השאלה כאן מאוד ברורה.

והיא לא "האם צריך לשאול רב"- כי זו הלכה מפורשת.

התורה לא רק מנחה את דרכך בתורה וביר"ש, היא דרכך בהיותך "עבד" ה'- ועבד לא מתחיל לבחור מתי להקשיב לאדון שלו ומתי לא. א"א להחליט מתי נוח לשמוע להלכה : "עשה לך רב" או "אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל" (- כ"כ אקטואלי ד"א....). אז השאלה היא לא "האם"- אלא "את מי", את מי אני צריך לשאול, איזה רב וכו'...

לך יש את הרב שלך?- מקסים.

זה האידיאל.

שעל כל תו ותו ביהדות ובהנהגות- הוא אומר לך מה לעשות.

עכשיו יש לך בחירה. זה לא: "הוא אומר לי מה כדאי או מה צריך ואח"כ אין לי ברירה, אני חייב לעשות"- אז יש לי חדשות בשבילך- זה מאה אחזור תלוי בך, עד כמה בנ"א מיישם את דיברי רבו.

בהרבה פסקות ועיניינים- את יכולה לנחש מה הרב יאמר, מכל מיני סיבות, ולכן לא צריך ללכת לשאול אותו על כ-ל דבר שצץ. כי את פחות או יותר יודעת את הכיוון שלו. אך ברגע שלא כ"כ ברור מה יהיה פסקו של הרב- שואלים אותו, הולכים להתייעץ.

 כי יכול להיות שדעתנו הפוליטית שונה.

יכול להיות, אבל אם הוא אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל (שאגב הם מסמלים את ההיפוך הגמור מבחינת שכל האדם והם מהווים את הדוגמה הבולטת ביותר לבהירות: כולם יודעים מה זה שמאל ומה זה ימין- דו משמעות בשל הבחירות...- אבל אם הרב שלך אומר אחרת-) אז כנראה שהוא צודק וכדאי ללכת במה שהוא בוחר. ד"א- הרבה רבנים יורו לאדם פרטי ללכת אחרי מה שהוא חפץ ושיבחר מה שהוא רוצה. יכול להיות. לא כולם ולא תמיד.

אבל רב בד"כ יחזק את התורה ואת הדת ולכן זה לא צריך להיות מבחינה פוליטית אלא מבחינה יהודית- מה הבחירה שהכי תחזק את התורה והיהדות בארץ הזו. אם זה הבית היהודי או אם זה יחד או אם זה ש"ס, או כל מפלגה אחרת.

חוץ מזה-

לרב יש כמו שאומרים: "עיניים למרחוק"- הוא יכול לראות דברים מעבר למה שכולם מסוגלים.

הוא יכול להגיד דברים תמוהים ביותר לסביבה, שאחרי כמה שנים או אפילו חודשים זה נשמע קצת פחות הזוי. למשל: כשהרב טאו דיבר נגד האלימות הגוברת בפלגים מסוימים בציבור, והזהיר את כולם להתרחק ככל האפשר מהאלימות שכולם חשבו שהוא הפתרון לבעיות דאז. וכל זה ממש ימים ספורים לפני רצח רבין.

זה לא במקרה. אולי הוא יכל לראות שיש איזו תכונה לא טובה שעלולה להתפרץ בצורה הכי מכוערת עלי האדמות... ולכן הוא הזהיר את כולם. אולי. אבל זה אותו דבר- הוא ראה את מה שאף אחד אחר לא ראה. ולמה?- כי הוא רב.

שוב-

זו החלטה נטו שלך אם ללכת ולמי ללכת. זו לא בחירה בשבילך. את בוחרת: האם ללכת, למי, ואח"כ- האם לשמוע לרב או לא ועד כמה. ה-כ-ל נתון בבחירתך האישית. לא הרב ולא אף אחד אחר יכול לפגוע בבחירה החופשית.

סליחה על האירוך. מקווה שהובנתי. בהצלחה!

|עולה לי השיר בראש|

ועכשיו ברצינות- אם זה מה שקרה- אז זה היה הדבר הכי טוב והכי נכון לעמ"י.

בידיוק אני וחברות שלי דיברנו על זה. אחת אמרה: 'תחשבו איזה גודל היה עמ"י אם לא היה שואה. תראו מה יש עכשיו, אפשר רק לדמיין מה היה גודלו של העם היהודי לולא לא היה השואה'....

ניסינו לדמיין כמה דקות ניסינו לתאר איך זה היה נראה... רוב יהודים הרבה פחות ערבים... א"י מלאה יהודים..., זה היה כיף, אבל אח"כ חזרו למציאות המרה שהייתה אז, לפני השואה: 

לפני השואה היה ה מ ו ן התבוללות. זה משהו אדיר שלא נתפס. ההשכלה פגעה בעמ"י כמו דֶבֶר שאין לו תרופה. זה חיסל המוני קהילות, באלפיהם.

יכול להיות שעמ"י היה יותר גדול היום, אבל איזה עם זה היה? עם משכיל? שלא יודע מהי מורשתו?- רק תסתכל על הרופרמים בארה"ב- כמה שהם טועים ומטעים אחרים. כמה התבוללויות נזקפות 'לזכותן'. כמה איבדו מעמ"י בגלל ההשכלה. תחשוב אם זה היה מתפשט בכל אירופה ובכל העולם - מה היה קורה לעם היהודי ולמסורת אז?.

שלא נדבר על ההיתיישבות באארץ שלא הייתה יוצאת לפועל: הרפורמים האמיתיים (לא האלה בארץ) לא מאמינים בלעלות לא"י. הם לא מאמינים בגאולה. אז לא היו רוצים את הארץ ומה היה קורה כאן.. לא רוצה לדמיין אפילו.

