אשתי לא מתייחסת אלייאנונימי87
שלום.
אני ואשתי התחתנו לפני כשלושה חודשים
היו לנו רגעים יפים, היו קצת פחות (כמו אצל כל זוג נראה לי )
חילקנו את עבודות הבית באופן שווה יחסית..
הקטע פה.. לפעמים אני מרגיש כאילו היא מחפשת אותי...
יש לפעמים דברים שמפריעים לי.. אני משתדל לא להגיד אותם אבל היא קולטת שלא טוב לי ומוציאה ממני בכח...
אחרי שאני אומר אותם היא נפגעת.. ומתחילה לבכות.. ולא מדברת איתי...

אנחנו כבר כמעט שבועיים במן קצר...
היא לא רוצה ללכת לרב.. לא רוצה ייעוץ...
מה אני יעשה?
היא טוענת שלא טוב לה... היא אומרת שזה לא רק מה שאמרתי... יש עוד דברים שמפריעים לה שהיא לא רוצה לשתף אותי בהם...
כל הזמן היא ממורמרת.. אני משתדל לעשות הכל בשבילה ובשביל שיהיה לנו טוב, באמת שהכל!!
אבל אם פתאום התפקשש לי משהו היא שוב פעם מזכירה לי כמה רע לה פה.. כמה אני לא בסדר וכו׳...
וגם כאשר מתפקשש לי משהו זה לא משהו כזה שרבים עליו.. אבל היא מציגה את זה כאילו איזה אגואיסט אני וכמה אני לא רואה אותה ממטר..
ובאמת שהיא מלכה... אני לא מבין מה כל כך רע לה..
אני שומר על שפיות... מתפלל לה׳...
מנסה לדבר איתה...
אפילו נשיקה בימים המותרים בקושי אני מקבל...
היא מעדיפה לצאת עם חברות ולא איתי...
היא מעדיפה לשבת לבד ולא בקרבתי...
מה לעשות?
שבת שלום... ותודה
נשמע ממש לא קל מה שאתה עוברפרח חדש

לפי מה שאתה מתאר, יכול להיות שזה מין משבר שבא אחרי ההתלהבות הגדולה של תחילת הנישואין.

בתקופת האירוסין והחתונה הכל כ''כ זוהר ומבטיח ולאט לאט כשנכנסים לחיים האמיתיים הדברים חוזרים לפרופורציה הרגילה מה שגורם לחלק מהאנשים להרגיש קצת אכזבה ותחושה שאולי זה לא הבחירה הנכונה וכל מיני דברים בסגנון.

נשמע משהו ממש נורמלי, אם כי חייבים לטפל בזה. ניסית לדבר איתה פתוח על זה ולהבין  מה מפריע לה?

ניסיתי וניסיתיאנונימי87
אני לא מצליח להגיע אליה... היא מתכנסת בתוך עצמה.. אומרת שאין כלום... ושום דבר.. ושותקת המון...
אני מנסה מצד איד לתת ספייס... ומצד שני לא רוצה להראות גם אדישות כלפיה...
אבל זה לא מצליח..
עצה שליפרח חדש

אני חושבת שאתה צריך לנסות להוציא את זה ממנה, להבין בדיוק מה מפריע לה.

ואיך תעשה את זה? 

תפרגן לה הרבה, תפנק, תקנה לה מתנה קטנה, פתקים, זה מאוד מקרב ויתן לה תחושה נוחה והיא תהיה מוכנה לפתוח את הדברים בפניך. בהתחלה זה קצת קשה, נראה מלאכותי, אבל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אתם הרי בתחילת הנישואין, ובטח קצת קשה לה להיות פתוחה כ''כ איתך אבל הדברים הנ''ל יכולים לעזור לכם להתקרב ולהפתח.

היא לא בחורה מהסוג הזהאנונימי87
היא מעדיפה סושי.. או פלאפל.. מאשר פרחים..
אבל באופן כללי...
ניסיתי... וגם שאני עושה את זה אז היא אומרת שזה לא עובד עליה.. ורק שלא טוב אז אני נזכר לפנק...
בקיצור... מה שלא עושים.. לא טוב
אם אני לא יקנה.. אז האצבע מאשימה עליי... ואני אני כן קונה.. אז עכשיו אתה נזכר...?
אני חושבת..אשתו
שאולי אשתך נמצאת בתקופה לא קלה משלל סיבות (החיים האמיתיים שאחרי האירוסין וההכנות לקראת/ מטלות בבית/ התנתקות מהחיים שלפני או כל קושי אחר) ואתה פשוט נמצא שם וסופג. אם שום דבר שאצה עושה לא מוצא חן בעיניה כנראה שמשהו לא טוב לה, מפריע לה והיא מוציאה עליך בסיבות ש"אתה לא בסדר". לדעתי בכלל תנסה לדבר איתה בלי קשר לנישואים. לשאול אם טוב לה, מה עובר עליה בתקופה האחרונה. להגיד שאתה מרגיש שמשהו עובר עליה ואתה רוצה שהיא תדע שאתה שם בשבילה.. אולי היא תיפתח ותשתף. או שתרגע קצת מסערת הרגשות..
אם ככהפרח חדש

אז נראה לי שכדאי שאתה לבד תפנה לאדם מיקצועי שיעזור לך וידריך אותך איך להתנהל במצה הזה.

אולירק נחת
היא בהריון?
נשים בהריון עלולות להיות מושפעות משמעותית משינויי ההורמונים וכו'.בדקתם?
אם לא זה באמת מצב מורכב.
קשה מאד..פאז
ההתנהגות שאתה מתאר שהיא מעדיפה לצאת עם חברות, לא מתנשקת , מעדיפה לשבת לבד וכו
היא עכשיו כשאתם רבים או בכללית?
אם זה בזמן מריבה-
אתם צריכים לסגל לכם תרבות מאיבה ודרכים לגשר על אי הסכמות, איך להתמודד עם פגיעה וכו
יש פרקים על זה באיש ואשה ובטח בעוד ספרים.

אם זו ההתנהגות שלה בכללית מאז החתונה, היא כנראה צריכה ניעור רציני מאד, כי אי אפשר לנהלכך זוגיות.
ממליצה גם במקרה הזה לפנות אפילו לבד למדריך חתנים/ רב/ מישהו שאתם קשורים אליו
בזמן מריבה זה יותר שכיחאנונימי87
אבל גם כשהכל בסדר.. אז לפעמים היא צריכה שקט..

מה שמדאיג אותי הכי הרבה..
זה שאני כבר מתחיל לאבד סבלנות.. מרגיש שאני חי לבד..
אני עדיין לא יצאתי משליטה.. אבל מפחיד אותי אם זה יקרה לי...
אני לא רוצה לכעוס.. ולהרים את הקול..
אני עושה הכל בעדינות.. מפנים... ושותק המון...
אני מפחד שזה יתפרץ...
אז אני הולך לצד וקורא תהילים..
אבל גם אז.., היא אומרת לי.. תתפלל.. אתה חושב שזה יעזור? אם אתה לא תעזור לעצמך ה׳ לא יעזור...
אבל מה לעשות? אני שואל אותה,., מה יעשה לך טוב?? היא אומרת לי ״כלום״
תגיד לה מה שכתבת פה -לב אמיץ

תגיד לה שאתה על סף שבירה ושהנישואין הם גם אחריות שלה.

 

לא צריך להעמיד את הדברים על הקצה כמובן ולהיות דרמטי, ובלי כעס, אבל היא צריכה להבין ממך שהיחס שלה בלתי מתקבל על הדעת, ושהיא צריכה למצוא בעצמה את הכוחות ואת הדרך להתעשת. גם כי זה לא הוגן כלפיך וגם כי אי אפשר להמשיך כך. היא צריכה להחליט מה היא עושה עם הדברים.

 

לדעתי קח צעד אחורה. עשית השתדלות גדולה. זו עבודה שלה על המידות. תגיד לה שאתה ממתין לה בנחת שתרגיש יותר טוב עם עצמה. ובינתיים תשקיע בענייניך שלך. במקביל תשמח ותעודד כל מחווה, אפילו קלה, מצידה אבל בפרופורציה: היא צריכה להרגיש שהפעם היא עושה את הדרך אליך.

 

זה נקרא להעמיד אנשים במקום. ואם עושים זאת בנחת, בלי כעס, ומתוך חיבה וגם בלי חשבונות עבר (קצר במקרה שלכם) נותנים מקום לזולת לתקן את היחס כלפיך וחוסכים ממנו את הצורך להתבצר בעמדות שלו.

 

בהנחה שלא מדובר בתחילת הריון ובהורמונים משתוללים (אבל גם אם כן), יש כאן הזדמנות לרכוש דפוסי תקשורת בריאים שיעמידו את היחסים בינכם על בסיס איתן לאורך שנות נישואין רבות ומאושרות בעזהי"ת.

 

ברכות ושנה טובה.

 

^^^^^^פאז
את השיחה הזאת רצוי לקיים לא בזמן מריבה,
בלב אוהב ובגישה חיובית.
תשאל אותה איך היא רוצה שתפייס אותה, תגיד לה איך אתה רוצה שהיא תפייס אותך.
תשתף אותה בתסכול וביאוש שגורמת לך ההתנהלות שלה, בצורה לא מאשימה אך מעוררת.
אם יש מדריך חתנים שאתה בקשר איתו, או רב שמבין בזוגיות,
אני ממש ממליצה להיעזר בדגשים, בליווי, אולי בפגישה עם שניכם בהמשך.

בהצלחה.
זה נשמע בהחלט לא נעים ולא פשוט.
סתם תדע מנסיון שאני ובעלי עברנודגים

- והלכנו ליעוץ

אחד הדברים העיקרים של בעלי היו לספוג...

למרות שאחד הדברים העיקרים שגם כן היו בנישואים שלנו ולא מצאתי אצלכם...

זה ענין הפתיחות!

אסור להיות סגורים!!! בנישואים צריך לפתוח לדבר אישה ואיש צריכים להרגיש אמון מספיק כדי לשתף את בן או בת הזוג שלהם!!!!

 

ובכן...

אותו יועץ אמר לבעלי בלי סוף אל תשמור בבטן אנשים ששומרים בבטן בסוף התפוצצו

חושבים שזה לטובה לשמור ובסוף יש להם רגשות שלילים כלפי האישה לשהם...

קשה לך, כואב לך? תאומר תגיד לה תשתף אותה גם ... ברור שבמינון יציב אבל גם היא צריכה לדעת שגם אתה עובר משהוא !

 

צריך לפתוח לאט ובכבוד!!!

 

לדעתי תאמר לה שהיא לא תרוויח כלום מזה ...

יש לה פה זוגיות ...

בעל ...

וכל הבית נבנה ומתחזק מהקשר הראשוני...

תגיד לה שאתה רואה בה שותפה שגם היא צריכה לקחת חלק בשיפור הזוגיות

שאם לה או לך לא טוב , (ותסביר לה שגם לך לא טוב התנהגויות שלה!)

אז צריך לראות מה כל אחד יכול לעשות למען השני!!!!

זה לא קשור לצודק זה קשור למה עושה את הזוגיות שלנו טובה יותר!

