למה את צריכה להתנצל בזה שאת רוצה מישהו רזה?

כאילו זה את , את מתחברת למישהו רזה

יש בנות מתחברות למישהו מלא (שזה מילה מכובסת לשמן - נכון,לא תמיד)

אני לא מבין מה הבעיה בזה

ולא ממש על הפנימיות. ואני רואה בעלים של חברות שהם מלאים או אפילו שמנים והם ממש חמודים. אבל קשה לי לחשוב שאהיה עם מישהו כזה...

אני רואה את זה כמו שיש שפוסלים על פיאות או זקן או לא יודעת מה... רק שכאן זה לא מבטא נגיד מה הרמה הרוחנית שלו...

אוף....

אני אקח לתשומת לבי מה שאמרת..

תודה

אני מבין את זה שזה באמת נראה כהסתכלות על החיצוני מאשר על הפנימי

אבל תחשבי שאת בראש ובראשונה צריכה להסתכל - למה הנשמה שלי מתחברת ?

אין טעם להכנס למקום שהנפש שלך נרתעת ממנו

אין פה עניין של פגיעה במישהו כי עדין אפילו לא התחלת לצאת איתו או משהו

כי אם כן אנחנו שומטים את כל הבסיס לעבודת המידות.

יש גם יצרים. צריך לקחת בערבון מוגבל כל רתיעה/ משיכה נפשית.

בטח תסכים איתי שהמראה החיצוני הוא טפל ביחס לעומק האישיות.

נכון, בשעת הכרעה, אם זה מפריע אז גם קטיעת קשר עומדת על הפרק.

אבל לפני כן, יש אנשים עם ביקורת עצמית בריאה שחושבים: למה בכלל 

אני נמצא בעמדה נפשית כזאת ששמה דגש על הטפל? למה קשר טוב

יכול להיקטע בשל נתון שהוא, אובייקטיבית, משני?

אני חושב שלזה היא מתכוונת.

אני יכול להזדהות מאוד איתה.

ואני מסכימה איתך. רק שלא הצלחתי לבטא את זה כמו שאתה אמרת..

אני מסכימה שהמראה בחיצוני טפל ביחס לאישיות... לכן קשה לי עם זה שזה מפריע לי...

וכמובן מסכימה עם שאר הדברים

קרה לך משו דומה? באלך לשתף מה עשית?

וזה לא בלעדי דווקא לקשרים זוגיים. אמנם שם ההשלכות יכולות

להיות קריטיות, אבל השיפוטיות כלפי מראה חיצוני קיימת גם

במעגלים חברתיים רחבים יותר.

ואני מעדיף להשאיר את עצמי מחוץ לתמונה. 

אם את יודעת מראש שאת תפסלי בגלל זה אז תגידי לא

אין מה להתבייש תגידי גם את הסיבה לשדכן\נית שאת מעדיפה בחורים רזים..

וד"א אני קצת מלאה ואני לא נפגעת בכלל מבינה אותך לגמרי 

כמו שאני אישית לא מתחברת למראה מסויים ,משיכה זה דבר חשוב!!!

בהצלחה

אז תבקשי תמונה מראש (אחת כזו שרואים בה הכל)..

אל תיפגשי עם מישהו שאת יודעת מראש שיש לו דברים שמפריעים לך באופן קריטי.

כי לא מדובר כאן על הצעה שאת מתכוונת להשיב לה בחיוב, והתמונה יכולה רק לגרום לך לשלול..

מדובר על הצעה שאם לא תראי את התמונה שלו אז תשללי, והתמונה יכולה לגרום לך אולי לענות בחיוב..

לכן, לדעתי זה שונה מהמצב הרגיל שבו מבקשים תמונה.

אם זה מפריע לך - אז לא וגמרנו.

אל תדאגי לבחור - אני מכיר הרבה מלאים נשואים.

זה חלק מנתונים על בן אדם שבבירורים מחליטים אם מתאים או לא.

שיש אנשים שאומרים עליהם שהם קצת מלאים והם ניראים מצוין ואת לא מבינה על מה בכלל דברו

אז כדאי להשיג תמונה 

וגם יש מקרים יוצאים מן הכלל.

אני פעם יצאתי עם מישהו וזה התפתח לקשר רציני,

שאם היו סתם מראים לי אותו לפני- אינסיכוי שהייתי מסכימה.

אבל אמרתי לעצמי ארי דייט אחד שהוא בחור מעניין אז נמשיך,

והמראה לא רק שלא הפריע לי בכלל פיתאום, אלא אפילו אהבתי.

