האם גיבורים מספיק כדי להפסיק?
מה ההפסד לטווח הארוך?
מה הסיכוי שזה ימשיך עד לנישואין?
שאלות לפי האדם והמקום

בכל זאת-נערים בגיל תיכון..

הנבואה לא ניתנה לנו כידוע..

 

השאלה אם יש דבר כזה (בגיל הזה)

קשר בונה,

קשר שאולי יוביל לנישואין בעתיד.

?

 

 

הקשר הזה הוא בונה ויפה ועומד בפני עצמו.

 

 

אחר כך אנשים ממהרים להתחתן בגיל 18, כי הלגיטימיות היחידה לקשר עם בני המין השני זה רק נישואים. נו אז משחקים באבא ואמא ומתחתנים לפני שמגיעים לבגרות ובשלות.

 

 

טוב לך בקשר הזה? הוא תורם לך? את מרגישה שהוא עונה לצרכים רגשיים שלך. אז הכל טוב מתוקה.

 

 

 

בכלל, מי צריך לחשוב על העתיד!

את רצינית?!

פובליציסטית של התרבות המערבית.

לוקחים אדם שהרגע קיבל כוחות של מבוגר עם אפס נסיון, עם גוף מפוצץ בהורמונים, בדיוק במצב הכי גרוע לקבלת החלטות גורליות ואומרים לו "לך תעשה מה שבא לך".

שום מחשבה על העתיד, על לאן הקשר הזה יכול להוביל או לאילו השלכות יהיו לו על קשר הנישואין שבעתיד, כלום, יוק.

"הולכת בחצות" כאן לו הסיקסטיז, את התפיסה הזו כבר ניסו.

מנסה להביא אותנו לשפל התרבות המערבית של היום?

 

הקשר הזה הוא לא עפ"י שולחן ערוך ולכן הוא לא תורם. נקודה.

 

ובתור אחת שלא הייתה כל כך דתייה, אני ממש מצטערת על הקשרים שהיו לי לפני בעלי. זה מזיק, זה עלול להרוס.

הלוואי וכל הזכרונות שלי היו מבעלי בלבד

ולאחר שיחה אישית, בירור ציפיות וכו'. לא בפורום....

בכל מקרה, גדול עליי לענות אפילו בכלליות, רק רציתי לשתף בכלל חשוב שלמדתי מהחיים: לא באים לנישואין כמפלט של חולשה, אלא מתוך עוצמה נפשית ורוחנית. חבל להצטער אחר-כך.

תשאלי אנשים נשואים
לכמה היו חברים בתיכון?
כמה חשבו שיינשאו לאותו חבר?
כמה התחתנו לבסוף עם מישהו אחר?
האם המישהו הזה דומה/שונה?
מה היה קורה אילו היו נישאים לחבר הנעורים?
 

 

אני מניחה שהאחוז שכן נישאו היה קטן, מאד
ואלו שלא- הצלקות לעיתים קשות, 

נוער בגיל תיכון לא מתכוון להתחתן כמה שיותר מהר וקשר ארוך הוא מתכון לנפילות (שמעתי הרבה סיפורים קשים)

בכלל גם רבנים וגם פסיכולוגים ממליצים להמנע מזה.

אם מתחתנים חבל להאריך את הקשר סתם, זה לא בריא לקשר מהרבה סיבות,

ואם לא מתחתנים חבל שאחר כך (אחרי חתונה עם בחור אחר) יעיבו על הקשר זיכרונות של הקשר הקודם.

כך שמכל הבחינות כדאי ממש להתרחק מקשרים כאלה.

 

 

רבנים ממליצים להימנע, לעומת זאת פסיכולוגים בהחלט רואים באהבת נעורים חוויה חיובית ותורמת.

 

 

 

פסיכולוגים אומרים שעדיף בגיל הזה לבנות את עצמך ולא לבנות קשר זוגי שלא יחזיק מעמד.

קודם כל צריך לבנות את עצמך ורק אז אפשר לבנות זוגיות טובה. אם משקיעים בבנית זוגיות לפני הבניה העצמית, הבניה העצמית מתפספסת ואחרי שנפרדים מגלים את זה (שלא היה מספיק השקעה עצמית)

 

 

ולא בשפה פסיכולוגית.

 

 

למשל בחור רווק בתול בן 24 יחשב כנורמטיבי וכדבר מחוייב המציאות בשפה ההלכתית.

 

לעומת זאת בשפה הפסיכולוגית המקצועית, הוא יחשב כלא נורמטיבי ובעל עכבות, מאחר שהתבגרות מינית בריאה מתחילה כבר בגיל 16.

 

כך גם התבגרות חברתית, נטולת קשרים עם בני המין השני, נחשבת חריגה מבחינה פסיכולוגית. מכיוון שבניה טבעית של מערכות יחסים, תקשורת, אינטימיות, מגע וכו'.. הם מרכיבים בסיסיים בהגדרה נורמטיבית של גיל ההתבגרות.

 

 

ושוב אני חוזרת ואומרת, אני מבינה את ההתנגדות שלכם לאור השקפת העולם שלכם. אבל להציג קשר כזה באופן שלילי ברמה אוביקטיבית מקצועית זה ממש לא נכון.

 

 

ולא על קשרים עם בני המין השני.

(אגב, חברות עם אחד מונעת קשרים עם בנות וגם בנים אחרים)

וצר לי, גם אם אני לא זוכרת את המושגים המדוייקים זה לא אומר כלום על המסקנה.

האינטימיות מתחילה בגיל מאוחר יותר (18), אחרי שבנו את הזהות העצמית היטב בגיל ההתבגרות, 

וכשיש חבר לא בונים את הזהות העצמית כמו שאמורים לבנות, כי בונים קשר משותף. וזה לא טוב לאדם.

(כך לפי אריקסון)

ואגב, לידע כללי: (מגיבה להולכת בחצות)

פסכולוגיה זה לא "תורה מסיני" והיא בהחלט משתנה עפ''י הלך הרוח בציבור.

לצורך העניין, עד לא מזמן, הומוסקסואליות היתה נחשבת כהפרעה נפשית ונכללה בספרים על ההפרעות הנפשיות כהפרעה לכל דבר.

בשנים האחרונות, הומוסקסואלות הוסרה מהרשימה.

למה?

כי הכל יחסי. אין משהו שהוא קבוע בתור הפרעה פסיכולוגית. זה תלוי זמן ודור.. ולחץ ציבורי.(אולי בעוד כמה שנים גם סכיזופרניים לא יוגדרו כבעלי הפרעות נפשיות? לכי תדעי)

 

בקיצור, זה שככה אומרים הפסיכולוגים זה בהחלט לא מדד מדויק כי הם מודדים "נורמה" עפ''י רוב מה שהולך בעולם ולא עפ''י מחקר טהור ואובייקטיבי של מה "שראוי" שיהיה.

אבל מה שהולך היום ברוב העולם הוא לא בהכרח נכון לנו כאנשים וכיהודים.

"מליון זבובים לא טועים" {אז בואו גם אנחנו נלך לאכול מהזבל..}

כשרב אומר משהו זה לא מייצג רק את דעתו האישית,( הרב הזה אמר ככה, והפסיכלוג ההוא אמר ככה והחבר כנסת האחר אמר משהו אחר), אלא את דעת תורה.

שכיהודיה מאמינה, אני יודעת שהיא הכי נכונה  וטובה לכל יהודי. (יותר מכל מה שכל פסיכולוג יגדיר כנורמטיבי)

"השפה הרבנית"... עוד עיוות.

 

התורה מנחה אותנו עפ"י אמיתת המציאות.

