פשוט מניחים אכן, שהיא לא עם עדינות שהם רוצים מבחורה.

להגיד ש"בציבור שלנו, מחנכים לפסול", מלבד שזה שקר והוצאת שם רע, גם לא יעזור לך לכלום, וה"נחמות של הבל" שמי שמתאים לא יפסול על זה, לא תעזורנה לך הרבה לדעתי.  

כי יכול להיות שהוא דווקא כן..

למה?  כי מה אדם ממוצע מבין שזה "התאגרפות"?  נותנת מכות למישהי אחרת..  נו, אז הוא לא רוצה מישהי שמסוגלת לזה. זה נראה לו גס ופראי. בצדק.

כולם יודעים שמי שמתאמן בסיף, אינו באמת דוקר את חברו, אבל איגרוף - מן הסתם ראו פעם איזו תמונה של שני מתאגרפים חובטים זה בזה..

לכן, אם את רוצה לא רק "לנחם את עצמך" אלא למצוא מישהו טוב שיבין עם זה שכדברייך "זה כ"כ לא נכון" שיש בכך איבוד הנשיות, ואת סוברת שלא מבינים נכון במה מדובר בכלל - כדאי שתסבירי במה מדובר לפני שהאדם יודע את ה"פלומבה" של מה שאת עוסקת בו.

(או שזו שאלה היפוטתית?)

נשיות בכל קנה מידה.

זה סוג של אימון כייפי, לא מבינה מה הבעיה בזה.

אבל לדוסים יש בעיות עם כל דבר.

אם תנסי להסתכל מהצד-

זה נראה לפעמים שהחינוך הוא לבדוק על מה ניתן לפסול.

אז אל תתרגשי מזה, סתם שטויות, הבל הבלים.

(שאת מתאגרפת...)

אני אגיד את הקלישאה הידועה- את באמת רוצה לצאת עם מישהו שיפסול אותך על זה שאת מתאגרפת?

בעיה שלו! יש לך דרך טובה לסנן.

בהצלחה

כמה שנים? וואו. כל הכבוד על ההשקעה.

תמיד יהיו סיבות למה לא. כל אחד עם הסיבות שלו.

תהיי את.

אמיתית עם עצמך ועם הסביבה.

הקב"ה דואג לך.

שימי לב שבחרת באגרוף כהגדרת זהות - "אני מתאגרפת".

הפכת את הפעולה לתיאור ואפילו לשם עצם (מי שהרים ידיים כאן שירים יד).

זה מאוד מאוד שונה לעומת בחורה שהיא א... ב... ג... וגם עוסקת לפעמים באגרוף.

יש עוד בחירה אחת שמגיעה אחרי כל הבחירות שעשית בחיים של מה לעשות, איפה ללמוד וכו' -

איך להגדיר את עצמך.

בהצלחה.

המתאגרפת..

ואני אסביר - כמו שאמרו כאן, הסטיגמה הרווחת היא, כנראה, שבת שמתאגרפת זה כבר מוריד לה חלק מה"נשיות", ולכן בנים רבים באופן אוטומטי יירתעו מזה בלי לבדוק לגופה של הצעה ושל הבחורה.

בדיוק כמו, לדעתי, שבנות רבות תפסולנה כמעט מראש הצעות שמציעים להן בחור צעיר מהן (ואני לא מתכוון צעיר בכמה חודשים אלא יותר) - כי הן אוטומטיות חושבות על הסטיגמה הרווחת שזה בטוח אומר שהבחור "צעעעעעעעעעירררר" במלוא מובן המילה ושאין ספק שהיא תהיה הרבה הרבה הרבה יותר בוגרת ממנו ולכן זה בטטטטטטוווווווחחחחחחח לא יתאים - ולכן בנות רבות באופן אוטומטי יירתעו מהצעה כזאת, בלי לבדוק לגופה של הצעה ושל הבחור.

האם אני מצדיק את שתי ההתנהגויות למעלה, הן של הבנים, והן של הבנות? לא. אלא, זאת המציאות, והלוואי שהייתה אחרת. 

כל טוב, ב"הצלחה, ובעזרת ה' תמצאי בזמנו ובעיתו את האחד שלך שיאהב אותך כמתאגרפת מכף רגל ועד בוקס (רק תיזהרי לא להכניע אותו יותר מידי במכות כשתתגוששו אחרי החתונה מידי פעם בצחוק )

!מכריז ואומר!. כל עוד מעשיה לשם שמיים ולשם נפש בריאה בגוף בריא שתעשה כטוב בעיניה..

.

זה לא נשי. זהו.

הבת שלי (3) אומרת שהיא מחפדת

וכמו שכתבתי בשרשור האחר: הרבה מתנות= כסף של הבחור= יכולת כלכלית לעזוב לימודים ועבודה= לשבת בבית ולגדל 10 ילדים בשמחה ובכיף.

ובכלל אומרים שכל הבעיות של ילדים זה בגלל אמהות קרייריסטיות.

אז בהחלט שווה להישאר בבית ולגדל אותם, וצריך גב כלכלי... ואם יש לו כסף למתנות...

אבל אשתי לא מסכימה ללמד אותי

אשתו

בא לי ללמוד איגרוף....

כל כך לא סובל את הגישה של זה... פשוט מכות, כמעט בלי מחשבה, כמה תנועות בסיסיות, פשוט חוסר איזון מוחלט...

