השיחה מורכבת מ-3 שלבים:
שלב א'-הסחנ"ש המצוי. הבחורה נזכרת בשיטות של מורותיה ומדריכותיה לשעבר ומנסה לשלבם בנושאים שהיא מעלה לשאול אותו אם זה נוגע לו. למשל-"בסדר בסדר או בסדר לא בסדר?" , "שמע, אני חשבתי על.. ומה אתה חושב?", "רוצה לדבר על זה..?", "שמעת על..?" ועוד. השיחה המועדפת והרצויה לכולנו. אבל אם לא הצליח יורדים לשלב הבא,
שלב ב'-הראיון. פשוט מדברים טכנית על קורות חייו של הבחור, בתקווה שיצלח בשאלות כמו "מה תחביביך?" ," איזה רב אתה מתחבר", "מה המוזיקה העדיפה עליך", כדי לתפוס קצה חוט לדבר עליו. בדר"כ בשלב הזה הם מתנערים מההלם/ההפגנה חסרת פשר ומתרככים יותר. אך יש מקרים כאלו שמתברר שאין להם תחביבים, הם לא אוהבים מוזיקה והם לא משייכים את עצמם לכלום-לפחות לא מה שאנחנו מעלות, ומצד שני הם לא מדברים על כלום. אז מידרדרים בלית ברירה לשלב הבא,
שלב ג'-החקירה. בדר"כ כבר עברה חצי שעה לפחות בנסיונות עקרים והעייפות דורשת את שלה. אם אנחנו בשליטה, אנחנו "חוקר טוב"-שותקים ביחד, בתקווה שיבין את הרמז, פה-הרוב המכריע מבינים שהשיחה יורדת לטמיון ואז שולפים נושאים משל עצמם, אומרים משהו לא חשוב במיוחד ואז אנו נתפסים במה שהם אמרו כדי לשחרר אותם קצת, כדי שהשיחה תזרום לאנשהו. אם אנחנו כבר עייפים מאוד או שהוא לא שיתף פעולה עם החוקר הטוב, נכנס ה"חוקר הרע" ומתחילים לשאול אותו למה הוא בחר דווקא כך? למה למדת דווקא את זה? ובקיצור-בלי לשים לב, לפעמים לוחצים על הנקודות המסויימות בחייו שהוא לא מדבר עליהן אפילו עם עצמו. הזמן טס ונפרדים. פה פשוט מחכים לטלפון שיגאל אותנו מבזבוז זמן וכוחות נוספים..