניות כמו מצרים, ירדן, בריטניה או צרפת

ב. ארגוני טרור כמו חיזבאללה, גדודי עז-אדין-אל -קאסם או חמאס

למעשה, מדינת ישראל לא תקפה מדינה מאז מלחמת יו"כ.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94

והמלחמה הייתה עם חיזבאללה, ככה שהוכחה אין כאן.

יש כמה סיבות שבגללם לא יהיה ולא כדאי מדינה פלסטינית:

1. הם לא רוצים בה!

2. מבחינה הלכתית זה אסור.

3. ניסיון העבר לימד שאי אפשר לסמוך על הבטחות "נפוצץ להם ת'צורה אם יעזו לגעת בנו"

4. לתת להם מדינה יחייב "טרנספר" של אחד הצדדים לפחות...

הסיבה, כנראה, שהגעת למסקנה זו כי קבוצת השמאל הישראלית טיפטפה את זהה באוזני האנשים מספיק בשביל שגם מי שאינו שמאלני יאמין שזה המציאות המחוייבת,

בדיוק כמו שעשו עם הקו הירוק שהפך להיות ש"ברור שזה קווי היסוד לחלוקה בין המדינות", קו שצוייר ע"י טוש בצורה חפוזה שלא היה כל תכנון שישאר כקבע (והמציאות בשטח מוכיחה את זה מאד)

זה שהוא ראש ממשלה ולא "יו"ר הרשות הפלסטינית" אומר שהוא יכול לשלוט על כל מחבל? גם אז הוא ימצא מספיק תירוצים.

ברגע שנצא מגוש קטיף נפציץ להם את האמ אמא

קרה?

לדעתי, ולידיעתי לא כל הרבנים החרדים סוברים כך

תפרט מי מה ואיך, תביא מקורות. משהו!

אתה רואה שזה מטריד אותי, לא?

(לא שזה יעזור לי, הרב שלי זה הרב עובדיה, ואת דעתו כבר אי אפשר לשנות...)

ואם כל יהודי היה אומר את זה נערים לא היו נחטפים.

זו איוולת שאין כדוגמתה להציל חטוף אחד שאולי בחיים, מתוך ידיעה ברורה שמוצגת בפנינו פעם אחר פעם- שהמחיר הוא הרוגים עתידיים.

אני תמה עליך ועל שכמותך.

תרצי שבעלך יהרג ב"תמורה" לשיחרור הנערים?

איפה ההגיון כאן?

מילא בזמן שליט היו ששכחו את השפעת שיחרורם של מחבלים בעסקאות טננבאום וכד',

אבל יום אחרי שמתפרסמת זהותו של רוצח סגן הניצב לחזור על אותן טענות??!

נשגב מבינתי.

בס"ד

מתוך שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו שליט"א בשבוע שבר (לפרשת קרח) ומובא גם בגיליון 'קול צופייך' (גיליון 725)

הידרדרות מוסרית עם דם על הידיים 
התבוננות על ההתנהלות של ישראל לאורך השנים בסוגיית החטיפות מלמדת כי אחרי כל כניעה למחבלים עולה המחיר שמדינת ישראל נדרשת ומשלמת עבור שחרור אזרחים וחיילים. כל זאת למרות שהיא יודעת שהמחבלים לא חוזרים לדרך הישר ומעודדים את חבריהם להרוג. חלקם חוזרים בעצמם להרוג. יש רשימה ארוכה של עשרות פיגועים עם נפגעים שבוצעו על-ידי אותם רוצחים משוחררים. מאות ישראלים נהרגו ונפצעו מידי אותם מחבלים ששוחררו בעסקות השונות. 
 
