אילו רק הייתי הולכת למקום אחר,

אילו רק זה היה מישהו אחר,

אילו רק... ואילו רק...

היא התיישבה על אותו ספסל,

אותו ספסל מאותו יום ארור

חזרה אל אותו המקום,

אל אותה השעה.

והזיכרונות כמו רק חיכו 

לשעה שבה יוסר הסכר

שטפו אותה מאליהם,

בבת אחת ניתך עליה מבול

של שיטפונות.

לרגע חשה שהיא טובעת 

היא הייתה זקוקה לעוגן

היא ניסתה למשוך את עצמה בכוח

לצוף על פני 

להושיט יד זועקת, צועקת

אך שוב

כמו אז,

איש לא שמע.

שלום ילדה יפה,

הוא התיישב לידה

"אוף, רק זה היה חסר לי"

היא חשבה בזעף,

אפילו להתבודד קצת עם המחשבות

למצוא בשקט שבחוץ

את השקט שכה חסר לה בחייה

היא לא יכולה,

ומה למען ה' עובר על הגברים בעולם?!

הם עוד לא שמעו על הפטנט

הגאוני שנקרא דורדוראנט??

חשבה לעצמה,

בעוד זזה באי נוחות בספסל

מפני צחינתו.

היא זכרה את המגע,

היא זכרה את התחושה,

היא זכרה את היום,

והיא זכרה את השעה,

היא זכרה את צבע שערו,

היא זכרה את לחישותיו,

היא זכרה את כאביה,

ואת זכרה את תחושתיה

רק דבר אחד היא לא זכרה

למה היא,

שתקה.

--------------------------------------------------------

לאן את בורחת?! הוא שאל

בואי ילדה ילדה יפה

בואי ותעשי אותי מאושר,

ברגע אחד היא קפאה,

וההבנה החלה אט אט

לחלחל למוחה,

הצילו!!! היא צרחה בחוסר אונים

אך את הזעקה שלה

רק היא שמעה.

היא זכרה שזה הרגיש לה כמו נצח,

אף על פי שזה היה רק כמה דקות,

היא לא זכרה איך חזרה הבייתה

אבל היא כן זכרה שהתקלחה במשך שעות

ניסתה להסיר ממנה בכוח,

את ההרגשה,

שהיא מחוללת,

שהיא טמאה.

אבל לא משנה

כמה מים היא שפכה

וכמה סבון היא קירצפה,

ההרגשה נשארה

והיא עודנה נושאת אותה עימה

עד היום.

---------------------------------------------------

היא פקחה עיינים באחת,

וראתה שהשמש כבר שקעה מזמן,

ועתה נשארו בגן

רק היא, והנדנדה,

בהחלטה של רגע

היא בחרה להעלות עליה

מתנדנדת בחוזקה,

מנסה להתנתק

מעל פני האדמה

למעלה, למטה

למעלה, למטה

היא ממלמלת לעצמה

למטה, למעלה

למטה למעלה

היא לוחשת בדממה.

היי שקטה:

היי שקטה

היי לוחשת

היי בוכה

היי צוחקת

ילדה יפה ויחפה

הולכת, צוחקת

אל סוף יומה

התכסי בשמיכה

כסי ערוותך

מערומי גופך הביטי

חלף עוונך

בין רגע כחול

הפך לאדום

כניפוץ שברי כנפייך

כמו מקיץ מחלום

מי יתן לאדם עיינים

מי יסתכל ללבב

יבחין יחקור וינתח

את אושרך שאבד

דם ואש ותמרות עשן

עתידך לוטה בערפל

נחנקת מעשן חייך

נחנקת מאורו האפל

בורחת:

היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד

הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת

והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת

ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת

וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום

וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום

אנ'לא בשל

אתה אומר

למה הכוונה?

אתה חיוור מאוד מאוד

ורק בהתחלה?

רוצה להיות סגול כהה

ולא פחות מזה

האם זה אפשרי חבר

אולי אתה טועה?

לפחד יש פנים רבות

עיתים נדמה כהר

אבל אם תסיט את מבטך

תראה  פתאום נהר....

ועל גדתו עומדת בת

משורש נשמתך

והיא רק היא חבר

תמתיק את בדידותך!

אני תוהה מה זה הרגש הזה.

יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.

פחד. אולי פחד.

אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.

שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.

מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.

אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.

זה איננו. את אינך. אני אינני.

יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.

יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.

טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.

אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.

את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.

משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.

לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.

אני רוצה לטרוף לצעוק.

משהו משוגע שירטיט. אותך.

כמוני.

ביי

יש גם רגעים טובים

זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!

אויר פסגות גם ברחוב.

והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.

ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.

ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.

זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.

היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.

הם אינם. אפשר מעולם לא היו.

ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.

ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.

הידיעה הזאת, הקיימא.

שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.

ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.

אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.

כי מי יודע. מתי תיפול.

אתה חי בין תהום לתהום.

שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.

לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע,  מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.

רק כדי לצנוח שוב פנימה.

באתר יד שניה

במדור 

דירה להשכיר

מסיבות מובנות

העדפנו בנות

ומייד קיבלנו

נזיפה חמורה

ה     ד      ר     ה!

הממ....

יש חובות להחזיר

המצב לא  שפיר

אין ברירה,

בא נעשה רשימה.

ראשונה היתה לי

אחריה היה צליל

הוא תובל

היא יובל

היא דניאל

(עם הכלבה גבריאל)

שתי חן

שני חן

(לא ביחד)

היא ריף

הוא אגם

היא אזוב

הוא נרקיס

גם היא.

(הגדיל לעשות

בחור בשם דין

שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין

עד שבן זוגו (בחור בשם קים)

יספיק להגיע מסין.....)

כשעברנו שנית

על כל הרשימה

נתקפנו בכאב ראש

איום ונורא,

לא הצלחנו פשוט

להבין,

מי הוא מה

עכשיו בדירה

זוג מקסים ממוסקבה;

הוא אברשה היא מאשה

לחתול קוראים סשה

החתולה היא נטאשה

וזו הבוחשת ב kasha

היא כמובן ...

סבתא באשה!

הם חזרו בתשובה

לפני פחות משנה

ומקפידים על מצוות בהידור.

וכדי לקיים זריזין מקדימין

הקימו סוכה באלול...

יציבה

חזקה

(היתה שם סופה!)

לא תימוט

לא תיפול

לעולם!

אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק

בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)

עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא

וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר

מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ

גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי

עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן

חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן

וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים‏ לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.

אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.

הוא נפל לאחור

שערו התמזג עם חולות

ועיניו הפקוחות

מעולם לא היו כה כחולות

כששמים ירדו לקראתו

לשמו היה צליל של

מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה

כך בדיוק 

הוא היה.

נער חלום

איש של אמת

איכותי ויפה וענוו

לא מאמינה

לא ייתכן

שהוא מת.

לאחר 120

משתוקקת לפגוש

את אמי, את אבי ושלוש חברות, 

מגיעים בשמחה לקראתי

ואותך

בארי.