ב' בכסלו תשע"ה 11:19
הי, אשמח לעצות וגם לשמוע מה אתם עושים:
מדי שבוע מגיעים ילדיי החמודים עם יצירות מהגן, השאלה היא- אחרי שהחמאנו והתפעלנו מה עושים איתן???
מלפני שנתיים שמרתי להם את כל היצירות. ובסוף שנה עשינו יחד סדר ממה אפשר להיפרד. (ציורים פשוטים וכדו')
ובכל זאת נשארה שקית גדולה ומכובדת- לכל אחד (שני ילדים), ואין לי איפה לאחסן!
ויש גם יצירות גדולות- כמו מאזניים מראש השנה ובאר מהפרשה הקודמת...
מעניין אותי מה עושים בבתים אחרים בענין.
תודה למגיבים/ות!
ב' בכסלו תשע"ה 11:36

ביחד עם הילד השאר זורקים כמובן אחרי שעברנו עליהם ביחד. אין דרך אחרת להיפתר מהם.

ב' בכסלו תשע"ה 12:01

הילד עבד והשקיעה המון זמן

כל שבוע

תולה את כל היצירות בדלת

ואז אני בוחרת כמה יצירות יפות ושומרת לו

וכל השאר לפח .... (מוחבא בפח)

ב' בכסלו תשע"ה 13:04

בדר"כ עושים את זה ביחד.אמא שלי. שהיינו קטנים שמה לנו לוח עם שטיח קיר והייתה תולה לנו את הציורים על השטיח וכל שבוע זה היה מתחלף...

ב' בכסלו תשע"ה 13:23

וכל שבוע זורקים את הישנים ושמים חדשים

ב' בכסלו תשע"ה 13:44
אני הכנתי לוח מפוליגל וכל שבוע כשהם מביאים עבודות חדשות אני תולה. משתדלת לזרוק את שאר הציורים כשהם לא נמצאים.
ב' בכסלו תשע"ה 14:38
ברור שאני תולה להם את היצירות,
השאלה היא מה אחר כך- לפח?? נראה לי שזה יאכזב אותם מאוד!
ב' בכסלו תשע"ה 14:40

אם לא- מה אפשר לעשות...

ב' בכסלו תשע"ה 17:39

לעתיד- שיזכרו איך הם היו, ולסוכות אם יש משהו טוב

ואז את יכולה לשלוח מדגמים לסבא וסבתא ואת כל השאר לזרוק- בלי שהם רואים (הם ממילא לא זוכרים לרוב מה הם הכינו לפני שבוע, ואם הם כן זוכרים כדאי לשמור עד שהם ישכחו)

ב' בכסלו תשע"ה 20:29

לכל אחת מהבנות.

אם זה ציור שאין בו משהו ייחודי, לדעתי, אז אני שמה אותו בשקית למיחזור. רוב הציורים כן נשמרים, ובסוף השנה, בוחרים 5-6 ציורים מיוחדים ויפים במיוחד, ונפרדים מכל השאר (לא בפני הילדים).

 

לגבי יצירות בעלות נפח- נפרדים מהן עם הזמן (שבוע-שבועיים, ולפח).

ד' בכסלו תשע"ה 01:42

ואחרי כמה שנים זורקת - ברשותו.

ב' בכסלו תשע"ה 23:23

מדפדפים בו מדי שבוע- כיף מדהים לכל המשפחה.

 

בסוף השנה מורידים למחסן ואחרי תקופה בוררים את המוצלחים והשאר לבחירתך...

ג' בכסלו תשע"ה 00:42

וכשמגיעות יצירות חדשות- זורקים את הישנות ותולים את החדשות

ג' בכסלו תשע"ה 02:32

אצלי הקטנים מתעניינים יותר בנעצים הצבעוניים מאשר ביצירות שהביאו מהגן.

הם לא הפסיקו להסיר את הנעצים ולהנדס שוב ושוב את התצוגה. ולנסות את הנעצים על כל מיני משטחים אחרים בבית .כל הנעצים התפזרו והלוח נשאר יתום.

 

חזרתי אל שיטת המגנטים על הדלת. לפחות לא דוקר.