את ההידרדרות ביכולת העמידה של ישראל ניתן לראות במספרים. לפני 40 שנה דרשו המחבלים שחרור 40 מחבלים תמורת כ-100 תלמידי בית-ספר שנשבו על ידם במעלות. מדינת ישראל לא הסכימה. היא הבינה כי כניעה למחבלים תעודד חטיפות ותגרור כניעות אחרות בתנאים גרועים והולכים. על-פי עיקרון זה היא לא נכנעה בתנאים קשים מאוד, אחרי חטיפת המטוס לאוגנדה. בעקבות אותו עיקרון היא יזמה את המבצע המדהים של שחרור החטופים באנטבה והצליחה לקבוע אמת מידה של מוסריות אחרת לכל העולם כולו. אחרי שנים נכנעה מדינת ישראל וויתרה על עקרונותיה. בתחילה היא שיחררה 76 מחבלים תמורת חייל אחד חטוף. מאז עולה המחיר בהתמדה. מעסקה ג'יבריל לעסקת טננבוים, ומעסקה זו לעסקת שליט שבה שוחררו 1027 מחבלים בתנאים מסוכנים תמורת חייל אחד, ביניהם שוחררו מחבלים רוצחים עם דם על הידיים. 
 
ההידרדרות המוסרית צברה תאוצה, מחבלים שוחררו תמורת חיילים שנפטרו ותמורת חלקי גופות. אחר כך שחררו מחבלים רוצחים תמורת הזכות לשוחח עם הרשות הפלסטינית. כל ההידרדרות הזאת נבעה מהוויתור הראשון של ממשלת ישראל על העיקרון המוסרי. וכל שחרור גורר אחריו הרג יהודים חפים מפשע. 

עונש קבוצתי 
אם לא משלמים יותר מכדי דמיהם של השבויים, איך משחררים שבויים שהשובה לא מסכים לשחררם בתנאים שלנו? בשביל זה יש תורה. התורה מספרת לנו על השבויים הראשונים מעם ישראל, הלוא הן השבויות שרה ורבקה שנחטפו על-ידי פרעה ואבימלך. 
 
"וַתֻקַח הָאִשָה בֵית פַרְׁעֹה" – "וַיְׁנַגַע ה' אֶת ּפַרְׁעֹה נְׁגָעִים גְׁדֹלִים וְׁאֶת בֵיתֹו עַל דְׁבַר ׂשָרַי אֵשֶת אבְרָם" (בראשית י"ב). "וַיִשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְׁ מֶלֶךְׁ גְׁרָר וַיִקַח אֶת ׂשָרָה" – "כִי עָצֹר עָצַר ה' בְׁעַד כָל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְׁ עַל דבַר ׂשָרָה אֵשֶת ַאבְׁרָהָם" (בראשית כ). אותו אבימלך או בנו מנסה גם לחטוף את רבקה. "כִמְׁעַט שָכַב ַאחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶךָ וְׁהֵבֵאתָ עָלֵינּו אָשָ ם" (בראשית כו). כולם מבינים שחטא החטיפות גורר תמיד עונש קבוצתי. 
 
כך היה גם עם דינה, בתו של יעקב, שנחטפה על-ידי שכם בן חמור החיווי נשיא הארץ. אחיה מכים את כל העיר שכם: "וַיְׁהִי בַיֹום הַשְׁלִישִי בִהְׁיֹותָם כֹאֲבִים וַיִקְׁחּו שְׁנֵי בְׁנֵי יַעֲקֹב שִמְעֹון וְׁלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִיש חַרְׁבֹו וַיָבֹאּו עַל הָעִיר בֶטַח וַיַהַרְׁגּו כָל זָכָר" (בראשית לד). ומסביר הרמב"ם, כי כל העיר אשמים בכך שנתנו לשכם בן חמור חיפוי וגב מוסרי לעשות כזה עוול, ולא העמידו בית-דין לענוש אותו על חטיפתו. בגלל זה כולם נענשים קשות. וזאת הסיבה גם אצל פרעה 

ואבימלך (רמב"ם הלכות מלכים פרק ט יד). "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל (את דינה) והם ראו וידעו ולא דנוהו". לכן כל תושבי שכם משלמים את מחיר העוול של האונס והחטיפה. הם היו שותפים עקיפים לפשע של שכם בן חמור בכך שלא העמידו אותו לדין. באותה מידה כל תושבי חברון ועזה שותפים לפשע של שבי שלושת הנערים. מותר להפסיק לכולם חשמל ומים עד שיוחזרו הנערים בריאים ושלמים.

