ב' בחשוון תשע"ה 17:48

יש  לי  ילד  מתוק  בן  שלוש.  אך  הוא  נהנה  לאתגר  אותי  במבחנים.  מבחינתו  אסור  או  לא  שלי  זה  מומלץ  מאוד  מבחינתו.  ותגובה  כעוסה  שלי  גוררת  השתוללות  נוספת.  דוגמאות?  בבקשה:  בקבוק  סבון  על  הרצפה  בתוספת  שתי  ספלי  מים,  כיפה  וגרביים  לתוך  השרותים  והורדת  מים  שלא  יישאר  זכר,  שקית  אורז  לתוך  הכיור,  שקית חלב  על  הרצפה  ורוקד  בתוכה  ומי  סופר  כבר  את  האוכל  שמתעופף  על  הרצפה  מהצלחת  מתי  שהלה  החליט  שנסתיימה  ארוחתו.  ולא  מדובר  בילד  קופצני.  אלא  פשוט  במציאת  אתגר  ותעסוקה,  שכמובן  לא  כוללת  משחקים  שהוצעו  על  ידי,  איך  אומרים?  לא  רואה  בעיניים.  אני  מודה  לה'  שיש  לי  ילד  שמח  וחיוני  אבל  עכשיו  קצת  אובדת  או  מחפשת  עצות  לגבולות,  תעזרו  לי?

תודה  מראש  לכולכם! 

ב' בחשוון תשע"ה 18:50

האם הוא בודק גבולות רק בבית או גם בגן?

אם בדיקת הגבולות היא רק בבית,צריך לדבר על גבולות.

בית שלא עושים ...,לנסח כללי התנהגות בחיוב.

להסביר שמי שעובר ל הכללים מפסיד.

אפשר להושיב אותו לפסק זמן,או שהוא יפסיד משהוא.צופר קטן.

או שיפסיד בגלל תוצאהטבעית,הוא לכלך .בלגן הוא צריך לסדר.לנקות ואז כבר מאוחר לצאת לגינה כי חושך(לדוגמא)

אם הוא עושה בלגאן או מלכלך עליו לנקות,צריך לדרוש ממנו באסרטיביות  ובטון שקט,לכלת תקנה,לא להציב את זה לדיון.

אם הוא לא רוצה אז מנקים יחד,את מחזיקה את הידיים שלו ומכוונת אותו לנקות לאסוף.

עד שהוא סידר .ניקה את הבלגאן לא לדבר איתו לא ליצור קשר עין

אחרי זה אפשר להמשיך את הערב כרגיל.

את יכולה גם לאחר שהילד הבין שיש גבולות,להכין לוח נקודות ולצפר אותו.

 

ב' בחשוון תשע"ה 22:44

נשמע מהתיאורים המלבבים שלך שהכל בבית נגיש וזמין לו.

אולי תשקלו לחסום גישה לחלק מהדברים. נניח- נעילת המקרר וארונות המטבח.

או- העברת פריטים חיוניים למדפים גבוהים יותר.

 

זה על דרך ה"סור מרע".

ו"עשה טוב"- כנראה שהוא צריך את העיסוק הזה. אז אולי תחשבו איך לתת לו אותו בצורה חיובית- לאפשר לו לאסוף גרוטאות ואז לפרק אותן או לבנות מהן דברים כרצונו, לתת לו לשחק  במים עם כלים ושפריצים בלי הגבלה (לנצל ימים חמים..), וכד'.

ד' בחשוון תשע"ה 08:47

כשקראתי מה שכתבת , זה הזכיר לי קצת את הבן שלי .

אמנם לא עד כדי כך ....

 

הוא למשל הולך לחשמל ולשקעים ולכל מני חוטי חשמל או טלפון שמנך על הרצפה ....

ואנחנו אומרים לו 120 פעם שאסור ולוקחים אותו משם .

 או שהוא אוהב ללכת לארון המגבות וכלי ההבדלה ולהוציא משם את התוכן .

אז אני אומרת לו שאסור וישכניס לארון  בחזרה .

(בפעמים הריאשונות הכנסנו ביחד , הוא לא אהב את זה ..... אבל לאט לאט למד )

או לזחול ולגעת בתנור גם אנחנו אמרים לו שאסור (גם כאשר התנור לו עובד ....) ומעיפים אותו .

צריך להגיד לו הרבה פעמים . הוא מסתכל ומסתובב אלנו ומחייך (אוקי הבנתי אותכם ) וממשיך .
עד שאבא ואמא שלו מתקרבים לקחת אותו משם ....