שלא לדבר על נוקשות ביציבה, עבודת רגליים חלשה, אפילו האיגרוף היותר מלא, קיק-בוקס ותאילנדי, ממש עבודה

כנגד הגוף, נוקשות כזו של הגב והמותן, וגם הגישה - פרונטליות מזעזעת, כל-כך לא שייך לרחוב, פשוט ספורט זירתי.

סליחה- יש דברים כל-כך הרבה יותר איכותיים ללמוד כאומנות לחימה, ואני מדבר על אומנות ברמה של אומנות לא לחימת

זירה ולא לחימת רחוב, אומנויות שהופכות את הגוף לכלי מדהים של תנועה, יציבה וגמישות... חשיבה כל-כך מקובעת כמו 

של איגרוף, פשוט לא יוצרת כלי אומנות, אולי כלי נשק, וגם זה לא תמיד...

טוב, סוף פריקה...

אם זה בא ממקום שהוא קצת גברי באופי, וישנן בנות כאלה - אז זה באמת דבר שלא מתאים לכל אחד, אבל מאוד מיוחד בפני עצמו. אולם אם זה בא ממקום אחר - שווה בדיקה גם לאותם שקצת נראה להם פחות שייך..

זה כמו שאנשים ששומעים על סיגנון המוזיקה שאני אוהת לשמוע הם מסתכלים עלי מוזר , או כשאמרתי לדודה שלי שלפעמים אני נהנית לשמוע מוזיקה "מזרחית" (אייל גולן וכדומה-זה לא באמת מזרחי) היא התחלחלה.

או בגלל שזה נשמע להם קשוח מידי שזה סוג של נגזרת ללא מכירים.

שלא יודעת להגן על עצמה...

<צ>

(רוצה להעביר לי קצת מאהבת האגרוף שלך? בעלי היה מאושר אם הייתי לומדת קצת הגנה עצמית ואומנויות לחימה..)

תחפשי בחורים פתוחים יותר, פחות שוביניסטיים-מקובעים (בכללי יעזור לך בחיים )

או כאלו שבעצמם לומדים אומנות לחימה כזו או אחרת.. (או בלט )

כלומר - כמעט שלא יכולות להיות לה שימושים מעשיים בשטח. זה לא אומנות לחימה שאתה יכול להשתמש בה כל כך ברחוב, בניגוד, למשל, לקראטה, או לג'ודו, שבהן מלמדים אותך בין היתר הגנה עצמית בתנאי רחוב, תקיפה וכו' (יצא לי ללמוד פעם שנה אחת אומנות לחימה אצל אלוף  אירופה 7 שנים באחד מהמקצועות - קראטה אם איני טועה. מישהו מטורף מבחינת היכולות שלו, דאן 7...). 

אגרוף זה יותר, כמו שאמרו מעלי, לחימה זירתית שבנויה בעיקר לזירה. סתם ככה ברחוב אתה לא תוכל לתת אגרופים ומכות כמו שלמדת באיגרוף, אם אין לך ידע נוסף בעוד אומנות לחימה - התקפתית או הגנתית. זה לא יעבוד, לפחות לא מול מישהו שבקיא באומנות אחרת/יודע קצת לתת מכות בזירת רחוב.

אשה שמתאמנת באגרוף= מישהי עם אינסטינקטים שהתגובה הראשונה שלה למצב של פחד זה תקיפה ולא קפיאה.

מישהי עם כושר סביר שמסוגלת להתמודד עם בנ"א שלא למד בעצמו אומנות לחימה.

אחת הבעיות כיום היא שהרבה בנות נרמטיביות- גם לא בכושר מינימלי וגם סיכוי סביר שהתגובה שלהן במקרה של תקיפה או אפילו הטרדה באמצע אוטובוס מלא אנשים- תהיה קפיאה. (תכל'ס- אני גם לא בכושר וגם מצאתי את עצמי כבר מגיבה בקפיאה בתור תגובה ראשונית.)

אז נכון שמול אדם בגודל מקרר עם חגורה שחורה בג'ודו זה לא יעזור לה, אבל מול סתם סוטה באוטובוס\בתחנה\בחנות ריקה ששולח ידיים ומטריד- זה בחלט מועיל. (וביננו, יש הרבה יותר מהסוג השני. תראה לי אשה אחת דוסית ככל שתהיה שלא נתקלה במקרה כזה או דומה...)

במקום שהחברה שלנו תעודד נשים להתאמן ולהיות בכושר ולדעת לשמור על עצמן- היא משדרת להן שזה לא ראוי ולא נשי ושישבו בשקט. מקסימום ינסו להתכער כי זה בטח כי הן יפות מדי... 

(ושוב- אני אישית לבושתי לא למדתי, אני שונאת פעילות פיזית מאומצת ולא מוצאת את הכוחות להכריח את עצמי ללמוד את זה..)

איגרוף מצריך הרבה תנאים חיצוניים שאין בעולם האמיתי, כמו מרחב, גישה פרונטלית לתוקף ולא תמיד מוכיח את עצמו 

מול מישהו שמוכן גם לבעוט, לשרוט, ולתפוס אותך.

מול רוב התקיפות של סוטים כל תגובה אחרת מלבד פחד מועילה, כל התנגדות תגרום למחשבה שנייה.

מסכים איתך בכל העניין של הגנה עצמית, רצוי ונכון שנשים ידעו להגן על עצמן, חבל שהחברה מראה את זה כשלילי.

בתור ספורט...

להישען על הגבר

[היה לי פעם איזה קשר שכזה,

וכן זה מלחיץ...]

נ.ב יש גם בנים מוכים!!!

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!