אם היא נותנת לך ספייס ואוהבת אותך- אז יש לך מאיפה להתחיל

אולי אפשר יהיה לטפל בבעיות של אשתך ולהביא אתכם למקום יותר נורמלי

אולי יועץ ימצא פתרונות אחרים כמו עוזרת שמגיעה פעמיים בשבוע

ומארגנת את כל הדברים שמפריעים לך 

ואגב, כתור גרוש הייה לך הוצאות הרבה יותר כבדות (מחיה + שכירות+ מזונות)

אז מזה בכל מקרה לא תרוויח

ואם אבא שלו מאזן אותו מידי פעם אז זה אולי כדאי

כי באמת שהבעל ינקה את הלכלוך של האשה זה לא עושה לו טוב 

תאמין לי שעדיף לו לשלם אפילו פעמים בשבוע לעוזרת ולא להתגרש, מהסיבה שכלכלית גירושין אף פעם לא משתלמים!

(תחשוב על שני משקי בית במקום אחד ותבין את זה חיש מהר)

ואני אומרת אפילו תיקח הלוואות ותממן את הנישואין שלך! אם בעזרה- כן יש נשים שהן עקרות בית וזקוקות לעוזרת, מכירה כמה כאלה...

ואם בסיוע נפשי-אימון אישי וכד' לאשתך על מנת שתוכל ללמוד להיות מאורגנת יותר.

עם זה אתה צריך לזכור שהיא לא אמא שלך! ולעולם לא תהיה כמוה!!

ועם זאת אני כולי התפעלות מאשה שמסגולת לאהוב את בעלה למרות שהוא לא סובל אותה.. גדלות נפש לדעתי.

ומצטרפת לכל אלה שקראו לך לתקן את העין הרעה בעין טובה!

שאישה מסודרת ומרוויחה לא תרצה אותך, אולי מתוך יאוש משעון הביולוגי מתקתק

גם בעלי מפרנס יחיד, עשינו חשבון שמעון, צהרון, קיטנות יעלו יותר ממה שאני ארוויח

וגם לנו בית לא מסודר, אין כמובן תופעות קיצונית שאתה מתאר אבל עדיין בהחלט דורש שיפור. בהריון או אחרי לידה פשוט אין כוח, אין יכולת להתכופף, כדי לנקות ולסדר צריכים שילדים או ישנו או שמישהו יעסיק אותם.  וזה לא כזה פשוט

לדוגמא כשבעלי יחזור בערב אז הוא יראה צעצועים על הרצפה וכלים מארוחת ערב אבל הוא לא יראה את שטיפת כלים של 3 ארוחות קודמות ואת זה שניקיתי 2 שלוליות מיץ ו3 שלוליות של פספוסים

זאת עבודה בלי התחלה ובלי סוף

נראה שעיקר הבעיות של אשתך הן בעיות מולדות- קשב וריכוז ובעית ארגון. שתי הבעיות האלה באמת משפיעות לכל תחומי החיים וחשוב מאד לטפל בהן. אשתך לא רוצה להיות כזו, ואני בטוחה שהיא אפילו יותר סובלת ממך. (היא בטח מיואשת מעצמה, אחרי שנים של נסיונות ללא הצלחה).

אם לאשתך היו כאבי ראש בלתי נסבלים שגורמים לה לא לתפקד בבית ולא לעבוד הייתם רצים לכל הרופאים לנסות למצוא מה הבעיה ולטפל בה? זה בדיוק אותו דבר. כמו מחלה, שאין לאשתך שליטה עליה ולכן חשוב למצוא מה הבעיה ולטפל.

אז קודם כל, חשוב ללכת לאבחון איכותי למבוגרים (אבחון שבאמת בודק הכל) כדי לראות מה הבעיה. (נשמע שזה שתי בעיות- גם קשיי קשב וריכוז וגם בעיות בארגון). באבחון אמורים לבדוק בדיוק מה הבעיה, וגם לראות מהם נקודות החוזק כדי לדעת איך לטפל. ויש איך לטפל (יש אנשים שמטפלים בקשיי קשב וריכוז למבגרים. הטיפול שונה מאשר טיפול של ילדים). יתכן שזה אומר שאשתך תקח רטלין, ויתכן שזה לימוד איך לעקוף את הבעיה (כמו בכל ליקויי הלמידה)

שווה לכם להשקיע בזה. אשתך אוהבת אותך ונותנת לך מקום. בכל שאר הדברים היא לא יכולה, כי יש לה הגבלה רפואית שמגבילה אותה. ויש גם ילדים שבשבילם חשוב לעשות הכל. ולכן חשוב לטפל בזה, יעלה כמה שיעלה.

