התבוננתי בפרשת יפתח הגלעדי איך הוא הדף את טענות בני עמון (שופטים יא הפטרה של פרשת חוקת): "הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש", וחשבתי איך אפשר ליישם את קו מחשבה זה בעולם של היום בהקשר לטיעונים על ארץ ישראל, ובעזרת ה' עלה לי הרעיון לסיסמה הבאה:
ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
זה עונה על כל השאלות מבחוץ ומבפנים.
כובשים: מי כאן הכובש? הערבים שכבשו עשרות מדינות ענקיות מחוץ לגבולות ארץ ערב, או היהודים שאפילו ארץ ישראל עצמה לא כולה בידיהם. בכל ערב הסעודית אין אפילו יהודי אחד, ואילו במדינת ישראל יש גם מיעוט ערבי.
לחתור לשלום ושוויון: היהודים לא בנו שום בית כנסת מעל המסגד שלהם במכה. מכבדים את המקומות הקדושים שלהם. יתירה מזו, בכל ערב הסעודית אין אפילו בית כנסת אחד, כמו שאין שם - להבדיל - גם שום כנסיה נוצרית. כל עוד אין את ההבנה הבסיסית שגם היהודים זכאים לפחות שעל הר הבית המקום הכי קדוש לעם ישראל שיהיה כולו שלהם ולא ישימו שם סממנים של דת אחרת. האם זה מוגזם לדרוש שוויון הכי בסיסי. ואם כן כל עוד מתנוסס מסגד על הר הבית, זה ספק גדול ביותר לאן פניהם מועדות.
שתי מדינות לשני עמים מקבלים את זה במילואו. ארץ ישראל אינה ניתנת לחלוק אותה לשתי מדינות, אבל יש את ארץ ערב (ערב הסעודית) ויש את ארץ ישראל. שלום אפשרי על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ואפילו יישארו עוד המון מדינות ערביות כבונוס.
נכון שכל הניסיונות לשלום על ידי נסיגות עלו בתוהו,אבל השמאל אינו מתייאש מהשלום ועדיין יש לו חלום לשלום, האם גם לימין יש חלום כזה?
התשובה היא שבהחלט יש חלום לשלום אמת ללא סיכונים, אם רק נעלה על סדר היום את העובדה שלערבים יש כל כך הרבה מדינות וארצות וצריכים לתת גם לעם ישראל את כל ארץ ישראל ובמיוחד את הר הבית מקום המקדש, או-אז יהיה את הקרקע הפוריה לתודעת השלום.
הרחבת אופקים תביא שלום, בעזרת השם
המלחמות והמאבקים נובעים מצרות המוחין. אברהם אבינו, היהודי הראשון, כשהיה ריב בין אנשיו לאנשי לוט, כבר אמר: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. (בראשית יג ט)
הוא עבר משטח קטן שעליו הייתה קטטה לשטח יותר רחב ששם אפשר להתפשר.
ככה גם אם רוצים להביא לשלום בין עם ישראל לערבים, צריכים להתמקד פחות בשטח של ארץ ישראל או פלשתינה אלא להרחיב את האופק לכל מזרח התיכון ומעבר לו.
לערבים יש להם ארץ ענקית: חצי האי ערב, איפה שהוקמה מדינת ערב הסעודית ועוד כמה מדינות נוספות.
אבל זה עוד לא מספיק, הם כבשו המון ארצות ברחבי העולם, וכיום יש להם תוספת של עוד עשרות מדינות ערביות.
בנוסף לזה, יש להם עוד מדינות מוסלמיות כמו איראן וטורקיה שמזדהים באופן מלא עם המוסלמים הערביים, וגם הם אפשר לחשוב אותם כערביות.
ובתוך כל זה יש עם אחד, רודף שלום ושונא מלחמות, ובגלל גזירת הגלות הוא נרדף, שגירשו אותו ממדינה למדינה, ואחר כך ניסו רחמנא ליצלן להשמיד אותם מכל כדור הארץ לגמרי. ולעם הזה יש רק ארץ אחת, והוא חזר בלית ברירה לארצו היחידה.
אבל למרות כל זה, כל העולם הערבי, על כל הארצות הרבות שיש לו, מתמקד כל כולו איך "לחטוף" חלקים גדולים או קטנים מהעם היהודי שבקושי יש לו ארץ אחת וגם היא לא כולה. ובשביל זה הם גם "הפרישו" את הפלסטינאים שיהיה להם ייחודיות בפני עצמה ומענים אותם במחנות פליטים והפוכים אותם לבשר תותחים. וכל זה בכדי להראות ליהודים: אין לכם מקום בארץ ישראל. זה כבר תפוס על ידי פלשטינאים.
חבל שהתקשורת שלנו - הישראלית - במקום להתמודד מולם, היא עוד מוסיפה שמן למדורה בזה שהיא קיבלה את השם הזה העם הפלסטיני.
וככה במקום להביא שלום ממקדים את הכול לאותו שטח קטן - ארץ ישראל, מבלי יכולת לוותר. אם ההתמקדות הייתה על כל ארצות ערב ביחד, כבר מזמן היה אפשר להגיע לידי שלום אמתי.
לכן צריכים להדגיש שלערבים לא חסר להם דבר, יש להם עודף שבעודף. הם צריכים להיות אסירי תודה שלא דורשים מהם להחזיר כמה וכמה מהמדינות שיש ברשותם.
אם ישתמשו בסיסמה הבאה:
ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !
אפשר בהחלט להוביל לשינוי מהותי בדעת הקהל היהודית ושל כל העולם ואפילו בדעת הקהל הערבית זה יכול לחלחל לאט לאט, עד שזה יביא לשלום אמתי ובר קיימה.
גם אם זה לא יביא שלום באופן מיידי
זה ייתן לנו יותר תעצומות כוח במאבק שלנו, ומאידך זה יחליש את הטיעונים של הערבים, ובהחלט יוריד גם את הנחישות שלהם.
התבוננתי בפרשת יפתח הגלעדי על המלחמה עם בני עמון. (שופטים יא א-לג). לשם מה הוא הביא טיעונים נגד בני עמון על צדקת דרכו של עם ישראל."הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". הרי בסופו של דבר הם לא קיבלו את הטיעונים הלוגיים האלו והוצרכו למלחמה. בנוסף לזה הרי בני ישראל לא מינו את יפתח בשביל לענות טיעונים לוגיים לבני עמון. את זה היו יכולים לעשות ואולי יותר טוב זקני גלעד שהיו יותר מלומדים לכאורה. אלא הסיבה היא שזה היה גם כמקדמה למאבק המזויין שניהל יפתח הגלעדי. בכדי לנצח במאבק צריכים להרגיש צודק. ובכדי להרגיש צודק צריכים טיעונים חזקים. וזה היה הטיעון הכי פשוט שגם פרימיטיבי יכול להבין: "הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". איפה שיש את הסמנים הדתיים שם זו הארץ השייכת לעם עם אותה דת.
וכאן נכנסת הסיסמה ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים! שם בערב הסעודית זה מקור הדת של הערבים המוסלמים, ואילו ירושלים זה מבצר הדתי של עם ישראל.
לסיכום: הסיסמה הזאת "ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !" בצירוף הסיסמה "ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים!" טובה ומועילה לא רק אם בסופו של דבר כל הערבים יקבלו את זה, אלא גם למקרה מצער שלא כולם יקבלו את הטיעון הזה.
