ולא יודעת אם זה נכון לגביך,

אבל גם אני לא הייתי אוהבת ש"יורים" לעברי שאלות ואני לא יותר מידי ביישנית.

כששואלים שאלות זה נשמע קצת כמו ראיון ואז השני יכול לסגת אחורה, להירתע ולא ליזום.

הייתי אומרת, תזרום, תדברו בכיף ותוך כדי אפשר להשחיל מה שתרצה.

צריך לעשות את זה בחכמה.

שוב, אני לא יודעת אם זה המיקרה.

תספר מה יצא בסוף

נראה לי שאתה קצת היסטרי (לא להיעלב!)

מותר שיהיו שתיקות לפעמים...לא צריך לדבר כל הזמן.

נראה לי שאחרי פגישה שלישית (וגם קודם), אפשר לדבר על נושאים שהם לא איפה-למדת-מה-עשית-בשירות-לאומי-איך-קוראים-לאבא וכו'.

אפשר לספר חוויות, דברים שקרו לך היום, מחשבות שלך על איך לכבוש את העולם ועוד.

ככה תוכל מדי פעם גם לשאול "...ומה את חושבת?" או לתת לה את המקום לספר גם.

לא *לשאול שאלות*, אלא לנסות לעבור מהמקום הזה למקום של ניסיון לשתף כמה שיותר ולאפשר גם לצד השני לשתף.

אני לא מכירה אותך, אבל אולי הקצב שלה שונה משלך ואתה לא משאיר לה מקום...?

ובאמת לא כדאי שתרגיז את הפמיניסטיות.

מפספס את הנקודה

אתה לא בא לשאול שאלות, אלא ליצור שיח הדדי.

אם נוצר מצב שבו X רק שואל ו-Y רק עונה, זה לא הדדי.

לכן, לדעתי כדאי להתחיל מלספר על חוויה שקרתה לך היום / השבוע / השנה / בכלל.

תו"כ יעלו כל מיני נושאים לדיון, אסוציאציות שלכם, שאלות (אבל תו"כ! לא באופן יזום) והשיחה תתפתח.

אני חושבת שמתוך חוויות / צורת דיבור / סיפורים על דברים שהוא עבר בחיים, אפשר ללמוד הרבה הרבה יותר על האדם - מאשר תשובות לשאלות מסוימות שלי.

רוב האנשים יודעים ואוהבים לדבר על עצמם ועל החיים שלהם, כשהם מרגישים בנוח.

ושוב, גם אם יש שקט - זה לא נורא. לפעמים אפילו כיף.

תלוי עם מי.

צריך לדעת לאפשר גם את זה ולא לפחד מזה.

כל מה שכתבתי הוא לענ"ד בלבד. לקחת את זה בפרופורציות הנכונות...

בהצלחה!

אני לא מתחקר ואני לא סובל שמתחקרים אותי,

אני חושב שזה רק פוגע בבניית הזוגיות, לא בריא ולא טבעי.

היא מעוניינת להכיר אותך בלי כל השאלות המלאכותיות האלה,

והתשובות העוד יותר מלאכותיות שתענה לה.

אפשר גם להכיר אנשים בלי כל התחקורים האלה, צריך רק מעט סבלנות.

ולענ"ד, זה דווקא הפוך, בגלל כל המלאכותיות סביב התחקיר, אתה לא מכיר באמת לעומק את האדם המתוחקר.

אני לא פוסל שאלות במקרה שיש שתיקה, אבל בשני תנאים:

א. שמטרת השאלה היא לא ליצור טריגר לקשר.

ב. שזה לא יהפוך לרצף שאלות מתחקרות.

כל מילה 

ואת חושבת שהתשובות שהוא נותן לך אמיתיות לגמרי???

ואת חושבת שאדם יכול בכלל להגדיר לך מה בדיוק הוא רוצה???

90% מזה, זה אינטואיציה וקשה מאד מאד להגדיר את זה, וודאי לא תחת חקירה!

כי זה ליצור בפגישות הראשונות, אווירה לא נעימה + חוסר אמון וחוסר ביטחון בקשר.

אני מעדיף להתחיל קשר באווירה טובה, ומקסימום הציפיות יפלו.

מאשר מראש ליצור קשר עם אווירה לא בריאה, ואח"כ לנסות לתקן את זה.

(הרבה פעמים גם כשיש פוטנציאל, הנזק הוא כבר כמעט בלתי-הפיך!)

היא כדי ליצור טריגר לקשר, אז אנחנו מאד לא מסכימים.