 

יש דברים שברור לחלוטין שהם נורמליות אנושית בסיסית, וה"פסיכולוגיה" תסביר את ההיפך, כאשר היא מנותקת מערכים ומוסר.

 

מי שלא תופס שאי צניעות בין אנשים לא נשואים היא גועל - אין לנו דיבור איתו. נכה שאיבד חוש בסיסי ויקר. וזה לא משנה כמה כאלו "יש היום" (ראיתי ספר פסיכולוגיה מלפני כמה עשרות שנים, של גויים, שמתייחס כנתון בסיסי לכך שזה בלתי אפשרי בתרבות באירופאית..). ויש לא מעט "פסיכולוגים" כאלו.  פסיכולוגיה זה כלי, במקומו הנכון.

 

לעם ישראל יש דרך חיים בריאה, הוכיחה את עצמה בהישרדותנו המופלאה כל הדורות, עם ערכים בריאים וחושים ערניים. יש היום כאלה, שתפסו שזה הכח שמעמיד את הבריאות הלאומית פה, וממש משלמים כסף לכאלו שינסו להכניס בתוך מעוזי הציונות-התורנית, כל מיני גישות מעוותות (שמעתי עדויות. כספים שכמובן מגיעים בסופו של דבר מצינור זה או אחר של הקרן החדשה. מימון אירופאי אחרי ש"נכשלו" בשואה..). מספיק לפקוח עיניים כדי לראות מאיזה גישה נבנות משפחות בריאות ושמחות יותר, בכללי.

אין לזה כל מקום הלכתית, וגם "מציאותית" לא טוב.  כולל השלכות להמשך, שהרי אינך יודעת עם מי תתחתני בסוף, כשאת בגיל צעיר.  וה"קשר" הזה בפני עצמו, אינו "קשר בונה".  "בונה" - זה לקראת חתונה.

 

ב. לעיתים, כאשר מדובר בסוף תיכון, חבר'ה שממש בוגרים ו"מוכווני חתונה" בקשר הזה, לטווח לא ארוך, והקשר כבר קיים, אז יש מקום להמשיך על "אש קטנה" ועם זהירות וסיוג ברורים.

 

סתם כך, לדעתי לא כדאי. להפסיק ולחכות לגיל מבוגר יותר שמתאים לקראת נישואין.

 

 

(קל להגיד קשה לעשות..)

 

 

בחרת לשאול את שאלתך בפלטפורמה שאכן רובה ככולה תגיד לך שמדובר בקשר לא לגיטימי. אבל באותה מידה קיימת חברה דתית שבה מדובר בחברות ובקשר לגיטימי ויפה.

 

בחברות לומדים על זוגיות, תקשורת, נתינה, לומדים לזהות אהבה, ומייצרים לעצמנו עולם שלם של חוויות והתנסויות שרק מקדמים ומעמיקים אותנו.

 

אני חושבת שכמעט בכל מוסד חינוכי, בישיבות ובאולפנות. ניתן לראות שאלו שיש להם חברים הם הילדים היותר בוגרים יותר רגישים. כי ליצור קשר עם אדם אחר זה תהליך מאוד מבגר ומעמיק רגשית.

 

מעבר לכך, אלו שמבטלים את הלגיטימיות של קשרים בגיל צעיר, ומעניקים לגיטימיות רק לקשר שמוביל לחתונה. גורמים לבלבול אצל בני הנוער, וכך ילדים בני 18 מתחתנים עם האהבה הראשונה שלהם, כי הם מבלבלים בין הצורך בחברות לצורך בהקמת משפחה, ובגילאים האלו זה לא תמיד אותו דבר.

 

(וכן אני יודעת שכולכם לא מסכימים איתי, אבל חשוב שהיא תשמע דעה אחרת שקיימת מחוץ לבועה הזו)

 

 

יחסית לאחת שמתנהגת בברבריות
בכך שמתנשאת ומזלזלת
בחברה שהיא נוכחת בה

ואל תשמעי לזו שכותבת כאן ("הולכת בחצות") ומכנה את כל האחרים "חיים בבועה"... 

 

ואומרת מפורש שהיא כותבת נגד הערכים הדתיים.

 

היא לא מדברת על הערכים והסביבה שבשמם את שואלת. וזה לא מענין אותה, לצורך "הפגנת עמדותיה". לא לראשונה כאן. טובת השואל - קטנה מאד אצלה מול המטרה המקודשת לנהל ג'יהאד נגד הגישה הדתית הנורמלית.

 

היא לא תהיה אחראית לנזק שיהיה לך.

 

אשה שחושבת שטוב שיש "אהבה ראשונה" שהיא לא של הנישואין.  וכמובן, את החוויה הזו היא גוזלת מהנישואין. היא לא רוצה שתשמרי אותה לבעלך.. (מישהי כאן, אקדמאית, אמרה לי שיש מחקרים - לא של יהודים דווקא - על הנזק כתוצאה מהחותם שדבר כזה משאיר במוח. אפשר להתאמץ מאד להשתחרר אח"כ - אבל לא תמיד פשוט).

 

מתאים לכל הגישה שלה, "להנדס" את הנישואין. אהבה, זה לא שם... שם זה "רובוט" עם תארים, שגמר עם האשליות של קשר חברי קרוב. זה נישואין.. אוי לנישואין כאלה. הסתכלות מרה. ולא פלא שהיא כותבת "מנסיון"..  זו רק דוגמה כמה נסיון כזה יכול להרוס.

 

יש כאלה שזה ממש קלקול לטווח ארוך. אשה נשואה - ועדיין בראש שלה "חוויה" עם מישהו אחר. שהיא "ייחודית". שלא לדבר על הקושי אח"כ למצוא מישהו שאכן זה הוא.

 

זה גם מראה על אי הבנה גמורה של ראש האיש. או סתם אי התחשבות. האפשרות של בן לשמור קשר כזה בטהרה וענייניות לאורך זמן בזמננו, היא בעייתית. וזה יכול לגרום נזק לשני הצדדים.

 

אי ההבנה של מהות הנישואין - היא דווקא אצל ההמלצה "לחוות" קשר קרוב מקודם ולא להתחתן עם מי שאוהבים באמת לראשונה בשלב המתאים (לא יאומן!..). דווקא זה שאכן ה"חברות" הזו אינה קרבת האמת בין איש לאשה, ולא יכולה כי אינה נישואין - היא עצמה הסיבה שלא טוב שהיא תתקיים. שמרי את זה לנישואייך.

 

 

 

 

לי היה קשר כזה, היום אנחנו נשואים. זה נתן לנו הרבה ואני ממש לא מתחרטת על זה.

אם זה מתאים לכולם- לא. את צריכה לבדוק אם זה מקדם אותך, לאן הקשר הזה הולך, וכו'.

 

 

ומדובר בחוויה מאוד משמעותית וחשובה.

 

אני מאמינה שאהבת נעורים, יש בה דבר מאוד בריא בהתפתחות הרגשית של כל אדם ואדם.

 

 

 

 

זה רק יסיח את דעתך מהלימודים ואחר כך ממש תצטערי על זה. וגם זה לדעתי גיל צעיר מידי .. שלא ינצלו תתמימות שלך....

מי את? מה את? מה השאיפות שלך לחיים?

 

מי הבחור? מה הוא רוצה לעשות בעולם.

 

אי אפשר להגיד "לא" גורף כמו שכתבו מעליי, בלי להבין מה התוכניות שלכם, ומה הדרכים להגשים אותן.

 

לי היו קשרים כאלה ואחרים (ולא חברה) בגיל העשרה שאין  לי סיבה להצטער עליהם גם במבט של 10 שנים לאחור. אחרים ניסו והתחרטו.

