כ"ה באלול תשע"ד 21:49

שלום לכולם,

הבת שלנו נמצאת כבר כמעט ארבעה חודשים בגמילה.

לאחרונה מפספסת המון ואני כבר ממש מיואשת.

אולי אתם מכירים מישהו שעוסק בתחום ואפשר להתייעץ איתו???

תודה רבה!

כ"ו באלול תשע"ד 00:51
יש שינויים כרגע בחייה?? גן חדש/ תינוק חדש/ המלחמנ וכד'- כל אלו יכולות להיות סיבות טובות,
או שאולי בכלל היא קטנה מידי- והתחלתם קצת מוקדם??
בגמילה צריך המון סבלנות.
כולם נגמלים בסוף.
כ"ו באלול תשע"ד 15:33

מגיסתי שמאוד חשוב להאמין שברגע שאת גומל את הילד שלך, את חייבת להאמין בלב ולא רק בחוץ שהילד מסוגל ואין שום סיבה שהוא יפספס... השדר הזה מועבר לילד שלך ובעזרת ה' זה יגרום לו להתייבש לגמרי.

 

גיסתי אמרה לי שברגע שהיא גמלה את הילדה שלה היא לא פספסה בכלל גם לא בשינה, כי היא ממש האמינה בזה.

 

בהצלחה!!!

כ"ו באלול תשע"ד 16:10

ב"ה

יש ילדים שבשלים להיגמל רק בגיל שנתיים וחצי - שלוש.

שני הבנים הגדולים שלי היו כאלו. בסביבות גיל שנתיים ניסינו לגמול את הגדול, וללא הצלחה, ואז הבנו שמוקדם מדי וחזרנו לחיתולים. כמה חודשים לפני גיל שלוש הוא נגמל בתוך שבוע, לגמרי! אותו סיפור היה גם אצל השני (בעלי צ'יפר אותם בממתקים על הגמילה, והם היו בוגרים מספיק כדי להבין מה עליהם לעשות כדי לקבל ממתק - גלידה בד"כ... לא בטוחה שזו שיטה טובה, אך אצלנו זה עבד...)

 

הבת שלי נגמלה לפני גיל שנתיים, אך היא עצמה רצתה זאת (הייתה במשפחתון עם ילדים גדולים יותר, והחליטה לחקות אותם). 

 

צריך לוודא שהילדה אינה צעירה מדי, וגם יודעת מה רוצים ממנה (בשלה מספיק), ויש לה מוטיבציה לכך. 

 

(אגב, פספוסים יכולים להיות קשורים לשינוי מסגרת. אצלי הילדים הרטיבו בלילה בעקבות מעבר לגן חדש, וזה אחרי שכבר נגמלו לגמרי...) 

 

בהצלחה!

כ"ו באלול תשע"ד 16:21

לא פשוט לגמול. אחרי שכל חייה לא היתה צריכה לעשות כלום ע"מ להתפנות - פתאום צריך לחשוב על המון דברים בבת אחת: האם מה שאני מרגישה-זה באמת לשרותים? אם כן: מה עושים? איפה אמא? איך אספיק להגיע לשרותים בלי לפספס? האם השירותים פנויים? האם אגיע לידית כדי להתליח לפתוח את הדלת? האם אצליח להוריד את הלבנים בזמן? איך אשב על האסלה לבדי? אה, יש שם שרפרף/כיסא.ישבנון! אצליח לטפס עליו עוד לפני שיברח לי? ואפה אמא? איך היא לא מרגישה שיש לי?

 

כ"כ הרבה עניינים לסדר בשניות...

 

יכול להיות שזה מתיש אותה יותר ממה שזה נראה. יכול להיות שהיא טיפה חשה ירידה בערך העצמי שלה/שלך כלפיה. ויכול להיות שזה טיפה גדול עליה, כי היא מרגישה (מאודדד!!!) שאמא שלה התעייפה ממנה (אמנם אנחנו מתייחסות להתעייפות מהגמילה-אך הם רואים את זה כ"אמא עייפה ממני" "זה אומר שהיא כבר לא אוהבת אותי?)

