נר לי, נר לי - תרגיל כתיבה- איך לא?!אילת השחר

הערב הראשון של חג החנוכה שכל כך חיכינו לו...
הפתיל הוצת והנה, ראו, כבר נרעדת עליו שלהבת קטנה.

 

על מה מספרת לכם השלהבת?

 

 

משימת בונוס  (כוכב למי שיתחבר לחנוכה ולא לפסח וידלג עליהחושף שיניים) -

פעם נתקלתי במשימה מעניינת : לצייר ביצה בלי להשתמש בצבע לבן כלל. המטרה היתה לחדד את ההתבוננות ולזהות את הצבעים המשתקפים בצבע הלבן.


ננסה לעשות את זה גם כאן - נסו לתאר במילים את החנוכיה שלכם/ את הנר הראשון בחנוכיה מבלי להשתמש במילים חנוכיה/נר, או כל מילה נרדפת לחנוכיה/ נר. נסו לראות את מה שיש מעבר למובן מאליו...

 

מחכה לקרוא את יצירותיכם!!

(אני אישית התלהבתי יותר מהבונוס...מוזמנים להחליף ביניהם)

 

יופי של רעיון והנה משהו קטן שכתבתיrona

כרגע לא עולה לי בראש משהו לתרגיל בונוס אולי בהמשך החג בעז"ה

 

נס חנוכה

 

 נס חנוכה

הפעם לא ביקרתי בחדר ההוא

הפעם לא ישנתי במיטה ההיא

נס חנוכה

כנראה שזאת לא סתם אש

זאת להבה

וכנראה שגם נרי מאיר

וזה לא סתם נר

 זה נר צבעוני

אם היה לי כוח לחלום עכשיו

הייתי מדמיינת שהנר זה פרפרים

ועפה מכאן

אבל עיני נעצמות

והשמים שלי פצועים

השמיים שלי פצועים. זה משפט מהמם! כאילו וואומישהי=)
ממ.. לא הולך לי.. מנסה בכל זאת..רגילה,כמו כולם

הם קראו לזה אחווה

שמחה

רק תהי עם אחים שלך בהדלקת נרות

אל תברחי לחדר

אסור לך בכל מקרה לנגן, זו מלאכה..

 והאש הזאת

היא בערה בי מבפנים

שרפה אותי

והאחים עשו את זה חזק יותר

כל אחד בתורו

מקלל

מרביץ..

 