מוצא מהמדפים הנמוכים משחקים וזורק .... אז מחזיר אתו /אמרים לו תאסוף אתי ביחד .

זה עובד מדי פעם (זה בתהליכים של לסדר מה שבלגן ).

 

בהצלחה

ה' בחשוון תשע"ה 09:23
אני הפותחתאנונימי

תודה  לכן  על  העיצות  המועילות.  אני  בהחלט  רואה  שיפור  בהתנהגות.  בת  30  קצת  העלבת  את הבן  שלי  מגיל  שנה  וחצי  הוא  מתמודד בהצלחה  עם  כל  מני  סוגרים  זה  רק  מעלה  את  רמת  האתגר.  ולטפס  על  השיש    זה  באמת  לא  פרוייקט  מסובך  בשבילו.  כך  שהגובה  הוא  לא  כ"כ  אינדקציה.  אבל  העצה  של  העשה טוב  שלך  הייתה  מעולה  ואתמול הוא  שיחק  במרפסת  במשך  חצי  שעה  בספל מים  ובכוס שהוא  שפך  ושופך...וגם  מנגב,  בשבילו  זה  גם  חוויה.  כך  שזה לא מפחיד אותו  שהוא  צריך  לנקות אחריו, הוא  עושה את  זה בהתלהבות. אבל  בהחלט  עזרת  לי  יהושבעט  כאשר  הצבתי לו  גבולות  באסרטיביות וגם את  ההפסד  שיקפתי  לו  באסרטיביות.  למרות שהוא  משחק  אותה  גבר,  כאשר הוא מפסיד  כנראה זה  חודר.       

ה' בחשוון תשע"ה 20:06

חיוך.

לפתוח מקרר נעול הוא גם יודע?

ה' בחשוון תשע"ה 22:05

יש נעילה מפלסטיק שקונים בחנויות של מוצרי תינוקות, ויש נעילה עם מנעול ממש שגם מבוגר לא יכול לפתוח. מבירור שאני עשיתי, אמרו לי שבשביל נעילה אמיתית אני צריכה לקנות מקרר של חברת שארפ. אשמח לשמוע אם יש לך פיתרון אחר לנעילה. כי בתי האוטיסטית היא כבר לא ילדה קטנה, אבל שובבה גדולה... הלוואי השייתי יכולה לנעול את המקרר!

 

לפותחת השרשור, יש לי בשבילך רעיון שיכול לעזור חלקית: לנעול כל חדר שאפשר בעזרת מפתח 0. חדר שינה, אמבטיה וכו'. כמובן צריך להיזהר שגם המפתח לא יגיע לידיים שובבות. בכל אופן לנו יש פתרון, אם חלילה ילד נועל את עצמו בחדר. על המפתחות 0 עושים חריץ בקצה המפתח (אם אני לא טועה, בעזרת מסור חשמלי) אם הדלת נעולה והמפתח תחוב במנעול, אפשר להכניס מברגה. המברגה נכנסת בחריץ, ומעיפה את המפתח! מהצד השני אפשר כמובן לפתוח את הדלת עם מפתח 0 אחר.

 

ה' בחשוון תשע"ה 20:57

היום הוא בן 5 ומאוד התמתן.

ולא, עדיין לא מצאתי שיטת קסם לילדים שאוהבים לבדוק את כח המשיכה

ו' בחשוון תשע"ה 08:59

הילדים המוגדרים שובבים הם בדרך כלל ילדים מאוד חכמים שמשעמם להם. הם מדענים צעירים שבודקים כל דבר. 

אם יש לכם כח, אפשר לבדוק יחד איתו ולכוון את תוצאות הניסוי.  אפשר לדבר איתו על "ניסויים מוכלים,"  כדי לשמור על שלמות הבית והסביבה ועל בריאות הנפש של אמא ;)

 

בנוסף, אפשר לקרוא ספר משהים של חיים עומר - "לשיקום הסמכות ההורית".  ספר מדהים.  אחת ההצעות הפשוטות לביצוע והיעילות מאוד היא חיבוק דב.  כשילד חורג מהגבולות, ההורה חייב לחבק אותו "חיבוק דב", חיבוק של ידיו ואולי גם רגליו של הילד, עם הידיים והרגליים שלנו.  המטרה היא להעביר מסר גופני לילד - חרגת מהגבול, עכשיו אנו מצמצמים אותך חזרה לגבול - החיבוק.  כל ילד שמתפרע או עושה מעשה שהוא יודע שאסור אבל צוחק עלינו, יכול להנות מהחיבוק.  החיבוק צריך להיות חזק אבל לא מכאיב.  חייבים להיזהר שילד עצבני לא יעיף את ראשו לאחור וחלילה נקבל מכה חזקה בסנטר.