אם המטרה שלהם זה כדי להתעניין באמת ובתמים בדעות שלו, אז אין לי בעיה.

יש מקום להתגמש במקרה שכבר יש לך נקודה שמחשידה אותך שאתם לא מתאימים בגללה,

שזה לגיטימי לברר אותה באופן של דיון (כל עוד זה לא תחקיר).

אבל ליצור דיון כדי להציף נקודות שיכולות לא להתאים, אני חושב שבסופו של דבר את פוגעת בעצמך.

כי במקרה שתכירי מישהו שיתאים לך, את מכניסה את עצמך מראש לבעיה קריטית שתאלצי לתקן.

לא אמרתי שהשאלות שלך מגיעות מחוסר אמון, מה שאני אומר זה שהן יוצרות חוסר אמון.

רוני60 אמרת שאפשר להכיר בלי כל השאלות והתחקורים בהתחלה-אז מה אתה מציע במקום זה?

כמה זמן לוקח לך לזהות לאלו אנשים יהיה לך נוח להתחבר ולאלו לא? (תשובה: 10 דק' למהירי החלטה, ועד יום-יומיים למתקשים.)

וב99% מהפעמים עושים זאת בלי שאתה מתחקר את האנשים.

ודווקא זה שזה לא מתבצע באמצעות תחקיר, זה מה שעוזר להתחברות מהירה.

ולעניין הפרקטיקה אתה שואל איך?

יש אלף דרכים להתחיל קשר, וזה תלוי בעיקר ברמת הפתיחות, הזרימה וההקשבה שלך ושלה.

בד"כ אני מתחיל עם חוויה שקרתה לי לאחרונה, ומשם השיחה אמורה לזרום באופן אסוצייטיבי.

כלומר ב95% מהפעמים החוויה שסיפרת תעלה לך או לה אסואציה כלשהי, וככה תעברו לנושא הבא...

ועם הזמן עולות כל מיני סיטואציות עם קונפליקטים, ואז מתחילים להתדיין.

וכשיש שתיקה, אז יש כל מיני אופציות, (אביא מעט דוגמאות, אבל יש הרבה.)

אפשר להעלות חוויה נוספת, להציע להחליף מקום או אפשר לשאול אותה שאלה שלא מהווה טריגר לקשר.

(למשל "מה אתה אוהב לעשות?" זוהי דוגמה לשאלה שכמעט תמיד באה כדי להוות טריגר לקשר.

לעומת זאת, התעניינות בעבודה/לימודים שלה - זה בד"כ שאלות שאין להן מטרה להוות טריגר לקשר.)

אני חושב שב2-3 פגישות הראשונות אתה צריך לצאת עם הנתונים הבאים:

האם המראה החיצוני מרתיע אותך, האם אתה מתחבר לסגנון הדיבור,

האם היא מעניינת אותך, התרשמות כללית מאד לגבי הרמה הדתית,

האם נעים לך להיות בחברתה, התרשמות כללית מאד לגבי סגנון החיים,

האם יש ביניכם שיח הדדי, והאם יש פוטנציאל עתידי לכימיה משותפת.

כל הנקודות לעיל אינן מצריכות תחקור (בכוונה הדגשתי בחלק מהדברים את המילים "כללית מאד"),

והתשובה להן היא בד"כ אינטואיטיבית וסובייקטיבית לך בלבד, והתיחקור רק יפריע לאינטואיציה שלך לפעול.

בד"כ בתחקור אתה תקבל התרשמות מפורטת (אבל לא אמינה לדעתי) לגבי הרמה הדתית וסגנון החיים,

מראה חיצוני לא קשור לעניין התחקור, ולגבי שאר הדברים התחקור יפריע מאד לאינטואיציה שלך לבחון אותם.

לאחר 2-3 פגישות כבר אמור להיווצר אמון כלשהו, ומשם כל זוג לוקח את הקשר לכיוונים שונים.

[לא נעים לי לקלקל את התמיכה הגורפת, אבל בכל זאת..]

במהלך שנות שהותי במערכת החינוך [יסודי והלאה], היו אנשים ש"גיליתי" אותם אחר תקופה ממושכת, אחר בניגוד לרושם הראשוני שקיבלתי עליהם, [שלפחות בחלק מהמקרים היה לו באמת ביסוס של היבט מסוים באישיות].

מה ההשלכות של זה לענייננו? איני יודע. 

אבל,

א. גם את האלה שאתה מכיר לאחר תקופה ממושכת, זה לא באמצעות תחקיר.