אם הורה שלי לג'ודו היה כאן

הוא היה גאה בהם

על העבודה המושלמת

יסודית ממש

 

~~~~~~~~

 

 

 

בונוס:

 

אור של אהבה

שמחבר בין כולם

השכנים מסביב 

הדודים

כולם משתקפים ביחד בחלון הבית

ושרים את סיפור הנס..

 

 

 

 

 

 

נראלי שזהו

מגנייב!יעל

הנה שלי. אני עם עיניים חצי עצומות אז תסלחו לי על ההזנחה הזועקת מכל שורהחושף שיניים

 

נרעד

משתקף באדום

עולה, יורד, זז,

כבה.

 

נדלק

מנסה, מחפש

צועק, רוקד, זך,

נרעד.

 

כבה

ממשיך לצעוד

לא מתייאש, רץ,

 

ונדלק לעד.

מעולהrona

אהבתי את השיר שלך אנחנו יחד נבנה

יש... כי אני לאיעל
אפשר לשלב?נפתלי הדג
בתוך מקל אחד של צבע
פס אור של לבן
מחייך אליי, מזכיר את כל
חטאי העבר, שלבנו.

נייר של כסף
דמות מעוותת
אצבע אחת מחליקה
טיפת שעווה.

הצבע והכסף נוגעים, מתאחדים
יוצרים תמונה אבסורדית
כשאין תכשיט שמפריד ביניהם.

יד רועדת, חום פתאומי
ירד האור והחום
אט אט
בדמעות של צבע.

שיתפרסם-
שכולם יראו-
את הנס,
שהוא האדם.
מסיבות מסוימות בחרתי לא לעלות את זה לפה~מישי~

 

אבל רציתי להגיד לך שעשיתי את תרגיל הבונוס והוא יפה מאוד

קודם כלאילת השחר

כוכב

 

ואשמח לקרוא אם תרצי לשלוח לי באישי.

כבר הגענו לנר שישי, אבל בכל זאתmatan

כנגד ערפילי החושך
אל מול העננים האפורים
המכסים את השמיים
התכולים
 

ברעידות קלות ועדינות,

כמו רוקדות אל צליל ענוג,

נושמות מאדי השמן
המזוכך
 

על הזוך הטוהר הקדושה

למען רוח טהורה ולב נקי

כנגד אלילים של יופי
מפללות

 

מכל ההזיות המתוקות

בעטרת הנשמות אבחר
להיות נחמת הגלות
והמיצר

 

 

יפה! ממש!!דוד ה.
כתיבה: קולחת
עדינה
ועשירה!

יפה מאוד!!
זה תקף עד סוף שמונה ימים...אילת השחר
ננסה גם:מישהי=)

בוהק מוזהב עולה בעשן

משתקף בעיניים מתוך סיפור ישן

איזה אור וחום מדגדג בלב

בעוד הזוהר והריח עולה

 

צורות נעשות משעווה נמסה

רוח פרצים פתאום נכנסה

משאירה שחור ועשן מסתלסל

בית אחרון עודנו מתפלל

 

כתום שנשאר עוד טיפה

נכבה באוושת מניפה

נעשה חושך עמוק

האור כולו נמוג

 

ברחנו לבית של השכנים

 

 

 

 

מנסה~moriya~
שלהבת לוחשת מבעד לזכוכית
משקפת צללים של חרש ולהט.
שמן נשרף עולה בסערה,
פתילה חרוכה נשארת לעדות.

ניצוץ מתחזק, מבעיר ומכלה.
רעש של ניפוץ.
שובר שקט. מכלה
דממה.
רק האש נשמעת בחשיכה.
האור מתפרץ מבעיר עץ ומזרון.
נמלטים ובורחים. מבט לאחור.
אימה במפלצת האש.
פרסום הנס.
ננסה גם..נזכור ונחזור!אחרונה
חושך.
רואה בעיניים
רק
שחור.
האופל
מנסה
לקחת אותי.
רוצה רק
להתחפר
בעצב
להתמכר
לכאב.
כי אולי
דווקא הם
אלה שצודקים.
החושך
מועך אותי
ואני
לא מתנגדת.
מתמזגת בתוכו,
ומנסה לשכנע
להשתכנע
שאני והוא-
אחד הם.
מהלכת
בין אנשים
כמו
בין טיפות
ממשיכה בחיים
כרגיל.
מתה.
החושך עוטף
והקור שלו
נעים לי.
ודווקא אז
רואה
שלהבת זעירה
מרצדת.
מה את רוצה ממני?!
אני צועקת לה.