ד' בכסלו תשע"ה 00:09
הילדיםאנונימי

כשיהיו גדולים יתגייסו כנראה ל-669.

גובה לא מהווה עבורם מכשול. ילדים שמחים ושובבים ב"ה.

 

וחוץ מזה - כל הענין זה שהם יהנו מהיצירות שלהם.

ד' בכסלו תשע"ה 18:34
ג' בכסלו תשע"ה 04:13
וסליחה על החדירה הלא מורשית...

אמא שלי היתה נוהגת להתפעל מהיצירות ולהגיד ש'הן כ"כ טובות עד שאני חייבת לשלוח אותן לתצוגה!'

אתם כבר בטח משערים מהי ה"תצוגה". עובד עם קטנים... בהצלחה!!
ג' בכסלו תשע"ה 07:39

מה יתן לך לשמור?

נגיד שהיית מקבלת מאמא שלך עכשיו שקית גדולה ומכובדת עם אלף יצירות שלך מהגן- מה בדיוק היית עושה עם זה??

כמה נבחרים שהילד השקיע בהם במיוחד (הילד, לא הגננת!) אני מבינה שזה מגניב לשמור, אבל שקית זבל עם אלף יצירות? ועוד תלת מימדיות שתופסות מקום?..

על תעמיסי על היצירות אלה רגש יותר ממה שהילדים שלך מעמיסים עליהן...

 

מה שאני עושה

(גם אצלי היתה תקופה של לתלות ציורים כל שבוע, נגמר לי הכח לזה )

אני מניחה את כל הציורים במקום שידוע אצל הילדים כמקום של הציורים והיצירות.

משאירה את זה שם כשבוע- לא זורקת מיד,

ואז אם במהלך השבוע ילד פתאום נזכר באיזה משהו שהוא הכין ושואל איפה זה אני מיד אומרת לו- הנה! שמרתי לך את זה פה!

וכל מה שלא נזכרו בו ולא חסר לאף אחד במהלך השבוע האחרון- 

אני זורקת, אבל בלי שהילדים רואים!!!!!!

אם הם תופסים אותי בטעות אוספת משהו לפח זה אסון..

אמא! למה לקחת את זה??

אוי! בטעות נכנס לי לשקית גם! סליחה! הנה, אני מיד מחזירה...

 

(ודברים שהם מתלהבים מהם במיוחד אני שומרת לפעמים יותר משבוע, ליתר ביטחון..)

ד' בכסלו תשע"ה 06:47
ויש לציין שעם חוקרי המז"פ הקטנים שהיא גידלה בבית (מי אמרה סיירת 669?), אכן תפסנו אותה כמה פעמים...
נדמה לי שהיתה תקופה שהייתי מביאה בגלל זה ציורים לאבא ולא לה, ושהיו דיונים בינינו הילדים למי יותר כדאי להביא כי הוא שומר בשידה שלו יותר זמן

התיקייה שיש לכל אחד ממנו היום, אגב, היא משהו שאני אוהבת להסתכל בו פה ושם ושכנראה באמת ריכז את המיטב כי אני זוכרת המון מהסיטואציות שבהן ציירתי כמה מהם.
ג' בכסלו תשע"ה 09:44

קודם כל (כמורה לאמנות..) אני חובבת ביותר ציורי ויצירות ילדים ומעריכה אותם ונהינת מהם מאוד ועל כן:

אחרי שרואים יחד מתפאלים וכו... אני ממיינת ל- חלשים, יפים ומהממים. את החלשים מפנה למחזור נייר כשהילד כמובן לא יודע ושוכח מהם.. המהממים (יחסית מעט) אני שומרת בקופסא מיוחדת ואת היפים- אני מציעה- לצלם ולשמור בתיקיה במחשב להכין מצגת אולי... יכולה להיות מזכרת יפה. (טרם הכנתי רק מצלמת בנתיים)

ג' בכסלו תשע"ה 10:49

הוא היה מגיע הביתה ומתחיל לגזור הכל עד שהערמה היתה נגמרת...קורץ עכשו הוא כבר נער.

