בעיניי ממש חשוב להיות כנים אבל תמיד בגבול הטעם הטוב והטאקט!! זה חוסך הרבה כאב ראש והתלבטויות... [וגם דמיונות לפעמים]. לא מרגיש לי ילדותי. 

אם זה היה כ"כ קל ופשוט-אז כולם היו דוגריים,לא?

אכן

מה שאת אמרת הוא נכון והוא טוב אבל למרבה הצער(?!)

הוא לא ממש מציאותי...

יש סיבה שבעיקרון המחשבות שלנו יוצאות בזרימה חופשית ו"טבעית"

רק שאנחנו שיכורים.

זה מעצבן אבל ככה זה "לשחק את המשחק"

לחשוף את עצמך לאט לאט

יש משו בתהליך הזה שתורם לך לבנות את עצמך ואת הקשר בצורה טובה יותר

ומתוך ככה בעז"ה גם לבנות בהמשך את הזוגיות שלך.

בברכה

המחכה ומצפה לביאת גואל צדק בקרוב ממש!

כפיר גולן

יומקסימלאושרוחניותר

1. יש סיבה - אתה יכול לפרט יותר? 

2. חשבתי  שדוקא כנות היא שעוזרת בבניית קשר בריא, ודווקא אלו שלא מסוגלים להיות פתוחים עם השני, להם קשה יותר.

ובכללי-

כוונתי בדוגריות היתה -לא לשאול כל מה שעולה לך ישירות וללא סינון, אלא להתייחס ולבטא את השאלות שעולות לנו (בצורה עקיפה, בכאילו-בצחוק וכד') ולא להתחיל להסתבך בתוך עצמנו.

ואם נלך על הדוגמא שלך-

 כשאתה רואה מולך בן אדם שנוצא לך הרושם שהוא טיפוס עצבני, ולא טוב לך עם זה,(כי אכפת לך ממנו, או שאתה חושש שזה בעטייך) אז- 

לא לתקוף-  ''אתה טיפוס עצבני'' אלא , לשאול: ''אתה עצבני כי יש לך סתם יום רע, או בגלל משהו שעשיתי שעצבן אותך''

ובכך לפתור את הספקות.

זה סוג הדוגריות שהתכוונתי.

ואפשר להוסיף עוד סוג - לדעת להחמיא. אבל זה כבר נראה לי עניין לשירשור אחר.

בדרך כלל זה לא יתן לנו מרחב תמרון ומכניס לפינות שחבל להכנס אליהן

הבחורה ההיא של חסדי הים- נניח וכן הוא מעניין אותה אבל היא לא בטוחה כרגע עד כמה 

אם הוא ישאל אותה היא בעצמה לא תדע מה לענות לו וסתם זה מסבך את העסק לחינם

בזוגיות - נניח עכשיו את עצבנית על בעלך אש ורוצה להכניס לו באבי אביך ,

והוא בכלל לא אוחז כולו רענן מלא במרץ- אשתי היקרה בואי נצא לקפה 

האופציה הדוגרית - אני מאוד עצבנית אליך עכשיו תלך לבד לקפה או תלך לעזאזל וכו'.

מובן שזה לא סביר נכון?!

האופציה הטובה היא להתחמק איכשהו לומר שאת עייפה לנסות להרגע או לנוח ואחרי שרגועים 

לראות אם אפשר לצאת לקפה בכיף ולדחות את השיחת ברור המעצבנת למחר 

ואם ממש לא לומר בעדינות - שמע אני עצבנית אנחנו צריכים לדבר על משהו ואני לא מרגישה שיש לי חשק לצאת לפני כן 

היא בדיוק  הדוגריות לה התכוננתי.

ההתחמקות - היא המעצבנת..

מה שרשמת ''האופציה הדוגרית''- היא אפילו לא באה בחשבון מבחינתי. אני מגדירה אותה כהתפרצות חסרת שליטה ולא כדוגריות.

שמערכת היחסים צריכה להיות כנה ופתוחה 

אבל לא בכל מערכת יחסים אחרת ממש לא. צריך לתת לבני אדם מרחב תמרון 

אולי תופתעי לשמוע - אבל אין לך מושג כמה היא עשתה לי סדר בשכל.

