כ"ח בחשוון תשע"ה 13:22

לילדיי הקודמים נתתי מוצץ, כי לא הייתי בנויה להיות מוצץ אנושי.

הפעם אני מתלבטת: אולי יש לי קצת יותר כוח לזה, וגם הייתי שמחה אם לא אצטרך לגמול אותה ממוצץ ובקבוק (היה קשה עם הקודמים), וגם - זה יכול להגביר את אחוזי המניעה בהנקה, אם הבנתי נכון.

בקיצור, מה דעתכן? האם להשתמש ב'משתיק הקול' הזה, כפי שדודתי קראה לו כשראתה את בתי הראשונה עם מוצץ?

כ"ח בחשוון תשע"ה 13:48

גם ככה אני מוצץ אנושי למרות המוצץ ולפחות כאשר אני ממש לא יכולה יש תחליף...

אחרת התלות עלולה להיות גדולה מידי ומעיקה בשלב מסוים.

 

אבל, אצלי הגמילה היתה בקלות בלי עין הרע, אז אני לא יודעת...,

כ"ח בחשוון תשע"ה 13:49
בכאבי בטן,בהרדמה,בנסיעות..וגם ישנים יותר טוב כי היא לא תלויה רק בי כמוצץ.
בעיני זה שווה גם את הגמילה.

אני אישית לא
רציתי
למנוע אז זה לא משנה לי. וגם זה לא תמיד מה שמונע..
כ"ח בחשוון תשע"ה 14:09

אני בעד לתת את המוצץ בזמנים שצריך: סיוע בהרדמות, הרגעה, צורך- כשאין לך אפשרות באותו רגע לממש אותו..

אבל יש שמשתמשים במוצץ כל הזמן כמעט והילדים מוצצים אותו גם בזמן שהם רגועים..

 

כ"ח בחשוון תשע"ה 15:53
אצלנו המוצץ נשאר במיטה לזמן שישנים, ואם היא בוכה והוא עוזר לה להרגע (שאז הוא כן משמש כמשתיק קול )

ובגלל זה אני חושבת שהיא בתהליכי גמילה מעצמה מהמוצץ.
כ"ח בחשוון תשע"ה 16:05

 

משיקולים דומים אני ויתרתי על מוצץ מהילד השלישי והלאה. בעיקר בגלל הקושי הגדול שהיה בגמילת הילד שלפניו (אני לא אספר עד איזה גיל הוא עוד היה עם מוצץ...), והסיפור מההפטרה של שיחה עם פעוט שרוצה לשמור את המוצץ בפה תוך כדי. היה אפשר אולי לשפר את אלו בעזרת ההגבלות החכמות שפירטו פה אחרות, אבל אצלנו זה לא עבד.

אז יש קשיים עם גדולים שקשורים למוצץ שלהם חזק מדי, אבל יחד עם זה צמחה לי רתיעה ממוצץ בכלל, תחושה פנימית כזאת של חוסר חיבה אליו. לא מסתדר אצלי הביטוי 'מוצץ אנושי' - הוא הופך אותי לתחליף, ואני חשה שהנכון הוא להפך - שמוצץ יכול אולי להיות תחליף חביב, אבל הוא תחליף והוא לא משיג את כל מה שנועד להשיג יצר המציצה החזק של תינוקות.

התלבטתי אם לכתוב את זה או לא, כי אני ממש לא רוצה להתווכח על זה. זה נשמע אולי כמו עמדה עקרונית, אבל מבחינתי זו פשוט תחושה פנימית. מבחינה רציונלית אני לא חושבת שיש זק במוצץ, ומפרגנת את זה בכיף לכל משפחה שמרגישה שזה עושה להם טוב. לי זה עושה לא כיף - רגשית - לראות תינוק שלי עם מוצץ, אז החיים בלי מוצץ טובים לנו.

מה המסקנה שלי? שתלכי עם הרגש. מה בא לך?

 

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

 

 

כ"ח בחשוון תשע"ה 16:08
עבר עריכה על ידי בהתהוות בתאריך כ"ח בחשון תשע"ה 16:33

 

ויש לך כוח להאזין להרצאה של יותר משעה - את יכולה להאזין כאן לפרופ' ארטור אידלמן בדיוק בנושא הזה. הרצאה מאוד מחכימה, שנוגעת בהרבה נושאים בריאותיים בגידול תינוק.

אם זיכרוני אינו מטעני ההמלצה הבראותית שלו בסופו של דבר הייתה מוצץ רק בלילה, מגיל חודש עד גיל שנה.

 

 

כ"ח בחשוון תשע"ה 16:46

ועדיף ילדים רגועים ושמחים עם המוצץ מאשר בלי,בעזרת השם הם ילכו לחופה בלי מוצץ בפהקורץ

כ"ט בחשוון תשע"ה 17:54
עם הגבלות כמו שכתבו..

