ח' בשבט תשע"ה 05:44

כמה דברים פשוטים שאני מקווה לזכור בעוד עשרים שנה:

# כשהטלפון מצלצל, ושומעים מהעבר השני קול פשושי מתוק אומר "סבתא?..." לא כדאי מרוב התרגשות ושמחה להעמיס עליו שאלות. נכד מתקשר לרוב כשיש לו משהו שהוא רוצה להגיד. אחרי ה"שלום" השמח, אם יבואו כמה רגעים של שתיקה, הוא יצליח להעלות ולנסח את מה שהוא רצה להגיד או לשאול. זה לא פשוט לזכור כי כשמבוגר מתקשר זה שונה. למבוגר לרוב זה יעזור אם נדובב אותו קלות, נעודד אותו לדבר בעזרת שאלות כגון "מה שלומכם שם". מבחינת ילד - זה פשוט שני אתגרים. במקום רק להעלות ולנסח את מה שהוא רצה, הוא צריך עכשיו גם למצוא את המענה הנכון למה ששאלנו ורק אז לעבור לעניין שלו... עדיף לשתוק ולחכות לו בסבלנות שיגבש את המסר.

 

# כששולחים מכתב לנכד והוא לא עונה, זה לא אומר שהוא לא קיבל, קרא (או הקריאו לו), נהנה, שמח... זה רק אומר שבגיל שלו עוד קשה לתרגם את כל אלה לשיחת תודה נרגשת, וההורים לא רוצים ללחוץ עליו יותר מדי, כדי שלא להפוך את הקשר נכד-סבתא מקשר כיפי למטלה כפויה.

 

# כשההורים מספרים בהתרגשות שאתמול הנכד הצליח לספור לבד עד עשר או כל הישג אחר - למרות ההתרגשות והשמחה בשמחתם, לא מומלץ בתגובה לפנות אליו ולשאול "נו, מה בא אחרי שבע?" זה שהוא הצליח בפעם הראשונה לספור, זה עוד לא אומר שהוא בשלב כזה של שליטה שהוא יוכל לשלוף מהזיכרון ברגע שמתקילים אותו. כלומר, אם הוא היה בשלב כזה אז ההורים לא היו מתרגשים מעצם העובדה שהוא עשה את זה! כשזה לימוד טרי אז השאלות רק מלחיצות אותו ומסיגות אותו לאחור. עדיף לשמוח בשמחתם כאילו שמעת את זה יחד איתם וזהו.

 

# אם תמיד הילד הגיע עם נעליים נעולות כהלכה, והיום פתאום הן הפוכות, זה לא אומר שאמא שלו פתאום התעוורה - זה אומר שהוא גדל והוא כבר נועל לעצמו לבד! זו סיבה לשמוח! אין טעם להעיר לאמא שהן הפוכות, מן הסתם היא מסוגלת לראות את זה לבד, והיא בחרה לא להעיר לו כדי לא להרוס לו את השמחה שהוא הצליח לבד.

 

(כל הנ"ל חלילה לא בביקורת ולא בכפיות טובה. אני חושבת שקשה לזכור דברים כאלה אחרי כמה שנים טובות שאין ילדים קטנים בבית. אני מקווה איכשהו להצליח לזכור. אולי זה שכתבתי יעזור.)

ח' בשבט תשע"ה 07:18

ואני מנחשת שבעוד 20 שנה לפחות חמישים אחוז שתגידי משהו בסגנון דומה כי סבתא זה סבתא וכל סבתא ככ שונה מרעותה אז מה זה משנה מה היא אומרת העיקר זה אתם והילד שלומד לספור ולנעול נעלים.

ח' בשבט תשע"ה 08:11

זה לא רק ענין של סבתות.

הצגת פה כמה דקויות כל כך חשובות בתקשורת עם ילדים.

מדהים!

אם תמיד נשכיל לראות את העולם מזווית הראיה של הילד, נצליח לרומם אותו.

 

נ.ב.

אני אישית לא מאפשרת ללכת עם נעליים הפוכות בכל מצב.

אבל כל אימא והגבולות שלה...

ח' בשבט תשע"ה 10:35
כתבת יפה!
ממש מרגישים את אהבתך לילד ואת הניסיון שלך לשדר לו עצמאות, שהוא בוגר, מסוגל, יכול...
ואז את חמיצות הלב כשהסבתא כביכול ׳לא מאפשרת׳ לזה לקרות...
מבינה אותך ממש!!
בכל זאת, אולי ננסה לראות גם את הפן השני של הדברים...
הרי בתכלס׳, זה לא כזה נורא. עיקר החינוך של הילד בא ממך וממה שאת משדרת לו. מדברייך לא נשמע שהסבתא ח״ו משפילה/ מעליבה את הילד. ב״ה. אלא מה? לא ממש מבינה ונותנת מקום לנק׳ קטנות.
זה מתסכל, נכון. אבל אולי אם נשנן לעצמנו שזה לא מזיק כ״כ ואת עיקר בניין העצמאות שלנו אנחנו עושות- יש סיכוי שזה ישפר את ההרגשה.
בהצלחה!
(ואני בטוחה שתהיי סבתא מקסימה! )
ח' בשבט תשע"ה 22:41

שמה שבעיקר בעיקר חבל לי זה לא עיקר החינוך של הילד אלא פשוט קצת עצוב לי על התקשורת בינו לבין סבתא שקצת מתפספסת. כי אני אוהבת כ"כ אותו, ואוהבת כ"כ אותה, ולפעמים מתסכל טיפונת לראות שהם מנסים לתקשר טוב וזה מתפספס בגלל אי הבנות קטנות כאלה. תחושת החמצה...