כ"ו באלול תשע"ד 22:12
כ"ו באלול תשע"ד 23:03

ואם לא, זה סתם גורם עגמת נפש לילד ולהורים.
יש ילדים שיכולים להיגמל רק בגיל 3 ואפילו אחרי וזה נורמלי לגמרי.

אם לא ממהרים, ומחכים שהילד יבין וירצה ללכת לשירותים,
הוא הרבה יותר בשל ונגמל בצורה יותר מהירה ועם פחות משקעים.

אני גמלתי כמה מילדי מוקדם וזו היתה שטות שרק אח"כ הבנתי.
מסביב נורא מלחיצים: "הוא עולה לגן",  "הוא כבר בשל" וכו'. וזו טעות ללכת לפי הקולות שמסביב.
אני מנסה כמה ימים ואם לא הולך מחכה עוד תקופה.
עם שני הקטנים זה עבד מצויין ב"ה.
ודרך אגב, גם אמונה לא עזרה.... הילד לא נגמל כל עוד הוא לא רצה.

מה זה ילד בשל? ילד שיודע לעשות (ולא יושב בלי להוציא כלום), ילד שרוצה לעשות.
לדעתי צריך את השילוב. וזו רק ההתחלה. אח"כ צריך לראות שבפועל זה עומד במבחן המציאות והוא עושה (אחרי שבוע, נניח) גם בלי שמזכירים לו כל הזמן.

אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אם היא בסביבות שנתיים הייתי מחזירה טיטול ומחכה עוד חצי שנה לפחות אם לא יותר.... או עד שהיא תבקש ותוכיח שהיא רוצה לעשות בשירותים.
אם היא מעל 3 אז זה כבר יותר מורכב....
 

כ"ו באלול תשע"ד 23:42

מתסכל, מתסכל, מתסכל... והכל פי 2

התאומים כבר בני 3 וחודשיים ונכנסו לגן עיריה. כבר במעון היה קשה, מאוד! אבל קיוויתי שדווקא המעבר שהם כ"כ ציפו לו ל"גן של גדולים" יעזור. יש פחות פיספוסים אבל כמעט שאין יום בלי.

היא ממש בקשיים מההתחלה שהייתה אחרי פסח, בחופש הייתה תקופה טובה ולקראת החזרה ללימודים שוב נסיגה.

והוא דווקא היה ממש בסדר כבר בהתחלה אבל איכשהו נכנס לנסיגה רצינית עוד בחופש, אולי כי ראה שהיא מקבלת הרבה יחס והוא רצה להפנות קצת אליו.

ניסינו פרסים, ניסינו לא לכעוס, להגיד שזה בסדר ובפעם הבאה נצליח להגיע בזמן אבל הכל נראה כמו דיבורים בעלמא... לא יודעת מה באמת חודר לליבם הקטן...

גם "גדולים" (קקי) בעניין... והרבה מאוד תחתונים, יותר מידי אפילו,  מצאו דרכם לפח...

 

אולי אמת אני צריכה לעבוד יותר על האמונה שלי בהם, אבל איך להקרין להם שאני מאמינה באמת שהם יכולים??

(אני יודעת שהם יכולים כי הייתה להם תקופה טובה אבל איך להראות ולשדר ל-ה-ם את זה?)

 

עוד רעיון, שאולי יעזור גם לך יהלומית, עוד לא התחלתי עם גמילה בלילה, פשוט כי היום ממש לא בכיוון להיות מושלם, אבל אולי זו סיבה או ה-סיבה להמשך הפיספוסים ביום, כי אם בלילה אפשר להרגיש חופשי וזה לא מפריע אז למה לא ביום...