תני לי למות בשקט.
במילא אני כבר
מתה.
אני מפרסמת נס
היא מצחקקת
אלי.
אני מוסיפה אור,
היא מרקדת
לעומתי.
אני דוחה חושך
היא מישירה אלי מבט.
יוצאת למסע. למוסיקה של פעם. מי שסקרן - מוזמן.נחלת

כשאף אחד אינו בבית

אני סוגרת חלונות

ובשקט (יחפה)

עולה אט אט במדרגות

שם בעליית הגג

בפינה אחת מונחת

מגירה אחת מוזנחת,

(די חורקת כשנפתחת)...

מתכופפת מתיישבת

מעבירה יד מלטפת...

כאן מונח אוצר אישי

כל האתמולים שלי....

אמריקה שנות החמישים:

שירים רכים מתקתקים

על אהבות של נעורים

ומטבע הדברים

שפע לבבות שבורים

אנקה פול בקול גדול

בלעדייך לא יכול

ניל סדקה כולו שבור

איך את carol אלי סו cruel

ארבעת האחים

נדהמים, לא מבינים

איך ברחת למרחקים

איך ויתרת על נחלים

על שדות כה ירוקים...

ממפיס שבטנסי

(יש לי לשם קשר רגשי)

נהג צעיר של משאית

הפך בן לילה ללהיט

כששלח לאמא הקלטה

שיר שלו

(כמתנה

לרגל יום הולדתה)

מי חלם אז וחשב

שבזה הרגע כוכב נדרך?!

עשר שנים קדימה

(איך עובר הזמן הוי אמא...)

יו אס איי ויו אס אס אר

נלחמות על ויאטנאם

תקופה קשה, כעס, איבה,

תנועה של שירי מחאה.

מוביל אותה בחור מוכשר

כותב יוצר פורט ושר

(הקול לא משהו, צורמני)

בובי דילן. יהודי.

אגב,

קראו להם ילדי פרחים

שזו לשון די נקייה

לצמחייה טיפה שונה....

שנות השבעים כבבר רגועות

המלחמה הסתיימה

מה שהיה, היה

בא נחזור כבר לשגרה

לילה זרוע כוכבים,

ציור אחד מיני רבים

שצייר צייר גדול

(מת עני בחוסר כל)

דון מקלין בקול עדין

מתרפק בגעגועים.

קרן קרפנטר

רגישה

לא נשארת

אדישה

שיר ישן במדיה

על נערה שנעזבה

(עם או או או ושל לה לה)

שובר גם את ליבה שלה.

הידעתם?

לשתיקה יש קול וצליל!

על גילוי כזה כביר

חתומים בלי להתבלבל

סיימון פול וגרפונקל

ואם את במצוקה קשה

כמעט נבלעת במצולה

הם יהיו לך לגשרים

על פני מים סוערים...

מלנכוליה זו תכונה

לחלוטין לא רצויה

אבל אם יש משהו כישרון

אפשר לעשות איתה המון

ללכת כך על חבל דק

יודע כהן ליאונרד...

אבל

יש מוסיקה אחרת

ללא שמץ של תפארת

רק כאב, זעם, מרירות

בלי טיפה של מתיקות

היא נולדה בשדות כותנה

אצל קבוצת עבדים שחורה

שהוכתה והולקתה

התענתה והושפלה...

כן. מאוד מאוד עצוב.

מכנים אותה עכשיו הBLUES.

די. מספיק עם האנגלית

נעבור לספרדית

פרו, צ'ילה, ארגנטינה

את כל כך יפה !carina

הרבה להט וגיטרה

הם ממש בתוך אקסטזה

אבל לפעמים

בין שיר לשיר

(הם חייבים לשאוף אוויר!)

מדלגים מעל הרמפה

ומעמיקים אל תוך הפמפה...

שם, רחוק מעיר, ו CASA

הקונדור חולף לו, PASA

מאנגלית וספרדית

נעבור ל......

הייתם פעם ביוון?

לא כל כך רחוק מכאן

קיריאוס מיקיס תיאודורקיס

מלחינוס מחונניס

אך (זה לא כל כך מוזר)

אנטישמוס לא קטן...

אם נצפינה לא מעט

נמצא עצמנו... בצרפת!

בוקר טוב,כלומר bonjour

למסייה שארל אזנבור

