2. בכוונה. בתנאי שיש תנאים בטוחים. (מזרון שטוח ולא רך מדי, סדין מתוח. המיטה צמודה טוב לקיר.)

יש טענות שזה דווקא בטוח יותר מלהשכיב אותו רחוק מאמא. (איפה בהתהוות? )

יותר מפחיד שהוא רחוק ממני.

1. אני אישית משכיבה על הבטן. בעיקר כשהוא לידי.

ללינה משותפת בטיחותית:

http://img1.tapuz.co.il/forums/32478323.pdf

תיהנו!

אני שמה על הגב, אם מתהפך לא הופכת

הוא ישן רק במיטה שלו

רק מה גורם לך לחשוב שמי שלא מסתמכת על מכשירים אלא על הנחיות אחרות היא לא חושבת על טובת הקטנטנים?

אבל זה לא בהכרח הופך את דעתך לנכונה בלעדית.

לינה משותפת, במיטת ההורים לא הוכחה כמסוכנת יותר. יתכן שלהפך- במקרים מסוימים היא יכולה למנוע מוות בעריסה. במדינות שבהן מקובל לישון עם ההורים אחוזי המקרים של מוות בעריסה הם מאוד מאוד נמוכים, הרבה יותר נמוכים מאשר המקרים בארצות המערב שבהן לתינוק יש מיטה משלו.

לגבי השכבה על הבטן- אין ספק שזו הנחיה לגרמה לירידה משמעותית במקרים של מוות בעריסה. יחד עם זאת, יש עוד גורמים שעליהם משום מה פחות מתריעים. למשל- תזונה מתמ"ל ולא הנקה, השכבה בחדר אחר ולא ליד האם.

אז  בבקשה, לפני שאת טוענת לחסר אחריות של אמהות פה, כדאי לך לדעת שיש כאן אמהות מנוסות, מלומדות ובקיאות. ולא פחות אחראיות ממך.

רק רציתי להבהיר שאי אפשר לקרוא למי שלא פועלת ע"פ ההנחיות הללו "לא אחראית".

אם את רוצה להעמיק, את יכולה להאזין להרצאה הזאת על החשיבה שמאחורי ההנחיות, מפי פרופסור ארטור אידלמן. בגדול נראה שהמצב הוא כזה:

שינה עם ההורים *מעלה סיכון למות עריסה* כשאחד ההורים מעשן (אפילו אם הוא לעולם לא מעשן בחדר השינה, ואפילו אם מתקלח ומחליף בגדים לפני שנכנס לחדר. זה מאוד רציני, ההשפעה של עישון ), או משתמש בסמים או באלכוהול; כשהמזרן במיטת ההורים רך, כשהסדין במיטת ההורים לא מהודק, כשיש להם במיטה שמיכת פוך והרבה כריות.

שינה עם ההורים *מורידה סיכון למות עריסה* (כלומר בטוחה יותר משינה נפרדת) כשהתנאים הנ"ל לא מתקיימים, ובעיקר כשמדובר בתינוק יונק.

משרד הבריאות נמצא במלכוד, כי אם ייתן הנחיה מורכבת מדי הסיכוי שיישמו אותה קטן (אפילו להנחיות הפשוטות מאוד שלו הרבה הורים לא מודעים), ולכן כנראה בחר להתייחס למצב הנפוץ יותר, שבו מתקיימים לפחות חלק מהתנאים שהופכים את השינה המשותפת למסוכנת יותר. כיוון שאצלנו ב"ה אין עישון ויש הנקה, בחרתי להקפיד ששאר התנאים יתקיימו אצלנו, כך ששינה משותפת אצלנו היא בטוחה יותר משינה נפרדת, ואנחנו נהנים ממנה מאוד (לחלק מהלילה).

1. לדעתי אין בעיה אם גם את ערה וכל כמה זמן בודקת מה אתו

2. זה קורה לכולנו מרוב עייפות אני הייתי שמה כרית/ כרית הנקה מסביבי ואז אם נרדמים התינוק יותר גבוה  ולך קשה לזוז

וחוץ  מזה האינסטינקט חזק ומיד מתעוררים מכל פיפס

בהצלחה

בלילה כבר אין כח וסבלנות לנענע את המיטה...

(במיוחד שהיא כל כך סקרנית...על הבטן היא לא רואה הרבה ונרדמת כמעט מיד....)

יש פעמים שאני מרדימה על הבטן והופכת אחרי כמה דקות...

אבל אז לפעמים היא מתעוררת...

אהה ותודה על התגובות 

יש לי שלושה בנים

את כולם הרדמתי על הבטן בהתחלה. בהמשך זרמתי עם ההעדפות שלהם.

כל ילד והסגנון שלו.