החזרת כוח ההרתעה 
במלחמה הראשונה עם עמלק נשבו יהודים "וַיִּלָחֶם בְׁיִׂשְׁרָאֵל וַיִשְׁבְׁ מִמֶנּו שֶבִי". חכמינו במדרש (ילקוט שמעוני במדבר - פרק כא - המשך רמז תשסד) אומרים "שביה" אין כתיב כאן, אלא "שבי". ללמדך שהעמלקים שבו מישראל שפחה אחת. האם ישראל באים עם העמלקים למשא-ומתן? האם הם נשברים? "וַיִדַר יִׂשְׁרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹאמַר. אִם נָתֹן תִתֵן אֶתהָ עָם הַזֶה בְׁיָדִי -וְׁהַחֲרַמְׁתִי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִשְׁמַע ה' בְׁקֹול יִׂשְׁרָאֵל וַיִתֵן אֶת הכְנַעֲנִי וַיַחֲרֵם אֶתְׁהֶם וְׁאֶת עָרֵיהֶם וַיִקְׁרָא שֵם הַמָקֹום חָרְׁמָה". האם היה מוצדק לצאת למלחמה בעבור שפחה אחת? כנראה שכן. זאת המשמעות של כוח ההרתעה שהתורה מלמדת אותנו. 

רבים ביד מעטים מאנשי דוד 
גם דוד המלך (שמואל א פרק ל) נאלץ להתמודד עם בעיה זו של שבויים. העמלקים פושטים על העיר של דוד "וַיַכּו אֶת צִקְׁלַג וַיִׂשְׁרְׁפּו אֹתָה בָאֵש: וַיִשְׁבּו אֶת הַאנָשִים אֲשֶר בָה מִקָטֹן וְׁעַד גָדֹול לֹא הֵמִיתּו אִיש וַיִנְׁהֲגּו וַיֵלְׁכּו לְׁדַרְׁכָם". דוד ואנשים בוכים עד שנגמר להם הכוח לבכות. "וַיִשָא דָוִד וְׁהָעָם אֲשֶר אִתֹו אֶת קֹולָם וַיִבְׁכּו, עד אֲשֶר אֵין בָהֶם כֹחַ לִבְׁכֹות". 

 
אנשיו של דוד מאשימים אותו ורוצים להרוג אותו, כאילו הוא אשם. 
"וַתֵצֶר לְׁדָוִד מְׁאֹד כִי ָמְׁרּו הָעָם לְׁסָקְׁלֹו, כִי מָרָה נֶפֶש כָל הָעָם אִיש עַל בָנָיו וְׁעַל בְׁנֹתָיו". דוד פונה לאלוקים. פונה לאורים ותומים "וַיִתְׁחַזֵק דָוִד בַה' אֱלֹקָיו". זאת הדרך. 
 
דוד רודף יחד עם 600 איש אחרי כוח לוחמים שגדול מהם פי כמה. שליש מאנשיו של דוד נחלשים ונעצרים בדרך. עם 400 הנותרים הוא רודף אחרי העמלקים. הוא משיג אדם שנותן לו מידע על הכוח העמלקי שלפניו ומנצל את כוח ההפתעה: "וְׁהִנֵה נְׁטֻשִים עַל פְׁנֵי כָל הָארֶץ אֹכְׁלִים וְׁשֹתִ ים וְׁחֹגְׁגִים בְׁכָל הַשָלָל הַגָדֹול אֲשֶר לָקְׁחּו מֵאֶרֶץ פְׁלִשְׁתִים ומֵאֶרֶץ יְהּודָה: וַיַכם דוִד מֵהַנֶשֶף וְׁעד הָעֶרֶב לְׁמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְׁלַט מֵהֶם אִיש כִי אִם ַארְבע מֵאֹות אִיש נַעַר אֲשֶר רָכְׁבּו עַל הַגְמַלִים וַיָנֻסּו". כך משחררים שבויים. 

מעשה אבות סימן לבנים 
מנין למד דוד הלכה זו? מאברהם שנחלץ לשחרר את לוט ומשפחתו שנשבו בידי ארבעה מלכים (בראשית יד, יד-טז). במאמץ מיוחד רדף אברהם אחרי ארבעת המלכים שניצחו את הענקים ואת חמשת מלכי סדום, רדף אחריהם מרחק גדול,מחברון עד דן (200 ק"מ), ושחרר את החטופים. אחר כך הוא ממשיך את חלקו השני של הקרב במרדף עד חובה אשר משמאל לדמשק להשלים את הנקמה. 