אז יכול להיות שהיה יותר 'עם' אבל הרבה פחות 'ישראל' (ואני לא מדברת על הארץ..). אם בכלל.

אני לא מחשבנת שום דבר ולא יודעת חשבונות שמיים. אבל לפי קטנותי אני יכולה לראות במה זה הועיל לעמ"י. להתלבט: ה-א-ם זה היה טוב לעמ"י או לא- אני לא יכולה, שהרי הכל לטובה- אז גם זה. אבל לראות במה זה היה "לטובה"- אני יכולה. עובדה.

אז איך אפשר להגיד שהקב"ה עשה משהו שהוא ל א טוב.

חובה- יכול להיות.

אבל חובה הוא לאו דווקא רע.

חובה- זה עונש.

וכן- הקב"ה מעניש.

אז יכול להיות שאוסלו והיטלר היו עונש לעמ"י.

ויכול להיות שהעונש הזה הגיע דרך אנשים לא ראויים שהגיע להם להנחית כזו צרה על עמ"י.

אבל העונש הזה הוא לא ר ע.

הקב"ה לא עושה שום דבר רע.

וד"א- אוסלו לא הורג אנשים. הקב"ה החליט שלא מגיע להם חיים או שמגיע להם למות. זו הדרך שהקב"ה בחר והחליט לשיים את חייהם של אותם אנשים. תאמין לי- הקב"ה לא אמר: אוה! מעולה! עכשיו שיש לי את אוסלו יש לי איך לגזור גזירות מוות על ישראל. אז ממש לא- אוסלו הוא אולי הדרך כדי לקיים את גזירות מוות, אבל הוא לא הגורם. 

אם אומרים שאוסלו היה הגורם- אז ח"ו יש משהו שהקב"ה לא החליט. כי אוסלו הרג ולא הקב"ה.

הבהרה קצרה:

הקב"ה שומר על כל אחד ואחד בצורה אינדוודואלית והוא שומר על כל יהודי ויהודי בהשגחה פרטית.

ואם הקב"ה החליט שיהודי הגיע זמנו להיפטר מהעולם אז זה יקרה. בצורה כזאת או אחרת, זה יקרה. אם זה בצורת מחנות המוות בשואה ואם זה בעקבות הסכמי אוסלו.

אבל לא השואה ואוסלו הרגו. כי אין להם כוח להרוג. היחיד שיש לו את הכוחות הללו הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ה' הוא זה שמסובב כל מה שיקרא בעולם ואם הייתה שואה כנראה שזה לטובה !!

אנחנו לא יכולים להגיד: זה הכל מה' אז יאללה בוא נעשה טעויות. כי טעויות אסור לעשות, לפחות לא בכוונה תחילה. טעות כשמה כן היא היא לא טובה. אבל היא קורה שטועים. טעויות רבות קורות כל יום- רופאים מנתחים- מה אין להם חלק ברצח בני אדם?- לא, כי שם אנחנו לא קוראים לזה רצח, אנחנו קוראים לזה: "טעות אנושית". אבל לחותמי הסכם אוסלו אומרים: אתם רצחתם נפשות. למה כי להם אסור לעשות טעויות?. הטעויות הן לא אנושיות?. הם היו בכוונה?.

אז בואו נעשה סדר פה:

ניקח את הדוגמה של הרוצח בשוגג:

3 פרמטרים יש-

 הורג, הנהרג והגזירה משמים.

הגזירה- נגזרה בר"ה ורק תשובה תפילה וצדקה ישנו את זה. (ולא אי חתימה על אוסלו או היטלר).

הנהרג- המוות נגזר אליו ולא משנה למה, הוא ימות, השאלה היא מי 'יזכה' (במרכאות כפולות ומכופלות) ליישם את הגזירה.

ההורג- הוא האדם, שהתמזל מזלו, להיקרא "מגלגלין חובה ע"י חייב"- והוא דרכו הקב"ה מיישם את הגזירה.

וכל אחד יעשה את החשבון נפש שלו:

הנהרג- שיעשה את חשבון הנפש שלו. ובני משפחתו מבינים שזו הייתה גזירה וכך נקבע משמים ושום אדם לא יכל לשנות את זה.

וההורג- הוא צריך לחשוב על זה. למה הוא בכזו מדרגה תחתונה שגילגלו חובה כזאת על ידו.

אפשר על כל טעות להגיד: זה משמים!...- אבל למה למען ה' הטוב הגיע לך שטעות כזאת תעשה על ידך... למה?. (ואני ממש לא פונה למישהו ספיציפי, אלא כל אדם יאמר לעצמו)

אדם צריך לקחת אחריות- אבל לא על דברים שהוא לא עשה. את המוות לא הוא עשה אלא הקב"ה. הוא הגיע למדרגה כזו תחתונה עד שהמוות נגרם על ידו. 

אבל כאן אני חולקת- כל דבר, בסופו של דבר, הוא לטובה. בין אם נבין איך הוא היה לטובה ובין אם לא. אני אישית, לא יכולה ולא רוצה ש"טובה" כזאת תעשה על ידי. אבל הכל בפרוש הוא לטובה.

אבל אני מעדיפה להגיע לאחר מאה ועשים להקב"ה ולהגיד לו- אתה ציווית אותי ללכת אחרי הרב שלי (שד"א- הוא לא הרב שלי והרב שלי לא היה בעד אז תכלס- למה אני מנסה להסביר אותו?... לא ברור...אבל נניח והוא היה הרב שלי- ) ואם הרב שלי טעה- אז זה לא החשבון שלי. החשבון שלי הוא ללכת לרב ולהקשיב לו, אם הוא טועה אח"כ ומטעה אותי- אז זה על הקב"ה שציווה ללכת אחרי הרב ובמיוחד אחרי גדו"י ללא עוררין.

