התפיסה שלכם ש'הורות' זה משהו שניתן להתחיל בגיל 17-18 היא ילדותית עד אימה.
וכן, זוגות שהתחתנו בני 15 מצידי ובגיל 16 כבר נשאו ילד ונשארו נשואים לא מעיד על הבשלות שלהם לדבר. רק מזכירה לכם שכשנמצאים במצב כזה- אין ברירה אלא ללמוד לחיות אותו.
אני רוצה לשאול אותך בנאדמית- את חושבת שעכשיו את יכולה לסחוב 9 חד' תינוק בבטן? לעבור חוויה של לידה?
ונק' שכולכם שוכחים!!- לאהוב אחד את השני זה טוב ומקסים אבל ממש ממש לא הבסיס לקשר! לא על סמך זה מתחתנים וה' ישמור אם כן... (עם כל הכבוד למושג אהבה, את הולכת לחיות איתו בכל יום, בטוב וברע, וכשתגלי שיש לו מנהגים כאלו ואחרים לא על הכל תכסה ה'אהבה'. חייבים להיות מודעים לזה לפני!)
אני לא אומרת להיות שאננים ולחשוב שהזיווג בינתיים יחכה- אלא באיזון נכון ואני בטוחה שהבנתם לבד...
שורה תחתונה- חתונה זה לא משחק. והאמת? שזה גם לא ה-ייעוד לשמו נבראנו ושחובה לקיימו במהירות האפשרית (אחרת אחרי זה היינו מיותרים פה).
אני לא אומרת להיות שאננים ולחשוב שהזיווג בינתיים יחכה- אלא באיזון נכון ואני בטוחה שהבנתם לבד...
חתונה זה מורכב הרבה יותר מ'אהבה' ו'הבנה' של שני הצדדים, ולא בקלות שכזו מכריעים החלטות.
ולך נשמה, יש עוד קומות להיבנות אישיותית לפני החתונה. כמה שתהיי בוגרת (אני בטוחה!) את עוד לא אישה! עוד לא מוכנה נפשית בכלל
ואת הבנייה הזו וודאי לא תרצי לבנות עם ילד בידיים...
חכו עם הקשר, בעז"ה שנתיים-שלוש יותר לא אמורות להדאיג אתכם אם תתחתנו ויהיה לכם אחד את השני בעז"ה עד 120.
ואם את רוצה להקים איתו בניין אמיתי? אז לא תעזור גם השמירת נגיעה לטווח ארוך. ב"ה נבראנו עם יצר לכך! והוא תמיד יתקיים, כך נברא האדם, לכן צריך להיות בגיל של חתונה. כדי שיתקיים בטהרה.
אני אשמח לנדב לך עוד מקורות לקרוא על זה אם את רוצה להיות בטוחה (הרב דסלר לדוג'

) אבל תעשי זאת בבקשה כי זה מה שצריך. לא כי זה "אסור מההלכה" (שאגב, אם אוסרת דברים אז כנראה יש סיבה)
ב"הצלחה רבה!!