אני רוצה לנסות פשוט לא לשים להם טיטול בלילה, לקחת אותם לשרותים פעם או פעמיים ולתת להם בעצם להירטב ולהרגיש מה זה לקום רטוב... אולי זה כ"כ יפריע שזה יחדור גם ליום... (אני שמה להם טיטול רק אחרי שהם נרדמים כי הם ממש לא רוצים)

בינתיים זה יושב לי בראש כבר כמה ימים אבל אין לי את הכח והעצבים להתחיל עם זה...

 

נסיים במילות עידוד לכולנו: הכל עובר, והכל מלמעלה. ואולי אפילו "ייסורים מכפרים" והלוואי ורק אלו יהיו ייסוריינו בעולם...

שנדע להתעלות מהקושי ונשתדל לקבל הכל באהבה...

 

שנה טובה, מבורכת ומוצלחת לכולם.

 

כ"ז באלול תשע"ד 10:40

אבל רק רציתי להעיר על מה שכתבת על לנסות להוריד טיטול גם בלילה-

לפי מה שידוע לי, הבשלות להיגמל בלילה לא תמיד מגיעה עם הבשלות להיגמל ביום. יש ילדים שעד גיל 5-6 המערכת שלהם עוד לא תהיה בשלה לגמילת לילה. לכן אני לא בטוחה שמה שכתבת זה רעיון נכון (גם אם יהיה להם מאוד לא נעים לקום רטובים, לא בטוח שיש להם את היכולת להתעורר בעצמם לשירותים).

בכל אופן- בהצלחה רבה!

כ"ז באלול תשע"ד 17:23

1. כדאי לקנות לה בובה כזו שכשנותנים לה לשתות יוצא לה, ואז להושיב את הבובה על הסיר, לתת לה לשתות , לראות את ההצלחות של הבובה, לדבר על הכשלונות של הבובה, וכו'...ולעבור את הגמילה עם הבובה.

2. לתת לילדה ממתק קטן בכל פעם שיש הצלחה, ולתת לה לחלק ממתק גם לילדים הגדולים יותר (ואז גם הם נרתמים למבצע הגמילה וגם לה כיף להרגיש הנותנת).

3. לתת לה "זמן איכות" כשהיא יושבת על הסיר (לספר סיפורים תוך כדי, לדבר איתה...שהישיבה על הסיר תיהפך לחוויה חיובית).

4. יש סיפרי ילדים עם סיפורים שמתאימים (כמו "סיר הסירים" המיתולוגי). יש גם סרטים לפעוטות  ביוטיוב על גמילה מטיטולים. תספרו אותם ותראו לה אותם כמה שיותר.

5. חשוב גם להזכיר לה כל חצי שעה לשבת על הסיר (ובהתחלה לתת תגמול קטן גם על עצם הישיבה על הסיר אפילו אם לא יוצא כלום).

6. בגמילה האחרונה שעברנו, כשכבר הייתי כמעט מיואשת, הכנתי לבת שלי לוח צבעוני ומקושט עם "מבצע" שמחולק לפי ימים- בכל פעם שהצליחה לעשות בסיר, ציירנו סמיילי שמח. בכל פעם שפיספסה, ציירנו סמיילי עצוב. בכל יום שהיו בו רק סמיילים שמחים, היא קיבלה בערב פרס שבחרה מתוך שקית פרסים קטנים. היא כל כך התלהבה, שלא האמנתי שילדה כזו קטנה יכולה להבין את העניין של מבצע. זה עזר מאד.

7. כשהבן שלי נגמל, עשינו סוג של 'תחרות'- את הסיר שלו הייתי שמה ליד השרותים, וכשהוא ישב על הסיר, מישהו מבני המשפחה היה נכנס לשירותים, והייתי מלווה את זה במלל כמו "וואו, עכשיו גם אברהם וגם שרה (שמות בדויים...) עושים בסיר ובשירותים! מעניין למי יצא, איזה כיף לעשות ביחד..."ועוד משפטי מוטיבציה כיד הדמיון הטובה עליכם...