מה גם שאם תצליחו לטפל כמו שצריך אשתך תוכל גם לעבוד וגם לטפל יותר בילדים, אז ההשקעה תשתלם.

אמנם, אל תצפה לבית נקי ומצוחצח. זו אשתך ואלו התנאים. ובהחלט תצטרך לעזור גם בבית. אבל טיפול טוב יכול להביא את המצב למצב הרבה יותר טוב. (ומי יודע? אולי ברגע שאשתך תאמין בעצמה ויכולותיה, ולא תעסוק בהתגוננות מהחיים שקשים לה, היא תוכל להצליח למצוא עבודה שמתאימה לה וככה תוכלו להביא עוזרת בית, והמצב ישתפר גם מהבחינה הזו).

אני לא רואה טעם ביעוץ כרגע, כי אשתך לא עושה את זה מכוונה רעה וגם יעוץ לא יעזור לה להשתנות, כי זה לא ממש בשליטתה. חשוב שתבין שזו בעיה רפואית, ואין לאשתך שליטה כרגע.זה לא בא דווקא כדי להציק.

לך יש תפקיד מאד חשוב- לעודד אותה לאבחן ולטפל, ולעודד אותה תוך כדי הטיפול. כי הוא לא קל.

וזה ניכר בכל משפט ומהביקורתיות שלך, תתקן את עצמך ולא אותה!

כל מה שאתה מספר זה הכי נורמלי לדעת, לא מוצאת שהיא עושה משהוא חריג

אבק במדף הבשמים? הכל בסדר? מי מגיע בכלל למדף הזה עם 3 זעטוטים.

באמת צריך לכרוע לך ברך שרוקנת את הפח מהשרותים

ולדעתי,זה שהיא אוהבת אותך זה נס ענק ,לא יודעת איך היא מסוגלת

לדעתי אתה פשוט לא מבין אותה, לא מבין את הקושי שלה, לא מבין בכלל איפה היא בחיים אם אתה מסוגל להיתפס על קטנות כאלו, אצלך אני מבינה שזה לא קטנות אז או שתחנך את עצמך ותשלים עם זה או שתביא עוזרת ואת בעית האבק היא תפתור. זה ממש אכזריות ככה לחפש את האישה בקטנות של הלכלוך

האם את במקומי האם קראת הכל או רק את החלק של הניקיון?

אולי היתי צריכה להגיב באמת עוד שעתים...

הייתי כותבת אותו הדבר אולי יותר עדין..

אני גם די בטוחה מי אתה, זה אותם בעיות שעולות מידי פעם

ובאמת לא טוב ש"לוחצים" על אדם לפני נישואין - אם כי לא ידועים לנו כמובן כל הפרטים.

כעת אתם נשואים - ומה שכתבת בסוף, אינו דבר שולי. אשה שנותנת "ספייס" בחיים ואוהבת, זה לא צדדי.

לא כתבת דבר על מידותיה. לכאורה, דבר פלא.  רק על סדר, ריכוז, לא שיא היופי, עבודה..

לענ"ד, צריך ממש לשנות מבט.

מכתלי הדברים, ניכר שה"השוואה" לבית שבאת ממנו ולמה שאצל חברים, אוכלת אותך.

זה לא טוב ולא נכון.

ההבדל בין "קורס מקצועי" ו"תואר ראשון" אינו גדול..  אתה נתלה בכך כדי לבסס את ה"אג'נדה"..

הרגלת את עצמך כנראה - בגלל התסכול הראשוני וענייני הריכוז והסדר - לאמץ מבט מסויים.

המבט הזה הורס אותך לפי התרשמותי הדלה.

אנשים עם בעיות ריכוז, הם לא פעם חביבים ביותר, מידות מעולות. השאלה על מה  מסתכלים.

אני חושב שאתה צריך לתרגל כעת "חתיכת זמן" להתעלם לחלוטין ממה ש"לא טוב" (שהוא לא כ"כ  "לא טוב" כמו מפריע להרגל, וגם פרקטית..).  תתמקד רק בטוב. תעיין בעין טובה בכל מידה טובה שאתה מוצא בה, בכל ארחוה שהיא מכינה ברצון, בכל יחס טוב אליך ואל הילדים.