מערכת יחסים בין בני זוג צריכה להיות כנה 

כי אדם ואשתו חד המה , יש להם מחוייבות זה לזה ולכן צריך ערוצי תקשורת פתוחים וכנים

אבל במערכות יחסים לא מחיבות- לפעמים, ואפילו רוב הפעמים, יותר חשוב להיות דפלומט

ולאו דווקא לדעת הכול על כל דבר ולחפש לשאול שאלות ולהבין 

גם בין בני זוג אם יש צד אחד במיוחד פגיע לפעמים מערכת היחסים הופכת להיות דיפלומטית משהו 

אבל אין מה לעשות

בכותרת של התגובה שלי. (י. טבת 9:56)

הדוגריות זה להגיד את האמת כמו שהיא ולעמוד מאחוריה, להיות עם הקלפים פתוחים. 

בעקיצות אין את זה. 

והאמת, אני מרוצה מזה, אני מרגישה שכך נכון לי להתנהל,

זה לא סותר שהרבה פעמים גם אם אני חושבת שצריך לומר את האמת אני מחפשת דרך להגיד אותה בצורה שפחות תפגע, במיוחד ליקרים לי וגם לאלו שפחות.

לפעמים אני שוגה ובאמת יש לי פליטות פה שהייתי מקווה לנסח אותם אחרת זה קורה רק כשאני עצבנית, ובכל זאת אני מעדיפה להיות כנה מאשר לסובב את האנשים.

אפילו עם אנשים מסביבי מי שלא כנה, אני לא בטוחה בו אם מה שהוא אומר זה נכון, אם אני רואה נגיד מישהי ששואלת האם הבגד הזה מחמיא לה, אז נגיד אני מכירה מישהי שתגיד: וואי, מהמם, איך זה יפה עליי, בווול, מושלם, ואח"כ תגיד לי בשקט: איכס, איזה טעם מה עלה על דעתה?

כזה אופי מציק לי ואני לא מאמינה בכלל לבנאדם כזה כשיגיד לי דברים כי אני אחשוב אולי הוא פועל עלי כמו שהוא פעל עם האחרת?

נכון, שצריך להזהר מאד ולא לפגוע, אבל עדיין אני חושבת שהאמת עדיפה.

לא תמיד זה טוב להיות דוגרי ולהגיד ישר את מה שעולה לך..

לפעמים צריך לחכות או ליפות את הדברים..

לא בשביל לשקר אלא בשביל ההרגשה הנוחה אצל השני או בשביל השלום.

להגיד למישהי בשיא הדוגריות שהבגד לא מתאים לה זה סתם יכול לפגוע ולגרום לחוסר נוחות אצלה

או להגיד את כ-ל האמת בפנים למשהו.. 

כל אחד אוהב לשמוע את האמת אבל לפעמים כשאומרים אותה זה גורם לכעס ומריבות..

כנות זה אחרת.

נראה לי שאת יותר מתכוונת שאת כנה, וזה באמת חשוב להיות כנים!!

זה לא חוסר בגרות ההפך לדעתי זו בגרות.

אין לי בעיה אם בחור פונה לבחורה שנראית לו שיכולה להתאים לו באמצע הרחוב, השאלה איך הוא עושה את זה. האם זה נעשה בטוב טעם ובצורה נעימה ולא מגושמת. זו דוגמא כמובן. אבל בסופו של דבר - זה שאנו מסתירים חלק מהדברים זה כי אנו צנועים, כי אנו רוצים להשאיר את הדברים אצלנו ולא לומר את הכל, לא להיות גלויים וחשופים. הדבר הזה הוא חיובי.

אני חייב לציין, שאני אומר את הדברים דווקא בתור אדם שמדבר על הכל ופותח את הכל, אולם לפעמים באמת "מקנא" כביכול באותם האנשים שרב הנסתר על הנגלה אצלם ביחס לסביבתם. נכון שלפעמים זה יכול להתפרש כחוסר פתיחות - אבל יש בזה משהו שהוא הרבה צניעות.

לסיכום אומר, צריך לדעת כל דבר מתי ואיך לומר והאם האדם השני בר הכי להכיל את מה שאני רוצה לומר - אחרת אם פשוט אהיה כנה ואומר לו את זה - זה לא ישפיע ולעיתים אף יזיק.

בתקווה שתמיד נדע לאזן,

המון הצלחה!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.