אני לא נוטה לדפדף יותר מידי בעלוני השבת.. לפעמים זה מרגיש לי כמו עיתון עם קצת דברי תורה.. וידוע שעיתונים בכלל ופרסומות בפרט בעיתיים לקריאה בשבת... גם עולם קטן נכלל בניהם.. אבל אני כן "משתדל" לקרוא את השו"ת סמס שלפעמים גורם לי לחייך והרבה פעמים מפתיע אותי בחידוש מרענן. לפעמים נוחת עלי "יצר" לקרוא טיפה יותר כמו השבת.. אז הפכתי את העלון.. משמיים הכווינו אותי למהלך הזה. כי ב"ה קיבלתי חיזוק עצום!! אז אחרי שחפרתי לכם בהקדמה הזאת אני אשתף אתכם מה שקראתי ומקווה שכל אחד/ת יהנה כמוני.
"מחכה לך"
אמיץ ויקר שלי. אני לא יודעת מי אתה כרגע, אבל אני יודעת שאת רוב החיים שלנו נחיה יחד. ואני נלחמת למעננו: למען הבית הקדוש שאני רוצה שנבנה,למען הקשר הראשוני והטהור שאני רוצה שיהיה בינינו. את כל כוחותי אני מגייסת למלחמה על הבית שלנו, משתדלת להישאר תמימה, לשמור את העיניים שלי טהורות מכל הטומאה המטורפת שקיימת היום כמעט בכל מקום.
נלחמת ובוחרת לא ללבוש את הבגד הזה שאני אוהבת ולא לפזר את השיער ולא להוסיף סמיילי למסרון - כי את הקשר האמיתי אני רוצה לבנות רק איתך. נלחמת לשמור את היופי שלי, החיצוני והפנימי, רק לקשר העמוק שנבנה יחד. נופלת וקמה ומתחבטת אם המעשה הזה צנוע, ואם זה נכון, ואיך להתנהג בישב"צים, והאם זה מה שה' רוצה ממני, וכמה ולמה ואיך אפשר לעמוד בכל כך הרבה נסיונות ואם זה שווה את המאמץ הבלתי אפשרי ומחליטה שכן. בשביל המטרה, בשביל הבית שלי ושלךאני קמה ואוספת את הכוחות וממשיכה להילחם.
תמיד אומרים לי שהמלחמה שלך קשה הרבה יותר, אז תתחזק יקר ובוא נמשיך להילחם אף על פי שבדור שלנו זה נראה לא אפשרי. גם אם נפלת, אני סולחת, אבל תאסוף כוח ותקום, בשבילי, בשבילנו. כל הכאבים, הבלבולים והייסורים שעוברים עלינו עכשיו, במלחמה הזו, שווים בשביל הבית שנבנה יחד. אני בטוחה שאנחנו עושים הרבה נחת רוח לה' יתברך. באהבה גדולה.
מבקש שתפרסמו.. נותן הרבה כוח! לרגע עלה לי מחשבה לכתוב חזרה.. אבל וויתרתי לבנתיים 
)