פודי שלי נגמל מעצמו מגיל 7 חודשים..
כן הייתי שמחה אם הוא היה לוקח עד שלב יותר מאוחר... אפילו עד עכשיו+ ..

בעיקרון ב"ה הוא תינוק-ילד מאוד רגוע אז מסתדרת בלי (הוא בן שנה וחודשיים) אבל אם הוא לא היה רגוע..או שהוא היה יותר בכיין ממה שהוא- לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלי..

בכל אופן בילדים הבאים בע"ה אני ממש אשמח שיקחו מוצץ עד שלב יותר מאוחר..

תתני. תתני
זה בריא שיש משו שמרגיע אותם....

אני למשל לא הבאתי לפודי בשעת משחק.. יכול להיות שבגלל זה הוא נגמל מהר??!?!?

כ"ט בחשוון תשע"ה 19:07

ולכן מעדיפה את המוצץ.

ביתי כמעט בת 7 והיא מאוד מתקשה להפסיק למצוץ,

הבעיה שאי אפשר לקחת לה את המציצה, לעומת זאת השני, בן  ה5 עדיין מוצץ את המוצץ, אבל אני יכולה להגביל אותו רק ללילה, הוא לא יכול לקחת אותו למוסד הלימוד.

א' בכסלו תשע"ה 01:15

ילד שרוצה מאוד למצוץ ומגבילים אותו בשעות / גומלים אותו באיזה שהוא גיל - מגלה שיש לו גם אצבע...

ואם לא מגבילים בשעות ונותנים להישאר עם מוצץ עד שייגמל מעצמו - אז מה הרווחנו?

(אצלי כשגמלנו ממוצץ בגיל ארבע עבר למצוץ את השרוול)

א' בכסלו תשע"ה 09:35

הוא התחיל לאכול בגדים ושמיכות. אז החזרתי לו את המוצץ, בכל אופן בכיתה הוא עסוק ולא נורא אם הוא לא יקבל מוצץ. באצבע- אין אפשרות בחירה- מקשיבים למורה עם האצבע! גם כשעסוקים מאוד- האצבע בפהעצבני

כ"ט בחשוון תשע"ה 20:36
כ"ט בחשוון תשע"ה 21:15
כשהיא עייפה או מפריע לה משהו והמוצץ מרגיע. לא נותנים לה אם היא לא צריכה. החיסרון שהיא בבירור מעדיפה אותי ולא את המוצץ ובמקרים קשים אני נותנת לה לינוק.
היתרון שבזמנים שאי אפשר להניק- בנסיעה, באמצע משהו חשוב- יש תחליף.
כ"ט בחשוון תשע"ה 21:24

גדלתי בבית שלא ידעו מה זה מוצץ

וגם אני לא נותנת לילדים מוצץ.

זה לא שהתלבטתי, פשוט לא הבנתי למה צריך מוצץ.

אז נכון שלפעמים אני המוצץ (ואם זה שומר על ההנקה ומונע היריון אז אדרבא)

אבל זה שווה.

אין צורך לגמול, אין בעיות בשיניים ואין יסורי מצפון.

אם הילד לא רגוע - צריך לטפל בו, לא לדחוף לו מוצץ.

ואם הוא רגוע - למה הוא צריך מוצץ?

 

(אם כי ההשכבה של הילדים בגיל מסוים היה סיוט. מן הסתם מוצץ היה עוזר).

כ"ט בחשוון תשע"ה 21:44

אני מציעה רק בגיל חודש חודשיים, ועם האחרונה- בכלל לא חשבתי לתת לה, אבל היא הייתה מאוד לא רגועה- לא מנשא ולא הנקה ולא החזקה ולא נדנוד. כלום. ואז הבליח לי הרעיון...נתתי לה מוצץ ותוך שניה היא מצצה ונרגעה.

נכון שקשה לגמול, ולא נכון שתמיד זה תחליף לאצבע- יש כאלה שממילא לא ימצצו אצבע, ויש כאלה (2 הגדולות שלי) שאחרי שהעפנו את המוצצים מהבית בגיל 3 וחצי ו5- התחילו למצוץ אצבע...

 

עוד דבר- יש כאלה שזה משפיע להם על צורת הלסת ועל השיניים. אז צריך לשים לב לזה שזה לא גורם לנזק גדול מדי.