אז נכון שבד"כ זה לא קורה (ואפילו כמעט ולא), אבל צריך להביא בחשבון שיש יוצאים מן הכלל...

בס"ד

אין כזה דבר "זה לא בסדר שזה מפריע לי".. זה החיים שלך, את תצטרכי לחיות איתו, עדיף שתפסלי מלא בחורים משתתחתני עם אחד שתתחרטי על זה.

דבר שני- 

גם אם קרה לך שפסלת בחור כי הוא קצת מלא ובאמת פגשת אותו וזה לא מצא חן בעינייך אני כן הייתי בודקת את הבחור השני אם זה נשמע מתאים..

מכמה סיבות-

א. אופי משפיע על יופי. אם הבחור הזה יותר מתאים זה יכול פחות להפריע לך.

ב. מה זה מלא? איך אפשר לדעת מבירורים?

אם כל הדברים נשמעים טוב אז לבדוק תמיד אפשר.

אם כי אסייג, אם את יודעת בוודאות שלא תסתדרי עם זה אז חבל על הזמן שלך ושלו.

ואין שום בעיה לפסול על דברים שאת יודעת בוודאות שלא תסתדרי איתם.

לי אישית מוזר לפסול על חיצוניות אא"כ זה ממש קיצוני...

אבל יש כאלה וזה בסדר.

את צריכה שתהיה משיכה בסופו של דבר, חיצוניות זה לא רע.

שרק מי שנשואה מבינה שמה שחשוב באמת זה המידות של האדם. החיצוניות זה ממש כלום. 

גם בדר"כ החיצוניות משתנה (כשאת בהריון אז גם בעלך בהריון) ומה שנשאר זה הקשר שבנכם ועומק האדם-המידות שלו

"בנישואים שלי החיצוניות לא חשובה בכלל"

את מבינה שזה לא יכול להיות נכון לכל זוג נשוי באשר הוא 

אני רק התכוונתי לומר שכשחיים את  החיים, ביום יום את לא מתמודדת עם בעל רזה או שמן אלא את חייה עם אדם שיודע להתחשב ,להתנהג , לאהוב, להיות סבלני, לחנך וכו וכו.

גם אם זה יראה לך "מאוד רדוד" (כל דבר חיצוני וכו' וכו'...)

ואם יהיה בן שלדעתך יפסול אותך על משהו רדוד - תקראי גם לעצמך רדודה, כי מישהו אחר במקום אחר חושב שאת רדודה שאת פוסלת על מראה חיצוני.

לסיכום - או שאין דבר כזה בכלל רדידות בנושא הזה, או שכל פסילה שכזאת, היא רדידות. זה הכל.

כל טוב ויום טוב.

ככה אני משתדלת להסתכל על זה..

אם מישהו יפסול אותך רק בגלל עדה לא תחשבי שזה גזענות/רדידות וכו'?

היה פה שרשור על אתיופים, שכולם תמכו בפותחת השרשור האתיופית ואמרו שמי שפוסל אותה בגלל זה הוא .... ו... ו... וכו' וכו' (תפעילי את הדימיון). לא בדיוק נתנו לזה לגיטימציה ואמרו - "כל אחד חייב להתחתן עם מי שמוצא חן בעיניו וכו'". אלא בגדול אמרו שזה ממש רדידות.

עד שלא תסבירי לי את ההבדל המהותי בין אתיופים לשמנים בקטע הזה, אני לא אשתכנע שלא לצאת עם אתיופי זה רדידות ולא לצאת עם שמן זה לא רדידות, מצטער.

אבל כאמור, את שלי אמרתי. כמובן שבסופו של דבר זה החיים שלך...

בשרשור כאן אנחנו מדברים על הצד הפוסל -

ולדעתי (ומן הסתם לדעת עוד כמה חברים מהפורום),

זה לגיטימי לפסול על כל דבר שגורם לך להרגיש לא טוב או רתיעה כשאת/ה עם המדוייט/ת,

ואם מה שגורם לך להרגיש רתיעה זה אפילו נמש קטנטן על גב-היד, אז זה לגיטימי לפסול.

אי-אפשר להתווכח עם תחושות של בן-אדם, הקב"ה ברא אותנו שונים, ולכל אחד יש את הפרנציפים שלו.

ומכיוון שכמעט כולנו רוצים בסופו של דבר למצוא את זיווגנו,

אז כל אחד יעשה כבר את החשבונות שלו על מה הוא מתעקש ועל מה הוא מוותר.