ובמילים אחרות- זאת לא הבעיה שלי. כל אחד יעשה את החשבון נפש לעצמו ולא לאחרים.

(במיוחד אם הם היו גדו"י).

והבאתי מספיק הוכחות לכך.

אבל אנשים שמסייעים לרוצח לרצוח זה משהו אחד.

ולסייע לחתום על הסכם שרק אחר כך הם ידעו שהוא יהיה סיוע למרצחים- זה נושא אחר.

בוא נגיד, אם הערבי היה מחופש ליהודי ולא היית יודע שהוא עכשיו בדרך לפיגוע- זה נושא אחר מאשר אם הוא היה מספר לך כבדרך אגב שהוא הולך לרצוח, ואתה כמחווה יפה מביא אותה עד לקינג גורג'.... שתהיה לו גישה יותר נוחה. יש הבדל.

אוקי. היא הייתה טעות אנושית לא נסלחת. 

אבל למען ה'- היא לא הייתה טעות א  ל ו ק י ת !

אנחנו בתור עמ"י צריכים לחשוב איפה טעינו והאיך הגענו למקום כ"כ ירוד מבחינה רוחנית שמגיע לנו לטעות כזו טעות. אז אנחנו שגגנו. אוקי. אבל כאן, וזה אבל גדול מאוד-

דבר ראשון- אם הקב"ה נתן לזה לקרות סימן שזה היה הדבר הכי טוב לעם היהודי.

דבר שני- זו לא הייתה טעות א ל ו ק י ת. הקב"ה עכשיו לא מצטער על החלטתו כמו שאנחנו פה מצטערים על החלטתנו. אין כזה דבר.

לא אמרתי שהיא לא הייתה טעות שלנו- כי תכלס, למסור שטחים שהם תחת בעלות יהודית לבעלות אחרת היא בעיה הלכתית סבוכה מאוד. בכלל להעביר שטח משבט לשבט זה לא פשוט- אז בין ישראל לגוי זה ממש בעיה.

אבל היא הייתה הטעות שלנו שאנחנו צריכים להכות על חטא שאנחנו חטאנו, ולא הקב"ה שפישל במערכת התיכנונים שלו. (מצטערת אם אני קצת בוטה).

התכנון שלנו פישל- ולמה- כי חטאנו איפשהו שהגיע לנו שעל ידינו יגיע עונש כזה אלינו.

הוא מביא את דעת תורה כמו שהקב"ה נותן לו להבין.

אני לא אוחזת את הרב עובדיה ואת החלטותיו בנושאי פוליטיקה כדעה אנושית, אלא כדעת תורה. ותמיד כששואלים את התורה- זה אחרת.

חוץ מזה- הרב עובדיה לא מדבר בעד עצמו- הוא מדבר בשביל הציבור, וכשאדם הוא שליח ציבור הוא לעיתים יכול להיות מוטעה ע"י הקב"ה כי לציבור מגיע לטעות! כי לציבור מגיע את העונש הספיציפי הזה.

ואיפה העבודה שלנו?

לא לבקר את הרבנים ולא להגיד: הם לא נביאים אז חאלס גמרנו- ממש לא.

תפיקידנו להאמין שזה מאת ה' ואם מגיע לנו לעשות טעות- זה כנראה בגללינו ולא בגלל אף אחד אחר.

זה הומצא הרבה לפני החרדים.

עוד כשנכתב מסכת חולין. אבל זה נושא אחר.

ביקשת מקור: מסכת חולין צ,ב .

ההתחלה הייתה אצל הח"ח ותלמידו ר' אלחנן וואסרמן, ר' חיים גרודג'נסקי והחזו"א.

לך תתווכח איתם.

לא איצטריך קרא לרבויי כי איצטריך קרא לגיד הנשה במחובר ורבנן (יחזקאל מה, טו) ממשקה ישראל מן המותר לישראל ורבי מידי דהוה אחלב ודם ורבנן מצותן בכך שאני אמר רב הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח אמר רב חסדא מרי דיכי מי כתיב על כן לא יאכל המזבח (בראשית לב, לג) על כן לא יאכלו בני ישראל כתיב ורב הונא ממשקה ישראל מן המותר לישראל מיתיבי גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה מעלהו מאי לאו מעלהו ומקטירו לא מעלהו וחולצו ומאחר שחולצו למה מעלהו משום שנאמר (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך תניא כוותיה דרב הונא גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה חולצו לתפוח תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה לשון הואי דברו נביאים לשון הואי דברו חכמים לשון הואי דברו חכמים לשון הואי הא דאמרן דברה תורה לשון הואי (דברים א, כח) ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים לשון הואי (מלכים א א, מ) ותבקע הארץ לקולם אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי אלו הן תפוח גפן ופרוכת תפוח הא דאמרן גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה פרוכת דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עוביה טפח ועל שבעים ושנים נירים נארגת ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה ומשמונים ושתי רבוא נעשת ושתים עושים בשנה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה:

בירך של ימין ובירך של שמאל:

מתניתין לא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין איבעיא להו מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה ומאי דעת דעת תורה או דלמא ספוקי מספקא ליה ומאי דעת דעת נוטה ת"ש העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר והוינן בה הני גידי מאי עבידתייהו אי גידי בשר ליכלינהו ואי דאייתור היינו נותר אלא גידי צואר אי לאו בשר נינהו לישדינהו ואמר רב חסדא לא נצרכא אלא לגיד הנשה ואליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה שפיר אלא אי אמרת מיפשט פשיטא ליה דהיתירא ליכליה דאיסורא לשדייה אמר רב איקא בר חנינא לעולם אימא לך מיפשט פשיטא ליה והכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו

ואין טעם להווכח הלאה.

