זה לא יקרה גם עוד 100 פגישות..

זה נשמע כאילו את בכח מנסה לאהוב מה שאת בעצם לא אוהבת

בהחלט יש פעמים שבהם אין "התחברות" מלאה כבר בפגישה הראשונה, ועם התקדמות של כמה וכמה פגישות כשמכירים את האדם קצת יותר לעומק, ולא רק את הצד החיצוני - לאט לאט מקבלים פרופורציות והמראה החיצוני ג-ם תופסאת הפרופורציות הנכונות שלו, וג-ם יכול לעבור שינוי תפיסתי במוח של המדוייט/ת - כאשר לפתע הם רואים בו חן וכל מיני דברים שהיה קשה לזהות כאשר לא הכירו אותו מעבר למראה החיצוני ופרטים יבשים נטו.

אם על כל דבר שנוגד את תפיסת עולמך תענה אך ורק בקביעה האבסולוטית "התפשרות"- אין שום מקום לדיון איתך, מצטער.

ולעניין - לא, זה לא התפשרות. זה הבנה עמוקה יותר של המציאות. לא צריך "התאהבות ממבט ראשון" כמו שאתה מאמין - זוהי תפיסת עולמי שאני רואה מתגשמת אצל הרבה זוגות שבנתיים, להם יש בני ובנות זוג - ולך לא...

מהסיבה הפשוטה : איני יכול להתחתן עם עצמי וגם לא רוצה בכך

הבנה עמוקה של המציאות? מהי ההבנה העמוקה שלך?

אני מדבר איתך על נטו שידוך שרוצים שיצא ממנו משהו הלאה

להתחיל שידוך כשהמראה של בת או בן הזוג שלך לא מתאימים לך אין צורך להתקע על זה

יש מספיק בנות ועוד יציעו לך הרבה , שיהיה חיבור לך על זה

עזוב התפשרות או לא , שורה תחתונה היא לא מתחברת אחרי 5 פגישות

זהו סגרי עניין תמשיכי הלאה , מי צריך את הכאב ראש הזה

לא חייבים להתחבר מייד, קורה לא פעם שהפנימיות מצליחה להאיר לך גם את החיצוניות.

אבל נראה לי ששלוש פגישות זה כבר די והותר, כדי להחליט אם מתחברים למראה..

אם עד פגישה חמישית עדיין לא התחברת למראה, אז לדעתי וודאי אין טעם להמשיך..

וגם כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, כי הוא יכול בינתיים לפתח ציפיות וזה לא הוגן למרוח אותו על סיבה שהיא יחסית טכנית.

הרבה פעמים והרבה אנשים יעידו, שגם מראה חיצוני שבפגישה ראשונה לא התאים, עם המשך ההיכרות הפך למתאים מאוד.

אם יש תחושת דחייה ממש, זו בעיה שכנראה לא תיפתר בהמשך.

אני לא יודע כמה פגישות צריך, אין מספר קסם.

אבל אם קשה לך לפתח רגש בגלל המראה החיצוני אז זו בעיה שלא תיפתר מעצמה, עד כמה שאני מבין.

כתבתם שהמראה יכול להתאים לאחר כמה פגישות

ולאחר מכן קבעתם שה-5 פגישות זה די והותר

זה מה שכתבתי לה , 5 פגישות זה מספיק זמן למצוא חיבור למראה של בן הזוג

מסכים שלפעמיים זה לא בא ישר..והמראה יכול להתאים אבל גם זה מבחינתי סוג של התפשרות
 

סתרו את מה שאמרת "בפעם הראשונה" קרי- פגישה ראשונה.

ואמרו שצריך לתת לזה יותר זמן, אבל יש גבול.

זו לא סתירה.

הוא סוג של התפשרות ..ולא צריכים להתפשר בקטע כזה

במיוחד שהולכים לחיות עם בן הזוג לנצח

אם לא התחברת למראה חיצוני בפעם הראשונה זה לא יקרה גם עוד 100 פגישות..

זה נשמע כאילו את בכח מנסה לאהוב מה שאת בעצם לא אוהבת

ציטוט מדוייק שלך.

כלומר- אם בפגישה הראשונה לא אהבת את המראה, זה לא ישנה כלום ואת מנסה בכוח לאהוב משהו שאת לא אוהבת.