בשרשורים שם מדברים על הצד הנפסל -

דבר ראשון, שם מטרת השרשור זה לעודד אותו,

ולתת לגיטימציה לחיתוך בשרשורים שם, זה סתם מחליש את פותח השרשור ואז מפספסים את המטרה.

דבר שני, דברים שהם נכונים לכל אחד ואחד באופן פרטי, הם לאו דווקא נכונים כשמדברים באופן כללי.

גם אם נגיד *תיאורטית, שלי באופן פרטי מפריע שיש לבחורה נמש קטנטן בגב-היד, ואז לגיטימי מבחינתי לחתוך.

וודאי שלהמליץ לציבור לחתוך על דבר כזה באופן כוללני, זה מהלך ממש לא נכון.

אותו הדבר גם על הדבר העדתי, אם אדם באופן אישי לא מסתדר עם מנטליות או מראה של עדה מסויימת,

מכיוון שזה דבר שהוא אישי, אז אין שום עניין שהוא יגיד לציבור באופן כוללני שזה לגיטימי לחתוך על זה.

וזה דבר שהוא נכון מבחינתי לכל דבר,

בין אם מדובר על תכונות חיצוניות (כמו מראה חיצוני) ובין אם מדובר על תכונות פנימיות (כמו תכונות אופי ואידיאלים).

הדברים היחידים מבחינתי שהם יוצאים מן-הכלל הזה - ענייני דרך ארץ, דת ושמירת מצוות.

*בכוונה הבאתי דוגמא מגוחכת, כדי להמחיש עד להיכן זה יכול להגיע.

ואמרתי שאם יציעו לי מישהו אתיופי אני כנראה אגיד שזה לא מתאים לי כי זה מנטליות שונה.... לא חושבת שאסתדר עם זה.

לא אמרתי שזה גזענות או רדידות. עד כמה שזכור לי.

ואם יפסלו אותי בגלל העדה שלי, לא חושבת שזה יפריע לי. 

ולגבי שמנים, אני לא מתחברת לזה. 

זה לא שאף פעם לא נתקלתי בזה. אני מכירה את זה מקרוב,  יש אנשים שמנים ומקסימים! אני חוששת שזה יפריע לי.

כמו שיש כאלה שלא מתחברים לשחומים או בהירים... אז גם אני לא מתחברת לכמה דברים..

יש פה משהו לא בסדר?

אל תבררי דברים כאלו. תבררי רק נתונים אובייקטיביים.

אם אח"כ לא ימצא חן בעיניך, לגיטימי לגמרי...

(אני תוהה לעצמי, אם כבר לכבס מילים אז למה "מלא" ולא "בריא"?

זה גם מילה טבעית יותר, גם ידידותית יותר, ובכלל, זו המילה המקורית, "שמן" זה לפרות...)

א. את לא צריכה להתנצל

ב. טוב שגילית את זה לפני שנפגשתם.

כך יש לך הזדמנות להחליט מתוך שיקול דעת

ואפילו אם את מתלבטת ומחליטה לנסות..אז לפחות את באה מוכנה

לפחות זה לא נוחת עלייך בהפתעה

ג.אם ברור לך שזה ירתיע אותך-חבל על הזמן שלך ושלו

אם את מתלבטת וחושבת שזה תלוי בעוד מכלול של דברים כגון:

גובה,מאור פנים,יראת שמים,אופי וכו

אז אפשר לנסות

(סתם, דוגמא אחרת,חשבתי שאני לא רוצה גבוהים ולאחר לבטים..הסכמתי לצאת עם גבוה

וגיליתי שבזכות העדינות והפשטות שבו-הגובה לא הזיז לי בכלל)

את שמחה לדבר איתו? כיף לך שהוא מתקשר או שהמראה ישר קופץ לך לפנים ועושה רע? אם נפגשת פעם פעמיים, ועדיין האישיות שלו לא תופסת אצלך מעמד טוב כמו המראה, כדאי לחשוב. בכל אופן, אין הרבה מה להתלבט לפני שנפגשים. הרי גם הוא יכול לפסול אותך..

לבל נשכח שלכל אדם יש את ההסתכלות שלו ואת נקודת המבט שלו ממנה הוא מוסר את הפרטים. לא תמיד מה שבעיניו מוגדר "מלא" יוגדר כך גם בעיני אנשים אחרים, כשם שלענין הגובה בעיני הגבוהים ישנם הרבה נמוכים (אפילו שלפעמים הם בסטנדרט בעיני אנשים אחרים), ובעיני אנשים נמוכים כמעט כל אחד יראה בעיניהם "גבוה".

אני חושב שיותר כדאי לשמוע על הפנימיות של הבחור, לראות האם שייך. יכול להיות שהמראה שלו ימצא חן בעיניך.