תגיד לה שזוגות שמתחזקים את הנישואים בעוד חמש שנים בעז"ה זו תהיה משפחה שכיף לשוב הביתה שכיף לצאת ביחד שכיף לשבת ולדבר

אבל אם עכשיו היא תפספס את ההשקעה ההתחלתית היה לה מאוד מאוד קשה אח"כ לתקן את העיוותים וההשלכות!

ולדעתי כל הכבוד לך על האכפתיות וזה שאתה לא אדיש לזה אבל תלך להתיעץ ! לא בגלל שאתה צודק או לא ...

אלא בגלל ששווה לך להשיג פתרון עכשיו בנאדם שזה המקצוע שלו יכול להאיר לך את הדרך ולהשיב את החיים למסלול הנכון עם דברים שאפילו לא העלאת בדעתך! בהצלחה!

 

מה היא רוצה?חלב ודבש

מה בעצם היא רוצה?

אם אחרי שלשה חודשים היא עד כדי כך לא סובלת אותך אז בטח יש לה איזה הסבר או איזו מטרה.

האם היא בכלל רוצה להמשיך את הנשואין?

האם אתה מוכן בתנאים הללו להשאר נשוי לה?

זה קשה..אנונימי87
אבל אני רוצה להאמין שזה משהו חולף
שזה משהו שנתקן והכל יעבור...
מה היא רוצה אני לא יודע...
היא אומרת ובוכה שלא טוב לה...
כואב..ד.

חזק ואמץ.

 

אם זה כמו שאתה מתאר - אל תתחיל לחשוב במה אתה "לא בסדר"..

 

"יש עוד דברים שלא רוצה לשתף".. - זה לא טוב.

 

צריך לחשוב איך לעזור לך, כעת לא כ"כ הזמן. אבל בינתיים, תשתדל מאד לשמור על שלוה. לא להתפעל מידי. לעשות את שלך, כמיטב יכולתך, להיות טוב וחביב. וזהו..  ומן הסתם יתברר תוך זמן קצר מה קורה פה.

אתה כותב;: היא מציגה אותי כאגואיסטאין כמו אמא
ולא רואה אותה ממטר. אז הנה כבר משהוא ששוה בדיקה מצידך כי זה 2 דברים שנתקלים בהם במשך היום היא מרגישה את זה ואתה כותב לטענה הזאת שהיא מלכה, משמע שאתה לא מיחס חשיבות רבה לבעיה מצידה שהיא חושפת. לפעמים צד אחד יכול להרגיש שמצידו הבעיה לא קימת והצד השני מסתכל על זה כבעיה ענקית. תבקש פירוט ממנה לפרטים הכי קטנים מה זה אגואיסט מצידה? אולי מבחינתה אגואיסט זה שהיא צריכה להוריד מהשולחן אחרי האוכל ? כל אחד מסתכל על אגואיסט ברמה שונה. מה זה לא רואה ממטר? אולי אתם יוצאים להליכה ואתה מקבל שיחות מחברים בנייד והיא רואה בזה שאתה לא רואה ממטר? זה המון דוגמאות ותלוי בעיני המתבונן
דיברתי איתה...אנונימי87
היא טוענת
שלפני החתונה היא לא רצתה להתחתן
ושהיא לא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלי כי היא לא אוהבת אותם
ושאני דואג רק לעצמי
ושאני עושה דברים בבית בשביל שלא יהיה פתחון פה עליי
אני עדיין מנסה לשמור על שלווה ואיפוק...
לא הבנתי זה איום? מה זה עדין מנסה לשמור על שלווהאין כמו אמא
ואיפוק? למה שלא תשמור על איפוק? למה אתה מתכנן לזרוק חפצים בבית אם זה ימשיך? גם אם יש חוסר הבנה אמורים לשמור על איפוק.
אני לא בנאדם כזהאנונימי87
אבל... כשצד אחד מרים את הקול עליך... ואתה לא מחזיר... ושאומר דברים שלא היו ולא נבראו.. בשביל להוציא אותך אשם.. זה נקרא לשמור על איפוק.. שאני מצטער ולא מתסיס עוד יותר...

אני יעשה לעצמי משהו לפני שאני יעשה משהו למישהו
צודק לגמרי. אשריך. אין העולם מתקיים אלא עלד.

מי שבולם עצמו בשעת מריבה.  "תולה ארץ על בלימה".

ייסורים של אהבהאלדד

אחי, כתוב את אשר יאהב ה' יוכיח. צריך באמת להמשיך לנסות להוציא ממנה את כל הדברים להגיד לה שתגיד גם דברים שהיא מתביישת בהם, שלא תפחד מכלום, עדיף שהדברים יצאו החוצה, אני מרגיש שעדיין היא לא אמרה הכל. ולשים את הדברים על השולחן, זה יכול להיות שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה, ואז היא צריכה לעשות עבודה של השלמה עם המציאות, להבין שזה מה שנכון לה, לקבל את המציאות שה' הביא לה ובסוף לשמוח בזה, ולזה באמת כדאי לפנות ליעוץ, ואני רוצה להציע לך את המטפלים של בית הספר לפסיכולוגיה על פי תורה (תורת החיים), שלמטפלים (ומטפלות) שם יש הצלחות מדהימות (מס' 086422198) לספר לה על הרגשות שלך, להגיד לה שקשה לך במצב הזה, ושהמצב לא יכול להמשיך ככה, ושאתם חייבים לעשות עבודה כדי להתקדם. 

ולגביך, הסטייפלער כותב שזוג שעמד תחת החופה יש חזקה שהם נשמה אחת גם אם זה לא נראה, וכשיש בעיות שלא שמו אליהם לב לפני הנישואין זה מחזק את העובדה שזה קרה בהשגחה פרטית מדויקת. הקשיים והייסורים זה מתנה של ה' שבא לקרב אותנו אליו, אין דבר יותר מקרב אל ה', מאשר קושי, בפרט קושי מתמשך שמחייב אותנו לזעוק לה' ולהתפלל לישועה הקרובה, כמובן שאנחנו לא מחפשים ייסורים, אבל כשהם מגיעים, לדעת שזה מושגח, זה מה שנכון לי עכשיו לעבור, וזה ייסורים של אהבה שבאו לרומם אותי, ובסופו של דבר זה שווה לי כי אני  מרוויח מזה את התכלית שלי בעולם וזה להתקרב לה'. 

איזה מתוקים אתם נשמע בדיוק כמוני וכמו בעלי.נופאל היהודית

בהתחלה הייתי רבה איתו כמעט על כל דבר,וממש הייתי "מרשעת" אליו לא בכוונה ח"ו אבל ככה זה אישה כשהיא נכנסת כבר לאטרףף של כעס.

יכול להיות שאם קצת תוריד פרופיל ותתעלם-בנחמדות כמובן.משהו כמו-"כשתרצי לדבר מתוקה אני כאן"יעזור.בהתחלה היא תתעצבן יותר אבל אחרי איזה שעה שעתיים לדעתי היא תבוא ותפתח ואפילו תודה שהיא לא הייתה הכי בסדר.

שאלה נוספת,יכול להיות שאתה עובד ולומד והיא נשארת בבית רב הימים?לפעמים זה גורם לתסכול גדול מאד אצל נשואות טריות("פעם הייתי חופשית ועשיתי מה שרציתי מאז שהתחתנתי הוא נשאר לגור ליד הישיבה/החברים שלו ועושה מה שעשה תמיד ואני כלואה באיזה חור מעאפן בגללו!!!!)תנסה אולי לצאת איתה לאיזה מקום שונה.

תאמר לה שאתה לוקח אותה לאנשהו ושזו הפתעה נשים אוהבות הפתעות מאד!!!(נשים מהסוג של אשתך)

זה יעבור בסוף אל תדאג!!

אבל אתה ממש בעל מיוחד מאיך שאתה כותב שאתה מגיב.

או...ד.

קצה החבל..

 

עשה כעצתי לעיל.

 

שמור על איפוק.

 

אתה לא דואג רק לעצמך - אחרת לא היית נוהג כמו שאתה נוהג.

 

כל אדם יכול לומר "נימוקים" כאלה (עושה רק כדי שלא יהיה פתחון פה וכו') על כל אחד. אין לדבר סוף..

 

בינתיים רק תוסיף טוב.  אל תתרשם מכלום. תהיה בטוח שכל הוספת טוב מצידך, עושה את שלה. בשמיים ובארץ.

 

אחרי שבת - יש מקום לשבת לשיחה רצינית, בנחת.

 

 

לומר לה באופן ברור ונינוח:

 

תראי, אני לא עושה רק "בשביל שלא יהיה פתחון פה". אני עושה כי אני רוצה שיהיה לך טוב. הכל מאהבה.

 

אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית מה שלא רצית. כעת אנחנו אחרי הנישואין - וצריך לראות מה הלאה.

 

אם אינך אוהבת את המשפחה, זה חבל. אני אמשיך לאהוב אותם, לא אחייבך בכח, גם לא מתחתנים עם "משפחה", העיקר שיהיה יחס מכבד.

 

קשה לך - אני מבין. אני לגמרי לא לוקח עלי אשמה.  אני עושה כמיטב יכולתי שיהיה לך טוב, ורוצה שגם לי יהיה טוב, ולשנינו ביחד.  אם יש הערות ובקשות - מוכן לקבל בשמחה. בתנאי שזה הדדי, ובתנאי שכאשר נענים לבקשות - שמחים בכך ולוקחים את זה בעין טובה.

 

זה מצידי.  וכעת תגידי, מצידך - מה את רוצה הלאה?...

 

 

תגיד הכל בשלוה גמורה, ללא התרגשות יתרה, בנחת. אתה הגבר. תוביל בשלוה. ותראה מה רצונה.

 

הצלחה רבה.

 

 

[כמובן, כל הנ"ל - במגבלות ה"נתונים" שאפשר לקבל ממישהו שכותב בפורום..]

ליבי איתךmamisheli

קודם כל היא לא רצתה להתחתן, אז כל הנישואין קשים לה,

אבל תגיד לה שאחרי שזה המצב (כבר נשואים) לא יהיה לה יותר טוב אם זה תיהיה ההתנהלות, שאתה עושה הכל מכל הלב. וגם אם היא שונאת את המשפחה שלך, היא התחתנה איתך ולא איתם...

תשאל אותה מה היא אוהבת לעשות ביחד, ותעשו את זה בהרגשה חמה, תנסה לראות ממה היא באמת נהנת ולהעצים את הרגעים האלו, תספר לה ממה אתה כן מאושר (בכל השחור הזה) מאז שהתחתנת...

והדבר שהכי תדע: שכל ההתחלות קשות!!!!!!!!!!! אצל הזוגות הכי מחויכים!!!!!!!!!!!!! ותגיד לה שאתה אוהב מאוד שהיא מנשקת אותך! וזה משמח אותך! ושאחרי הפעולות נשמשכים הלבבות! ואם התחתנתם אז זה משמיים! ושככל שהיא תשתדל עכשיו זה יהיה קופת החסכון לזוגיות טובה בע"ה.

מקווה שיקח לה קצת זמן להכנס להריון כי אז המצב הרבה יותר קשה... ואם זה מהריון אז זה יעבור.... קבל בהבנה...