כי אתה הרי אמרת שאתה לא חושב שדעת גדו"י ורבנים הם לא דעת תורה.

אני מגיעה מהבסיס שדעת הרב שלי הוא דעת תורה בשבילי, אתה אוחז שדעת הרב שלך הוא דעה אנושית של בנ"א שאתה הולך להתייעץ איתו מהסיבות שלך. סבבה.

לשמוע מה לתורה ומה להשקפת התורה יש לומר בנושא מסוים או בכל הנושאים שיש.

ואם אני הולכת לפי הרב שלי כי זה מה שכתוב בתורה, אז זה האמת ב-ש-ב-י-ל-י.

בשבילי- הוא צודק, לפי הדרך שלי ביהדות- זה נכון.

וזה נושא שלם שהייטיב להסביר אותו הרב פינקוס בתנורו של עכנאי.

ואם הוא מצפה ממנו לפעמים לשקר (מפני השלום וכו' ) אז זה האמת. 

החותם של הקב"ה הוא אמת, אז כל מה שקשור אליו הוא אמת.

הוא הדבר הנכון.

אז הדבר הנכון הוא ללכת לרב שלי, לא משנה כמה רבנים אחרים יש או כמה חולקים עליו.

השאלה הייתה האם לדעתי צריך לשאול רב על דבר ואני חושבת שכן.

אתה לא יכול להגיד דבר רע על רב עצום שהיה גדול הדור... אולי אתה לא מסכים איתו אבל אתה הקטן לא יכול להגיד שהרב טעה.

(אני גם לא מסכימה אבל לא אומרת שזו טעות חמורה!)

שיש דברים נסתרים

אם הוא ללא טעה

רק אמרתי שאסור לך להגיד על רב שהוא טעה בגדול......

יש דבר הנקרא כבוד תלמידי חכמים

בעניי זה לא מכובד...

למה שהוא יעשה את זה בשביל כסף?

טעה

זה כמו להגיד להבדיל על ה' שהוא טעה בזה שהורג בצבא הרבה אנשים או עושה מלחמות....

אלא אם כן אתה צדיק נסתר.. 

בוויכוח שחוזר על עצמו...

אני לא יודע מה כתוב בתנ"ך שלך, אבל בשלי כתוב - (ישעיהו מ"ה ז') "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע - אני ה' עושה כל אלה".

להגיד שאין רע בעולם, זה לעצום את העיניים. זה מה שעשו רעי איוב כשניסו להכחיש את הרע שקרה ולנמק אותו בנימוקים מנימוקים שונים. ואכן, איוב וגם הקב"ה עצמו תוקפים אותם על קטנות אמונתם. אמונה שהכל טוב היא לא מציאותית - ולכן סובה הוא כמעט תמיד שבר.

האמירה שאנחנו לא מתעסקים בחשבונותיו של הקב"ה לא משמעה שאנחנו אומרים שכל דבר שקורא הוא טוב לנו - אלא שאנחנו לא מסוגלים להבין מה קורה.

הרמב"ם מחלק בין שלושה סוגים של רע:

הרע הראשון הוא הרע הכי פחות נפוץ - והוא רע שנוצר מהטבע. הקב"ה ברא עולם עם חוקים ועם כללים. הטבע קיים וקורים בו דברים - באופן טבעי ממש. דברים כאלה (כמו רעידות אדמה, למשל) יכולים לגרום רע ממשי, רק כי ככה עובד הטבע.

הרע השני הוא השני הכי נפוץ - שכר ועונש, כפשוטו.

הרע הכי נפוץ הוא הרע שגורמים בני האדם לעצמם. לבני האדם יש יכולת לבחור - ורבות מהבחירות שלהם מופנות כדי לפגוע בבני אדם אחרים באופן ישיר או בעקיפין.

הרב סולובייצ'יק מסביר ומחלק בין תפיסת הגורל - התפיסה שהצגת, שאומרת שהכל דטרמינסטי ומתווה מלמעלה, ולנו אין מה לעשות עם זה. כאמור, סופה של התפיסה הזאת הוא שבר. אל מול התפיסה הזאת עומדת תפיסת היעוד- יש מה לעשות עם הרע שקורה בעולם. רע קורה כדי שנתמודד איתו. האדם עומד מול העולם ובוחר איך להתמודד איתו - והוא יכול לקחת אותו לעיוד, לגדילה ולצמיחה אל מי שהוא - ולעבודת ה' מלאה ומפוקחת.

גילוי נאות: הגישה שהצגת היא גישה מאוד נפוצה ביהדות, אני אישית פחות מזדהה איתה, אבל בהחלט יש לך על מי לסמוך 

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב".

ותכלית הטוב הוא להיטיב. הקב"ה לא רוצה לעשות רע לבנ"א.

ומה זה טוב? ניקח את המילים הנרדפות שזה: "מועיל", "חיובי", "נכון" וכו'

ואת הגדרת הויקיפדיה: "דבר או מצב טוב מוגדר תמיד באופן יחסי לדברים או מצבים אחרים, והגדרתו היא תמיד אישית, ותלויה בהקשר של זמן, מרחב ויחסים בין בני אדם."

ז"א - שיכול להיות משהו שהוא מועיל חיובי ונכון מבחינת שמים אך מבחינת האדם- זה נראה ממש לא טוב והרע בהיתגלמותו.

