סטייל כחלון, נראה לי - רק שגדעון סער להערכתי יתמודד בהמשך בתוך הליכוד עצמו ולא בהקמת מפלגה חיצונית - אולי הוא מקווה שבעתיד נתניהו ייפול ואז סער יוכל להסתער בחזרה לפוליטיקה בהתמודדות על ראשות הליכוד, לאחר תקופת התאוששות ב"חיים מחוץ לפוליטיקה"

ומסתבר שנתניהו לא סופר גם את הליכוד, ולראיה הוא לא הגיע לכנס באשקלון. בסבירות גבוהה יש לשער שנתניהו מכין את הרקע ואת הקרקע (הפוליטית) לרשימה בראשותו שתתחרה בליכוד.

נתניהו רוצה להרשם בדברי ימי הכנסת כראש הממשלה שכיהן בפועל במשך התקופה הארוכה ביותר. לפי זה דוד בן גוריון ירד למקום השני. 

היו ויש לו כמה עושי צרות: ריבלין, סער, דנון, פייגלין, ורגב. שני הראשונים בחוץ. פייגלין מיישר קו, כי המקורות שלו באשר לעתידו הפוליטי לא רעים בכלל. 

אפשרות שניה, שיפלג את הליכוד כאשר הרוב אצלו, וממילא הוא נשאר עם השם המקורי (של המפלגה) בהתאם לחוק.

אין בליכוד כיום מי שיאיים עליו כבר בקדנציה הקרובה.

כחלון שהיה המנצח הגדול מבחינת הציבור פרש, וסער שהיה מקום ראשון בשלושת הפריימריז האחרונים וזכה לאהדה מקיר לקיר עזב אף הוא. שאר הח"כים החזקים, קרי לימור לבנת חיים כ"ץ וישראל כ"ץ די מרוצים ממעמדם, ריבלין נהיה נשיא וסיים עם הליכוד, ארדן שטייניץ וסילבן מוחלשים מאוד וכל השאר סגני שרים או ללא תפקיד ביצועי ואל מעזים להרים את האף.

מי יתפלג מהליכוד- פייגלין? דנון? חוטובלי? רגב? הצחקת אותי. בלי הליכוד הם לא שווים מאומה.

בס"ד

ומצד שני אתה משער שנתניהו יקים מפלגה מתחרה בליכוד?

מצטער, אבל לא הבנתי אותך איך זה מסתדר?

בס"ד

"יש לשער שנתניהו מכין את הרקע ואת הקרקע (הפוליטית) לרשימה בראשותו שתתחרה בליכוד".

את המשקפיים שלו.

כ"כ לא בסגנון שלי!! 

אולי כבר שנה(נראה לי בתקופת הפריימריז בעבודה) דיברתי על אחד ההבדלים ההיסטורים בין הליכוד לעבודה (אני רק מציין שלמרות שבהיסטוריה של ה64 שנים קמו לא מעט מפלגות שטענו לכתר מפלגות שלטון ימניות או שמאלניות במקום הליכוד או העבודה ואף אחת לא שרדה את ההיסטוריה, ככה שהיסטורית הם המפלגות שלטון שלנו לטוב ולרע).

תחלופת יו"רים בליכוד יו"ר מכהן כימעט אף פעם לא יודח(היו כמה מקרים בודדים) לרוב היו"ר סיים את הקרירה פרש לבית ורק אז קם לו יורש. 

למבנה הפוליטי הזה יש יתרונות גדולים אבל גם חסרנות לדוגמא: יו"ר מפלגה בגיל 50, יוצא שיש לו לפחות 25 שנות כהונה..

המבנה הזה לא נותן לאנשים להתקדם בפוליטקה כי בכך אתה מדגל כמה דורות.

לדוגמא דור כחלון סער וארדן (שלהזכירכם בבחירות לכנסת ה17 עוד נחשבו צעירי הליכוד..).

לאדם כמו סער קשה מאוד להתנהל בליכוד, מצד אחד יש מעליו את היו"ר שכנראה לא יזוז משם בקרוב, מצד שני יש לו כבר מחנה פוליטי גדול מאוד, הוא כבר מתקרב לשיא הקרירה שלו ואין לו מה לעשות עם הכוח הזה.

אותו דבר כחלון(לכחלון היה גם מחנה לא רע בכלל בליכוד, אגב הרבה חפיפה בנהם חים כץ היה מאוד מקורב לכחלון היום נחשב מהמקורבים הגדולים לסער).