ג' בכסלו תשע"ה 10:59

יוקטנה שמה! איפה את??

 

טוב אז היא נותנת מתנות לשתי הסבתות בדואר

 

וכך גם הילדים נהנים לצייר לסבתא וגם לא נזרק על המצפון שלכם.....

 

חיוך גדול !

ג' בכסלו תשע"ה 11:09

הבן שלי בן 3.5. אני מתכוונת לזרוק את כל היצירות שלו חוץ מהאחרונות שהוא לא יראה (כרגע הם במגירה שבשביל להגיע אליה צריך להזיז כורסא).

אני תולה את הציורים על הלוח ולאחר מכן שמה את הציורים במגירה.

שהוא לא יראה אני ארוקן את המגירה.

 

כשיגדל אולי אני אתן לו "לבחור" ציורים. כרגע הוא קטן מידי.

ג' בכסלו תשע"ה 12:45
עזרתן לי מאוד. איזה כיף שיש פורום כזה!
ג' בכסלו תשע"ה 13:25
האמת שראיתי את הרעיון בpintrest
וגם באיקאה ואימצתי, כבל מתכת של וילון שנמתח ל-2 מטר מחברת אותו לקיר בקצוות ואז יש 2 מטר של כבל לא צמוד מידי לקיר בו מוצגות יצירות שתולים בעזרת תופסנים ממתכת ( כל פעם מחליפים) , קצר אינסוף מחמאות.
ג' בכסלו תשע"ה 14:15
אבל אפשר לצלם עבודות נבחרות וכך נשמרת נזכרת באלבום התמונות המשפחתי, כשרוצים להשליך לפח ואין אפשרות לשמור...
ג' בכסלו תשע"ה 14:19

כשהילד מביא את היצירות שלו מהגן חשוב לתת להן מקום וכבוד.

לדבר על מה הילד יצר,צבעים צורות חדשות שהוא למד לצייר וכו'

בוחרים עם הילד יצירה אחת שתפאר את המקרר/לוח שעם בחדר וכו'

אחרי שבוע מחליפים את התערוכה.

פעם בשבועיים הייתי זורקת את כל היצירות,ביום חופשי שלי כשהם לא היו בבית.

הם ידעו שאני מארגנת את החדר וזוקרת ,אבל בגלל שנתתי את המקום ליצירות שלהם הם קיבלו את זה

ג' בכסלו תשע"ה 21:51

לילדים שלי יש מגירות, שם הם שומרים את הדברים שלהם עד שאין מקום והם זורקים מעצמם.

מה שלא נכנס למגירה מחוסר מקום או עניין, מגיע למחלקת המיחזור ומשם לפח המיחזור.

 

יש לציין שלרוב היצירות ה'מיוחדות' וה'מושקעות', הן בעיקר תוצאה של השקעת הגננת, ולא של הילדים, ולנו כמובן אין עניין להנציח את היצירתיות של הגננת...

 

אני שומרת ציורים בודדים, ומאפשרת להם לשמור מה שנכנס להם במגירה/על המדף.

ד' בכסלו תשע"ה 16:37

אני זוכרת שאמא שלי זרקה לי יצירות.

אני כבר לא זוכרת מה הן היו. (בזמני הילדים היו יוצרים ולא הגננות של היום.)

אבל אני זוכרת עלבון ותיסכול וחוסר אונים מול האמא שהחליטה עלי...

וזה חזר על עצמו.

היא כן שמרה יצירות מופת של האחים שלי בתיקיה מיוחדת ועד שהתחתנו נהגה להציג לראווה איך מוישלה צייר כ"כ מקסים ומשמעותי כשהיה ינוקא...

וגם אני אהבתי להסתכל ולהראות לאורחים, לחברות את היצירות שלו.

אבל איתי סחבתי עלבון ותיסכול.

והיא נתנה לי לשמור יצירות בעצמי ועשיתי לעצמי לוח תצוגה בחדר שלי.

והיא התגאתה ביצירות שלי ועודדה אותי ליצור וללמוד בתחום ולייצר .

אבל לא משנה שום דבר.

תמיד ברקע היחסים בינינו עמד משבר האמון.

