[אזהרה!!! לא לבעלי/ות לב חלש!!!]

אל תבכי ילדתי:

אל תבכי
אני בוכה בשבילך
אל תדעי
ברחי אל תוך עצמך

ילדה קטנה
מזמן היית
קטנה נשארת
עת בחושך בכית

כה לבד נשארת
ואין שום מרגוע
עיינך ששטן ראו
נוצרות את הרוע

שבילי חיים נעלמים
לקחו גם את חייך
עתה רחוק נודדת
מחפשת את אחיך

עיינים משוטטות
רעב שאין לו שובע
רוצח אכזר
גופך החליט לגדוע

וליבך שנדם
עוד ישוב ויפרח
וקולך שאבד
בדם ליבך יזרח

טללים נובלים:

טללים נופלים
עצים נובלים
עודך בין הצלילים

רצים ודחופים
יגעים מתרפסים
מנתצים שברי אלילים

שדים מן העבר
בקרקע שחורה
פורצים בעלטה מן הבקיע

שירים מושרים
בעמק, בהרים
מחפשים ולא יודעים מרגוע

ועייניך שהביטו וראו
בעין המוות חזו
מחפשים טיפה של מפלט

אך האושר חמק,
נגמר ואבד
ואיש, שום איש לא קלט

מבעד לשאול הערות
עייניך נפקחות בבעתה
חלומך לוט בערפל

וגופך שנלקח
נשאר מפוחד
אי שם בצד האפל

זהויות:

זהויות
שונות חיות בתוכך
את רוצה לחשוף
לגלות את אישיותך

רצונות ותחושת
רגעים,דמיונות
מבול של צבעים מסחררים

נסיונות,נפילות
תשוקות ודמעות
זה הכל משחק של חיים

והזרע שהרקיב
עוד ישוב ויפרוץ
ילבב בצבעים מרהיבים

והלב שנדם
עוד ישוב ויפרח
ירטיט מיתרים רדומים

וניגון אז יושר
ינפץ היגון
 שלכת החורף יגדע
ומנגד ישיב,
האויב הידיד
את אש האהבה

את:

כמגדלור נישא בחשיכה
את עמדת שם יחפה
כעלי שלכת נופלים
עייניך צופות למרחקים

והרוח לחשה לך
אז ברכות
על ילדות שחלף כבר זמנה

הילדה שהיית
עתה לא תשוב
נשארה בדודה וזנוחה

אמת:

ראיתי את כתפיה רוטטות בבכי,שמעתי את לחישותיה הרכות

בכיותיה הרכות, הקטועות, חדרו לתוך נבכי נשמתי

רכנתי קרוב אליה ועטפתי אותה במילותיי

לחשתי לה מילים, מילים של רוח

הם לא מבינים אמרתי לה

זה לא שהם רעים הם פשוט לא מסוגלים להכיל

וכדי לפצות על בורותם, הם מפנים את חציהם כלפייך

קל להם יותר לתלות את האשמה בך

נוח להם לטאטא את האמת אל מתחת לשטיח

אל תאמיני להם לחשתי-התחננתי

הם לא רואים את שאני ראיתי ועודני רואה

את הזוהר, את היופי שקורן ממך מתוכך

את האושר שמאיר את פני כל מי שמסביבך

את העומק שבך, את קווי הנפש שבוקעים מעייניך

היא הרימה את פניה, שתי עיניה הכבויות ניבטו למולי

האם אתה באמת מאמין בכך?

האם רואה אתה את שהם אינם רואים?

שאלה-זעקה

מילותיה נישאו ברוח, הרחק הרחק ממעל

חצו הרים ואגמים הרים ועננים

דבר לא עצר את מעופם של מילותיה

וקולה כמו צבר עוצמה מרגע לרגע

העוצמה שכה חסרה לה עצמה

ועד עתה מוסיף קולה להלך בעולם

נושא את שאלתה

בזעקה אילמת.

היי שקטה:

היי שקטה

היי לוחשת

היי בוכה

היי צוחקת

ילדה יפה ויחפה

הולכת, צוחקת

אל סוף יומה

התכסי בשמיכה

כסי ערוותך

מערומי גופך הביטי

חלף עוונך

בין רגע כחול

הפך לאדום

כניפוץ שברי כנפייך

כמו מקיץ מחלום

מי יתן לאדם עיינים

מי יסתכל ללבב

יבחין יחקור וינתח

את אושרך שאבד

דם ואש ותמרות עשן

עתידך לוטה בערפל

נחנקת מעשן חייך

נחנקת מאורו האפל

בורחת:

היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד

הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת

והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת

ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת

וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום

וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום

מכניס ולוקח

בזרוע בכוח

חודר וצורח

מקלל ובורח

משאיר אותה יתומה

זעקותיה קורעות הדממה

עיניה מביטות ניכוחה

כבויות מתות באימה

צל לחישות

נדמה כסופה

מבקש לדעת

קץ לסבלה

רוצה למות

לברוח אל עצמה

להעלם ולאבד

את טיפת הגיונה

ועוד שתי שירים שאני חושב שקשורים:

המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר

והיא הבטיחה לעצמה...