 

 

כ"ט בחשוון תשע"ה 21:48
אצלי חלק מהילדים היו עם מוצץ, חלק היו עם אצבע וחלק בלי כלום... יש ילדים שממש צריכים את המציצה הזאת, אם לא תתני מוצץ מתוך עקרון והילד ממש יצטרך משהו למצוץ ואז או שהוא יהיה מאד לא רגוע ואת תותשי, כי זה לילות שלמים להניק, וילד שקשה להרגיע אותו בנסיעות וכו, ויכול להיות שהוא ימצוץ את האצבע ואז זה קושי הרבה הרבה יותר גדול לגמול. אני מציעה לזרום איתו, להניק כל פעם שרוצה אבל להציע מדי פעם מוצץ, כשהוא שבע, ולראות אם רוצה או לא... בהצלחה!
כ"ט בחשוון תשע"ה 22:18
כ"ט בחשוון תשע"ה 22:51

א' בכסלו תשע"ה 00:07

המסקנה שלי כרגע: לנסות לראות איך אנחנו מסתדרות בלי זה, ואם נראה שלא - אז נקנה מוצץ.

(ודרך אגב, גם הבת הגדולה שלי, אחרי שגמלנו מהמוצץ ביקשה למצוץ אצבע, והרשיתי, כי לא חשבתי שבגיל כזה אפשר להתמכר - וטעיתי... היא בת 7, ועדיין מוצצת...)

א' בכסלו תשע"ה 08:31
עבר עריכה על ידי יהושבעט5 בתאריך א' בכסלו תשע"ה 16:00

למה לא מוצץ? כי אולי שהוא יגדל הוא ימצוץ עד גיל 6?

אף אחד לא הלך לצבא עם מוצץ,אפילו לא לשירות לאומי.

שתי בנות שלנו מצצו מוצץ אחת עד גיל 5.5 ושניה עד 6.5 הבן  שלנו השתמש בבקבוק עד גיל 6.5 ,לא היתה לו שוב בעיה להתקבל לחיל הים.

יש חשיבות גדולה למציצה בינקות,ישנם מבוגרים שלא סיפקו את הצורך במציצה אצלם,בבגרות שלהם הם עלולים לעשן בגלל שהצורך במציצה  לא סופק דיו בינקות .

את הדברים האלה שמעתי מפסיכולוגית  כשלמדתי במכללה.

א' בכסלו תשע"ה 08:57

אני ממש בעד.

אי אפשר להתחיל להשוות את הגידול של שניהם מהבחינה הזו.

הבן שלי אגב מצא תחליף- אצבעות שזה הרבה יותר גרוע.

מוצץ ממש מרגיע את התינוק.

אגב הבת שלי בת שנה וברגע שאפשר אני מוציאה לה אותו ומחזירה רק שהיא רוצה אותו.

היא גם ניסתה להכניס אצבעות לפה. ב"ה היא הסכימה למוצץ, לעומת אחיה.

א' בכסלו תשע"ה 11:37
לא עזבה את המוצץ!
והבן השני לא רצה בכלל וגדל בלי ב"ה ...
חסך לי גמילה ממוצץ! ישתבח שמו!
א' בכסלו תשע"ה 13:44
א' בכסלו תשע"ה 19:50

אני בטוחה שיש מעלות למוצץ, אך נראה שיש גם חסרונות. למשל - אני מכירה תינוקות שאינם מוכנים להירדם בלי המוצץ, ודורשים אותו גם באמצע הלילה, וכשמוצץ הולם לאיבוד - ההורים חסרי אונים. 

אצלי כולם סירבו לקחת מוצץ (מוצצים מכל הסוגים, אפילו מוצץ לסרבנים). בהתחלה היה קשה, ואפילו קשה מאוד, כי הייתי מוצץ אנושי, יומם ולילה (אגב, עד כמה שהבנתי, הנקה בלי מוצצים אמורה להיות יעילה יותר מכל הבחינות - כמות החלב, אחוזי מניעה וכו'). כשהתינוקות גדלו - דווקא שמחתי שהם לא פיתחו תלות במוצץ. עכשיו הקטן שלי בן עשרה חודשים, ב"ה הוא תינוק רגוע, ונרדם מהר כשהוא עייף, בלי תלות בעזרים למיניהם, ב"ה.

 

 

א' בכסלו תשע"ה 20:04

ילד שמחפש את זה ובוכה והמוצץ מרגיע- אני נותנת.

וילד שלא מעוניין ומצליח להרדם בלי- אני לא נותנת.

אני לא יוצאת בהכרזות בעד או נגד- כל ילד והצרכים שלו.

פעם אמא לחמישה ילדים הגיעה לרב ואמרה לו שזה לא יתכן, יש לה חמישה ילדים ואת כולם חינכה באותה צורה

ורק החמישי סטה מהדרך.

ענה לה הרב שאם כך- היא כנראה טעתה בחינוך של ארבעה מילדיה.. א"א לחנך את כולם אותו דבר, "חנוך לנער ע"פ דרכו".

אולי יעניין אותך