יתכן וסביר מאד, שתמצא שה"רמה" שלה בעניינים האלה, עולה בהרבה על אלו שאתה מתפעל מהאסתטיקה אצלן. תעריך אותה.

אל תסתכל כלל מה קורה אצל נשי חבריך. התמקד בשלך.  אלו לא עניינים "פנימיים".

תנסה כך, בהחלטה נחושה שזה הכיוון שאתה מתרגל כעת. לדעתי, יתכן שתמצא אור גדול.

[לגבי בעיות התארגנות - אפשר להציע לאשה לטפל. זה לא כ"כ קשה]

ספר מאוד נוצרי. קראתי אותו לפני תקופה כאדם לא דתי. היום כשחזרתי לדת, (סיפור ארוך) לא בטוח שהייתי קורא אותו שוב (ציטוטים מספרים שלהם וכו') אני גם לא חושב שהספר היה הסיפור, הרעיון של משימות מעשיות ופשוטות לכל יום (הספר בנוי בצורה של משימה ליום לפי נושאים) פשוט קנה אותי. לחלק בין הפעולות לרגשות. 

חבל שאין ספר יהודי באותו סגנון.

יישר כח לכם!

משמח לשמוע מאנשים שהיו עמוק בבוץ ורגע לפני פרידה - ויצאו מזה.

יש בספר סיכום של עמוד אחד של כל החלק הזה (וגם מתוכו צריך לחתוך כמה "פסוקים" מספרים זרים...) יש לי חבר שביקש ובשבילו התחלתי. אם מישהו מעוניין אוכל לשלוח לו. (אולי כדאי לשלוח לאיזה רב שיעבור על זה שאין שם עקרונות נוצריים לפני כן)

הוא הכי בקיא כאן במה לא טוב לנו כיהודים..

[ברצינות]

כמה הערות:

א. צריך לדעת שדווקא ספר נוצרי, שמראש קוראים אותו בחשדנות לכאורה עדי מספרים "מגויירים" שלקחו את העקרונות הנוצריים (או סתם גוייים), ותיבלו אותם בפסוקים וחז"לים, ויצרו יצור כלאיים ומצג שווא כאילו זו היהדות. יש חכמה בגויים, ואפשר לפעמים לקחת מממנה בזהירות, אבל אם הופכים אותה לתורה זה מסוכן. הסיבה לכך היא שעצה טכנית יכולה להחשב כטובה, עד שמחקרים מעודכנים מראים שבעצם היא עצה גרועה. אבל אם כבר הצמדתי לה פסוק והפכתי אותה ל"תורה" - אז הרבה יותר קשה להתנתק ממנה ולהבין שהיא טעות.

ב. בכל מקרה, כיום ברוך ה' יש הרבה ספרים מעולים, מעשיים מאוד, שנכתבו על טהרת הקודש, ולא צריך לכל זה.

בין השאר: ספרי הרב שמחה כהן, הרב שוטחוביץ', הרב יעקובסון (בתחום של חינוך ילדים) ועוד רבים.

צורות חשיבה שונות שלנו, דפוסי מחשבה גורמים לנו לראות את החיים בצורה מסויימת,

לפרש כל סיטואציה באופן מסויים ואנחנו בטוחים שזאת הדרך היחידה להסתכל על הדבר,

וזאת האמת היחידה ואין בלתה. לכל אחד קשה להבין שההסתכלות שלו היא לא יחידה ולא אמת מוחלטת.

 אני מתרשמת ממך דווקא, וכן מבינה למה אתה מיואש מאיך שאתה רואה את הדברים.

משהו מעלי אמר שזאת בעיה רפואית וצריך לטפל בזה וזה ממש נוכן.

תתחיל מזה. תתחילו בללכת ולטפל בזה זה ישנה לגמרי את נתוני הפתיחה שלכם.

דבר שני וודאי עשית זאת מליון פעם, אבל לשחזר את מהלך הנישואים שלך, איך הגעת לזה, איך החלטת ולנסות לראות את זה באור אחר יכול מאוד לעודד אותך.

אולי עכשיו אתה בטוח שהתחתנת מסיבה x והגורם היה z, והרגשת ככה וככה, והדברים היו ככה.

אבל יש אמת אחרת פנימית יותר. ה' רצה בזיווג שלכם. נסה לגלות מהעבר את הרגעים שכן רצית להתחתן איתה,

שהיתה בך את השימחה הפנימית בלב של אחרי ההחלטה,

למה דחפו אותך לעשות את זה, האם באמת לא אצית בזה בכלל?