ההמלצה בספר היא לחיבוק של שעה בהתחלה.  מנסיוני, כשילד השתולל והיה צריך הרגעה (ילד בן 2-3 וגם 7-8) חיבקתי אותו והוא התנגד, אך כעבור דקות בודדות הילד נרגע, עדיין מחובק, ולאחר זמן מועט ביותר הסתובב בעדינות בתוך החיבוק וביקש.... חיבוק!  נכון!   בתוך החיבוק שנועד להציב גבול, הילד ביקש חיבוק מתוך רכות וחיבה.  כמובן שנעניתי מיד!

וכשהילד הרגיש רגוע מספיק כדי להמשיך בשגרת היום, לאחר החיבוק המלטף, הוא פשוט קם.  בדרך כלל אחרי שקיבלתי נשיקה על הלחי.

הילד יודע כשהוא חורג מהגבולות המותרים ורוצה שמבוגר אחראי ישגיח ויחזיר אותו למסגרת הראויה והרצויה.

 

יחד עם זאת, ילד חכם במיוחד צריך "גבולות ניסויים".  חשבת ללמד אותו לקרוא?  נכון הוא "רק" בן 3, אבל אולי הוא מעוניין ומסוגל?

בן של חברה שלי ענה על כל התיאורים שלך לגבי בנך, עד שהוא למד לקרוא.  מאז, הוא צמוד לספר, שקט וחמוד.  נכון, מדי פעם הוא יוצא לטיול הרפתקני במיוחד עם חבר'ה, ואימו שוב דואגת.  היום הוא ב"ה לקראת סוף לימודי רפואה...

 

תנסי להנות, בין קטסטרופה אחת לשניה, ואולי יש פנסיונר או פנסיונרית חביבים בשכנותכם שישמח להקדיש לילד מזמנו\ה, עם ניסויים מעניינים, או "סתם" זמן לשיחה, טיול או הרפתקאה מעניינת.

בהצלחה!

ו' בחשוון תשע"ה 09:38

פעם שמעתי בבנין שלם הרצאה בנושא.

 

כשמשהו מפריע לנו ואנו רוצים להציב גבול לילד, צריך לשים לב:

שהגבול הזה טוב לילד.

שאנחנו חושבים שהוא יכול לעמוד בזה.

ולהציב בכל פעם גבול אחד. (אני לא עומדת בזה...)

 

וכשמציבים גבול חשוב להיות עקביים מאוד ולעמוד על זה, גם אם אני באמצע משהו אחר. אחרת הילד מבין שאמנם אני רוצה שלא ישפוך את הצעצועים, אבל זה לא חשוב מספיק כדי שאפסיק שיחת טלפון, למשל.

 

 

בהצלחה!

ו' בחשוון תשע"ה 09:42
בוגר יותר רצוי גם לאפשר בנק חריגה מגבולות וכן להסביר לו את הצורך בהצבת הגבולות.
ו' בחשוון תשע"ה 10:39
גישת שפראנונימי

 

יש מאות אימהות במצבך. אך יש גם אלפי אימהות שלמדו הסתכלות חדשה על הדינאמיקה בין הורים לילדים. לגישת "שפר" יש כמה דברים ללמד אימהות שבאמת מעוניינות בשינוי. אני בטוחה שאפשר למצוא חוג באזור מגורייך, כי יש עשרות מנחות בכל הארץ. אין שום סיבה שבעולם שלא ליהנות מכל רגע באימהות, שלא לחיות במשפחה משתפת פעולה, ולחייך מבוקר ועד ערב. אין שום סיבה שבעולם להיות אובדת עצות או מותשת. בחוג אחד בו השתתפתי, ראיתי כל כך הרבה שינויים בכל כך הרבה בתים. מצעקות ומריבות, לשיתוף פעולה ואחווה. מחוסר אונים לאימהות בוטחת בדרכה.

 

ו' בחשוון תשע"ה 20:43

גדול!!!

הרגעים המהנים ביותר באמהותי:

  • הפעם הרביעית בלילה שאני קמה להחליף פיג'מה ומצעים רטובים, ועוד שעה הקטנה כבר קמה לינוק   (באמת "אין שום סיבה שבעולם להיות מותשת". אא"כ את נותנת לילדה לצרוח שעה וחצי כי קשה לה להחליף הכל לבד והיא גם ככה היסטרית מההרטבה)
  • הרגע הזה אחר הצהריים שבו אני גם משמשת כמתקן לגלגולים, גם עושה ש.ב עם הגדולה, גם מנסה לשטוף כלים, גם צריכה ללכת לשרותים לנגב טוסיק חמוד, וגם לחשוב על מה להכין לארוחת ערב. אה, וגם להישאר שפויה ולהכין שיעור למחר...