גם ארדן כבר היה עם רגל בחוץ, היה אמור להתמנות לשגריר ישראל באו"ם(כרגע זה בסימן שאלה, אני מאמין שנתניהו יעשה הכול כדי לשמור עליו ועל היציבות, בסיכוי גבוה שר הפנים, דבר שארדן אני מאמין יקח, מבחינת מחנות ארדן לא נמצא ברמה של סער וכחלון ולשבת בכסא שר הפנים שכל ראשי הרשויות מחזרים אותך יכול רק לעזור..)

כמובן שישנם גם שרים בכירים נוספים אבל גם הם כל אחד וסיבתו הוא לבנת שכבר כמה שנים בשחיקה או ישראל כץ שחושב שתחבורה יש לו עוד מה לתת.(במחשבה שניה אני לא בטוח שתוך תוכו הוא לא מצפה לקבל מביבי את הפנים לפני ארדן).

כמובן שביום פקודה נראה את כל החברים האלו חוזרים להאבק על הנהגת הליכוד, אבל עד אז הם ישארו בחוץ..

בשורה התחתונה הליכוד כרגע תקוע מבחינת קידומים מה שגורם לדור המבוגר יותר להתחיל לפרוש.(הצורה היותר בריאה לדעתי שבני אותו דור מתחרים בניה והטוב מכולם נבחר והשאר פורשים ונותנים לדור הבא להתחמם על הקוים).

אגב בימים אלו ממש יש כמה הצעות לועדת החוקה של הליכוד שיו"ר מפלגה אחריX קדנציות יצטרך רוב יותר גדול כדי להמשיך לכהן..

לגבי מה יקרה בתוך המפלגה, הימור שלי ארדן שר הפנים יריב לוין שר התקשורת. או הימור יותר מורכב יריב לוין מחיה את המשרד להגנת העורף שארדן סגר וגילה גמליאל מקבלת את התקשורת.

אם יתממש ההימור הראשון שלי גילה גמליאל תקבל איזה ועדה לכהן בה יו"ר(יתנו למישהו את ועדת הכנסת והיא תקבל את הועדה שלו).

הבחירות האלה לליכוד הן ההוכחה לכך שאין שום ערך דמוקרטי בפריימריז, למרבה הצער. התערבויות זרות של כוחות שבכלל לא מצביעים ליכוד בשילוב עם תעמולת אינטרסים פנימיים.

בס"ד

מצד אחד, שמעתי מכמה וכמה במערכת הפוליטית עד כמה מדובר באדם מקצוען ועשה עבודה מטורפת בועדת חוץ וביטחון. מצד שני, לאור כל הקדנציה, כמעט ולא היה אפשר לשמוע על העשייה שלו.

שמונת אלפים חרדים נצפו אתמול כשהם משלשלים את הטפסים שלהם לקלפיות. אף אחד מהם לא יצביע למחל, ורק הגיעו להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת.

ההוראות שקיבלו במפורש היו לדחוק את חובשי הכיפות הסרוגות למקומות לא ריאליים. וכך היה.

ההשלכות הקשות באמת, תהיינה על ניסיונות להרכיב את הקואליציה הבאה, אבל לא כאן המקום.

קלנר בחוץ, הלוי בחוץ, בוארון בחוץ...

שבהובלת נתניהו עובד עכשו על מתיחת פנים, ומשווק את עצמו כמפלגה חילונית תואמת ליברמן, אייזנקוט, בנט, ואולי גם גולן.

כדי לעשות איתם קואליציה.

הדתיים "המשיחיים" מפריעים ליעד שלו והוא מנפנף אותם בזה אחר זה.

בס"ד

בוארון שמונה רק לאחרונה למנהל השטח של המפלגה? קלנר? הלוי?

הוא כנראה מקום 33

לפי הסקרים של פילבר הוא בפנים, לפחות בתור נורווגי

ושאתי עטיה (המזכירה של חיים כץ!) קיבלה מכה קשה. אולי לא ניצחת אבל לגמרי קשה.

עבד בשקט על דברים נכונים. אבל זה היה צפוי שהוא לא יבחר. נכנס בקושי דרך המחוזות (חיפה נדמה לי) ועכשיו לא היה לו סיכוי.