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר

והיא הבטיחה לעצמה...

באתר יד שניה

במדור 

דירה להשכיר

מסיבות מובנות

העדפנו בנות

ומייד קיבלנו

נזיפה חמורה

ה     ד      ר     ה!

הממ....

יש חובות להחזיר

המצב לא  שפיר

אין ברירה,

בא נעשה רשימה.

ראשונה היתה לי

אחריה היה צליל

הוא תובל

היא יובל

היא דניאל

(עם הכלבה גבריאל)

שתי חן

שני חן

(לא ביחד)

היא ריף

הוא אגם

היא אזוב

הוא נרקיס

גם היא.

(הגדיל לעשות

בחור בשם דין

שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין

עד שבן זוגו (בחור בשם קים)

יספיק להגיע מסין.....)

כשעברנו שנית

על כל הרשימה

נתקפנו בכאב ראש

איום ונורא,

לא הצלחנו פשוט

להבין,

מי הוא מה

עכשיו בדירה

זוג מקסים ממוסקבה;

הוא אברשה היא מאשה

לחתול קוראים סשה

החתולה היא נטאשה

וזו הבוחשת ב kasha

היא כמובן ...

סבתא באשה!

הם חזרו בתשובה

לפני פחות משנה

ומקפידים על מצוות בהידור.

וכדי לקיים זריזין מקדימין

הקימו סוכה באלול...

יציבה

חזקה

(היתה שם סופה!)

לא תימוט

לא תיפול

לעולם!

אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק

בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)

עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא

וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר

מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ

גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי

עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן

חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן

וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים‏ לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.

אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.

יש גם רגעים טובים

זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!

אויר פסגות גם ברחוב.

והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.

ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.

ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.

זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.

היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.

הם אינם. אפשר מעולם לא היו.

ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.

ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.

הידיעה הזאת, הקיימא.

שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.

ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.

אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.

כי מי יודע. מתי תיפול.

אתה חי בין תהום לתהום.

שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.

לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע,  מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.

רק כדי לצנוח שוב פנימה.

הוא נפל לאחור

שערו התמזג עם חולות

ועיניו הפקוחות

מעולם לא היו כה כחולות

כששמים ירדו לקראתו

לשמו היה צליל של

מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה

כך בדיוק 

הוא היה.

נער חלום

איש של אמת

איכותי ויפה וענוו

לא מאמינה

לא ייתכן

שהוא מת.

לאחר 120

משתוקקת לפגוש

את אמי, את אבי ושלוש חברות, 

מגיעים בשמחה לקראתי

ואותך

בארי.

“ביירון, עשית את שלך!”

עובד יישר את המשקף העגול על אפו הבולמוסי והביט בטיפות המים שניתכו בעוז על הרחוב הריק.

“אם מחר יגיע,” אמר ועצר לחשוב, “אם יגיע היום של המחר, מי יודע מה יקרה? אמרו בחדשות שמחר אלו הולכות להיות הכמויות הכי הכי קשות.”

כמה טיפות סוררות ניתזו מאדן החלון הפתוח למחצה ופגעו באפו, מותירות אותו לח וקריר. עובד זינק לאחור בבהלה.

“אם לא הולכים ככה רחוק, כמו שאני,” אמר אל החדר הריק, “שטיפים של מים נקבל, אמאל’ה!”

הוא נשאר על עומדו זמן מה, וכשהרגיש בטוח יותר, התקרב אל החלון בשנית, מיישר את המשקף על אפו שוב.

“מה זה הכמויות האלו? ביירון, תפסה אותנו חזק ביירון.”

הוא שמע את השם שניתן לסופה כמה פעמים בחדשות, ומאז היא קיבלה אישיות וצורה רוחנית מיוחדת. הוא שלף את האייפון עשר מהכיס והביט בשעון שבחלקו העליון של המסך בדאגה.

“רק שיהיה טוב, רק שאני אגיע בשלום לעבודה.”

אכן, המשמרת שלו עמדה להתחיל בעוד ארבעים דקות, והוא חיכה בקוצר רוח שביירון תירגע ותנוח.

“ביירון, עשית את שלך!” קרא ביתר שביעות רצון ויישר את גבו הכפוף.

הגשם הזכיר לו שיר ישן, אבל הוא לא הצליח להיזכר בדיוק איזה, אז הוא ניסה להתחיל לשיר בתקווה שייזכר בהמשך תוך כדי שירה.

“רעמים וברקים… נשמעים כמו… כמו…”

לא, זה לא נשמע נכון. כדאי לנסות שוב, הפעם במנגינה אחרת.

“רעמים וברקים בלילות הקרים… וביום הקר… בום טראח!”

עַל הַסְּטֶנְדֶּר יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָיו

מַצִּית כּוֹכָבַי

כּוֹכְבֵי מָרוֹם וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם

מְצִיצִים בּוֹ, מְעַלְעֵלִים

בְּדַפֵּי הַצָּהֹב הַצָּהֹב הַזֶּה

בָּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת

לֹא כּוֹכָב, לֹא חֲצִי סַהַר

רַק עַב חוֹלֵף

בְּשָׁמֶיךָ