יצאתי עם בנים, מעדות שונות, מראה שונה, אופי אחר.
ועכשיו 3 שנים אחרי תחילת התהליך, נגמר לי הכוח.
אנשים פוסלים אותי בלי להכיר, ובפגישה הראשונה הם מאוד נרתעים, זה בד"כ לא ממשיך לפגישה שנייה.
וגם אם זה ממשיך לפגישה שנייה זה נגמר שם.
וימים שלמים ישבתי בבית ועשיתי חשבון נפש.
שאלתי אנשים שאני מכירה, ביררת וחקרתי.
ואחרי ששאלתי אפילו שניים מהמדויטים שיצאתי איתם, קיבלתי תשובה אחת ויחידה: "את מושלמת, את אשת חיל. הייתי רוצה מישהי כמוך אבל את....אתיופית"
אז נכון שאני מעלה את זה הרבה, אבל הדבר הזה כ"כ משפיל. כ"כ מאכזב. כ"כ קשה.
ואחרי שגם בנים אתיופים מעדיפים לא להתחתן עם אתיופיות, הברירה היחידה היא להרים ידיים ולא לרצות להתחתן.
(מנטליות לא מתקבלת כי המשפחה שלי ואני בכלל לא אתיופים אמיתיים, חוץ מצבע העור)
אנחנו גזענים, ושום דבר לא יעזור.
אנחנו חיים עפ"י סטיגמות.
והייתי צריכה לפרוק כבר!

אין לי מה לומר..