מבט חיובי יותר על החיי נישואין שלך, גם כן יעלו את סף התקווה לתהליך שאתה רוצה לעשות וזה טוב.

אני  לא יכולה להמשיך כרגע, אבל בטח יגיעו יותר חכמים ממני

בהצלחה

איתה, אז מאז ב״ה קמת מעולה עכשיו תקים אותה גם תדרבן אותה לעבוד תסביר לה שאתם ב - בבנק וכו׳ תבקש ממנה שתעזור לך לנקות בבית ! 

[לאלה שלא התחתנו עדיין אם אתם לא רוצים להתחתן עם מישהו או מישהיא בכלל ולא ב ? אז תבטלו בכל מחיר לפני גם במחיר הבושה אם זה ב ? אז תעשו בירורים] 

אבל במידה ועשית צעד לרוב ניתן לתקן אותו בלי לשבור את הכלים אתה פשוט צריך לרומם אותה איתך בכל מסלולי החיים תורה עבודה ניקיון אסטטיקה תבקש ממנה לשים את התחבושות בניילון או משהו תחפש פיתרונות לכל דבר יש בעולם הזה פתרונות

גם אני התברכתי בהפרעות קשב וריכוז (עם היפראקטיביות), לא מאופסת על עצמי ויכולת הארגון שלי לא משהו בכלל.

90% לא בקרקע.

ואף פעם לא שמעתי את בעלי מדבר עלי אפילו בעשירית זלזול ממה שמשתמע מההודעה שלך.

אז נכון, הבית שלנו לא תמיד מסודר, ערימות הכביסה יכולות להגיע לתקרה עד שאני נזכרת להתנתק מהריחופים ולסדר, לפעמים שבת מוכנה ברגע האחרון (כי למרות שאני עובדת מהר מהממוצע אני חולמת המון תוך כדי), כלים יכולים לרבוץ בכיור מספיק זמן עד שכבר אין בו מקום והם עוברים לחדר שירות שצמוד למטבח וכו'.
מה לעשות, לא נולדתי בלעבוסטע ולוקח לי זמן ללמוד את המקצוע..

ככה זה, לא כל הנשים נולדו עם תכונות כמו של אמא שלך. לא כולן מתוקתקות ומסודרות.

הבית הוא של שניכם והאחריות על הסדר והנקיון בו לא מוטלת רק על אשתך.

ניהול בית הוא לא עניין פשוט, זה דורש הרבה מאד ומאד קשה.

מה אפשר לעשות עם זה?

אפשר לדבר על העניין יחד (ניסית לדבר על זה פעם עם אשתך? באמת, ולא בצורה בקורתית ומתנשאת?)

לפתוח את הדברים בצורה אמיתית וכנה וביחד לחפש פתרונות למצב.

אצלנו יש תפקידים קבועים שהוא עושה ואני יודעת מראש שזה שלו ואני לא צריכה לדאוג לזה בכלל, ככה מעגל האחריות שלי מצטמצם ויותר קל לי לדאוג לדברים שכן באחריותי.

הבית שלך לא חייב להיראות כמו הבית של אמא שלך! צא מהסרט הה.

זה בעניין הנקיון.

לדבריך, אשתך אוהבת אותך ונותנת לך את המקום שלך, ועל זה היא ראויה להערצה.

צריך הרבה אצילות וכוחות נפש לאהוב ולדאוג לאדם שמדבר עלייך בצורה כ"כ בוטה וקשה.

תפסיק לערוך לעצמך רשימת חסרונות של אשתך, תתחיל להסתכל עליה בעין טובה, לאהוב אותה ולהיות שם בשבילה.

זה מגיע לה!

אני בטוחה שהיא לא קוטפת שושנים מההתנהלות שלה וחוטפת מספיק בקורת על זה. לפחות תהיה אתה זה שתומך בה ונמצא שם איתה בכל הקושי, זה גם ישפר משמעותית את רמת התפקוד שלה, זה קשור בקשר הדוק למצב נפשי.

(במאמר מוסגר, כשאשתך תרגיש מספיק טוב בבית, גם המוטיבציה שלה לסדר אותו תגדל, למרות הקושיץ וזה תלוי בעיקר בך)

להגיד שהיית בשפל נפשי כשהתחתנת לא תירוץ! קח אחריות על המעשים שלך ותתחיל לבנות את הבית שלך!