בהצלחה רבה!

ותפילה תמיד עוזרת!

לך ליעוץ דחוף. אפשר לרב, אבל חשוב שיהיה פסיכולוגחכמת ישישים

אם היא באמת לא רצתה להתחתן לפני החתונה, אז למה היא התחתנה?!  עושה רושם שיש כאן משהו מאוד קשה בעברה של הבחורה הזאת. אולי הבעיה קשורה בחיים האינטימיים שלכם. אולי היה לה נסיון מר הרבה לפני שהיא הכירה אותך, דבר שגורם לה לסבל נפשי וגופני עכשיו. מי שיעץ לך ללכת ליעוץ, צדק. אם היא לא רוצה ללכת, לך לבד ליעוץ. מוזר, שלא הבנת עוד לפני הנישואין שהיא לא מעוניינת. אם הבעיה שלה קשורה ביחסים האינטימיים ביניכם , מובן למה היא נרתעת/מתביישת לדבר על זה. אולי אתה לא מתחשב בה בעת קיום יחסים אינטימיים?  אולי במקום לגרום לה הנאה אתה גורם לה סבל? [לא, חלילה, שאתה מתכוון לזה, אלא שזאת התוצאה.]

כשתדע מה הבעיה, תוכל להחליט אם להתגרש או לא. שמעתי שבניו יורק ישנם רבנים אורתודוקסים שקוראים למצבים מסויימים "מקח טעות" ואז, הנישואין הללו מבוטלים מלכתחילה ואין סטיגמה של "גרוש" או "גרושה" [אילו היית יודע מראש שכך ייראו הנישואין שלך, לא היית נכנס לנישואין הללו, לכן זה "מקח טעות". בניגוד למצב של התרחקות בני הזוג זה מזו בגלל נסיבות בלתי צפויות מראש שמצריכות גירושין.]

אם יש אהבה, ויש רצון לתקן דברים ולהתקרב זה לזו, אז מצווה לעשות הכל כדי לשמר את הנישואין.

מאידך, אם אף פעם לא היתה שם אהבה, והנישואין רק מאמללים את שניכם, אין שום מצווה לסבול כל החיים. להיפך. עדיף להיפרד עכשיו כל עוד שאין ילדים שגם הם יסבלו ממערכת יחסים שכזאת. להיפך, חסד עשה הקב"ה עמכם שהעלה את העניין אל פני השטח מיד בהתחלה -- לפני שתאמללו עוד נפשות. אגב, יש לומר ולכתוב "מה אני אעשה?" ולא "מה אני יעשה?" כפי שכתבת. [הוא יעשה אבל אני אעשה.].

נפש האשהרגשית

אני נשואה יותר משנה ויש לי יציאות דומות לאלה של אשתו של אנונימי. ואז בעלי מפייס אותי ומראה לי את אהבתו , מחזיק לי את היד ונותן לי להרגיש שוב רצויה. ומשכנע אותי שוב כמה האהבה שלו לא תלויה בדבר. וזה באמת בגלל שאני רגשית ומתעצבנת משטויות ושוכחת לפעמים לראות את התמונה הכללית. אני פתאום נרגעת. הדבר הכי גרוע זה להרגיש שהוא כועס/מסכן/סובל. אני צריכה אותו חזק ומבין. וכזאת אני בשבילו לפעמים. יש ימים כאלה ולפעמים אפילו תקופות כאלה. וסיפר לי רב גדול שפעם שאלתי שגם הוא הרגיש לפעמים שבא לו לברוח מהזוגיות שלו. זה טבעי. זה לא סיבה לגירושין. אלא רק לתשומת לב. לפייס ולהרגיע ולתפוס את החיים בפורפורציה. וצריך ללמוד את אומנות הפיוס. זה כמו מים קרים על נפש עייפה לאישה שהעומס לפעמים קשה . בהצלחה אנונימי. צפויות לכם הרבה התמודדויות ! אני מקוה שתצאו מחוזקים מזה. 

 

אשתך במצוקהרננה*

אתה ללא ספק הסובל הראשי כתוצאה מכך, צריך המון סבלנות וכוחות נפש במצב כזה.

אני לא חושבת שהיא יכולה לצאת מזה בלי עזרה חיצונית, 

יכול להיות מאד שהיא עברה איזו תקיפה או מערכת יחסים שלא מרצונה או לא טובה מבחינה פסיכולוגית - 

וכעת זה מתנקם בה.

יש לכם תקווה, ואפשר לצאת מזה ולהיות הזוג הכי מאושר בעולם - אבל חייבים חייבים טיפול מקצועי!

 

אולי קצת לצאת החוצה ביחד לעולםהמלך!!!!
יעשה לכם טוב.. תנסה לימשוך אותה להנאות שעושים בזוגות תצאו לסרט יחד תסעו לשבת יחד (מוזמנים בשמחה) הכוונה שקודם כל יהיה לה כיף איתך.. שהיא תרגיש שאתה חבר שלה..
(אשמח לעזור.. אני באישי)
נורמלי לחלוטיןפטיש
תקשיב !
תאוריה קשה ויש פתרון. ניסת לדבר איתה מה המניע לכעס ולתגובות שלה.עכשיו אתה צריך להבין שהיא זקוקה להמון צומת לב באיזשהו מקום אתה מאוד שכלי והגיוני. תנסה לרדת לדעתה היא זקוקה ליותר אשורים וזמן והתייחסות אל תדלג על הדברים שבעינך נראים קטנים או ערכם פחות כי היא שם נמצאת ובעיניה זה מדד. תראה לה שהיא המרכז של עניניך. ושאר הדברים רק משרתים את המטרה הזאת. ואניי דיי מבין אותך. כרגע אתה מרגיש שאכלת אותה ומישהו שידך לך אותה והרס לך תחיים. חכה קצת .. תעשה את מה שאתה מרגיש .. תמשיך .. לתת ואל תתבייש ליזום. היא זקוקה לך יותר ממה שזה נראה בשטח !! היא עושה לך אתזה שתרגיש כמה שאתה צריך אותה . אם תיתן לה את התחושה הזאת היא לא תצטרך .. ל.. בהצלחה.
לעניות דעתיעוד חוזר הניגון

בס"ד

 

תפנה לבד לייעוץ זוגי.

קורה שמתחתנים ואח"כ מגלים שלא היינו מספיק בוגריםzmil

צריך לתת לה זמן לעצמה ואז לומר שאתה אוהב את חברתה

נשואין צריכים להתחיל באושר שמחה ואהבהחלב ודבש

ואם זה לא קיים אז כל העסק לא שווה שום דבר.

לפי הסיפור שלך הנשואין שלכם התחילו גרוע בשביל שניכם.

היא ממורמרת ודוחה אותך במילים ובמעשים ואתה עומד מבולבל, מדוכא ומסכן.

אם אין ביניכם אהבה אולי מוטב לפרק את החבילה עוד לפני שיהיו לכם ילדים.

חבל שתסבלו כל כך הרבה, ילך כל אחד לדרכו וימצא את האושר במקום אחר.

לדעתי כל נישואים יכולים להתחיל לא נכוןדגים

אף אחד לא ערב להם על הזיווג הבא חס ושלום...

לכן לדעתי פשוט לנסות להשקיע כרגע במה שיש לנסות להתיעץ וכן למצוא את הזיק שאפשר להצית

 

והתשובה שמובאת כאן

אולי נשמעת מאוד מתקבלת אבל...

 

בגלל שאני מאמינה שהאדם ששאל הוא אדם דתי וחי עם אמונה

אז לפי התורה ...

בני זוג שעמדו יחד מתחת לחופה הם נשמה אחת . נקודה.

נכון יש תיקונים וגם התורה מאפשרת מסכת גיטין אבל זה אמור להיות נדיר...

הקב"ה מזווג את הזיווג הנכון...

לדעתי פה עדין לא ניסו את כל האפשרויות...

לא הצליחו עדין להיפתח ...

ונראה שחסרים לזוג ובמיוחד לאישה כמה מושגים בסיסים שיחיבים לנישואים (כמו שיתוף, הענקה וכו'...) שהיא בעז"ה יכולה ע"י למידה לרכוש...

 

כך שלפרק את החבילה

בזמן שהם נשואים 3 חודשים...

והם עדין לא מבינים מה עובר עליהם

והם לא הלכו ליעוץ

זה מעשה פזיז חסר תועלת וגם קצת חסר אמונה!

יגעת ומצאת תאמין!

^^כמו צמח בר

לכולם יש בעיות בהתחלה.

כי עם כל הכבוד לפני החתונה לא באמת מכירים. ולוקח זמן להתרגל אחד לשני.

ובכלל לשינוי...

 

ולא ישר "מפרקים את החבילה" בגלל שקצת קשה.

הם יכולים להתחיל באהבהאין כמו אמא

ואחרי שנתים /חמש/עשר יש שנאה ענקית .

אז בגלל זה לרוץ להתגרש? את יודעת כמה אנשים היו צריכים להתגרש במצב הזה?

אני רואה את זה כחוסר הבנה לא כחוסר אהבה וזה בהחלט ניתן לפעמים לתיקון. בכל אופן שווה לנסות

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.

זאת לא סיבה שלא להתחיל באהבהחלב ודבש

נכון שדברים יכולים להשתנות אבל למה לא לפתוח בטוב?

למה הוא צריך להשקיע ולהתאמץ בשביל אשה שלא רוצה אותו?

הם עדיין צעירים, עדיין אין ילדים, אין שום דבר שמחייב אותם לסבול יחד.

מענייןאלעד

ביותר מידי שרשורים את/ה זה שממליץ לפרק את החבילה,

ואני תוהה לעיצמי אם את/ה באמת מודע למחיר ולקושי הכרוך בכך.

 

לו כולם היו מקשיבים לך הצער והאיבה היו עולים פלאים.

אודה לך אם תואיל להמנע מהערות אישיותחלב ודבש

גירושין זה כמו ניתוח, כואבים פעם אחת ונרפאים. (ובעיקר  כשהזוג בקושי התחיל את דרכו) 

נשואין גרועים זה דבר שהורס לך את כל החיים.

 

אילו כל בני האדם היו נשמעים לעצתי להתחתן רק מתוך שמחה ואהבה לא היתה שום סיבה לכך שהצער והאיבה יגברו.

גירושין זה ניתוח שהרבה פעמים לא נרפאים ממנומינימאוס2

וכמה אנשים שזווגם השני עלה יפה אמרו שאם הם היו עם מספיק שכל\יעוץ טוב הם היו מצליחים גם עם הראשון

 

 

הבעיה היא...דגים

למה אתה קורא נישואים גרועים...

הגדרה שנמשמעת מדבריך בענין היא:

 

כל מי שקצת קשה לו ודורש ממנו קצת עבודה

קח רגלים וברח

כיוון שנישואיך הם נישואים גרועים =  אתה צריך להתגרש....

 

אני חושבת שקביעה כזו היא פשוט עוול

להרבה הרבה משפחות שבהתחלה היה להם קשה!

ולעוד הרבה משפחות שתהתחתנו והיה להם אהבה ושמחה ואח"כ היה להם קשה!