אתה דיברת על "רוע"- שזו תכונה אנושית ההפוכה ממידתו של הקב"ה שהוא להיטיב.

הקב"ה רוצה רק לעשות טוב לברואיו. הוא ברא את האדם כדי שהוא יוכל להנות מזיו השכינה.

ודווקא בגלל שאנחנו לא יודעים ולא מסוגלים להבין מה קורה לנו- צריכים להאמין שהכל הוא לטובה.

ובקשר לגישה של הרב סולובייצ'יק לא אומר שאין גורל- הוא פשוט אומר שניתן לשנות אותו. הכל מותווה מלמעלה- ויש לנו את יכולת הבחירה לשנות את מה שנגזר מלמעלה.

יש רוע בעולם- ועם זה צריך להתמודד. לא להגיד: הכל לטובה אז חאלאס לא צריך להתמודד עם כלום. כי מבחינתינו- מבחינת בשר ודם- זה הרוע בהתגלמותו. זה קשה. זה לא נכון זה שלילי וזה לא מועיל. אבל מחינת אלוקים- זה טוב לאדם. רק שהאדם לא יודע איפה זה טוב ומועיל לו כי הוא לא יודע מהי התמונה השלימה.

אנחנו תופסים הרבה דברים בעולם כדברים רעים- אבל הקב"ה, שיודע ומכיר את התיכנון המלא- יודע שזה חלק מפסיפס החיים ושזה רק יועיל לאדם.

כמו תרופה: הילד סובר שזה הדבר הכי מסריח והכי לא טוב בשבילו, כי מבחינתו כל מה שלא טעים לו זה לא טוב. לך תסביר לילד שדווקא התרופה המרה הזאת תועיל וטובה לו יותר ממאה ממתקים. ככה זה בני אדם- מה שלא נראה להם טוב מבחינת הגדרתם של "טוב" ו"רע", וכל מה שלא 'טעים להם'- לא נכון ולא טוב.

אבל זה לא נכון- זה כמו תרופה מרה שמרפאת את הכל.

אדם דווקא יכול ליפול לדיכאון יותר עמוק ולומר: אם אין טוב בעולם ויש רק רוע- איך ניתן להתמודד עם כל זה?. זה מייאש. כי תכלס אדם רוצה שיהיה לו טוב.

קיצר- כל מה שה' עושה זה טוב ומועיל לאדם בסופו של דבר. האדם יכול להישאר בדיכאון ולחשוב שרע לו ושהקב"ה עושה רק רע, או לקום ממקומו ולראות היכן הקב"ה היטיב עימו. וזה לאו דווקא חייב להיות במובנים שלו של נוחות וכבוד ועושר וכסף וכו'. זה יכול להיות קרבת ה' שהוא השיג בתקופה הקשה וכו' וכו'.

אבל מטרת הבריאה והקב"ה היא להייטיב עם ברואיו. במיוחד עם בניו.

אני פחות רהוטה ומכירה פחות מקורות אז לא תהיה פה תשובה יפה ומפורטת אבל, למה זה נוגד?

אז קצת קשה לענות.

חוץ מזה- מה מנוגד למה?

מצטער להודיע לך- אבל יש לי חידוש בשבילך---

הקב"ה לעולם אינו טועה!!!

ואם הוא החליט לעשות את אוסלו כנראה זה הדבר הכי טוב לעמ"י כרגע.

מה זה להאמין שרבנים מסוגלים להחליט החלטות לבד? הקב"ה עושה את הכל. הוא מכניס את הרעיונות לרב, הוא מנהל את מחשבתו- האיך אפשר לטעון אחרת?. 

אז אם אתה כ"כ משוכנע שהרב טעה- מי היטעה אותו? השכל שלו? מה פתעום- הקב"ה מלמעלה הוביל אותו בדרך שהוא החליט שהכי טוב לעמ"י או לבנ"א הספיציפי.

ד"א- גם נביאים טעו. אבל זה סוד... אל תספר את זה לאף אחד כי לא יאמינו לך. אבל ישנם מספיק מקומות בנביא ירמיהו שהוא ניבא ולא קרה. אז גם נביא לא יכול לדעת הכל- למה?- כי הקב"ה הוא היחיד שיודע הכל. גם את העתיד. ואם הוא חפץ להטעות משהו- הוא יטעה.

זה שעדיף בכל זאת ללכת לרב ולא להתסמך רק על דעה אישית יש בזה הרבה בחינות.

אחד מהם הוא שלרב יש יותר הארה. לא מסכים לא צריך, יש לי מספיק מקורות לזה.

שנית- אפילו אם אתה חושב שאתה יכול לדעת מה ה' אלוקיך מבקש ממך לבד מבלי ללכת לרב. אולי אתה טוען שאותם מחשבות שה' ישלח לרב הוא גם ישלח לך- וזה הגיוני, אבל מה לעשות שהאדם משוחד מעצמו. הוא אוהב את עצמו והוא הרבה פעמים משועבד לרצונותיו. האדם מטבעו לא יחפוץ במשהו שהוא מנוגד לרצונותיו. ומה קורה כשהרצונות נפגשים עם מאמר אלוקים? הרצונות מעוותים את המציאות, אפילו תהיה הכי ברורה שיכול להיות, הלב ידאג לעוות אותה בשביל שהוא יוכל ללכת על פי רצונותיו ולא על פי השכל וההיגיון.

לכן הולכים לרב- הוא לא משוחד מרצון פנימי אישי. כל מה שהוא רוצה לעשות זה לעזור ליהודי להגיע למציאת הדרך שלו בעבודת ה', אח"כ שהאדם יסתדר עם עצמו ועם הרצונות שלו. איך זה מתנגש וכו'- זה עבודת האדם עם עצמו.