 
גם כאן מתארת התורה את יחסי הכוחות הבלתי שווים: "וַיָרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתֹו שְׁמֹנָה עָׂשָר ושְׁלש מֵאֹות". אלה החיילים של אברהם אבינו (ראה נדרים לב ע"א). בעקבות הפעולה המוסרית הזאת מתמנה אברהם אבינו באותה שעה לנשיא לכל העמים. לא רק בגלל כוחו, אלא בגלל כוחו המוסרי לא לשאת ולתת עם חוטפים. לא לאפשר להם לנהל את העולם על-פי הבריונות שלהם. על כן ברכוהו כולם ב"עֵמֶק שָוֵה הוא עֵמֶק הַמֶלֶךְ" – "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלוקים ולקצין" (רש"י בראשית יד יז) 

ולסיום - סיפור על הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בנושא:

כשרה להינצל מהשבי 
מספר הרב אבינועם הורביץ, ראש הישיבה התיכונית קריית-ארבע: איש עשיר ששמו סגר עדס, שגר בברזיל, היה תומך קבוע במוסדות תורה בישראל. דא עקא, כנופיות פושעים בברזיל אורבות באופן קבוע לבני משפחות של עשירים לחטפם ולשחררם תמורת כופר נפש, וידיה של משטרת ברזיל קצרות מלהושיע. כך קרה לאשתו של אותו עשיר, שנחטפה על-ידי כנופיה של שודדים אלימים במוצאי יום-טוב ראשון של סוכות, והם תבעו בשביל שחרורה סכום כסף עצום. 
 
הניסיון בברזיל לימד כי תשלום כופר לא פותר את הבעיה, לפעמים הוא רק מחריף אותה. זו הסיבה שבגללה אמרו חכמינו שלא משחררים את השבויים יתר מכדי דמיהן. לפעמים אחרי קבלת דמי הכופר היו השובים חוטפים עוד ועוד מבני המשפחה. לפעמים היו הורגים את השבויים שלא יספרו פרטים על החוטפים. חבר של משפחת האישה החטופה התקשר אלי במוצאי-שבת שלנו, שזה עדיין שבת אצלם, ואמר לי: למרות שעכשיו עוד שבת וחג, היות שמדובר בפיקוח-נפש, לך בדחיפות לרב מרדכי אליהו שיפעל בשמים למען שחרורה. 
 
הרב אליהו אמר לי: "לך לקברו של החיד"א ז"ל ותאמר שם את כל אותיות שמה של האישה מספר התהילים של החיד"א, ותראה ישועות במהרה בקרוב". עוד באותו לילה הלכתי לקברו של החיד"א וקראתי את פסוקי התהילים לפי ההנחיה של הרב אליהו. לאחר השחרור התברר שבאותו לילה החליפו החוטפים את מקום השמירה של האישה החטופה, חילופין שבסופו של דבר הביאו לשחרורה. 

וכיצד?  
אישה זו שמרה כל חייה על כשרות בדבקות. כשהגיעה לידי החוטפים, היא לא הסכימה לאכול כלום, רק בננות. הירקן 
שהחוטפים קנו אצלו שאל אותם למה הם צריכים כל כך הרבה בננות, והם אמרו שיש אצלם אישה אחת יהודייה שאוכלת רק בננות. הירקן שמע בתקשורת על החטיפה של האישה היהודייה, הוא קישר עניין לעניין ודיווח למשטרת ברזיל. לשוטרים האמיצים לא נותר לעשות יותר מדי בכדי שהגברת תחזור לביתה במהרה בשמחה, בשמחת תורה.

(לגיליון המלא של קול צופייך מפרשת קרח)

לצפייה בשיעור המלא:

אני נקרעתי קשות בין השיקול של להחזיר את הבן האובד לבין השחרור של הנבלות האלה, ובאמת האמנתי שזה יכול לעבוד. אבל כנראה שלא, עם הנבלות האלה.

40 זה מספר מאוד נמוך. במייחד ביחס למה שהיה אמור להיות כשהגזרה בוערת במיוחד.