ועוד מילה אחרונה על אנשים על הפרעות קשב.

אלו אנשים רגישים מאד שהתברכו בהרבה מאד דמיון, בנפש עשירה ובדר"כ גם בכשרון אמנותי כלשהו.

הם זקוקים להרבה אהבה והכלה, ובעיקר לאמון. זאת לא בעיה נפשית ולא בעיה בכלל!

נכון, אולי ההתנהלות הפרקטית שלהם בחיים לא תמיד מוצלחת, אבל ה לא הכל בחיים.
אני מתחננת אליך, אל תהרוג בה את כוחות החיים. תתמוך בה והיה שם בשבילה, אין לך מושג כמה היא צריכה את זה.

אם כי בודאי שאני מנקה והשתדלתי להשקיע בילדי בכל מאודי אם כי לדעתי נכשלתי בזה ואכן מאוד קשה לדעתי לפחות לחיות עם בן זוג כזה,זה מצריך הרבה טיפולים ונכונות להשקיע ביום-יום אז לא צריך בהכרח להתרגש כי אפשר לשפר את המצב,כדאי יעוץ.

השירשור, זה סתם רעיון אבל תנסה להיות ישר עם עצמך ולבדוק אולי הוא אמת...

אתה כותב שכשהתחתנת איתה, היית במצב נפשי לא משהו.. עם ביטחון עצמי ירוד.

ועכשיו אתה מציין שיש לך ב"ה בטחון עצמי טוב, ואתה מרגיש בסדר באופן כללי עם עצמך.

האם יכול להיות, שבזכות היותה אשה אוהבת ונותנת ספייס כפי שאמרת, הפכת מאדם בלי בטחון עצמי, לאחד שיש לו את זה?

האם יתכן שהשהות עם אשה שנותנת בך אמון מלא, ולא מבקרת אותך ולא שופטת אותך (מה שיתכן שבבית הוריך המתוקתק להפליא קרה בהחלט.. ומשם יתכן שהיתה לך בעיה זו של בטחון עצמי) בנתה אותך ואת ביטחונך בעצמך?

הם יתכן שגדלת והתפתחת אישית מאהבתה וכעת אתה במקום להכיר לה טובה על האמון והאהבה הבלתי מסויגים, אתה רוצה 'לזרוק אותה'??

הרבה פעמים אנשים לא מקשרים בין דברים. לא קולטים שבעצם השינוי לא נעשה בריק, ולכן הם לא נותנים את הדעת למי שעזר להם לצמוח.

לכן כתבתי בהתחלה שאתה חייב להיות ישר עם עצמך כדי לענות על השאלות הללו.. ברור לי שזה לא קל, כי אם זאת אמת, זה הופך אותך מבעל 'קרבן' ו'נדפק' לאחד שצריך להיות אסיר תודה, שכשמו כן הוא..  וזה מחייב שפתאום מחייב אותך לקחת אחריות ולעמוד לימינה בקשייה כמו שהיא עמדה לימינך.. 

בקיצור להכיר באמת לפעמים קשה מאד, כי זה מחייב מאד. אבל אם זאת אכן האמת, היא תלווה אותך לכל מקום ולכל החלטה שתחליט...

בהצלחה רבה!!

והאמת באמת הבית של ההורים מלחיץ אך בכל זאת לפרנס לבד במציאות של היום עושה גיבנת לא קטנה 

זאת ועוד הגברת לא נוהגת וכל ההקפצות/נסיעות/תורים מרוחקים עלי

הבעיה שלי היא עם היוזמה שלה היא לא יוזמת כלום למעט קניות (בסופר מטר מהבית) ובישולים לשבת

היחס, חביבי....

"הגברת לא נוהגת" וכו'.. ככה זה לא ילך.

אח"כ, שב איתה בחביבות. תגיד לה את כל הטוב שאתה מעריך אותה. תגרום שתשמח. ואחרי זה תגיד, שמעי , כל אחד עם הצדדים החזקים שלו ועם הצדדים היותר חזקים..  אם היית לוקחת עלייך יוזמה של עוד כמה דברים בבית, הייתי ממש מודה לך.

ותציע לה "ברוח ספורטיבית" שתעשו "מבצע" על יוזמה מוגדרת זתתחיל ממנה. תציע משהו קונקרטי, שהיא תיקח על אחריותה, ותציע לה גם "כלים" לזה. מתי כדאילהתחיל לארגן אותו, ומה כדאי לעשות כדי שיצליח.