 

אבל מה שמשותף לכולם זה שהם הצליחו התמודדו וזכו במשפחות מדהימות ובזוגיות שמחה ומלאה באהבה אמיתית

שהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג...

אבל עם עבודה ואנרגיות טובות שמופנות לזוגיות למרות הקושי יש תוצאות...

אבל אם הם יברחו מהנישואים מהר לפני שניסו לעבוד כי שמא הם נמצאים בהגדרת נישואים גרועים לשיטתך  הרי אין להם סיכוי... (והם לא יודעים שאם הם ימשיכו עוד קצת כבר הם ימצאו את הפתח של האור בנישואים - לא חבל!!!!!!!)

 

אתה מתלונן על הערות אישיות? אתה??אלעד

טול קורה מבין עיניך,

ונסה לענות לגופה של טענה שנכתבה בכל הכבוד הראוי.

 

אני גרוש לשעבר, וליוויתי זוגות רבים לפני ובמהלך ואחרי גירושין,

ומציע מכל הלב להמנע מלזרוק עצות בלתי אחראיות כאלה לחלל הפורום אלא במקרי קיצון מובהקים.

 

הן עשויות לגרום בסופו של דבר לנזק בלתי ישוער ובמקום לחזק זוגיות בעזרת מאמץ לקעקע אותה באמצעות בריחה.

התגובה שלך אלי היא מחוצפת וגסהחלב ודבש

אתה יודע היטב שאני אשה לא גבר ולמרות זאת אתה מעז לפנות אלי כאל גבר. אתה עושה את זאת כדי לרמוז על כך שאני שקרנית ו/או מתחזה עם כוונות זדון.

אני סבורה שהעצות שלי הן נכונות וטובות ואילו עצות אחרות שנתנות כאן הן הן העצות הגרועות והמזיקות שעלולות לאמלל אנשים לכל חייהם.

אני מציעה לך לא לפנות לפסים אישיים בתגובותיך אלי ואף למשתתפים אחרים!

 

בכרטיס אישי כתוב גבר. אם לא נכון תתקןאין כמו אמא
^^ עיין והפנם ^^אלעד

ולא. דווקא לא זכרתי שאתה בעצם אשה.

 

ולגבי ההערה השניה שלך,

שים לב לתגובות שנכתבו בעקבות הודעתך שממליצה על גירושין.

העובדה שיש אנשים שלא מסכימים אתיחלב ודבש

אינה הופכת את דברי לנכונים יותר או נכונים פחות.

אין לי שום בעיה עם זה שאני לפעמים במיעוט בדעותי ואין לי שום קושי לצאת נגד דעת הרבים אם אני מאמינה בצדקתי.

לוחמת חופשריבה_אחת

הכל טוב ויפה.

פשוט תזהרי בלשונך ממסקנות מרחיקות לכת ועצות קיצוניות.

את לא מכירה את התמונה המלאה, בסה"כ קוראת שאלה בפורום..

אנחנו ודים לך על השתתפות בדיון ועל דעתך החשוהב, רק קצת יותר רגישות. זה הכל.

אתה חי בסרטטאבולה ראסה
"גירושין זה כמו ניתוח, כואבים פעם אחת ונרפאים"
שטויות. במיץ עגבניות!!!!!
גם לזוג בלי ילדים שמתגרש זה משפיע על החיים!!!
לך תדבר עם כאלה שהתגרשו. ולא יום יומיים אחרי כשהם באופוריה.
תפוס אותם כמה שנים אחרי..
תראה לי אחד שיחשוב שאתה צודק!
חלב ודבש התגרשת פעם?מאמוש
הם נשואים! זה כבר סגוראין כמו אמא

על גרושים מסתכלים רק כעל חוסר בררה כאופציה אחרונה לא כאופציה ראשונה.

ממש לא בטוח שהוא ימצא אהבה חדשה יותר טובה, בדר"כ נשואים שניים יותר קשים מראשונים (יש כמובן יוצאי דופן)

מה שבטוח שלפעמים, אם היו משקיעים בנשואים ראשונים, כמו שמשקיעים בנשואים שניים, לא היו מגיעים לגרושים.

יש כמובן אופצית גרושים אבל אחרי ברור הפרטים לא ככה לזרוק.

הוא עדין צעיר הוא חושב שהוא מקרה יוצא דופן, חשוב שהוא ידע שיש המון המון זוגות שקשה להם בהתחלה, לפעמים גם בהמשך... אבל מקושי שנגזר משמים אי אפשר להתחמק.

 

מזדהה מאד מאדריבה_אחת

התקופה שאחרי הנישואין באמת לא פשוטה.

קורה לפעמים שהאישה נסגרת בתוך עצמה, לא מוכנה לדבר ולשתף ומתחרטת על המהלך שעשתה. זה קורה.

אתה באמת עובר תקופה לא קלה ומתסכלת במידה לא מעטה..

אשתך משדרת מצוקה, היא צריכה עזרה, את עזרך בעיקר.

תמשיך לשדר לה שאתה מאמין בה, ספר לה כמה אתה אוהב אותה וכמה היא חשובה לך, איך מצער אותך וכואב לך לראות אותה ככה, שקשה לה. כל הזמן, לא משנה איך היא מגיבה, אני בטוחה שזה עושה לה טוב.

אל תתייאש! זאת תקופה זמנית שחולפת. היא לא סתם בחרה בך לצעוד איתה את הדרך, גם היא מאמינה שאתה זה שתצליח לקלף ממנה את הקליפות. עוד קצת מאמץ והשתדלות..

היכ חשוב עכשיו זה לחזק את האמון שלה בך. כשהיא תבטח בך יהיה לה יותר קל להפתח.

 

מעריכה מאד את אורך הרוח והסבלנות שלך אליה, אתה בעל טוב וראוי ועוד תצליח להגיע אליה!

 

יכול להיות שהיא רק מבוהלת מהשינויאמאשוני

קודם כל תירגע. נישואים שהולכים חלק יש רק בסרטים. יכול להיות שקשה לה עם השינוי שקרה לה בחיים.

השינוי הוא מאוד משמעותי ומקיף. לא תמיד גברים מודעים לכל ההביטים כמו שנשים חוות את זה.

כל מציאות החיים השתנתה. לפעמים אפילו השינוי של סידור הבגדים בארון הבגדים יכול לערער את הביטחון ק"ו שהרבה היבטים אחרים משמעותיים יותר.

היא מעדיפה לצאת עם חברות? מצוין. היא מנסה להיאחז בקצת שעוד נותר לה מוכר מהחיים הקודמים.

בהדרגה היא תתרגל לבלות בחברתך כאופציה ראשונה.

לגבי המשפחה שלך- כולם חדשים לה! זה קשה מאוד מאוד!!!

ועוד כזוג צעיר נחתתם לתקופת חגים שהיא אף פעם לא פשוטה בטח לא לכלה טרייה.

לדעתי, אם ניסית להבין אם יש משהו ספציפי שמפריע לה ואין, הניח לה לנפשה. לנסות בכוח למצוא תירוצים לקשוי שלה יכול 'לקבע' בעיות. 

תפרגן לה כשהיא יוצאת עם חברות. תקבע איתה מתי אתם יוצאים ביחד. תצאו למקומות שביליתם בהם בדייטים. זה יכול לשחרר מהמתח שאולי היא מרגישה בבית החדש והלא "ביתי" שלה.

אפשר גם להציע לה לקשט את הבית בצורה שתנעם לה. אפשר לעשות את זה כערב בילוי זוגי.

אפשר לכתוב פתקים נחמדים אחד לשני ולהחביא במקומות מקוריים.

גם מאי מגע לא צריך להילחץ. הכל בהדרגה ובמתינות. הלחץ רק ידחק אותה עוד יותר למצוקה שלה. לאט לאט היא תפתח.

נסה לתת לה תשומת לב חיובית ולא לרדוף אחריה כשהיא מסתגרת. תמיד אפשר לומר לה בחיוך אני כאן אם תרצי לדבר, ולצאת מהחדר שהיא תחליט אם בא לה או לא. 

אבל כשהיא מחייכת- תפרגן לה, תספר לה כמה טוב להיות איתה כשהיא שמחה. תפרגן לה על ניקיון/ בישולים/ מה שהיא עושה בבית או למענך.

 

ואחרון והכי חשוב- לתת לגיטימציה לקושי שהיא חווה. ייתכן שהיא בעצמה מבוהלת מהבהלה שלה ולא מבינה מה עובר עליה ולכן גם נרתעת מהתייעצות זוגית. זה בסדר וטבעי שקשה ושלא הולך חלק המעבר לחיי הנישואין.

^^^ תגובה חכמה ואמיתית!הדסדס
לא להילחץ מזה!מטרי
גם לנו היו קשיים גדולים מייד אחרי החתונה, וב״ה עכשיו אנחנו באהבה ושמחה גדולה, והכל כמובן מתוך השקעה והבנה שאנחנו פשוט מוכרחים לדבר על זה, לעבוד על הזוגיות שלנו.
אמנם זה יותר קסום ורומנטי כשאין קשיים כאלו בהתחלה, אבל צריך לדעת שיש הרבה זוגות שמתחילים ככה, וזה ממש לא עילה לגירושין ח״ו!!!!
מקווה בשבילכם שתשכילו להיפתח ולעבוד על זה ובע״ה תחיו בשמחה ואהבה!
(והעצה של ללכת לייעוץ היא נכונה ואמיתית! אנחנו גם התייעצנו ועדיין מתייעצים וזה עוזר המון המון!!! איש מקצוע לפעמים רואה דברים שלנו קשה להבחין בהם... מומלץ!)
מצטרף לעצות החכמות שניתנו (איך להשתפר) ומוסיףender13

כשיצאתם היה לכם נחמד?

 

הנה מחשבה שקפצה לי.

נסו לקחת צעד אחורה, דמיינו שאתם שוב רק חברים, בלי הלחץ של הנישואין.

היא תצא עם חברות, תשתחרר (אתה אל תשתחרר יותר מדי, ראבק אתה לא אישה )

תחזרו קצת לרומנטיקה.

עד כאן המחשבה הזו.

 

בסופו של דבר הדבר הזה יכול אצל נשים (גם אצל גברים, אבל בהחלט יותר אצל נשים) להסתחרר מדבר קטן לסיפור ענק.

גם אצלי היו קשיים לא פשוטים, הנה המסקנות שלי:

 

כמו שכתבה כאן מישהי, העיקר שאתה תהיה תומך וחזק בשבילה, אל תיפגע ממנה - רק תתן.

אם תתמיד, בסופו של דבר היא תצא מהסחרור שנקלעה אליו.

תנסה לחשוב על זה כסוג של מחלה שלא נמצאת בשליטתה (כי התסבוכת הרגשית הזו היא אכן כזו) בכדי לתמוך באשתך במחלה היית מוכן להרבה, נכון?

 

יאמרו שאני מסיר את האחריות מהאישה, נכון.

למרות שיש לה בחירה, בשלב הזה של הסחרור הבחירה שלה קשה מאוד ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

מאה אחוז נכוןרננה*

תשובה שמובילה למקומות טובים,

בתקווה שהסיפור ייגמר באהבה גדולה ובזוגיות בנויה היטב.