  ("באמת אין שום סיבה בעולם להיות אובדת עצות". אני דווקא אשמח במצבים כאלה לקבל כמה עצות שאבדו לי בדרך...)

 

מחילה על הציניות, אבל גם מי שעשתה את סדנאות שפר לא מחייכת מבוקר עד ערב (זה די מעייף לחייך כל הזמן), ואני בטוחה שיש רגעים שבהם היא רוצה שיעזבו אותה בשקט ויתנו לה ללכת לישון.

אז אולי שיטת שפר היא עוזרת לחלק מהאמהות, אבל בואי לא נעשה ממנה כזו אוטופיה.

ז' בחשוון תשע"ה 11:57

זה אכן הבעיה של חסידות שפר - שהן רואות בזה את השיטה היחידה הפועלת ומתכון יחיד לחיים מאושרים. אין שום שיטה שמאפשרת לחייך כל היום. תודה בת 30.

הילד נשמע חמוד לגמרי ושובב לגמרי, ונורמלי וסקרן.

נראה לי שחלק מהצבת גבולות זה שתהיה להן סיבה אמתית. אני מצאתי, לדוגמה, עם הגדול יותר, כשהתעצבנתי עליו כשהוא התעצל ללמוד לאיזה מבחן שהייתי חייבת להגדיר לעצמי למה זה חשוב בכלל. הרי אם הוא לא ידע אנגלית הוא לא יהיה אדם פחות טוב. בסוף הגעתי לזה שמה שחשוב מאוד (מאוד במקרה שלו!) זה שיתרגל לעשות מאמץ כדי להגיע לדברים.

אז אסור לשפוך חלב על הרצפה כי זה אוכל, וה' נתן לנו אוכל לאכול, ולא כדי להשמיד. ואילו לשפוך מים וסבון על הרצפה ייתכן שאפשר בסיטואציות מסוימות כמו שטיפת רצפה.

אפשר אגב להוסיף משפט שמבאר שאת מבינה את הצד שלו (זה כיף לא נורמלי הרי לשפוך שקית חלב שלמה על הרצפה ולהשתולל בה), ולכן את מבינה שהוא נורא נהנה, אבל בבית אי אפשר לעשות דברים כאלה כי....ואם זה יחזור על עצמו תהיה תוצאה מסויימת (לפרט ב-ד-י-ו-ק מה תהיה התוצאה ולעמוד בה אחר כך!). 

בהצלחה רבה!

אגב, לגבי החיבוק דב, זה אף פעם לא עבד עם הילדים שלי, אבל חברה אמרה שאצלה זה עשה דברים יפים.

ז' בחשוון תשע"ה 14:14
ט' בחשוון תשע"ה 05:55

 

שמחתי על תגובתך.

אין כמוך, אמא יקרה. שירבו כמותך בישראל.

לגבי שפר: 

לפעמים,כדאי  לעבור את החוג פעם שנייה, מועיל מאוד, והאסימונים יורדים.

כשהילדים משתפים פעולה, עדיין צריך לעשות את כל הדברים האלו, אבל ההרגשה שונה. 

אם שני ילדים הפסיקו להרטיב במשך החוג, והבת המתבגרת חוזרת בזמן שהוקצב לה, ועוד, יש אופק. יש תקווה. 

אפשר גם להיפטר מחוסר האונים ומרגשי האשמה. ואם קל על הלב, באווירה טובה, גם המעשים קלים יותר. 

אם הסדנה עוזרת לחלק מהאימהות, כפי שכתבת, תמיד אפשר להיות בחלק הזה, של הנעזרים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ט' בחשוון תשע"ה 02:25

 

אשמח לתת את השיעורים זה ממלא את כל השאלות ממש מפורט ברור מופשט שאין מצב שלא נבין!

 

ללא כל תשלום !!!!!!

 

ברוך ה' אני הולך עם זה ורואה את ההצלחה ממש בעינו פורחת!!! בלי עין הרע!!

 

וחובה על שני ההורים לשמוע ולשנן שלא נעשה טעות (זה לא מבחן בהיסטוריה) זה לבנות את האישיות של הילד וזווית הראיה שלו 

 

מומלץ בחום

 

[email protected]

אולי יעניין אותך