אם זה מה שצריך כדי שהמחרימים יקבלו שגל

וזה מה שיציל אותנו מהימין שמימין לימין?

זה יציל גם מהשמאל שמשמאל לשמאל.

המחרימים למיניהם הם אלה שמעודדים הליכה לקצוות. הם אלה שיוצרים את הקצוות בפועל. מאיפה הקצה מקבל כוח אם לא מהידיעה שהחלק היחסי שלו גדל?

אבל אם לא תהיה לו ברירה הוא יקים ממשלת ימין (בהנחה כמובן שהימין ינצח)

כך היה גם אצל בגין, שמיר ושרון.

תמיד הם מרגישים צורך ב'כנף שמאל' או בתור 'הכשר', או בשביל לתרץ את כל החולשות של עצמם.

תמיד היתה לו זליגה שמאלה

אולי שמיר יכול להיות יוצא דופן

גם לא בטוח

מה זה 'ימין אמיתי', הרי אם הוא היה בראש של המפלגות שמימין לו, הן היו מתייתרות. כמובן, יש את הציר התורני.

אבל מעבר לכך, כדי שתהיה ממשלת 'ליכוד' ולא (במושגים של פעם, כדי לנטרל את הדיון הדתי) ממשלת 'התחיה' או 'מולדת' - שמיר היה צריך 'כנף שמאל'.

בגין שמיר שרון ונתניהו

לא בכדי שואף נתניהו לממשלה רחבה אם ישאר רלוונטי בתום ספירת הקולות בעוד כחודשיים וחצי.

קואליצית 64 התחילה ברגל שמאל. הסכינאי סמוטריץ' שסיים עם 7 מנדטים לא דרש ראשות ממשלה כמו מורו ורבו הנוכל, אבל לא דרש רחוק מזה, והמריץ את כל המועמדות האחרות להעלות את רף הדישות לגבהים מפחידים.

המשא ומתן הקואליציוני שהיה אמור להסתיים בתוך יומיים על בסיס שבת אחים גם יחד, הסתיים כעבור חודשיים, ביום האחרון שלפני העברת המנדט אל השמאל.

במהלך הקדנציה, מספר הפעמים שהממשלה נאלצה למשוך חוקים שהונחו על שולחן הכנסת, לא יספר מרוב.

בסופו של יום השלימה הממשלה את ימיה, כי לאף אחד מהניצים לא היה באמת לאן ללכת. זאת האמת הצרופה.

בסופו של יום, כל השותפות הקואליציונות מתייצבות לאמון נוסף של הבוחרים מעמדה של חולשה אלקטוראלית מובנית, למעט עוצמה יהודית, וגם זה נמצא בצריך עיון.

נתניהו שמדבר כאמור על ממשלה רחבה קורא את המפה טוב יותר מאחרים. התרחישים שהוא רואה לנגד עיניו הם ממשלת רוטציה, וסיבובי בחירות נוספים בין אחד לחמש.

נכון לעכשו, ובדגש על עכשו, קואליצית ימין מלא מלא אינה ריאלית אפילו מתמטית, למעט הנביא פילבר שחושב אחרת.

אגב פילבר, גם אם יהיו 62 מנדטים, כשיטתו, הפערים למפרע הם כל כך גדולים, מה שמחזיר את נתניהו ואותנו לאופצית הממשלה הרחבה.

הקואליציה הזאת עשתה הרבה יותר דברים טובים מכל קואליציה אחרת של נתניהו

כל שאר השותפות ובעיקר כל חברי הליכוד, דרשו מעל ומעבר. אבל איתן גיל ימציא קונספירציה, שהכל בגלל סמוטריץ' ועזבו עובדות.

אין הכחשה ממך שהקואליציה היוצאת האכילה את נתניהו מרורים, כל שותפה עשתה זאת בתורה, וגם אופוזיציה פנימית היתה לו. גלנט, ביתן, דלל, אדלשטיין, דנינו, והרשימה ארוכה.

נדרשה ממנו אקרובטיקה לא פשוטה כדי לא לפזר את הכנסת בטרם זמנה, ומנוי וגמור עימו שלא עוד.

שנתנו לגוטליב אחוזים גבוהים מכולם

זה יכול להיות מעניין

כל המביכים והליצנים שיורידו מנדטים מהליכוד.

אז מה זה לא עבד לי, ייחלתי לרשימה גרועה יותר וזה הכל.