קול חמים רב הבעה

בצרפתית הוא שר נפלא

(יש רק בעיה משנית

כשהוא מתחיל לשיר אנגלית)

קר...ר....ר...ר.. דרושה פרווה!

נכון. אנחנו במוסקבה

מקהלה צבאית ע נ ק י ת

נו, ברור, רק ברוסית

עם משמעת והרמוניה

הם כמעט כמו סימפוניה!

הם שרים על קטיה, אולגה

על קוזקים אמיצים...

ועל ספני הוולגה...

סליחה,

רכשתם כרטיסים?

כי אנחנו מפליגים

נחצה את פני התעלה

לאיה של המלכה

אחרי גשמים יש פטריות

אצל אנגלים זה להקות!

הכל צועק! צורם! בוטה!

לא בדיוק מאי קאפ אוף תה.....

ברם אי אפשר להתעלם

מכמה חבר'ה ביניהם -

עם חריצות והתמדה

עשו

מ מ ש!

מ ה פ י כ ה

בכל מה שהיה עד אז!

והם שרים בקול נוגה

על יום אתמול

על yesterday

שהיה

כ ל כ ך יפה....

מזרח רחוק, אוסטרליה...

הדלת למטה נפתחה

הבן חוזר מהישיבה!

אני נרעדת, נעמדת

מתמלאת רגשי אשמה...

ובכל זאת מקווה

שאם מלאך של חבלה יטוס להגיש נגדי תלונה

יגיח מהמגירה שלי מלאך של אתמולים (אישי!)

(קצת כפוף, טיפה תשוש, ובדרך כלל קולו חלוש...)

ויזעק בקול נורא

זו גרסא ינקותא!

ובעל כורחו מלאך זקן ימלמל אמן.

וואו, מדהים!ל המשוגע היחידי

כל בית מוסיף ומוסיף את ההיסטוריה היפה של המוזיקה ושלך.

(למרות שאני בגילי לא מכיר את כולם פה)

ומי שלא חווה את הגירסא דינקותא הזאת, לא יבין את החיבור.

תודה. חשבתי על זה והנה פירוטנחלתאחרונה

פול אנקה- אמריקאי ערבי נוצרי לבנוני - שר נפלא.

ניל סדקה - אמריקאי יהודי, נחמד

ארבעת האחים - ארבעה חבר'ה שנפגשו בקולג'. שירם המפורסם: שדות ירוקים. ההרכב השתנה במשך השנים.

ממפיס שבטנסי - אלביס פרסלי כמובן. היה כוכב ענק בזמנו. והתפרסם, כך קראתי, בדיוק כפי שכתבתי. במקרה....

בוב דילן - עמד בראש שירי המחאה בשנות השישים (אם אני לא טועה). אנטי מלחמת ויאטנאם שבה נהרגו הרבה חיילים אמריקאים.

היה גם פיט סיגר, ג'ואן באז, ג'וני מיטשל.....הוא היא ה ראש.

קרן קרפנטר - אח ואחות שכתבו וביצעו (בעצם, ביצעה) את שיריהם. קראו להם carpenters. למרבה הצער היא נ פטרה צעירה מאנורקסיה. חבל.

סיימון וגרפונקל - צמד חברים יהודים . מאוד מוכשרים. השיר שהתכוונתי אליו הוא: The sound of silence והשני... שכחתי את שמו. אולי Like a bridge on a troubled water

לאונרד כהן - יהודי. מונוטוני, מנלכולי. היה אהוב מאוד. נחשב על רמה... אני לא מאוד התחברתי אליו, הוא כתב והלחין את שיריו בעצמו. חושבת שחזר בתשובה בסוף ימיו.

מוסיקה אחרת - זה הבלוז, ג'אז ומוסיקה דתית שחורה. מושפעת כנראה ממקום מוצאם של העבדים - אפריקה, ובהמשך עם ג'אנרים אחרים.

לא כל כך מכירה בשמות, אולי ריי צ'רלס ועוד. עכשיו נהנים צאצאי האדונים מהכישרון של צאצאי העבדים...איך אמר קוהלת? אין חדש תחת השמש...

דרום אמריקה, כל הLOS למינהם - גיטרות, חלילים אינדיאנים, נבל אינדיאני, סולן ומנגנים שמצטרפים לשירה. הם שרים כמעט רק על אהבה.