קח אחריות על מה שכתבת.

שאמרתי שזה לא יקרה עוד 100 פגישות

התכוונתי להגיד שזה לא יקרה בפן הבריא של העניין , כשמישהי רואה מישהו והיא אומרת אוקי אני מתחברת זה בריא

בהמשך אפשר לדעתי להתחבר למראה אבל זה אפשרי רק בפן של התפשרות מסויימת

וזו רק דעתי 
 

ואני אומר את זה מניסיון- 

יש פעמים שבהם המראה החיצוני לא מתאים כל-כך בהתחלה ובפגישה שנייה\שלישית - זה משתנה לגמרי והמראה

הוא יותר מבסדר.

ואפילו אם יש התפשרות בנושא הזה - יש כל-כך הרבה התפשרויות בזוגיות שזה בלתי אפשרי להתחתן בלי להתפשר,

אתה תהיה חייב להתפשר על משהו, השאלה על מה אתה מוכן להתפשר ומה לא.

לדוגמא- אם אתה  לא מוכן להתפשר על צבע שיער מסויים, אין לך טעם לצאת עם מישהי שאין לה את הצבע שיער הזה,

אבל אם זה לא מפריע לך, אז אין לך בעיה, גם אם צבע שיער אחר יותר "נראה לך" באופן ראשוני... 

וסתם לקחתי דוגמא מטופשת(או שלא, יש אנשים שזה יפריע להם מאוד)

ואתה יכול להגיד גם שאתה לא מוותר על עניינים אחרים- תרומה לקהילה\משפחה מיוחסת -כל קו שתבחר, המטרה

היא שיהיו כמה שפחות קווים אדומים, ככה יהיה לך יותר סיכוי למצוא מישהי שתתאים לך.

אבל ברור שאם יש מישהי שמחוץ לקו האדם שלך- אין לך טעם לצאת\להמשיך 

אולי עדיף באמת להתפשר(אם זה אפשרי באמת) על מראה חיצוני מסויים בשביל מידות טובות.

מה שאתה כתבת אני גם אומר חוץ מדבר אחד

שורה תחתונה שלך ,ציטוט מדוייק יש לציין:

"אולי עדיף באמת להתפשר(אם זה אפשרי באמת) על מראה חיצוני מסויים בשביל מידות טובות."

עם זה. אני לא מסכים.

להתפשר ואז מה? אחרי חודש להתגרש? אחלה החלטה

לא מתאימה לך? יש הרבה דגים בים , אין צורך להתפשר זה הכל
 

ממנה מה שאתה רוצה!!!

איך הגעת למסקנה הזו מתוך הדברים??

כשהוא אומר שיש מקום להתפשר על משהו שלא מוצא חן בעינייך

אתה מביא את עצמך למצב של גירושין בסופו של דבר , אם אחרי 5 פגישות היא לא מצליחה להתחבר

אז שתפסיק פה כי גם ככה קשה מאוד להתאהב במישהו שלא התחברת אליו , ואהבה זה הדבר הבסיסי שצריך לבנות איתו בית
 

אני לא מסכים איתך שזו דווקא התפשרות,

ואפילו אם יש התפשרות, הרבה פעמים היא מתמוססת מהר מאוד.

לא זוכר על מי מסופר שבאו אליו זוג שהבחור והבחורה רצו להתחתן אבל הבחור רצה שהיא תעשה ניתוח אף,

אז הרב אמר להם שיתחתנו ואם אחרי חצי שנה הבחור עדיין יתעקש שתעשה.

אחרי חצי שנה הרב חזר אליהם והבחור כבר לא זכר שזה הפריע לו.

קיצר - הרבה פעמים אנחנו עושים מעכבר הר, במיוחד בנושא הזה.

אם יש בעיה בקשר הרגשי בגלל זה- אני מסכים שזה לא טוב,

אם זה דוחה - אני מסכים שזה לא טוב,

אבל אם זה רק "בסדר" - הרבה  פעמים הבסדר הזה הופך להיות הדבר הכי יפה שפגשת,

כשאתה מכיר את הבן אדם ולא רק מתרשם ומשווה את החיצוניות שלו למושגי היופי שאתה מכיר

וחונכת עליהם.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.