השאלות ששאלת זה שאלות שאנחנו בונים ועובדים על עצמנו בגיל הזה-

כדי לקבל את התשובות. (חלקן ידועות לי..)

השאלה אם יש סתירה בין קשר לבין בנייה עצמית בו זמנית?

 

(ניסינו פעם לחתוך, זה היה קשה מידי..

אה ו-הקשר מנוהל במקסימום צניעות, לא עושים שטויות)

את תבני את עצמך, אבל בצמוד אל בן זוגך. וזה עלול לקחת אותך לכיוונים מפתיעים.. שאולי תאהבי ואולי לא.

 

למשל- אני יודעת שהמון בנות שהיו להן קשרים בגיל הזה נטו פחות לפתח קשרים משמעותיים עם חברות בנות גילן שזה שלב משמעותי בהתפתחות שלא לדבר על ההפסד שהן ראו בכך לאורך הזמן.

מנגד, אני מכירה כמה וכמה בנות מקסימות, חלקן מאורסות וחלקן כבר התחנו בשלב מאוד מוקדם (גילאי תיכון) אבל אני לא שומעת מהן שום התחרטות על העניין. (יש לציין רק שהן נכנסו לקשרים כאלו במטרה לקחת את זה לכיוון של נישואים ולא "סתם התנסות" שעל זה אני בכלל לא מדברת כרגע)

 

לכן, כמו שאדמין ציין מעליי, התשובה מאוד אינדיווידאולית וספציפית אליך ואל הבחור.

 

אה, ו-עוד דבר.

הקושי בלחתוך לא צריך להיות שיקול בשאלה שלך, אלא האם זה יעשה לך טוב לחיים בהמשך או לא.

 

 

לק"י

מישהו שמכיר טוב את שניכם (דמות חינוכית כלשהי).

ובת כמה את?

לק"י

 

אבל קחי בחשבון שיש הבדל בין גיל 15 לגיל 18...

לפי מה שכתבתי לה מקודם, שאם זה כבר בסוף תיכון, בשלים, ו"מוכוון חתונה" אז יש דרך להתנהל אחרת -

 

והיא בכ"ז המשיכה לשאול על-דעת שזה לא כך, הנחתי שמדובר ממש בגיל צעיר.

 

כמו כן, היה נראה משאלתה שזה די בשלב ראשוני. 

לא נראה לי נכון להתייעץ על גבי פורום באנונימיות. כבר ראית שיש פה גישות שונות, וזה רק עלול לבלבל אותך.

את צריכה להתייעץ עם דמות חינוכית שאת מעריכה, ולשמוע ממנה את מה שמתאים לך.

 

(למען הסר ספק: אני סוברת כמו דן וכמו אלה שאמרו שזה לא טוב. גם אני, שה"קשרים" שהיו לי לפני בעלי היו למטרת נישואין וגם קצרים וממוקדים, מרגישה לפעמים שזה קצת פוגע בנקיות שלי לבעלי.)

כי לא תמצאי שוב כזאת אהבה...

מצד אחד להתחתן מוקדם זה בעיתי, זה לא החתונה כמו שתוך שנה יכול להיות לך תינוק והוא יכול לשבש לכם את החיים,(זה לא אני אומרת ) אלא כמו שתראי הרבה שרשורים פה,... ואז אולי תשכחי את האהבה הענקית שהיתה לכם, תזכרי רק את הרע הרגעי ותבכי על זה..

אני מכירה אישית נשים גם שחתכו, אח"כ התגרשו עם 5 ילדים,, כי כל ה20 שנות נשואים הם רק חלמו על האהבה הראשונה.

אני מכירה גם הפוך שהתחתנו מוקדם , עד היום בוכות אחרי 20 שנה שזה היה טעות, כי החיים נפלו עליהם בגיל צעיר.

יש גם כמובן שחיים באווושרררר גם כשהתחתנו מוקדם.

 

אני אישית חושבת, שאם היה מזדמן לי אהבה ענקית בגיל 20 ,כן הייתי מתחתנת, , למצוא אהבה זה לא משהוא לזילזול, יש הרבה  שמתחתנים ללא אהבה, כי כבר הגיל דוחק.

 

לק"י

הקשר צריך גם בסיס שכלי: שהבנאדם באמת עונה על הצרכים שלי, שיש בו את התכונות שחשובות לי וכו'.

ולא בטוח שבגיל צעיר יודעים לבחון את הקשר גם בהסתכלות שכלית, ולא רק במשקפיים של התאהבות, כיף והרבה רגש..

וכמובן, שאהבה אמיתית נבנית עם הזמן, בניגוד להתאהבות שעלולה להיות רגעית..

להתחתן עם התאמה בלי אהבה זה גם סיכון ענק, לא תמיד אהבה מגיעה אחרי החתונה.

(וכמובן סיעתא דשמיא)

לק"י

לפי דעתי, צריך בסיס שכלי שעליו נבנה הקשר הרגשי והאהבה..
אם אין רגש ואין אהבה- ממש לא כדאי להתחתן עם בנאדם, רק כי הנתונים היבשים שלו מתאימים לי.

היא יכולה להיות דבר נפלא וחוויה בלתי נשכחת. 

מי שחוותה זאת לא תצטרך שיסבירו לה "איך יודעים" כשהיא שוקלת את טיב קשריה עם מישו למטרות נשואין. (זה נכון לדעתי גם לבנים).

 

המצב האידאלי הוא שהקשר הזה ימשך עד לנשואין אך למרבה הצער זה לא תמיד קורה.

 

מאידך, זו יכולה להיות חוויה מסוכנת שגם לא מתאימה לסגנון חיים דתי מסויים וגם יכולה להסתיים בכאבי לב גדולים מאד לאחד הצדדים או לשניהם.

אז אם אתם לא ממש מאוהבים עד לב השמיים, אולי עדיף קצת לייבש את הקשר הזה ולא להסתבך יותר מדי.

אם האהבה בוערת, אל תלכו נגד האהבה. אסור לבזבז אהבות כי הן דבר חשוב ונדיר בחיים.

לא יכול לצאת משהו טוב
מדבר שהוא נגד רצון ה׳

אני מבין ומודע למטרת הפורום..מתן לגיטמציה למגוון דעות משלל צבעי הקשת.היתרון והתרומה בכך עולות מעל כל ספק.אך אם ישנן כותבות שמנצלות את ״חופש הביטוי״ ומעלות דעות,השקפות עולם ושיטות שסותרות וכופרות בבירור את יסודי וערכי היהדות הפשוטים והברורים,דבר זה צריך לגרום לנו לחשוב פעמיים ושלוש על הלגיטימיות שלהן.וכוונתי ברורה למי..הפורום הוא דתי וכן רובו המוחלט של המשתמשים וגם אנחנו צריכים לדעת לא להתנהג ב״התייפיפות יתר״ ולשים לכך סוף.

 

 

יותר קרוב לדעותיי.

 

אני מבינה שהפורום הזה, נוטה לכיוון החרד"לי הר המור. ואם כל הכבוד לציבור הזה, הוא עדיין לא הציבור הדתי היחיד.

 

ומעבר לכך מדובר בציבור קטן יחסית בתוך החברה הדתית לאומית. אז נכון אפשר לומר ש"אנחנו הדתיים היחידים" ורק התפיסה שלנו נכונה, ולהסתגר ולהתבדל כמו הר המור. או להבין שיש עוד תפיסות רווחות ולגיטימיות ברוב ציבור הדת"ל.