אני אוהבת במיוחד את LOS PARAGUYOS . הסולן שלהם היה מפורסם מאוד. יש שם שיר אחד נוצרי, אז מדלגים עליו...

יש גם את כרמלה, עמליה רודריגז - טובות.

ביוון, זה מיקיס תיאודורקיס. באמת מלחין טוב וגם אנטישמי, לפי מה שקראתי.

שארל אזנבור בצרפת, מוצא ארמני. אומרים שהוריו הצילו יהודים בתקופת השואה. אדם קטן, עם קול חמים ומבטא צרפתי איום ונורא באנגלית....

מקהלת הצבא האדום, ברוסיה. משמעת משהו...נו, צבא. הם לובשים מדים. יש בדרך כלל סולן נפלא. אני מציעה לשמוע, לא לראות...יש

להם פנים כל כך גסות....

בעצם, קרה איתם אסון. לפני שנים אחדות הם ניספו בתאונת מטוס בדרכם להופעה ב..סוריה (?) נשארו רק שניי.

באנגליה, אלה כמובן החיפושיות...

בטוחה שלא הועלתי הרבה. אבל לא יכולתי להתאפק ולכתוב שוב על כולם, ביתר פירוטי.

תודה על התגובה מחממת הלב!

דרוש נאאשר ברא

העומק שלי מיוחד כל כך,

אפשר ללכת בו לאיבוד ולפעמים גם לטבוע.

להגיע למקומות מיוחדים ולעוף גבוה.

עומק עמוק.

פעם היו בו רק עקרבים ונחשים.

כי הבור ריק ואין בו מים.

והיום מים צלולים, מי תורה.

מי אהבה.

שוטפים את נהרות העיר.

והעומק הזה יכול להביא משיח.

העומק הזה יכול להביא גאולה.

ומרוב עומקו וסגולתו,

מפחיד ללכת שם לבד. בעומקי חדרי הלב.

להלך.

יחפה.

אז אני עומדת מחכה,

בכניסה לשער.

מחזיקה בנעליים.

עטופה בצעיף.

מחכה לאיש שיכנס איתי לעומק של עצמי.

ששם נפגוש משיח.

ששם נביא גאולה.

כי בבור כבר אין עקרבים ונחשים.

אלא תקווה.

העומק הזהחתול זמני

מזכיר לי את השיר של דליה רביקוביץ'.

אהבתי מאוד גם את הרעיונות המובעים. עומק מול גובה – הגאולה כמשהו שנמצא עמוק בפנים ולאו דווקא בחוץ. המשיח, הכהן והנביא הפנימיים. משהו שהוא מצד אחד תורני וקדוש, מצד שני נשגב ומעורר יראה ואולי גם מפחיד, מצד שלישי אוהב ושמח (גאולה).

מעניין גם שורש הפחד "ללכת יחפה" או "לעלות בהר השם" לבד. כי יש גם סנטימנט הפוך, של לעשות הכל לבד, ולצלול לבד אל האגם.

גם נושא ההגנות – הנעליים (לעומת יחפות), צעיף, גבר. ארכיטיפ הקמע/מגן/חרב של הגיבור הוא מוכר אבל זה טייק אחר שהוא גם מאוד מעניין.

וגם, הטרנספורמציה של בור ממשהו עמוק במובן הרע למשהו עמוק במובן הטוב, היא מרתקת (בור=>באר).

///

ובחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור

ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור

והם כמו שמן המור ניגרים וזולפים מן הפך

והם ניגרים כבשמים ורכה ושלווה תנועתם

ובחומר הזה האפל הם נקווים למבוע קטן

ויש בהם חן וחמדה שגואים ועוברים על גדותם.

ובחומר הזה האפל נבעה מכרה של זהב

והחומר הזה האפל מגלה את מעמקיו

ויש אהבה ענוגה בין האופל לבין הזהב

והם חבוקים ושלווים ואין בהם קול ומשב

והאור מנטף ונושק את החומר הזה בשפתיו

והאופל הופך את גופו כבאר לכתמי הזהב.

עמוק עמוק העצב בעינייםמשה

עמוק, עמוק, היין במרתף