מספרים אלו היו רק של ערבים, הבאתי אותם במיוחד לנגוע בלב אחינו בני ישראל השמאלנים שבמידה מסויימת חיי הערבים חשובים להם עוד יותר מחיי יהודים.

אבל היות וחשוב להם ולכולנו גם חיי יהודים, הנה מספרים של ההרוגים כולם יחד:

​מספר ההרוגים מפעולות איבה (יהודים וערבים יחד, בשקלול האוכלוסייה):

​גזרת עזה (איפה שעקרו את ההתנחלויות כדרישת השמאל) מול גזרת יו"ש (איפה שנשארו התנחלויות):

​פי 95 לרעת עזה.

השמאל לא הורג, אבל השמאלנות הורגת. ​ התיישבות יהודית מצילה חיים.

"רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".

בניגוד להזיות של פייגלין ולהסברים המלומדים של טמיר דורטל (שבגדול אני מעריך וחושב שהוא עושה עבודה חשובה) -

התפיסה של התורה והאופי של עם ישראל, הוא של גמילות חסדים לא רק כהתנדבות אישית, אלא כחלק מהd.n.a הנפשי.

התורה שלנו אינה כמו בדתות אחרות (בוודאי בנצרות-הפרוטסטנטית, שהולידה את התפיסה הליברטאנית בתחום המדיני) תורה פרטית של יחידים המקיימים תורה. התורה שלנו היא חוקה לאומית, של עם בארצו שכל מוסדותיו הציבוריים מתנהלים על פיה.

'המשפט' שבשבילו מעמידים מלך כלשון הרמב"ם, אין פירושו (כמו שהבין העם-הארץ פייגלין) דווקא דיני ממונות בין אדם לחבירו. 'משפט' בתורה כולל את כל מערכת החוקים שבתורה. חכמי ישראל שבכל הדורות, בהחלט התערבו גם בחיי הפרט ובוודאי ביחסים שבין אדם לחבירו - לא רק מצד ההלכה הפסוקה, אלא גם מצד "ועשית הישר והטוב".

ה'קופת צדקה' שהרמב"ם מזכיר שאין קהילה בלעדיה, אינה קופת צדקה (רק) התנדבותית, אלא קופה שלפי הצורך והיכולת - הקהילה כופה לתת וממשכנים בעל כורחו את מי שלא רוצה לתת. כיום מדינת ישראל היא הקהילה ובהחלט זכותה וחובת לדאוג ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.

כמובן 'אין לך דבר שאין לו מקום'. בהחלט גם התפיסה הזאת באה לעולם לדייק אותנו, יש לנו מה ללמוד מכל תפיסה. כל האמור לעיל, לא אומר שצריך להחזיק מערכת בירוקרטית מסובכת שאוכלת את רוב הצדקה.

אבל התפיסה הקפיטליסטית-ליברטאנית בטהרתה, היא תפיסה אנטי-ישראלית ואנטי-מוסרית.

@ל המשוגע היחידי יהיה מרוצה...

ראשית ואנשים אוהבים לשכוח אתזה, בשנות שהייתנו בגוש קטיף היו לכוחותינו 230 הרוגים סה"כ (זה פחות מכל בחינה מה7 באוקטובר, אבל זה היה שחיקה תמידית, כמו מלחמת התשה, ובכלל לא בטוח מה קשה יותר...).

שנית באמת כתבת: "שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף."??? אזרחים לא אמורים לשמש 'מגן אנושי' או 'שכפ"ץ' והצבא שהיה שם גם לא עזר ב7 באוקטובר (כן אני יודע שהכמויות השתנו, אך לטובה {כוונתי חיילים נוספו} בזמנו היתה שם את חטיבת קטיף וכמה גדודי סיוע ב7 באוקטובר מצבת הכוחות עמדה על אוגדה עקרונית, רק שהיו שחרורים לקראת השבת-חג)

"הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים." אוקי, לא אכפת לי... אני רוצה שקט. מצבם של הפלסטינים לא מעניין אותי רק שיחיו שם מעבר לגדר...

ובנוסף, דמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם הרוב רוצה פינוי ואתה לא מתפנה הרי אתה דיקטטור, אז אתה מנסה לשכנע שלא ירצו עוד פינוי, אבל להגיד "להתפנות היה טעות" זה בעצם אומר "הדמוקרטיה והכוח שנתתי לעם היה טעות"...