 

(תגיע למשל לסניפי ב"בני עקיבא" בחיפה, בפתח תקווה, בגבעת שמואל, ברעננה, בקריות, בקטמון בירושליים.. ותראה סניפים מעורבים, וחברים וחברות כתופעה נפוצה. אין מה לעשות ככה נראה הציבור הדתי לאומי ברובו. בא לך לומר שכולם לא דתיים, סבבה, זה רק הופך אתכם לקיצוניים ומנותקים משאר הציבור)

 

 

במה שונים הדתיים מהחילונים?

בזה שאנו משתדלים ללכת בדרך התורה ולעשות את רצון ה'.

וככל הידוע לי זו בעיה הלכתית קשר בין בן לבת שלא לצורך חתונה,

כך שזה ממש לא קשור לאיזה זרם אתה משתייך ב"דתיותך"

 

השאלה היא, אם אתה דתי לדעתי, או דתי שפוסק לפי הרב נח, או בנ"א ירא שמיים ששומר תורה ומצוות ומנסה ללכת לפי רצון ה'.

 

 

על כך שהציבור הדתי לאומי מורכב מקבוצה אחת שרואה את עצמהעושה דבר ה', ורואה בקבוצה השניה אנשים שהולכים לפי הרב נח.

 

לא נתחיל עכשיו להתווכח מי מהקבוצות האלו צודק.

 

אני התייחסתי לאמירה שאין לגיטימיות לכתוב בפורום הזה, למי שחושב אחרת. ועניתי בין אם ירצו או לא ירצו, גם "בנט" (ציבור דתי בורגני לייטי) הוא חלק (מרכזי) בציבוריות הדתית. ואי אפשר לומר שאין לגיטימיות להשמעת הקול הזה.

 

 

ברור, שכמו שטענת רוב הציבור הדתי הלאומי אינו נמנה לשורותיו עם הזרם החרדל״י וגם איני כזה.אך ישנו הבדל מאוד ברור ועקרוני לאלו ה״מזרוחנקים״ לבין אלו ״המזרוחנקים״.קושי זה דבר טבעי מאוד ומובן מאליו,ממש חלק בלתי נפרד מחיינו,אך הציבור שלוקח קושי זה (לענייננו קושי בקיום תורה ומצוות)ועושה מיזה אידאליזציה,לא רחוק מלהיות רפורמי.על כן,אם בגלוי ובמודע את באה ונותנת עצה,הדרכה שהיא נגד רצון ה׳,יש לנו להוקיע זאת בבחינת ״וביערת הרע מקרבך״.כל טוב

בנט,מודע מאוד(אני מקווה)לבעיתיות ההלכתית והן התורנית שבמעשיו וכן ציבורו.והיה ונמצא ולא,אז אכן לא נקבל את דעותיו של מי שלא הולך בדרכי וערכי התורה בכוונה תחילה.תגידי,הם משתדלים ,מנסים,נבין זאת..גם אנחנו בני אדם..ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.אך כמו שאמרתי לצעוק בראש חוצות ממש את הפך התורה,זוהי כפירה בתורת ה׳.וכמו שהזכרתי אני גם דתי לאומי רגיל..מודע למצבי ומנסה וכן משתדל להתקדם הלאה.זה לא עניין של ציבור

חלק ניכר מאותם בני נוער בבני עקיבא גדלו, התבגרו ולמדו מטעויות העבר.

חלקם הגיב לך כאן ובשרשורים אחרים ("חבל שבעלי לא היה החבר הראשון שלי" נשמע מוכר?)

את הופכת חולשה לאידיאולוגיה.

אנשים שגדלו על השפעה מאסיבית של התרבות המערבית, בהשפעת הורמונים של גיל ההתבגרות גלשו להתנהגות דומה.

כשהם מתרחקים מגיל ההתבגרות ומגיעים לישיבות הסדר/גבוהות/מכינות (מצד הבנים) רבים מהם מתחילים להבין מהם ההשלכות ומשנים פאזה.

אמנם כמות אנשים לא מעידה על עמדה צודקת,

בכל זאת, לשמחתי, אנשים כמוך שהופכים חולשות לאידיאולוגיה הם מיעוט, מיעוט שהולך וקטן כל יום.

 

 

הם חוזרים להיות "מזרוחניקים"

 

בסך הכל מי שמתחתן בזמן שהוא בישיבה, חושב שכל העולם סביבו הוא כמוהו, והוא נמצא במין "פיק" דוסי כזה.

 

אבל אחרי כמה שני, שעוזבים את הישיבה, ויוצאים לאוניברסיטה ולעבודה, וסתם עוברים ליישוב עירוני. חוזרים להיות "מזרוחניקים" בורגנים.

 

ויש כאלו שמתחתנים בשלב הדוסי שלהם, עם בחורה דוסית.. ואז כשעוברים כמה שנים, והם משתנים ומתפתחים.. הם פתאום לא מבינים מה הם עושים ביחד. אני מכירה המון סיפורים כאלו. כך שיש צד שני למטבע.

 

דבר נוסף ומרכזי, ליברליות דתית היא לא "חולשה" ההפך היא דתיות מתוך אמונה מללכתחילה בערכים הומאניסטיים של שיוויון זכויות. כך שאני לא מרגישה דתיה שנחלשה, אלא ההפך אני מאמינה שהדתיות שלי יותר ערכית ועמוקה מדתיות ישיבתית שובניסטית ודוגמטית.

 

 

"מי שמתחתן בזמן שהוא בישיבה חושב שכל העולם סביבו הוא כמוהו, נמצא במין "פיק" דוסי"..

 

תגידי, אנטישמית קטנה שכמותך, כמה שנים למדת בישיבה שאת יודעת?!..... קשקושים.

 

"מזורחניקים בורגניים" - אל תוציאי שם רע על הרבה אנשים טובים שאינם לומדים כבר בישיבות. אני מכיר הרבה כאלה, רחוקים מכל הטינופת שאת מזילה פה.

 

"דוסים שלא מבינים מה הם עושים ביחד".. אה?... אני מכיר המוני-המוני לא דוסים (וגם הסטאטיסטיקה מכירה) ובכלל "לא-דתיים" ש"לא מבינים מה הם עושים ביחד", ברגע שנגמר שלב התאוותנות-סקרנות הבהמית הראשונה (בסטאטיסטיקה הזו יש אפילו מס' שנים. די קטן..). כאלה שמתחתנים מגישה כמו שלך, ולא פלא שכמוך אין להם את היכולת לתפוס את הטהרה והערכיות של נישואין מתוך ערכים ותום וטוהר. 

 

רוב המתחתנים מתוך ערכים דתיים עמוקים, ודואגים לפתח אותם, בדיוק כמו שצריך לפתח את הקשר בין בני הזוג, הם המאושרים שבמשפחות.

 

ולא אתפלא אם המרירות שלך באה מאיזה תסכול אישי שאת יורקת פה. 

 

ולא תמציאי לנו פה "ליברליות דתית".. זו אכן חולשה לגמרי. די מבחילה בצביעותה. "דתיות" - זה קודם כל נאמנות לדבר ה', בורא האדם ומוסרו. מי שחושב שבתורת ה' חסרים ערכים "הומאניסטיים", שימציא דת חדשה ולא יהנדס את הקב"ה להגיד כמותו.

בדרך כלל זה בא מתוך בורות מוחלטת בתורה, ולפעמים גם בתוספת נוגדנים מרקע אישי.

 

ה"דתיות" שלך לא רק שאינה יותר "ערכית", אלא אפילו בערכים אנושיים בסיסיים שאשה אמורה להרגיש כבר אינה קיימת. כולל צניעות בסיסית בין המינים. אפס בושה, כולל אפס בושה לכתוב כאן, ולכנות את זה "דתיות עמוקה". 