הרב מביא עובדות, האדם נוטה להביא רצונות. (אא"כ עבד על עצמו במיוחד, עבודה רצינית רבת שנים).

זה הכל.

אה, ולגבי הציטוטים וההסברים- 70 פנים לתורה:

הרב"ד בעצמו אומר שגם מדובר ברב מקומי (לככל אשר יורוך)

הסנהדין הם קובעים הלכות- לא פוסקים על ידם.

הרמב"ם בפירושו על לא תסור ממנו ימין ושמאל:

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" - אפילו אם אמרו לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין. לשון רש"י. ועניינו: אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך - תעשה כמצוותם. ואל תאמר: איך אוכל החֵלב הגמור הזה, או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות, שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר. ועל משמעות דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו. וזה כעניין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה)

מה שהירושלמי מדבר זה על בי"ד שידוע שם טועים (נגיד הרפורמים)- אז לא צריך לשמוע להם. כי הם פוסקים על פי ההלכה שנקבעה ע"י הסנהדרין.

וזה שהסנהדרין נראה שהם טועים- תלמד את המאמר על "תורה בגויים אל תאמין".

יש על זה מאמר שלם של הרב פינקוס בספרו "נפש שמשון":

 "בגמרא (ב"מ נט ע"ב) מובא מחלוקת בעינין תנורו של עכנאי, שרבי אליעזר טיהרו וחכמים טמאוהו. הייתה שם מחלוקת גדולה, וכל אחד ניסה להביא ראיה לשיטתו. וכך מספרת הגמרא:
"באותו יום השיב רבי אליעזר כל התשובות ולא קיבלו הימנו, אמר להם: 'אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח וכו'... יצאתה בת קול ואמרה: 'מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום'! עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא', מאי 'לא בשמים היא'? אמר ר' ירמיה: 'שכבר נתנה תורה מסיני אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטות''...

מה הייתה כאן המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים?

משל לאחד שנכנס לחדר ובו עשרה אנשים. כל האשים טוענים שצבע הקיר הוא שחור אבל הוא רואה שצבע הקיר לבן. הם לא מסכימים עם קביעתו... מה אומר להם אותו אדם? "אתם לא רואים את צבע הקיר אתם עיוורים"!

ר' אליעזר טוען- "המציאות היא כמוני! אתם לא רואים"!?

ומה ענו לו החכמים? "יתכן שמציאות הדברים היא כדברך, אבל המציאות של התורה לא נקבעת על ידך אלא ע"י רוב החכמים, ואם רוב החכמים אומרים שתנורו של עכנאי טמא, המציאות היא שהוא טמא- גם אם המציאות הטבעית מראה שהוא טהור"!

רבי אליעזר לא הסכים עמם, והביא להם ראיה מין המציאות- הינה יש כאן לנו עץ חרובים, שהוא בריאה של הקב"ה, הוא יוכיח מהי האמת. ואכן- נעקר החרוב ממקומו...

זו הייתה המחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים- מה קובעת את האמת של התורה, המציאות או חכמי ישראל.

יש כאן מסר חשוב ביותר בלימוד תורה. חז"ל מלמדים אותנו שכאשר הקב"ה נתן לנו את התורה הוא נתן לנו הגדרה חדשה לאמת של התורה. הקב"ה הוא אמת המוחלטת... אך הקב"ה קבע שהאמת של התורה אינה כפי שהוא רואה אותה, אל כיצד החכמים הלומדים את התורה רואים אותה!... התורה מתפרשת אך ורק לפי החכמים..."- מתוך ספרו של הר' פינקוס "נפש שמשון". נושא "חכמה בינה ודעת."

 (אפשר גם בלי לתקוף... (אבל זה בסוגריים))

מי שלא רוצה שלא יקרא

מניסיון- מי שבאמת רוצה לדעת- יכול לקרוא.

וההוכחות הנוספות היו ליקוטים ממאמרים. יכלתי להביא קישור בכיף- אבל אני מאמינה בלקרוא קודם אז מה הבעיה שגם אכתוב אותם?

יכול להיות שאני יכולה לקצר. לפעמים אני מנסה ולפעמים לא מצליחה. לכל אחד יש דיפולט- וזה שלי

אפשר להבין איך זה קשור לפה.

לגבי הסנהדרין- נמחקה שורה אחת-

הסנהדרין היו בעיקר עסוקים בפסיקת הלכות ובקביעתן. רוב הפסקים שלהם נקבעו הלכה לדורות.

בימינו ישנם רק רבנים ובי"ד שהולכים על פי פסקם של הסנהדרין שקבעו את ההלכות בזמנם.

לכן אם בי"ד ידוע שהוא טועה- אסור להקשיב לו. וזה מה שאומר הרמב"ם. כי הם מעוותים את פסקי הסנהדרין. אבל הסנהדין בעצמם פסקו הלכה לאמיתה של תורה. לכן א"א לחלוק עליהם.

בד"כ אתה קם בבוקר ופוקח עיניים. ולעיוורים- יש משקפיים...

להתייעץ כן- אתה לא חייב לשמוע.

רוצה ללכת אחריו בעיניים עצומות זה אותו דבר כמו לומר שאתה סומך על עצמך בעיניים עצומות.

בואו נצא מהחושך אל האור. נפסיק עם הקיצוניות.

אפשר וטוב להתייעץ עם רב, מכמה בחינות ואפשר גם לסמוך עליו, אם באמת מתחשק לך. אבל אתה בהחלט לא מחוייב בעיניים עצומות.