לפעמים קשרים שמתחילים בקושי ממשיכים בבנייה חזקה יותר מכאלה שהתחילו בהמון התלהבות.

מחזק ומחבקבחור לעניין

המצב שאתה מתאר הוא קשה מעיק ומכאיב ממש. 

 

אני לא מתיימר לתת עצות, אבל אני יכול לתאר לך מה אני הייתי עושה, ואח"כ גם את ההגיון. 

הייתי אומר לה: 

"אשתי היקרה - את באה ואומרת לי עכשיו שלא רצית להתחתן, הבנתי.

אני אוהב אותך ומאמין בך, אין לי ספק שנוכל להתגבר על הכל אבל ביחד, אעשה את כל המאמצים ויותר מכך.

 אם את רוצה להתגרש בבקשה. אבל אם לא המצב מבחינתי לא יכול להימשך ! 

יש לי תנאי אחד-  שנלך למישהו מוסכם על שנינו על מנת להתגבר על הבעיה. "

 

כמובן שאפשר וגם צריך לומר את זה בצורה הכי עדינה ומתוך האווירה הכי טובה שאפשר. 

 

עכשיו אני אסביר את ההגיון: 

אחת מן השתיים או שהיא רוצה להמשיך אתך או שלא, במקרה שבאמת לא - לא יעזור שום דבר בסוף זה יקרה ורק ביסורים גדולים יותר. 

אם לא - וזה נראה לי המקרה כאן (עובדה שעם כל הכעס והמרמור והרוע שהיא מתלוננת עליו, היא לא מבקשת להתגרש, בכל אופן לא הזכרת את זה) אז מה שקורה שנח לה להיות במצב שאתה מחזר אחריה, לא לפתור את הבעיה כשהיא יודעת שבכל מקרה תרצה בה. 

ולכן במהלך הזה - תוציא אותה מאיזור הנוחות הזה (כמובן שאני לא בא לזלזל, יכול להיות שהיא סובלת ממשהו, יכול להיות שהיא במלכוד  - אבל איך שלא יהיה היא לא מוכנה לצאת ...) 

 

שוב ככה אני הייתי עושה, אני חושב שזה המהלך הכי אמיץ הגיוני וחכם לעשות. 

 

המון הצלחה וברכה ידידי. 

 

 

כתבו מעלי הרבה דברים חכמים, אז רק להוסיף משהו קטן:DvorW

תנסה להיזכר בתקופת הדייטים, מה היה מוצלח.

מה אהבתם שניכם.

תשאל גם אותה מה היא אהבה, ותנסו לשחזר.

כמו מדוייטים אמיתיים, כולל שמירת נגיעה...

חברהלוי מא

כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם

כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.

 

המלצה שלי זרוק לה את הפצצה הזו וראה את תגובתה אתם נשואים כולה 3 חודש אל תתן לזמן לעשות את שלו

 

ברר את האמת עכשיו וטפל בעצמך 

ובכל הבירורים והדיבורים לא להכניס את המילה גירושיןאורין

ללכסיקון. 

^^^^^ חשוב מאד מאד!!!אנונימית אחת

ברגע שמכניסים את המילה הזו היא הופכת לאופציה, ואז הרבה יותר קשה להתמודד עם המצב (כי תמיד יש את הפחד שאולי זה יקרה, אז למה להשקיע בכלל)

כותבת מנסיון מר מאד

למה?!הלוי מא

ואם יש משהו אצור בתוכה?

 

ואם ההורים שלה לחצו עליה והוא בכלל לא בקטע שלה?

 

ואם היא התחתנה מלחץ חתונה ולא מהבנה וסתם מענה אותו?

 

למה המילה הזו כ"כ קשה?

 

האם עדיף למשווך כך ואחרי 10 שנים ו4 ילדים להפגש אצל עו"ד וברבנות?

או שעכשיו כל אחד יקח את הבגדים שלו ויחזרו להורים?

למה?! כי הרבה זוגות מוצלחים עברו תקופות כאלומינימאוס2


וכמה זוגות אומללים יש מנגדהלוי מא

שתקועים כבר עם ילדים ומשכנתא וכעסים אחד על השני מפה להודעה חדשה ומחכים בכליון עיניים לגיל בו הילדים יגדלו בשביל להשתחרר מהעול הזה?

 

וכמה ילדים אומללים גדלים בבתים הללו?

 

וכמה דמעות נשפכות בגלל שלא חתכו את זה אחרי 3 חודשים ?

 

בחייאת 3 חודש זה כלום אחרי שנה שנתיים לא זוכרים מזה מאומה ואם נפגשים עם נפש מתאימה

הכל נתבער מן העולם הגיע הזמן שגם במגזר שלנו יבינו שאם רע צריך לחתוך לפחות בשלב כה מוקדם

עם ילדים וכו המצב מסובך לאללא 

בשביל זה יש יעוץץץץץץץץץמינימאוס2

כי הרבה זוגות יש להם קשיי הסתגלות

ויועץ טוב יכול לעלות על דרך המלך או לחילופין להציע מניעה בינתים

 

 

אתה מכיר מישהוא אישיתאין כמו אמא

שהתגרש תוך 3 חודשים?התחתן עם מישהיא אחרת וחייו דבש ושכח מיזה לחלוטין??קשה לי להאמין שאפשר למחוק כזה דבר מהחיים.

אני דוקא כן מכירה גרושה שהתגרשה תוך כמה חודשים ואפילו שהתחתנה בשנית ויש לה ילדים והיא אפילו סבתא, היא אומרת שכל המחלות של היום הגיעו מאז... ז"א סבל נפשי וגופני

לפעמים אפילו בתור זוג צעיר זה יותר קשה, כי 3 חודשים אתה לא מרגיש שמיצתה מספיק , זה נשאר לפעמים כמו איזה חלום רע,

לדעתי גרושים אחרי 20 שנה מצד אחד זה פחות נורא, כי ההרגשה שדי מיצתה מכל הכיוונים ובאמת לא היה סיכוי.

 

סתם לא הבנתי את ענין המשכנתא. מי שרוצה להתגרש עושה חשבון לא להתגרש בגלל משכנתא???

כל זוג כמעט חווה איזה משבר בחייודגים
עבר עריכה על ידי דגים בתאריך כ"ח בתשרי תשע"ה 10:02

התשובה שלך היא פשוט לברוח מיד שיש איזה משברון...

 

אבל אם כך זה היה כבר לא היו משפחות היום

כי כמעט כולם חוו רגעים ותקופה של התמודדות זוגית ....

 

שילכו להתיעץ. אסור לפרק זוגיות ונישואין רק בגלל הפחד להתמודד ולצמוח! שינסו קודם...

 

תפסיק לחרוץ גורלות מרחוק!

אני אשתו של אנונימי 87 החלטתי להגיבאשתושלאנונימי8

אם תשאלו אותי איך אני יודעת כי הוא סיפר לי :/ ודיברנו על זה והחלטתי להגיב אם כבר דברים הופכים נחלת הכלל שיעשו כמו שצריך!!

יש לי מה להגיד בנושא מעיין תגובת נגד.... אני לא מתייחסת אליך בתקופה האחרונה אני לא מכחישה! אבל זאת קרה רק לאחר שכשביקשתי ממך לחזור הביתה מהר מהעבודה כי אתה עובד פעמיים בשבוע משמרת כפולה וחוזר בשמונה הביתה ובימיים שלא אני רוצה לנצל איתך כל רגע וביקשתי שתחזור מוקדם הלכת להורים שלך והשארת אותי עד חמש וחצי לבד מחכה ופגועה שהבקשות שלך שבסך הכול אמורות להיות לטובותינו שוות ל....

על הפעם הזאת שביקשתי ממך שוב ושוב בוא נראה סרט ביחד בוא נעשה משהו יחד ואתה שיחקת במחשב ופשוט התעלמת ממני אז הלכתי לחדר אחר וציירתי כדי לא להיות לבד, על כל הפעמים שרציתי לצאת עם חברות (לא זה לא קורה הרבה ) ואמרת לי את לא לוקחת את האוטו ואני אשאר לבד בבית והלכת לחברים שלך, זה בסדר נכון?

חלוקת העבודה בבית לא מתחלקת באון שווה כי כשאני מבקשת ממך לעשות משהו אתה תקוע עם העיניים בפלאפון שלך ומשחק בפלאפון ואז יוצא לבסוף שאני עושה את הדברים במקומך אז הפסקתי לחכות לך שתואיל בטובך לעשות או לבקש...

ואם תגיד להגנתך שמחקת את כל המשחקים בפלאפון אומר שוב כמו שאני אומרת לא ביקשתי שלא תשחק, ביקשתי שתעזור ותמצא את המיצוע בין הכיף האישי שלך אלינו.

יומיים לפני יום כיפור דיברתי עם בת דודה שלי בטלפון והתעצבנת אמרת לי שפעם הבאה שאני מקבלת שיחה שאני אגיד לך בדיוק מי זה וכמה זמן תמשך השיחה (סליחה אדוני הצוהר...)

התווכחנו הסברתי לך שאני לא שולטת בדברים ואנשים ובמה שהם הולכים לספר ושזו הייתה שיחה חשובה, ביום שישי ערב יום כיפור הלכת להסתגף, הרב זרק עליך אבנים שוועה רותחת הכה אותך עם רצועת עור (מכירים את הטקס..) אבל סליחה מאשתך שזה בעצם מהות יום הכיפורים לא זכיתי לקבל רק דקה לפני כניסת הצום... ממש אווירת טוהר וקדושה

זה לא בתקופה של הזמן האחרון כל הנושא הזה ופה אני רוצה להתייחס גם לתגובות שקראתי וגם למה שמר אנונימי 87 כתב...

ימים שיהיה לנו טוב ביחד אני יכולה לספור אותם על עשר אצבעותיי.. מיותר לציין שזרקתי לו 4 פעמים במהלך שלושה חודשים שלא טוב לי ואני רוצה להתגרש.

נוסף ששלוש פעמים לפני החתונה ניסיתי לבטל את העסק הבעיה שהרב שהתייעצתי איתו לא הסכים לראות אותי הוא הלך לדבר איתו וכמובן לא אמר לו הכול ובייחוד לא את מה שאני מרגישה כי הוא לא רצה לפרק. ביום פגישה של ההורים התקופה אחת הרעות של לפני החתונה אחרי הפגישה הלכנו לבר הייתי כדור של שנאה עצמית ואש למה אני עושה את זה אמרתי לו שאני רוצה לשתות עד שאני אקיא(לא מספיק מצוקה??) וזה מה שהיה שתיתי אלכוהול עד שהקאתי את נשמתי.