 

זה כמו אלו הסוטים היום שמסבירים שה"תודעה המשפחתית" לשהם עמוקה יותר - ולכן הם מכילים. גם מיכל האשפה מכיל הכל.

 

והכינויים שלך על ה"דתיות הישיבתית" שבחיים לא היכרת נמאסו. "ושביניסטית ודוגמטית".. נתת דוגמה טובה לדוגמטיות של בעלי סיסמאות כמות, שלעולם לא יתנו למציאות לבלבל אותם (האמת - כבר הספקת בזמן הקצר שאת כאן בניק הזה, להראות הרבה דוגמאות לכך).

 

ו

 

 

מי שלא חושב כמוך הוא אנטישמי

 

תתבייש לך, להשתמש בביטויים כאלו, רק לחרף ולגדף את כל מי שלא חושב כמוך אתה יודע.

 

אין לך טיפת תוכן. אתה יודע להרצות ארוכות מול קהל אוהד, אבל ברגע שמעמידים אותך מול דעות אחרות אתה מאבד את הצפון ומגיב רק בקללות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העולם היחידי הצר כאן, הוא שלך.

 

והנה את נותנת דוגמה -  מישהו ענה על דברייך, בבירור, אז את מתחילה לגדף.

 

קלאסי לשיטתך.  כך הם נוהגים, מדברים כ"משכילים" כביכול, כשמישהו עונה כהוגן לדבריהם, יוצא ניבול הפה ממחבואו, וכמובן מאשימים אחרים, במומיהם ובעיותיהם..

 

"אנטישמי" לא נכתב סתם, אלא על חרפותייך על "לומדי הישיבות" שמעולם לא היית שם, ה"דוסים", סגנון אנטישמי קלאסי. את - עייני במראה.

 

"להתבייש" - הצחקתיני. אשה הטוענת שהיא נשואה, מפגינה חוסר בושה וזהירות מינימלית אפילו כלפי עניינים של גוף האשה אל איש שאינו בעלה, מחרפת ומגדפת ו"יורדת" על נשים במצוקה לצורך האג'נדה המעוותת שלה, שוב-ושוב מפספסת ולא מתנצלת - ואומרת לאחרים "להתבייש"... גם זה חלק מחוסר הבושה שלך. אופייני לשיטה הזו.

 

איך אמרת, אחרי שיוצאים מה"תמימות הדוסית" או משהו כזה.. חבל שזה קרה לך מוקדם מידי.

 

את תחרפי אחרים, תתעללי בילדות קטנות ותהיי נכונה להרוס את חייהן בשביל ה"ליברליות" המעוותת שלך - אז "ייכנסו" בך כאן בכל הכח.

 

לא תתבעי "הומאניות" כשבך אין שמץ מזה.

 

והנה, שוב שקר קלאסי ככל כתיבותייך.  מנא לך בכלל שאני "מרצה מול קהל אוהד"?... קלאסי.. את תמציאי כל מציאות בשביל שקרייך. אל דאגה, אני לא מרצה, ולא ארוכות... מום שבך - אל תטילי באחרים.

 

טיפה תוכן - זה אין רק בדברייך. אני הסברתי ברור.

 

אבל מי שמקללת אחרים, מגדפת כל משהו שזז בכיוון הדתי - ועוד פה - אל תתבעי פתאום מה"דתיים" להיות מנומסים.

 

איך אומרים הפרחחים המופתעים ברחוב כשמישהו סוף-סוף עונה להם?... "ככה דתי מדבר"?... פלא.

וכל התירוצים וההתפתלויות שלך לא ישנו את העובדה הזו

וכד' לא נחשב ניבול פה וגסות רוח.

טוב שיש אנשים שברור להם מהי תרבות דיון

לאנשים פשוטים כמוני זה נורא קשה ומבלבל.

 

והשקרים שלך לא ישנו את העובדה. 

 

אני קבוע לא נכנס להודעותייך, ושל עוד מיעוט קטן כמוך. לא במקרה. סגנון ותוכן ידוע מראש (ממש "חלב ודבש"..).

 

"תפסת טרמפ" עליה. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב. תעשו חברותא לקללות, לגסות רוח, להתרסה נגד כל יפה וטוב ביהדות ואצל אנשים שמעזים סתם להרגיש טוב.. בלי "הסמכה" מהאקמיה לליברליות ולתארים.

 

הגברת הזאת חירפה - ולא לראשונה - כל מה ששייך לעולמם של רוב האנשים פה (אולי לא שלך..), כינתה בכינויים, ניצלה מצוקתן של נשים בשביל האג'נדה שלה.

 

אז היא תקבל תגובה בהתאם.

 

מאסנו ב"התייפיפות" הזו, לכתוב בסגנון פסאודו-אינטלקטואלי כל מיני לגלוגים ושטויות והבלים - ושכמישהו עונה כראוי, לומר (כמוך - מתאים לך!!) "מי שפתח בניבולי פה וגסות רוח", אין גסות רוח גדולה מזו.

 

ממש "שופטת אובייקטיבית"... צביעות.

 

[קדימה - את יכולה לשחרר עוד חבילת קללות..]

 

בסך הכל קראתי את השרשור וראיתי שבניגוד לטענתך, אתה היית הראשון לפתוח בגידופים אישיים מכוערים.

כל התירוצים וההסברים שלך אין בהם כדי לשנות את העובדה שכל אחד יכול לראות במו עיניו.

(קדימה - אתה יכול לשחרר עוד חבילת תירוצים מתחסדים)

וכדי לצאת ממנו בשלב ראשון תנסי לרדת
לרמה הנמוכה של חבורת
הדוסים הבועתית
שאת כותבת תוכה
אולי אחרי שתרדי אלינו
ממרום לברליותך
נזכה להקשיב בכלל למה שיש לך לומר

אז לכן כמובן אכתוב - אל תחתכי.

מדבר שהוא נגד רצון ה׳

איסור של "קרבה יתרה" עם מישהי שלא נשואים לה.

 

אלא אם כן זה בירור לצורך נישואין - בגדרים הנכונים.

 

וגם אלו שהיה להם ה"נס" הזה, ובסוף התחתנו (שלא לדבר כשלא..), לא טוב שהיו ב"קשר" מעבר לצורך הזה ולא עבורו אלא "סתם". וגם ה"ראשוניות" הזו, אחרי הבסיס של הוודאות של ההתאמה - טוב לה שתהיה כנשואים. רק שם זה אמיתי. משפחה אחת.

ולמדתי את ההלכה בנושא, וזה אסור.

כי הנה יצא משהו מזה אתה נשוי ברוך השם.
זה תחום נורא אפור בעיני , יכול להיות שהוא האיש שלך ולכן קשה לי לכתוב ״תחתכי״ ....אהבת נעורים היא החזקה ביותר הרגשות ממש משגעים ומשתוללים ולכן צריך גם לקחת את זה בחשבון

יש שתי אפשרויות
או שאם לא הייתי יוצא איתה
אז בכל מקרה היינו מוצאים אחד תשני
ואפילוהיה לנו יותר אהבה, או כל
דרך אחרת של ה׳ לעשות את המציאות שלי
יותר טובה מעכשיו.
או, וזה מאוד הגיוני בעיני,
זה כמו חוטא שזדונות נעשים לו כזכויות
אז מה? החוטא הרוויח זכויות? שווה לחטוא?
ברור שלא, כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו ל חזור בתשובה

לא אומרים לאדם לחטוא כי מישהו
הרוויח מיזה.... וזה גם לא יצליח

יכול להיות שזה תחום נורא אפור בעיניך
אבל לא בעיני ההלכה.
למדתי את זה לעומק ותאמיני לי שחיפשתי להקל.