סתם מעניין אותי-

קשה, באמת קשה לסמוך בעיניים עצומות על רב גדול שהצליח להגיע לדרגות באמונה ויר"ש ולימד תורה, אבל אנחנו מסוגלים לסמוך על תנובה, חברה מלאה בעובדים זרים חלקם ערבים, אבל בלי בעיות ולפתוח שקית שוקו מבלי לחשוש שהם שמו שם רעל ח"ו- חשבתם פעם למה זה?

כי תכלס- אתה מהמר על חייך. לא 'רק' על הלכה או דרך חיים.

למה סומכים על תנובה יותר ועל הרב פחות?

מי יותר אמין ממי?

לדעתי- לסמוך על רב בעיניים עצומות זה כמו לומר: הקב"ה - תן לי את העיצה הנכונה. זה בא דרך הרב, ביג דיל,  בוא נגיד- אני סומכת על ה' שייתן לרב את העיצה הנכונה.

זה אירוני לחשוב שעל תנובה אנו מסוגלים לסמוך בעיניים עצומות יותר מאשר על הרב שלנו שהוא הרבה יותר גדול בתורה וביראה מאשר העובדים במחלבה... (או ברחובות)

אתה סומך על הקב"ה שנותן לרב את העיצה הנכונה ובמידה שהוא רוצה לנכון הוא גם מטעה אותו.

אם הייתי צריכה לשיקול דעת של הרב שלי בתור שיקול דעת רגיל מבנ"א רגיל שאין לו יתרונות מעלי בקטע הרוחני- אז באמת יכול להיות שהוא יטעה אותי ובגדול!

ובקטע של האכול-

אמרתי שאתה יותר סומך על תנובה ומאמין לה שהיא לא מטעה אותך כשהיא כותבת "שוקו" ע"ג האריזה ואין שם באמת רעל. הקטע הוא האמון האבסולוטי- מה שאין להרבה בשאילת רב.

אמונת חכמים- שמעת על זה?

והסברים אחרי שבת.

שיהיה לכולם שבת שלום וחודש טוב ומבורך!

שנזכה להיגאל גאולה שלימה בחודש הגאולה.

ושנזכה שביהמ"ק יבנה במהרה בימינו אמן!

אם זה כ"כ קריטי לך.

אם קראת ולא הבנת אין לי בעיה להסביר אבל לכתוב מחדש- זה מתיש...

זה קיצור של כל מה כתבתי בתמצוט חבל על הזמן...

זה כדאי ועדיף מכמה סיבות, וזכותך להגיד "לא". "הנה נתתי.. את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע"- הכל מונח לפניך, תבחר במה שאתה רוצה. "ובחרת בחיים"- זו המלצה.

 אך בסופו של יום- זו בחירה חופשית שלך. רק הרב אמור לעזור לך לבחור בבחירה הנכונה והחכמה. הוא אמור לעזור לך לבחור ב"חיים".

לנחש את מה שהרב יאמר זה נגיד אם הוא כבר אמר לך את ההלכה הזאת ואתה יכול להקיש עיניין לעיניין בצורה מדויקת. אני אישית לא אוהבת להסתמך על זה. שוב- זו דעה אישית וממש לא מחייבת.

וסליחה על הי'וד"ים המיותרים (אם יש יותר מאחד...) לפעמים לא שמה לב לזה....

אבל זה לא תירוץ

לא איזה משפט חביב.

אצלינו ללכת לפי רב זה דרך חיים

ישלנו שני רבנים של המשפחה-הרב שמואל אליהו והרב בניהו שמואלי

ושואלים אותם על כל שינוי קטן שרוצים לעשות, על כל התלבטות קטנה-הרב פוסק

ואם הרב אומר-עושים חד וחלק. גם אם זה לא נוח לנו

וזה בדיוק הציווי "עשה לך רב"

בס"ד

מסכת אבות אלו עצות טובות לחיים.

לא רוצה להסתבך? עשי לך רב ושאלי אותו כל פיפס קטן בחייך.

זאת כל כך לא הלכה..

ודי"מ-

הצחקתני

בס"ד

חלילה לא התכוונתי להוריד מערכה..

סתם מה שאמרת על הלקנות חבר שעשע אותי...

בס"ד

לענ"ד אלוקים ברא לנו שכל מסיבה מסוימת.

וכנראה זאת הייתה סיבה טובה.

רבנים הם פוסקי הלכה, הם מורי דרך, הם יועצים, אבל הם לא מחליטים בנושאים שאינם הלכתיים.

אם השכל שלי אומר לי להצביע למפלגה כזאת או אחרת אז גם אם הרב שלי מצביע למפלגה שונה אני לא אלך אחריו.

אם תהיה לי שאלה הלכתית אז אלך אחרי פסיקתו.

בכלל, הליכה בצורה כל כך עיוורת אחרי רבנים זה לא טוב לדעתי.

אין שום ציווי כזה בתורה וזה סתם לכבות את השכל הישר שאלוקים נתן לכם.

ואם מישהו דואג אז אני ארגיע- 

לכל מפלגה כמעט יש רבנים שתומכים בה.

אל תחששו.

תמיד יש על מי לסמוך..

אמרת שאסור לרב לפסוק על דברים שהם לא הלכתיים- צודקת במאה ומיליון אחוז.

רב לא יחליט בשבילי על כל דבר שהוא לא נוגע בהלכה. אם אין להלכה דריסת מקום בהחלטה מסוימת- אז גם לרב אין זכות דיבור.

אבל- וזה אבל גדול מאוד- השאלה היא : היכן את נותנת להלכה דריסת מקום. היכן המקומות בהן את אומרת לעצמך- כאן, זה אני, כאן להלכה אין מה לקבוע בשבילי, כאן התורה היא לא מורה את דרכי.