הלילה את ליבי אקרע לשניים

יעקב אורלנד

מאוד יפה. מרגש.נחלת

בעומק יש הכלxmasterxאחרונה

הרבה דברים שלא רוצים לפגוש נמצאים שם

סיפור בהמשכים - מוזמנים להמשיךסופר צעיר

הטיטול הכביד מאוד על ג'רמיה הצעיר, בכל צעד הוא התנועע הלוך - ושוב, הופך את ההליכה לדידוי. ג'רמיה כבר בן חמש, ואמא שלו אומרת לו שעליו להשליך את הטיטול מעליו ולהתקדם הלאה, אך משהו הכביד על ג'רמיה - וזה לא היה הטיטול המלא - הוא הביט בבני גילו בקנאה, איך הם מתרוצצים סביב, קופצים ונופלים - בלי טיטול שיסרבל את פיזוזיהם. 

בוקר אחד אימו של ג'רמיה שכחה לשים לו טיטול לפני ששלחה אותו לגן -

הֵד שַׁבָּת שְׁחוֹרָה הָרוֹחֶשֶׁת בַּשָּׂדֶהזכרושיצאנולרקוד

קינה פלינדרומית בחרוזים שכתבתי על 7 באוקטובר, כל שורה כולל הכותרת היא פלינדרום.

רוֹכֵב נָבָל עָט עַל בֵּן בְּכוֹר

רוֹחֵשׁ בָּרֶקַע כְּעַקְרָב שָׁחוֹר

רָצַח בְּנֶשֶׁק עֵד עַקְשָׁן בֶּחָצֵר

רָץ בַּתְּהוֹם וְהִתְבַּצֵּר

שָׂרַף הָרָשָׁע הַבִּיתָן, לִנְתִיב-הָעֲשָׂרָה פָּרַשׁ

שָׁלַף רוֹבֶה, מֵהַבּוֹר פָּלַשׁ

מִדָּם עוֹד כָּלוּ, מֵתוּ רֵעִים, יַעֲרוֹת מוּלכְּדוּ עִם דָּם

מִדּוֹרֵשׁ-בְּשָׂרוֹ חָמַק מֵחוֹרֵשׁ, בָּשָׂר-וָדָם

אֲבוֹי, לִבְאֵרִי שִׁיר אֵבֶל יוּבָא

הַבְּכִי בָּךְ, וְכָךְ כּוֹכָבִי כָּבָה

עֲבוֹר לְךָ בְּאוֹפׇקִים, דָּמִי קָפוּא בְּכָל רוֹבַע

הָבוּ נֵס!, רַהַב הַצַּר שֶׁרָצָה בְּהֶרֶס נוֹבָה

מֵתֵי נַחַל-עוֹז גָּזוּ עַל חֲנִיתָם

מֵתוּ, אֲבָל הֲרֵי יְשַׁיּיר הַלֵּב אוֹתָם

כָּל הָעֵת פֹּה כְּאֵב בַּלֵּב בָּא כְּהַפְתָּעָה לְךָ

כְּלוּם דּוֹמֵעַ, אֵ-ל, אֶעֱמוֹד מוּלְךָ?

אֲכַבֶּה קָמֵעַ כָּאוּב בְּבוֹאֲךָ עֵמֶק הַבָּכָא

הִכְבִּיד לִי הַמַּשָּׂא מִפַּחַד, חַף מֵאַשְׁמָה יַלְדִּי בָּכָה

תוּבְהַל בְּנַפְשְׁךָ הֲרָצָה מֵהַצָּרָה, כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת

תּוּגָה. לְמִי מָחָר אֵ-ל-מָלֵא-רַחֲמִים לַהֲגוֹת?

אורי עמירם

(זה לא שלי, אבל זה כל כך נוגה, כואב, מדהים ויפיפה

שהייתי חייב לפרסם. כמובן באישורו)

וואו🫢🫢🫢תמימלה..?

אין מילים, גאונותתתתתת!!!!

וואו!!!!!

עצוב כואב והכל כמובן אבל הגאונות פשוט וואוווו!!!

נכון? מטורף לגמריזכרושיצאנולרקוד

ממשששששתמימלה..?אחרונה

מי הגאון שכתב אתזה?

אורי עמירם? מי זה?

תמסור לו שהוא גאון......

דיכאוןנחלת

רציתי לתרגם שיר אחד וביקשתי מAI את המילים (באנגלית). שאל אותי אם

רוצה בעברית, עניתי בחיוב והוא הביא לי את התרגום. מה יהיה?! איך אני

אתרגם עכשיו, אחרי שתרגם כל כך טוב?....אבל על אפו וחמתו, אנסה!

הכי אותו באפו זה פעמייםסופר צעיר

טוב. אעשה זאת. תודה!נחלתאחרונה

הדרך בה הלכתיחן קורקוס

הדרך בה הלכתי

דרך בה סללו אבותי

בה עקבי השארתי

בה אסלול דרך לבני

ובני יסללו דרך

בה הרחיבו פעמי

והיה נפשי כעץ על פלגי ימי