ואם זה קצת יצליח - תן פידבק טוב. ומכבד. הצלחה גוררת הצלחה. היא תשמח מן הסתם בעידוד ותהיה מוכנה לקחת עוד משהו.  בהדרגה אפשר להביא לשינוי יפה, שיבוא מתוך רצון ותרגול.

זה המון כסף, אשתך לא נוהגת ואתה לא רוצה שיקפיצו אותך, כלומר אתה הייתה מוכן להשאיר לה רכב אם היא הייתה נוהגת אז זה סימן שאתה לא כל כך צריך אותו

תבדקו הוצאות, תעשו תבלה 

יש אנשים שאם יהיו להם הוראותברורות הם יעשו זאת על הצד הטוב ביותר ויש כאלו עם "ראש גדול".

יש כאלו שגם לא שואלים כשמשהו לא מובן להם ועושים דברים ללא שיקול דעת הגיוני.

אחותי כזאת ואמא שלי הייתה מתחרפנת ממנה. במבט מהצד ולא ברגעי לחץ- אני חושבת שהיה ניתן לייעל את העבודה שלה אם היו מדברים איתה אחרת.

דווקא העניין של בישולים שתדע לך ממש לא עניין קל כמו שאתה מציג אותו- הוא דורש הרבה יכולות (עם מה מתחילים קודם, למנוע כמה שאפשר "צוואר בקבוק", צריך להיות מחושבים עם הכמויות)

אז זה אומר שיש מה לצפות ממנה.

אתה חושב שהיא אמא טובה לילדים מבחינה נפשית? היא אוהבת אותך. יש בה יכולות. אתם במקום טוב לעלות ממנו. נדרשת ממך עבודה רבה, זה נכון, אבל בסופה תוצאה מדהימה.

עבודה ראשונה שלך היא להכיר במעלות של אשתך ולהעריך אותה על כך באמת ובתמים. אתה מקטין את המעלות שלה וחבל.

עבודה שניה, להשלים עם החסרונות שלה. יש לה חסרונות שלא ניתן לשנות. היא לא אשה נקיה, היא לא תנקה את הבית מתוך אכפתיות כנה לנקיון הבית והילדים לא ירכשו ממנה הרגלי נקיון. היא לא טיפוס יוזם, כנראה שגם לא תהיה כזאת. ברגע שתשלים עם זה- תמצא איפה אתה יכול להיכנס כדי לחפות על החסרונות האלו. 

עבודה שלישית- לדעת לנתב ולפתח בה כישורים שלא באים לידי ביטוי.

היא לא יוזמת, זה לא אומר שהיא לא תדע לעשות את העבודה כמו שצריך. תדע "להפעיל" אותה נכון. זה נשמע רע אבל בתכל'ס כולנו כאלה. כולנו מוצאים את הדרך היצירתית לגרום לבן הזוג לעשות דברים שאחרת לא היה עושה. 

אין לה יציבות תעסוקתית- תחשבו ביחד מה יכול להתאים לה. יש אנשים כאלו שקשה להם להיות במקום אחד הרבה זמן. תשלים עם זה ותראה איך מתקדמים עם זה הלאה? אולי מראש לפנות לעבודות זמניות? אולי כשאתה רואה סימנים לפרישה כבר תתחילו לחפש את העבודה הבאה או משהו.

אולי אנשים עם אופי דומה לשלה יתנו רעיון מה יכול להתאים. אבל קודם לשנות תפיסה, שאתה פה בשביל לעזור לה למצוא עבודה שמתאימה לה, לא לצפות מהצד ולחלק ציונים...

עצם זה שכתבת פה מראה על רצון לשינוי. אם יש בך רצון וסה"כ יש לכם נתונים טובים אתם יכולים להצליח. תחשוב מי יכול ללוות אתכם בתהליך של צמיחה כי זה לא יהיה תהליך קצר. אולי מאמן אישי או משהו כזה.

אנשים עם בעיות לא אומר שזו תהיה נחלתך גם

לא להיכנס לכאן כשרווקים..

(אני עליתי על המסקנה הזו לעצמי כשהייתי רווקה..)

ולגופו של עניין- הפורום לא ממש משקף.. כי כשהכל טוב לא משתפים..

אז מה שיוצא מזה שרק כשלא טוב כותבים וזה נראה שתמיד לא טוב..

אבל האמת היא שבדר''כ טוב ורק לפעמים לא..