ביום של הטעימות לא רציתי להיות שם לא חלק מזה הייתי עצבנית כועסת כאובה ומבולבלת לא רציתי לבוא בכלל אמרתי לו שילך לבד עם ההורים שלו ושלי אך באתי בכל זאת לכבד אותו וכולם ראו את הפרצוף שלא יכול להתפרש לשתי פנים שאלו "את לא מרגישה טוב" ופה זה נגמר. שבוע לפני החתונה הייתי על סף פירוק בפעם האחרונה לפני הדבר הגודל הוא השתולל הפך כסאות התקשר לאמא שלו שהתקשרה לאמא שלי באלגן בסוף הסכמתי חרצתי את גורלי ועכשיו גם אם אני אתחנן להיות חופשי מישהו צריך לחתום על השחרור שלי והוא מחזיק אותי בביצים... אז זה לא שהוא לא ידע שאני לא רוצה ולא טוב לי הוא בחר לראות אחרת. מכאן אתם יכולים להבין שלא היתה פה אהבה גדולה סנוור וזוהר של לפני החתונה או את הכיף שאחרי...שפתאום כמו שחלק חושבים "נפלתי למציאות החיים"

 

בימים המותרים שלנו שהמסכן לא מקבל אפילו נשיקה הלכתי איתו יותר מפעם אחת "עד הסוף" ובכיתי כמו מטורפת אחרי זה... ולא אפרט מזה יותר.

לכל רושמי התגובות איזה מתוקים ואיזה חמודים... לא מתוקים ולא חמודים!!!! זה סבל יום יומי אתה מגיע למקום של שנאה עצמית אתה לא רוצה שום דבר רק להיות לבד ושיעזוב אותך בשקט לא רציתי את זה מלכתחילה והדבר שהכי מטריף אותי לשמוע התחתנתם אין מה לעשות.

הלו???????????????????????????

זה לא נישואין קטולים וכן יש מה לעשות אין מצווה לסבול אין דבר כזה! אם נתנו את האופציה מהתורה להתגרש זה חוקי ומותר לגמרי!!

משהו תוספת לתסכול שלי, יום אחד פשוט הרגשתי שאני צריכה לקבל ממנו מחמאה ולא פתחתי מריבה ולא כלום באתי מהמקום הכי נקי ואמרתי לו למה אתה לא מחמיאה חי אני באמת מרגישה כמו צל לפעמים כיאלו אני לא שווה כלום בעיניו ולהגנתי אומר שיש לי מעט דברים טובים.. כמו בכל אחד הוא פשוט הסתכל עלי ואמר שהוא צריך לחשוב על משהו (תודה באמת) כשחיכיתי קצת ושאלתי שוב הוא אמר אני לא יודע אני צריך לחפש מחמאות בגוגל....

זה מה שאני שווה בעינייך?? אני אפילו לא סתם "יפה?!"  משהו?

ישבתי שעות בחדר בוכה מחכה לטיפה יחס ומה הוא עושה? קורא תהילים מחכה שהישועה תבוא מן שמיא- כמובן שהיא תבוא משם אבל אדם צריך לעשות מעשה לדבר משהו?! כולם!

אני לא חושבת שזה המקום לפתוח את נושא המשפחה שלו על ההקנטות שקיבלתי לפני החתונה וגם אחרי והוא פשוט לא יודע אליהן כי אני מסתירה ממנו למען שלום בית וכי נמאס לי לריב, ועוד בעיות נוספות וקצת גדולות יותר.

כתבתי המון ואני רוצה לסיים כאן ולהגיד דבר אחרון....

קראתי את כל התגובות זה שהתחנתי זה בעיה שלי נכון אני בן אדם שקשה לו מאוד לפגוע במישהו אחר היה לחץ משפחתי ועוד המון לחצים אני מטומטמת מפגרת טיפשה וכו שעשיתי את זה אתם צודקים בכל...

רק תבינו דבר אחד ...להגיד לבחור שהוא אומלל שהוא חווה חויה קשה שאתם מחזקים את ידו על המסכנות שלו שרחמנות על מה שהוא עובר ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים... אל תשכחו שיש נפש בצד השני שאם "אישתו לא מתייחסת אליו" זה לא כי היא במחזור ויש לה הורמונים אם היא לא נותנת שהוא ינשק אותה זה לא כי היחסים האינטימיים שלהם דפוקים כי משהו קרה... וכנראה יש צד אומלל יותר בצד השני....

תחסכו ממני את הרחמנות והכל...

עכשיו שמעתם את שני הצדדים שניהם צודקים לשניהם יש בעיות מודה שאני המטמטמת יותר מבינינו שהסכמתי להיכנס לזה מודה מודה!

אז אולי באמת כבר על תגיבו... כי נאמר כבר די...

סליחה שזה ארוך....

תודה רבה אשתו של אנונימי87הלוי מא

הייתי בכיוון ועכשיו נשמע את המנטרה של השאר 

 

יעוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

 

מה למען ה' יועיל פה כזה?

 

כלה צריכה להכנס לחופה עם רצון להקיא בגלל אלכוהול?

אני מבין שהכרת את הצד שלה לפני, נכון?ender13

גם שעון מקולקל צודק לפעמים.

בלי הצד שלה זה נראה כמקרה אחר לגמרי.

תגיד אם הכרת את הסיפור קודם למה לא יעצת לה מהתחלה?

אה, רגע, לא הכרת.

 

לא הבנתי אותךהלוי מא
אתה טופח לעצמך על השכם שצדקתender13

מה שאומר שגם בעתיד תתן עצות כאלה על סמך נתונים דומים.

למעשה טעית.

לפי הנתונים שהיו לפנינו טעית.

במקרה יצא שהצד השני בסיפור שונה מאוד.

במקרה או שלא במקרהאמאשוני

נו, שוין, באמת שזה לא העיקר.

ברור שכותבים על סמך מה שנכתב מתוך הנחה כי גם מי שקורא- קורא לפי מה שנכתב ובזה יצא רווחנו.

 

 

זו הנקודה, הוא רואה את זה כהוכחה לנקודת מבטוender13

למרות שזה לא כך.

מה שאומר שימשיך לתת עצות כאלה.

חברים נו...הלוי מא

שלושה חודשים מחתונה והם מדברים כאילו זוג בן 20-30 שנות נישואין שעלו על שרטון!

 

שלושה חודשים זה זמן שעדיין הפרפרים מהחתונה והדיסק של האירוע לא מש מהמחשב!

 

שלושה חודשים זה זמן לצאת למסע קניות מטורף בהום סנטר ולתקוע ברגים ביחד בקירות!

 

שלושה חודשים זה זמן לבלות במסעדה ולבזבז קצת כסף מהחתונה!

 

שלושה חודשים זה זמן לריצות של עבודה לימודים וחלומות משותפים

 

שלושה חודשים זה לא זמן למריבות של יעוץ זוגי!

 

ברור לי שמלכתחילה היה פה משהו לא במקום ציטוט: (כנראה שמשהו בך לא מוצא חן בעיניה ומרגישה שעשתה את טעות חייה כשהתחתנתם כנראה שנכנסה לחופה ממקום לא נכון.)וצדקתי!

הבחורה לא רצתה אותו מראש ככה בונים בית?!!!!!!!!

אני לא מאשים אותה היא קורבן של רב והורים שלא מבינים שאם לטעימות הבחורה לא רוצה להגיע זה כתובת מטורפת על הקיר שאסור להתעלם אבל.... ההזמנות נשלחו והאולם קיבל מקדמה ומה השכנים יגידו ואסור לפרק אירוסין ובלבלבלה וכל החרטא הזה.

 

אין להם ילדים זה נכס עכשיו שפשוט יחזרו להורים וזהו אין בקושי רכוש משותף אין משכנתא כך אני מקווה  

מה ישועה תצמח מיועץ זוגי ? יהפוך להם את הלב לאוהב ומכיל? קשקושים!

 

בקשר למקרים אחרים לא אעז להציע כך נחרצות אבל פה הכתובת זועקת ממש

התינוקת שלי נפלה וקיבלה מכה בראשאמאשוני

בגילה לא עלינו ולא על אף אחד אם עוברים שעות קריטיות דימום תוך גולגולתי עלול להסתיים כרע מכל.

האם הרופא ימליץ מיד לרוץ לניתוח? לא...

למרות שכל שעה קריטית.

יש גם מחיר לפעולה כירוגית מיידית.

מסתכלים על המקרה, בוחנים יתרונות מול חסרונות, בוחנים קריטיות תגובה ולפי זה מחליטים איך לפעול.

מה יעזור? קודם כל, יש סיכוי לא מבוטל שלא יצטרכו ניתוח.

אבל גם אם כן, וזה משהו מאוד חשוב- גם אם יתברר שהטיפולים האחרים לא עזרו ומה שנשאר זאת רק אופציית ניתוח.

אסכים שהיא תנותח בלב שקט.

גם אם יהיה לניתוח מחיר לכל החיים אדע בוודאות מוחלטת שזה מה היה הכי נכון לעשות.

 

אם רע לי בעבודה מיד אגיש התפטרות? לא. גם אם בדיעבד יתברר לי שבחרתי את מקום העבודה הלא נכון, גם אז לא ארוץ להתפטר. אנסה במציאות הקיימת לעשות הכי טוב שאפשר. לא עוזר? בלב שלם אגיש התפטרות.

 

התחלתי ללמוד מקצוע ולא מדבר אלי. ביום אחד אקום ואעזוב הכל? לא. גם אם מלכתחילה היה חכם לבחור מסלול/ מוסד אחר, עכשיו אני לא במקום של לפני אלא במקום של שאמצע. שוקלים בכובד ראש השלכות לכאן או לכאן.

גם בראייה של עכשיו לא מתאים? קמים לוקחים אחריות ולא גוררים עוד לימודים חסרי תועלת.

 

אני לא נגד לקום ולעשות אחורה פנה. אני מאוד נגד למהר לעשות את זה. בד"כ כשנמצאים בסיטואציה קשה הברירה האחרת נראית קורצת יותר. אבל כשמגיעים אליה מבינים שאולי לא היה נכון לקפוץ כ"כ מהר.

 

בהקשר של ייעוץ זוגי. מה יעזור? גם אם מלכתחילה הנישואים התחילו ממקום לא בריא, עדיין יש מה לשפר. עדיין יש תקווה לעתיד הרבה יותר טוב. אם רק ירצו הכל אפשרי. ואם אחרי נכונות והרבה מאמץ מצד שניהם להשתפר עדיין לא עוזר וגם אם אחרי הכל בסוף יינתן גט- הוא ינתן ממקום הרבה יותר בשל.

ועוד משהו שבכוונה הפרדתי משאר התגובהאמאשוני

לגבי כדורים, אלכוהול, זריקת כסאות- טוב פרטים פיקנטיים שמתווספים לסיפור.

הפורום שלנו יודע להכיל גם תפניות כאלו...

אז לשניהם יש קצת (הרבה) בעיה עם תגובה למשבר, עדיין פיטים. שילכו לייעוץ אישי כל אחד בנפרד ללמוד איך מתמודדים עם קשיים...

דווקא הגישה שלך שלקחת כל אחד את שלו ולחזור להורים ובסוף לשכוח ממה שקרה- לא ממש ישים בהתנהגות כזאת...

גם להתגרש צריך בבגרות אם לא רוצים צלקות...

אני עדין דוגלת ביעוץ!דגים

לא לפרק חבילה - תנסו קודם לעבוד עם מה שיש

 

וחתונה יהודית היא לא קטולית!

אבל זה שעמדת תחת החופה עם אדם זה בדיוק, זה לא רק מחוסר ההחלטיות שלך אלא גם מזה שהקב"ה גלגל את זה !

 

אז קודם כל אמונה...