ב. כאן אתה נפגש עם מישהי אחד על אחד, כך שאתה אמור "לגלות" אותה יחסית מהר.

אבל נכון שמה שכתבתי אינו מחייב, אלא זוהי דרכי שלי.

חבל רק שאני בפועל נפגש עם מעט מאד בנות שמוכנות ללכת בדרך זו,

לרוב, אני מוצא את עצמי תחת חקירה צולבת כבר באמצע הדייט הראשון.

מעצבן

וואי, אני כל כך מזדהה, אבל מהצד השני. בדרך כלל יוצא לי לדבר מעט מאוד בפגישות הראשונות וכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי למה אני לא מצליחה לעלות נושאים לדיון או לשוחח כמו שצריך על הנושאים שהועלו...

נראה לי שלכל אחת יש את הסיבות שלה. אצלי בדרך כלל השקט נובע או בגלל נימוס- שהבחור מדבר בלי לעצור ולא נעים לי להפריע באמצע (ככה זה כשגדלים בחו"ל...) ואז גם כשהוא כן עושה הפסקה קצרה, אני עדיין עסוקה בלעבד את כל המידע החדש שקיבלתי...ולפעמים זה נובע באמת מביישנות/חוסר ההיכרות...

בשני המקרים, אם הבחור יעצור וישתוק מידי פעם, יש סיכוי גבוה יותר שאעלה נושאים ואשתתף בשיחה כמו שצריך.

אני לא יודעת למה היא שותקת, אבל אולי שווה לנסות ליצור רגעים של שקט בפגישה הבאה? יכול להיות שאם תשאל אותה פחות שאלות, היא תרגיש שעליה לקחת קצת פיקוד ולדבר, כדי למנוע שתיקה מביכה...

הלוואי וזה היה אפשרי 

אבל לכל אחד יש את האישיות שה' נתן, ובע"ה

ונמצא את הדרך הנכונה להתקדם...

תודה רבה לכולם על העצות , מבטיח בלנ"ד שאקח את הדברים לתשומת ליבי..

שנית - קצת לתקן את העליהום , אני ממש לא חושב ש"תחקרתי" , אני לא זוכר את תוכן השיחה האחרונה (טלפונית) שהייתה, אך אני זוכר שהעלתי חוויות שונות מהיום שעבר , לאחר כמה ניסיונות כושלים , הבנתי שאם היא לא מעלה נושאים דומים אצלה כנראה שאני חופר לה יותר מדיי זה לא מעניין אותה, ושיניתי את הנושא מהר לתחביבים שלה, שיחה ישירה על עצמה , כמעט ולא הייתה.. מעל שעה אני  מעלה נושאים ,וכבר נגמרים לי הנושאים.. כבייני"ש - היו לי שתי אפשרויות להבין את הסיטאוציה-

א. היא רומזת שזה לא רציני

ב. היא מתביישת מאוד לעלות נושאים/מתביישת ממני

וכאן התמרון הוא העניין הבעייתי מצד אחד אם הייתי שותק הרבה זמן הייתי מביך אותה שכן היא מתביישת לעלות נושאים מצד שני אני לא בדיוק הבנתי לאן היא חותרת.. 

אולי שווה שתשאל אותה בצורה ישירה מה היא חושבת על הקשר? יכול להיות שזה יתפתח לשיחה...

[אלא אם כן זה יביך אותה? אני לא מכירה אותה אז קשה לי לדעת...]

ובקשר לנושאים שהיא לא מגיבה עליהם, שגורמים לך לחשוב שאולי חפרת- אולי גם פה הייתי מציעה, אם עוד לא ניסית, 

לשאול בצורה ישירה "גם לך היה מקרה דומה?" ולקוות שהתשובה תהיה יותר מ "כן" או "לא". אם זה עניין של בושה,

אולי משפט כמו "אם את מעדיפה לא להגיד אז אל תגידי" יכול דווקא לעזור להיפתח...

נשמע שאתה עושה הרבה מאמצים כדי שהיא תרגיש בנח, כל הכבוד על הרגישות

תודה רבה

ב"ה
אבל אולי פשוט תשאל אותה שאלות פתוחות, כמו: "אז איך היה היום בלימודים / בעבודה...?"
וכך היא תשתף בכמות שנח לה ואיך שנח לה.
גם לא תרגיש כמו חוקר
וגם תבחון עם עצמך האם זה ביישנות או תהליך טבעי.
 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!