וזה מאוד אינדוודואלי, לכן יש לכל אחד את הרב שלו. כל אחד מחליט עד כמה ואם בכלל לערב את הרב שלו בחייו האישיים ובהחלטותיו ובדרכו. על זה אין מחלוקת.

השאלה היא: באלו נושאים יש להלכה מה לומר לי והיכן לא.

אני סוברת- שבכל עיניין ועיניין בחיי יש להלכה מה לומר לי. אם זה בבגדים, באוכל, בבית, בריהוט, בחיי ובמיוחד בדרכי בחיים. וכן- גם במפלגה שאבחר, אני רוצה לשמוע דעת תורה. מה התורה דורשת ממני בכזה מצב. הרב לי מייעץ לי על פי דעת תורה- בכל פרמפטר בחיי שאני מחליטה שאני רוצה לשמוע לדעת תורה.

בנוסף לכך כל יהודי בוחר את דרכו בחיים ואת שיטתו ביהדות- ועל פי זה הוא בוחר את הרב שלו.

וכן כל אחד יחליט לעצמו עד איפה הוא מערב את הקב"ה בחייו את התורה ואת דעת תורה בתוך דרכו שהוא בחר לעצמו- זו החלטה אישית נטו בינו לבין עצמו והקב"ה. ואף אחד לא יכול להחליט בשבילו.

אני לוקחת את השכל שלי ומחזירה אותו אל הקב"ה ואומרת: אתה תבחר בשבילי.

הקב"ה ציוה אותי ללכת אחרי הרב שלי ואם כך- אז אני עושה את רצון ה'. ובכך אני נותנת להקב"ה להחליט על חיי.

ולא נותנת דרור חופשי לשכל המוגבל שלי להחליט על חיי.

(וזה ד"א כל העיניין של בחירה חופשית ושל הכל תלוי בידי שמיים חוץ מיר"ש.)

ללכת אחרי הרב שלי.

להקשיב לו.

להתבטל לדעת תורה שהרב שלי מייצג אותו.

זוהי החלטה שלי.

אף אחד אחר לא יכול לבחור בשבילי.

ולפעמים קשה לקבל את הפסק של הרב, ויש התמודדויות, אבל התכלס הוא- האידיאל- לבחור ברב וללכת אחרי מה שהוא אומר.

ושוב-

זאת לא דעתו האישית והאנושית-

מה שאני מחפשת ברב שלי זה דעת תורה. זה הכוונה מהתורה.

רוב האנשים סוברים שדעת הרב זה דעת תורה. ולכן להרבה קשה להודות בכך שהם לא הולכים על פי הרב שלהם.

כי הם בעצם מודים בכך שהם לא הולכים על פי התורה. למה יש איזה מרוץ לחפש את הרב שהכי מתיר או הכי מייקל? אם אתה ממליא לא מחוייב לשמוע לו- אז מה הקטע?. 

זה בידיוק הקטע.

שאנשים כן רוצים להקשיב לדעת תורה ולרב שלהם שמביא את דעת תורה. הם פשוט מחפשים את דעת תורה שמייקלה ולא מחמירה.

רוב גדו"י.

מוסכם.

וד"א- לא ראיתי שהבאת הרבה ראיות או מקורות.

לי יש את הטענות שלי- אמרתי אותם.

לא באתי להיות צודקת- באתי להביע את עמדתי ואת ההשקפה שאני למדתי ועומדת מאחורי זה.

כי זה מה שבקשו פה. שאלו את עמדתי ואת השקפתי על הנושא.

לא מעבר לזה.

ואין סיכוי שאני חוזרת על כולם פה.

טעות בכתובת.

אז אני אביא את ההוכחות וכו' ממה שלמדתי מהרבנים ומהראשונים והאחרונים ואתה ממה שלמדת מהגמרא.

די"מ, תפסיק לזלזל

קדושים... ילא אם היית אומר לי שפוסקי זמננו שאת ה לא מחויב אבל אי אפשר לזלזל באחרונים!!

רוצה ממני הוכחות וציטוטים מהראשונים? אני לא משועממת בחיים.

וד"א- מי שבאמת רצה לשמוע ולדעת, כבר קיבל את תשובתו.

ומי שמחפש לקנטר ולסתור לשם וויכוח בעלמא- ממשיך לשאול שאלות...

זה לדעתך הרמב"ם? הרי"ף? 

שולחן ערוך?

בעתם עזוב מה מחייב... אתה יכול לפסוק הלכה מהגמרא? עם כל הכבוד וההערכה... אינלי מושג מי אתה אבל כנראה אתה ממש בר סמכא

יש לך משו שפסקו אותו נניח שהשולחן ערוך והראשונים העיקריים והנושאי כלים ללא חולק-זה מחייב!!!!!!!!!!! לקחתי משו קיצוני... אבל זה ככה אתה לא מסכים איתי?!

מחייב... עדכמה שאני יודע יש כללי פסיקה

וחלק מהם זה שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו וכו' וכו'

(סתם בתור דוגמא)

לא בדקתי את זה לעומק... אני כותב בשליפה

יש לך היתר הוראה או משהו כזה?

אינלי כזאת בקיאות שאני אוכל להביא עכשיו בשליפה

וג'יגגי אני איתך- די"מ- נגמר הנושא.

ואם אתה בכל זאת מתעקש אז לא פה ולא עכשיו. זה לא המקום ולא השירשור הנכון להבאת מקורות.

ואפילו אם אני אביא את אחרון האחרונים -זה לא פחות מחייב מאשר האמוראים והסנהדרין.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...