בהצלחה!

כמה נקודות בנושא הזה של החיצוניות. ראשית כל, זה שלא כל אדם מתחבר לכל מראה חיצוני של אחר - זה נורמלי וטבעי, כך הקב"ה ברא אותנו, עם טעמים שונים וחיבה שונה לדברים שונים. אדם אחד אוהב לשחק במחשב, השני בכדורגל, אדם אחר אוהב בחורה שנראית מלא, השנייה אוהבת דווקא בחור שנראה רזה. זה שונה בין כל איש ואיש וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. על כן, אין לאף צד להיעלב מזה, לא לצד שכביכול נפרדו ממנו ולא לצד שנפרד להרגיש אי נוחות.

יתירה מזו, זה שנפרדו ממישהו על מראה חיצוני - הוא צריך לשמוח, הרי זה אומר שבאמת זה לא מתאים. והאם הייתי רוצה שהוא ימשיך בגלל הפנימיות שלי אבל ירגיש כל הזמן אי נוחות וחוסר סיפוק במחיצתי? לא. אני מעדיף מישהי שיאהב אותי כמו שאני ולא שיעשה לי טובה שהוא נפגש איתי.

מצד שני, והוא חשוב לא פחות, הדור היום מאוד מטעה ומבלבל. ישנם דברים רבים שהטעם שלנו הוא X אבל הטעם שהחברה משדרת לנו שצריך להיות לנו כביכול הוא Y. וזה כבר עיוות גדול. התקשורת, לקחה את האדם ושיעבדה אותו למערכת מושגים חדשים - כפי שהתאימו לאלו שסידרו את סדר היום ואת טיב התוכן שישודר. לכן, לפעמים יכול להיות שיהיה משהו שנחשוב שהוא יפריע לנו, אבל בפועל כשניפגש עם אדם כזה והוא יהיה נחמד והכל טוב איתו - לא נרגיש כלל בחסרון המראה וזה לא יפריע לנו או אולי אפילו יראה לנו חמוד..

לכן, לענ"ד אני באמת מציע שאם אפשר להיפגש ולמדוד - אני חושב שזה עדיף, לנסות פעם אחת לראות את האדם כמו שהוא, איך שהוא ולבחון את המציאות אם היא טובה לי או לא. אני חושב שיש אנשים שמלא זה יפה להם, יש אנשים שרזה זה נראה כמו ניצול שואה אצלם(סליחה על הבוטות, אבל לא מצאתי ביטוי יותר טוב שימחיש את כוונתי..)  כל אדם עומד בפני עצמו, ולא בושה בשעת הצורך ולמי שצריך גם לבקש תמונה ועדיף סרטון קצר בשביל לראות את האדם אם שומעים על נתוןם חיצוני שיכול להפריע.

עוד נקודה חשובה, היא דברים חיצוניים הניתנים לשינוי. ישנם דברים שחיצונית הם אולי כעת מפריעים, אבל אם אלו דברים מאוד נקודתיים וספציפיים - יתכן שהם ניתנים לשינוי. וזה דבר שבמהלך הקשר אפשר להעלות אותו ולדבר עליו, לפתח את הנושא ולומר בכנות אם רוצים שהצד השני יעשה איזה פעולה בנושא. אני מכיר מקרים כאלו על מישהי שנפגשה עם מישהו והיה איזה דבר כזה והם סיכמו שאם זה ילך ביניהם אז לאחר אירוסין הוא יטפל בזה, כך כל הצדדים מרגישים בנוח ובטוח, וכמובן הדברים צריכים להיעשות בטאקט ובטוב טעם...

ולסיכום, וורט קצר בעניין הזה. שאלתי פעם את אחד הרבנים אצלנו בישיבה על הנושא הזה, מדוע הדבר הזה תופס מקום? כולם אומרים שזה טבעי, אבל סוף סוף זה חיצוני. קיבלתי מספר תשובות, אבל את אחת מהן אהבתי במיוחד:
הקב"ה רוצה שחיבור בין גבר לאישה יהיה בכל הרבדים שקיימים במציאות ושאפשר להתחבר בהם, מהפנימי ביותר ועד לחיצוני ביותר. כמה שיותר אפשר להתחבר - יותר טוב, זה "והיו לבשר אחד". להיות אחד ממש. וכאשר אוהבים את המראה החיצוני אז גם שם יש חיבור, גם שם יש ביטוי של רגש ושל רצון לקרבה. ואידך זיל גמור...

עד הפסקה האחרונה, לא כולל.