יש להם בעיה ואחרי שהם יטפלו בה הם יהיו בעז"ה יותר מאושרים

מכל רווק עשיר חתיך ומצלח שיש בכדור הארץ

אין כמו להיות נשוי!!

היא צריכה להשקיע בעניין האירגוני או דרך איבחון או דרך אימון מקצועיים ויקרים וזה שווה כל שקל.

אתה צריך דחוף יעוץ זוגי או אישי ללמוד איך להחזיר אהבה למי שאוהבת אותך ללא תנאים ולמרות חוסר הערכה מצידך

חובה עליך ללכת ליעוץ כדי ללמוד איך לראות אותה בעיין טובה . יעלה כמה שיעלה

9 שנים שאתה רואה משהו בצורה עקומה ולא חיובית לא תוכל לתקן בעצמך ללא עזרה חיצונית.

תן לה לקרוא מה שכתבו פה ותקרא גם אתה

וכל אחד יתמקד במה שנאמר לו ולא לזולתו (בלי אמרתי לך וכאלה)

להחליט יחד על התחלת עבודה משותפת וכל אחד יעזור לשני בהתקדמות

בלי ביקורת והאשמות!

תחליטו שדברים צריכים להתקדם 

פח מלא? אל תאשים אותה. תרוקן! אתם באמצע תהליך ועוזרים אחד לשני.

אתה מתלונן ומתעצבן? אל תתבעסי תראי לו נקודה חיובית ותזכירי לו שצריך לראות חיובי

עבודה משותפת ! 

בהצלחה לכם 

ותודה בשם ילדיכם הצעירים שלא יודעים להעריך את המאמץ לצאת מן המיצר אל המרחב המשפחתי הבטוח עבורם

(ואגב, אני חדשה פה באתר ובפורום בפרט...אבל על כך בהודעה אחרת אולי...)

לי תפס את העין העובדה שהתחתנת בלי לרצות להתחתן איתה. רק בגלל מצב נפשי מסוים, ונכנעת ללחצים שהפעילו עליך.

ואח"כ רצית להתגרש לפני שנולדו הילדים, ושוב לחצו עליך מכל הכיוונים.

ז-א-ת הבעיה הראשית.

זה שאשתך מבולגנת וכו'- זאת אכן בעיה, אבל כמו שכתבו כאן מעלי, ניתן לפתור אותה. אתה יכול לנהל איתה על כך שיחה , לפנות ליעוץ, היא יכוה לנסות ריטלין וכו' וכו'.

אבל זה הנספח של הבעיה האמיתית.

אני חושבת שגם אילו אשתך היתה מלכת הסדר והניקיון, והבית שלכם היה נראה כמו בית מרקחת....עדין, היה מציק לך שהתחתנת בגלל לחצים שהופעלו עליך , ולא מתוך הרצון האמיתי שלך.

למה לא רצית להתחתן איתה? חוסר אהבה? חוסר משיכה? תחושה חזקה שזה פשוט לא מתאים?

לא ברור ממה שכתבת אם אשתך מודעת לרגשות הללו. היא יודעת שרצית לבטל את החתונה?

וכשרצית להתגרש לפני שנולדו הילדים היא ידעה מכך, או שדיברת רק עם בני משפחה וחברים קרובים?

איך היא מרגישה עם כל זה?

אם היא מודעת לענין, אולי כדאי שתלכו יחד ליועץ זוגיות. אם לא, אולי תשקול ללכת לבד לייעוץ.

נראה לי שזאת הרגשה רעה מאוד לדעת שהתחתנת מתוך לחצים, ונשארת בזוגיות שלא טובה לך גם כן רק מתוך לחצים. אתה גם כותב שאתה בדיכאון וחושב על כך כל היום....כך שאני מניחה שאשתך כן מרגישה ש"משהו לא בסדר" גם אם לא דיברת איתה על הנושא, ואז חבל, כי שניכם סובלים בזוגיות הזאת.

אבל לפי דבריך אשתך שווה הרבה יותר ממך ותודה ל-ה' ששלח כזה מלאך שיבנה אותך עכשיו קח את הכוחות שהצדיקה הזאת נתנה לך ותתן לה את אהבתך בלי תנאים ובהמשך הכל יסתדר.