 

לדעתי לכו יחד ליועץ נטרלי משהוא שאין צד וחלק בכם - חדש שלא מכיר עדין - ולכו ביחד!

 

(ויש לי על מי להמליץ ! )

 

כי אנחנו עברנו חוויה קצת שונה אבל דומה

(ראינו פרות  משמעותים יותר רק אחרי איזה חצי שנה יעוץ)

והיעוץ הציל אותנו ועכשיו הרבה אחרי,  איך שאני מודה להקב"ה על זה

שלא שמעתי לעצות של תגמרו וזהו לפני שהילדים יגיעו

 

למה .....????

 

כי ב"ה בזכות זה שהשכלנו ללכת ליעוץ היום טוב וכיף לי עם הזוגיות הזו שדורשת עבודה אבל שכרה בצידה...

 

תמיד מסכת גיטין נמצאת...

אבל כן כן כן לנסות- אפשר להצליח!!!!!!

 

 

וסתם כך תדעי שנראה שאת עוברת משהוא ממש לא קל!

מאחלת לכם שהקב"ה יוביל אתכם לעצה הנכונה!

נשמה, תנשמי עמוק עמוק ואז תפתחי...אמאשוני

קודם כל, כל מה שתיארת עדיין לא סוף העולם. שלא תביני לא נכון, מבינה ומזדהה מאוד עם התחושות הקשות שלך!!!

גם אנחנו התמודדנו עם הרבה מהקשיים שאתם מתארים. כרגע אתם בעיצומו של המשבר והדברים נראים ענקיים ובלתי ניתנים לגישור.

אז לכן אני אומרת קודם לנשום עמוק ולהירגע.

הדברים פתירים.

קשה מאוד מאוד לא לקבל מחמאה כנה מבן הזוג. את צודקת, אני מבינה אותך. גם אני עברתי את זה.

אבל זה אנושי. גם הוא סה"כ נשוי טרי. הוא צריך ללמוד את אומנות המחמאות. כן, קשה שזה יהיה בשלוף. את יכולה לראות פה נק' חיובית שהוא אדם כנה. את באמת רוצה שהוא סתם יזרוק לך: "את יפה?".

לך בעל יקר, גם לך יש עבודה רבה. מחמאות ופרגון זה צורך של האישה כמו אוויר לנשימה. כתבתי את זה לך עוד לפני שהיא הגיבה. זאת לא רק היא. זה כולנו. כולנו זקוקים למחמאות והרגשת ביטחון בזוגיות. בהערכה בלתי מותנית של הבעל.

אבל קודם כל, כבסיס להכל-

תקשורת.

תקשורת זוגית נכונה!

אל תיבהלו, זה לא משהו שאמורים להיוולד איתו. גם אם כרווקים תקשרתם מצויין עם הסובבים אתכם, תקשורת זוגית זה עולם אחר. זה עולם שלומדים אותו אט אט.

את מתעצבנת שהוא כתב את זה פה. קודם כל אנחנו לא מכירים אתכם ואין סיכוי שנזהה כי מה שאתם מתארים יכול לקרות לעוד הרבה זוגות שאתם בכלל לא מדמיינים שהיו בסיטואציה הזאת.

הוא כתב פה וקיבל לרוב תגובות איך הוא יכול להשתפר בסיטואציה הזאת.

סה"כ ניסינו לעזור. רוב המגיבים לא בחרו פה צד כי ברור שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה. אנו עונים באופן תיאורטי על מה שנשאל. לצורך העניין גם התגובה אלייך נכתבת באופן תיאורטי. הרי יש סיכוי מסוים שכל הסיפור או חלקים ממנו מפוברקים. אז למה אני כותבת? כי גם אם זה אמיתי וגם אם לא, הסיטואציה עצמה היא אמיתית והתגובות יכולות לעזור לאחרים שנמצאים בסיטואציה. הבנת? אין כאן שיפוטיות. 

 

ובחזרה למקרה- מדברייך עולה פעם ועוד פעם אופציית הגירושין. את יודעת למה זה חבל? לא כי זה אסור. אלא כי כשזה כל הזמן ברקע- יהיה קשה להצליח בזוגיות.

תנסי לחשוב חיובי- האם יש בך רצון לשינוי חיובי? האם את מוכנה לעשות צעדים לשיפור המצב? אם כן- בראש ובראשונה עוד הרבה לפני הרבנות לכו על זה. 

בבקשה תפנו לייעוץ זוגי. תלמדו איך לתקשר נכון. איך לפתוח דברים נכון, איך לנהל את השיחה שתצאו ממנה בתובנות חיוביות.

יודעת מה? גם אם תחליטו שאין יותר סיכוי לזוגיות שלכם- זה יבוא ממקום אחר לחלוטין. זה יבוא ממקום מפוקח (מלשון פיקח) יותר.

כרגע- לא משנה מה היה לפני, יש לכם סיכוי גדול מאוד לזוגיות מאושרת אם אר תרצו. אין הדבר תלוי אלא בכח הרצון שלכם. של שניכם! לשניכם יש מה ללמוד ומה להשתפר (ובעצם לכולנו), אין כאן שאלה של מי צודק.

 

אתם יכולים ללכת יחד לייעוץ או כל אחד בנפרד. 

הדרכת כלות והדרכת חתנים טובה יכולה לעשות את כל ההבדל.

 

אל תשמרו בבטן, גם אין צורך להתנגח על גבי הפורום, אין צורך לחפש מי צודק ולהצדיק למה השני טעון שיפור.

יש צורך לפתוח את הדברים ולעשות זאת נכון. קודם כל ברמה האישית של מוכנות לתת הכל ולהשתפר ואח"כ ברמה הזוגית לעבוד על הדברים יחד. 

 

בהצלחה!!

הלכת לייעוץ וזה לא עזראשתושלאנונימי8
זה רק קצה הקרחון התעסקות בזוטות יש דברים גדולים וכבדים יותר שאין במקום לשוחח עליהם כאן
ב 3 חודשים כבר החלטת שיעוץ לא עוזר?!?!?מינימאוס2

זה לא הולך ככה

 

הלכתי*אשתושלאנונימי8
הלכתי לייעוץ וזה לא עזר.
הגעתי להחלטה ולא סתם מהאוויר. יועץ נישואים אמר לי אם החלטת ואת סגורה תעשי וגם תחשבי אם יש בך רצון לשנות...
הגעתי להחלטה אין בי רצון לשנות כבדו את זה!
ושוב יש בעיות גדולות יותר!!
נשמע ליפאז

שכל אחד מכם יש לו תיק עוד מלפני שנפגשתם..

 

ממה שאת מתארת- יוצא שאולי טעיתם כשהתחנתם,

כלומאר בטוח טעיתם כשהתחתנתם ממקום כ"כ לא שלם ומסוכסך,

אם זה שבכלל התחתנתם- קטונתי מלומר.

מתי הלכת לייעוץ זוגי? לכמה פגישות??

 

מה בכל זאת גרם לכם לרצות להתחתן בהתחלה?

מאיזה רקע משפחתי אתם מגיעים?

בני כמה אתם?

 

והכי חשוב- 

מה את חושבת שיקרה עכשיו??

 

לעניות דעתי ממה שקראתי כאן-

הבעיה הא לא רק הדינמיקה שלכם,

אלא כל מיני דברים אישיים שאתם סוחבים שמונעים ממכם לתקשר בצורה סבירה,

ובלאו הכי כל אחד מכם כדאי שיעבור טיפול אישי.

 

ההחלטה היא שלכם- אם לבדוק אם הטיפול עוזר, ולחכות כמה חודשים בתנאים מוסכמים שאולי יועץ אישי יכול לעזור בהם,

או להתגרש עכשיו אך לקחת בחשבון שזה חוסך מכם את ההתמודדות הזוגית לבינתיים,

אך בהחלט יגרום להתמודדויות אחרות בעתיד,

ובעיקר- הבעיות שהבאתם איתכם לא יפתרו בלי שתטפלו בהם....

 

בהצלחה רבה!

ההחלטה היא תמיד שלך,ender13

את זו שתחייה עם התוצאות, לכאן או לכאן.

את גם רומזת לבעיות גדולות יותר, כך שבעצם כל עצה שתינתן כאן היא חסרה מאוד, כיוון שאת הבעיות הגדולות האלו אנחנו לא יודעים.

מאחל לך את התבונה לבחור בדרך הטובה ביותר.

בהצלחה. 

שניכם אומללים, התחתנתם מסיבות לא נכונותחלב ודבש

בלי שמחה ובלי אהבה ואין שום סיבה להמשיך להיות תקוע במצב הזה.

רוב העצות שאתם קוראים כאן לא שוות שום דבר ורק יגזרו עליכם להמשיך ולסבול.

 

נשואין מסוג זה צריכים להתפרק ושכל אחד ילך לדרכו וימצא לעצמו בן ובת זוג מתוך שמחה ואהבה.

ברוראמאשוני

היא הלכה לייעוץ, נסגרה שהיא רוצה להתגרש. בעלה מקבל את הרושם שהיא לא מוכנה לייעוץ (או משקר במצח נחושה)

היא מסתירה הרבה מאוד מבעלה. לא מוכנה לשתף. הוא לא יודע על מה המהומה...

ברור שהזוגיות הבאה שלהם תהיה מתוך שמחה ואהבה.

לא סתם אהבה, אהבה כזו בוערת שלא יהיה להם (לכל אחד עם בן הזוג החדש שלו)

שום בעיות זוגיות!

הכל יזרום על מי מנוחות.

שום עבודה עצמית. שום עבודה זוגית. הם כאלו מושלמים!!!

 

איזה סרט מקסים, באה לפזר להם פרחים.

^^^פאז
תגובה חכמה (ללא קשר למה נכון כעת שם)...ד.
לי זה נשמע מקרה קלאסי ליעוץאין כמו אמא
אשתו של אנונימי 87. באמת אני אומרת לך מכל הלב, יש הרבה אנשים עם הבעיות שלך שפתרו אותם. יעוץ זה לא תוצאה שרואים מיד זה ענין של תהליך זה לא יום או יומים. אני לא מכירה אותך ואין לי ענין לדפוק אותך אבל ככה הייתי אומרת גם לאחותי אולי לך זה נראה סוף העולם כי את כרגע במחלמת כוחות עם בעלך אז במלחמה הכל פוגורם כמו שנראה אצלך את צריכה סדר. מה שנראה לי שאת בורחת אבל את בורחת מעצמך והבעיות ירדפו אותך כי חלק זה האופי שלך כדאי לך בלי קשר גם אן תתגרשי וגם אם לא לבדוק את עצמך בשבילך שלא תחזרי שוב על הטעויות גם לך נשמע שיש חלק עם כל המלחמה עם בעלך בכל נושא התקשורת יש 2 צדדים שיש להם חלק.
הערה, לא ממש אליך אלא לאחרים/ות שקוראים כאןender13

אני לא בא ממקום שיפוטי, אני לא מאחל לאף אחד להיות במצב שלך.

וברור, ממה שתיארת שיש הרבה דברים שהוא לא בסדר, ממש לא בסדר בהם

למרות שיש כאלה שאני מכיר שהיו ודוקא כן נבנו מזה, אני מניח שיש הרבה שלא מצליחים.