8.  והכי חשוב (אם כי גם הכי קשה) לתת הרגשה חיובית וכיפית של חוויה טובה, של כיף חיוך ופירגון.

בהצלחה! זה קשה, אבל בסוף עוברים את זה.

 

כ"ז באלול תשע"ד 20:16

ראשית, תודה רבה על התגובות והעצות.

אז ככה-

הבת שלי בת שנתיים וכמה חודשים.

התחלנו בגמילה קצת לפני גיל שנתיים.,

בעקבות עידוד רב מהמעון. נפגשתי שם עם מדריכה פדגוגית מיוחדת לגיל הזה,

שהכירה את הבת שלי משהותה במעון ואמרה לי חד משמעית שהיא מוכנה.

בהתחלה הבת שלי לא כ"כ רצתה לשבת בשירותים אבל זה עבר.

כיום- יכולים לעבור ימים שלמים ללא פספוסים, העניין הוא שזה תלוי בתזכורות שלנו.

ז"א שכשאני שוכחת להזכיר לה היא מפספסת.

בגדולים אין בעיה ברוך ה'.

הבעיה היא בפיפי שפשוט היא מתאפקת המון זמן ואז כבר לא יכולה להחזיק יותר בפנים

ובמקום ללכת לשירותים בורח לה.

אני לא יודעת למה- האם כדי למשוך תשומת לב, האם היא באמת שוכחת ונזכרת רק כשבורח לה...

אין לי מושג!

ניסיתי כמה ימים שבהן העברתי את כל האחריות אליה- ואמרתי שמהיום היא תלך לשירותים ואני לא אזכיר לה,

אבל הפספוסים היו רבים

ולכן חזרתי לתזכר אותה.

אגב, מתחילת הגמילה הורדנו לה טיטול בלילה וב"ה אין כמעט פספוסים בלילה.

אז בעצם הבעיה היא בפיפי ובכך שהאחריות עוד לא אצלה לגמרי.

ב"ה שזה המצב אבל כבר קצת קשה לי שהתהליך עוד לא הושלם אחרי כמה חודשים.

לכן ביקשתי מספר של מישהו שאתם מכירים שאפשר להתייעץ איתו בנושא.

 

תודה לכולם ושנה טובה!

כ"ח באלול תשע"ד 00:46

אולי תציעי לה פרס קטן כל פעם שהיא הולכת ועושה בלי לפספס (אני נתתי 2 שוקולד ציפס על קטנים ו-3 על גדולים, וזה הלך מצויין אצל הבן שלי, אפשר גם עדשים או משהו כזה) אם זה יהיה לה מיוחד היא אולי תרצה ללכת לשירותים, אפילו באמצע משחק, כדי לקבל את הפרס

(יכול להיות שכבר ניסית את זה...)

ובעיקר לעודד אותה כשהיא לא מפספסת.

(לבת שלי קשה עם זה עד היום, כמעט בת 6, ותמיד היא נזכרת ברגע האחרון, כי היא לא רוצה לפספס דברים אחרים, אני רואה אותה מתחילה לרקוד עם הרגליים, ואומרת לה שתלך להתפנות.. זה גם אופי, אך כמובן שהיום הפספוסים הם נדירים, אם כי יכולים לקרות, אך עדיין יש קצת "טפטופים" כי היא הולכת ברגע האחרון.)

ו' בתשרי תשע"ה 20:51

וגם עכשיו מדי פעם.

בגדול ראיתי שלתת תזכורות זה דווקא מכניס לעניינים ומלמד אותה ללכת לשירותים מדי פעם.

ככל שהזמן עובר היא יותר ויותר אומרת מיוזמתה שהיא צריכה להתפנות.

אולי יעניין אותך