לכן התחלת קשר זוגי- קשה מאוד שיתרום לבניה שלך...

יש להגיע לנישואין (לתקופה שמתחילים לחפש הכוונה) כמה שיותר מוכנים לקראת זה...

לפירוט אשמח לעזור באישי!

 

בהצלחה בכל!

עדיף להיפרד ולהפגש כעבור זמן מה לאחר הלימודים...
בתקופה הזו עדיין מגבשים זהות, ויש דאגות אחרות שצריך לתת עליהן את הדעת...

התחתנו שהיתי בת 21 ויש לנו כבר בת בת שנה.

בזמנו לא היינו יחד גם בגלל שהייתי צעירה, היינו ידידים שש שנים

בסוף הצלחתי לשכנע אותו שזה יכול ללכת והתחתנו.

 

המקרה שלי הוא לא גדול, היה לי הרבה כאב לב ממנו

לפני שהיינו ביחד כאב לב שעד היום הוא מצטער עליו

בדיעבד חבל שלא חיכינו עוד שנה

 

בפועל בעלי נכנס לדיכאון כבד לא הרבה אחרי החתונה,

חבל שלא חיכינו וטיפלנו לפני ואני בטוחה שהרבה זוגות בגיל תיכון

גם מצטלקים מקשרים כאלו חבל אם הוא בעלך הוא שלך

אני פחדתי שהוא יברח לי הוא לא ברח

בעלי ואני היינו חברים כמה שנים לפני החתונה, כשבמהלכן נפרדנו וחזרנו המון פעמים כי ידענו שזה לא אידיאלי קשר בגיל תיכון, ומצד שני היה מאוד קשה לחתוך.

אז נכון שהתחתנו בסוף אבל אני חושבת שבאופן כללי זה לא מומלץ. זה קשה, מבלבל, לוקח הרבה כוחות נפשיים ועוד ועוד. נכון שזו אהבת נעורים יפה, אבל אני באמת מאמינה שאת הבעל שלך את תפגשי בכל מקרה, גם אם לא תכנסי לקשר בגיל התיכון.

כמו שכתבו לך לפני - זהו גיל שבו הבניה העצמית היא הכי חשובה, והיא גם הכי תורמת לקשר הזוגי העתידי.

 

בהצלחה מתוקה!

1. אם יש לך שאלה כנראה שאהבה אינה בשמים וא"כ אין טעם להדליק בכוח ניצוץ שלא יכול להפוך למדורה .

2. לאלו המדברים בשם ההלכה שאלתי איזו בעיה הלכתית יש אם היא תטבול לנדתה ותיחד אותו אליה ותקח גלולות למניעת הריון?

3. בציונות הדתית מנסים לתת מענה ע"פ ההלכה לכל דבר למה שלא נקח את רעיון סעיף 2.

4. לפי התורה מותר לאדם להתגרש מאשתו אפילו אם רק מצא אחרת נאה ממנה, ומה עם החשש לזכרונות מנישואין קודמים.

5. בכל זאת אני מצטרף לכל הממליצים לחכות עד סמוך לגיל הנישואין בנתיים אפשר לאהוב מאד חברה את חברתה וחבר את חברו, ולהתפלל ל-ה שבבוא העת יתן לנו אהבה עולמית ומתפרצת.

יש איסור שנקרא פנויה. לא שמעת עליו?

לדעת הרמב"ם הוא איסור דאו', ולדעת הרמב"ן הוא דרבנן

 

אם התכוונת לפילגש - למעשה גם זה אסור לפי הרמב"ם מדאו', והפוסקים מאז הרמב"ם אוסרים את זה

 

ואסור עפ"י הלכה להתגרש מאשה אם מצא אחרת נאה הימנה. זה דעת ר' עקיבא ולא נפסק כמותו.

מותר להתגרש רק אם הבעל והאשה רבים

לק"י

שאם איש מסוגל לחשוב שיש אשה שהיא יותר יפה מאשתו, אז..

זה גמרא בסוף גיטין

לא הגבתי בפליאה על הדברים עצמם..

כאשר האיש והאשה מיוחדים זה לזו ספק אם יש איסור דרבנן, אבל חשוב להדגיש שאיסור נדה הוא בכרת גם בפנויה לגבי פלגש בצנעה יעיין כבודו ולהלכה נפסק כרבי עקיבא!

שאסור גם ביחדה - שולחן ערוך אה"ע סי' כ"ו ס"א

שלפי הרמב"ם גם פילגש היא איסור דאורייתא - רמ"א שם

 

ולגבי פסק הלכה כרבי עקיבא 

טור אה"ע סי' קי"ט ס"ב, ט"ז שם סק"ג, באה"ט שם סק"ג שפסקו להלכה דלא כר"ע אלא כבית הלל, ואסו לגרשה אם מצא נאה הימנה

ועיין מה שהאריךבזה הרב עובדיה יוסף זצ"ל בטהרת הבית ח"ב פי"ב סל,ב (עמ' קע"ז והלאה)

2. הזוי לגמרי.

4. לא נכון, וגם היה נכון מזבח  מזיל דמעות על אדם כזה.

יש כאלה שהמזבח רוקד כשהם מתגרשים

איך חותכים בלי ייסורי מצפון?

(מה שעלול לגרום לאחר זמן מה-לחזרה לקשר, וניתוק וחוזר חלילה..)

 

בשכל מבינים שזה הדבר הנכון,

אבל הרגש מסרב להסכים.

 

יש בזה כמה דברים.

ראשית את חייבת לדעת שזה מהלך קשה ומר
את תעברי במקום של חושך וכאב
כדי להגיע לאור, לקרבת ה׳,
זה התחום בחיים שיש בו הכי הרבה
קושי בהתנתקות מהרע
והכי הרבה אור בהתחברות אל ה׳

תפנימי שזו דרך שאת חייבת להתוכנן אליה,
זו עבודה שאת זקוקה לכלים כדי לעשות אותה
להשקיע בזה זמן ומחשבה.


קודם כל צריך שהשכל יקבל את זה
במאה אחוז. תחפשי אצלך בלב למה
זה לא נכון להיפרד, ואת ה"תשובות" האלה
תציפי ותיתמודדי, תמצאי להן תשובה(מוזמנת לאישי).

תפתחי ספרים, תראי שכתוב שם את האיסורים
שמכריחים אותך להיפרד, כשרואים את זה
כתוב זה יותר נכנס ללב.

תקראי בספרי מוסר (ממליץ על "ראשית חכמה" אם את באיזור אני מוכן להשאיל לך) על השכר והעונש של מי שחוטא/נשמר בדברים הללו.

תשבי עם עצמך לבד ובשקט, תפנימי את המהלך שהחלטת לבצע, תדמייני את עצמך עושה אותו
תחושי את הקושיות השכליות שמתעוררות לך
תחושי את הקשיים שפוגעים בך
ותכיני לכולם מענה מבעוד מועד.

תתפללי הרבה אל ועם ה׳ שיתן לך כח.

תמצאי תמיכה מחברה או רב למהלך.

לק"י

בהצלחה! והחלטות נכונות

עד כמה קשר בגיל הזה מפריע בעתיד?
נניח שהיה לי חבר וזה.. ולא התחתנו. אז כשאני יהיה עם בעלי זה באמת ממש יפריע לי, כמו שכולם אומרים?
וזה משנה אם לא שומרים נגיעה? כאילו, כמה זה יפריע למישו אם לא שמרתי נגיעה בגיל הזה? זה באמת דןפק חיי נישואים?

 

 

היו לי קשרים לפני בעלי, ולא שמרתי בהם נגיעה.