ב"ה ובאמת שאלה יהיו הצרות שלנו. סבתא טובה ואוהבת ב"ה כמו שכתבת. תודה על המילים הטובות.

ט' בשבט תשע"ה 00:24

ואולי אפשר קצת לתווך ביניהם, כך שחלק מאי-ההבנות יימנעו?

כמובן, איפה שזה שייך ומתאים, ובמילים הנכונות. כמו "רגע, סבתא, דני עוד לא זוכר בעל-פה איזה מספר בא אחרי שבע. אולי תספרו ביחד מההתחלה, ואז הוא יראה איזה יופי הוא אומר את המספר שאחרי שבע?"

או לספר לה כמה בנך שמח לקבל את המכתב שהיא כתבה לו, ושהוא שם אותו במגירה עם החפצים היקרים לליבו, וזה באמת היה נוגע ללב שהיא כתבה לו מכתב.

וכן על זו הדרך...

 

שייך?

י' בשבט תשע"ה 14:08

למשל כמובן שנגיד בעצמנו לסבתא שהמכתב היה נהדר ושימח מאוד את הילד. רק שאני יודעת (וזה מובן לגמרי) שבשבילה זה לא אותו דבר כמו שהילד יגיד. ואנחנו מנסים לעודד גם אותו להגיד, אבל יש גבול ללחץ שכדאי להפעיל לדעתנו...

ובנושאים אחרים - מחפשים את האיזון העדין לא להתערב בצורה שמשתלטת על הקשר ביניהם. אז לפעמים קצת מתסכל לראות מהצד שדברים מתפספסים, אבל לא רוצים להגזים בהתערבות, כמו שאנחנו לא אוהבים שהסבתות מתערבות לנו בחינוך יותר מדי, אפילו שיש להן הרבה נסיון וידע.

ט' בשבט תשע"ה 07:36

ממש חבל להיות ברגישות יתר ולבדוק כל מילה שלה. וכבר קרה לי שילדי היה עם נעליים הפוכות ולא שמתי לב.. אז ממש לא נורא שמעירים.

הלווי שנצליח להיות כמוה. זה לא ברור מאליו

ט' בשבט תשע"ה 14:00

 

מבלוג על הורות ותכנות: אל תשאלו.

 

מקווה גם אני לזכור תמיד לשים לב לדקויות - כאמא, כדודה, בבוא היום כסבתא...

 

 

ט' בשבט תשע"ה 18:06


חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ט' בשבט תשע"ה 19:28
תקנו אותי אם אני טועה, עדין בלי ילדים אבל בלי עין הרע הרבה אחיינים

הקעע של המכתב לא כזה קריטי, אם הוא יחזיר לסבתא פעם ציור יפה שצייר זה לא יהיה כזה נורא..ואולי זה ישמח אותה ואותו. חלק מהעניין ליצירת הקשר עם סבא וסבתא זה גם להלהיב אותם..כמובן לא באופן כפייתי ומתורגל אבל מידי פעם זה יכול להיות נחמד.

לגבי הנעליים, אפשר לשמוח איתו עד לב השמיים שהוא הצליח לנעול לבד אבל בעדינות גם לתקן אותו...הוא ילד והוא בשלבי למידה "כל הכבוד!!! הצלחת לנעול לבד! איך אמא שמחה! אבל תוכל להפוך את הנעליים ויהיה לך יותר נח וכיף", לא חושבת שזה יוריד לו את העצמאות והביטחון...

ומסכימה עם מה שנכתב ע"י אור היום..אפשר להיות המתווכת

אם אני טועה אשמח שיתקנו אותי...פשוט זה היה נראה לי יותר מידי ביקורתי גם לדברים קטנים..
י' בשבט תשע"ה 04:41

 

אני רוצה להגיב לעניין הנעליים.

את כותבת "להפוך את הנעליים", וזה לכאורה מצטייר עניין טכני קטן, רק להפוך. אבל להפוך נעליים פירושו לחלוץ ולעול מההתחלה. בשבילנו זה שנייה. בשביל ילד קטן שהתייגע עשרים דקות להנעיל לעצמו בפעם הראשונה, אז בין אם תגידי בעדינות ובין אם לא - השורה התחתונה היא שהעמל שלו ירד לטמיון. הוא גמר סוף סוף לנעול - ועכשיו חולצים. אז בשביל מה לו לטרוח בפעם הבאה?

אני לא אומרת לא לעשות את זה בשום מצב. כל אמא והשיקולים שלה. זה תלוי גם לאן יוצאים ולכמה זמן, ויש הבדל בין הפעם הראשונה שנועלים לבד לפעם העשירית ולפעם המאה, ועוד שיקולים שכל אמא עושה לעצמה. החשוב הוא שמי שרואה מהצד יכבד את השיקולים של האמא ולא יתערב.

 

 

אגב, אני לא ראיתי בדברים שנכתבו ביקורת או האשמה בכלל. רק קצת צער, וגם זה נראה בפרופורציות הנכונות.

 

ויישר כוחך שאת דודה טובה

 

 

י' בשבט תשע"ה 14:12

זה דברים שאין לי מושג איך אפשר להשאר מודעים אליהם כשלא מגדלים ילדים. זה דקויות שרק כשנמצאים המון עם ילדים נהיים מודעים אליהם... לכן בדיוק כתבתי, כי הייתי מוטרדת מהשאלה הזאת - אם יש איזו דרך לשמור על ההבחנות שגיבשתי גם בעוד שנים. לא כהאשמה של סבתא המקסימה אלא כשיעור לעצמי לחיים. מצטערת שלא הובנתי כך.

אולי יעניין אותך