השמאל, אגב, מסתכל כמוך אבל הפוך. לשיטתם חלה עלייה ב"פשיעה הלאומנית" אבל אבי בלוט כמעט לא עשה כלום כדי לעצור את זה. השמאל בוכה על כמות המעצרים הנמוכה שנעשתה נגד יהודים ביחס לכמות האירועים שנטען שיש.

את הנחיותיהם במאה אחוז, לא למחצה לשליש ורביע.

אם יש יותר טובים מבלוט ויותר מבצעים את הנחית הדרג המדיני, לא רואה סיבה לתת לו להשאר יום אחד ולא להחליפו בטובים ממנו, ולא משנה כמה הוא טוב יחסית לקודמיו או כמה הוא הרע במיעוטו. המשרה אינה ירושה לו

זה שנבחרי הציבור אומרים לציבור משהו ועושים משהו אחר זאת כבר בעיה אחרת

או ששבוע הבא כץ יאמר לו להפסיק במעצר מנלי והוא ימשיך?

ובכל זאת הוא לא ממש את הזכות הזאת

למה? תענה אתה

אני מדבר על העקרון.

הרי בלוט בכלל לא הודח בסוף וזה היה מהומה על לא מאומה

זה שהממשלה אומרת לציבור משהו אבל פועלת הפוך זאת בעיה אחרת

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך כ' באב תשפ"ו 10:55

אמנם קמו מקהלות שטנה, אבל לשכת שר הביטחון מסרה שהרמטכל כבר המליץ על השינוי הזה, כבר בוצעו ראיונות, וכל המדובר כאן הוא על סבב המינויים הבא. כלומר שום הדחה או שקר אחר. כשהוא יסיים את תפקידו ממילא, אז המחליף יהיה בר-כליפא.

בקיצור, ספין של המקהלה. כץ אמר את הדברים גם בשידור חי, כך טוען ישי משהו (איזה כתב חרדי).

לשאלתך,

יוסי דגן וישראל גנץ עד כמה שאני זוכר ממש גומרים עליו את ההלל. עכשיו פורסם משהו ממועצת יש"ע, אם כי אני לא בטוח עד כמה דעתה חשובה בכלל.

בוא נגיד שעל יהודה פוקס לא דיברו ככה, לכן אני יוצא מנקודת הנחה שאבי בלוט היה די בסדר. מושלם זה רק אלוהים, אבל בפיקוד מרכז כנראה עבדו לא רע תחת בלוט.

עריכה: עכשיו מישהו הראה לי שבצלאל ואורית היו בפאנל של ערוץ 14 לפני כמה זמן ושיבחו את אבי בלוט ממש. גם שם ינון מגל ניסה להציג כתמים, ובצלאל חזר ואמר שבלוט הוא אחד האלופים הטובים ביותר שהיו בשנים האחרונות. שינוי התפיסה והביצועיות שלו אל מול הדרג המדיני נחשבת מעולה ממש.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=959012&forum=scoops1

כמה הערות:

1. אם באמת קצין בדרגה כל שהיא, מנהל מדיניות שונה ממה שהממשלה מורה לו - ראוי שיודח.

2. בלוט עשה הרבה מאוד טוב להתיישבות, יותר טוב בוודאי מכל קודמיו.

3. בלוט גם ניהל גישה יחסית התקפית כלפי האויב.

4. הצווים המנהליים הם פשע. במדינה דמוקרטית אם יש חשד כלפי מישהו, מזמינים אותו לחקירה ומאפשרים לו למסור את גרסתו. אם גורמי החוק חושבים שהחשד מבוסס, מגישים כתב אישום שבו הטענות והראיות גלויות ומאפשרים לנאשם להתמודד משפטית. כך זה כלפי רוצחים, כלפי אנסים, כלפי פדופילים וכלפי פשע מאורגן, אין שום סיבה שכלפי מיישבי הארץ נוהגים אחרת.

5. ההצדקה היחידה לכך שהשאירו בחוק את תקנות שעת חירום של הבריטים, שכוללות אפשרות למעצר/הגבלות מנהליות - היא שמדינת ישראל מיום הקמתה ועד היום נמצאת במלחמה, במלחמה באויב, אי אפשר להתנהל לפי הנהלים הפליליים הרגילים. מישבי הארץ, גם באגף שקצת פורץ גבולות - אינם אויב.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=959040&forum=scoops1

היו לא מעט אלופי פיקוד מרכז שסיימו את הקדנציה שלהם בדרך אחרת.