וגם אני בעצמי עשיתי חלק משטויות שבעלך עשה (ברוך ה' יצאתי מזה)

אם כי החלק של הפיכת כסאות ודרישה לדווח על שיחת הטלפון מדאיג.

לא יודע אם יש מה להציל אצלכם, זה כמה רמות מעלי.

 

יש מוטיב שחוזר הרבה במה שכתבת בהרבה מקרים את מניחה שהוא יבין למה את מתכוונת במקום להסביר בפרוש.

גברים, בדרך כלל, לא מבינים עשירית מהדברים האלה.

בדרך כלל ביחוד בהתחלה צריך לומר כל דבר בפירוש.

 

עצה אחת:

בין אם הדברים הולכים לכאן ובין אם לשם, צריך להתחיל לומר את אשר על ליבך.

אולי לא באותו רגע של כעס(ואולי כן, תחשבי בעצמך) אבל בהחלט לאיית כל דבר, כל תחושה וכל בעיה.

לכי לקיצוניות השניה.

אם קשה לך בדיבור, אז בכתיבה.

גם אם זה הולך לגירושין הוצאת הרגשות והמחשבות החוצה יחסכו הרבה.

 

מילה אחת לאנונימי87(או בעצם לכל אדם שנמצא במצב כזה):

עד שיש ביניכם שלום וקשר חיובי כלשהו וותר על הקשר הפיזי.

ביהדות קשר אינטימי הוא חובת הגבר וזכות האישה.

מה נאמר..ד.

מצער...

איפה גדלתם אלוהים?רק נחת
מי חינך אותכם? מי הרבנים שלכם?
מה נסגר עם שניכם? הצילו אפוקליפסה עכשיו.שהשמים יפלו לי על הראש.דחילק אנשים קצת נורמליות אנושית בסיסית מה נסגר?תתנהגו יפה.
ממש כואב לשמועמשיח עכשיו!

אין לי כל כך מה להגיד, רק שליבי ממש איתך ואני מתפללת שהמצב יסתדר..

 

מלבד זאת,

חשוב לי להגיד ששמירה על הלכות טהרת המשפחה היא חשובה מאד מאד, ופגיעה בהם זה עונש כרת. כדאי לשים לב לכך, ולא "לוותר" בסופו של דבר זה פוגע בכם עוד יותר. 

עם כל התסכול שלך את מאוד שליליתmamisheli

זה נראה שאת מסתכלת רק על הצד השלילי שבו, ובזה את מתמקדת... ואם זה הדרך שלך אז גם עם כל אחד אחר את לא תצליחי! בסך הכל אם תדברו ותפתחו את עצמכם יפה אחד לשני לא תגיעו למצב להכניס את העיניינים האישיים שלכם לפורום!

אם תתגרשי הבעיה לא תפסק! אלה להפיך!

אם ההית מספרת לו מההתחלה בצורה שכיף לקבל אני בטוחה שהוא רוצה לטובתך, אין בעל שרוצה להרע לאשתו! אבל אם הוא חוזר הביתה לפרצוף חמוץ אז למה לחזור מוקדם? ולמה לא להתעסק בפלאפון! גברים שונאים אשה שכל הזמן לא טוב לה, ואם זה הטיפוס שלך אז אף גבר אחר לא ישנה לך את החיים!

תעשי חשבון נפש, תלכו ליעוץ, אני מסכימה איתך שאין אשן בלי אש, ואני בטוחה שאת פגועה ממנו, אבל אם לא תסבירי לו מה קרה איך הוא ידע לעזור לך ולהשתנות? אולי תתכתבו בינכם?

 

חבל לפרק חבילה עם בעל אוהב, תעשי מניעת הריון ותטפלי בנישואים שלך! במידה ועשית כל מה שאת יכולה אז תחשיבי לנתח לך את החייםן בניתוח מסובך... שלכי תדעי איך תצאי ממנו............ אם היה לכם רגעים טובים ביחד אז ממש חבל............ כולם רבים ולכולם יש אי הבנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כנראה הגעתם לנישואים עם ציפיות גבוהות מידי...

 

המון הצלחה! ותעדכנו אותנו מה קורה!

תפילה תמיד עוזרת! רק את צריכה לרצות באמת שיהיה טוב!

 

אני חושבתסתם_ניקית

שעם כל הכבוד וסימפטיה למה שהם עוברים שנשמע ממש ממש ממש לא קל

 

הם מפחדים להתמודד ובורחים...

הבעל ניסה להראות שהוא אביר יפה תואר ולא יצא כזה

האישה מנסה להראות שהיא פשוט קורבן לסבל שהתחילה להתעורר וזועקת לא עוד

 

והתשובה שלהם זה --> לא רוצים לשנות ---> לא רוצים לעבוד ---> לא רוצים לאמין בזוגיות הזו.

 

עצם זה שנישאו זה לזו (גם אם לכתחילה רצו לברוח הרי בסוף הם אלו שכן עמדו תחת החופה יחד)

עצם זה כבר מחייב אותם להתמסר זה לזה ....

האישה נראת שרק מנסה לברוח מהסיפור וזהו וכועסת על החלטתה שניכנסה לזה מהתחלה

האיש לא בדיוק הבין עד כמה שהשגיאות שלו הן כלי שאישתו תיתפס עליהן כמוצא שלל רב העיקר כדי להצדיק לברוח מכל המציאות הזו ...

 

תתפסו! תפנו זמן אחד לשני

שימו את עצמכם מקום ראשון

לא חברים לא חברות

לא משפחה

לא עבודה

ולכו דחוף ליעוץ עם כל הנשמה

 

לא מפרקים חבילה תוך 3 חודשים (בלי מקרי אלימות או מעשים סופר חריגים!!! בזוגיות)

לדעתי אין פה שום הצדקה לגרושין

לדעתי בדיוק בשביל זה צריך להתמסר אחד לשני להאמין אחד בשני

זהו אתה מחויב לה והיא לך...

ואם עכשיו תברחו ותתגרשו תגלו עוד קצת זמן

שלקחתם עוד החלטה שגויאה והפעם זה היה סופר מאוחר...

לפעמים להחלטות שלקחתם יש השלכות וצריך להתמודד אם זה

אתם נשואים!

 

אתם מחויבים להתמסר זה לזה - תפסיקו לברוח  !!!

תלמדו מהי מהות של נישואים לפי דת משה וישראל לא סתם נפגשתם והקמתם בית !

^^^^^^^^^^^סתם ניקית!!!!!!!!!!!!!!!!!מינימאוס2
וואו. אני נפעםאלעד

הצלחת להצביע על הנקודה המדויקת.

 

צל"ש!

אלעדהלוי מא

האם אתה סבור כי כל זוג בעם ישראל שבא בברית הנישואין ואפילו בכורח מכל מיני סיבות צריכים להמשיך להיות נשואים?

אפילו שזה לא טוב להם 

לחלוטין לא, ואני עצמי התגרשתי, עם ילד.אלעד

אבל רק יועץ שמכיר ושמע את שניהם יכול להמליץ על על צעד שכזה.

נשמע לי לא רציני ולא אחראי לזרוק עצה פאטלית שכזו בפורום ווירטואלי

למה לא רציני ולא אחראי?חלב ודבש

ובמה זה פחות אחראי מכל העצות שנותנים להם כאן להמשיך להרוס את חייהם בנשואין האיומים הללו?

לענות את אותה התשובה? אלעד

לו היה לך מושג בגירושין ומשמעותם,

יתכן והיית מבינה.

 

רמז: עצה שתוביל לייעוץ ולא לגירושין יכולה להמשיך את האווירה הקשה עד היעוץ, ואולי מעט אחריו. עצה שתוביל לגירושין מובילה למהלך שבאופן כללי ניתן לומר שהוא אל-חזור בתוספת אווירה קשה שעשויה להמשך שנים ארוכות, אפילו אם אין ילדים. אבל זה באמת רק על קצה המזלג.

תשובה טפשיתחלב ודבש

השאלה איננה מה אני או אתה יודעים.

השאלה היא אם העצה והרעיון נכונים או לא נכונים!

ואין לך שום הסבר לטענה המוזרה שלך כאילו ההמלצה להתגרש היא חסרת אחריות פחות או יותר מההצעות האחרות.

גירושין הם מוצא אחרון ונקודת אל חזורריבה_אחת

בסה''כ ראית שאלה בפורום, את לא מכירה את התמונה המלאה ואין לך מושג מה קורה שם באמת.

פירוק בית הוא אחד הדברים הקשים ביותר, לתת עיצה הרת גורל שכזו בקלות כזו זה חוסר אחריות מוחלט!

 

אין לי מושג אם את נשואה או לא, אבל בשום פנים ואופן לא מפרקים נישואין לפני שממצים את כל האפשרויות האחרות (אא''כ מדובר באלימות).

נישואין לא מוצלחים מקורם (ברוב המוחלט של המקרים) בבעית המידות של אחד/שני הצדדים, עם קצת עבודה אפשר לגעת באושר ולראות אהבה פרחים ופרפרים.

אין כמעט זוגות בלי קשיים בתחילת הדרך. נקודה.

להציע לכל אחד עם בעיה קטנה של קצר בתקשורת זה עוול של ממש, אם אוהבים ה לא אומר שלא רבים, בכלל לא.

הבעיות לא יעלמו בסבב הבא, להיפך.

 

לכן, העצה והרעיון לעולם לא יהיו נכונים, בעיקר בגלל שאת לא מוסמכת לתת אותם. בטח שלא על במת הפורום.

 

את מביאה פתרון קל שבורח מהבעיה ומסרב להתמודד איתה. זאת גישה פחדנית.

 

 

 

 

 

סתם ניקית, יישר כח! מילים כדורבנות!גב'
ב״ה יש מצב שהתחתנתם בגיל צעיר מדי:metorafi

אתם צריכים לנסות לעבוד על הזוגיות שלכם ביחד ואתה צריך להפסיק לחשוב שהיא מחפשת אותך תפרגן לה וכו׳ , מעבר לזה בחיים יש מריבות גם , אתה צריך לפרגן לה שהיא יוצאת עם חברות כדאי שתציע לה לצאת איתך גם! אבל לא יותר מדי כדי שלא תרגיש כלואה שפה בעצם נכנסת עוד משוואה אתה צריך לבדוק עם היא מרגישה כלואה איתך או לא!  אם כן תתן לה ספייס ואם לא אז תציע לה לצאת איתך לבלות גם!

אתה מהיר מדי...ילד ירושלים

היא בסך הכל נשואה טריה, קשה לה לצאת מהעבר שלה. זה דבר ידוע וקרה גם לאשתי. יש הרבה אנשים שלוקח להם שנה- שנתיים עד שהם מתרגלים לחיים זוגיים. אמרת הרי שהיא מקסימה, לא? חכה ותראה שהיא פי אלף יותר מקסימה מכמה שאתה חושב!

אל תשכח להתפלל על זה כל יום זה הדבר הכי חשוב!

כנראה לא קראת את כל התגובות, כולל זו של האשה עצמהאלעדאחרונה
מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..אחרונה
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אולי יעניין אותך