בענין היופי מבין דבריך נשמע שהיא אשה יפה רק לא בדיוק לטעמך -

שמע -אשה מאושרת היא אשה יפה ! עזור לה להקרין ולחייך

קח בחשבון שכל אשה שלא היתה לך  עדיין היו נשים אחרות בעולם ואת האחרות אנו מכירים רק בציפוי בלי כל החסרונות שלהן

אבל האשה שלך שכפי הנראה סובלת מבעיה קלה של קשב וריכוז (אתה אומר שאתה לא צריך לדאוג לאוכל לילדים) והיא הסובלת העיקרית מזה ועם כל זה היא מחזיקה בית של 5נפשות בלי לקבל מילה של הערכה או אהבה והיא נותנת לך אהבה - תגיד לי היכן מוצאים אשה כזאת מקסימה עם לב לילדים אתה בר מזל בלי לשים לב

תחשוב בבקשה עליה וכמה שהיא עצובה מההסתכלות הביקורתית שלך עליה

והסובל העיקרי והראשון מההסתכלות הזאת הוא אתה משום שאתה כל הזמן מצער את עצמך בלי סיבה מוצדקת

תתחיל לשנן לעצמך איזו אשה מתוקה יש לי איזה מזל שהיא סבלה אותי והרימה אותי במשך שנים תודה ל-ה' שנתת לי את המתוקה הזו עם המורכבות תתחיל לחייך והיא תשיב לך בחיוך

צאו וקנו לה בגד או שנים וקצת איפור גלידה או משהו ותהנו יחד ותפסיק לגזול מעצמך אושר ונחת

ואל תעיז לצער אותה כולם פה בפורום אוהבים אותה ודואגים לה שלא תהיה עצובה וגם לך יש לנו המון סימפתיה והבנה רק צא מהקליפות אחי 

ואל תשכח -אין כמו אשתך בעולם  

לספר לאישתו שמלכתחילה הוא לא רצה בה והתחתן איתה רק מתוך לחצים ומצב נפשי ירוד, שהוא מרגיש תסכול יומיומי בגללה וחשב לא פעם על גירושין זה פתרון מאוד מאוד לא מוצלח. אם בעלי, ח"ו, היה מספר לי דברים כאלה, גם אם זה יהיה למטרה של צמיחה זוגית - אני לא חושבת שהייתי מתאוששת מזה מהר, ובטח שלא שוכחת את זה במשך כל ימי.

בשביל מה לספר לה את כל זה? במה זה יועיל? אפשר לדבר על הקשיים, על הדברים שצריכים להשתפר בהם מבחינה זוגית, אבל למה לחזור לעבר ולדוש בכל מה שלא יוכל להשתנות עוד?

כמו שאפרוח כתבה - אני בטוחה שאישתו מודעת לקשיים שלה ומתוסכלת מהם בעצמה. מידע כזה ממנו יכול להביא אותה לתהומות יאוש.

עבודה זוגית צריכה להיעשות בשמחה, עם מבט אופטימי משותף ורצון ליצור מציאות שלמה וטובה יותר יחד, ועם מידע כזה שישפך עליה פתאום אני לא חושבת שמבט אופטימי כזה יגיע.

לדעתי, את ההתמודדות עם התסכולים שלו בנושא הלחצים שמתוכם הוא התחתן הוא צריך לפתור עם עצמו לבד מבלי לערב בהם את אישתו.

ראשית אפתח בבשורה טובה 

התחלתי להבין כי נישואין זה לא משחק וילדים זה גם לא משחק ולכן אני מתחיל להיפתח לטיפול בחבילתנו הקטנה

ברוך ה' אחרי מספר שיחות עם הגברת הראשונה במלכות היא הבינה שמשהו לא בריא קורה פה והחליטה להרים את עצמה

ובאמת התחיל שינוי לטובה ועל כן אני מודה לבורא עולם ולאשתי 

אממה

הבנתי בימים האחרונים שכוחותי כבר לא איתי לאחר שנות מאבק בפרנסה וכד' ועכשיו אני מרוקן לחלוטין

יש פה הרבה משימות גם כלכליות גם תעסוקתיות גם בגידול הילדים ודווקה עכשיו האריה הגדול של הבית 

נפל בקרב ונותר ללא רוח גבורה.

גם דברים שטיפלתי בהם במסירות רבה כבר לא מטופלים כיאות יש כבר חובות בעיריה בחברת המים 

יש דוחות להגיש לרואה חשבון וכד' אך אינני עושה דבר גם העסק שלי בבעיות ואין בי כוחות לטפל בו.

מה עצתכם?! (האריה המפורק)

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.