 

ודווקא מתוך זה שהייתי עם כמה בחורים אני יודעת, שבחרתי את הכי טוב והכי מתאים לי.

 

לעומת זאת מי שהיה כל החיים שלו רק עם בן אדם אחד

 

א. לעולם יהיה עסוק במחשבות, מה היה קורה, ואיך זה להיות עם מישהי אחרת (ואני מכירה הרבה בינ"שים כאלה, בני 24 נשואים פלוס שתיים, שמקנאים בחברים שלהם שחוו חוויות שונות עם בנות שהם מעולם לא יחוו)

 

ב. הבחירה שלו לא נעשתה מבין הכי טוב, אלא בחירה מתוך אופציה יחידה, כי זה כל מה שהם הכירו כשהיו בני 20. 

 

היחידה שאי פעם הכרתי זו אשת
ואני כל כך שמח על זה!
וכל מה שכתבת זה הבל

אני הייתי בקשר רק עם בעלי (מדברת על שמירת נגיעה)
ואני ממש לא חושבת מה היה אם..

אז אל תכלילי בבקשה ואל תדברי כאילו זה תורה מסיני וכולם ככה.
תודה.


ואגב, כל התפיסה של "מה היה אם" זה בעצם דורש ממך להתנסות עם כל הגברים בעולם ורק אח"כ להחליט..
היית עם כמה בנים לפני בעלך? איך את בטוחה שהחלטת טוב? אולי הבנים שהיית איתם לא מייצגים בכלל? אולי הטוב שלך עוד מחכה לך איי שם מעבר לפינה? מאיפה הביטחון הזה בבעלך?

איזה גישה.. תנמיד להסתכל מאחורי הכתף. באמת..

אם כבר-להפך-
אדם שהיה עם אחרים יטה יותר להשוות את המציאות הנוכחית שלו לקודמת.
זה לא מוסיף אושר.

אל תאמיני למה שכותבת כאן המסיתה הזו שמכנה עצמה "הולכת בחצות"..

 

הטובה שלך, היא הדבר האחרון שמענין אותה, כמו שראינו גם בתגובותיה למצוקות של אחרים כאן.

 

ואם "לא שומרים נגיעה" - אז מלבד האיסור שבכך, וגם השחיתות המוסרית, זה יהרוס לך. באחריות גמורה. וגם לבחור.

 

ומי שאומרת לך שזה "לא מפריע", וההיפך, זה רק מראה כמה הראש מעוות.

 

ההיפך - ממש כיף שיש בראש עוד מישהו חוץ מהבעל, ושהיו איתו חוויות ראשוניות שלא עם הבעל...

 

בעל שזה לא מפריע לו - זו לא "ליבראליות", זו בעיה בנורמליות.

 

אשה ש"לא מפריע לה", לא כי עבדה על עצמה אלא סתם.. זה פשוט ויתור מראש על פאזה מסויימת של נישואין. גישה רובוטית.

 

יש משפחות שגם "לא מפריע" להם שמידי פעם בוגדים זה בזה..

 

זה לא מתחיל ממעלה, אלא פשוט רף נמוך מראש של מה זה נישואין.

 

 

אדם שקם בבוקר בשבת ומדליק לעצמו רדיו, הוא אדם שעובר על ההלכה, אבל הוא נורמטיבי לחלוטין.

 

גם זוג רווקים שמחזיקים ידיים, עוברים על ההלכה, אבל הם נורמטיביים לחלוטין.

 

 

אי קיום הלכה, יש בה עברה דתית. אבל היא לא הופכת אנשים למושחתים מוסרית ולא בריאים בנפשם.

ההפך רוב הזוגיות הנורמטיבית בעולם בנויה על המודל שבו אנשים יוצאים עם כמה בני זוג, מפתחים קשרים רומנטיים עם מגע ובסוף מתחתנים. נכון זה לא הלכתי, אבל אין בזה שום דבר מושחת או לא נורמטיבי.

 

התנזרות ממין עד גיל מבוגר (לרווק) היא הלכתית מאוד, אבל היא בהחלט לא נורמטיבית.

 

ואולי מספיק עם הדמגוגיה של "אצלנו זוגיות מחזיקה מעמד, אצלם יש גרושין"

 

גם בפקיסטן ובאירו ובסעודיה אחוז הגרושים הוא אפסי, האם זה מעיד על אושר בנישואים, או שזה פשוט מעיד על כך שגרושין הם סוג של טאבו חברתי. ככל שחברה שמרנית ופטריאכלית יותר כך אחוז הגרושין יורד.. אצל הבדואים איו גרושין, האם זה מעיד על אושר הנשים ואיכות הנישואים, או על זה שהאפשרות פשוט לא קיימת.

 

דתיים מתגרשים פחות, לא בגלל שיש נישואים יותר מוצלחים, אלא פשוט בגלל שזה בהרבה יותר קשה חברתית להתגרש, ולכן גם אם קשה מאוד צריך לחרוק שיניים ולסבול. ואילו בעולם הליברלי יש לגיטימיות לכך שלא חייבים לסבול בנישואים קשים.

 

בכל מקרה בפעם המאה, אני מבינה שאנחנו חלוקים הלכתית ודתית. אבל תפסיק לקרוא למי שלא מתנהג כמוך (רוב מוחלט שלך אוכלוסיית ישראל) סוטים, מעוותים, לא נורמלים.

 

להדליק קומקום בשבת בבוקר זה לא הלכתי, אבל זה נורמאלי, הבנת ? זו לא סטייה , זו לא שחיתות מוסרית.

 

 

 

 

 

 

זה שרוב העולם פועל כך אולי זה נורמטיבי לפי הסטטיסטיקות אבל זה לא אומר שזה טוב.

את מדגישה שוב ושוב שמה שכולם עושים זה בהכרח נורמטיבי ובהכרח טוב.

 

זו טעות.

אדם מאמין יודע שההלכה והדרישות האלוקיות הן בהכרח לטובתו.

ואם מצווה על אדם להתנזר ממין לפני החתונה (בניגוד לשאר העולם שפועל ככה, ששוב זה לא אומר שזה נכון!!) אנחנו יודעים שזה מה שטוב לנו ונכון לנו.

אז כן, כל מה שההפך מזה הוא לא בריא ולא טוב, מעוות ולפעמים אפילו מושחת (בגידות למשל)

 

 

ובאמת, דיי לדמגוגיה.

אין לי מושג באיזה חברה את גרה שבה כל מי ששומר על ההלכה הוא מתוסכל, חברה אומללה מאוד מסתבר..

אני גרה בחברה דוסית חיובית. (מפתיע, אה?)

שבה אנשים לא מתגרשים כי הם אוהבים

וגם אם יש משברים בזוגיות הם לא ממהרים לפרק את החבילה (ולא בגלל שזה קשה חברתית להתגרש. מאיפה הבאת את זה?) אלא בגלל שאנחנו מאמינים שיש משהו בזיווג שהוא משמים ושיש בנישואים יותר מאשר תאוות בשר ותחושת הנאה אלא בניית בית יהודי בישראל והקמת משפחה ולידת ילדים. ולכן מנסים לעבוד על בעיות ולא ישר להכריז על פירוק.

הכי קל לפרק.

בוא נעזוב הכל וגמרנו.

הרבה יותר מאתגר (ולרוב מביא לתוצאות חיוביות יותר לכולם) זה להשאר ולעבוד על זה ורק באין אפשרות אחרת, לפרק.

 

 

אני חייבת לציין משהו, מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד פתוחה לשמוע אנשים אחרים ודעות אחרות. יש לי מגוון חברות בכל הגוונים של הקשת הציבורית ואני חברה טובה של כולן.