בלוט שלא גדל בערוגות קפלן הוא מעכשו מועמד טבעי להצטרף לשם.

לגבי בר כליפא, יש מי שמסמנים אותו לרמטכ"ל הבא של צה"ל, אחרי הרמטכ"ל הנוכחי הכושל.

במקום להתנצל על מחול השדים, שגרם בגלל הבנה שגויה, הוא מתחפר ש'זה לא משנה אם זו הדחה או הודעה':

עמית סגל על כ"ץ: "יש דברים שלא עושים"

לולי הפרשנות השגויה של סגל, שכנראה בכלל לא צפה בכל הראיון אלא רק בחלק קטן ממנו - כל מחול השדים של המגנים והמעודדים - לא היה מתחיל.

בהיותו שר חוץ השתלח בפולנים וגרם למשבר דיפלומטי חמור.

בעוד שלושה וחצי חודשים הוא לא יהיה במשרד הבטחון, ובלוט יסיים את הקדנציה שלו בפיקוד המרכז.

ועל זה נאמר חכמים הזהרו בדבריכם.

עצת הדיוט: בטלוויזיה תסבירו את מה שעשיתם, ולא את מה שברצונכם לעשות, שמא לא תעשו.

חברו יריב לוין רץ לטלוויזיה לבשר על רפורמה משפטית, וכולם יודעים איך זה נגמר.

זו השאלה היחידה.

זה שהקודמים היו גרועים ממנו זה נחמת טפשים

לא אם הוא הרע במיעוטו

אם יש חלופות טובות יותר, אין סיבה שהממשלה לא תצליח למנות אחר.

.אם הרמטכל ייתנגד, שיקפוץ לנו.

אם קפלן יחסמו, טול מקל והך על קדקדם.

אם היועמשית או בגץ יקפיאו, תתעלם מהם.

או ששוב מדובר במינוי שגוי של הממשלה?

ב. ייתכן שבזמנו לא היתה לממשלה ברירה למנות אותו ועכשיו המצב השתנה

ג. ייתגן שהם חשבו שהוא יתאים למדניות שלהם והתבדו

ד. ואם זה מינוי שגוי. אז מה? אז תמיד ניתן להדיח

משרת אלוף אינה משרת ה"דיקטטורום" ברומא שהסנאט ממנה לחצי שנה בשעת חירום ולא יכול לפטרו, וגם זה היה רק לחצי שנה

ונוח להם להאשים אותו כדי לגרוף רווח פוליטי

מתעצבנים שנבחרי הציבור העיזו לממש את רצון הבוחר ולמנות אנשי צבא כלבבם וכלבב הבוחר ולא כחונטה צבאית דקטטורית.

ואיך כל רקדני המה יפית מהימין הרלביסטי מחרים מחזיקים אחריהם.

כמטבן ניתן ביקורת עניינית כמו של הרב זלמן. אבל זה לא היה

למה על זה אתה לא פותח שרשור.

ותגיע להצביע על חשבון קפלן.

ומיד לאחר ההצבעה תברח חזרה כמו שפן וכמו קנגורו.

גם אין לו זכות קיום בעבר, אפילו לא לפני שהבטיח. בעצם אפילו לפני שנולד. מי שמבטיח דבר כזה (!!!!!!!!!!!!!!!!) ולא מקיים זה סימן שהוא צריך להתאיין מכל ההיסטוריה ושאף אחד לא יזכור אותו אפילו לא עם מכונת זמן. אפילו המלאכים צריכים לשכוח אותו. אפעלו אלוהים בעצמו צריך לשכוח. מלשכוח אמרתי? התכוונתי לשיכתוב של המציאות. לביטול למפרע. לגלגל הכל לאחור כך שהוא לא התקיים מעולם, כדי שאפילו את המשפט שעכשיו כתבתי לא יהיה אפשר לכתוב עליו.

כשאתה צודק, אתה צודק. אי אפשר לא להסכים.

וכמו כל סם אתה מבין שזה הרס לך את החיים

בגיל הזה, ולפתוח בשירות משמעותי, חשוב, ערכי.

להזכירך.

גם בן גביר דיבר המון לפני שנכנס.