יכול להיות בגלל שיום אחד גיליתי שהיא זורקת ולא ידעתי קודם.

ובגיל בוגר יותר-עצם זה שנכנסה בהעדרי לחדרי ואירגנה לי וזרקה לי- (בלי רשותי)-

יצר אצלי מצוקה...

 

ולמה אני כותבת את זה?

 

כדי לראות את הצד השני של המטבע .

כי מבנה אישיות שונה לכל ילד.

 

לילדה שלי בכלל לא אכפת.

היא הורסת את היצירות שלה ולא מעריכה כלום.

אז קל לי יותר לזרוק.

אבל יש מי שנפגע ממש. וצריך יותר זהירות ורגישות

 

אני לעצמי למדתי מזה.

א. לשחרר ולא ליצור מצב כזה אצלי בבית.

ב. לראות מה חשוב למי שאני עוזרת לו.

 

תודה למי שקראה.

ד' בכסלו תשע"ה 17:52

ואם אפשר לאתגר אותך (גם אני בת לאמא זרקנית כפייתית):

 

היום, כאם שכבר מכירה גם את הצד השני של המטבע ומבינה את מצוקת האחסון, איך היית נוהגת?

 

אשמח מאד לשמוע את דעתך.

ד' בכסלו תשע"ה 23:55

אמא שלי שומרת ה-כל!

אני עדיין יכולה למצוא אצלה את הציור הראשון שלי..

ואת הבית שלי אני לא מוכנה להפוך למחסן. למדתי אמנות. אני מעריכה את ההשקעה.

יש קיר בבית שעליו אני תולה יצירות של הילדים. אבל הם יודעים שמה שלא נכנס למגירה הולך לפח.

ופעם בכמה זמן עושים מיון, ביחד!! ובוחרים 5 ציורים שנשארים ואת השאר זורקים כדי שיהיה מקום לציורים חדשים..

כך אני מלמדת אותם לא לאגור יותר ממה שצריך, ולא לזרוק בלי להעריך.

ה' בכסלו תשע"ה 13:26

ביום שישי משתדלים לא לתת להם לפזר, כי לילדים יש נטיה להוציא הכל ברגע שחוזרים מהגן,

כשאין זמן פנוי להתייחס כמו שצריך (שנינו עובדים בשישי...).

עם הזמן הם למדו שכדי לקבל את ההתייחסות הראויה שלנו ליצירות שלהם הם צריכים לשמור עליהם בתוך התיקיה.

בשבת יושבים כולם מתפעלים מכל ציור- גם הפחות טובים וגם המושקעים.

יצירות מושקעות- שומרים עד שמתקלקלים/ נקרעים.

הציורים הפשוטים, שומרים עוד כמה ימים, אלא אם הספיקו להתגלגל ברצפה ולהתלכלך- ואז נזרקים מיידית.

 

לרוב אני מראה להם שאני זורקת ומקבלת את הסכמתם, אם לא מסכימים משאירה עוד כמה ימים.

משתדלת לשים בשקית נפרדת משאר הזבל וכשהדפים ישרים ולא מקומטים, כדי להראות להם שאני לא מזלזלת ביצירות שלהם, אלא שאין לנו צורך בהם עוד ואין לנו איפה לשים כי תמיד הם מגיעים בסוף לרצפה ונהרסים.

 

בעיני ילד צריך לדעת שאין מקום לאוסף ניירות שאח"כ מצטברות לבלגן שאין בו צורך ומצד שני לא רוצה לשבור אמון שאני עושה מעשים "מאחורי הגב" שלהם.

לכן זורקים לאחר זמן כשכולם התפעלו, עם אישור של הילד, בצורה מוכבדת.

בהתחלה היה להם קשה ואת הרוב הם ביקשו לשמור, מה שכמובן נעשה, עם הזמן הם למדו מעצמם לשחרר וכבר ביום ראשון- שני אפשר לזרוק את הרוב.

היום לא ממש מקפידה כל פעם לבקש מהם אישור, כי הם התרגלו לכך וגם לרוב הם מסכימים ומעצמם זורקים כשאני מבקשת מהם.

אולי יעניין אותך