אבל מה שאת עושה כאן זה לא להציג דעה שונה.

את פשוט מוחקת כל דעה אחרת ומציגה את המציאות כאילו אין לה אלטרנטיבה אחרת וזו המציאות האמיתית.

את טועה ומטעה.

( אני יודעת שגם כאלו שמגינים על הצד שאני כביכול מזדהה איתו פועלים כך גם, ואני לא מצדיקה אותם. אבל זה שהם לא בסדר לא מצדיק אותך)

את רוצה להציג דעה אחרת? בבקשה. אבל תעשי את זה באובייקטיביות ומבלי מידע שגוי (במכוון?). זה מוריד בהרבה מהמטרה שלך שאני אישית לא רואה אותה כהצקה ודווקאיות אלא פתיחת הראש של אנשים. (שזה דיון נוסף האם אפשר לעשות זאת במסגרת הזו)

ראשית - כדרכך קבוע, ציטטת מה שלא נאמר..

 

אני לא כתבתי "אצלנו זוגיות מחזיקה מעמד, אצלם יש גירושין". שקר.

 

אני כתבתי בתגובה על דברייך על "כאלה שהתחתנו דוסים ופתאום לא מבינים מה הם עושים יחד" (הכללה שקרית ומרושעת), שאני מכיר כנגד זה המון מהגישה "שלך", שבגלל שהדרך היא של פריצות, של אפס צניעות ביחס לבחורות, של הסתכלות על נישואין כדבר שיכול לבוא אחרי "סדרה" ובהרס מתיקות הראשוניות שלו - אז הם מתגרשים אחרי שנגמרת המוטיווציה הזולה. וציטטתי סטאטיסטיקה "משלהם".

 

אני לא הכללתי "אצלם". זה הסגנון שלך - ולכן את קוראת כך אצל אחרים. אז איפה הדמגוגיה? אצלך.

 

 

אי קיום הלכה, יש בה שני סוגים. יש כאלה שהאיסור הוא הלכתי ללא קשר לרגשות טבעיים שאמורים להיות אצל בני אדם.

 

גם בדברים כאלה, מאז שעם ישראל הושרש בהם, יש באי קיומם סוג של שחיתות מוסרית, גם אם לא במתכווין.

 

שבת שהובאה כדוגמה, היא ההתבטלות ממלאכה של עם ישראל כלפי ה', שמזכירה את היות העולם עולמו ועם מגמה מוסרית, וממילא היא המפתח לכל היחס אל העולם כעולם בעל תכלית ומגמה.  זה תפקיד שהוטל על עם ישראל, והוא מצביין את  אומתנו.

 

על כן ברור, שמי שמחלל שבת, יש בכך כפיות טובה כלפי ה' שברא את העולם ומחיה אותו באותו רגע שהוא פותח את הרדיו. יש בכך בגידה בייעוד של עם ישראל כלפי העולם כולו, כלפי צורתו המוסרית של האדם.

 

אם כולם היו כך - לא היה עם ישראל בעולם. יש דבר פחות מוסרי מזה?..

 

אלא מאי? שנכון שהוא לא מתכווין לכך ולא חושב על כך. אינו "רשע במזיד".

 

 

ויש דברים שהם שייכם למידות ותחושות בסיסיות מוסריות. כאלה שהיו נחלת כל העולם התרבותי עד לפני זמן לא רב.

 

והתורה מחנכת אותנו לשמר את התרבות והתחושות הבסיסיות הללו.

 

וענייני צניעות הם מסוג זה.

 

ועל כן, מי שאין לה בעיה לחשוף את גופה לפני מישהו זר, שאינו נשוי לה - בעיני זו לגמרי נכות מוסרית. מסכנות. היא כבר לעולם לא תחוש גם מה זה נישואין. גם אם תשלה את עצמה שכן. מי שלא חשה מה זה "לא נישואין". לא תחוש גם מה זה כן.

 

הדוגמאות ה"נורמטיביות" המעוותות שהבאת, הן אולי "נורמה סטאטיסטית". זו לא חוכמה גדולה. בשלטון התורכי הנורמה היתה לשלם שוחד. זה עדיין לא הופך את זה ל"נורמלי" וישר במובן האנושי.

 

מי שאיבד את תחושת השונות העדינה בין המינים, אות שמירת המרחק שכתוצאה מכך, שלא להוזיל, ואיבד את תחושת מה עושים הנישואין ומחוייבותם - שינוי במציאות ממש - וחושב ש"נורמה" זה לגעת אלו באלו, ולעבור כמה בני זוג בזנות (למה "לייפות"?... "קשרים רומנטיים עם מגע".. זנות ופריצות.  במובן הכי פשוט), אז הוא נכה. 

 

התורה בעניינים אלו מחנכת אותנו להישאר אותנו עם הנורמליות הפנימית, עם הרגישות הבסיסית, עם הצניעות.

 

זה לא "הלכה אבל לא מוסר". וכדאי לא לדבר "בשם ההלכה" על מה שלא יודעים. גם אם את כותבת ביוהרה מגוחכת, "הבנת?"... משל היית המשך ישיר של משה רבנו..

 

[אני לא כתבתי כלל על "פחות גירושין אצל הדתיים", כל שאיני מחוייב להתייחס. כבר ציינתי שאת בקביעות מגלה את האג'נדות-הלעומתיות שלך ע"י כך שאת כותבת בשם אחרים (כבר כמה פעמים ולא רק בשמי) את מה שאת רוצה לתקוף...  אבל שוב עיוותת: בעולם הדתי לא "צריך לחרוק שיניים ולסבול גם אם קשה מאד".. וכנגד "בעולם הליברלי" הנישואין לא באים רק כש"קשה מאד" אלא גם כי הנישואין זה דבר "קל" מאד אצל לא מעט שם  ולא פלא - אחרי שעברו "כמה וכמה" לפניהם, כ"שיטתך הנאורה" (מבחיל!)....  אז מה זה נישואין, עוד אחת/ד ב"סריה"?.. רחמנות]

 

אז אנחנו לא רק "חלוקים הלכתית" כמו שנוח לך להציג... הרבה מעבר לכך.

 

ולא תשימי שוב בפי (כבר חדלתי לספור..) שכל האחרים "סוטים".. הרי את המילה הזו כתבתי בהמשך לכך שהסברת שחוסר הצניעות שאת דוגלת בה כנורמה היא "דתיות עמוקה יותר"... אז אמרתי שגם הסוטים ש"מייצרים" היום "משפחה חדשה", אומרים שמשפחתיותם עמוקה יותר. דוגמה לאיך אפשר לומר ההיפך בדיוק מהמושג. ע"י מילים..

 

 

ואכן, קרבה יתרה בין המינים ללא נישואין היא מעוותת (לא אפסיק לומר. להיפך - אגביר. הרי את מנסה להרוס לנערות טהורות בהרבה מגישתך, את היופי והתום שהן חשות באופן טבעי, ולהסביר להם ש"לא, זה רק הלכתי"... זה עצמו מעשה עברייני. לא פלא שכבר אינך חשה בכך..).

 

וזה ש"הרבה עושים" אינה ראיה. פעם היה אחרת גם אצל גויים (ציטטתי לעיל ספר של פסיכולוג בריטי). דבר שתלוי בבני נוער בגיל ההתבגרות, אם אין מי שיעזור להם, יחנך, וכל המדיה מלאה בפריצות - זה לא ראיה לנורמליות ויושר.

 

בעולם העתיק (שאת כ"כ אוהבת להזכיר כנגד..), היו "נורמות" מאד מעוותות אנושית. הגישה שלך רוצה להחזיר אותנו לסדום. לא - אנחנו כאן. ב"ה.