אשר לא יבלו פרותי

הדרך בה הלכתי

לא אעזבנה כל ימי

מאוד יפה . ושלם. קצר ולעניין.נחלתאחרונה

אמי הביטה בינחלת

במבט חרד

קווצת שיער חמקה מהכיסוי

תצבעי את הלבן אמרה

זה...זה לא ראוי!

סליחה?! התמרמרתי בלבי

זה לחלוטין... עניין שלי!

בתשעה באב

עלה פתאום בזכרוני

איך פעם סיפרה (רק לי)

שאמה (זאת סבתי)

היתה עוד צעירה

כשערה הפך לבן.

אז, כשהגיעה שמה

המומה ומבולבלת,

(הסבתא כלומר האמא)

בהינף יד

מבלי הנד עפעף

הוא שלח אותה

מייד ימינה

ט"ז אב

(ממש עכשיו)

אניח על שיער

שכבה עבה של צבע

אדום, ירוק...

לא משנה

א נ י

לא אעשה

את המשגה הזה

וואו🫂תמימלה..?

קטעמשה

לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.

לא לא זה מעבר לזה בפלנטה אחרת....נחלת

יש צובעים שיער דווקא ללבןשנונימי

אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה

גם אני חושבת. בגיל 16. ולא באושוויץ.....נחלת

שלחו ימינהoo

את הצעירים

ומשגה זה אומר האשמת הקורבן

(שיער לבן זה אחלה

הטבע לא יכול להיות משגה)

לא הבנתי. לא הקשישים המבוגרים האמהות והתינוקותנחלתאחרונה

נשלחו ימינה? חושבת שקראתי ששמאלה נשלחו אלה שנועדו לחיות כדי לעבוד.

ומה פירוש האשמת הקורבן? אין כאן שום האשמה, חס וחלילה. איך אפשר שתהיה?

מונדיאל תשעה באבימח שם עראפת

יהההה!! תשעה באב הגיע רבותיי!! הנה השחקנים שלנו עולים למגרש, הנהונים, וקדימה, החזן ניגש... אוקיי החזן מורח את ערבית בעצב הנכון, איזה משחק זה עומד להיות!!

שימו לב לאדון משמאל, בשולחן הקידמי!!! אני אומר לכם, הוא עוד יפתיע במשחק הזה! והנה- מתחילים!!! שליח הציבור מתחיל פרק א'!! ו... איזה תזמון מושלם!!! מר חיים כהן, האדון משמאל, פורץ בבכי בדיוק במילים "בכה תבכה בלילה"!!! איזה יופי של מהלך פתיחה!!! רגע רגע! רבותיי!!! יש לנו פייט!!! שתי שולחנות מאחורי מר חיים, אנחנו כבר בפסוק ה', ומר שלום ממרר בבכי קורע לב!!! מר חיים מלכסן מבט, שימו לב רבותיי!!!! עומדת להיות פה התנגשות!!!! כן כן כן כן!!!! מר חיים עוקף אותו בסיבוב, איזו יללה מסמרת שיער!!! כן, חיים, כן!!! איזה יופי אתה בוכה על החורבן!!!

בינתיים באגף הימני קורה משהו מעניין, נראה שהאדון בן ציון מתכונן לקראת פרק ב'!! והנה הוא מצטרף לקרב!!!! שכנו לספסל האדון ברוך מקנח את אפו ברעם שכזה!!! אחח, איך הוא חש את צער השכינה!!!!

באגף האחורי בחורי הישיבה מפתיעים!!! "בתולותי ובחורי נפלו בחרב" והבחורים פה נותנים יופי של צווחות, ממש כתיישים בדרך לשחיטה!!! איזה יופי של משחק!!!!

עכשיו תור הרב!!! שימו לב לזה!!! "אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו" אנחנו בפרק ג', ו... יואוווו!!!! איזה מהלך!!! איזו יללה שוברת לבבות!!! הוא התחיל בתרועה, וחתך לשברים תקיעה תרועה!!! הנה הוא גורף שריקות ומחיאות כפיים מהקהל!!! איזה יופי של בכי!!!!