באופן כללי אני לא מקפידה על הכללים של משרד כלשהו בגידול ילדי ובחיים בכלל.

אני משתדלת להיות קשובה לאינטואיציה שלי כאם וכאדם

וזו העיצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך.

תלכי עם הלב שלך, תראי מה נכון לך, מה נכון לילד

ותתרכזי באמירות ועיצות שמחזקות את הבטחון שלך

ומאפשרות לך למצוא את דרכך שלך.

ואולי לא כדאי לתת במה בלב שלך להפחדות למינהן.

אם הדברים שכתבתי מהדהדים לך

אני גם רוצה להמליץ על ספר שאני אוהבת:

"תינוקות באופן טבעי" אפשר להזמין באינטרנט.

הצלחה רבה, ותהני מהדרך

האמת היא שבחלק ניכר מהזמן הילדים נרדמו עלי, במנשא

זה נח במיוחד כשהם פצפונים. לשיקולך

עם התינוק אחרי הנקה.זה כיף ומקל אך בהחלט סכנה וכך גם שינה על הבטן.

שווה שיהיה פחות נוח אך גם פחותמסוכן

כדאי לארגן מראש תנאים בטיחותיים לשינה משותפת.

אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

אבל לא יודעת אם שולחים להם חדש כשמשנים

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

ממש מדמיינת את הבאסה...

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

הוא נקרא משומשו והוא מאוד טעים

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

אין את זה בכל חנות אבל ראיתי ביש חסד ובויקטורי

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

אצלנו בן 7 ובן 9 נהנים מאודדד מאותיות לילדים.

לק"י

@אוהבת את השבת אני זוכרת נכון שאת חרדית?

כי אם את מחפשת משהו חרדי, אז הוא לא.

אבל תכלס פורום זה מבלבל...

לק"י

אולי מישהי עם ניק שמזכיר לי אותך.

כי דוקא אותך אני זוכרת יחסית...

יכולה לפרטאם יש לך כוח?

אצלנו מנויים לנפלאות ומאוד נהנים

קראתי בעצמי כשהייתי ילדה וממש אהבתי.

עיתון דת''לי, מגיע פעמיים בחודש, עם תוכן מגוון (פעם בחודש מגיע איתו מגזין טבע).

וללמד אותה לבלוע..

שטיפת ידיים טוב טוב אחרי שירותים, לגזור ציפורניים, להוריד סוכר מהתפריט..

אני קונה קלינתול בחנות טבע(זה שמן גרעיני דלעת) אבל אם היא תסכים לאכול את הגרעינים דלעת(לא קלויים) זה הכי טוב שיש

וגם שום

אפשר לשים בתחתון זה עוזר ממש

אם יש לך אומץ להכניס שן הכי קטנטונת שיש עם שמן זית

לשים לב שהקליפה שלימה שלא תקבל כויה

ולהכניס כמו נר אקמול

אצלי ממגר לא פחות טוב מוורמוקס

אצלי עזר מאד להפחית סוכר. לא טוטלית, לא הצלחתי

אבל השתדלנו להמעיט בממתקים

היה יעיל יותר, לא רק לתולעים

עוזר ממש!

ולכבס מצעים ומגבת בהרתחה.

חושבת שיש גם משהו שקשור לשמן אתרי הדס למרוח באזור אבל לא זוכרת מדוייק. מניחה שבמקומות שמוכרים (כמו ניצת הדובדבן) ידעו לומר יותר במדויק

אם תקראי את העלון תראי שיש שם כל מיני סוגי תולעים 🤮🤢 ולכל סוג צריך לתת באופן אחר.

התולעים הרגילים בדכ לא רואים אותם בטישו

אם זה נראה בטשיו כנראה זה סוג אחר יותר עמיד ויותר גדול

היה פעם לאחותי סוגכזה שממש ראו באסלה אחרי יציאות

לפעמים זה עדין ולא בולט

אבל מגרד עד שהוא נרגע מתחדש עובר..

אז לא חושבת שיכול להיות שנשרפתי

מצלצל לי משהו שיכול להיות קשור לתפקודי כבד.. כדאי להתייעץ עם אחות.

(ויכול להיות גם לא כמובן..(

עם מניעה ובדיוק קיבלתי מחזור...

או סכין לא על עור רטוב?

לפעמים הגירוד נגרם מיובש.

בידיים ובהמשך גם ברגליים אחרי שהות בחום השמש גם אם לא ישירה.

הייתי אצל רופאי עור ומה לא.

בסוף גיליתי שספריי הגנה (השקוף של סקין גארד) פשוט מרגיע לי את הגרד לגמרי. התחלתי לרסס כל פעם שגירד לי וכמובן לפני יציאה. הקלה של החיים.

היה לאחותי, כדאי לפנות לרופא

הוא בצבע? או שקוף?

לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.

היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש

אבל כשהיה שלילי לא היה כלום

אני האמת לא רואה שום פס

אבל גם אם את רואה משהו אפור או בלי צבע זה בכל מקרה לא חיובי

בעז''ה מקווה בשבילך שבקרוב

אני ארבעה ימים לפני ווסת

הלוואי בקרוב אמן ואמן

יכול להיות קשור

מה תפסידי...

הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים

אז זה לקחת לרופא חדש

ואני לא מכירה באיזור ככ

אז זה לקוות שניפול טוב

לא חוויה מדהימה

סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור

היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?

וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים

כל מיני

עד שברוך השם עלינו על הסיבה

לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי

אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה

אבל שווה להתיעץ עם רופא

תבקשו בדיקת צואה

היה לכמה מהילדים שלי

היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…

אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת

בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה

הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.

אולי יעזור לכם גם

אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂

תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅

אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)

בבית לא ככ

בגן בעיקר

שותה הרבה זה כן

אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים

הייתי פונה לרופא.

לבקש בדיקת צואה פשוט

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

כל הריון יותר גרוע מהשני

המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף

זה קשהההה בטירוף!

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

אפשר להעיף חצי מהסוכר פלוס לעבור לקמח מלא ולבחור מתכונים פחות מזיקים.

אנחנו מכינים לשבת ואם נשאר הם מסיימים וזהו. לא חובה שתמיד יהיה זמין אני לא חושבת שזה יוצר חסכים. אם אין בכלל בבית ואז יוצאים ומתנפלים זה נכון.

הילדים שלי מקבלים במסגרות וגם אצל אמא שלי לפעמים זבל של סוכריות וגומי. אבל הם יודעים שאני לא אקנה את זה לבית. זה מספיק חשיפה בעיני למשל. והלוואי שגם זה לא היה.

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

אני לא שם עכשיו כבר לצערי. אבל בגדול הפסקה דרמטית לשבועיים ממש ממש עוזרת. זה קשה בטירוף ממש כמו כל גמילה. אבל אח''כ מאוד מאזן ואפשר להחזיר מתוק יחסית סביר (עוגיות כוסמין עם שיבולת שועל ושוקולד 70 אחוז עם מות סבירה של סוכר או משהו מתוק אחר, יש מתכונים ברשת) במידה ונגיד פעם ביום.

חוץ מזה צריך לוודא שאוכלים מספיק חלבון ושותים מספיק מים, אחרת הגוף מחפש מלאי אנרגיה ושובע מידיים ולא יודע לאותת שזה בא לפצות על דברים אחרים שהוא זקוק להם. פחמימות כמה שיותר מלאות ומורכבות. סוכר אפילו גם של פרי לאכול יחד עם חלבון או שומן בריא כמו יוגורט או אגוזים. כי ככה זה נספג באופן יותר מאוזן מבחינת הסוכר ואיטי בגוף.

לאכול מסודר. כולל ארוחות ביניים לפי הצורך. אבל לא להיכנס לרצף נשנוש.

אמרת סלט נגיד, זה באמת לא משביע. תוסיפי חלבון טוב ופחממה מלאה. אם אח''כ עולה לך החשק למתוק תשתי תה מהחליטות בלי קפאין, תסיחי את הדעת, תאכלי קרח. כאלה.

גם להוציא אויבים מהבית. אנחנו לא עשויות מברזל.

וגם פעילות גופנית לגמרי מאזנת את כל המרדף אחרי מתוק. וחשובה בטירוף לבריאות ולטווח הרחוק.

זה כמובן שינוי גדול ואורח חיים. אפשר לקחת לכל שבוע משימה. או להרשם למסגרת תומכת בתשלום, תשלום זה עובד לבני אנוש מה נעשה... ולדעתי שזה קשה. אבל אפשרי! היום אני לא מצליחה אבל עשיתי את זה וירדתי מלא ב''ה. צריכה שוב... צריך להחליט מכל הלב. לא להיבהל מנפילות. לא לומר נפלתי אז כבר לא משנה ולהמשיך ליפול עוד ועוד. נפלתי, בסדר, ממשיכה הלאה.

אני אכלתי בעבר מלא סוכר.

כשהילדים התחילו לאכול היה לי חשוב שלא יאכלו כמוני, התחלנו לאכול הרבה יותר בריא בבית.

כרגע אוכלת כל יום אחרי שישנים פינוק מתוק..

ולמרוץ שהורדתי מלא, כשאני חושבת על המלחמה האחרונה שהיתה - קושי הגדול הראשון היה כמובן לרדת למקלט עם כל התראה (אחרת לא היינו מספיקים) והשני שלא היה תמיד את השקט שלי למתוק בלילה.