חשוב שבניזוג יאהבו את המראה אחד של השני, אבל יופי זה עניין סובייקטיבי וסובייקטיביות ניתנת לשינוי.

למה אני מתכוונת?

מכירים את האנשים האלו שכשהכרתם אותם, פתאום הם הפכו להיות מאירים ויפים מאוד בעיניכם?

אין אפס. זה כך.

כל עוד אין סלידה מהמראה, לענ"ד כדאי להמשיך.

יכול להיות שהמראה ימצא חן בהמשך. ואפילו מאוד.

אחת הבעיות של הדור הזה, היא שפוסלים יותר מידי מהר על קטעים חיצוניים.

וזה לא שהצד השני ממש לא מוצא חן, אלא שזה לא ה-סגנון שחלמתי עליו.

זה ^^ לא נקרא לעשות את רצונו של הקב"ה.

זה חיפוש תירוץ.

דיברתי באידיאל, מצד החיבור. מה שניסיתי להסביר בפסקה האחרונה היא מדוע בכלל יש חשיבות למראה חיצוני מבחינה רוחנית. אם מישהו הצליח להתחבר בסופו של דבר - נפלא! אין עם זה שום בעיה, וכמו שכתבתי בתוך הדברים למעלה יותר, אני חושב ששווה לנסות ולבחון את הדברים ולא לפסול מהר כל כך על מראה חיצוני, מסכים איתך בזה..

זה לא מצב שנשאר לכל החיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.

הקשר של ההורים שלי הרס לי את הזוגיות היחידה שהייתה לי כי לא ידעתי מה זה להיות גבר אמיתי וחזק מה זה הדדיות בין ההורים שאוהבים את אחד משני ולא משפילים

טכנית ההורים שלי חיים כפורדים בבית אחד גירושין שקטים במילים אחרות

הלכתי ליועץ נישואים פתחנו הכל והיום אני חדש לגמרי מחכה רק לבחורה הנכונה

אז יש השפעה ולדעתי בחור או בחורה שחיו בצל הורים כאלה שיכלו לדבר על זה עם מישהו כי זה פשוט דבר שמשפיע אם לא מודעים אליו

לפעמים הוא משפיע במובן הזה שמנסים להיות הפוכים לגמרי ממנו, וגם זה הרבה פעמים לא בריא...

לדוגמה- אם ההורים שלי התווכחו הרבה ובצורה לא נעימה, אני מבטיח לעצמי שלא אתווכח עם בת זוגי אף פעם*, ואז כשזה קורה פעם אחת, הכול "מתפרק" מבחינתי, וכיוצא בזה.

טראומות ילדות

מסכימה מאוד עם @מתוך סקרנות.

בסוף הכי חשוב למצוא את האיזונים בין הלא והכן של מה שלומדים ומה שלא לומדים מההורים.

על עצמי יכולה להגיד שההורים שלי לא היו מודל זוגיות בכללי ולא לאורח חיים שלי ודווקא בשנה האחרונה מצליחה לראטת כמה כן אפשר ללמוד מהם בצד החיובי כשכל אחד מהם נמצא בקשר אחר כבר שנים.

טראומות ילדות נמצאות וחלקן משאירות שאריות, כמשטפלים נשאר לפעמיפ שאריות רגשיות אבל בעומק צרמך לשים לב שלא נשארים דפוסים לא בריאים שנכנסים איתם להקים בית.

יותר קל לו לנתח את הדברים אובייקטיבית במקום להישאב לשם. גם כשיש מישהו מולך שנפגע קל לך לזהות את זה ולהבין שזו לא דרך. לכן שומעים מהרבה אנשים שהם למדו מההורים שלהם מה לא לעשות בזוגיות.

הבעיה היותר קשה היא הדינמיקה בין ההורה לילד עצמו. מכיוון שהילד נשען על ההורה רגשית ופיזית, קשה לו להבין כשיש להורה בעיה אמיתית והוא מעדיף באופן תת מודע להשליך את זה על עצמו. וזה יכול להיות הרסני מאוד, ולפעמים אפילו לא מודעים לגודל ההשפעה של זה (גם כאלה שחושבים שהם כן מודעים). ככל שהבעיה של ההורה היא יותר עמוקה (מכעס וביקורתיות עד נרקיסיזם לדוגמא), הילד יותר נפגע.

ילדים גם רואים בהורים מודל לחיקוי, אז לדוגמא אבא תוקפני או מהצד השני אבא מרצה, גורם לילד שלו לחשוב ולהרגיש שזו התנהגות לגיטימית ואפילו ראויה