יללות הבכי גוברות, אנחנו קרובים לשלב הגמר!! פרק אחרון רבותיי!! מר ברוך כבר טובע בדמעותיו, שלום מתגלגל על הרצפה בבכי, והרב!! הרב בוטש ברצפה וגרביו מתמלאים חורים! ותראו את זה! הבחורים באגף האחורי יחפים, כמה מהם הגדילו לעשות ושמו עפר על ראשם!!! איזה משחק מדהיםם!!! אנחנו קרובים לשריקת הסיום, ו- רגע! מי זה שם?! באגף האחורי?! תראו אותו, יושב על כיסא, כאילו לא תשעה באב היום!!! ו- לא יאומן!!!! החצוף הזה לומד תורה!!! בושה וחרפה!!! רגע, הוא אומר משהו, תנו לשמוע...

אוקיי קבלנו דיווח שזהו אוהד שפרץ למגרש, הוא יושב בהפגנתיות על כיסא ולומד תורה, מהאוהד נמסר "די לבכות, בואו לבנות". אבטחה, תוציאו לי אותו בבקשה. יופי, תודה.

ועוד רגע נכריז על המנצח, וזה--- גברת שוורץ!!!!!!! עם יללות מקפיאות דם מעזרת הנשים!!!! איזה יופי, היא ניצלה רגע של בלבול והרטיטה את כל בית הכנסת!!! יש לנו מנצחת!!!!

אנחנו ניפגש שוב בשנה הבאה, אל דאגה, תוכלו להוכיח את עצמכם במונדיאל הבא! הכינו את הדמעות!

חסרים בתי כנסת? תחפש אחד אחרנקדימון

פפפפ לא הבנתימח שם עראפת

נראה לי שכן הבנתינקדימון

אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה

מרתקאנימה

אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך

לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.

"משתויקקים" זה מושג מתאים?

חן חן גברת.ימח שם עראפת

מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף

אני מחזיק בדעהחתול זמני

שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.

יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.

אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.

///

הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.

דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.

קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.

לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.

איי לייקימח שם עראפת

כתבת עמוק ויפהנקדימוןאחרונה

אפשר הפניה למקור ברש"ר?

אני חושב שיש גם הסתכלות כזו ברב קוק. אבל זה קצת נתקע לי בגלל עצם החיוב ההלכתי (החיוב הדאורייתאי נע בין פעם ביום לבין מתי שיש צורך), ובגלל "העושה תפילתו קבע" ובגלל כלב שהתפלל על קברי אבות. וגם כי אני מעדיף פשוט צ'נטינג של רשימת הדברים החשובים מאשר טקס שלם, ארוך ומפותל.

בשבוע שעבר שמעתי שיעור של הרב שרקי ב"לנבוכי הדור" ושם הרב אומר שאפשר להבתכל על התפילה אפילו כחוק טבע רוחני. דהיינו כשם שהנחת תפילין עושה משהו בעולמות ואין לנו מושג איך, כך גם תפילה עושה משהו כזה - גם אם הקב"ה "לא יקשיב" בכלל, פשוט כי זה חוק הטבע בנושא. צירוף מילים ומעשים מסויים מפעיל משהו מסויים... אמנם, זה נשמע מאוד ציני

כן 😃משה

כתבתי על זה פוסט לפני איזה 18 שנים.

ימח שם עראפת

התגובות שלך מהירות כברק

אולי יעניין אותך